כוח ההתמדה

תמלול השיעור

השלום והברכה וכל טוב סלע ברכת השם עליכם לכל צופינו ומאזינינו היקרים. השבת פרשת תולדות, אנו עוסקים בפועלו ומעשיו של השני שבאבות יצחק אבינו ורעייתו ורבקה, וכאן למעשה מתחיל המאבק האיתנים בין ייחודיותו של עם ישראל לעומת יתר העמים. לא בכדי רבי שמעון בר יוחאי אמר לעולם שונא עשיו את יעקב, כאן עם ההיריון למעשה נולדה שנאה.

את זה חשה רבקה אמינו. ויתרוצצו הבנים בקרבה, ותאמר אם כן, למה זה אנוכי? הפלא ופלא, לידה ראשונה, היא עוד לא יודעת ולא ידעה מעולם מהם חבלי לידה, היא לא יודעה מעולם איך מתרוצצים, מה קורה כאשר אישה בהיריון, והנה רואה דבר משונה לגמרי. אז נכון שרש"י אומר שכאשר הייתה עוברת דרך בית מדרש, יעקב היה רוצה לצאת, כאשר עוברת דרך בית עבודה זרה, עשיו רוצה לצאת.

אני חושב שהמסר של רש"י הוא הרבה יותר עמוק. רבקה, הדאגה שלה הייתה, היא לא ידעה הרי שיש לה תאומים. הדאגה שלה, שיש עובר בבטנה והוא דו-פרצופי כמוח של הלבן. מצד אחד הוא רוצה להיות באמת המדרש, והנה אני ואני ואני ואני, ומאידך הוא רוצה גם לאחוז בעולם השני, בעולם הרוע ודו-פרצופיות שלו. ולכן הוא אומר, אם כן, למה זה אנוכי?

ריבונו של עולם, אם אתה עומד לתת לי צאצא כזה, ילד כזה, אני לא צריכה אותו. אני מבקשת ואני מחפשת, וכל שאיפותיי, להמשיך את השושלת של אברהם אבינו, ולכן, ותלך לדרוש את השם. וכאן אומרים לה, שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך ייפרדו. מתחיל המאבק בין עולם הטוב לעולם הרע, בין עולם התאווה לבין עולם הרוח, בין העם הסגולה שאמור להביא את הבשורה הטובה לעולם, לתיקונו של עולם, לבין עולם הבל וריק.

ומעניין מאוד, הרדיפה אחרי הבל וריק היא תמיד קלה. אחד הדוגמאות, מסבירים חז"ל, שכאשר נולד עשיו, כתוב "ויקראו שמו עשיו". מי קרא לו? כל אלה שהיו, הנה הגואל, המושיע, הנה זה. עכשיו יפתח את העולם כולו, ייתן לנו את המטרנות, ייתן לנו את איך ליהנות, אכול ושתה כי מחר נמות. זו הדרך, זאת השיטה. אבל כאשר נולד יעקב, ויקרא שמו יעקב.

יחיד. חז"ל אומרים, יש אומרים שהקדוש ברוך הוא קרא לו, יש אומרים שיצחק קרא לו יעקב, אבל אנחנו רואים דבר אחד פשוט. למרות שעשיו יצא ראשון, כוח הישארותו ובניין עם ישראל על ידי יעקב, החל וידו אוחזת בעקב עשיו. אנחנו רואים, הוא לא מרפא. המילה יעקב, השם יעקב, זה עקביות. רבותיי, אני חושב, כשאדם עקבי, הוא תמיד זוכה להגיע בסוף למטרה.

חכמינו אומרים שמהו הכלל הגדול בתורה. אז נכון, רבי עקיבא אומר, ואהבת ורעך כמוך, זה הכלל הגדול בתורה. בן עזאי אומר, זה ספר תולדות אדם, ביום, ביום, בירו, אלוהים, אדם, לא יקרא שמו אדם. זאת אומרת, עצם הבריאה עצמה זה אחד הפלאות בעולם. אנחנו רואים את זה גם בימינו עם כל הטכנולוגיה. אמרתי פעם לאיזה פרופסור אחד שבא, אומר, תשמע, תראה איזה קידום, האדם שיצא מהקוף וכולי. אמרתי לו, תשמע, הכול טוב ויפה.

האדם הזה שיצא מהקוף, נראה אם הוא יאכל לברוא נמלה. לארח יכולת שיעלה, אבל לברוא נמלה הוא לא יכול. מדוע? הוא מילא פיו מים, לא הייתה לו תשובה. ואז אמרתי לו, תראה, כשאתה מסתכל על הבריאה המושלמת, שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם, אתה תמיד יושב וחושב ואומר, מה רבו מעשיך השם? כל העם בחוכמה עשית, אבל אתה לא יכול להבין את העסק הזה.

ולכן, זה אומר בן עזאי. והנה, אחד התנאים האחרים, נדמה לי בן זומה, אומר, את הכבש האחד בבוקר ואת הכבש האחד בין הערביים. מה הקשר? אלא הקשר הוא כך כוח ההתמדה. ברגע שמתמיד בנושא, נכשלת פעם, פעמיים, שלוש, לא משנה. תסתכל קדימה, תמשיך הלאה, תגיע בסוף למטרה. ולכן, יעקב, אנחנו רואים בדיוק, הוא ממשיך. ויגדלו הנערים, והנה, כל עוד שהיו קטנים, אי אפשר היה הרבה לזהות, חוץ מאשר בגוף, בצבע, זה איש שעיר וזה איש חלק.

ראיתי פעם את אחד ההסברים. אומרים, עשיו איש שדה והוא שעיר. כולו, אנחנו רואים, אדמוני כעדרת שיער. כל מי שמקורבל בחיים ולא יודע ולא יודע מה הוא רוצה מעצמו, הוא תמיד שעיר. כי אתה לא יודע איך השיער יהיה פה, יהיה שם, איך גאה ואיך חותכים. יש כאלה שחותכים מלמעלה, יש כאלה שחותכים מאחורה, יש כאלה שעושים פוני כל אחד ודרך השעיר שלו.

לא משנה גם שיש, הרבה פעמים אנחנו אומרים, שעיר לעזאזל, לעז אנחנו קוראים לו שעיר, כי שם זה כוח אטומה, נמצא שם. אבל חלק זה דרך. זה תום, זה יושר. וכאן, כל עוד שהיו קטנים, לא היו מזוהים. וברגע שהם גדלו, עשיו, איש יודע ציד. שימו לב, רבותיי, הוא לא צייד, הוא יודע ציד. הוא יכול לצוד בתחבולותיו, גם את בני האדם, לא רק את בעלי החיים.

ויעקב אשתם יושב אוהלים. פעם שאלו אותי, מה זה תם? רבותיי, תם זה אדם ישר, זה אדם תמים, אדם שיודע מה שהוא עושה, ולא רק שהוא יודע מה הוא עושה, הוא מאמין במה שהוא עושה, ובעיקר, בעיקר, לטובת הכלל. ואנחנו רואים דבר אחד, ויהב יצחק את עשיו כציד בפיו, יש סיבה למה יצחק אוהב את עשיו, כי ציד בפיו. אז נכון, החכמים האלו מסבירים שהוא מביא לו ציד ודואג לו וכולי.

חשוב מאוד הנושא הזה של כיבוד ההורים, שאנחנו גם לומדים מאותו עשיו הרשע. אבל רבקה אוהבת את יעקב, ולא כתוב למה. כי אימא אוהבת את הילדים שלה ללא כל סיבה. רבקה מבינה שעל כף המאזניים עומדת דרך, הדרך האמיתית, מי יוכל להמשיך בדרכו של עברם אבינו. רבקה שבאה מבית של עבריינים, של פושעים, היא יודעת שעליה לא עובדים.

היא אוהבת את עשיו, כי כל אימה אוהבת את הילדים שלה, זה לא משנה מי הם ואיך הם ומה התנהגותם, אבל היא יודעת שהאיש הזה איננו ראוי להמשיך בשרשרת של אברהם אבינו. והיא סומכת ותומכת את כל מאודה על יעקב. וכאן חז"ל שואלים כיצד עבר על האיש הצדיק הזה, שרוח אלוקים בו, על יצחק אבינו, שנקרא מורה, כרעי יראה ופחד יצחק, לא לגלות את האמת על עשיו.

אלא יצחק אבינו מלמד אותנו פרק מאוד חשוב בחינוך ילדים. יצחק אבינו אומר, גם אם יש לך בבית ילד שהוא בעייתי, אסור לך להפקיר אותו, אסור לך להתעלם ממנו, כי אתה מוסיף, איך אומרים, עוד דלק למדורה. קרב אותו. תנסה לשדל אותו. תנסה להביא אותו לדרך הנכונה. למרות כל הקשיים העקביים האלה, תהיה עקבי. ולכן יצחק אומר, אולי בזכות הברכה, בזכות האהבה היתרה שאני מראה לו, שאני נותן לו, ייתכן מאוד שהוא יחזור לדרך.

כי יצחק אבינו רואה דבר מעניין. שהגוף של עשיו הוא רקוב, אבל הראש הוא ראש טוב, כי היסוד שלו שבא מרבקה ומיצחק. לכן חז"ל מסבירים שבמערת המכפלה קבורים האבות והאימהות ואדם וחווה, ויש שאומרים שגם ראשו של עשיו קבור בחיקו של יצחק. חכמינו אמרו שכל מה שעשה זה סניגוריה לעם ישראל בעתיד, ויצחק יודע דבר אחד פשוט, שגם מזולל אפשר ליוציא יקר.

ומה אנחנו לומדים מעשיו? את כיבוד אב ואם. אמר רבי ישמעאל, אוי לי שאני לא הגעתי לזה בכיבוד ההורים בדרגתו של עשיו הרשע. שעשיו, כאשר היה בא לשרת את אביו, היה נכנס בבגדי מלכות. ואני, כשעשיו בא לשרת ולכבד את הוריי, אני בא בבגדי תשואים, בגדים רגילים שאני נכנס איתם. תראו עד כדי כך, עד היכן כמה חשוב הדרגה הזאת של כיבוד ההורים, שדווקא מתוך הרשע הזה אנחנו לומדים את זה.

האמת, בהמשך, כמה נקודות לגבי יצחק אבינו. אומנם לא רשום הרבה, אבל לא סתם התורה נותנת לנו שיצחק נקרא גבורה. רבותיי, יצחק ממשיך בדרך של אבא שלו, חופר בארות, והנה מה קורה. השנאה והקנאה של הפלישתים, למרות שהוא מיטיב איתם. הוא חופר בארות מים, בשביל מי? בשביל כל אנשי המקום. אבל השנאה והקנאה מעבירה אותם, ממש על דעתם, וכתוב, וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו, סיתמו פלישתים, לא רק סיתמו אותם, והמלאו אותם עפר.

עד כדי כך. רבותיי, מה שהיה אז גם בימינו אנו, כמה שמדינת ישראל נתנה והשקיעה, ובשביל השקט ובשביל השלום, הכול, בעיר הארורה הזאת של עזה, שיכולה להיות השווייץ של המזרח התיכון, זה לא עזר. כי מהקנאה הזאת, גם לי, גם לך לא יהיה. לא משנה, שיצמאו האנשים, שיעשו הכול. העיקר שלא יצחק, הוא ייתן את המים. העיקר שלא יראו אותו כדמות חיובית.

ומען הכול אנחנו רואים תמונה מאוד מדהימה. ויאמר אבימלך אל יצחק, לך מעימנו, כי עצמת ממנו מאוד. הקנאה בשנת רעב, כאשר אין כלום. הקב"ה אומר לו לא לרדת למצרים, כי הוא עולה תמימה, הראשון שנולד בארץ, -הראשון שנימול בן שמונת ימים, והראשון שנפטר בארץ ולא ירד לחוץ לארץ. ודווקא בשנות הבצורת אנחנו רואים דבר אחד פשוט:

ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בארץ ההיא משערים ויברחם ה'. איך אפשר לזרוע בשנות בצורת? אלא חכמינו אומרים, יצחק אבינו היה הראשון שהתפלל כדי לברך את הקרקע שנתקללה על ידי האדם הראשון. ואז, ברגע שהוא זרע, הוא בא לתקן את החטא של האדם הראשון, ויברכהו השם. והנה דמות מד... פשוט מפגש מדהים. כאשר אבימלך שומע שבשנת בצורת, כשאנשים מחפשים, עוזבים את הארץ.

כדי שיהיה להם מזון, והנה אנחנו רואים דבר אחד פשוט. הוא שומע את יצחק שיושב בגרר, ויגדל האיש הלוך וגדל עד כי גדל מאוד. אנחנו רואים, ויזרע יצחק בשניים מאה שערים, וימצא מאה שערים וברכהו השם. איך אפשר? בשנות בצורת? אבל כנראה יצחק אבינו, שהוא נקרא גבורה, על פי הזוהר הקדוש, הוא בא לתקן, להמשיך את התיקון, שמה שקלקל אדם הראשון בעץ הדעת, הוא כאן זורע.

וכשאתה זורע, חכמנו אומרים הזורעים, בדמעה ברינה יקצור. אנחנו רואים בדיוק, שומע אבימלך ומחליט להגיע אליו. ואנחנו תמיד מצפים שאישיות כזאת שמגיעה, היו צריכים פשוט. יצחק היה צריך להכין דגלים ושטיח אדום כדי לקבל את פניו של המלך עם הסרים שלו. לצערנו הרב, בדור שלנו, המדינאים שלנו היו צריכים ללמוד קצת מיצחק אבינו, וללכת להתרפס אחרי האמן הארור הזה של אבו מאזן, שהוא דוגל בהשמדתה של ישראל, והולך ומסייע ועוזר ותומך לכל המחבלים ולמשפחותיהם שהרגו את עם ישראל.

והולך, מצטלמים איתו וכו', תראו, עד כדי איך מתרפסים. שילמדו מיצחק אבינו. הוא לא רק לא מקבל אותם. רבותיי, תקשיבו טוב. אומר להם, ויאמר עליהם יצחק, מדוע באתם אליי? ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאיתכם. פירוש הדברים בצורה הברורה ביותר. מי אתם בכלל? אני לא זקוק לכם. איך אומרים? עופפו לי מן העיניים. אבל אצל הגוי, כשרואה שהעם ישראל מאמין במה יש לו, ואני אומר דבר אחד פשוט, ואת זה לומדים מיצחק אבינו.

כשאתה מאמין שהארץ הזאת שלך, גם האויב יאמין שהארץ הזאת שלך. ברגע שאתה לא מאמין בזה, היא לא תהיה שלך אף פעם. לכן הם עונים לו בצורה הברורה ביותר: רעו ראינו כי היה השם עימך. כשהגויים רואים שהשם עימנו, ואנחנו מתמידים ומאמינים בארץ הזאת, בתורה הזאת, בעם ישראל, פתאום הכול משתנה. ויאמרו, כבר נאמר תהיה לעלן בינינו ובינותיך ונכרת הברית עימך.

זו הדרך עכשיו, איך אנחנו נחדור פנימה לעולמו של העם ישראל. אם אנחנו רוצים לכרות את העץ הזה עם שורשיו שהיסוד שלהם זה אברהם אבינו? בואו נכניס את הרוח הרעה ונראה כאילו שאנחנו יפי נפש, והם מוכנים לכרות ברית, בואו נהיה ביחד ונביא את התרבות שלנו פנימה, וכך, והיינו לעם אחד. יצחק אבינו מבין את זה. ושימו לב, היחיד, שהוא יחיד נגד רבים.

ויעש להם משתה ויאכלו וישתו. הם ביקשו לכרות ברית. יצחק לא כורד איתם ברית. וישכימו בבוקר, ושלחי יצחק מאיתו וילכו בשלום. זה הכול. הוא מראה להם שהוא לא זקוק להם. כשהגוי מבין את זה, יודע בדיוק מה המשמעות. מילה אחת לסיכום לגבי הברכות שנאצן יצחק אבינו. יצחק אבינו, אז זה לא משנה אם הוא ידע שזה יעקב או לא ידע.

הדרך שמובילה את ברכותיו של יצחק אבינו היא, ויתן לך אלוהים מטל השמיים ומשמני הארץ. יהודי צריך לדעת להקדים תמיד את העולם הרוחני לעולם הגשמי. קודם כול, מטל השמיים, אחר כך הוא משמני הארץ. לעומת זאת, כשהוא יודע שזה עשיו, ויודע שהאיש הזה, מטל השמיים לא עובד אצלו, הנה משהו, כאשר הוא מברך אותו, ואומר לו בצורה ברורה, היה אומר אליו, הנה משמני הארץ ימושמך.

אתה רק חי על החומר, על הרוח זה הרבה הרבה פחות. רק כיהודי שיודע לחבר רוח וחומר, רק כיהודי שיודע שהעיקר זה העולם הרוחני, והוא משתמש בעולם הרוחני, משתמש עם זה בעולם הגשמי ומקדש את החומר. אני חושב שכאן יעקב אבינו גם מלמד אותנו דבר אחד פשוט: יעקב אבינו, עם כל זה שהוא היה אשתם יושבו אוהלים, והיינו חושבים שהאיש הזה הוא חלש, לא.

יעקב אבינו לא פחד מעשיו כלל. כאשר אימא שלו רצתה לשלוח אותו, הוא לא רצה לקחת שום דבר בעורמה, והוא אומר לה, והוא מסרב, למה? אולי ימושני אבי והבאתי עליי קללה ולא ברכה. אני לא פוחד מעשיו. אני לא רוצה שהברכה שמגיעה לי היא ברכת אברהם, כאשר אבא ידע שאני מרמה אותו, שאני אותו דבר, באותו סגנון, באותו דרך של עשיו, אז הברכה שלי תהיה קללה.

הוא לא פחד. מי שפחד, ההפך בדיוק, זה עשיו מיעקב. יקרבו ימי אבל אבי והרגה את יעקב אחי. למה אתה לא הורג אותו עכשיו? כי עשיו יודע בדיוק את האמת, שהאיש הזה שהוא תם יושב אוהלים, הוא גם חזק, ואנחנו נראה את זה בעתיד, שגם מלאכים לא יכולים לו. ממי שחזק, בסופו של דבר כתוב שם, וגאלו מיד חזק ממנו, הקדוש ברוך הוא גואל.

זה רצון, בעזרת השם, שהדרך שמוביל יעקב אבינו, תחילתה של הדרך, היא תהיה רק לטובה ולברכה לששון ושמחה, אמן ואמן.