ניסים גלוים בימינו
תמלול השיעור
והברכה וכל טוב סלע לכל מאזיננו וצופינו היקרים, ברכת השם עליכם. השבת, פרשת חוקת, פרשה מאוד מעניינת. נושאים רבים ומגוונים נמצאים בה. בפרשה הזאת אנו מלווים למעשה את המנהיגים הדגולים, מנהיגי ישראל, בדרכם האחרונה. פטירתה של מרים, אהרון הכהן, וכמובן, גם הגזרה שנגזרה בחטא מי מריבה על משה רבנו שלא ייכנס לארץ.
אבל למה נתחיל בדבר הראשוני? פרשת פרה אדומה, זאת חוקת התורה. ידוע שביהדות יש לנו חוקים, יש לנו מצוות, יש גם משפטים. מצוות, מצוות תעשה, מצוות לא תעשה. שהתורה ציוותה לנו שזו המסגרת היהודית שמגינה גם עלינו כעם וגם כמשפחה וגם כקבוצה וגם כאדם. חוקים אלה דברים שלא מובנים לנו, לא מוסברים. ודווקא בחוקים שהם לא מובנים ולא מוסברים, כמו שעטנז, כמו בשר וחלב, כמו הנושא הזה של פרה אדומה שמטהרת את הטמאים ומטמאה את הטהורים.
היא הנותנת. הדבר רק מראה שהתורה שלנו היא אלוהית, ולא נכתבה ולא אומצה על ידי אדם, אלא מעמק ומחשבותיו. לא הכול אנחנו יודעים. אחת הדוגמאות שאומר החכם מכל אדם, וזה רמז ברור לנו לאורך ההיסטוריה, ששלמה המלך אומר, אמרתי החכמה והיא רחוקה ממני. חשבתי באמת שאני, הכי החכם, יכול לבא על הדעת ולהבין את מהותה, את טיבה של פרה אדומה.
היא רחוקה ממני. נכון שיש הרבה מפרשים שנותנים, כביכול, את דעתם בנושא, את הסברם רק לנושא, כדי, בואו נאמר, שאותם אנשים יבינו לפחות את הדרך שמובילה אותנו, על כל הנושא הזה של הפרה האדומה. פעם כתבתי מאמר, וניסיתי למצוא מכנים משותפים, ויש לנו שלוש תחנות בתורה שלנו. יש את חטא העגל, שימו לב, זה שייך למשפחה של הפרה, זה מעין כאילו הבן של הפרה, ויש לנו עגלה ערופה, שכביכול זו הבת של הפרה, ובמרכז נמצאת האם.
אז נכון שרבי משה הדרשן אומר, תבוא האם, תקנח את צועת בנה. אבל אם אנחנו ניכנס קצת לעומק, נראה רק את הקשר בין הדברים. למעשה, הקשר בין שלושתם זה כוח הטומאה וכוח הטהרה שנמצא בעולם שלנו. הדבר רק מראה לנו שהעולם הוא לא רק גשמי, הוא גם רוחני, ואנחנו לא יכולים להבין אותו. גם לעולם לא נבין אותו. אם אני מסתכל על חטא העגל, מה עשה אהרן הכהן, שנדבר עליו מאוחר יותר?
בסך הכול זרקת את הזהב כדי לעכב את העם. והנה, בכוח הסתרי ההכרעה, בכוח הטומאה, יצא העגל. חכמים אומרים, יצא העגל מדבר, ויצא העגל אפילו חציו עגל, חמור וחציו שור, שכתוב לו, תחרוש ושומרו בחמור יחדיו. כתוב עד כדי כך שדיבר העגל הזה, וימירו את דמותם בדמות שור אוכל עשב. שימו לב, עד כדי כך שהיה. אתה לא מבין איך זה נוצר. מה, יש גם כוחות טומאה שבאים פה פשוט להתריע ולהרתיע אותנו שאנחנו הרבה דברים לא מבינים.
עגלה ערופה. מה חטאה העגלה הזאת שמביאים אותה, שעוד לא קיימה את רצון בוראה כדי להביא עולם צאצאים? מביאים אותה ליד נחל איתן, ואיך המיטה שלה מיטה משונה ואכזרית שעורפים אותה, ואותם כביכול, אותם הכהנים והזקנים שבאים ואומרים, ידנו לא, שפכו את הדם הזה, וכי באמת ידם שפכה את הדם הזה? אלא אנחנו אחראים לדבר, כנראה שלא חינכנו מספיק.
וכשאין חינוך נכון, כשאין חינוך מספיק, אז הדם הזה נמצא באחריות של המנהיגות. ותשימו לב כמה, זאת אומרת, כדי לטהר את העולם, תראו כמה הקרבה, כמה קורבן. לכן, הנושא הזה של הפרה האדומה, שלעולם אנחנו לא נבין את עומקה ואת משמעותם של הדברים האלה. לכן, כל הנושא הזה בא רק להראות לנו דבר אחד פשוט: אני לא מבין איך העולם מתנהל.
ואיך אמר? כל מנדעביד רחמנא לטו עביד. יש תמיד הבדל בין שני מנהיגים דגולים, שני תנאים, רבי עקיבא ונחום איש גמזו, שהוא היה רבו. אז אומרים שרבי עקיבא אמר, כל מנדעביד רחמנא לטו עביד. כל מה שהקב"ה עושה רק לטוב. לפעמים אנחנו רואים את זה ברע ומביאים כל מיני סיפורים עליו וכולי. כל מה שמביא רע זה סך הכול לטובתו. באמת, הגמרא מביאה את הסיפור הידוע שלא נתנו לו להתאכסן באכסניה, והוא נמצא, הלך ללון כביכול ביער, והיה לו נר ותרנגול וחמור, וכמובן, נר ה' מצוות, איך אומרים? תורה אור, וזה התורה שלו, כביכול כדי ללמוד תורה.
גם המטרה של ה... גם של התרנגול, כדי לעורר אותו ולהעיר אותו, ולהראות לו את כוחו של הבורא, שהנותן לשכבי בינה, להבחין בין יום ובין לילה. אפילו בעל החיים הפשוט, שאנחנו רואים אותו, מי הוא בכלל? אומר לו, הקב"ה נתן בתוכו להבחין מה שלאדם לא נתן, כדי לא לזלזל גם בכל מעשי הדב של הבורא. אנחנו אומרים, יוצר אור, בורא חושך, עושה שלום. הוא בורא את הכול.
כל זה בריאתו של הבורא. וכמובן, החמור שמוביל גם בעל החיים, אם הוא מוביל את האדם לדבר מצווה, ודאי יש לו השפעה של האדם, של הצדיק, על החמור. ושלושתם למעשה הלכו וכאב לו לרבי עקיבא, למה הרוח באה וכיבתה את הנר. רק רבי עקיבא לא הבין המסר בזה שהנר קבע זה סימן שיש מעבר לנר, מעבר לאור של הנר, יש אור גנוז, שעוד לא מבין אותו, יבין אותו יותר מאוחר.
הנושא של התרנגול, נכון, כדי שלא ירגישו שהוא נמצא, ואותם כביכול שודדים לא יבואו לפגוע בו, פתאום נדם לא בכוח אלא ברוחי אמר השם. וגם אותו חמור שעשה את רצון בוראו, עשה את רצון קונו, וברגע שבא הנחש והקיש אותו, זה לא הזיז לרבי עקיבא חלילה לשנות, הוא שאל למה, אבל הוא הבין והגיע למסקנה. כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה לטובה.
זה מסר לנו. הרבה פעמים אנחנו נפגעים, הרבה פעמים אומרים למה, הרבה פעמים שואלים, למה כך קרה לי? למה לא כך? אנחנו לא מבינים את זה, כמו פרה אדומה. אבל רבי עקיבא נתן לנו את התשובה בסוף, שהוא הגיע אליה. כל מנדעביד רחמנא לטב עביד. ובא נחום איש גמזו, שנקרא איש גמזו, הוא בדרגה קצת יותר גבוהה, והשינוי שלו, הוא בא ואומר, ברגע שקרו לו כל האסונות, ונתעוור ונסתמא בכל הצרות שהיו לו, הוא בא ואמר, רבותיי, גם זו גמזו לטובה, אין רעה בעולם, רק אני לא מבין אותה.
זה טוב, רק אני לא מבין אותה. ולכן נחום נקרא, שימו לב, קיבל את התואר, נחום איש גמזו, גמזו לטובה. הרי המילה גם היא באה כביכול להוסיף, באה לשבח את בורא העולם. אלה הנקודות שבאות למעשה מאותה פרה אדומה, שלעולם לא נוכל להבין אותה. וכן, אנחנו רואים בפרשה שאנחנו מלווים לדרכה האחרונה אשת חיל מי ימצא, שניתן לומר עליה, רבות בנות עשו חיל ואת עליתו על כולנה, וזה אומר ים הנביאה.
מרים, לא סתם כי שמה כן היא, ראשי תיבות של מרים, מה רבו השם מעשיך. מרים זו הילדה הזאת שאיזה עומס ואיזה תעוזה היה לה לעמוד בפני אביה בזמן שנגזרה הגזירה על העם ישראל, כל הבנה איורא תשלחו, ואבא שלה גירש את אימא. היא באה ועומדת מולו, המרם, נשיא שבט, כל כולו רוחניות, עוצמה אדירה, חכמינו אמרו, עמרם, זה ראשי תיבות, עושה מלאכיו רוחות, משרתיו יש לו עט.
עד כדי כך. מסוגלת לעמוד מול אבא שלה ולהגיד לו, גזירתך גדולה מגזירתו של פרעה. פרעה גזר על הגברים, ואתה גוזר על הגברים ועל הנשים. אני חושב שהיא חיברה ובזכותה אמר, כביכול, רבי עקיבא, רק לטובה. ואז היא אומרת לו, אתה גזרת על הגברים ועל הנשים. הוא מחזיר את אשתו. כל עם ישראל מחזיר את נשותיהם, והנה, בזכותה, וירבו, ויעצמו, ותמלא ארצותם.
כשאני מביט בנערה הזאת, והיא עומדת מול דיקטטור הכי גדול, כמו פרעה, ואומר לה, וראיתם על האובנים אם בן הוא ועמיתנו אותו ואם באתי וחיה, ועומדת על כף המאזניים הגזירה של פרעה, שהיא מממרה את פיו, אחת דעתה להמית, או גזירתו יתברך. היא מעדיפה את גזירתו להתברך. כי פרעה אמר, פן ירבה, והקדוש ברוך הוא אמר, כן ירבה, והיא באה בצד של הקדוש ברוך הוא ואמרה, ולא עשו כאשר דיבר עליהן מלך מצרים, ותחיינה את הילדים, לא רק יחיו אותם.
אלא יש שם מדרש אדיר שמסביר שלעיתים כאשר היה נולד ילד והילד הזה מת בלידה, כדי שחלילה לא יבוא אליה בטענות ויגידו, אולי באמת היא קיימה את גזירתו של פרעה, הייתה עומדת בתפילה ואומרת, ריבונו של עולם. אני באתי נגד גזירתו של פרעה, סיכנתי את עצמי, עשיתי את מה שביקשת. אנה ממך, תחיה את הילד הזה, ותחיינה את הילדים בזכות תפילתם, הילדים שנולדו מתים.
זו מרים. הכוח של מרים, שלא הפסיקה להאמין, גם ברגעים האחרונים, שכאשר בא אבא שלה ואומר לנו, היכן הנבואה שלך? איפה הנביא שבא לגאול את עם ישראל? היא לא באה ואומרת ומודה ואומרת, טעיתי. היא ממשיכה עד הסוף. היא מובילה. ותצאתו אחותו לדעה מרחוק, לדעה, מה יעשה לו? המילה מרחוק, היא ראתה לי מרחוק מה קורה. והיא עומדת שם והיא יודעת, והיא מאמינה, כשאדם מאמין, הנס מגיע.
שיקרה נס. והיא מובילה את התיבה הזאת לחוף מפתחים אצל פרעה, אצל בת פרעה, שמצילה טוב והיא יודעת שהוא יהודי. ועוד יותר מזה, היא ממשיכה בדרך הזאת והיא דואגת לכך שמי שמניקה את משה, זאת האמא שלו. זאת מרים. זאת האישה הזאת שבאה לכל הנשים, שבזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים ואמרה להן, לכו לקנות תופים ומחולות.
למה? כי הקדוש ברוך הוא אומר לעשות נס על הים. זאת מרים שזירזה את הנשים שבזכותן למעשה נגאלו ממצרים ולא יכלו להתמהמה, גם צוודה לא עשו להן. זו מרים שעליה נאמר, זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותיך, לכתך אחריי במדבר בארץ זרועה. זו מרים שמצאצאיה, שבא חור, בנה של מרים, בחטא העגל והקריב את עצמו למען עם ישראל, למען תורת ישראל, וניסה בכל מאודו למנוע מהם את החטא.
זכה בסופו של דבר שממנו יצא, יצא, אנחנו יודעים בדיוק, את אותו נחשון בלעמינדב למטה יהודה שיצא מאצעיו. תראו כמה בלחור, כמה עוצמה האישה הזאת. האישה הזאת כשיצאה, היא אספה את כל עם ישראל, את כל הנשים. ותיקח מרים הנביאה את הטוב בידיו ותצא לה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות. זו מרים שבמשך ארבעים שנה לא פסקו המים במדבר.
לום מרים שהבאר שלה עד היום נמצא לא פחות ולא יותר על פי המסורת מול קברו של רבי מאיר בעל הנס בלב הכינרת. אני יכול רק לציין שהבן שלי סיפר אישית בזמנו של מורנו ורבנו, הוא העטר את ראשנו הרב מרדכי אליהו, כאשר הוא ביקש לבוא לקחת מים מבאר מרים, כנראה שיש בו סגולה מיוחדת, והוא ביקש לשכור סירה, ובאמת שכר סירה, אמר לו בעל הסירה 500 שקל כדי ללכת לקחת את הרב.
אמר לו, בסדר. הם מגיעים, הבן מספר, הם הגיעו, אמר לו, אבל אני לא יודע איפה זה באר מרים. אמר לו, אני אגיד לך איפה. והרב מגיע מול קברו, של רבי מאיר בעל הנס, בלב הים. לפתע רואים, הרב מוציא בקבוק, ויוצא גזר של זרם של מים מתוך הכינרת. הרב ממלא את הבקבוק, והזרם פוסק. הם עמדו המומים. כולם התחילו לרעוד. הוא עמד המום פשוט, הבער הסירה.
הוא אומר, אני 30 שנה דייג, מעולם לא ראיתי מחזה כזה. ובדרך שהם חוזרים, הרב ככה שואל את הדייג, מה יש לך בתוך הסירה? אז אמר לו, רשת. אמר לו, ומתי את הדג בא? אמר לו, אני פורס אותה בלילה כדי לתפוס בדגים. אמר לו, אם תפרוס עכשיו, אומר לו, הרב, על מה אתה מדבר? אני דייג 30 שנה, בדרך כלל דייג, לא ביום. חוץ מזה, זה מקום שאין בו דגים.
אמר לו, ואם אני מבקש ממך, אז הוא אומר, אחרי שראיתי, סיפר לי אישית הדייג במנוחתו העדן, איציק מזרחי, קראו לו איש חסד עד יומו האחרון, ובזכות זה הוא חזר בתשובה, ואחרי שכל מה שהוא ראה, הוא לקח, פרס את הרשת. אחרי אולי חמש דקות, אומר לו, הרב, תאסוף את הרשת. אומר לו, הרב, חכה, רשת, לוקחים כמה שעות, אומר לו, אני מבקש ממך תפרד, תאסוף.
הוא אוסף את הרשת, כל כך כבדה שלא היה חד, והתחיל להתאמץ, הוא והבן, ואספו. הוא עמד המום. אמר לו, כבוד הרב, אתה רוצה להיות שותף שלי? אל תעשה כלום, רק תגיד לי איפה לפרוס את הרשת. לא רוצה יותר מזה כלום. כשהגיעו לחוף, אמר לו, עומדת להיות שרקייה. שרקייה, הכוונה היום גלים גדולים, תקשור את הסירה שלך. אמר לו, כבוד הרב, אני לא רוצה כסף.
אומר לו, לא, אני צריך לשלם לך, כי סיכמנו. אומר לו, אני רוצה ברכה ממך, אחרי כל מה שראיתי, אבל אני מוכן לתת לך ברכה. אבל בתנאי אחד, תפריח לי שתשמור שבת. אומר לי האיש, נתתי כף יד, הרגשתי מעין זרם חשמלי אנרגטי של רוחניות, עברה מהיד של הרב ליד שלי. אמרתי לו, הרב, אני מקבל על עצמי. אמר לו, מחר, כשאתה הולך לבדיקות ויש לך לחץ דם גבוה, לא יהיה לך לחץ דם.
אומר, למחרת, הלכתי לקופת חולים, אני בא, עושה בדיקות, והייתי צריך לעבור כל מיני בדיקות שונות. אמרו לו, אין לך כלום. הוא עמד המום. מאותו רגע האיש הזה התחיל לשמור שבת. עד יומו האחרון אני יכול כאן להעיד שלא היה, אם זה בר מצווה ואם זה ברית ואם זה אנשים שנזקקים ונצרכים, שהייתה לו אחת המאפיות בטבריה, שכאשר הייתי פונה אליו, לא רק שאני נותן, היה מוסיף, אני זוכר פעם אחת ביקש להיות סנדק, כל ההוצאות של הברית, הוא בא ונשא אותן. וכל יום שישי היינו באים לקחת חלות ובורקסים ועוגות לחלק לזקקים.
וזה בזכותו של הרב הזה. אמר, אני לא אשכח, באר מרים. אתה זוכר? מה באר מרים? את זה ראו בעיניהם בתקופה שלנו, בדור שלנו. זה כוחה של מרים שמאז ועד היום, שזכותה קודם כול לגן עלינו ועליכם, על כל עם ישראל. השבת גם אנחנו נפרדים מהאיש אוהב שלום ורודף שלום, אהרן הכהן. אין דברים כאלה. האיש הזה, כשאני מסתכל ומביט, ומתחיל להביט, זה האח היחיד מתחילת התורה שכל האחים, אחד שונא את השני, ואחד רוצה להרוג את השני, קין הרג את הבל, עשיו שנא את יעקב, ישמעאל שנא את יצחק, האחים שנאו את יוסף.
כל השנאה. והנה מופיעה דמות אחרת לגמרי של אהרן, שהקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו, לכה לאהרן, הוא יוצא לקראתך, ורעך ושמח בליבו. שמחה אמיתית של האיש הזה, שראוי לברך את עם ישראל. זה האיש שלמעשה שהיה אוהב שלום ורודף שלום, כי לאהוב שלום כולם אוהבים, ברגע שיש לי אינטרס. אבל לרדוף את השלום, לדעת לעשות שלום בית בין איש לאשתו, בין אדם לחברו, לא כל אחד מוכן לכתת רגליים ולהשקיע ומאמצים וכולי, כדי שיהיה טוב לאחרים.
האיש הזה שלקח את כל האחריות על חטא העגל, האיש הזה שגם ניסה בכל כוחו לדחוק את הזמן, להעריך אותו קצת, אולי שמא יבוא משה רבנו, מהר סיני ותבוטל הגזירה. האיש הזה שידע בתוך כל הסתרה אחריה, בתוך עשיית העגל. הוא אמר דבר אחד פשוט: חג להשם מחר. לא חג להגל, להשם. זאת אומרת, הכניס את הקדושה שם במקום. וכאשר משה רבנו בא ואומר לו, מה עשה לך העם הזה, כי הבאת עליו חטאה גדולה?
הוא לא ברח מאחריות. הוא לא אמר, מה אתה רוצה ממני? אתה איחרת, אף אחד לא אמר לך לאחר, או העם. אלא מה הוא עושה? איך הוא מסנגר על עם ישראל? ראיתי את העם הזה ברע הוא. שימו לב, הוא לא יכול לראות את העם הזה ברע, ולכן הוא לוקח את כל האחריות. אני חושב שדרגת האחריות הגדולה שלו הייתה לא עלינו ולא עליכם, בפטירת בניו נדב ואבוהו, שהיו ענקי הדור שמשה רבנו אומר עליהם:
עכשיו אני יודע שהם גדולים ממך. ומה עושה אהרון? וידום אהרון. הוא לא מבין. כמו כל הנושא של פרה אדומה, שאנחנו מבינים את משמעותה, אותו דבר גם אהרון אומר לנו, גם מיתת שתי בניו, ביום הכי מקודש של הקמת המשכן, אנחנו לא מבינים אותה. לא מבינים שום דבר, וידום אהרון. רש"י מסביר לנו, מלמד שקיבל שכר. זה האיש של אהרון הכהן, אוהב שלום ורודף שלום.
יש מדרש שמה נפלא, שכאשר בא הקדוש ברוך הוא למשה רבינו ואמר לו, לך תודיע לאהרון שהגיע הזמן פטירתו. אמר לו, אני יכול להגיד לאהרון ש... איך אני יכול? האיש הזה, ש"ויעמוד בין המתים ובין החיים", שהחזיק את מלאך המוות ביד, הוא אמר לו, אם אתה לא זז מפה, אני שורף אותך בהבל פי עם הקטורת, איך אני יכול לבוא ולהגיד לו, חוץ מיותר גדול ממני?
אומר לו, גזירה מלפניי, אתה תלך ותאמר לו. אבל משה רבנו נשבע שלא יכול לומר. ואז המדרש שמה מספר משהו מדהים, שהוא בא בלילה, חצות לילה, לאוהלו של אהרון. הוא מעיר אותו. ואהרון מתעורר. משה, אחי, מה היום מיומיים? מה קרה? יש הפגנות בחוץ? הרי הם כבר לימודי הפגנות, רק לא זה, רק לא זה. מדוע תתנסו על קהל השם? מה הפעם? תגיד לי, על מה עכשיו ההפגנות?
אמר לו, לא, לא, לא, הפעם זה לא הפגנה. הוא אמר לו, תשמע, קראתי בתורה, זה משהו שלא הבנתי אותו. אמר לו, מה קראת? אמרו, שכחתי. הוא אמר לו, כן, שכחתי. אמר לו, אתה יודע מה? בוא נתחיל מבראשית. בראשית, ברא אליהם את השמיים את הארץ וארץ וכו' וכו' וכו', ואז מגיעים לאדם, כתוב, מעפר באת ולעפר תשוב. אומר לו משה רבנו לאהרון, תגיד, אהרון אחי, האם גם אתה ואני באמת נשוב לעפר אחרי כל מה שעשינו?
אומר לו, אהרון, תאמר לי, בבקשה שהגיע זמני להיפטר מן העולם. אומר לו, יצא מפיך ולא מפי. אני נשבעתי שאני לא אומר לך את זה. אומר לו, אז מה עושים? אומר לו, עולים אל ההור ההר, אני, אתה ואלעזר, כי ממשיך דרכך זה אלעזר, הכהונה ממשיכה הלאה. ואז הם עולים שלושה, מגיעים להור ההר, המדרש שם מספר דבר מדהים, נכנסים למערה, רואים מיטה מוצעת, נר דולק, כי נר ה' נשמת אדם, ונשמתה של מרים מרחפת, כדי שהכהונה לא תיפסק, לא אז ולא היום.
אותם ברכת כהנים שמברכים הכהנים שלנו, זה למעשה ניצוץ בהמשכיות של אהרון הכהן, שקיבל את הברכה שממשיכה אותה עד ימינו אנו, כדי שלא תיפסק. ואז היה אהרון פושט ואלעזר לובש. והנה, לפתע, משה רבנו בוכה. הוא אומר אהרון למשה, למה אתה בוכה? הרי אני הולך למות, לא אתה. הוא אומר לו, אני מתאווה לפטירה שלך. הוא אומר לו, תקשיב, אני ואתה טיפלנו במיטתה של מרים.
אני ואלעזר מטפלים במיטתך. ומי יטפל במיטתי? אני. נתאווה למיטה הקדושה הזאת. יוצאת בת קול ואומרת, הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו יטפל במיטתך, כשנאמר, ויקבור אותו בגיא. אז ברגע שסיים לפשוט את בגדיו, באו מלאכי השרת ולקחו את נשמתו של אהרון. הובילו אותה, כי מלאך המוות לא יכל להיכנס. נסגרה המערה והם יורדים, והנה עם ישראל רואה.
עלו שלושה וירדו שניים. תמיד יש. לצערנו, מחלקות של מחלוקת. באה קבוצה ראשונה ואמרה, חייבים להרוג את משה. כנראה שמשה נתאווה לכהן להיות כהן גדול והרג את אהרון. באה קבוצה שנייה ואומרת, מה פתאום? משה יהרוג את אחיו, כבר שימו לב, זקן, ואוהב את אחיו וכו'. אולי זה אלעזר, שהוא בחור צעיר, אמביציוני, רוצה באמת לקחת את הכהונה ולהמשיך את דרכו.
אולי הוא הרג את אביו. באה קבוצה שלישית, שהמתונה יותר אמרה, אולי באמת הקדוש ברוך הוא ביקש את נשמתו בישיבה של מעלה. והנה, תוך כדי האנדרלמוסי הזאת, רואים דבר מעניין. רואים, באו מלאכי השרת והובילו את ארונו של אהרונה, ויראו כל בית ישראל כי גבה הארון. שימו לב, זאת אומרת, ראו בני ישראל את מיתתו של אהרון. חז"ל אומרים, 70 אלף ילד ששמם אהרון הלכו אחרי מיתתו.
ואצל משה רבנו ברכו הגברים, אצל אהרון הכהן, גם הגברים וגם הנשים. וכאשר היה עושה שלום בין אבא לאישה, אם האישה חרתה, הייתה אומרת, זה בזכות אהרון, ייוולד לבן, יקרא לו אהרון. זו העוצמה של האיש שאוהב שלום ורודף ורודף שלום. נושא נוסף שמוזכר לנו כאן בפרשה, שכאשר נפטרה מרים, המים עצרו, הבאר הפסיקה לתת את מימיה, והעם פה התחיל, ובצדק, אין לנו מים.
והקדוש ברוך הוא מורה למשה ואומר לו, קח את מתיך ודיברתם אל הסלע. מה קרה, מה ההבדל בתחילת הדרך, שכאשר לא הימים, משה רבנו מתבקש להכות בצור, ופה לדבר אל הסלע. אלא מההכאה שבצור עד להכאה שבסלע עברו 40 שנה. בתחילת הדרך הם עם של עבדים. ועם של עבדים, שהאמונה רופפת בהם, וכמעט ולא הייתה, היה חייב משה רבנו להראות את כוח הזרוע, להראות שבצור מכים.
צור, רבותיי, זה אבן שלא אוגרת מים. לכן בא משה רבנו להראות שבחינוך אסור להתייאש. אפילו בכוח, גם אם מכים בצור, מוצא מים. אפילו שאין בתוכו. זאת אומרת, אסור להתייאש, ילד צריך ללכת איתו עד הסוף ולא להתייאש. לעומת זאת, בסלע, הסלע אוגר מים. ועכשיו דור המדבר מת, והדור החדש שנמצא. והדור החדש, אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו, ודיברתם אל הסלע.
כוח המכות לא הולך. אתה צריך לדעת לדבר, דבר אליי בפרחים. אתה צריך לדעת לשכנע. אם אתה לא יודע לשכנע את הדור החדש, אתה לא יכול להמשיך להנהיג את הדור. ולכן, ודיברתם אל הסלע. יותר מכך, דורשי רשומות אומרים, שבסלע יש מים. למה? כותבים סלע, למד עין. בתוך הסלע יש מים. האות האמצעית של סמך היא מים. האות האמצעית של למד, שימו לב, רבותיי, היא מים.
האות האמצעית של העין היא יוד. קיבלנו מים יוד מים. ודיברתם אל הסלע ונתן מימיו. וכאן הוציאו את משה רבנו משלוותו, והוא היכה בסלע. חז"ל, למה נגזרה עליו הגזירה הזאת? כמובן, יש מחלוקת, אני אבהיר רק בקיצור, בין הרמב״ם והרמב״ן. הרמב״ם אומר, נענש משה רבנו לא בגלל שהיכה בסלע, אלא בגלל הכעס. מידת הכעס, תראו, מי שכועס, אפילו השכינה יורדת לצאת ממנו.
לכן הוא אמר, ברגע שהוא אמר, שמעונה המורים, שאתם ממרים את פי ה' נענש. הרמב״ם אומר, לא, היכר החטא שהיכה ולא דיבר. הקדוש ברוך הוא אמר, תעשה. וכך אתה מקדש שם שמיים. מעניין מאוד שבכמה נקודות אנחנו, בכמה מקומות בתורה, אנחנו רואים שמשה רבנו לא הבין מה הסיבה שהוא לא נכנס לארץ ולא ממשיך להנהיג את העם. אז כתוב, "אשר לא האבנתם בי", ואחר כך, והשם כביכול בגללכם קרה לי המקרה הזה, ויתעבר השם בי למענכם, עשיתי את זה, כל מיני סיבות מסיבות שקשה לנו, כמו פרה דומה שאנחנו לא מבינים אותה.
וחזר ומסבירים שעד יומו האחרון משה רבנו לא הבין מדוע נגזר עליו לא להיכנס לארץ. והם לומדים את זה מהפסוק, ולא ידע איש את קיבורתו עד היום הזה. באמת, אף אחד לא ידע. אחד מחכמי ישראל האחרונים כתב, אינני יודע מדוע משה רבנו לא נכנס לארץ. והסיבה עיקרית למה? כאשר אני אגיע לעולמי וישאל אותי משה רבנו, זאת לא הסיבה שבגללה לא נכנסתי לארץ, תהיה לי תשובה.
עדיף לא לומר שאני לא יודע מה הסיבה, והשתיקה טובה לחכמים. כמובן, חייבים לסיים בדבר טוב, לסיים בסוף הדרך, מה שנתן בכל זאת קצת נחת למשה רבנו, זו שירת הבאר. משה רבנו נאלץ בתחילת יציאתה ממצרים, אחרי הנס הגדול של קריעת ים סוף, כתוב, אז ישיר משה ובני ישראל. ואם לא היה משה רבנו מאלץ אותם ודוחף אותם ונותן, מדרבן אותם, יכול להיות שלא הייתה שירה שמלווה אותנו.
הנה, סוף-סוף, לקראת הכניסה לארץ, דור ההמשך, דור החדש שנולד במדבר, שלא ידע עבדות מהי, הגיע, ברוך השם, למנהיגות משלהם. אז ישיר ישראל את השירה הזאת, עלי באר ענו לה. זאת אומרת, ישראל שר, ומשה רבנו מקבל נחת. הנה, מעשה ידיי והתפאר. למרות שלא נכנס לארץ, אנחנו יודעים שוודאי הוא מלווה אותנו עד היום הזה ולאורך כל הדרך, כפי שאומר הנביא, זכרו תורת משה עבדי, שזכותו יגן עלינו ועליכם ועל כל העם ישראל בדרך הזאת.
וכי, וכי אנחנו אומרים תמיד, וכי נחש ממית ומחיה, אלא בזמן שישראל משתעבדים את ליבם לעביהם שבשמיים ומסתכלים כלפי מעלה, היו ודאי גם מתרפאים וגם נוצחים את האויבים שלהם. ברכה והצלחה בכל מעשי ידיכם. אתם שלום, ביתכם שלום וכל אשר לכם שלום. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,