קרבנות של ענווים
תמלול השיעור
, השלום והברכה וכל טוב סלע וכל צופינו ומאזיננו היקרים ברכת השם עליכם אנחנו פותחים בחומש שלישי מחמישה חומשי תורה ספר ויקרא שנקרא גם ספר הקורבנות אבל אולי לפני כן כיוון שאנחנו בשבוע הבא הולכים לקראת מערכת הבחירות כמובן אנחנו מאמינים שמי שמיים נגזר כבר מראש השנה מי יבחר ומי לא מייצג אנחנו רק מתפללים שהקדוש ברוך הוא יבחר לנו את המנהיגים הטובים ביותר אבל בקשה אחת לי ואני מביא אותה מהמקורות שאלו את רבנו הקדוש תן לנו עצה במה נזכה לחיי העולם הבא כל אחד חושב מהי העצה שהרב יכול לתת והוא אמר להם עצה מאוד מעניינת שהיא אקטואלית דווקא בשבוע הזה היזהרו בכבוד חבריכם כמה חשוב מאוד מאוד אני אומר כל אדם רשאי וזכאי להפיץ את מרכולתו ולהודיע כמה שהוא טוב וכמה הוא חשוב וכמה שצריך להצביע עבורו וכל טוב יפה אל תפגע באחר תשמור על כבודו מי ששומר על כבודו של האחר הוא שומר על כבודו של הקדוש ברוך הוא כי האדם בצלם אלוהים ברא אותו ואם ברא אותו בצלם אלוהים אנחנו חייבים לשמור על ערכו על כבודו על מעמדו אז אנחנו יכולים תמיד לבוא ולומר במה אנחנו טובים ולא במה האחר הוא גרוע תבוא על כולנו הברכה אמן ואמן פרשת ויקרא מעניין מאוד חכמינו מסבירים מתחילה דווקא במילה ויקרא אל משה וידבר השם אליו מאול מועד מי שמעיין שמה א' זעירה א' זעירה ותילי תילים של הסברים אבל אחד ההסברים באמת שיש לו משמעות ואנחנו יכולים ללמוד ממנו רבות ונצורות ה' זעירה הזאת חכמינו מסבירים מסמלת את מידת הענווה של האיש הענק, של האיש הגדול ולא קם עוד נביא בישראל כמשה ומשה רבנו כאשר השכינה שורה באוהל מועד הוא לא נכנס עד שבורא עולם אישית בא וקורא לו ולכן הוא מוריד את עצמו, מלמד אותנו שהאות הקטנה הזאת, האות הראשונה של העולם כולו, א' שמסמלת את אלופו של עולם ברגע אם היא זעירה קל וחומר מי אנחנו שצריכים באמת ללמוד ממנו.
מספרים פעם על חפץ חיים, עליו השלום שהביא מלמד לבן שלו ושאל אותו, מה אתה הולך ללמד אותו? הוא אמר לו, אני הולך ללמד אותו בהתחלה את האותיות, האל"ף-בי"ת. הוא אמר לו, תגיד לי, איך כותבים את האל"ף, איך תלמד אותו? הוא אמר לו, מה זאת אומרת? אני אסביר לו בדיוק איך אני עושה י' קטנה למעלה, י' קטנה למטה, ו' החיבור מחברת ביניהם, אז ככה הוא יצטרך לכתוב את הא"ף בעיקר כאשר זה בדפוס.
אמר לו, לא לכך התכוונתי. התכוונתי שתלמד אותו באל"ף. הי"ו הקטנה הזאת של למעלה זה יהודי למעלה ויהודי למטה, ו"ו החיבור" מחברת ביניהם. אם אנחנו יודעים לחבר בין שני יהודים זה ו"ו החיבור, זה למעשה התורה כולה. תראו כמה יש לדבר הזה משמעות מאוד גדולה. והתורה פותחת: "אדם כי יקריב מכם קרבן להשם" מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם.
"אדם כי יקריב מכם" מהו הקורבן הטוב ביותר שהתורה אומרת לנו? אנחנו, בשונה לדתות אחרות, כשאדם חטא יגיע להבדיל אלף הבדלות לכומר או לקאדי, יתחרט על מעשיו, יתרום את תרומתו וילך. בעולם היהודי זה שונה לגמרי. "אדם כי יקריב מכם קרבן". הקרבן הטוב ביותר זה "מכם". כאשר אדם עצמו בודק את עצמו ויודע לתקן את עצמו, הוא מתקן את עצמו בדבר הזה. זה הקורבן, הדבר הכי טוב.
אבל אם מן הבקר ומן הצאן או מן הבהמה, זה קורבנכם. בורא עולם לא חפץ. הנביאים תמיד מתריעים, חפץ השם בקורבנות וטוב שמוע בקול השם מזבח טוב. את זה אומר שמואל לשאול המלך כאשר בא ואמר לו, שמע, הבאתי כדי להקריב לבורא עולם. הוא אמר לו, לא, מי חפץ בדבר הזה? לא צריכים את זה. צריכים לדעת מה הוא אמר. ולכן, אז אומרים, גם בדבר הזה יש לנו דרגות.
אמרנו, אדם כי יקריב מכם קורבן. זו הדרגה הגבוהה ביותר, שהוא מקריב את עצמו למען הזולת, למען הכלל, לקידוש שם שמיים. אמרנו את זה בשבוע שעבר, שזכה בצלאל להיות האדריכל של המשכן כולו מסיבה אחת, כי הסבא שלו מסר את נפשו, בנושא של חטא, יגיד. וכשאדם מוסר את נפשו על קידוש השם, בורא עולם לא מקפח את שכרו ונותן את זה אחר כך לזרוע אחריו.
עכשיו, יש כמובן שדרגות בדברים האלה. יש אדם כי יקריב מכם. זה קורבן, בסדר, אדם רגיל. יש נפש כי תקריב ויש אשר נשיא חטא. אדם כי יקריב מכם. באופן טבעי, אדם חטא. התורה אומרת, קודם כל ישוב בתשובה, אחרי זה יביא את הקורבן, וברגע שהוא עומד ליד הקורבן בעצמו, הוא יחשוב כאילו שהוא היה צריך להיות במקום הקורבן, אלא בורא עולם עשה איתו חסד והאריכפו, כי בורא עולם אינו חפש במות הרשע, כי אם בשובו וחיה.
עכשיו, האדם העני, נפש, הוא מביא קצת סולת, או מביא תורו בן יונה, המינימום שיכול להיות. זה נקרא נפש. אדם כמה חשוב מאוד מאוד, שהוא מקריב את נפשו למען הכלל. נפש כי תקריב. שימו לב, הוא לא קורא לו זו אדם, הוא קורא לו נפש. זאת אומרת, זו דרגה הרבה הרבה יותר גבוהה מאשר אדם. הדרגה השלישית, אשר נסיח איתה, חז"ל מסבירים אשריו מצד אחד לנשיא שמכיר בחטאו.
שימו לב, הוא צריך להיות דוגמה ודגם לציבור. איש ציבור צריך להיות דוגמה לאחרים. איש ציבור צריך להיזהר שבעתיים בכל הדברים הכי קטנים, הכי קטנים. קל וחומר עם מודיין או עם אבי דין או רב ראשי וכו' וכו'. הוא הדגם והדוגמה לכל האחרים. חכמינו מסבירים עד כדי כך שתלמיד חכם, שיש אפילו שיש רבב על בגדו, אומר מותר לו ששלייתו הייתה מתהפכת עליו ולא באה לעולם.
עד כדי כך, כן. איש ציבור צריך להיות דגם ודוגמה לנושא. אז אומרים, אשריו, שהוא מכיר בחטאו, בא ומביא קורבן. יש, כמובן, דעה אחרת, שהיא פחות סובלנית ואומרת, אשר אוי לו לדור שנשיאו חוטא. כי, רבותיי, כוחו של מנהיג בא מכוח העם. נכון, שמואל בדורו, כי יבטח בדורו, זה היה עם הארץ לגמרי, בשמואל, אנחנו יודעים, שקול כמשה ואהרון, אבל זה מה שיש זכות.
אם אנחנו זכאים, נקבל מנהיג טוב. אם אנחנו מקבלים, חלילה, מנהיג גרוע, זה לא בגלל מערכת הבחירות ולא בכלום, אלא בגלל שאנחנו לא בסדר. כנראה שבורא עולם לא נותן לנו את המנהיג הטוב שאנחנו מבקשים. ובאמת, בהמשך, כאשר מגיעים לתורת הקורבנות, התורה אומרת לנו, אם עולה קורבנו וכו', ואחר כך כתוב, ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה' וכו'.
מסבירים חכמינו, שלוש תאוות הקשות ביותר שולטות באדם, והן מרומזות בפסוק הזה, ושחט אותו על ירך המזבח צפונה. אז אומרים כך, יש תאוות האכילה. אדם, איך אומרים? חי בשביל לאכול. נכון, החיים שלנו הם צריכים להיות רק לאכול בשביל לחיות ולא לחיות בשביל לאכול. אבל מה לעשות? זו גם תאווה שאין לה לא התחלה ולא סוף. הוא מוכן, אדם, להקדיש בשביל מסעדה טובה, בשביל דברים כאלה, בעולמו נוכל לעשות.
זה בניגוד, כמובן, לדעתה של תורה. יהודי צריך, כשהוא אוכל, צריך גם להשאיר מעט בצלחת כדי להגיע לדרגה, ואכלת ושבעת וברכת. אכלנו ושבענו ועותרנו. כמה חשוב הנקודות האלה עכשיו, בדרך שאנחנו אוכלים. אדם, כמובן, גם יאכל רק בהתאם לצורך כדי להחיות את נפשו, ולא פשוט יקדיש את כל נפשו למען האוכל. אז הוא אומר כך. הוא אומר, הדבר הראשון, תאוות האכילה, ושחטתו על ערך המזבח.
המזבח מסמל את המזון, מסמל את הברכה של האדם. גם האישה נקראת למעשה כמזבח, בבית אשתך וירכת ביתך, אבדיך כשתני זיתים. יש תאוות התאווה השנייה, תאוות הממון, והיא כתוב, ושחטנו על ערך המזבח צפונה. צפונה, חז"ל מרמזים לנו, שזה מצפון זהב יעטה. זו תאווה שנייה של הממון. יש תאווה שלישית, תאוות אנשים, על ירך המזבח צפונה.
על ירך תאווה שלישית. אלה תאוות שאדם לפעמים, זה לא משנה כמה ומתי ואיך. ועד כדי כך התורה מתריעה בנו ומזהירה בנו בדבר הזה, ואומרת כך הגמרא, מסכת פסחים, אומרת לנו, ארבעה אינה דעת סובלתן, ואלוהן דל גאה, עשיר מכחש, זקן מנאף ופרנס שמתגאה על הציבור. ברשותכם, נסביר את זה. דל גאה. רבותיי, אני, ואני, ואני, ואני, והוא כלום.
על מה יש לך להתגאות? יותר לזה, אדרבה, אתה צריך אדרבה ואדרבה, וזה לא משנה במה שאתה עוסק. כל מלאכה מכבדת את עושיה. גם המלאכה הכי פשוטה, אנחנו לא יודעים כמה שהיא חשובה לפני בורא עולם ובפניו של האדם. כי האדם, ברגע שהוא בא לעבודה, הוא לא אוכל לחם חסד. הוא חי בזיעת אפיך, תאכל לחם. הוא חי בכבוד שהוא יודע להביא את פת לחמו לבני ביתו.
כמה שזה חשוב בנושא הזה. ולכן, כל מלאכה מכבדת את עושיה. הרבה פעמים אנחנו, לצערנו הרב, מזלזלים באותו אדם פשוט שמטטט את הרחוב. ותארו עצמכם שלושה או ארבעה ימים, האיש הזה לא תטט את הרחוב, או לא פינו את הזבל. אנשים לא יכולים לחיות. ובסך הכול, מה אתם אומרים, האיש הזה, במה הוא עובד? על פניו נראית עבודה בזויה. לא, עבודה שמכבדת את עושיה. כל עבודה ועבודה היא מכבדת ברגע שאתה עושה אותה בנאמנות וביושר.
אתה חלק מכל המערכת הזאת, ומישהו צריך לעשות את זה, ואם אתה עושה את זה בנאמנות, אשריך וטוב לך. לא משנה. כל אדם צריך לכבד את עצמו ואת מלאכתו. עשיר מכחש. אתם יודעים, זו הבעיה הכי קשה, שאנשים תמיד פוחדים, בעיקר כשבאים לבקש מהם תרומה או באים לבקש מהם עזרה. מה אתם רוצים ממני? המצב הכלכלי של הקשה, אני בחובות, אני זה, אני זה. למה?
אז בורא עולם נתן לך כדי שתוכל לתת. נתון תיתן, פתוח תפתח, הענק תעניק ברגע. שאתה נותן בורא עולם, מחזיר לך פי כמה וכמה. אל תכחש. למה? כי אם אתה מכחש, בסופו של דבר ואתה אומר, אין לי. חלילה, מידת הדין עומדת באותו רגע, ואז בורא עולם אומר, אני אראה לו, מה זה אין לי? ואז באמת לא יהיה לו במציאות, ואתחיל להצטער, למה הוא לא נתן.
פעם שאלו את אדמונד רוטשילד, מהו ערך הרכוש שיש לך? הוא אמר, ערך הרכוש שיש לי הוא כל מה שנתתי. זה נקרא למעשה עשיר מכחש. זקן מנאף, מילא. כשאדם צעיר, לצערנו הרב, איך אומרים, היצר מושך אותו, ואיכן הוא גדל, והסביבה, והחברה, כל אתה, איך אומרים, היצרים האלה והתאוות למיניהם. אבל כשאתה כבר הזדקנת, כשאתה כבר היום חצי רגל בקבר, תחשוב בדיוק מה אתה מתקדם, מה אתה יכול לתקן.
כל יום שבורא עולם נותן לך זה יום בונוס. זה יום רחב, רועו יום זכות. ולכן כשהזקנה קפצה עליו, יש כאלה מחמת הניאוף. חז"ל מסבירים את זה כך, אבר קטן באדם משביעו ירעב ומרעיבו יסבע. כל דבר התורה נותן במינון הנכון. התורה שלנו הקדושה, שהיא תורת חיים, תורת הנצח, היא מעולם לא אסרה דבר, אלא כל דבר שנתנה, בזמן הנכון ובמינון הנכון.
אם זה חיי אישות, צריך להיות בזמן הנכון ובמינון הנכון ובקדושה הנכונה. אם זה אוכל, חשוב מאוד, שמחת בחגיך, שמחת חג, אין שמחה אלא ביין ובבשר. גם זה לא לתאווה, אלא פשוט כדי שאדם צדיק, אוכל לשובע נפשו. כמה שיש לזה חשיבות בדבר הזה. לכל דבר יש מעבר, כל דבר שאתה מגזים ממנו, בסופו של דבר אתה נופל ממנו אחר כך. זה פרנס גאה על הציבור.
פרנס גאה על הציבור. אדם צריך לבוא ולהגיד, זכות גדולה נפלה בחלקי שאני למעשה זכיתי להיות מנהיג הציבור, זכיתי לשרת את הציבור. משה רבנו, גדול הנביאים, לא רק זה, כמה עשה למען הכלל, למען עם ישראל, ותמיד הוא אומר, זו זכות שאני זוכה. אתם יודעים, יוסף הצדיק, שממנו אנחנו יכולים ללמוד גדולות ונצורות, כשבאו אחיו ואמרו לנו לך לעבדים, אמרו, אל תיראו, מה אתם רוצים?
לא אתם שלחתם אותי, האלוהים שלח אני אליכם. זה נקרא שליח ציבור. לא כל אדם זוכה לזה להיות שליח ציבור. אז אדרבה ואדרבה, אתה לא צריך. לא צריך להתגאות על הציבור, אתה צריך להיות חלק מהם. אנחנו רואים את משה רבנו, למשל, בחטא העגל, בורא עולם רצה להדיר את שמו ואמר לו, ואעשה אותך לגוי גדול. הוא אמר ועצום. אמרנו, ריבונו של עולם, לא.
ברגע שהם אינם, למה לי חיים? אני לא צריך את זה בכלל. אני באתי, אני בזכותם. כל מה שקיבלתי זה הם, זה לא אני, זה הם. כשיהודי מסתכל שהוא באמת שליח נאמן, לכן יש ביהדות אשכנז, תמיד אומרים, וכל העוסקים בצורכי ציבור, באמונה, הקדוש ברוך הוא משלם שכרם. אתה זכית, אל תתגאה, תמיד תוריד. לכן, פרנס, אם נתגאה על הציבור, אפילו הדת אינה סובלתם.
ובאמת, אדם צריך לדעת, כשאנחנו נמצאים כאן, מאבות אבותינו, לבדוק ולראות את החיוב שבאדם. הרבה פעמים אנחנו בתקופה הזאת נשאלים כל מיני שאלות הלכתיות לקראת חג הפסח, וצריכים לדעת, א', מה להשיב באמת, ואני אומר, לא כל אחד יודע את התשובות הנכונות כדי להכשיל את חדרו, אלא הוא רב ומוסמך לתת תשובות נכונות, ב', אסור לזלזל בכל דבר הפשוט ביותר, הדבר הכי קטן הוא שאתה לא יודע בדיוק מה קורה איתו ומה ערכו ומה כבודו בנושא הזה.
שבוע התקשר אליי יהודי בעל מונית ואומר לי לרב שאול, יש לי עובד גוי שעובד גם במונית, איך אני אעשה איתו בפסח? הרי אני נכנס לרכב, יוצא וכו'. אז אמרתי לו, קודם כול, אתה מכשיר את המכונית שלך? הוא אומר לי, כן, אני מכשיר את המונית. אבל מה יהיה כשהגוי ייכנס? אמרתי לו, תראה, קודם כול תבקש ממנו אישית, כמו שמבקשים בבתי חולים, כמו שמבקשים במוסדות מסוימים שעובדים שם הגויים, שלא ניכנס עם חמץ.
אז ברגע שאתה מבקש ממנו, אתה יכול שיאכל בחוץ, או אם נכנסת במקרה, הרי זה של הגוי ולא שלך, אז תנער את המקום ותאכל לראות. תראו כמה יהודים מסתכלים בדברים הקטנים ביותר, כל הנושא הזה של ניקוי בית הכנסת. אנחנו לא יודעים איזו זכות נפלה בחלקו של כל אחד מאיתנו. באמת, שבמקום שהוא הקבוע שלו, בבית הכנסת, במקום הקבוע שלו, שיבדוק.
לפעמים יש לו סוכריות, לפעמים יש לו איזה ופל לילד, לפעמים יש לו חמץ שם במקום. הוא לא צריך לסמוך רק שהגבאי או הגזבר או המנקה שתעשה, גם הוא יבדוק את הפינה שלו לפחות כדי לעשות את זה. אני הסברתי גם לחזנים ולגבאי בתי כנסת שספרי התורה, חייבים לבדוק את כל ספרי התורה מלמעלה, בעיקר ובעיקר אלה שנמצאים בארגזים, כי לעיתים יש בר-מצוות, יש חתונות, יש זורקים סוכריות, זורקים ממתקים, מוצאים חמץ במקום, ולכן אתה צריך פשוט לעשות, כתוב, עד היכן שידו משגת. כל יהודי ויהודי צריך לדעת ולבדוק עד היכן שמגיע ידו משגת בנושא הזה.
אני חושב שהנושא של חינוך, גם למבוגרים וגם לקטנים, וכשאנחנו מחנכים את הילד, כפי שציינו מתחילת הדרך, איך אנחנו מתחילים בנושא הזה של ספר הקורבנות? חכמינו מסבירים, ספר הקורבנות נקרא, למעשה, יש לו קדושה מיוחדת. למה? יבואו אותם לילדים קטנים, ויתחילו באמת אלה שיש להם דעת נקייה וטהורה, יבואו טהורים ויעסקו בדברים טהורים.
אני חושב שגם לקראת חג הפסח באמת אנחנו צריכים לעשות, לדעת איך להיטהר, בדברים הפשוטים ביותר. תראו כמה חשיבות יש בין הנושא הזה לחמץ לבין הנושא הזה של הכשר. הגיע הזמן שאנחנו נבדק. הנושא של החמץ, השורש שלו, זה אסור לנו להחמיץ. מצווה שבאה לידך, אל תחמיץ סנע. אנחנו לא שולטים בזמן אבל אנחנו מקדשים בזמן. אנחנו השנה, למשל, כאשר יש לנו את חג הפסח, שיוצא מוצאי שבת, כל יהודי ויהודי צריך לדעת איך לעשות את החשבון שלו כיצד להתארגן ולהיות ערוך ומוכן לקראת החג הזה שבא עלינו לטובה.
נכון שהדינים שלו וההלכות שלו הם ארוכות וגדולות, אבל נשאל תמיד אנשים הכי מוסמכים בדברים האלה, כי לעיתים אדם לא מבין, ויכול עלול חלילה להיכשל וגם להכשיל אחרים. היום בבוקר בא אליי מישהו ואומר לי, תשמע, אני רוצה למכור את החמץ. אמרתי לו, של מי? אומר לי, של הילדים. אמרתי לו, וזה בדעת, על דעתם? הרי אי אפשר למכור חמץ.
ברגע שזה לא על דעתו של האיש, מילא אתה יכול, תבקש מהבן שלך לייפות את כוחך, כדי שתוכל למכור את מכירת החמץ. אחרת, זה לא יהיה לזה שום ערך. לא, אנחנו נעשה כך. אמרתי לו, זה לא כך. מכירת חמץ באה, האפשרות האחרונה ביותר כדי שהאדם לא, איך אומרים, לא יצטרך לעיבוד ממון, לא יצטרך לעבור על בל תשפיט. הייתה לי גם בשבוע שעבר מישהי שבאמת עוסקת במכירת ממתקים למימונה, וגם עשיית מופלטות.
אז היא שאלה אותי: אם אני יכולה להכין מופלטות לפני חג הפסח? למכור את החמץ ולהכניס את זה למקפיא, ובמוצאי חג הפסח אנחנו נוכל למכור את זה. אמרתי לה: בשום פנים ואופן. זה חמץ שעבר עליו הפסח. מכירת החמץ, רבותיי, רק כשאין לי ברירה, כשנשארו לי דברים שלי, וזה עשוי בעיקר בעיקר לבעלי העסקים הגדולים שקשה להם להיפרד, שקשה להם לעשות את כל החמץ שנמצא ברשותם כדי שלא יהיה בעל תשחית.
זה הדבר היחידי. לכן מכירת החמץ זה לא שאני אעשה מה שאני רוצה ואני אכין את הכול, ומכירת החמץ תהיה כדי... זה לא הולך. לכן הנקודות האלה, הפשוטות, הקטנות, כמה שיש להן משמעות מאוד, ולכן אדם כי יקריב מכם. אדם זה הפשטות. אדם, אתם יודעים, משה רבנו, כאשר באו אליו כל מיני טענות וביקשו ממנו, תביא לנו מזון, תביא לנו אוכל. כשיצאו ממצרים, אמר להם, ונחנו מה?
כי תלינו עלינו. לא אנחנו, נחנו. אפילו את האלף הזאת הוא הוריד. זאת אומרת, את האלף הזעירה, אפילו לא כתב אותה שם. היא לא נמצאת שמה במקום. חכמינו אמרו, מה זאת אומרת? ונחנו מה? כי תלינו עלינו. מה חז"ל מסבירים בגימטרייה 45? אדם גם 45. אנחנו בסך הכול בני אדם, לא יותר מזה. דורשי רשומות מסבירים שיש בארבעה מקומות בתנ״ך את המילה "אנחנו" בלי האלף" לגמרי. לא אלף זעירה, בלי האלף לגמרי.
אז אומרים, יש כאשר אדם חוטא, אז שואל, בסדר, אדם חטא, למה שני צריך לקבל? למה צריך לקבל את העונש? אז בא הנביא ואומר, אנחנו פשענו ומרינו ואתה לא סלחת. זה במגילת אחד. אנחנו יודעים, אז למה? האחד חוטא והשני צריך לאכול אותה. באה התשובה של בני יעקב כאשר עמדו מול יוסף. כששאלו, שאל אותם, מי אתם? אמרו לו, בני איש אחד, נחנו.
בלי האלף, בלי איש אחד, נחנו. עכשיו, אז על מה הגאווה? אומר משה רבנו, ונחנו מה? כי תלינו עלינו. אז מה עושים כדי לתקן את הדברים האלה? מה עושים כדי להמשיך הלאה? התשובה היא, אנחנו נעבור חלוצים. כשכל יהודי ויהודי מרגיש שהוא חלוץ לפני המחנה, שאצלו גם עליו יש אחריות. אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת. זה לכל מנהיג, לכל אדם שאמור להיבחר.
אנחנו כולנו תמיד מתפללים בבורא עולם, אנחנו מתפללים כולנו לבורא עולם, שבאמת, א', שכל אחד ואחד שייבחר, שבורא עולם יטיל עליו, בעזרת השם, את רוחו, ושיוכל להיות שליח טוב ונאמן לעם ישראל, לטובה ולברכה, ולששון ולשמחה. וכמובן, כל העוסקים בצורכי ציבור באמונה, הקדוש ברוך הוא ישלם שכרם, בריאות, אורך ימים ושנות חיים, היא רצון, בעזרת השם, שהקדוש ברוך הוא יסיר מעלינו ומעליכם את המחלה הארורה הזאת, כמו שנאמר, כל המחלה ששמתי במצרים, לא אשים עליך, כי אני אדוני רופאך, בניסן יגאלו ובניסן עתידים לגאל. אמן ואמן.