צדיקים במיתתם

תמלול השיעור

לכל מאזיננו וצופינו היקרים ברכת השם עליכם, השבת פרשת ויחי. אנחנו מסיימים את תולדותיהם של האבות ובעזרת השם אנחנו בשבוע הבא נעבור גם לבנים לעם ישראל כולו. פרשת ויחי זה הסיכום שכל תולדותם של האבות יש כאן סיכום של חשבון נפש של יעקב כלפי בניו, איש-איש כברכתו, בירך אותם. לעיתים אנחנו לא רואים ברכה, רואים תוכחה, אבל כפי ששלמה המלך אומר, את אשר יאהב השם יוכיח.

הרבה פעמים כשאתה מוכיח את האדם והוא יודע שאתה כן וישר כלפיו זו הברכה הגדולה ביותר שיכולה להיות. יש לנו שתי פרשיות שפותחות ב"ויחי" ו"חיי שרה". הראשונה של פטירתה של שרה אימנו, והאחרונה, פטירתו של יעקב אבינו. ומדוע באמת "ויחי" הרי צריך להיות מוות? אלא בעולם היהודי שלנו המוות הוא רק תחנת ביניים לעולם הנצח, לעולם האמת, לעולם המציאות הרוחנית שיש לה השפעה על המציאות הגשמית.

ולכן חכמינו אומרים צדיקים במיטתם קרויים חיים. למה? נכון שלא נמצאים איתנו, אבל הם השאירו לנו אוצר כזה גדול שכל פעם שאנחנו מזכירים אותם, לומדים ממעשיהם, ממה שהם כתבו, ממה שהם עשו, שפתותיהם דובבות בקבר. עד כדי כך פעם שמעתי ממורנו מרב אליהו, זכר צדיק לברכה, אמר שיהודי שמחדש חידוש שאיש לא אמר אותו, משה רבנו בשמיים לוקח את אביו ורוקד איתו.

הנה הבן שלך חידש חידוש מסוים, ותראו כמה עוצמה אדירה יש לנו. האמת היא שהפרשה הזו היא פרשה סתומה. מצד אחד, אנחנו רואים באמת שסוף סוף המשפחות מתאחדות, והכבוד שזוכה לו יעקב אבינו, כבוד מלכות, ועובדה, כאשר נפטר יעקב אבינו, כתוב: "ויבקו אותו מצרים שבעים יום". כבוד מיוחד במינו שלא היה. אבל מדוע הפרשה הזו סתומה?

ברגע שעם ישראל יורד לגלות, וזה לא משנה איפה והיכן, נסתתמו עיניהם ומוחם וליבם של ישראל. כי ההבדל בין גאולה לגאולה זה האלף, זה האמונה. יהודי בחוץ לארץ, אין לו מה לחפש. רבי שמעון בר יוחאי, זכותו להגן עלינו, אמר: עושר בגלות בחוץ לארץ יש, ברכה אין. ברכה היא רק בארץ ישראל. כי שם ציווה את הברכה חיים עד העונה.

זה העושר. יהודי, לעיתים, כשהוא יורד, הוא חושב ששמה מחלקים דולרים או יורו, המצב הוא מעולה, אנחנו רואים בימינו אנו. עין בעין אנחנו חוזים ורואים שהכלכלה הישראלית בארץ הקודש היא הכלכלה החזקה ביותר. כל המטבעות, הכול נפל, הכול התמוטט, קטסטרופה. אותו דבר גם בנושא של מחלת הקורונה. היא פוגעת עכשיו בכל אירופה, בכל אמריקה.

הכול מתחילים להיות אדומים, אדומים, אדומים, הכול. כולם אדום. כולם, מחר אחד יחיה. תראו היום בבוקר בתקשורת מה איראן רוצה. היא כבר מסממת לה: לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד. אבל רק הם לא יודעים דבר אחד: כי לא יטוש השם עמו ונחלתו לא יעזבו. לכן יעקב אבינו פחד מאוד מאוד לרדת, והוא יודע שעם האוכל בא תיאבון.

והוא יודע, והוא מבקש מהאחים שברגע שהסתיימו כל שנות הרעב, נחזור חזרה הביתה. לצערנו הרב, זה קורה אז וזה קורה בימינו. הדולר הנוצץ והיורו הבוקע ממעיינות תאומות הוא שבאמת משאיר את אותם יהודים, במקום לעלות חזר לארצה, הם נשארים שם בגלות. ולכן נסתתמו עיניהם וליבם של ישראל. ועכשיו, אפילו שעוד לא עינו אותם, עצם הישיבה שלך בחוץ לארץ, זה כבר מראה בדיוק איך היחס של הגויים אלינו.

זה לא משנה מתי, ולא משנה איך. והאנשים הכי עידודותיים, ראינו בדיוק את אותו זוג שנתקע ונאשם בריגול בטורקיה, מה היחס אליהם. צריך לדכות, צריך לשבור, צריך לעשות כל מה שעושים. המקום היחיד שיכול להרים את הראש, שאתה יכול להיות גאה, ללכת עם הציצית שלך, עם הכיפה שלך, עם השפה שלך, עם הצבא שלך, שכתוב צבא ההגנה לישראל בעברית.

אתה יכול לדבר בלשון הקודש, זה הארץ שלך, זה המקום שלך, כי שם ציווה את הברכה חיים עד העולם. ואת זה למעשה יעקב מבקש בסוף ימיו אל נא תקברני במצרים, שכבתי עם אבותיי ואבותיי בקבורתם. מוריי ורבותיי, חז"ל אומרים שיעקב אבינו שלא כהורגל עשה. ומדוע? למה? כי נגמר הרעב, היה עולה. ואם הוא היה עולה, אז ודאי גם בניו היו עולים איתו.

נכון שזו גזירת הכתוב, כדי לקיים את ברית בין הבתרים ועבדום ועינו אותם ארבעה מאות שנה במצרים. נכון שהן נסתרות להשם אלוקינו, ואנחנו לא יודעים מדוע. ויעקב אבינו ידע בסוף ימיו, שמע מדרש מדהים, שאמר לבניו הנני מת בקברי אשר כריתי לי בארץ כנע. רבותיי, מה זאת אומרת מת בקברי אשר כריתי לי בארץ כנע? הוא מסביר ואומרים כך.

אמר להם, מלאכי ארץ ישראל לא יתנו לי להיכנס לארץ. למה? הם יגידו, בחייהון להב ובמיתתיהון הין. זאת אומרת, כאשר הוא חי, הוא לא מוכן לעלות. למה? כי הבן שלו נמצא שם, והוא חי בכל טוב ארץ מצרים וכו', אבל כשהוא מת, הוא רוצה להיקבר בארץ ישראל. זוכר פעם, הדוד שלי ז"ל התקשר אליי ואמר לי, אני רוצה שתקנה לי חלקת קבר בטבריה.

אז אמרתי לו, אין מקומות. חוץ מזה, זה לא בשבילך. אמר לי, למה אתה אומר כך? אמרתי לו, תשמע, מה זה ארץ ישראל בית קברות? אתה חי בפריז, וכל מנעמיה, מה שיש לך שם, ועכשיו כשאתה רוצה למות, אתה רוצה למות שם? מה אתה, בלעם? תמות נפשי מאוד ישרים ותהיה חריתי כמוהו? אני רוצה להיות חריתי בסוף. להיות שם, חוץ מזה, לא כדאי לך.

טבריה היו מאוד עוד חמה, ואתה סובל מרומטיזם, אל תיקח. הוא הבין את המסר, ובסוף ימיו הוא עלה לארץ. עכשיו, מה אנחנו לא רואים בזה? אז אומר לו, אומר יעקב, תדעו לכם דבר אחד: מלאכי השורת לא ייתנו לי להיכנס. אבל אתם תראו להם דבר אחד פשוט: פתחו את הארון, למרות שחנתו אותי במצרים, ולמרות הכול, יעקב אבינו לא מת. אז הוא אומר, מאיפה הוא למד את זה?

כתוב: הנה אנוכי מת בקברי אשר קריתי לי בארץ קנען. המוות הפיזי שלי יהיה כך. ולכן חז"ל אומרים שבגבול ארץ ישראל עמדו מלאכי השרת ולא נתנו ליעקב אבינו להיכנס, ואמרו להם: אבל הוא לא מת. ברגע שפתחו, ראו אותו חי. ולכן נתנו להם להיכנס, ורק כאשר הוא הגיע לבעלת המכפלה לארץ ישראל, שם המיטה הפיזית הייתה מתיבכה בארץ ישראל.

עכשיו, יעקב אבינו מלמד אותנו דבר אחד, כלל חשוב: ועשית נע עימדי חסד ואמת. חסד האמיתי זה רק עם אדם שנפטר. כי אדם שנפטר, הוא לא יכול להחזיר. חסד של אמת זה לא לצפות לקבל תמורה. ואת זה עושים אם אדם נפטר. זה מזכיר לי, תראו כמה נקודות קטנות, הם בעלי משמעות כל כך גדולה וסנגוריה ענקית על עם ישראל. זוכר את אותו חייל בודד שנהרג, והוציאו סך הכול באחד מהרשתות שאין לו אף אחד, אין לו משפחה, אין לו כלום. מי שיכול לבוא, ללוות אותו לדרכו האחרונה.

והנה לפתע אשריכם ישראל. אלפים שבאו, שלא מכירים אותו בכלל, והגיעו אלפים ללוות, תהיה נשמה. זה הערבות של עם ישראל. זה הטוב של עם ישראל. זה חסד של אמת. חכמינו אומרים, אמת זה ראשי תיבות. ארון, מיתה, תכריכים. זה האמת שאתה עושה עם אדם הנפטר. וכאן יעקב לפני פטירתו, אחרי שהוא משביע את יוסף שלא יקבור אותו במצרים, הוא בא לברך.

ושומע יוסף שאביו חולה. אגב, מתחילת התורה ועד יעקב אבינו לא נרשמה מחלה לאיש. אנשים, היה מגיע הזמן שלהם, נפטרים. איך אומרים? מיתת נשיקה. אלא יעקב אבינו התפלל כדי שתבוא מחלה, כדי שהאדם יוכל לצוות את בניו ואת יוצאי חלציו, כיצד להמשיך בדרך הנכונה והאמיתית. ומגיע לשם, אומר, הנה אביך חולה. קודם כל, אני חושב שאחד הדברים, הנקודות שאנחנו לומדים, חכמינו אומרים, כל המבקש את החולה, והוא בן גילו, נוטל אחד משישים מחולים.

אנחנו אומרים כל בוקר בתפילה, אלו דברים שאדם עושה אותם, אוכל מפירותיהם בעולם הזה, והקרן הקיימת לו לעולם הבא ואלוהם, כיבוד אב ואם, מילות חסדים וביקור חולים. אתם לא יודעים כמה שזה חשוב. תאמינו לי, יהודי אחד שמתפלל איתנו כבר הרבה זמן, שלושה הימים האלה לא הגיע. אני אפילו לא ידעתי איפה הוא גר, וירמתי טלפון.

כמה שהוא הרגיש טוב, כמה שהוא הרגיש תודה. אמרתי לו, תשמע, בירכנו אותך כאן ביום שני וביום שלישי, ביום התענית, המתפלאים בבית הכנסת, שאלו עליך, מה? אמרתי לו, כן. תראה גם, אני בטוח שלא אחד משישים יכול להיות. לקחו ממנו חמישים אחוז. כבר ברגע שהוא שמע שכולם שוערים עליו וכולם ממתינים, שישוב הביתה, שיבואו, יגיע לבית הכנסת בשלום ושיחלים.

אז יעקב אבינו אמר את זה לבניו, והנה יוסף שומע, והוא מגיע. חברינו אמרו, שרמז הביאו את זה, כתוב "הנה אביך חולה". אומרים, חז"ל, הנה תה נ"ה בגימטריה שישים. הוא היה חולה. ופתאום "ויתחזק ישראל וישב על המיטה". אז אומרים המיטה, ה, מ, ט, ה זה חמישים ותשע. ברגע שנכנס יוסף לקח ממנו אחד משישים לחולים. כן, והוא מברך.

וכיצד הוא מברך אותם? הוא מברך את הילדים. רבותיי, הוא מברך את יוסף. וכאשר הוא מברך את יוסף, אנחנו רואים דבר אחד מאוד מעניין. ויברך את יוסף ויאמר, האלוהים אשר יתהלכו אבותיי לפניו אברהם ויצחק, הרואה האלוהים הרואה אותי, הוא יברך עד היום הזה והמלאך יברך את הנערים. היום אשר הוא מברך את יוסף. היכן הברכה של יוסף?

אלא אם רוצים לברך אדם, הברכה הטובה ביותר זה שהילדים שלו יהיו מוצלחים, שהילדים שלו ימשיכו בדרך השם. זו הברכה החשובה ביותר. המלאך הגוי... ויברך את יוסף, ואז יברך את הנערים. וכאן אנחנו רואים דבר מעניין. הוא מתחיל, ויקרא בהם שמי ושם אבותיי. קודם כול, אנחנו רואים דבר מעניין. המלאך הרואה אותי, המלאך הגואל, רבותיי, אלוקים הרואה אותי והמלאך הגואל את מכל רע יברך את הנערים.

מי זה המלאך הגואל אותו מכל רע? ראיתי פעם הסבר מאוד יפה, שיעקב אבינו את המלאך הרע שהוא מכל רע שהוא היה שרו של עשיו, הוא אילץ אותו לברך אותו. זאת אומרת, הוא עשה את הרע, הפך אותו לטוב. אני דווקא רוצה את המלאך הזה שקשה לו מאוד לברך אותי. המלאך הגואל אותי מכל רע שרצה לפגוע בי ובסוף בירך אותי, ועכשיו אין לו ברירה כבר.

אני שחררתי אותו והוא חייב לי את זה. אני רוצה שהוא יברך את הנערים, כי הרי הלך זר ולא פיך. הוא יברך. ויקרא בהם שמי ושם אבותיי. מה קרה כאן? הרי מן הנימוס ומן הדרך צריך להיות שם אבותיי ואחר כך שמי. וברשותכם אני אצטט את תשובתו של מורנו הרב מרדכי אליהו, זכר צדיק לברכה. אומר כך: יעקב מבקש לברך את בניו של יוסף, הוא מזכיר את שלושת האבות, אך מקדים את שמו לשמות אבותיו, יצחק ואברהם.

ויש לשאול שתי שאלות: מה המשמעות של ברכת יעקב ויקרא בהם שמי ושם אבותיי? ומה היא אותה קריאת שם? מה זה שמי? ומדוע הקדים יעקב את שמו לשמות אבותיו? מסביר הרב שהמשמעות של ברכת יעקב היא שבני יוסף יתברכו בכך שיהיו בהם תכונותיהם הפנימיות של האבות. אברהם איש החסד, יצחק איש הקורבנות והעבודה, יעקב עצמו איש התורה.

ובאשר לסדר הברכות, ברך יעקב כמו שכיוונו חז"ל במסכת אבות. כשמעון הצדיק היה משיירת כנסת הגדולה הוא היה אומר: על שלושה דברים העולם עומד, על התורה, לעבודה, ועל גמילות החסדים. ולכן אמרנו, עבודה זה יצחק, גמילות חסדים זה אברהם, תורה זה יעקב. ולכן, ויקרא בהם שמי ושם אבותיי. ראיתי עוד הסבר נוסף שגם שמעתי אז פעם, ויעקב אבינו מיתתו שלמה.

ולכן גם השם ישראל שהוא קיבל, בשם הזה מרוכזים כל השמות של האבות ושל האימהות. בי' של ישראל זה יעקב יצחק, בשין שרה, ר' רבקה רחל, א' אברהם למד לאה. ויקרא בהם שמי ושם אבותיי. לכן, חכמינו מסבירים מה זה ברכה. האם אני כל, אם אני הולך לברך מישהו, הברכה הזאת תתקבל? רבותיי, יש שני מצבים. יש הנותן ויש המקבל. קודם כל, אם הנותן הוא בכלל ראוי.

אז הוא בסך הכל שופר מעביר. חכמינו אמרו על רבי חנינא בן דוסא, שכל העולם כולו ניזון בשביל, בעבור, רבי חנינא בן דוסא. ורבי חנינא בן דוסא, מספיק לו בקו חרובי מערב שבת עד ערב שבת. מה זה בשביל? כל אדם ואדם, כל יהודי צדיק וכל אדם רגיל, יש לו את השביל שהוא מפלס אותו במצוות שלו, בדרך שלו, באורח חיים שהוא עושה.

ככל שהשביל הוא יותר גדול, השפע שבה הוא הרבה יותר גדול. לכן כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני. השביל הזה שהוא פותח, הוא מביא את השפע לעולם, כי הוא לא בכיף בשבילו, הוא בכיף בשביל העולם כולו. ולכן יעקב אבינו ברגע שהוא אמר את הדבר הזה, הוא נותן ויקרא בהם בשמי ובשם אבותיי וידגו לרוב בקרב הארץ. חכמינו מסבירים שברגע שהגיעו הבנים, הוא שאל מי אלה?

הראה ברוח הקודש שיש כנראה בעיה עם אחד הבנים. ויעקב ויוסף אומרים לו, אבא, בניהם, אל תהיה מודאג. למרות שהם גדלו במצרים, למרות שהם נולדו במצרים, הם לא קיבלו את החינוך המצרי, קיבלו את החינוך שלי. עובדה קיימת. רק לפי השמות, הרי דיברנו קודם על שמות, שם זה מהות, שם זה ערך, שם זה כל אורח חייו של האדם נמצאים עמוק עמוק בתוך השם שלו.

ואומר יוסף, אבא, תקשיב, כשנולדתי בראשון קראתי לו מנשה. למה? כי סבלתי כל כך הרבה, גם בכל מיני מקומות, בכלא, עם אשת פוטיפר, עם כל הבעיות, נכנסתי ללא עוול בכפי, שנאו אותי האחים, הכול. אבל עכשיו, כשהגעתי למנוחה ולנחלה, קראתי לה בן מנשה, כי נשה אני אלוקים, את כל העמלי ואת בית אבי. עכשיו, אני על מי מנוחות, לא רוצה לראות לא את בית אבי, לא את אחי, לא כלום.

עזוב, אני חי פה עכשיו טוב, על מי מנוחות אינה עליהם. אך עם הזמן נדלקה לי הנורה האדומה, למרות הכול, למרות שאני משנה למלך, אני בארץ לא שלי, בארץ זרה. אני סך הכול באתי לשליחות וללכת. ולכן, כשנולד לי הבן השני, קראתי לו אפרים, כי אפרני אלוהים בארץ עוניי. מצרים הגדולה, האימפריה הענקית, שכל העם בא לו, כל העולם באים לשבור אוכל שם במקום, נקראת ארץ עוני.

הוא קורא לאבא, תבין, הילדים האלה נמצאים. זה נכון. מה אתה ראית? חכמי הסוד אומרים, כשאמר לו, מה קרה? אומר לו, ראיתי שממנשה יוצא ירבעם בן נבט, המלך. ויוצא ירבעם בן נבט שהוא חוטא ומחטיא. וחז"ל אומרים, ענק שבענקים היה, שפשוט את הדרך שלו הסיט. לדברים הגרועים ביותר, ואנחנו יודעים בדיוק כשהוא שם את הפסלים בכניסה לירושלים ולא נתן, ובאמת לאורך כל הדרך סבלו ממנו העם ישראל סבל איום.

אז הוא אומר לו, מי אלה לך? הוא אומר לו, אבא, בניהם. נכון שממנשה יוצא ירבעם בן נבט, מאפרים יוציא יהושע בן נון. וזה נמצא ברמז במילה בנאי. אם אנחנו נקרא הפוך, בנאי ירבעם בן נבט וגם יהושע בן נון. לכן הוא אומר לו, קח אמנה אליי ועברכם. וכאן אנחנו שואלים, מדוע יעקב מסכל את ידיו? מדוע שוב הוא מכניס מעין, כביכול, עוד פעם קנאה, עוד פעם שנאה בין האחים?

לשים גם הוא יהיה להב... למה? אצל יעקב אבינו הוא רואה בדיוק, הוא מברך לפי ההתאמה, לפי הכישורים, לפי מה שמגיע לאותו אחד ומה שהוא יכול ביכולת שלו. לכן כל אחד ואחד הוא עולם בפני עצמו. כל אחד ואחד הוא משלים את חדרו. אין בעם ישראל יחידים. שבטי יא עדות ישראל, כולם ביחד, כולם אחד עם השני. ולכן רצה לראות יעקב אבינו, האם כשהוא מסכל את ידיו, האם כאשר הוא ברך את הצעיר בברכה יותר גדולה, האם האח השני יקנא?

ולכן ברגע שהוא ראה שמנשה לא קינא באפריים לקה את הברכה הזאת והוא אמר, ישמחה אלוהים כאפריים וכמנשה. בך יברך ישראל. עד היום אנחנו מברכים את הילדים בדרך כלל בערב שבת, ישמחה אלוהים כאפריים וכמנשה. למה? כי שני האחים האלה, למרות שהשני קיבל את הברכה יותר גדולה ולמרות ששם יעקב אבינו את יד ימינו, ועל שם הצעיה לאפריים, מנשה לא קינא באפריים.

וכשלא מקנאים, אדרבה ואדרבה. השמחה יותר גדולה, יותר מוכנים אחד לוותר אחד לשני. וכאן אולי נקודה אחת מכל הברכות שיעקב מברך. שמעון ולוי אחים כלי חמאס מכירותיהם. כמובן, לפני זה הוא מתחיל עם ראובן, שאלו כוונות טובות, אבל גם הוא נפל. לכן הוא אומר לו: פחס כמיים אל תאכלית על משכבי אביך, חילת היצואי עלה. אבל עם כל זאת חכמינו אמרו שאילולא ראובן לא הייתה חלילה תקומה לעם ישראל, שהוא בא והציע לשים אותו בבור, וכל הכוונה והמטרה שלו הייתה להשיבו אל אביו.

ובסופו של דבר מגיע הושע הנביא ואומר: שובה ישראל עד ה' אלוקיך. הוא מבקש להשיב את עם ישראל לאביהם שבשמיים. כאן אנחנו אומרים תוכחה. אבל התוכחה היא ברכה. ממנה לומדים. ולכן, ראובן במשך כל ימי חייו היה בסכו ובתעניתו איך לתקן את הדברים. ואני בטוח שהדברים כאן תוקנו. שמעון ולוי אחים כלי חמאס מכירותיהם. למה? סודם אל תבוא נפשי, בקלמת אחד כבודי, כי בהפעם הרגו איש וברצונם יכירושו. הם פשוט עשו את המעשה העיקרי שהיה בשכם, שהרגו את כל אנשי שכם.

הוא אומר כאן, כי בהפעם ועשו רפם ועשו קשתה, חלקם ביעקב ואפיצם בישראל. וכאן, בסודם אל תבוא נפשי, חז"ל אומרים, שהוא ראה משבט שמעון יצא זמרי בן סלו, חוטא ומחטיא את ישראל, ובגללו, לצערנו הרב, 24 אלף איש נהרגו. יש אנשים, כשהם חוטאים, מחפשים איך לתקן. יש אנשים, לצערנו הרב, שכשהם חוטאים, אז הם נופלים ככה, והם ממשיכים באותם חטאים, ולא מוכנים, אומרים, ככה זה אני.

זה לא כך. העובדה היא שלוי, למשל, ידע לתקן. אנחנו נראה בסוף בברכתו של משה רבנו ללוי, את אומך והוריך ולחסידיך, שאני סיטו במסע, אומר לאביו ולאמו לא הכיר, ואת בניו לא ידע, וכולם אמרו. מתי? בנושא של חטא העגל, בני לוי באו, ולמעשה, כשמשה רבנו אמר, מי להשם אליי, ויאספו אליו בני לוי. הם באו כדי לתקן, ושמה באמת היה צורך כדי לקחת את החרב ולצאת.

ושמה אנחנו רואים גם בני לוי ממשיכים הלאה, לא מזמן שסיימנו את חג החנוכה. גם שם מתתיהו החשמונאי, שבט הכהנים, הם שיצאו ואמרו, מי להשם אליי. זה נקרא, כביכול ידעו לתקן. שבט שמעון, לצערנו הרב, לא תיקן. כשהם לא מתקנים, אז באים מדחי אל דחי. וכאן יהודה. וביהודה כאן יש משפט מאוד מדהים, הוא גם מפחיד. יהודה, אתה.

אתם יודעים, כשאנחנו פונים למישהו, אתה אומר לו, אתה, בדרך כלל הוא מתחלחל, הוא רועד. יהודוך אחריך, מה קרה? ידך בעורב אויביך, השתחוו לך בני אביך. כרע רבץ כארי וכלבי, כארי וכלבי מיקימנו. כרע רבץ כארי, במעשה תמר. ידעת גם להודות, ידעת, וברגע שהורדת את הראש ואמרת צדקה ממני, למרות כל הבושה שהייתה לך באותו הזמן, ולמרות שהורידו אותך מכבודך, אבל הצלת שלוש נשמות, גם את תמר וגם את פרץ וזרח שהיו בבטנה, והצלת את ביאתו של מלך המשיח ומשיח בן דוד וכל שבט דורו של המלכים העתידיים.

כרע רבץ כארי וכלבי מיקימנו, כשעמדת ולקחת את הערבות על יהודה. ערבות, צריכים לדעת. אדם ערב, ערב בכל התחומים, לא משנה באיזה מצב. בכל תחום, בכל מצב, הוא צריך לדעת להיות ערב בעיקר בעיקר על האמת לאמיתה. עם ישראל, ערבים זה לזה. לא ערבים, אלא ערבים זה לזה. וכשיהודי ערב לאחיו, כשהיהודי מוכן לתת תשמתו למען אחיו, אמרתי אתמול, ערבים היו אז וגם היום.

נתתי להם את הדוגמה שהייתה בצבא לפני כמה שנים עם סגן אלוף, למשכום דמו, זכר צדיק לברכה, אני תמיד מזכיר אותו, רועי קליין, שברגע שנזרק רימון על המחלקה שלו, היו צריכים לעמוד עשרות, בלי לשאול שאלות, קופץ על הרימון, וקורא קריאת שמע ועולה בסערה השמיימה. זה נקרא ערבות. מאיפה זה בא? יהודה, אתה הדגם והדוגמה, יהודוך אחיך.

מה זה יהודוך אחיך? כולנו יום על שמך. כולנו יקראם יהודים בגלל שבט יהודה, שהוא השבט היחיד שאחרי חורבן בית המקדש הראשון, שב הביתה. לכן, כשאנחנו מסיימים את פרשת ויחי, אנחנו יודעים דבר אחד, במה מסתיימת? מסתיימת הפרשה בשבועתו של יוסף את בני ישראל. פקוד יפקוד אלוהים אתכם ועליתם את עטמותיי מזה. הקדוש ברוך הוא יפקוד אתכם.

כשיבוא אותו נביא ויגיד לכם שאני באתי לגאול את ישראל, הוא חייב לבוא עם הסיסמה. הסיסמה הסודית היא פקוד יפקוד אתכם. וכיצד הדבר הזה נעשה? לספר למדרש שבאו כמה פעמים כל מיני אנשים ואמרו, בשעבוד של מצרים, אנחנו האלוהים שלח אותנו ואנחנו הגואלים. היו אומרים, אם אתה הגואל, לך אצל סרח בת אשר, שהיא חי איתה הרבה הרבה שנים, והחזיקה מעמד ונכנסה איתם לארץ.

הייתה באה ובוחנת אותו. הסיסמה אומר, לא ידע. אמרו לו, לא, אתה לא הגואל. עד שהגיע משה רבנו, כשהקדוש ברוך הוא אומר, אני שולח אותך, אומר לו, איך אני יודע שהם יאמינו לי? הוא אומר לך, תגיד, פקוד פקדתי את זה. מי אמר את הסיסמה הזאת? יוסף. פקוד יפקוד אלוקים אתכם. וברגע שהוא אמר את זה לסרח, אמרה להם, זהו הגואל האמיתי שבא לגאול אותנו. היא רצון שבעזרת השם ניגאל במהרה בימינו כל הצער וכל הגויים שעכשיו זוממים עלינו עוד שרצה ותופר, דברו דבר ולא יקום, כי עמנו אל אתם שלום ואתכם שלום, וכל אשר לכם שלום. אמן ואמן.