השפעת עשרת הדברות על העולם

תמלול השיעור

שלום והברכה וכל טוב סלע כדרכנו בקודש, שבת פרשת יתרו, פרשה קצרה שכל גופי התורה נמצאים פנימה. למעשה עם ישראל מגיע לתכלית, מגיע לעיקר העיקרים שאמור ללוות אותו לדורותיו. הדבר הראשון, הם הולכים פעם ראשונה למפגש אישי בין האדם לבין האלוהים. אתם ראיתם כי מן השמיים דיברתי עמכם. אני חושב שכל המעמד הזה שבהר סיני, העם שמתלכד, הנעשה ונשמע, כל הנקודות האלה באים לראות דבר אחד פשוט:

מהי תכלית העולם? תכלית העולם זה מעמד הר סיני, זו התורה הקדושה שבורא עולם, גם בבריאת העולם, חז"ל אומרים, מסתכל באורייתא ובריאלמא. אחד מחכמי הסוד אומרים שהפסוק הראשון בתורה של בריאת העולם, יש בו שבע מילים: בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ. והפסוק הראשון שאמורים להתחיל בו את מעמד הר סיני, שוב שבע מילים:

וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמור. שימו לב כמה זאת אומרת, בריאת העולם והתורה. לכן, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שמתי. פרשה זו על שם מי נקראת? על שם גוי, יתרו. נכון, שהוא היה אומנם חמיב של משה רבנו, אבל אהרן הכהן אפילו, אין לו פרשה על שמו. אם טיפה נעמיק, נראה עם העם כה מחשב אותיו. האיש הזה, שהיה ב-level הגבוה, יועצו של פרעה, כהן מדיאן, חז"ל מסבירים מה שמועה שמה, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.

שני דברים, דבר והיפוכו. קריעת ים סוף, הוא ראה והסיק מסקנות את מה הוא ראה. הוא ראה דבר שבניגוד לטבע לגמרי, העולם הבריאה שלו הייתה בתחילה מים. כתוב ורוח אלוקים מרחפת על פני המים. בקריעת ים סוף כתוב והמים, והיו להם חומה מימינם ומשמאלם. זאת אומרת, המים, הנוזל, הפך להיות מוצק. הפך להיות מוצק בשני הצדדים. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא שינה את הטבע.

במקום שיתחילו במים ויזוזו המים ויעמדו, אלה הפכו להיות חומה מימינה ומשמאלה. ברגע שהוא ראה את השינוי הזה, הוא ראה את העוצמה ואת הכוח הזה, שזה התחיל מתחילת הבריאה, הבין בדיוק והפיק לקחים שיש מישהו שמנהל את העולם, ויש בידו הכול מעשי עדיו. והדבר השני שהוא ראה, מלחמת עמלק. הוא ראה מלחמה למעשה, שעומדים המומים.

אותו יהושע בן נון, לא ימיש מתוך האוהל, הוא מתחיל להילחם. איך הניצחון נקבע? לא בכמות, לא במצוינות, אלא בדבר אחד פשוט: כי ירים משה את ידו, וכי יניח. ואיך מרים משה את ידו? אז שירים משה כל הזמן את ידו. ידיו של משה עושות מלחמה, מתי? בזמן שעם ישראל מסתכלים כלפי מעלה. הוא אומר, רגע, רגע, זאת אומרת, הרמת היד הזאת למעלה?

עם ישראל, כשמסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם, זה הכוח למעשה שמנצח את עולם החומר? אני לעם הזה מצטרף. זוכה יתרו להיות חותן משה. זוכה יתרו, שממנו בא נכד, והוא פנחס, ופנחס הוא אליהו הנביא. רבותיי, פנחס למעשה יש לו שני סבים. אהרן הכהן מצד אחד, מצד אביו ומצד אמו, מי לקח לו מבנות פוטיאל יתרו. תראו איזה זכות גדולה.

אמר לי פעם, יהודי שעוסק בגיור, אמר לי, אתה יודע, בספרים הקדושים כתוב שארבעה שעסקו בגיור, בשם ה' עליהם. נוסף להם אות, כל אחד, משמו של הקדוש ברוך הוא, של יו"ד כו"ד כו"ד. עומר לי כך, היו"ד של הקדוש ברוך הוא באה למי? לא פחות וליותר, ליהושע בן נון. יהושע בן נון, שהגיר את הגבעונים כשנכנס לארץ. קראו לו הושע בן נון, ויקרא משה את הושע בן נון, יהושע.

הוסיף לו יו"ד. הה של הקדוש ברוך הוא, נתנו אותו לאברהם. כתוב, ואת הנפש אשר עשו בחרם, את ההיא הזאת נתנו לאברהם. או"ד של יו"ד כו"ד נתנו ליתרו. קראו לו בהתחלה יתר חותנו, הוסיפו לו וו. ההיא האחרונה ניתנה לשרה אלינו. ארבעה שעסקו בגיור, אלה למעשה שם השם עליהם. אמר לי פעם הרב ברדכי אליהו, כששלח אותנו לשליחות הזאת, עד היום הזה שאנחנו עוסקים בגיור, הוא אמר, תקשיב, זו עבודה קלה, בכלל לא קלה, אבל שתדע לך דבר אחד:

יש מדורים בשמיים, ויש מדור שנקרא מדור משיח. במדור משיח זוכים בו אלה שיודעים להביא מתחת כנפי השכינה כל הנשמות האבודות שהיו במעמד הר סיני ונתפזרו, חוזרים חזרה כל אחד למקומו. לכן הוא הפיק והסיק מסקנות והבין. הוא עזב את הכול והיה מוכן ללכת. ולכן זוכה, האיש הזה שפרשה שלמה תהיה על שמו. יתרה מכך, למדנו גם ממנו.

היחיד שבא ואמר את המילה ברוך השם, אשר הציל אתכם, הציל את העם תחת סבלות מצרים, זה היה יתרו. אז מה רבו אותה בזה? אלא דבר אחד מעניין. בדרך כלל, כששואלים אדם מה שלמה, אז הוא אומר, ברוך השם. אבל יתרו, אומר, ברוך השם, אשר הציל אתכם, הוא מודה לבורא עולם שהוא הציל את האחר, כי אנחנו בדרך כלל אומרים, ברוך השם, שהציל אותנו, אבל כשהציל את האחר, רק יתרו בא ואמר את הדברים האלה.

לכן זכה זכות גדולה ליתרו. יש מנהג של יהודי תוניס, של השבת הזאת, ביום חמישי, ערב לפני שבת, נוהגים לעשות סעודת יתרו. קוראים לזה סעודת יתרו, באמת, עם יונים ממולאים, על האש, וארוחת ערב חגיגית, ומתכנסים כל בני הבתים. ובאמת פעם שאלתי, כמו רבי ז"ל, מה החגיגה הגדולה הזאת? הוא אומר, על מה אתה מדבר? הכול בא חכמינו במשך דורות.

אז הוא אמר כך שסעודת המצווה הגדולה ביותר ששומה בתנ״ך היא כאשר יתרו הגיע למדבר אצל משה רבנו. ויבוא אהרון. וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה. שימו לב, אהרון הכהן, שבעים הזקנים, השכינה שורה, לאכול לחם עם חותן משה. ורש"י שמה שואל, והיכן היה משה? עומד ומשמשם. המלצר הראשי היה משה רבנו. ומה הזכות הגדולה הזאת שהוא זוכה לה?

על כך עונה שלמה המלך. הוא אומר, שלח לחמך על פני המים, כי ברוב הימים תמצאנו. אומר הקדוש ברוך הוא, בזמן שהשליח העתידי, גואלם של ישראל, ברח מחרב פרעה, ואתה לא ידעת מיהו בכלל. וברגע שבאו ואמרו לך, איש מצרי יצילנו לבנות שלך, באת ואמרת, והיום קראם לו ויאכל לחם. אתה נתת את הלחם הזה, אתה תקבל פי כמה וכמה בנושא הזה.

זו זכודת מצווה כזו גדולה שנוהגים בה יהודי תוניס. יש גם הסבר נוסף שהרב מזוז אמר, שגם לפני כמה מאות שנים הייתה מגפה בתוניס, בדיוק בסעודת יתרו למעשה נעצרה המגפה. יש גם הסבר נוסף שראיתי, שהילדים היו לומדים, כמו שהיום בארץ לומדים בחדר, למדו בכותב, והיו לומדים את האותיות, ובפרשת יתרו, למעשה מעמד הר סיני, היו עושים סעודה לילדים האלה כדי להראות, הנה, שהתחילו כבר ומכירים את האותיות ונכנסו למעשה לעם ישראל.

ומדוע כל זה? כיוון שכשהקדוש ברוך הוא עמד לתת את התורה, ביקש ערבים. אז אמרו לו, אבותינו? אמר, אבותינו אינם. אנחנו, אני יודע אם בדיוק העם תועל לבב, והם ולא ידעו דרכי. אבל ברגע שאמרו, הבנים, הילדים, את אלה הוא מוכן לקחת לערבות. לכן התורה, הערבות העיקרית שהייתה הייתה דווקא לבנות ישראל. כו תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל, כו תאמר לבית יעקב, בית יעקב ולא הנשים.

אלה שבאמת דואגות לילד מקטנות. אלה שבאמת יודעות לחנך בחינוך האמיתי של ישראל סבא. עם ישראל עומד, והנה, פעם ראשונה, בורא עולם לא רק נפגש עם עם ישראל, אלא יורד אלינו. וילד השם על הר סיני, אומר הבעל שבתו, מרגע שירד, כל העולם כולו התבשם וקיבל, בוא נאמר, את הרוח האלוקית, עד ימינו אנו, ואין נקודה ואין דבר שאין בו חיות.

אנשים בתחילה צחקו, אמרו, איך יכול להיות? הרי יש דומם, יש צומח, יש חי, איך בדומם יש חיות? הבעל שבת אבו אמר, ברגע שהקדוש ברוך הוא ירד על הר סיני, העולם כולו קיבל חיות. היום כבר מבינים את זה יותר בעולם הטכנולוגי. הגיעו למסקנה שמה זה האטום? זה החלקיק הקטן ביותר, שיש בו חיות פנימית, נוטרונים ופרוטונים, שתנועה סיבובית בתוך החלקיק הקטן ביותר שלא ניתן כביכול לחלוקה, שזה למעשה דומם.

זאת אומרת שאין שום דבר דומם בעולם שהקדוש ברוך הוא ברא אותו. למעשה, אנחנו עומדים במעמד הר סיני, וכל שופר חזק מאוד. משה ידבר, אלוהים יעננו בקול. חז"ל מסבירים מהיכן כל השופר הזה, אלא מזמן שאברהם אבינו היה בעקדה, והנה אין נאחז בסבך, הוא לקח את העין הזה והקריב אותו במקום הבן שלו. לקח את שתי הקרניים של העין, העמיד אותם ככה על כפות ידיו ואמר, ריבונו של עולם, יש לי בקשה קטנה בשבילך, בקרן הזאת אתה תתקע לבניי כאשר יקבלו את התורה.

בקרן השנייה בורא עולם תתקע בביאתו של משיח, תקע בשופר גדול לחירותנו ואשא נס לקבץ גלויותינו. אחת הנקודות שיש במעמד עצמו, מעמד הר סיני עצמו, באגדה של פסח אנחנו אומרים, ולי קירבנו לפני הר סיני ולי נטלנו את התורה, דיינו. אז מה עשינו בזה? קירבנו לפני הר סיני? לא קיבלנו את התורה, הרי כל העולם זה התורה. איך אפשר?

איך בעל האגדה כותב את הדברים האלה? אל החז"ל מסבירים כך: עצם המעמד עצמו, ארבעה דברים, קראו לעם ישראל במעמד. הדבר הראשון, נכנסה בהם הבושה, שנאמר, למען תהיה יראתו על פניכם, לבלתי תחטאו. הדבר השני שקרה במעמד הר סיני, ויהי חנשה עם ישראל נגד ההר, כאיש אחד ובלב אחד, ככל הנציעות שלהם והכל זה במחלוקת. הדבר השלישי, למעשה, חז"ל אומרים שנעלמה מהם זוהמת הנחש.

כשנאמר, אני אמרתי, אלוהים אתם ובני העליון כולכם. אם את שלושת הדברים האלה היו במעמד, כבר דיינו. הדבר הרביעי, שהקדימו למעשה את הנעשה לנשמע. זה לא עמה פזיזה. יהודי צריך לדעת, אם הוא מאמין אמונה שלמה, קודם תבצע, אחר כך תעשה. ואת זה התורה שלנו אומרת, והיה כי ישאל לך בנך מחר מה זאת. הבן שלך קודם כול יבצע, ולמחרת הוא ישאל.

זה להקדים נעשה לנשמע. לכן, כל הדברים האלה, אנחנו רואים בדיוק כמה המעמד הזה, שלא היה כמוהו ולא יהיה כמוהו לעולם. משה רבנו, עכשיו הוא עולה כדי לקבל את התורה. באיזה דרך הוא עולה? משה רבנו שואב את כוחו מהעם. כשהעם מלוכד, ומשה עלה אל האלוהים. כשהעם, לצערנו הרב, מפולג ומפורט, אפילו הקב"ה אומר לו, לך, רד, אני לא צריך אותך.

הפירוד זה אבי אבות האסונות של עם ישראל, גם אז וגם היום. אמרתי אתמול ליהודי, כשדיבר על כל הנושא של מערכת הבחירות, אמרתי לו, תקשיב טוב, אם אתה רוצה לקדש שם שמים, תאמר לכל אלה שרוצים לייצג את עם ישראל, שיגידו במה הם טובים ומה תוכניותיהם העתידיות, ולא יגידו במה שני רע, ולא יתאפסו על הרעש של השני ויחפשו רק את השלילה ועוד שלילה ועוד שלילה. תגיד, במה אתה טוב?

אל תגיד במה שני רע, זה לא מעניין אותי במה שני. תגיד במה אתה רוצה. אדרבה, תתחיל בחיוב, אל תתחיל בשנילה. רבי יוחנן, האריך ימים, שאלו אותו, במה ארך את הימים? הוא אמר בשני הדברים: מעולם לא הקדימני אדם בשאלת שלום, ומעולם לא נתכבדתי בכלום חבריי. אמרתי, אה, הוא לא בסדר, כדי שיגידו שאני בסדר. גם זה, כהן לא יכול להחזיר את גרושתו.

יש עוד דבר נוסף, כשאומרים, המדרש מספר שהיא אוהבת, התגרשה מעמרם, נישאה לי לצפן בן פרנח, ילדת אלדד ומדד, התגרשה ממנו וחזרה. ושוב, עוד איסור. נכון, כל זה היה לפני קבלת התורה. אבל נשמה גדולה, כמו שמשה רבנו הייתה חייבת לעבוד, כל איזה, מרעילון אישה בינינו. כתוב שם, צר את צורתו, את דיוקנו של משה רבנו כמו של אברהם אבינו.

והקדוש ברוך הוא אומר, אתם לא ישבתם אצלו. מסביר אחד המפרשים, אומר להם, אתם לא מתביישים? כאשר אברהם אבינו קיבל אתכם, הוא לא שאל מי אתם ומה אתם וכלום. הוא רץ לקראתכם, חשב אתכם, אנשים רגילים, בואו, תיכנסו, ויוקחנא מעט מים וחצו רגליכם, כחפת לחם, ומה הוא רץ, מה הוא לא עשה, הוא ואשתו, וכל מה שהוא צריך. כל זה כדי לתת לכם? אתם הופכים להיות כפגויות טובה.

כששמעו את הדבר הזה, באו והודו לו. ראיתי הסבר פעם שמשה רבנו, כשהודו לו, כשירד מהשמיים, הוריד שתי נשמות גדולות. ומה הם? כתוב, עלית למרום, שבית שבי, לקחת מתנות באדם. סבירים חז"ל שהוריד שתי מתנות, שתי נשמות גדולות, לעולם שלנו. את נשמתו של רבי שמעון בר יוחאי, שזה תורת הקבלה והסוד, ואת נשמתו של רבי ישראל בעל שם טוב, שזה תורת החסידות.

הם מביאים את זה כרמז. עלית למרום, שבית שבי. שבי, שבי, י', שמעון בר יוחאי. נקרא אותה הפוך, ישראל בעל שם טוב. תורת החסידות, אהבת האדם באשר הוא, זה עיקר העיקרים. לכן, לא בכדי, כשאנחנו מסתכלים בדבר הפשוט, אנוכי השם אלוקיך, שרוצה תחמר את מצרים. אם תשימו לב, כל סט הדיברות בלשון יחיד, בורא עולם פונה לכל אחד ואחד כפי כוחו, כפי יכולותיו.

אבל יהודי צריך לדעת דבר אחד. אנוכי, אם חלילה אדם אומר, אנוכי רק אני ורק אני ורק אני, אומרים, מסתכל מהדיבר האחרון, וכל אשר לרעך. זה אנוכי. אתה רוצה? תדע לך, וכל אשר לרעך. יש הסבר נוסף לגבי המילה אנוכי. אומרים, אנוכי, זה למעשה א', נ', כ', י', אורייתא, נביאים כתובים, בי' זה עשרת הדיברות. במילה "אנוכי למעשה מתגבש הכול".

אני רוצה לומר לכם שדורשי רשומות אומרים שעשרת הדיברות, למה כל גופי התורה נמצאים שם? אומרים שיש שם תרי"ג. שימו לב, רבותיי, תרי"ג מילים. אותיות, סליחה. תרי"ג אותיות. מההתחלה ועד הסוף. לכן, ויש 172 מילים. כמניין מה? כמניין קבע. ואכן, התורה כשניתנה, ניתנה בשלוש דרכים. קולות, ענן וברקים. רבותיי, קולות גוף.

ברקים ב', ענן עין, קבע. עשית רעתך קבע ומלאכתך ארעי. אני ברשותכם רוצה להתמקד אולי בנקודה חשובה מאוד מאוד, שדווקא התורה מסיימת בה, והיא וכל אשר לרעך. כמה התורה נותנת חשיבות לרכוש הזולת, לכבוד הזולת, לכבוד האדם האחר, לדאגה לו, לעזוב תעזוב עמו, לנתינה. לכמה יש חישוב ובעיקר, בעיקר, ליהודי שמזכה את הרבים. שמעתי פעם מאחד מזקני העדה ששמע ישירות מרבי משה כלפון הכהן, זכר הצדיק וקדוש לברכה, שהיה בית הדין בעי צ'רבן, שהוא אמר, הפחד שלי העיקרי הוא מבורא עולם.

אבל אני פוחד מעוד אדם. אמרו לו, אתה פוחד מאדם? אומר לי, כן, מבחינת כבוד. ממי? אמר להם רבי חיים חורי, זכר צדיק לברכה. אמרו לו, למה? מכל הרבנים, רק רבי חיים חורי, אמר להם, הוא מזכה הרבים. אדם שיודע לזכות את הרבים, זכות הרבים תלויה בו. ראו כמה עוצמה, באיזה דרך. סיפרו לי פה זקני העדה שבצהריים, אחרי שהרב סיים את סעודת השבת שלו, ושעה או חצי שעה לפני תפילת מנחה היה עובר דרך בית הקפה והיה רואה את היהודים שם מסתודדים, משחקים דומינו.

אמר להם, אני גם רוצה לשחק אתכם. הרב רוצה לשחק דומינו. יושב איתם, שחק איתם פעם-פעמיים. אחרי זמן הוא אומר להם, חבר'ה, תודה רבה לכם, נעמתם לי מאוד, אני רוצה, אני הולך עכשיו להתפלל מנחה. הם מתביישים. לפני זה הרב שיחק איתם. היו קמים, הולכים איתו כולם, אוזבים את הדומינו, הולכים איתו. גומר להתפלל מנחה, אומר, חבר'ה, אתם יכולים לחזור לדומינו, אבל מי שרוצה יכול להישאר לדרשה.

היו נשארים שם גם לדרשה וגם לתפילת הערבית. זה נקרא, מושכני אחריך, נרוצה. כמה עוצמה יש בעשרת הדיברות האלה. אם תסתכלו, תראו דבר מאוד מעניין בנושא הזה של שבת. זכור את יום השבת לקדשו. ששת ימים תעבוד. אם אתה רוצה באמת לכבד את השבת, ששת ימים תעבוד. כי אדם יכול להרגיש את העוצמה, את הכוח הרוחני, ביום המנוחה שלו, כדי לראות את ההבדלים.

עבודה זה עבדות, שבת זה מלכות. לכן, אילו הנשים הצדקניות היו יראות את אותו גפרור שהן מדליקות בזמן הדלקת הנרות. מה זה עושה? היו ממתינות ממוצאי שבת עם אותו נר כדי להדליקו בערב שבת. חז"ל אומרים שבזמן שהאישה לוקחת את הגפרור ומדליקה, כתוב, יתפרדו כל פועלי אבן, כל כוחות הטומאה, כל כוחות הסדרה אחריה, מתפרקים אחת לשנייה.

וכן, בזמן שהיא מדליקה את הנרות, המעבר הזה בין הקודש לבין החול, כתוב, ורשפיה רשפי אש שלהבתיה. הנרות האלה. לכן, נכון, מבחינת ההלכה, אנו מחויבים, האישה מחויבת להדליק נר אחד. אנחנו מדליקים שניים, כתוב, אחת כנגד שמור ואחת כנגד זכור. פעם תלמידה שאלה אותי: למה צריך שניים? חוץ משמות וזכור. אמרתי לה: אחד לך ואחד לבעלך.

חשוב, שלום בית הוא דבר גדול. אנחנו יודעים שאם בערב שבת חל חנוכה, וחל שבת, ויש לאדם נר להדליק, או נר חנוכה או נר שבת, אז אומרים, נר שבת קודם בפני שלום בית. כמה שלום בית יש לו משמעות בדבר הזה. זה כוחה של השבת. גם בהמשך, אם תשימו לב, בחמשת הדיברות הראשונות, שמו של הקדוש ברוך הוא מופיע בכל דיבר ודיבר. בחמשת הדיברות השניים, לכאורה שמו של הקדוש ברוך הוא לא מופיע בכלל, כי שמו של הקדוש ברוך הוא לא מופיע לא במחלוקת ולא ברצח ולא בכלום.

לכן, לא תרצח, לא תגנול את עיניו, לא תעבוד ברכה את שקר, לא תחמוד, כל הדברים האלה. שם ה' לא נמצא עליהם שם. תראו כמה כוח עשרת הדיברות האלה. הם יסוד ויסודות ועמודים, לא רק של עם ישראל, של התורה כולה, אלא של העולם כולו. ולכן עשרת הדיברות האלה, אגב, הלוחות הראשונים שמשה רבנו מוריד לנו, חרוטים וכתובים באצבע האלוהים, לוחות למעשה אבן ספיר שמלמעלה.

חז"ל אומרים שהלוחות היו אש לבנה בתוך אש שחורה או הפוך, שאי אפשר פשוט לתאר. רואים אותה היום מדברים על תלת-ממד, ארבע-ממד. ראו את האותיות מכל הכיוונים. בנושא שבת, אני רוצה לסיים, אומרים שכאשר משה רבנו שבר את הלוחות הראשונים, כאשר חטאו בעגל, נדבר על זה מאוחר יותר, אז כל האותיות פרחו. האותיות היחידות שנותרו בלוחות, זה זכור את יום השבת לקדש. ולכן אנחנו אומרים, ישמח משה במטרת חלקו, כי עבד אם קראת לו, כי לי תפארת דרושון תדי בעומדו לפניך לארץ עיני, אותיות שבת נתת לו.

זאת אומרת שהנושא הזה של השבת לא יצא מהלוחות. אני חושב שמכך אנחנו צריכים ללמוד דבר אחד חשוב, שגם המצוות של בין אדם לחברו, וגם המצוות שהן בין אדם למקום, בעשרת הדיברות, הא בהא תליא, אתה לא יכול לעשות מצווה, לקיים מצווה, וביד השנייה באה בעבירה, לא הולך. ולעולם אל תחשב שכר מצווה ושכר עבירה, כי אף אחד לא יכול לדעת מה זה ומה זה.

שמעתי פעם מר מרדכי אליהו, זכר צדיק לברכה, שהיה יהודי אחד שאביו נפטר, הוא היה בא לבית הכנסת בוותיקין, תפילה ראשונה אומרת את הקדישים, מניין שני אומר את הקדישים. לא מאחד הוא מגיע לוותיקין כדי לומר קדיש, בין הראשונים. פתאום הוא רואה איזה יהודי זקן ואומר לו, תעשה לי טובה, מצווה, אני לא מרגיש טוב, באתי כדי להתפלל, תקפיץ אותי הביתה.

מה יעשה עכשיו? הוא צריך להתפלל, הוא צריך להגיד קדיש על אבא שלו. בלית ברירה רחם על היהודי הזה, שם אותו ברכב, הגיע והביא אותו הביתה. הוא מוריד אותו הביתה, אומר לו, תעשה לי טובה, אני לא מרגיש טוב. כל כולי רועד, ותח לי בבקשה את הדלת, פותח את הדלת. הוא אומר לו, עשית מצווה עד הסוף, אם אתה יכול להשכיב אותי?

משכיב אותו. הוא אומר לו, עוד נקודה אחת, אחרונה, סליחה שהטרחתי אותך, תכין לי כוסטר. הוא מכין לו כוסטר, יורד מהרכב, הוא מגיע, כל התפילה הסתיימה. אז כל כולו היה באותו יום ככה כועס ורוגז, איך זה שלא הצליח בתפילת ותיקין לומר כל הקדישים על אביו. אומר, בלילה הוא ישן, והוא רואה את אביו בחלום. אומר, אתה כועס?

אומר לו, אבא, תראה, נמנעתי מתפילת ותיקין. אומר לו, המצווה הזאת שעשית היא צמצה כמוה פי כמה וכמה. אתה לא יודע מה שעשית. עשית פני שיבה תקום והדרת פני זקן, עשית, עזוב תעזוב עמו, עזית ואתה לרעך כמוך. תראה כמה מצוות שקיימת בזה שהובלת את היהודי הזקן הזה. יהי רצון, בעזרת השם, שנוכל אנחנו לצאצאינו ולצאצאי צאצאינו באמת לקחת את הדיברות האלה, שהם יסוד היסודות ועמוד העמודים, להעביר אותם לדורות הבאים, להבין מה זה לא תגנוב, לא רק כסף, אלא דעה, לא תרצח אופי של אדם, לא תענה ברעך להיות עד מדינה, שזה הדבר הכי-הכי קשה, שפסולים לעידות, ואנשים כאלה אסור להם בכלל להעיד, דבר בניגוד לדעתה של תורה.

לא תחמוד או בית רעיך, לא, אדרבה ואדרבה, תשמח בשמחתו. אם תשמח בשמחתו, פורא עולם מביא לך את השמחה הלאה. יהי רצון, בעזרת השם, שיבטל מעלינו ומעליכם כל גזירות קשות ורעות, כל המגפה הזאת. ואנחנו, בעזרת השם, במהרה בימינו, אנחנו אומרים בצורה הברורה ביותר שבזכות קבלת התורה שנקבל, שקיבלנו אז ונקבל היום, ואנחנו אומרים את זה כל יום ביומו, אשר בחרבנו מכל העמים ונתן לנו את התורה, ברוך אתה, אדוני, נותן התורה, כאילו שניתנה יום ביומו, ברגע שאנחנו קמים ועושים את זה, זכות התורה הקדושה יבטל מעלינו ומעליכם.

באמת, את המגפה, את הקשה, כל המחלה ששמתי במצרים, לא אשים עליך כי אני אדוני רופאיך, אתם שלום, ביתכם שלום, וכל אשר לכם שלום, אמן ואמן.