מקללה לברכה
תמלול השיעור
השלום והברכה וכל טוב סלע, כל צופנו ומאזיננו היקרים, ברכת השם עליכם. פרשת השבוע, פרשת כי תבוא, פרשה מלאה וקדושה. נכון שפרשה זו גם נקראת פרשת התוכחה. יש בה סך קללות, אבל כולנו תפילה שהקללות האלה בעזרת השם יהפכו לברכות שנאמר ולא אשב אהבה השם אלוקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך השם לך את הקללה לברכה כי אהבך השם אלוקיך.
הפרשה פותחת במילה והיה. בדרך כלל והיה זה לשון שמחה. והיה כי תבוא לארץ אשר אדוני אלוהיך נותן לך נחלה. אין דבר גדול מזה מאשר להגיע לארץ ישראל. עמך ישראל בכל פזורות הגולה התפללו, כיוונו בכל תפילותיהם, בכל בקשותיהם, אפילו קראו שמות על מספר ערים בירושלים לשמות הבנים שלהם. למשל אחי, אבא שלי קרא לו ציון, בן דולר שלי קראו לו חברון.
שימו לב, עד היכן. זאת אומרת שמות של ילדים כדי לזכור. והיה כי תבוא אל הארץ אשר אשר מלוקיך נותן לך נחלה. והנה, מסר לדורות. ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך הכרת הטוב. הקדוש ברוך הוא נתן לך תוקיר טוב לבעליו. קח את הפירות האלה הראשונים, אתה מגיע לבית המקדש, מגיע לכהן, זה מעמד כנראה מאוד נשגב. וענית ואמרת, ארמי עובד אבי וארד מצרימה וכו' וכו'.
והיה גורשם במטבע אלה גול גדול, עצום ורב. חכמינו מסבירים מי זה אבי, ארמי עובד אבי, וילד מצרימה. ישנן שתי דעות. יש דעה שזה אברהם אבינו, שהוא בא מארם נהריים, והראשון שניסה פשוט לגדוע את האמונה שהוא הביא לעולם כולו בבורא עולם, זה היה נמרוד, שזרקו אותו לכבשן האש, ואז הקדוש ברוך הוא הציל אותו, הוא אומר, ויהי שם לגוי גדול, וכמובן גם ירד מצרימה.
גם במצרים הכוונה הייתה פשוט לקחו את אשתו, ואם הוא לא היה אומר, אחותי והרגוני על דבר אשתי. ומשם זה החל, כאילו שנטע את הנטיעה שם. חז"ל גם מסבירים על פי תורת הסוד, שברגע ששרה אמנו הגיעה לשם, והייתה בארץ גושם, הקדוש ברוך הוא אמר לה, כאן רצו לפגוע בך, כאן הבנים שלך יפרצו ויגדלו וישרצו, וכאן למעשה הצאצאים שלך יהיו כעם.
אז זה לגבי אברהם אבינו. יש כאלה, באמת, אומרים, ארמי עובד אבי וירד מצרימה. הכוונה ליעקב אבינו, שבאמת ירד אצל לבן הארמי, וניסה לרמות אותו בכל מיני דרכים, הוא בסוף הדרך גם עמד להורגו, ושם הוא ניצל. ואז, כצד הוא הגיע למצרים? אז מסבירים חז"ל, ברגע שהוא החליף את רחל בלאה, למעשה כאן החלה השנאה. כאן החלה השנאה של האחים, שהם בסופו של דבר גרמו לשנאתם את יוסף, ומכאן הדברים האלה התגלגלו כדי להגיע למצרימה. וירד מצרימה היה גורשם למעט, וכמובן הוא פחד, יעקב אבינו, עד שהקדוש ברוך הוא אומר לו: אל תירא מירדה מצרימה, כי לגוי גדול השמחה שם.
וכמובן אנחנו מתחילים להסביר וירעו אותנו, המצרים, את העבודה הקשה וכו'. אבל כשבורא עולם יש לו תוכניות, כל העבודה הקשה הזאת לא תעזור לאיש. לכן, כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יברוץ. עכשיו, כל זה, תראו מה המגמה, הכרת הטוב. אני לוקח את הפרי הזה, הראשון שגדל על העץ, ואני אומר, ריבונו של עולם, נתת לי את כל הטוב, יש לי מדינה עצמאית, יש בה דגל, מדברת בשפה העברית, יש בה תורה.
כל יהודי ויהודי יכול להתהלך חופשי. ארץ זבת חרב וראש, גם אז וגם היום. כל הטוב הקדוש ברוך הוא נתן במדינה הזאת, ולכן כול העולם כולו משתוקקים, כדי לא רק להגיע למדינה הזאת, אלא לכבוש אותה, לקחת אותה וכו'. כי הם יודעים בדיוק, זה טבורו של עולם, זה העולם הזה, כאן נמצא במקום הזה. והנה, כאשר מגיעים, ואותו אדם בא ומודה לבורא עולם על ארץ זבת חלב ודבש, ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך שם אלוקיך.
יהודי צריך לדעת כל נקודה בחיים שהוא עובר אותה, גם אם נראית לא משבר, צריך להודות. כפי שאמר נחומי שגמזו, כשאם יש לאדם להודות כמו שהוא מודה על הטובה, כאן צריך להודות גם על הרעה. למה? כי הרעה הזאת היא גם טובה, רק כי אנחנו לא מבינים אותה. יש הרבה פעמים, אתה בא ואומר, כמו שאמרו אחיו של יוסף, כאשר הגיעו לארמון ולא הכירו את יוסף, והוא התחיל לטעטע בהם, אמרו, מה זאת עשה אלוקים לנו?
ואתם שואלים כזה, מה זאת אומרת? אם בורא עולם עשה לכם, אז סימן שיש סיבה לדבר הזה. אבל ליהודי, כשהוא צריך לשמוח, אין דבר גדול מאשר השמחה. והשמחה היא באה ונותנת את הכרת הטוב. ואין דבר גדול בחיים שלנו מהכרת הטוב. וכאן אנחנו מתחילים בברכות, ולפני הברכות משה רבנו מבקש בקשה מאוד מעניינת. והיה ביום אשר תעברו את הירדן, אשר ה' לו כותב, והקים אותך אבנים גדולו וסטת אותו בשיא.
זאת אומרת, בעובר אחד את הירדן, אתה לוקח 12 אבנים מתחתית הירדן וכותב עליהן את כל התורה הזאת בארץ הן. הרי התורה בדרך כלל כתובה על קלף. אצל כל עם ישראל, משה רבנו לפני פטירתו כתב, יש שלושה ספרי תורה. נתן לכל שבט ספר תורה, וספר תורה אחד השאיר בארון הקודש. למה צריך לכתוב על האבנים, ואיפה האבנים אתה לוקח אותן?
מהירדן. אלא, חז"ל מסבירים כך: הקדוש ברוך הוא לא מקפח שכר של שום בריאה. גם לדומם, גם לצומח, גם לחי, גם לחי המדבר. אומרים, חז"ל שכאשר משה רבנו בא לבקוע את ים סוף כדי שבני ישראל יעברו, הים לא רצה להיבקע. אמר לו, למה אתה לא נבקע? אומר לו, כי אני נבראתי לפניך, ואם נבראתי לפניך אתה לא תיתן לי הוראות להיבקע.
אומר לו משה רבנו לים, תקשיב טוב, אם אתה לא תיבקע עכשיו, יבוא נחל קטן, או נהר קטן שיקדים אותך בלי לבקש ממנו, הוא ייבקע לבני ישראל כדי שיעברו. שנאמר, הים רעה וינוס, הירדן ייסוב לאחור. מה רעה הים? הים ראה שהירדן והוא ייסוב לאחור בעתיד בלי שיבקשו ממנו? אומר לו, לא, הוא ייקח את הפריבילגיה, לא, אני אתחיל. לכן הים נס כאשר ראה והראה לו משה רבנו שבעתיד הירדן ייסוב לאחור.
אז זה קודם כל דבר ראשון שקיבל הירדן. דבר שני, מסבירים דורשי רשומות שכאשר יעקב אבינו עמד על הירדן, והירדן היה גועש ועמוק. הוא בא עם צאן ובקר וילדים קטנים וארבע נשים. ומי ממתין לו בצד השני? עשיו עם ארבע מאות איש עמו כדי להורגו? ולפניו, עד שהוא יצא בנס מארמי עובד אבי, מלבן הארמי? באות האבנים שבתחתית הקרקע, שלא רואות אור, ואומרות אחת לשנייה:
"הצדיק הזה מטופל בתינוקות ובילדים"; "בוא נעשה עמו חסד"; "בוא נתרומם כלפי מעלה" כדי להגיע, כדי שיוכל לעבור ולהעביר את כל מה שצריך ככה בניחותא. והאבנים האלה עולות ועולות למעלה, ויעקב אבינו ויעבר יעקב את כל אשר לו, את מעבר יבוק. והנה, הקדוש ברוך הוא אומר, האבנים האלה, שלא ראו אור מעולם, שיראו את האור, איזה אור, אורה של תורה.
וכתוב: "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב". תראו כמה שהקדוש ברוך הוא משלם שכרו של כל אחד ואחד במקום הזה, כאן, בדבר הזה. לכן אנחנו כאן רואים שכמה חשוב הכרת הטוב, שמזה אנחנו נלמד. ובאמת, בתחילת, לפני הקללות והתוכחה, יש לנו ברכות. אחת הברכות היא "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך, ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה".
ברשותכם, אני אקריא את המדרש, מה שמסביר לנו, ואני אשתדל לבאר אותו. "ברוך אתה בעיר בשכר המצוות שאתה עושה בעיר". אז הוא אומר כך: יש בני אדם שבביתם פנימה הרי הם מקיימים תורה ומצוות, אולם בבואם בין הבריות מתביישים הם ביהדותם. לבל יאמר עליהם חלילה כי הם חשוכים, אתם מה, מקיימים מצווה כזאת, מתמודדים עם ארבעת המינים, עושים כל מיני דברים שבכלל אין בהם שום קשר ושום דברים שעשו אלה האנשים החשוכים.
על כן אמר הכתוב "ברוך אתה בעיר". רק אם לא תבוש ותקיים את המצוות גם בעיר לעיני הבריות, אז תהיה ברוך. וכן, "ברוך אתה בשדה". לעניות דעתי אפשר להסביר את זה גם בשתי דרכים נוספות. בעיר אדם יש לו המון המון מצוות, אבל הוא רוצה להיות כמו כולם. מה עכשיו, אנחנו עומדים בקיוסק כדי לאכול? אני עכשיו, האנשים כולם עומדים, לוקחים פלאפל או לוקחים שעווארמה עומדים או יושבים ואוכלים והם ממהרים.
אם אני עכשיו אבקש מבעל החנות, איפה, היכן אני יכול לטול ידיים, אז יביטו עליו ויגידו: שמע, האיש הזה, מה קרה? מה, זה הזמן? מה הוא צריך באמת את הדברים האלה? או שהוא מקפיד לבדוק אצל בעל העסק אם יש תעודת כשרות ואם היא בתוקף או לא בתוקף. וכן, הוא יכול לקדש שם שמיים ברבים בעיר, בדברים הקטנים האלה. והוא יכול גם, רבותיי, להציל הרבה הרבה אנשים שסומכים ואם הנה מתרים אותם מלפני עיוור לא תיתן מכשול, וברגע שהוא מגלה שיש שם איזה גם שאותו חנות או אותו קיוסק לקחו לו את תעודת הכשרות שלו כי מצאו פגמים בכשרות שלו.
והאדם הזה לא יודע כמה זכויות יש לו כדי לא להכשיל את האנשים, והוא עשה את זה, ברוך אתה בעיר. עכשיו, ברוך אתה בשדה, אתה לבד. אתה עובד בשדה ומנהל את העניינים שלך, ואתה ממהר. מי רואה אותך? העין רואה ואוזר שומעת ודבריך בספריך. רק אתה מאורעך. גם שמה, כשאתה לבד, תהיה יהודי בפנים וגם בחוץ. זאת הסיבה גם שהמזוזה, כתוב "ולכתך בדרך ובשוכבך ובקומך".
עכשיו, עכשיו, זאת אומרת, גם כשאתה בבית, תזכור שהמזוזה אומרת לך, אדוני, תתנהג כפי שצריך בבית. גם כשאתה יוצא החוצה, אל תתבייש. גם את הולכתך בדרך. גם זה צריך לעשות. ולכן, ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה. כמובן, בסיום כאן, של הברכה כתוב: "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך". נכון שרש"י אומר לנו כאן: "שתהיה יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם".
אני חושב שכשאדם נולד יש חשיבות מאוד מאוד גדולה. כל העולם שמח, ורק הוא בוכה, כי הוא לא יודע לאן יוביל אותו המסלול שהוא עומד בפניו, איזה אתגרים ממתינים לו, מה קורה איתו. חכמינו מסבירים: "אם בני הזוג האלה, הורתם הייתה בקדושה ולידתם הייתה בקדושה", מובטח לו שהתינוק הזה, לא רק שלא יהיה חטא, יהיה אחד מגדולי העולם של העם היהודי.
ולכן, ברוך אתה בבואך. אנחנו רוצים שתהיה גם ברוך אתה בצאתך, שתגיע עם המטען ותאמר שמוטב לו לאדם שנברא, כמו בית הלל ולא כבו בית שמאי, שמוטב לו לאדם שלא נברא. וזה "ברוך אתה בצאתך". עכשיו, יש לנו כאן השאלות הקשות שנשאלות למעשה בתוכחה הזאת. מילה אחת, רק לפני שאני אכנס קצת יותר לעומק. התורה אומרת לנו למה קוראים לנו כל הצרות.
ונותנת לנו משפט מהדהד שצריך לרבות כל אדם ואדם מאיתנו. תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה וכתוב לבב מרוב קול. אם יש דבר שמכעיס את בורא עולם, וזה שאדם יש לו את כל הטוב, ואתה שואל אותו, מה שלומך? מה נשמע? איך אתה מרגיש? הכול אומר לך, על הפנים. זה, תראה את האנשים האלה, איך עשו, ואני, ואני, ואני. אבל יש לך, ברוך השם, תודה לו על הכול.
ואז בורא עולם אומר לו, אתה מקטר? אני אראה לך מה זה שאתה אומר לא בסדר, לא טוב, וזה, וכולי, וכולי, וכולי. תראה מה שאתה תקבל אחר כך. ויותר מהכל, עיקר העיקרים ויסוד היסודות זה השמחה. דוד המלך אומר, אור זרוע על הצדיק. הצדיק יש לו אור, אבל הוא לישרי לב שמחה. כמה שהשמחה יש לה משמעות. לכן, לפני התוכחה, אחת הנקודות שיש לנו שאומרת התורה, וראו כל עמי ארץ, כי שם השם נקרא עליך ויראו ממך.
כשגוי רואה שאתה מקדש שם שמיים ברבים, הם יודעים להעריך את זה. אני ראיתי את זה הלכה למעשה לפני כשנתיים. יצאנו לסיור במקומות הקדושים במרוקו, וכאשר שבנו היינו בשדה התעופה, שם בקזבלנקה. אני לא אשכח, זה היה בבוקר מוקדם. שאלתי את החברים: בואו נתפלל. אמרו, תשמע, נגיע לארץ, נתפלל. מה, נמצא פה בשדה תעופה של גויים? מי יודע?
הרי פה יש שונאי ישראל, לא יודע מה קרה. ולקחתי את הטלי, את התפילין, ישרתי בפינה והנחתי תפילין. אני בדיוק מתחיל להתפלל, ואני רואה איזה שלושה הימאמים לפי הבגדים ולפי הכובעים והזקנים שיש להם עמדו והביטו בי במראה פשוט מיוחד בערך כחמש דקות. ולאחר שסיימו להביט ורצו לזוז, אז אמרו, האדה מן עיבד אללה, זה מעבדי השם.
ולקחו את הרגליים שלהם וירחו. וראו כל עמי הארץ, כי שם השם נקרא עליך ויראו ממך. מעניין שהגמרא בברכות אומרת, כי שם השם נקרא עליך, טניא רבי אליעזר הגדול אומר, אלו תפילין שבראש. שימו לב, זה עוצמה הזאת שמקרין התפילין שבראש. מסופר על בעל התניא שביקש כל דרך, כמובן גם שיחד את הסוהרים להכניס לו תפילין כשהיה בברית המועצות בכלא.
והכניסו לו תפילין, והוא בלי לשאול שאלות, בנמרצות כזאת ובתעוזה של שמחה הניע את התפילין. ולפתע עברו שם סוהרים, עמדו המומים. ומגיע גם מפקד בית הסוהר, ומגיעים כל הסוהרים הבכירים, עומדים, מסתכלים, מסתכלים, מסתכלים. עליו גמר להתפלל, הם לא עשו כלום. לקחו את הרגליים שלהם והלכו. היה שם יהודי, אומר לו, כבוד הרב, זה אחד הניסים הגדולים שאני רואה.
אתה מניח תפילין לעיניהם והם לא פוגעים בך? אומר לו, למה? אומר לו, אני פעם אחת אחד עשרה האסירים הבריח תפילין, רק הנחתי, קיבלתי מכות רצח. למה אתה לא פגעו בך? לא רק זה, הם עמדו המומים, בירת כבוד, והלכו. אבל אני אסביר לך. כתוב, וראו כל העמי ארד כשם ה' נקרא עליך, רבי אליעזר הגדול אומר, אלו תפילין שבראש. כשאני הנחתי את התפילין, התפילין שלי היו תפילין שבראש.
כשאתה הנחת תפילין, התפילין שלך היו על הראש. יש את בדי תפילין אם הוא בראש או מעל הראש. כשהם בראש הם מחוברים למוח, מחוברים במחשבה, מחוברים לכל הדבר שבקדושה. ואם הם מעל הראש, אז בכלל הם חסרי חשיבות. כשהם חסרי חשיבות, הקדושה לא בוקעת מהם. אבל כשהם בראש, הם באמת בעלי החשיבות. לכן הדבר הזה, ויראו ממכה. בנושא של התוכחה, רבותיי, אחת לאחת, הרבה מאוד אנשים משווים אותה או מביאים אותה לנושא של השואה.
כי זה באמת שואה. אנחנו רואים אחד הדברים, כתוב כאן שיבוא עליך ויישא עליך גוי כאשר ידהה נשר. גוי שלא תשמע לשונו. משהו פשוט אי אפשר להבין את זה. אחד מהמפרשים הסביר לי, שמע, הסמל של הנאצים, יימח שמם, שהיו, זה היה למעשה סמל הנשר, שאנחנו רואים כאן בצורה הברורה ביותר. הנה מה שאומרים לנו כאן: ובגויים לא תרגיע, ולמנוח כף רגליך, על עבר הגז, חיליון העיניים, צלויים בבוקר, תום ומיומי הערב, ואנחנו לא יודעים בדיוק מה שקורה איתנו.
כל כך הרבה. כל הקללות האלה בצורה פשוט מדהימה, שקשה מאוד להבין את כל המשמעות שבהן. והשאלות גדולות, קשות ומסובכות. ותמיד באות ובאות השאלות איך ייתכן שאם יש אשם שנותן לדברים כאלה להתרחש, ואם יש אשם, מדוע זה קורה. על השאלות האלה אני מבקש לשתף את הצופים שלנו באחד המאמרים שכתבתי בספרים האחרונים שיצאו לאור על חגי ישראל, לגבי הנושא של השואה, וברשותכם אני אקריא.
כך כתבתי: "וירך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי". באותה שנה, זה היה לפני כעשר שנים, השתתפתי עם תלמידיי במצעד החיים בפולין. ביקרנו במחנות ההשמדה. אומנם אינני נמנה עם צאצאי הנספים בשואה, אך בעומדי על האדמה הארורה הזאת, בנוגעי בפסי הרכבת, ובהביטי בקירות המשרפות, נעלמתי דום. חשתי כאבן מקיר זועקת. שמעתי בת קול לוחשת באוזניי ואומרת, דבר אליי, וגם טוב שבאת.
אין סרט אימה על חללי בת עמי, הבזיק במוחי, והנה מתקרב אליי אחד התלמידים, שלא עמד במראות, וקולו ניחר ודמעותיו זולגות ושואל, למה ומדוע? היכן התפילות? היכן נעלמו קריאת שמע ישראל של הצדיקים והחסידים? עוללים ויונקים נשים ואנשים עמך ישראל? על מה עשה השם לנו? איך אפשר לעמוד מול מבול השאלות והספקות של בני הנוער?
דור ההמשך, יהיו אמונתם וחוסנם הרוחניים אשר יהיו. בחרנו להתכנס לתפילת מנחה באחד מתאי הגזים. אמרתי אשכבה לזכרם וקדיש לעילוי נשמתם הטהורה, ופתחתי בדברים אלה. איני דוברו של הבורא, ואיני מתיימר להבין ולדעת את דרכיו, הנסתרות להשם אלוקינו. אך יודע אני ומאמין באמונה שלמה, כי הצור תמים פעלו וככל דרכיו נשפט. אמונה אמיתית נמדדת רק כאשר יש ספקות, כאשר לא הכול מובן, כאשר הדברים אינם נתפסים בשכלו הקטן של האדם.
קשה לענות תשובה ולהבין שמתוך ההפיכה, ההרס והחורבן, נבנית מדינת ישראל. עוד מוצל מאש. עתה ברורים לי דברי הנביא, ויראך מתבוססת בדמייך, ואומר לך בדמייך חיי. כנראה שמתוך השמות, מתוך השמות נוצרים השמות, כדברי התלמוד. לכו חזו מפעלות השם, אשר שם שמות בארץ. אל תקרא שמות אלא שמות. עתה ברורים לי גם דברי התנא רבי שמעון בר יוחאי, האומר שתורת ישראל וארץ ישראל נקנים בייסורים.
רק עתה ברור לי, וחשתי על בשרי את משמעות אחת מברכות השחר, ברוך אתה השם שלא עשני גויים. אותם הגויים שניסו לחכות, אותם הגויים שחשבנו שהם מובילי לפיד המוסר והערכים וכבוד האדם וחירותו, מתחת למסכות התום והיושר, נגלה פרצופם החייתי צמא אדם ובעיקר אדם היהודי. מטרת בני עשיו היא אחת: לכו ונכחידם מגוי, ולא ייזכר שם ישראל עוד.
מותר לשאול וחשוב לשאול, אבל לעולם לא נדע את דרכיו של הבורא, כי הנסתרות להשם אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו. יהי רצון בעזרת השם, כולנו, שלא נזדקק, ולא נצטרך לאותה שואה שעברנו, כי דרך השואה, כפי שאמר האדמו"ר מבויאן, כשעמד לפני המשרפות ואמר, ריבונו של עולם, באש הזאת של המשרפות, כי באש אתה הצתה ובאש אתה עתיד בנותה.
רצון שיהפוך השם לנו את הקללה לברכה, כי אהיבך השם אלוקיך, שנתן לנו, בעזרת השם, מייסר מעלינו את כל המגפה הזאת. התקיים בנו, כתוב, כל המחלה ששמתי במצרים, לא אשים עליך, כי אני אדוני רופאך, אתם שלום, ביתכם שלום, וכל אשר לכם שלום. לכו להתחסן, כפי שמרן הראשון לציון ונשיא מדינת ישראל מבקש, והוא יודע בדיוק, שכפי שאמר לי בשבוע האחרון, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.
אנא מכם, יאסר השם מעליכם את כל המחלות, אמן ואמן.