בלעם ומשה מול יעקב וישראל

תמלול השיעור

כל צופינו, מאזיננו היקרים, ברכת השם עליכם, השם עליכם יחיו. השבת, פרשת בלק, פרשה מאוד מעניינת, שונה מכל הפרשיות שאנחנו רגילים אליהן. לא בכדי חז"ל אומרים לנו שמשה רבנו כתב את כל התורה כולה בצד אחד וכתב את פרשת בלק ובלעם בנפרד. זו פעם ראשונה שאנחנו נתקלים במאבק רוחני ומאבק מיסטי, מאבק שהרבה מאוד מאיתנו לא מבינים את משעותו.

והוא לבוא לקלל. אז תמיד השאלה הקיימת, האם כללה מתקבלת או לא מתקבלת? מה משמעותה של כללה? מה משמעותו של דיבור? אמנם אנחנו יודעים שבאדר מהקדוש ברוך הוא, בתחילת בריאתו, כתוב: "היפח באפיו נשמת חיים". נדמה לי שהוא כאילו שם מסביר רוח למללה. הוא צריך פשוט לדעת כיצד לבטא את הרצונות שלו, את המאוויים שלו, את תפילתו, את דרך גישתו לבני אדם, פנייתו לבוראו.

כל זה בא בכוח הדיבור שנתן הקדוש ברוך הוא. והנה, להכחדתו של עם ישראל. הנה העם יצא ממצרים, כל הדרכים קשרות לחיסולו, אם זה פיזיות ואם זה רוחניות. עובדה, ראינו בשבוע שעבר כיצד אותם הענקים שאמרו "כוחי ועוצם ידי", שאפילו משה רבנו פחד מהם, רוג מלך הבשן, סיחון מלך האמורי, כל אלה שהגנו על כל האימפריה של המזרח התיכון, אז הקדוש ברוך הוא אומר לו: אל תירא אותו כי ביאתך נתתי אותו, אל תפחד ממנו.

וברגע שהם כבשו והולכים וכובשים, העם נושע בה' יצאו ממצרים, למעשה חז"ל אומרים שלושה כוחות על טבעיים שמשה כבש, וזה פרעו וחילו, זה עוד מלך הבשן וסיחון מלך האמורי. ואז כל העולם כולו מתחיל לפחד. והנה, יש רשעים ואויבים גלויים. יש אויבים נסתרים. בלעם, שהיה נביא גדול, חכמינו אומרים שהיה גדול ממשה רבנו, כדי לא לתת פתחון פה לגויים, ולא יאמרו: אם היה לנו נביא כמו משה רבנו, בוודאי שהיינו חוזרים בתשובה. נתן להם את בלעם הרשע.

אבל הוא, לצערנו הרב, ניצל את זה לרעה. ניצל את זה בכוחות הטומאה, בכוחות הכישוף. ולכן, חכמינו מסבירים שכאן בלק ובלעם זה שני כוחות של סתרה אחרא הכי גדולים שיכולים להיות. הוא למעשה אויב גלוי ואויב נסתר. בלק היה אויב גלוי. הוא אומר: הנה עם יצא ממצרים, אני מבקש ממך, הנה עם יצא ממצרים, ויחסת עין הארץ, ועתה לכאן הרעלית העם הזה.

שאולי, איך אומרים, תוריד קצת מהכוח שלו. אבל בלעם, השנאה שלו כל כך תהומית שאצלו הוא לא מחפש, איך אומרים, ואגרשנו מן הארץ, אלא איך אני יכול לחסל את העם הזה לגמרי, בלי להשאיר לו לא פליט ולא סנין. כנראה שהשנאה של האנשים האלה עוברת מדור-דור. בל נשכח שבלעם הרשע, לכאורה, הוא הנכד של הלבן הארמי. מהסבא, מה שאני לא הצלחתי להשלים, שהקדוש ברוך הוא בא אליו בלילה לבן ואמר לו: אי שמר לך, מדבר עם יעקב מטוב ועד רע.

כנראה שאני לא השלמתי את המלאכה ולא הצלחתי, אולי אתה תצליח להשלים את המלאכה. ובאמת, בלק, השנאה שלו הגלויה הייתה כל כך, כל כך בעוצמה אדירה, עד שפנה לבלעם ואמר לו: יש לי בקשה אליך. לפני שאתה הולך לקלל את עם ישראל, קודם כל תקלל אותי. לך, הרי לי את העם הזה. מה זאת אומרת "הרי לי את העם הזה"? אלא קודם כל תקלל אותי.

למה? כי ממני אמורה לצאת רות המואבייה, המואבייה אמורה להגיע מלכות בית דוד ומשיח בית דוד. קודם כל בוא נחתוך את העניין עוד באיבו, עוד מהתחלה, כלל אותי. תראו עד כדי כך, עד מה, עד היכן מגיעה שנאת האנשים, שנאת העמים, שנאת הגויים לעם ישראל, מבלי שעשו להם כלום. דבר מדהים. אנחנו יודעים, משה רבנו קיבל הוראה לגבי עמון, לגבי מואב.

את זה, אל תיגע בהם, אל תתקרב אליהם. כי ירושה נתתי לעשו. את זה לא צריך להתעסק בהם. אז אנחנו בסך הכול לא באנו, באנו צריך לעבור דרכם. אז עד כדי כך מגיעה השנאה שאי אפשר לתאר אותה. וכמובן, אחת הנקודות שאנחנו רואים בכל המערכת הזאת, בלעם הולך ומוכן לעשות הכול גם בניגוד לדבריו של הבוראים. והקדוש ברוך הוא אומר לו מההתחלה:

לא תאור את העם הזה כי ברוך הוא. ובכל זאת הוא ממתין, ואולי, ואולי, ואולי, והנה הקדוש ברוך הוא אומר לו: מה קרה? הוא אומר לו: לך עם האנשים האלה, ויבוא אליהם אל בלעם, אם יקראו לך בואו, לך איתנו. אבל אני אגיד לך מה לעשות. לצערנו הרב, תראו כמה שנאה מקלקלת את השורה. עד כדי כך, ברגע שהוא שמע וקיבל כביכול את ההסכם ללכת איתם, כדי לכלל את ישראל, ויקום בלעם בבוקר, ויחבוש את חמורו, וילך עם צערי מואב.

תמיד חכמינו אומרים: הקדוש ברוך הוא אומר לו, לבלעם, רשע, קדמך אביהם, אבל הוא עשה את זה כדי למלא רצוני, גם אברהם אבינו מילא את רצוני, ויקום אברהם בבוקר, וישכם אברהם בבוקר, ויחבוש את חמורו. זו אהבה. שם נעשתה משום אהבה, פה משום שנאה. עד כדי כך אתה לא מוכן שאפילו העוזרים שלך יבואו לחבוש את חמורך, אלא אתה הולך בכל שיא ההתלהבות כדי לבצע.

והנה, כאשר ממרים את פי השם, נכנסת כאן לתמונה הכללית דבר מאוד מעניין. הפחותה שבבהמות, האתון. אותה האתון, שאיך אומרים, בדרגה הנמוכה ביותר של בעלי החיים. והנה, בדרך ותראה האתון את מלאך השם ניצב בדרך, חלבו שלופה בידו. הוא הולך, הקדוש ברוך הוא מנסה לעכב אותו, והיא עוברת שלושה שלבים. שלב הראשון, ותת האתון מדרך.

היא כבר סרטה מהדרך. היא מעין נותנת לו רמזור אדום. אדוני, הדרך הזאת שאתה הולך אליה היא בניגוד לרצונו של בורא עולם. אני לא יכולה ללכת, אני חייבת למלא את רצון בוראי. הוא מכה אותה. הוא חושב שמה שלא הולך במוח, הולך בכוח, בכוח הזרוע. ויאך, בלעם את האתון, אתה בדרך. ושוב, מלאך השם עומד משאול הכרמים, גדר מזה וגדר מזה.

רש"י אומר לנו כאן משהו מדהים. גדר מזה וגדר מזה, סתם גדר של אבנים הוא. מה זה אכפת לנו אם זה גדר של אבנים, או גדר של ממתכת, או גדר של עץ? הרבה פעמים רש"י מוסר לנו מסר מסוים, והם ילכו בעקבותיו. רש"י מסביר לנו דבר אחד פשוט: בזמן שלבן רדף אחרי יעקב וגם הוא נתן הוראה מפורשת לאנשיו, לא תחיו כל נשמה את הכול.

אפילו שהן בנות שלי ואפילו שהן הנכדים שלי, אתם ברגע שמגיעים ליעקב גומרים את כל המשפחה. והקדוש ברוך הוא בלילה אומר לו, איש אמר לך מדבר עמיתו בהדרע. לא רוצה לא מדובשך ולא מעוקצה, לא רוצה בכלל. ואז כשעוצרים כולנו מכירים את השפה ולחוץ פתאום לבן ארמי אומר ליעקב מדוע נחבאת לברוח ואני רציתי לשלח אותך בשירים, בתופים, במכונות, לעשות לך תזמורת איך אומרים? מסיבת פרידה.

רק יעקב אבינו לא הבין שכל מסיבת הפרידה היא פשוט של להפריד אותו מן העולם לגמרי. והנה, כורתים ברית, וכורתים ברית מביאים גל אבנים, וגל האבנים האלה, לבן קורא לו "יגר סעדותא", ויעקב אבינו קורא לו "גל עד". ושם הם נשבעים, אם אתה תעבור את הצד הזה שלי או אני אעבור את הצד שלך, ואנשים חושבים שאבנים או קול דומם או קול צומח או קול חי אין לו ערך לכל דבר בעולם שלנו.

יש לו ערך, יש לו מקום, יש לו תפקיד, ולא משנה, ויש לו תמיד את הזמן שלו שמגיע. והנה, מי שמבקש לבטל את ההסכם, את הברית שעשה יעקב אבינו, עם לבן לא פחות ולא יותר, הנכד שלו, בלעם הרשע, שבא. רק הוא לא זכר דבר אחד, האתון איננה כפוית טובה. האתון מבינה שהאיש הזה הולך לעבור על הברית, היא מעבירה אותו דרך הגלעד הזה, והאבנים האלה נופלים עליו, כי כתוב "ויד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו", וחז"ל אומרים, חיגר היה בלעם, נפגעה הרגל שלו, והנה מה קורה?

קורה דבר פשוט, רש"י אומר לנו, סתם גדר אבנים. הגדר האבנים האלה, אלה האבנים למעשה שהיו בעדות, אלה שבאו ועוררו את בלעם ולהגיד לו, אדוני, עד פה אתה לא יכול לעבור את הגבול, יש פה שבועה, יש פה ברית, אתה לא יכול להפר את הברית הזאת. והנה, בפעם השנייה, הנה בפעם השלישית: "ותרא האתון את מלאך ה'" הרי ראתה אותו פעמיים, בפעם השלישית:

"ותרבץ תחת בלעם". היא כבר לא רק שעוצרת, היא לא רק שנוטה הצידה, אלא רובצת לגמרי. וכאן, פעם ראשונה אנחנו רואים "ויח" את האתון במקל. רבותיי, בפעם הראשונה ובפעם השנייה לא כתוב "ויח" בלעם את האתון. יכול להיות שהוא ניסה קצת ככה להזיז אותה. בפעם השנייה הוא רואה: אתה בלעם הרשע. אתה איש הגאון שעוצמה אדירה, שבאים כאן וכולם מאמינים בכוחך.

תראה לאיזה שפל מדרגה אתה מגיע, שאתה לא שולט באותה אתון שהיא נאמנת לך במשך כל ימי חייך, שהיא שירתה אותך בצורה נכונה. ואתה מגיע למצב כזה, אתה רוצה בהבל פיך להשמיד עם, והנה אפילו את האתון אתה לא יכול לשלוט בו ואתה מכה אותה במקל. והנה, ויפתח השם את פי האתון. איזה דיאלוג מדהים של הפחותה של הבהמות, עם האיש הגדול והענק הזה בכוח טומאתו.

חכמינו מסבירים, שני בעלי חיים דיברו. יש כאלה שבתחילת הדרך, שהקדוש ברוך הוא נתן להם את הפה, את כוח הדיבור, כדי שיוכלו באמת להשתלט בכוח הדיבור לעשות את הטוב. אבל הם קלקלו, וזה הנחש. אנחנו יודעים בדיוק, היה ככל האדם, על גחולך תלך, וכל הצערות, הנה, פיו הכשילו. וכאן בעל חיים פשוט ביותר, שאין לו את כוח הדיבור, והנה הקדוש ברוך הוא נותן בו.

זה מזכיר לי כאשר משה רבנו סירב לצאת לשליחות, לגאול את ישראל, והייתה לו סיבה, יכול להיות שהסיבה מוצדקת. אין אנוכי ערן שפתיים, לא איש דברים אנוכי. אז אומר לו הקדוש ברוך הוא, מי שם פה לאדום, מי שישום חירש ופיקח ערו אנוכי. והנה, ויפתח השם את פי האתון, ומה שקורה פה, הוא נאלם דום לבלעם. מה עשיתי לך כי הכיתן את זה שלוש רגלים?

היא לא אמרה לו שלוש פעמים, אלא שלוש רגלים. נכון, שחכמינו אומרים, היא מתכוונת לעם, שאמור בעתיד לעלות לרגל שלושת הרגלים, פסח, שבועות וסוכות, אבל אני חושב שרגלים או רגל אלה יסודות של האדם. לאן שרגליו מובילות אותו, גם לטובה וגם לרעה. אברהם אבינו, הוא לא הולך אבה לחמור, הוא היה חבש את חמורו, הוא הולך ברגל.

והרגליים שלו מעל מובילות אותו, מובילות אותו להר המוריה, דבר שהנערים שלו לא הבינו, הבין אברהם אבינו ויצחק. ולכן, אבל לעומת זאת, בלעם, לא מכבודו ללכת ברגל, אלא הוא רוכב על אתונו, הוא רוכב על החומר, הוא רוכב על כוח הטומאה. זה מה שהוא צריך בצורה כזאת. לכן, חכמינו אמרו, מה ההבדל בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם?

פרקי אבות לא כתוב, מה ההבדל, להבדיל מיליון הבדלות בין אברהם אבינו לבין בלעם? כי לא עושים מבחנה כזאת בכלל. אלא מה בין תלמידיו? ותלמידיו של אברהם אבינו תמיד אומרים: נפש שפלה ועין טובה ורוח נמוכה. אז מה שמתכוונים שם, חכמינו אמרו: תלמידיו של אברהם אבינו, מי הם? וילך אברהם בהשכם בבוקר ויחבש את חמורו ושני נעריו איתו.

רבותיי, נער בראשי תיבות, שלושת המידות של אברהם אבינו: נון נפש שפלה, עין עין טובה ורוח רוח נמוכה. אבל נעריו של בלעם אנחנו יודעים בדיוק. נפש רחבה ועין רעה ורוח גבוהה, אנחנו רואים בדיוק. כאן רחבה שרק מים יתן לי בלק מלא כסף, מלא באותו כסף עזר. זה מה שמעניין אותו. זאת הדרך שהוא נמצא איתה. ולכן, ברגע שהוא עומד בדיאלוג הזה, פתח השם פתאום ואתה אומר לו:

מה עשיתי לך כי זה הכיתני? פתאום הוא נעלם דום, אני חושב שכל כולו כבר חיל ורעד וחלחלה, והתעללת ולא יש חרב בידי כערקתיך. האתון הזאת שירתה אותך במשך שנים רבות. אף פעם לא, לא פגעה בך. אם יש איזה שינוי מסוים, תבדוק למה. אולי איתך משהו לא בסדר? אולי קרה משהו? אולי בא לעורר אותך? בא לומר לך, תעצור. זה לא הדרך, זה לא המקום.

ואז אני חושב שהתשובה של חוסר הכרת הטוב לומדים דווקא מהפחותה שבבהמות, והיא האתון. ותאמר האתון אל בלעם, הלא אנוכי אתונך אשר רכבת עליי מאותך ועד העסקה, אז כן, הסכמתי לעשות לך קום. והוא מודה ויאמר לא. הוא הבין שהוא כפוי טובה, הוא הבין שהכה אותה ללא שום סיבה, והוא הבין שהוא למעשה פחות ממנה עם כל גדולתו וחוכמתו.

והנה הדבר שפגע בנפשו וברוחו, ויגאל השם את עיני בלעם וירא את בלעם, את מלאך השם. מה שראתה האתון לא ראה בלעם הרשע. רק מראה דבר אחד, כל אדם, כל בעל חיים, ברגע שהוא ממלא את שליחותו של הבורא, הוא יכול לראות את כל המלאכים הטובים, לא המלאכים הגרועים. כי מלאכך ויצווה לך לשמורך בכל דרכך. והנה, כאן הוא יורד בדרגה כל כך נמוכה, והוא בא ואומר אל מלאך השם חטאתי, לא ידעתי כי אתה ניצב לי.

הוא לא מוכן להודות שהיא צדקה, הוא רק אמר לא. רשעים, חכמנו מסבירים, אפילו שהם נמצאים על פתחו של גיהנום, לא מודים. והנה, אנחנו מבינים שאת התפקיד שלה היא מילאה בדרך הטובה ביותר, כי היא למעשה אחת מעשרת הדברים שנוצרו בין השמשות, שזה פי האתון. פעם כתבתי מאמר של דיאלוג בין חמורו של אברהם אבינו לבין האתון. נפגשו שניהם למעלה.

ואז חמור של אברהם אבינו אומר לה: אני איזה זכויות זכיתי להיות חמורו של אברהם אבינו, להתעורר בבוקר, לעשות רצון קונו. הגעתי איתו עד להר המוריה, ראיתי איך מלאך השם מדברים עליו, איזה, קידשתי שם שמיים בעקדה. דברים שלא זכה אף אחד. הסתכלת עליו האתון, היא אומרת לו: זה לא חוכמה. בטח, להיות אצל אברהם אבינו ואצל צרה, זה לא חוכמה.

אבל להיות אצל בלעם הרשע ולא ללמוד מדרכיו ולעצור ולמנוע ממנו לקלל את עם ישראל למרות כל הקשיים, למרות כל הרוע והרשע שהוא עשה בי, למרות כל ההתעללות שהוא התעלל בי. ואז זוהר הקדוש אומר שבעל כורחי השוכב עם אתונו כדי להגיע לזוהמת הנחש, ובכל זאת אני עמדתי על כך והעמדתי אותו על טעותו והקדוש ברוך הוא פתח את פיו בצורה כזאת.

איפה יותר קשה, להגיע בניסיון עם בלעם או הניסיון עם אברהם? ולכן, כשהחמור של אברהם אבינו מודלה אז היא אומרת לו דבר אחד פשוט, לדעתי, הקדוש ברוך הוא משלם את זכרי. במה? כשאני ממליטה זכב, קדש לי כל בכור פטר תורחם בבני ישראל, באדם ובבהמה. זה פטר חמור שאני זוכה בו, שתראה איזה קדושה, בגלל שאני ממלא את רצון קונה. אז אם בעל חיים ממלא את רצון קונו, קל וחומר לאדם.

אני ברשותכם, לנקודה אחת רוצה לעמוד כאשר אנחנו בלעם בא לקלל וכמובן נמצא מברך. הוא אומר כאן: "אין עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". ההסבר פשוט שלו באמת. עם ישראל צריך להיות עם לבדד. אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו. לקחת גוי מקרב גוי. עכשיו, ואל תתחשב בגויים. אנחנו רואים גם היום, כולם חושבים שאנחנו מעצמה בינלאומית, לא מאמינים שאנחנו כולה שבעה מיליון יהודים בקושי, והעולם כולו חושב שאנחנו אימפריה של המזרח התיכון, וזה נכון, ובגויים לא התחשב.

אלא חכמי הסוד מסבירים דבר פשוט: אם אתה רוצה לשכון עם ישראל, אין עם לבדד, ישכון. אם אתה לבדד, ואתה לא מתחשב בגויים, ואתה מקיימת רצון וברכה, והמדינה הזאת צריכה להיות מנוהלת על פי תורת ישראל, ובאהבת ארץ ישראל, ויש יתרער ויעזרו לאחיו יעמר חזק, אז מתי אתה תשכון? בתנאי ובגויים לא התחשב. אבל אם אתה רוצה להיות ככל הגויים, לא התחשב, כי הדבר הקשה ביותר להתבוללות עם, שאנחנו רוצים להיות ככל הגויים.

אנחנו רוצים להידמות להם. לצערנו הרב, אנחנו לומדים מהם רק את הדברים הגרועים שמייבאים מחו"ל לארץ. כדאי לייבא רק את הדברים הטובים. הדבר הנוסף, אנחנו, אחת הנקודות המעניינת, שהיא רשומה בכל בית כנסת בעם ישראל. "מה טוב הוא אוהליך יעקב משכנותיך ישראל". מוריי ורבותיי, חכמינו מסבירים שלמעשה הפסוק הזה מחולק לשניים.

החלק הראשון נאמר מתוך רצונו ושאיפותיו של בלעם והחלק השני, הקדוש ברוך הוא כפה עליו לאומרו. מה זאת אומרת? הוא בא ואמר, מה טוב הוא אוהליך יעקב. יהיה רצון שיעקב אבינו, זה תמיד העקב, תמיד הצער, תמיד הבעיות הקשות שרודפות אחרי עם ישראל. ואיפה עם ישראל יהיה? יהיה באוהלים, יהיה נודד, יהיה נווד, יהיה בגויים. כל הזמן בגלות, מה טוב הוא עליך יעקב.

אוהל זה לא דבר קבוע, זה דבר היום, פה, מחר, שם, כל הזמן. זה מה שאני מבקש. אני רוצה שעם ישראל תמיד יהיה בגלות ואינקוויזיציות וגזרות קשרות, יא הלכו עליו. אומר לו הקדוש ברוך הוא לא, משכנותיך ישראל, האוהל הזה בסוף יהיה משכן. הם היו באוהלים בגלות, הם היו בכל מיני מקומות עכשיו, הם יבואו לארץ ישראל, יבנו את המשכן, יבנו את בית המקדש, יבנו את בית העם, ולא יהיו יעקב אלא ישראל, אלא ישר אל.

אנחנו רואים פה כל הדרך, כל מה שניסה יעקב, אה, בלעם, כל מה שניסה בלעם, הקדוש ברוך הוא למעשה בא והוריד לו את זה. אולי אחת הנקודות, נסיים בהן. ויאמר בלעם נאום שומע ימי נאום, מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עיניים. מסופר בזמנו של שלמה המלך באה מלכת שבא, שמע על חוכמתו. אמר לו, תגיד, שמעתי שאתה חכם מכל אדם, אני בא לנסות אותך.

אומר לו, כן, מה? אומרת לו, תגיד לי, איך אתה יכול לזהות בין יהודי לבין גוי? אמר לה, תנסי אותי. היא לקחה עשרים ילדים באותו גיל יהודים, רצחה, לקחה עשרים ילדים גויים, הלבישה אותם באותו לבוש, באותו הופעה, הכל אותו דבר. אמר לה, תזהה בבקשה, מי יהודי ומי גוי? אמר לה, אין בעיה, תביא את כולם. הביאה אותם, פתח את ארון הקודש.

אמר להם, תסתכלו על ארון הקודש. ברגע שהסתכלו על ארון הקודש, אמר, זה יהודי, זה יהודי, זה יהודי, זה גוי, זה גוי, וחילק אותם בדיוק. חצי, חצי, בדיוק. היא עמדה המומה. אמרה לו, איך ידעת את זה? אמרה לו, אני אגיד לך את האמת. אני למדתי את זה מלא פחות ולא יותר. למדתי את זה דווקא מהנביא שלכם. אומר הנביא שלכם, בלעם, אשר עמרי אל אשר מחזה שדייח זה נופל וגלוי עיניים.

כל גוי, ברגע שהוא מביט בספר התורה, העיניים שלו פה, החלק הזה יורד לו כלפי מטה. נופל וגלוי עיניים. הוא לא יכול להביט בשכינה. אבל יהודי, אין לו בעיה. כל מי שהיה נופל וגלוי עיניים, ידעתי שזה גוי. מי שלא היה נופל וגלוי עיניים, זה היה יהודי. ככה תראו כמה עוצמה בעם ישראל, בעם הנבחר. לא סתם הקדוש ברוך הוא נתן לנו את האותות ואת הסימנים לכל יהודי וזה, זה מתחיל מתחילת הלידה שלו, מברית המילה, וממשיך בטהרה ובמצווה, בהנחת התפילין, ומסיים כמובן בחופה שם, שהוא בא ומקדש ומתקדש גם את הבית היהודי.

לכן, נכון שבלעם לא הצליח, אבל מזימתו לצערנו הרב גרמה לכך. בסופו של דבר, ויהיו המתים במגפה, ארבעה ועשרים א', עליהם בעזרת השם נדבר בפרשת פנחס. חזקו ואמץ לבבכם כל המחלים לאדוני. אתם שלום ואתכם שלום.