מחורבן לגאולה הבנה של תשעה באב בצורה אחרת
תמלול השיעור
שלום והברכה וכל טוב סלע, השבת פרשת ואתחנן, שבת מיוחדת אחרי כל המאורעות הטראגיים שהיו לעם ישראל, אחרי תשעה באב יש לנו תמיד שבת שקוראים לה שבת נחמו על שם ההפטרה של ישעיהו שפונה לעם ישראל והקדוש ברוך הוא אומר לו: "נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם". האמת היא שבתוך כל חשיכה אדם צריך להסתכל על הניצוץ. והניצוץ של התקווה של הטוב מתוך הרע.
אני ברשותכם לקראת יום תשעה באב אני רוצה להביא שני סיפורים: אחת שהגמרא מביאה לנו, מסכת גיטין, ואחת אירוע בר-זמננו. והגמרא מספרת לנו מעשה באישה אחת, יש כאלה שקוראים לה חנה, יש כאלה, לא משנה, ושבעת בניה, שהביאו אותם לפני הקיסר. כמובן, כנראה שהקיסר שמע שהם עובדי השם, שמע שהם אנשים מאוד מאוד אוהבים את הבורא, הוא רצה פשוט להעביר אותם מעל דתם.
והגמרא מספרת לנו, הביא את כל הבנים, אמר לאחד מן הבנים, הראשון, תעבוד עבודה זרה, השתחווה אליי. אמר לו, כתיב בתורה "אנוכי השם אלוקיך ולא יהיה לך אל אחר". נשבענו במעמד הר סיני, כשקיבלנו את התורה, אמרנו, נעשה ונשמע, אני לא מוכן לעשות את זה. אמר, הרגוהו, הרגו אותו. הביאו לבנה השני, אמר לו המלך, לך עבודה עבודה זרה.
אמר לו, כתיב בתורה, לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי. הוציאו אותו והרגוהו. הביאו לפניו את הבן השלישי, אמרו לו, עבוד עבודה זרה. אמר, כתוב בתורה, לא תשתחווה לאל אחר. הוציאו אותו והרגו. הביאו לבנה רביעי, אמר לו, לך עבוד עבודה זרה. אמר לו, כתיב בתורה, זובח לאלוהים מאחורם. הוציאו אותו והרגו. תשימו לב, כל בן שבא אומר פסוק אחר מעשרת הדיברות על אהבת השם שהוא מוכן ללכת למות על קידוש השם.
הביאו לבנה החמישי, אמר לו, לך עבודה עבודה זרה. אמר לו, כתיב בתורה, שמע ישראל, אדוני אלוהינו, אדוני אחד. אמר, תהרגו אותו. הביאו לשישי, אמר לו, לך עבודה עבודה זרה. אמר לו, כתיב בתורה, וידעת היום והשיבות אל לבביך, כי אדוני הוא האלוהים בשמים, ממעל ועל הארץ, מתחת, אין עוד. הוציאו אותו והרגו. תשימו לב, ששת הבנים, למעשה, אחד הלך בעקבות אחיו במסירות נפש למען קידוש השם.
וכאן יש פה נושא מאוד מאוד רגיש. הביאו לבנה השביעי, אמר לו, לך עבודה עבודה זרה, קטן שכזה. אמר לו, כתיב בתורה, את השם האמרת היום. הכוונה, אמרת הכוונה, אהבת היום. כבר נשבענו לקדוש ברוך הוא, שאין לנו מעבירים אותו באל אחר. וגם הוא נשבע לנו שאין הוא מעביר אותנו באומה אחרת. הקיסר כבר עומד המום, שישה כבר גמר.
את המילים שלו, את הדרישה שלו, אף אחד לא מבצע. הוא רואה שהאיומים האלה ברצע אכזרי כזה לא משפיע עליהם. הוא רואה שאת הגוף הוא יכול באמת לשלוט על הנפש, על הרוח. הוא לא יכול לשלוט. ואז אמר לו הקיסר: אשליך לפניך, חותמי, את הטבעת, שצורתי טובעת בה, תבואה בה, שוכר לארץ, מתכופף ומרים את הטבעת. רק מביא לי אותה כדי שיאמרו:
הנה, קיבלת את מצוותי. ילד כזה קטן רואה את כל האחים שלו נהרגו, אומר לו: אוי לך, קיסר. אוי עליך, קיסר. על כבוד עצמך אתה רוצה לעשות כן, כדי שלא תתבייש בפני העם. עבור כבודו של הקדוש ברוך הוא, ואחת כמה וכמה שצריך אני למסור את נפשי עבורו. שהוא מסר לו דבר פשוט. הרבה פעמים אנחנו פוחדים מבשר ודם, לא פוחדים מבורא עולם, שאנחנו יודעים בדיוק פי כמה וכמה.
הרבה פעמים, לצערנו הרב, גם סומכים על בשר ודם, ולא סומכים על בורא עולם שהוא יכול לשלוח לנו, והוא אמור למעשה ומופקד על בריאותו של האדם, על פרנסתו, על זיווגו, על הכול. הנה, ברגע שהמלך בא ואמר, הוציאו מהורגו, אמרה אמו להם: יש לי בקשה אליכם, תניחו למעט ואנשק אותו. נתנו לה. אמרה לו: בני, אתה תלך, אתה ואחים שלך, תלכו לאברהם אביכם ותאמרו לו:
אתה עקדת אחד, אני עקדתי שבעה, אתה ניסיון ואני מעשה. אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה. יצאה בת קול ואמרה: אמה בנים שמחה. מה זאת אומרת שהיא באה ואומרת לבנים: תלכו אצל אברהם אביכם? קודם כל, למה לא אברהם אבינו? אברהם אביכם, ותאמרו לו: זה נשמע בפשט, מעין גאווה. הנה אתה, היה לך ניסיון של העקדה שעמדת בו על אחד, ואני שבעה.
מסבירים חז"ל, היא הנותנת. היא עומדת לבנים שלה, ומי שיקבל אתכם למעלה בשמיים, בגן עדן, זה אברהם אביכם. שהוא יבוא ויגיד: "ניצחוני בניי". הוא התחיל לתת את הניצוץ הראשון בעקדה, ואחריו אתם הולכים. הוא סלל אליכם את הדרך, ואחריו אתם הולכים. הוא עשה את הניסיון, ואתם ממשיכים בדרך של המעשים. זאת אומרת, אברהם אבינו, הראשון, היהודי הראשון יכול להיות גאה במעשה ידיו.
ופה מתקיים בו "למען נשאר לצווה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט" וכולי, ולהמשיך בדרך שהוא עשה. זה כמובן היה בתקופת חורבן בית המקדש השני. והנה, אני נתקל בסיפור הלכה למעשה, וממשיכי עקדת אברהם אבינו גם בדור שלנו. ומסופר שבתקופת השואה, י"ג באב תש"ב, ה-26 ביולי 1942, נשמו 93 בנות, מורות, מדריכות ותלמידות של בית המדרש למורות דתיות בית יעקב בגטו קרקוב, והובלו לקלון, לבתי בושת של הצבא.
אולם הן החליטו למות על קידוש השם ולא לטמא לנאצים לאחר דברי המנהלת של בית המדרש, בירכו כולם בצוותא, ברוך אתה השם אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על קידוש השם ושטוח סם המוות ומשהרגישו בהם הנאצים היו כבר כולם מוטלות על הקרקע בלי רוח חיים כצאן טבחה. אז הסיפור עומד צאן טבחה בעיניי שגם אברהם אבינו יחייך ויאמר ניצחוני בניי וניצחוני כאן גם בנותיי.
מסירות הנפש נמצאת בכל מצב, דווקא בימים הכי קשים האלה אנחנו תמיד צריכים להסתכל על האור, על הניצוץ. לכן אבותינו ואבות אבותינו היום היו בצהריים, ביום תשעה באב, פתאום מנקים את הבית, שוטפים, מכינים את הסעודה לפתיחת הצום, ואנחנו כילדים קטנים היו גם מקלחים אותנו, מלבישים אותנו בגד חדש. למה? כי האמינו שביום שנחרב המקדש, בו ביום נולד מלך המשיח.
ועלולים להתבשר באותו יום. כשאתה שומע את הדברים האלה, והאמונה החשובה והחזקה הזאת, זה רק נותן לך את האמונה האמיתית שבאמת עם ישראל זה עם הנצח ואינו מודאג מכלום. העם הנצח עובר את כל הדברים בדרכים הקשות ביותר, ובסופו של דבר סופו להגיע לחוף מבטחים. אני רוצה לספר סיפור נוסף שהיה בבית הכנסת כאן במשך שנים רבות.
היה לנו יהודי צדיק שחי שנים רבות, עוד עם הלבוש המסורתי, השרוואל, והכובע הזה, והגלימה וכו'. היה בערב תשעה באב, אני לא אשכח. היה בא, הייתי ילד, אומר לי שאול, תביא לי קרטון. מביא לו קרטון, פה בקצה לבית הכנסת, תביא לי גם אבן. מביא לו אבן. היה פורס את הקרטון ואומר, אני הלילה ישן בבית הכנסת על הקרטון ובמקום כרית אני שם אבן מתחת לראשי.
כשהתבגרתי, באתי, אמרתי לו, היו קוראים לו בבא ווידה, יהודה היו קוראים לו, למה אתה עושה את זה? הוא אומר לי, אני מתפלא עליך. לי יש בית ויש לי לאן ללכת. הקדוש ברוך הוא, הבית שלו שרוף כבר אלפיים שנה והוא מצטער, ואנחנו לא מזדרזים כדי לבנות לו את הבית. תסתכל על אמונה כזאת של אותם אנשים בתמימות שלהם. ובאמת בפרשתנו, פרשת ויתחנן, פותחת בנושא מאוד מאוד מעניין.
תפילתו של משה רבנו. תפילתו של משה רבנו ובקשתו הצנועה ביותר: אבירנא ואראה את ארצתו ויתחנן להשם. הוא לא מבקש כלום. הוא ויתר על המנהיגות, הוא כבר מינה מנהיג אחריו את יהושע בן נון. הוא לא רוצה כלום. הוא מבקש דבר פשוט: כל מה שהוא עמל, הוא רוצה שרגלו תדרוך בארץ הקודש ולראות בה את הארץ הטובה, ההר הטוב בלבן, אני אראה בה את הטוב.
אני לא רוצה להיות כמו העיניים של המרגלים. אני רוצה לראות את הטוב שבארץ הזאת. והטוב נמצא, צריכים רק כדי לחפש אותו. ומי שיש לו עין טובה, ימצא את הטוב הזה. ומי שאין לו את זה, לצערנו תמיד יראה רק את הרע. צריכים לראות את הטוב. אתם יודעים, זו שאלה מאוד מאוד קשה. שהרבה מאוד אנשים מתלבטים מדוע משה רבנו נהנה בשלילה.
והקדוש ברוך הוא אומר לו, הרב, לך אל תוסף דבר אליי בדבר הזה. אמר לי פעם אחת תלמיד, לא אשכח, ילד בכיתה זין. הרב, הקדוש ברוך הוא אכזרי, מה, הוא לא יכול לרחם עליו? לוותר לו פעם אחת? הוא עמד אותו ארבעים שנה, שייתן לו להיכנס, אז מה, מה יקרה? עניתי לו, היא הנותנת. אנחנו הרבה דברים לא רואים בחיים שלנו, לא מבינים אותם, לא יודעים, לעולם לא נדע גם את הסיבה לעיכוב הזה.
אפילו גדול הנביאים, משה רבנו, כתוב בסוף התורה, ולא ידע איש את קיבורתו עד היום הזה. עד היום, משה רבנו, הוא אומר, הוא לא יודע מה הסיבה שלא נכנס לארץ. יש הרבה דברים שהם רחוקים מבינתנו. אבל אנחנו יודעים דבר אחד, שרבותיי, תפילה, תחינה בקשה לעולם ולא שווה רקע. בורא העולם מקבל אותה. יש זמנים שאומר, אני אשמור אותה לתקופה אחרת, לזמן אחר.
היא לא מתאימה לזמן הזה. הרבה פעמים אנחנו מפגשים בקשות, ואנחנו לא יודעים שהבקשות האלה הן לא לטובתנו בכלל. ואנחנו כועסים למה הקדוש ברוך הוא לא קיבל את התפילה שלנו. אבל אנחנו לא יודעים שיכול להיות שזה יהיה רק לטובה, יכול להיות שהתפילה הזאת מתקבלת לעת מצוא, לנו, לילדים, לנכדים וכל ה... איך אומרים? לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם.
ומעניין מאוד, חכמינו אמרו שמשה רבנו התפלל כמניין ועת חנן. כולם אומרים, מניין ועת חנן, זה 515 תפילות. מעניין, מבדיקה שחז"ל בדקו, בדקו דבר מאוד מעניין, שגם תפילה, גם תפילה, תפ"ל"ה זה 515. גם שירה זה 515. עוד יותר מזה, משה רבנו, כאשר הוא רוצה לחבר בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא, הוא יודע שרק הסוג של התפילה הזאת, שיש בה 515 דרכים של בקשות ותכינות, רק היא שיכולה לחבר בין עם ישראל לבין הקדוש ברוך הוא. ודורשי רשומות אומרים שישראל בגימטריה 541 ושם השם י"ק י"ו 26. אם אני מפחית 26 מ-541 אני מקבל שוב כמניין ועת חנן או כמניין תפילה.
כשהקדוש משה רבנו אומר, אנוכי עומד בין ה' וביניכם. זאת אומרת, זה העוצמה הזאת של התפילה שהיא מובילה קדימה. בהמשך יש לנו גם את עשרת הדיברות, הדיברות השניים. הדיברות השניים, רבותיי, הם שונות או שונים מהדיברות הראשונות. דיברות הראשונות בגלל שהן מכתב אלוהים הוא. ומעשה אלוהים, כולם קודש קודשים. למעשה הדיברות הראשונות, הן היו תורתו של אדם הראשון בגן העדן, שלא היה בה רע בתוך הטוב.
לכן כשהאדם הראשון נוצר והקדוש ברוך הוא הניח אותו בגן העדן, אמר לו לעובדה ולשומרה. מה פירוש המילה לעובדה ולשומרה? חז"ל מסבירים לנו: לעובדה מצוות עשה, לשומרה מצוות לא תעשה. אבל בדיברות השניים, למעשה זה כבר משהו אחר לגמרי, זו דרגה יותר נמוכה כאשר העם כבר חטא בעגל והוריד עוד פעם את השאול, את היגון, את הצער לעולם, שנאמר: "אכן כאדם תמותנו וכאחד אסירים תיפולו", ואז מה שקורה, בדיברות השניים יש בהם טוב ורע, היתר ואיסור, כשר וטמא, וכל המטרה היא פשוט כדי להרחיק את האדם מן הרע.
ואחד השינויים, כדאי שרק נעמוד עליהם ברצותכם, שהם הנושא של "שמור" ו"זכור". בדיברות הראשונות, "זכור". אנחנו אומרים "זוכריהו על היין", אנחנו, כאשר האישה מדליקה את נרות השבת, גם כאן יש זכירה ויש זכירה מיוחדת במינה, ואני אומר את זה לכל הנשים הצדקניות, אילו ידעו מה המשמעות של הדלקת נרות השבת, היו ממתינות ממוצאי שבת עד לערב שבת.
האישה לוקחת את הגפרור ומציתה אותו ומדליקה את הגפרור לפני שהיא עוד הדליקה את הנר. כתוב: "התפרדו כל פועלי אבן". זאת אומרת, כל כוחות העבדות, כל כוחות הסטרח רע, כל כוחות הרע שישנם במשך כל שבעת ימי העבודה שזה עבדות, הם מתפרקים. ואז, ברגע שהיא מדליקה את הנר, והיא עוברת פאזה מאוד מעניינת, והיא: "רשפיה רשפי אש שלהבתיה".
זה הנוכל הזה של זכור. לכן, חכמינו אמרו שנכון, מבחינת ההלכה מחויבים בהדלקת נר אחד, אבל כולנו נוהגים שניים, אחד כנגד שמור, אחד כנגד זכור. המילה שמור, יש לה משמעות מאוד גדולה. אני עובר לעשייתה. אני צריך לא רק להגיד שאני לא מחלל שבת, לא נוסע בשבת ל... איך אומרים? אבל, איך אני ממלא את השבת בתוכן הרוחני? זה נקרא שמור.
השמירה עצמה, נושא הכוח והעוצמה, דווקא בלוחות השניים שאנחנו צריכים לעמול עליהם כדי באמת לתקן את כל החטא הגדול שעשינו כאשר משה רבנו שבר את הלוחות הראשונים, והקדוש ברוך הוא אומר לו: "יישר כוחך ששיברת", והוא שבר את זה למעננו, כדי שלא יהיה קטרוג בשמיים למען עם ישראל. הנושא השלישי והאחרון שנמצא בפרשה זה נושא אדיר שאפשר לדבר עליו שעות והוא כל פעם מרגש אותנו מחדש.
קריאת שמע. שמע ישראל, אדוני אלוהינו, אדוני אחד. זה יסוד היסודות ועמוד העמודים של האמונה וסימן ההיכר של כל היהודי. יהודי, לא משנה איפה, מה, ברגע שהוא נמצא רק בעת סכנה, הדבר הראשון, האינסטינקט שיוצא ממנו, שמע ישראל, אדוני אלוהינו. פרשת שמע היא התעודה הראשונית של האמונה הישראלית. עכשיו, גם בפרק הזה של "ואהבת את השם אלוקיך".
פעם אמר לי מישהו, הרב, איך אני יכול לאהוב אדם שאני לא רואה אותו? אמרתי לו, אבל הוא רואה אותך. חוץ מזה, לפני שאתה אוהב אותו, הוא אוהב אותך לפניו, לפניך. אמר לי, מה זאת אומרת? אמרתי לו, תראה, לפני שאתה אומר שמע ישראל, מה אתה אומר? ברוך אתה השם הבוחר בעמו ישראל באהבה. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא בוחר בך באהבה, בשתי אהבות.
אהבה זה בגימטריה 13, הוא רוצה שגם אתה תאהב אותו. ואז מה קורה? שמשה מ-26 יהיה מושלם באהבה. אתה כך, אותו דבר, ברגע שהוא אוהב אותך, אתה מחויב לאהוב אותו. עכשיו, בפרק הראשון, למעשה, כתוב דבר מעניין. יש לנו דברים מאוד גלומים שם במקום. אהבה משולשת. והיא בכל לבבך, בכל נפשך, בכל מאודיך. אהבה צריכה להיות קודם כל בכל לבבך.
אתה צריך להיות נקי וטהור שאתה אוהב את השם, כי ככה זה צריך להיות. כי אתה מאמין באמונה שלמה שיש מנהיג לבירה, והוא זן, הוא מפרנס, הוא דואג, הוא עושה הכול, והוא ברא את כל העולם הזה כולו, ואני צריך לאהוב אותו. בכל נפשך, מה שאומר רבי עקיבא, אפילו נוטה את נפשך. ובכל מאודיך, כדי, הרבה פעמים, כדי לקיים מצווה מסוימת, אתה משקיע.
אתה משקיע כלכלית בכסף שלך, בהון שלך, בריצה שלך, כל הדברים, הרבה פעמים אתה מוותר גם על הכבוד שלך, תמורת אותה קיום מצווה שאתה מוכן לעשות. עכשיו, אהבת השם היא לא במוחשי. אהבת השם היא ללא סיבה. זה לא עניין שתן וקח, עובדה קיימת, זה שבקריאה תשמע, מי אהבת את ה' אלוקיך. איפה אומרים לנו? אומרים לנו דבר אחד פשוט, באותו פרק של ואהבת אחר כך וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך, יש לנו שלושה מוקדים.
קודם כל, אהבה שלך, רוחנית אישית. אחר כך נותנים לך גם תזכורת. תזכורת עוברים מהאהבה רוחנית, שזה נקרע במושכל, אתה עובר למוחשי. מה זה למוחשי? והיה לאות על ידך. הרבה פעמים האדם אומר, כוחי ועוצי מידי, אני ואני ואני ואני עשיתי, במצוות התפילין שליד, תעצור, תנוח. הרבה פעמים אתה אומר, אני האדם הכי חכם. אנחנו נקרא ביום תשעה באב את ההפטרה של תשעה באב, שאומר ירמיהו, אל יתעלל חכם בחוכמתו ולא עשיר בעושרו ולא גיבור בגבורתו.
אני, אני, אני ואני. אז הוא אומר לו, רגע, רגע. והיה ולטוטפות בין עיניך, שים את זה למעלה, יש לך, זה על המוח, תתרכז טוב, אתה יודע למה אתה הולך לעשות, על מה, מי עשה את כל אלה? תוריד הילוך ותן למחשבה שלך טוב. לכן הרבה פעמים חכמינו אמרו, בתפילין, בתפילין של ראש, ארבעה בתים, כל בית הוא בנפרד. בתפילין של יד, ארבעת הבתים חוברים ביחד על קלף אחד.
הכוונה היא כדבר פשוט. רבות מחשבות בלוי, שאני מנסה המון מה שאני אעשה כך ואני אעשה ככו', ככו', ככו', ככו', ככו', אבל בורא עולם מנווט אותך בסוף. עצת השם היא תקום, רק את זה. זה, במעשה ביד, היא תקום. אתה צריך לדעת כמה חשבו וחשוב המזון. אחר כך, עשינו את זה כאן, אחר כך איפה אנחנו צריכים לעשות את זה? על מזוזות ביתך ובשעריך.
על המזוזה. המזוזה היא הפתח ישר לכניסה וליציאה. יהודי צריך לדעת, בבית שלו, ביתי מבצרי, אף אחד לא רואה אותי, לא. יש עין אלקטרונית שרואה את הכול, עין רואה ואוזן שומעת, ודבריך בספר נכתבים. עכשיו, קח את הדברים האלה מבפנים, מהבית, את החיוביים, גם ומלאכתך בדרך, תצא החוצה. קדש שם שמיים. איזה כיף. ואני אומר לכם באופן אישי.
הלכתי הבוקר, אברקסי מצאי באוטו, תיקנו לי את עונות, תיקנו טוב. נכנסתי למוסך, ואתה רואה את שומע משתיקה ואומר לי: עזוב אותם, את האוטו, עזוב את הכול. הרב שאול, בוא, בוא, בוא. היפהת היום, חיילת תשעה בים. איזה משהו מפרשת שבוע. אתה מסתכל על יהודי הזה, בלי כיפה, בלי כלום, ואומר לחבר'ה שמה: בוא, בוא, הרב דמרי פה.
בואו. אז אומר הרב שאול, מה אנחנו צריכים? תשמע, תן איזה משהו. אבל אתה תקשיבו טוב. הקדוש ברוך הוא מקבל כל אחד ואחד מכם. לא משנה. תגיעו לבית השם, מקבל. אמרו לו, איך? אמרתי לו, תראו, יש רמז. מאוד מעניין. כתוב בתפילת העמידה: קונה הכול, זוכר חסדי אבות, ומביא גואל בני בניהם למען שמו ואהבה. יש ארבעה סוגים של אנשים שבאים לבית הכנסת לראות את בית השם.
יש כאלה, באים לא רק להתפלל, אלא לראות את החבר'ה בערב שבת, להיפגש, מה קורה, מה העניינים, מה נשמע, וכו'. אבל ברגע שמתחיל ספר תורה, הרב, בני יוצא חבר'ה, כבוד לתורה, נכנסים ישר, משקיעים את ספר תורה, ונכנסים פנימה לשמוע את פרשת השבוע. הקדוש ברוך הוא קונה הכול. עכשיו, יש כאלה שהרגלם לא דורכת לבית הכנסת בכלל.
מתי הם באים? אבא שלו נפטר, צריך להגיד קדיש. זוכר חסדי אבות. הוא בא לבית הכנסת כדי להגיד קדיש. הקדוש ברוך הוא מקבל את תפילתו. אנחנו, כאנשים שמכירים, צריכים לכבד אותו, להשיב אותו, לעזור לו, להראות לו כמה חשיבות בקדיש הזה, כמה נחת רוח הוא עושה לנשמה של אביו. יש כאלה שגם אם אבא שלו נפטר, זה לא מעניין אותו.
הוא הולך לחפש בבנק מהי ירושה ומתי הוא צריך לקבל. אבל מה קרה לו? נולד לו נכד, והברית של הנכד ביום שבת. ובא הבן ואומר לו, אבא, אתה הסנדק, זה הנכד הראשון שלך. אבל אני אף פעם לא נכנס לבית הכנסת. תיכנס, אתה חייב להיות. הוא נכנס מבויש, מקבלים אותו בשמחה וכו', מביא גואל לבני בניהם. שימו לב, הקדוש ברוך הוא מקבל את תפילתו של האדם שהיה רחוק לגמרי לגמרי.
היה כתוב, שלום, שלום, לרחוק ולקרוב אמר ראשי מורפתים ומילאו תרפואה. אבל יש גם, אומנם מעטים, אבל צריכים לדמנו אותם מכסחות למען שמו באהבה. אלה שבאים לבית הכנסת, לבית השם, למען שמו באהבה. כשאתה בא כדי לתקן למען שמו באהבה, אנחנו יכולים אחר כך לומר, נחמו, נחמו עמי, יאמר אלוקיכם. אני רוצה שתדעו דבר אחד. עכשיו אנחנו עוברים, בעזרת השם, מהשבת לשבעה דנחמותה.
ואם תשימו לב, עם ישראל, איך אומרים בשפה של הרחוב, לא פראייר. מה קורה? השבת, נחמו, נחמו עמי, יאמר אלוקיכם. שמעתי את זה מרב חדד, רב ישעיה חדד, זכר צדיק לברכה, היה רב הקהילה בשכונה א' בטבריה. אני אומר את זה בשמו כדי להביא גולה לעולם. אז הוא אומר, למה הקדוש ברוך הוא לא אומר, יתנחמו? למה הוא אומר, נחמו, נחמו עמי, יאמר אלוקיכם?
כנראה שהקדוש ברוך הוא כועס. ואז הוא אומר לגויים, לכו ותנחמו את עם ישראל. נחמו, נחמו עמי. זה אומר, עם ישראל לא מוכן לקבל את הנחמה. מה כתוב בהפטרה של שבוע אחרי זה? נדמה לי, כתוב דבר אחד פשוט: ענייה שעירה, לא נוחמה. עוד פרשה אחר כך. כנסת ישראל אומרת, ותאמר ציון עזבני השם. אם הקדוש ברוך הוא לא רוצה לפנות אליי ישירות, אחרי שהוא העניש אותי, והוא לא מוכן לחזור אליי, ותאמר ציון עזבני השם.
אני לא מוכן, מי אלה הגויים? למה הם יותר טובים ממני שהם צריכים לבוא לנחם אותי? הקדוש ברוך הוא מבין את המסר. בהפטרה הרביעית כתוב אנוכי אנוכי הוא מנחםכם. זאת אומרת, אני בא בישירות. ואז אנחנו רואים בדיוק "שיא סביב עינייך" וכל ההפטרות היפות האלה שהקדוש ברוך הוא בא ומקבל אותנו בחזרה. כולנו תפילה בעזרת השם, שזו תהיה התענית האחרונה.
איך אומרים? צום הרביעי וצום החמישי יהיה לנו ששון ושמחה, ושנתבשר בעשורות טובות, ישועות ונחמות, והקדוש ברוך הוא יבטל מעלינו את כל המחלה ששמתי במצרים, לא אשים עליך כי אין יד ונערופיך. ואני אומר לכל עם ישראל, כנגד שנאת החינם, אנא מכם, כל אחד ואחד יעשה מעט באהבת חינם. ומהי? במלאכת הוויתור ולראות את החיוב שבחבר.
ואת זה אנחנו לומדים מורינו ורבנו. הרעייה קוק, זכר צדיק לברכה, שפעם פגש יהודי בשוק, וחיבק אותו, ואמר לו, אני אוהב אותך אהבה עזה. אמרו לו אנשים, הרב, מאיפה אתה מכיר אותו? אולי הוא רשע, אולי הוא לא אדם טוב, אולי הוא טמא. אמר להם, יהי רצון שאני אכשל באהבת חינם ולא בשנאת חינם. חזקו באמת לבבכם כל המחלים לאדוני, אתם שלום, ביתכם שלום וכל אשר לכם שלום.