מסעות בין המיצרים
תמלול השיעור
, שלום והברכה וכל טוב סלע ברכת השם לכל צופינו ומאזינינו היקרים השם עליכם יחיו השבת שבת פרשת מטות ומסעה סיום ספר דברים למעשה סיכום כללי של משה רבנו מתחילת יציאתם ועד הגיעם לגבול הארץ הנבחרת. כמובן שמשה רבנו לא זוכה להכניס אותם אל יהושע בנו. פרק בחייו של משה, של אהרון, של מרים, שגם הם אומנם סיימו תפקידם בחיים, אבל מעשיהם ופעולם מלווה אותנו לאורך כל הדורות.
אני ברשותכם במלוא הענווה שמח קודם כל לבשר לכל צופינו ומאזינינו שדווקא בימים האלה של ימי בין המצרים, ימי צער ואבלות על חורבן הבית, התיקון לחורבן הבית הוא להוסיף עוד אהבה, עוד תורה, עוד חיבור של עם ישראל. וברוך השם, יצאו לאור שישה ספרים, עבודה של שלושים שנה, שישה ספרים, חמישה על פרשיות התורה, וספר שישי הוא על מועדי ישראל.
אני לא בא פה לפרש לא את רש"י, לא את הרמב"ם ולא את הרמב"ן, אלא פשוט לתת וללמוד מכל פרשה ופרשה רעיונות שיהיו אקטואליים לתקופה שלנו, לכל עם וכל יהודי ויהודי יכול להתחבר לפרשת השבוע. ולכן קראתי לזה אקטואליה יהודית וברוח הזמן. כל מי שירצה ויבקש בשמחה רבה נוכל לתת לו ולשלוח אליו את הספרים האלה שיכולים להיות אחי עזר ואחי סמך לכל יהודי ויהודי.
הרב יצחק יוסף הראשון לציון שליט"א כתב שראוי ונאה שיהיה שהספרים האלה יהיו בכל בית בישראל ויקראו בהם על שולחן שבת. עד כדי כך ההתפעלות מהדרך הפשוטה והקלה. אני ברשותכם, כיוון שאנחנו מסיימים למעשה את ספר במדבר, דווקא אקריא מחומש במדבר קטע אחד שכתבתי לפני הרבה שנים. והוא כך, יצא אדם לפעלו. מסעי בני ישראל במדבר הם בבואה של חיי האדם עלי אדמות מיום לידתו בשמחה ועד לסוף ימיו.
כאשר הוא מוסר נשמתו לבוראו לאחר חיים שבהם שמחה ועצב, עליות ומורדות, ניסים ונפלאות, לעיתים האדם נכנס למרה שחורה והנה חרב עליו עולמו. ואין טעם לחייו, אך אינו מבין שמתוך השאול והתחתית באים האור והעלייה. אסור לו להתקרבל בכאב אלא לאסוף את השברים ומהם לצאת מחוזק יותר. הדגשת שמו של כל מקום, של כל מסע וחניה בפרשה, מסמלת את השלבים העתידיים בדרך אל הגאולה הרוחנית.
התורה אינה דת, כי אורח חיים נצחי בסימן מעשי אבות, סימן לבנים. סבל המסעות הוא תופעה זמנית הבאה לחשל את העם לאמונה גם בזמנים הקשים ביותר. בהיותנו מפוזרים בכל קצוות תבל, הוא בא לחנך את היהודים להגיע לשלמות בשלושה מסלולים. א', המסלול השכלי. כל התורה היא השכל האלוקי. כאשר אדם ממלא את שכלו בדברי תורה, נוצרת הידמות בין שכלו לבין השכל האלוקי.
ב', המסלול הרצוני. המידות הטובות שבהן מנהיג הקדוש ברוך הוא את עולמו. ג', המסלול המעשי. קיום המצוות שצוותה התורה על האדם לעבור לעשייתה. זה רק חלק מהדברים, והיריעה ארוכה מלהאכיל, וכל המטרה היא פשוט לזכות את הרבים דווקא בימים האלה, בימים הקשים של ימי בין המצרים, כפי שהנביא אומר: צום הרביעי וצום החמישי יהיו לכם לצצון ושמחה.
אני עובר לענייננו. פרשת מטות, פרשה מאוד מעניינת שמלמדת אותנו, אני חושב, לכל אדם ואדם, לכל מנהיג ומנהיג, משפט שמשה רבנו אומר אותו, למי? לשניים וחצי השבטים שביקשו ממנו לא להיכנס לארץ ולקבל את נחלתם בעבר הירדן, לפני הכניסה לארץ. כמובן שזה הדליק נורא אדומה אצל משה רבנו הוא אומר: איך יכול להיות? מה, לא מספיק עד עכשיו? כל מה שסבלנו בחטא המרגלים פתאום באים עוד פעם אנשים אחרים שרוצים גם להמשיך את הדרך הזאת.
והנה, משה רבנו בא ואומר: רבותיי, למה אתם רוצים לעשות את זה? והם אומרים: אם מצאנו חן בעיניך, יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה, אל תעבירנו את הירדן. ומשה רבנו מתפרץ בזעם. אחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה? מה, אתם רוצים להיות פרזיטים? לקבל רק על מי מנוחות את כל הנחלה בכניסה, ולמה תנאון את לב בני ישראל מעבור אל הארץ שנתן להם השם?
זאת אומרת, עוד פעם, אתם הולכים להשתמש בדיוק כמו שהשתמשו אבותיכם, כה עשו אבותיכם ושולחו אותם מקדש ברנע ליורד את הארץ, והוא מתחיל להזכיר להם את חטא המרגילים בגדול. ואז אומר להם: בגלל הדבר הזה הקדוש ברוך הוא נשבע שדור שלם נמחק ומת במדבר. והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים לספוט עוד על חרון אף השם אל ישראל.
המילה תרבות אנשים חטאים. בדרך כלל אנחנו יודעים, כשאנחנו פונים לאנשים, או בדרך חינוכית, אומרים אנשי תרבות. משה רבנו אומר, התרבות שלכם פה זה אגואיזם, התרבות זה רק אתם, זה לא מעניין אתכם כלום. מה התוצאות שעלולות להיות הרות אסון, שהעם שלם שוב יגיד: תשמע, אם אלה נשארים, סימן שהם פוחדים והם לא ייכנסו. והם רואים בדיוק בנושא, ויותר מזה, הם אומרים, באים פה בעסקה, אומרים: לא נשוב אל בתינו, אנחנו מוכנים לצאת למלחמה, וקודם כל שעם ישראל ינחל את הארץ, יקבלו כל אחד את נחלתו, ואחר כך אנחנו נשוב למקום.
וכאן משה רבנו אמר, והוא מודיע ליהושע ולזקנים: אם הם יעשו את הדבר הזה וייתם נקיים מהשם ומישראל. עכשיו, המשפט הזה של להיות נקיים מהשם ומישראל, חכמינו מסבירים אותו לכל המנהיגים. הכוונה היא שמנהיג תמיד צריך לדעת דבר אחד פשוט: שיש עליו אחריות, שטוב שמבקרים אותו. טוב שבאמת יעשה את כל הדברים, את כל צורכי הציבור, יעשה אותם בשקיפות, כדי שלא ירננו אחריו.
אתם יודעים, בבתי כנסת של יוצאי אשכנז, אחרי קריאת התורה תמיד נוהגים לברך, וכל העוסקים בצורכי ציבור באמונה, הקדוש ברוך הוא ישלם שכרם, כי תמיד תמיד יהיו כאלה יגידו: אה, הוא נהנה מפריבילגיות מיוחדות, הוא כך והוא כך, בגלל שהכסף בידו, עושה מה שבא לו, מה הוא רוצה וכולי. לכן משה רבנו בא ואומר: וייתם נקיים מהשם ומישראל.
תדעו לכם דבר אחד פשוט: אם אתם, אתם שני וחצי השבטים, באמת תעשו את מה שאתם מבטיחים לעשות, לצאת למלחמה ועד שיש את כל חלוקת הארץ, וכל איש תחת גפנוף תחת עינתו, ואז אתם חוזרים וייתם נקיים. ככה ההבטחה שלכם מקוימת. היום לצערנו הרב כל כך הרבה בעיות כאלה אצל נבחרי ציבור שאומרים משהו ומבצעים משהו אחר, וזו בעיה של אמינות.
מהמילה, וייתם נקיים מהשם ומישראל. אגב, כדאי לדעת ששניים וחצי השבטים האלה שנותרו בעבר הדין, והסיבה העיקרית שלהם, לפחות שהם טוענים, ולעבדיך מקנה, היה עושר כבד שהיה להם, מקנה רב, כמו שאומרים, מקנה רב היה לבני ראובן וכו'. עצו מאוד, שימו לב, קמה העושר. נכון, אבל אשר לפעמים העושר שמור לרעד בעליו. חכמינו מסבירים שאלה שני השבטים.
הראשונים שגלו, ואנחנו נמצאים בתקופת האבילות על חורבן בית המקדש הראשון והשני, שגלו בבית הראשון, בחורבן בית ראשון, ולא שבו לעולם. רבותיי, נחששה מסקנה אחת: מי שלא רוצה להיכנס לארץ, סימן שהארץ לא רוצה לקבל אותו. ולכן הנושא הזה, שניים וחצי השבטים, מסבירים חכמי הסוד למה לא נכנסו לארץ. אז אומר הזוהר הקדוש כך:
שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה גם היה באורתם ולידתם. לצד הדברים מתיישבים, הוא מסביר כך: כאשר יעקב אבינו בערב חופתו חשב שהוא בא למעשה אל רחל, וכוונותיו היו על רחל, ולמעשה מי שהייתה שם נכנסה לו בדלת האחורית, זאת הייתה לאה. ולכן, כיוון שמחשבתו הייתה על רחל, ולמעשה מה שהיה בפועל זאת הייתה לאה, היה פגם בהורתו ולכן הוא לא נכנס לארץ.
לגבי שבט גד, אומרים כאשר לאה הרץ הפסיקה ללדת, אז היא באה ושלחה את יעקב ואת שפחתה זילפה במקומה. ולכן הוא אפילו לא ידע. הוא חשב שבאותו לילה הוא נמצא עם לאה. לכן היא קראה לו "בגד". זאת אומרת, נעים בגידה בבעלה שלא אמרה לו, ולא שאלה אותו ולא התייעצה איתו בנושא הזה. לכן היה בו פגם. לגבי שבט מנשה, חצי שבט מנשה, רבותיי, מנשה ואפרים, לכאורה הם בניו, של יוסף.
אבל יש להם שני סבים. סבא אחד מצד אחד הוא יעקב אבינו, ומצד שני הוא שכם בן חמור. כיוון שהסבתא שלהם, למעשה, האימא זו אסנת, ומה שקורה, דבר אחד פשוט שמה, שהיא נפגעה על ידי שכם בן חמור, ולכן אנחנו רואים במסלול למעשה הסבא השני, זה שכם בן חמור, שהוא גוי. והיה בו פגם בנושא, אז חצי השבט ששייך ליעקב נכנס. חצי השבט שיש לו כנראה משיכה לשכם בן חמור נשאר מחוץ לארץ.
לכן תראו כמה כוחה של ארץ ישראל והשפעתה לטובה ולברכה לאורך כל הדרך. מגיעים לארץ, ממש לגבול, ומשה רבנו מונה את כל המסעות. רבותיי, המסעות האלה מסמלים לנו את מסע החיים של כל אדם ואדם, מתחילת ליבתו ועד יום פטירתו. עכשיו, מעניין מאוד שתחילת המסע מתחיל, כתוב "ומצרים מכברים" שימו לב, את הבכורים, את בכוריהם. מה קרה כאן?
הנס הגדול ותחילת המסע לכאורה התחיל אצל משה רבנו בזמן שהקדוש ברוך הוא שלח אותו לשליחות. הוא אמר לו, איך פרעה יוציא את עם ישראל? הוא אומר לו, לך לפרעה ותגיד לו, אם אינך משלח את עמי, הנני הורג את בנך בכורך. זאת אומרת שתחילתה של השליחות, תחילתו של המסע, זה מתחיל, נכון, במוות. אבל, רבותיי, מתוך המוות בא החיים, שזה למשל, יש הרבה הרבה אנשים נוהגים של בית העלמין, קוראים לו בית החיים.
כי המוות הוא תחנת ביניים לחיי הנצח. יהודי בא, מילא תפקידו, תפקידו של האדם ואורך חייו של האדם לא נמדדים, לא בימים ולא בשנים. נמדדים מה הוא עשה, מה הוא פעל. ואז הוא יכול לארוז את מזוודתו אם היא מלאה או חלילה ירקה, וכאן במסע. לכן, זה התחיל במסע בשני מישורים. במצרים מקבלים את הבכורים, והדבר השני, "ובאלוהיהם עשה שם שפטים" כדי להוריד מהם את כל האמונות התפלות, את כל העבודה זרה, כי עם בלי אמונה, בלי חוזק וחוסן רוחני, אין לו זכות קיום.
וגם במסעות הם רמזים לאורך חייו של האדם. הרבה פעמים כתוב "ויסעו ממרה", מר לנו, קשה, פרנסה, בעיות, במשפחה, אצל חברים וכו'. אז הוא אומר, אל תתרומם, ויבוא אל אמא, תהיה כמו אילם, תשתוק, תקבל את גזירתו, יתברח, ותשב תתבונן, מה אני יכול לתקן ומה אני יכול לעשות? ואז יתברר לך שדווקא באלימה, דווקא כשאדם שם עצמו אילם, יש 12 עינות מים ו-70 תמרים.
ישנם, שימו לב, כמה עוצמה יש בנושא הזה. אין מים אלא תורה. ואנחנו יודעים, 70 תמרים אלה 70 פנים לתורה, שכל אחד ואחד מסביר ותדרך ומנחה. ישנם זמנים ש"ויסעו מרפידים" רפו ידיהם של האדם, נמאס לי ואי אפשר וזה בין חיים ואיך אני חי וכו'. אז אומרים לאותו אדם, אל תרפה, ויחנו במדבר סיני. תראה, הקדוש ברוך הוא איפה הוא נתן את התורה?
במדבר סיני. גבעונת כזו קטנה במקום שלא שייך לאף אחד. למה? כדי שכל אחד ואחד, כל יהודי ויהודי יוכל להגיע לשם, יוכל לטפס ולהגיע ולשאוף משם את עיקר העיקרים של חיותו של העולם, וזה התורה הקדושה. שבהם ומתוך התורה הזאת למעשה נברא העולם. כפי שחז"ל אומרים, שהקדוש ברוך הוא יסתכל בו רייטא וברי עלמא. אז הם רפידים.
יש לפעמים וייסעו ממדבר סיני. עזוב, הדעת, היהדות קשה, כל הזמן קיים מצוות, תגיד, זה אסור, זה מותר. אני רוצה לחיות כמו בן אדם, להתחיית למה אני הולך לחיות אלפיים שנה, לאכול ושתה, כי מחר נמות. אז הוא אומר לך, אם אדם חושב כך, אם הוא נוסע ממדבר סיני ועוזב שם את המקור מים חיים, איפה הוא מגיע? ויחנו אל קברות התאווה.
ולתאווה, רבותיי, יש התחלה, אבל אין סוף. אין אדם מת, וחצי תאוותו בידו. אנחנו בתפקיד שלנו, בכל הדורות, וגם בדור הזה, שהוא כל כך מעורפל, מבולבל, "ויסעו מחרדה". אנשים חרדים, מה יהיה? מה יעשה? מה יקרה? איך? הוא אומר, אל תהיה, תהיה רגוע. ויחנו במקהלות. אדם זקוק לחיזוק, לעידוד, חברותא, ביחד לבוא לשמוע באמת את אותם אנשים שיודעים באמת לחזק את תפקידו של כל מנהיג ומנהיג, לא משנה מה דרגתו, ובעיקר במקום שאין איש, ישתדל להיות איש.
הרבה פעמים בייסור מטרח. אני אדם טורח, טורח, אומר מה? למה טרחתי? אומרים לו, אל תדאג. אתה טרחת בסופו של דבר, אם חינכת נכון, אם השקעת נכון, יבוא יום שתקבל את פירות פירות. איך אומרים? פירות ופירי פירות. מהבנים, מהנכדים, מהנינים, כמה זה חשוב, כמו שאומרים, עטרת, תפארת בחורים כוחם ועטרת זקנים, בני בנים. כשיהודי רואה את הנכד שלו ממשיך בדרכי השם, ואז איפה הוא חונה?
ויחנו במתקע. פתאום מתוק לו איזה כיף לו שהוא רואה בדיוק את הנכד ממשיך בדרכי אבות. כמה שחשוב לו. זה הדבר הכי חשוב שהוא שומע, וזה מרגש אותו שהילד הזה ממשיך בדרכי אבות. רבותיי, אנחנו בשבת הזאת, אומנם, שבת חודש אב, ראש חודש, שבת לא קלה, אבל אני רוצה, דווקא בפרשיות האלה, בואו נמצא את האור שבקצה המנהרה. א', חכמינו אומרים שעשרים ואחד הימים האלה של בין המצרים, מי"ז בתמוז עד לתשעה באב, נכון שלעתיד לבוא אם יהיו חג אחד ארוך, אבל כנגדם התורה נתנה לנו את הימים האלה בדיוק, מיום הראשון של ראש השנה ועד יום משיען הרבה, שזה עשרים ואחד יום בדיוק.
בהם אנחנו מכפרים ומתקנים את הימים האלה של הגלות ושל החורבן. ומעניין מאוד, אם תשימו לב, תחילתה של התורה, בספר בראשית, בראשית בא לאלוקים את השמיים ואת הארץ. אך עמנו שואלים, מהי המצווה הראשונה שניתנה לאדם בספר בראשית? המצווה הראשונה היא פרו ורבו, ואומר אלוקים אל אדם, פרו ורבו ומילאו את הארץ וכפשוהה. זאת אומרת, הנושא של הקמת בית ובעיקר בית יהודי שבנוי, על יסודות איתנים של התורה והמסורה.
ובמה מסתיים ספר במדבר שהוא למעשה הסיכום של התורה כולה? כי ספר דברים הוא משנה תורה. וזה מדהים. ותהיינה מחלה תרצה וחוגלה ומלכה ונועבנה צופחה לבני דודיהם לנשים. שוב מצוות פרייה ורבייה, שוב הקמת בית בישראל. כמה חשוב, ואני אומר את זה לכל אלה שואלים אותי. רבותיי, אל תהססו, אל תמתינו יותר מדי. לימודים אפשר להמשיך הלאה.
אבל בית להקים ולהביא צאצאים לעולם ולהביא אושר לעולם, בוטלת החובה על כל אחד ואחד איתנו, ויפה שעה עד אחת קודם. אני לא אשכח שפעם היה לי זוג שסיימו את הגיור והיו צריכים להתחתן. הזמן שהיה צריך בחתונה, זה היה צריך להיות ערב תשעה באב. אז שאלתי את אבית אדי, אמרתי לו, מה קורה? הוא אומר, מה? זו המצווה הכי גדולה.
בעיקר בעיקר לגרים, אנחנו מכניסים נשמות חדשות לעולם, אין שום בעיה, חתן אותן, וזה יכול רק להביא לנו את האור לעולם כולו בנושא הזה. וזה תחילת הפרשה וסיומה. אני רוצה רק לעמוד על נקודה אחרונה, והיא מה שאומר לנו כאן, דווקא בהפטרה, חומר למחשבה ואזהרה בהפטרות האלה, בשלושת ההפטרות האלה של שלושה דפורענותה של, וכאן אומר לנו ירמיהו.
רבותיי, הוא אומר כך, שימו דבר השם, בית יעקב וכו', ואז הוא אומר ככה, הכהנים לא אמרו איה השם, ותופסי התורה לא ידעוני, זה שלב שני, והרועים פשעו בי, והנביאים ייבאו בבעל ואחרי לא יועילו, הלכו. שימו לב, יש לנו כהנים, יש לנו תופסי התורה, יש לנו רועים ויש לנו נביאים. ברשותכם, מה משמעות הדברים? הכהנים, רבותיי, לא אמרו, איה השם.
הרי הכהנים הם נציגים של הבורא. הם השליחים שלנו לאורך כל הדרך, ולכן יש להם תמיד פריבילגיה נוספת, ונותנים להם, מפרנסים אותם, ומכבדים אותם וכולי, ותראו כמה מגבלות יש לכהן, שבעיקר אם זה כהן גדול לא יכול לשאת לא גרושה ולא אלמנה, אלא בתולה בעמיו. גם כהנים, גם בימינו. כהן לא יכול לקחת גרושה ולא יכול לקחת גיורת ולא יכול להחזיר את גרושתו.
יש המון המון מגבלות, כי יש לכהן ממש דרגות קדושה מיוחדות. אלה דווקא שצריכים להיות דוגמה. לא אמרו, היה השם. זה חילול השם בפרהסיה. מה יאמרו? אם הכהנים ככה מתנהגים, מה נגיד אנחנו? ותופסי התורה. לא כתוב לומדי התורה, כתוב תופסי התורה. יש כאלה, לצערנו הרב, שלוקחים את התורה ומשתמשים בה כקרדום לחפור בו. וזה חילול השם הכי גדול שיכול להיות.
לצערנו הרב, הרבה אנשים אומרים, תשמע, אבל הרב אמר, אני אומר, תגידו לי, אתם חושבים שכל מי שיש לו זקן וכל מי שלבוש חליפה וכובע, הוא רב, הוא יודע, הוא למד. הרי הדברים האלה הם לא אינדיקציה לחוכמתו של אותו אדם. יכול להיות שאתם יכולים לראות אדם הכי פשוט בלבוש, בבגדים פשוטים, וחוכמתו רבה מניים. אז זה נקרא תופסי התורה.
משתמשים, איך אומרים, בכבודה של תורה כדי לנצל את האנשים. הייתי פעם באחד המקומות הקדושים, ועומד שם איזה אדם מבוגר ממש כמעט, אולי, בגיל גבורות, וצועק: תעזרו לי, תעזרו לי, אני יתום. או שיש כאלה שאתה בא ומביא לך רשימה שלמה של כל מיני מוסדות שלא היו ולא נבראו ולא קמו ולא כלום, וכדי לנצל את האנשים, ואנשים מסכנים בתמימותם עושים את זה, ויש כאלה שמסתובבים בכל מיני מקומות, וזה למעשה חילול השם לגמרי.
זה נקרא תופסי התורה. והרועים, פשעו בי, אותם המנהיגים שיש להם את הכוח בידם, והקדוש ברוך הוא נטל בידם כדי לשפוט משפט צדק, כדי להוציא את האמת לאור, כדי באמת להיות שליחי המצווה, ולא מעל העם, פשעו בי. והנביאים, שבורא עולם נטל להם, לא לכל אחד נטל לו את החוכמה, את הבינה ואת הדת, כדי להתריע בפני העם, כדי לתקן את דרכם ולשוב לדרך הנכונה, ניבאו בבעל ואחרי לא הועילו, הלכו.
לעיתים, גם היום, אני עומד המום, מדברים כביכול על העולם הנאור, ואני אומר, כאשר במזרח הרחוק, לצערנו הרב, אין בית שאין שם איזה בודהה או איזה פסל או פיסטול או משהו כזה, שכולם משתחווים לו, ואני מדבר על איפה, איפה העולם האקדמי שלכם? על מה? למי אתם משתחווים? ממי אתם מבקשים? ממעשי אדם של אדם שחרט אותו בחרט בעצמו, שעשה אותו?
ואי אפשר, אין לזה הסבר. אלא כנראה שאדם לעיתים, הוא מחפש איזה כוח מסוים, איזה משהו להתחדר אליו. אשרינו אנחנו עם ישראל שיש לנו עם מי ואיך להתחבר ולהתחבר לא רק לבורא עולם ישירות אלא לאבות אבותינו הקדושים שבאמת הנחילו לנו וסללו לנו את הדרך. בשבת הזאת יוצא לי בעזרת השם לזכות להכניס לבר מצווה, למצוות את אחד הנכדים שילה, ואת השבת החתן שלו אנחנו בעזרת השם נעשה במקום הכי חשוב והכי מקודש כדי להתחבר ולחבר גם את חתן הבר מצווה לאבותיו ליסודות הראשונים.
זה יהיה בעזרת השם במערת המכפלה בחברון, ושם אנחנו נשבות. שם בעזרת השם גם התפילה, ושתקבל תפילתנו, תפילתכם ברחמים וברצון, ככה נאמר לאבות הקדושים ולאמהות הקדושות והטהורות, תראו, למרות המצב ולמרות כל התקופה הזאת, עורו יש עיני עפר, תבואו לבורא עולם ותגידו לו, זהו, זה תשעה באב האחרון, ואם האבות והאמהות יוכלו להביא לנו את המשיח עוד לפני תשעה באב, אז ייתכן מאוד שלא תצטרכו לצום ביום תשעה באב, ואת האב הזה אנחנו נקרא לו מנחם אב, בעזרת השם, ויוציא אותנו מעבדות לחירות, חירות הנפש וחירות הגוף ומשעבוד לגאולה, אמן ואמן.