כוח ההתמדה ומסעות האדם
תמלול השיעור
השלום והברכה וכל טוב סלע לכל מאזיננו ולכל צופינו, ברכת השם עליכם. אנחנו נמצאים בתקופת בין המצרים, ימים קשים לעם ישראל וכפל כפליים בתקופה הזאת, כאשר פסע הנגע של מחלת הקורונה בעם ישראל ובעולם כולו. בוודאי הכאב הוא קשה מאוד מאוד לכולנו ואנחנו נמצאים בתקופה מאוד מאוד מאוד מאוד קשה, כאשר אנחנו רואים באמת עסקים נסגרים, כאשר אנחנו רואים שאנשים פשוט דואגים למטה לחמם, ואומנם בצדק.
אך כדי לחזק אותם אני אביא סיפור חסידי שמסופר פעם אחת על יהודי שנכנס לאדמו"ר מוויז'ניץ והקול כולו ככה רועד ודמעות על לחייו, ואומר לו הרב קאין, מה קרה? אומר לו כבוד הרב פיטרו אותי מעבודה ואין לי שום מקור פרנסה ואני בעל משפחה, מה אני אעשה? הרב כמובן הרגיע אותו ואמר לו תשמע, אמנם פיטרו אותך ממשרדך אך הקדוש ברוך הוא אינו מתפטר ממשרתו.
הוא זן, הוא מפרנס כל אחד ואחד, תפנה אליו ותתפלל בכוונה ובעזרת השם. עם ההשתדלות שתעשה ודאי אין לך מה לדאוג שבורא עולם ידאג לכל אחד ואחד, כמו שכתוב: "וצדיק באמונתו יחיה". האמת היא שגם הפרשיות האלה מטות ומסעי נראה לעניות דעתי להסביר. המילה מטה זה שבט, דבר שאדם נשען עליו. יש גם אמרה מאוד מעניינת שאומרת מטה לחמו של האדם.
מטה לחמו זאת אומרת זה הפרנסה שאדם צריך באמת להשתדל ולעשות אותה. אם הוא משתדל אז ודאי אחרי מטות בא המסעי. חייבים לנסוע קדימה ולהתקדם ולהשתדל ובורא עולם יעשה את שלום ואין מה לדאוג כמו שהוא ברא ונתן. איך אמר פעם אחד התנאים רבי יחנה אמר שמעולם לא ראיתי לא שועל סנדלר ולא אריה נגר וכולם הקדוש ברוך הוא ניתן להם את הפרנסה שלהם.
אחד מחכמי הסוד אמר שבפסוק הזה פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון יש שבע מילים ויש גם 24 אותיות. ספרו את זה. אז הוא אומר זהו רמז שברא עולם זן ומפרנס כל אדם ואדם ואת כל הבריאה כולה 24/7. זן אותם. ככה שלא צריך אף אדם לדאוג. כמובן בתנאי אחד, אדם חייב לעשות את ההשתדלות. את המטה או המטות, שזה הפרנסה, מחייבים מסעה.
אחרי המטות צריך מסעה, צריך לנסוע, צריך ללכת, צריך להשתדל, צריך לעשות לא לשבת תחת זרע הדפנה ושמישהו אחר יעשה את העבודה שלנו. אנחנו נמצאים בתקופת בין המצרים, והיא בין י"ז בתמוז, עד תשעה באב. כל יום בימים האלה שמידת הדין שורה בו, יש לו משמעות. חז"ל מביאים לנו את חמשת הדברים שבהם למעשה שקרו בי"ז בית עמוס.
אני מסביר גם לתלמידים שכל תאריך בתורה, בתנ״ך, אצל חז"ל שהביאו אותו, יש לו משמעות לדורות. לדורות פשוט. כשאני מסתכל, למשל, אחד מחמשת הדברים שחכמינו אמרו לגבי הנושא הזה של י"ז בתמוז, נשתברו הלוחות. הרי הלוחות מתי נשתברו? הלוחות נשתברו כשבני סר חטאו בעגל. משה רבנו יורד, הוא רואה את העגל ושובר את הלוחות. ולמה? לא נתבקש.
ואם היה יודע, והוא יודע בעצמו, ובורא העולם אמר לו, לך רג, כי תשיחת עמך עשו להם עגל מסכה. היה צריך לקחת את הלוחות, להשאיר אותן אצל בורא העולם, ולהגיד לו, ריבונו של עולם, כשבני ישראל יהיו בסדר ויחזרו בתשובה, אני אקח את הלוחות. כשרבנו לא מוכן לעשות את זה. למרות הכול, הוא לקח את זה בכוח. מהקדוש ברוך הוא להראות דבר אחד פשוט.
א', להראות לעם ישראל מהו הדבר העיקרי שעומדים להפסיד, ובמה הם החליפו את הלוחות בעגל. ואז, כשהוא מגיע, הוא רואה כוח של טומאה, כוח של סטרה אחרה, מול כוח של קדושה, שהלוחות הראשונים הרי מעשה ידי אלוקים, אבן ספיר שהייתה, אש לבנה בתוך אש שחורה, זאת אומרת, מעשה הקדוש ברוך הוא, לא רק, זה לא כיתוב, זה חרות על הלוחות.
והוא שובר אותן, ורש"י אומר לנו, הקדוש ברוך הוא הסכים איתו, הוא אמר לו, יישר כוחך ששיברת. למה יישר כוחך ששיברת? כי כוח טומאה מול כוח טהרה, ביחד זה לא הולך. אי אפשר לערבב שני דברים ביחד. צריך לדעת את זה לנקות ואת זה לעשות. מה עשה משה רבינו? עשה קודם כול סור מרע. הלך והרס ושבר וטחן את העגל. ואחר כך הוא הלך ושבר את הלוחות, והוא נתן להם מסר לדורות.
אם אתם חושבים להחליף את העגל בלוחות, אתם טועים. אם אתם הולכים לעבוד את הלוחות, זה גם עבודה זרה. אתם הולכים לעבוד את בורא עולם דרך הלוחות. זה אמצעי ולא מטרה. גם הלוחות אין להם ערך. שימו לב, אני שובר אותן. ומה הם ראו? ראו את כל האותיות פורחות באוויר. הבינו שמה הם הפסידו, וזה מה שלמעשה משה רבנו רצה לעשות, כדי ללכד ולאחד את עם ישראל.
עכשיו, בוטל התמיד. אנחנו יודעים, חכמנו אמרו, שכל אחד מהתנאים בא ואומר, מהו הכלל הגדול בתורה? רבי עקיבא, למשל, בא ואמר, הכלל הגדול בתורה זה והאבת הערכה כמוך. גם הוא, יש לו סיבות משלו. הסיבה שלו היא פשוטה, כי ברגע ש-24,000 תלמידיו יוצאי חלצה, והאנשים האלה, שנתן את נשמתו בהם, ראה איך שהם הולכים לו ככה, בתוך חודש אחד, כל יום אלף הלוויות ככה אצלו, והכול הולך ומתפורר, והוא הבין, החזן, מה הסיבה? בגלל שנאת חינם, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה.
אתמול שאל אותי מישהו, מה זה שנאת חינם? הרי אין שנאה בחינם. אם חלילה אני שונא מישהו, סימן שהוא עשה לי, אבל שלא משנה, מוצדק, לא מוצדק. שנאת חינם, אמרתי לו, ההסבר הפשוט, חוסר אכפתיות מהאחר. ברגע שחוסר אכפתיות מהשני, אני את נפשי הצלתי, אני, ברוך השם, יש לי משכורת, אני עובד, אני מסודר, יש לי במה לעשות שבת, אני הולך לסופר, ממלא את העגלת, והשני, אין לו כלום, זה נקרא שנאת חינם.
למרות שהוא לא פגע בי, לא עשה לי כלום, גם לא פגעתי בו. לא, כי אני אכפת לי מיהו. עכשיו, דווקא בתקופה הזאת, זאת התקופה הקשה, איש יתראה ויעזרו, ולאחיו יאמר חזק. זה הזמן שאנחנו צריכים לדעת מתי להושיט יד. כי יד ויד זה ביחד ידיד, כך אנחנו אומרים. גם בורא עולם נקרא ידיד נפש, אהבה רחמן, וזה מה שאנחנו צריכים לעשות.
לכן רבי עקיבא אומר, עכשיו בא בן עזאי ואומר, לא, מה הכלל הגדול בתורה? ביום ברוא אדם, אלוקים, אדם עשה אותו בצלם אלוקים ברא את האדם. זאת אומרת, הכלל הגדול בתורה זה שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם, וצריך להתייחס אליו כאדם, וזה לא משנה מיהו ומהו, לדעת לחבק, כי הוא נברא בצלם אלוקים. אין מה לעשות. אנחנו יודעים עד כדי כך, התורה שלנו אומרת שכשאדם, אפילו הרשע שברשעים, ברגע שבית דין קבעו, שהוציאו אותו להורג והגו אותו, לא תנין את לבנתו על העץ, כי קללת אלוקים.
תקבור אותו באותו יום, אסור להלין את המת. אתם אומרים, מפני מה? מפני כבודו של האדם, כמה שחשוב. אז זה בא בעזאי ואומר, הדבר, מה הוא הכלל הגדול? זה בריאת האדם. בא תנן נוסף, נדמה לי, בן זומן, נדמה לי, ואומר, את הכבש האחד בבוקר, את הכבש היחיד בין הארבעים. היא אומרת, מה זה את הכבש? אז מה? נכון שהקורבנות האלה באו לכפר על העם, באו כדי לרקד. למה? כי הם שייכים לעם.
הקורבנות האלה, מאיפה באו? ממחצית השקל שגבו מכל עם ישראל. העשיר לא ירבה ועבדל לא ימעיט. כולם שווים, כולנו שותפים ביחד בדבר הזה. אז מה הכלל הגדול? כוח ההתמדה. כבש אחד בבוקר, כבש אחד בצהריים. ברגע שאדם מתמיד, סופו של דבר, סופו להגיע. עכשיו, הדבר השלישי, הובקעה העיר. אנחנו יודעים, ירושלים. הקדוש ברוך הוא סובב אותה חומה.
יש חומה גשמית וחומה רוחנית. החומה הרוחנית היא ששומרת על החומה הגשמית. כל עוד שעם ישראל לא חטא, כל עוד שעם ישראל היה מלוכד, לא יעזור שום דבר. אם הוא מלוכד, אף אחד לא יכול לנצח אותו. הגמרא מספרת על אחיו המלך היה יוצא למלחמה ומנצח, היה עובר לעבוד עשרה ושם פסילים בכניסה לירושלים והכול. ישעיהו הנביא עמד להשתגע.
ריבונו של עולם, זה מגיע לו לנצח. אמר לו הקדוש ברוך הוא, חבור עצבים עם אפרים, אנחנו. ברגע שהם מחוברים, חבור עצבים עם אפרים ביחד, אנחנו נותן להם, זה יבוא. האחדות, כמה שיש לה משמעות. אתם יודעים, דור המבול נענש בגלל שלא היו מאוחדים. דור הפלגה לא נענש, אך פיזר אותם הקדוש ברוך הוא. למה? כי אמרו, והיא שפה אחת ודברים אחדים.
במה? פיזר אותם כדי שלא יחטאו, אבל לא הענישו אותם. העונש הכבד זה כשהם מפולגים. לכן, ברגע שהובקעה העיר, סימן שבעל הבית הסיר את חסותו מהמקום. ואיך מסירים את חסותו מהמקום? אז אחרינו אמרו, ברגע שהוקמו הדברים הקשים של העבודה הזרה ושפיכות דמים, וגילו העריות בבית הראשון, היה בבית השני נוסף גם כן, שמפני שלא נהגו כבוד זה בזה והייתה שנאת חינם, הדבר הזה בהבקעה החומה, ברגע שהובקעה החומה, אחר שלוש שנים שבורא העולם הושיט להם יד ונתן להם שמא יחזרו, והנביאים באו, ואותם נביאים שבאו כדי באמת להחזיר אותם בתשובה, אחד מהם, משל זכריה הנביא, שבא לבקש מהם ורצחו אותו.
איפה? בתוך בית המקדש. שבדימו היה, וזה לא הזמן להסביר מה שקרה שם, זה פשוט מזעזע ומפחיד מה שקורה. הובקעה העיר. זה בגלל שלא היו מלוכדים. ושרף אפוסטומוס את התורה. רבותיי, כדאי לדעת דבר אחד. התורה לא נשרפת סתם. התורה נמצאת בליבו של כל יהודי ויהודית. זוכר, פעם אחת עבר תלמיד חכם בבית מדרש, וחפץ חיים רעה, שהיו כמה אנשים בקושי העמידו את הראש כדי לכבד.
אומר להם, אני מתפלא עליכם. כשאם היה ספר תורה עכשיו עובר, אז כולם היו עומדים לקראתו לכבד אותו. אבל ספר תורה חי שעובר, שכל כולו תורה, אתם לא יודעים לכבד. אכן הנושא הזה, כששרטו את התורה, צריכים לדעת דבר אחד. התורה היא מלכדת את כולם. התורה היא המאחדת את כולם. ואנחנו יודעים, התורה מתחילה באות בית, בראשית בר אלוקים את השמיים ואת הארץ, ומסיימת באות ל', לעיני כל ישראל.
אם אני מחבר את הל' ואת ה'ב', אני מקבל את המילה לב, לב אחד כאיש אחד. ברגע שהתורה נשרפה, למעשה לא התורה נשרפה, אלא גבילים נשרפו, כי האותיות עלו ופרחו למעלה, סימן שהעם לא מלוכד. הדבר החמישי שהיה, הועמד צלם בהיכל. מה זאת אומרת הועמד צלם בהיכל? תראו, את בורא עולם אי אפשר להחליף. כל הצלמים וכל העבודות זרות האלה, וכולם כאין וכאפס.
אני לפעמים מתפלא שבמזרח הרחוק, עד היום, יש בכל בית ובית איזה בודהה, איזה צלם שהוא עובד אותו, איזה דבר שאתה מעשה ידיך. רבותיי, אסור לנו לחקות את הדברים האלה, כי עבודה זרה, זה גם ימני היום, עבד לכסף, עבד לזהב. אני עושה הכול, כל זה בא על חשבון החינוך של הילדים, על חשבון היחס לאישה, לבעל, למקום העבודה, לחברים, לאנשים, לשבת, לכול, ואני יום ולילה רק רץ ורץ ורץ, זה נקרא עבודה זרה לעגל הזהב.
ויהודי צריך לדעת בצורה כזאת, זהו צלם שאני שם אותו. אם המחשבה שלי היא בבית, רק לדבר הזה, אני ואשתי, והמכונית הזאת לא מספיקה, אני צריך, למה? כי השכן קנה מכונית יותר משוכללת, אני צריך לנקר עיניים? זה נקרא צלם בהיכל. למה? כי הבית של האדם, למעשה, הוא גם בית מקדש קטן. ואנחנו יודעים, אחד מחכמי הסוד אמר שיש את העזרה, שזה הסלון שלומדים בו תורה.
יש את הקודש, שזה המטבח שלמעשה, מבשלים בו דברים כשרים, מכינים בו, ויש קודש קודשים, שזה חדר השינה של בני הזוג, שקודש קודשים שמה. שמה הטהרה, שמה המחשבה האמיתית ש"איש יתרעהו יעזור לו לחיו יאמר חזק", שמה לעולם יואב האדם את אשתו כגופו ויכבדנה כגופו יותר מגופו. שמה החיבור של שתי חצאי נשמות שבאים, כי נשמה אחת במקום הזה.
לכן, חמשת הדברים האלה שנעשו שם במקום, יש להם משמעות מאוד מאוד גדולה. אנחנו כמוכן נוהגים, לצערנו הרב, בשלושת השבתות האלה קוראים להם "שלושה דפורענותה". אנחנו רואים בדיוק את הנביאים, אם זה ירמיהו ואם זה ישעיהו, את הנבואות, נבואות הזעם, שהם מתנבאים. האמת הראשון שקראנו בשבת האחרונה, דברי ירמיהו. ירמיהו, בשונה לישעיהו, ירמיהו, אני חושב שהוא ניצוץ ממשה רבנו, כי ברגע שהקדוש ברוך הוא בא אליו והוא רוצה לשלוח אותו לשליחות, מה הוא אומר לו?
מה אתה רוצה ממני, לא ידעתי לדבר, נער אנוכי? הוא לא רוצה ללכת. כנראה שהוא יודע כמה סבל משה רבנו מעם ישראל, אז הוא לא רוצה ללכת באותו מסלול, והוא פוחד גם להיכשל בשליחות. לעניות דעתי, אסור לאדם לפחד להיכנס לשליחות. ומתי מאמין בשליחות שאתה עושה אותה לשם שמיים למען כלל ישראל, גם אם יהיו לך מהמורות בדרך? אל תדאג, בסופו של דבר יסתדר.
אנחנו רואים את זה בפרשיות, שנקרא השבת. חשוב תזכור טוב, מישאל, ותאמר את זה שם בבית הכנסת. אצלך יש לפעמים מסע ויסעו ויחנו במתקע. העולם הוא מתוק וטוב, ולפעמים, ויחנו בתחת, בתחתית אתה נמצא, לפעמים אתה בחשבונה, איזה יופי, טוב לי בחיים, ולפעמים איפה אתה חונה, חונה פתאום בתערך, חונה בתחת, חונה בכל מיני מקומות הכי קשים.
יש פעמים עליות, לפעמים ירידות. אסור לנו. ויחנו במראה. האדם אמר לו, אין דבר, אחרי מראה תבוא גם מתקע. אם ימתקו המים. אם אתה לוקח ואתה אומר, בורא עולם, כל מאן דעביד רחמנא ליטב עביד, ואתה דן את חברך רק לכף זכות, בסופו של דבר אתה תסתכל על הטוב שהוא בתוך הרע. תלוי בדיוק. העין שלנו, למשל, לא רואה מתוך הלבן, הלובן.
ממה היא מסתכלת? מהשחור. מתוך השחור אתה רואה את האור, מתוך השחור אתה בוקע כל כמה בצהריים. זו הדרך שאנחנו צריכים לעשות, וזה ירמיהו. לכן ירמיהו באמת נביא הזעם, כשהוא בא ואומר לעם ישראל, ככה, על רעתם אשר עזבוני בעובדי עבודה זרה וכו'. אבל בתוך הדבר הזה, יש לו גם קצה אור. ומה הוא אומר? זכרתי לך, חסד נעורייך, אהבת כאילו ללותייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה.
זו סניגוריה שבעזרת השם בשבוע הבא נלמד, כשפונים לאברהם אבינו ואומרים לו, בניך חטאו, אומר, ריבונו של העולם, הסתכל מה הם עשו. הם הלכו אחריך במדבר, בארץ לא זרועה, לא שאלו שאלות. הנשים הצדקניות עפו את הלחם, עשו את זה מצות. הרה, ויולדת, ותינוק, והכול. לא הסתכלו, לא קופת חולים, לא מים, מטופה, משכורת, פרנסה, קדימה, הלכו ישר.
את זה תזכור להם. ירמיהו נותן לנו גם שביב של תקווה. ההפטרה השנייה שנקרא השבת, שמעו דבר השם, גם היא של ירמיהו. מה אומר ירמיהו כאן? הוא אומר דבר אחד פשוט. הוא אומר, וילכו אחרי הבל ויהבלו. רבותיי, מה זה וילכו אחרי הבל ויהבלו? הרבה פעמים בחיים שלנו, גם היום, אנחנו עושים את העיקר טפל, את הטפל עיקר. אנחנו אוכלים כדי לחיות, לא חיים כדי לאכול.
ולכן אפילו שלמה המלך אומר, הבל הבלים, אמר קהלת, הכול הבל. מה זאת אומרת? תלוי איך אני מסתכל על החיים. אם אני מסתכל עליהם כהבל, אז באמת זה הופך להיות הבל הבלים. אבל אם אני מסתכל דווקא על הדברים הקטנים, על הדברים הפשוטים האלה, שהם לא הבל, מה שבורא עולם נתן לי, אני מסתדר עם זה. יש קשיים, השם יעזור. יש ילד חולה, ברוך אתה השם רופא, חולה עמו ישראל.
אני ממשיך באמונה של בורא עולם, בסופו של דבר גם זה יכול להוביל לנתיבים רציניים. לכן, מה שעשו שם בתקופה, גם בבית ראשון וגם בבית שני, הוא אומר, עזבתם מקור מים חיים וחצבו בורות נשברים. מקור מים חיים זה התורה, זה ערכים. את האדם שואלים, אחד משלוש השאלות, אחרי מאה ועשרים כשהוא נפטר, בנוסף לזה שנשאת ונתת באמונה, קבעת עיתים לתורה.
זה לא משנה. ניתן היכולת שלך, לא מבקשים ממך. מה שמבקשים ממך זה דבר אחד, פשוט קבעת עיתים לתורה. תקבע שעה, חצי שעה, רבע שעה. לא משנה. ביום, אבל תקבע. ברגע שזה קבוע, אתה לא יכול לוותר. אי אפשר לוותר. אני רוצה רק לומר לכם, בתקופה הזאת של הקורונה, במשך עשר שנים אני נותן שיעור. הסתכלתי, השרה גילה גמליאל, בתל אביב, והקורונה פשוט מנעה מאיתנו, אסור לצאת.
היא התקשרה אליי, אומרת לי, אתה חייב להמשיך לתת, אפילו בזום. ואז הסבירו לי, ולא ביטלנו. ופתאום אנחנו רואים, מעז יצא מתוק. אמרתי, מזום אני והזום, מה לי ולזום הזה? אני לא איש טכנולוגיה, אני איש תורה ולא איש טכנולוגיה. אמרו לי, לא משנה, גם מזה אתה יכול. גם מהטכנולוגיה אפשר להוציא תורה. ופתאום, מה קורה? אומרים, תשמע, אתה לא יודע, יש לך 4,000, 5,000 מסתכלים, שראו את זה, שכולם נכנסו לבדוק, כולם כבר יודעים שב-20:30 אתה אמור לתת שיעור.
אמרתי, ריבונו של עולם, זה זיכוי רבים. אם אנשים מגיעים למצב כזה שמחכים שמונה וחצי כדי לקבל את מה הם מחפשים. והיה ביום ההוא צריך לדון אותם עכשיו, בימים האלה לדון את עם ישראל לכף זכות. והיה ביום ההוא יהיה רעב גדול בארץ, לא ללחם ולא למים, כי אם נשמוע דבר השם. צריך לומר לכם, הרבה פעמים, אני מגיע לשוק, פעם ב- כשהיא הולכת לקנות לעט לשבת, אז אתה רק מגיע, את הירקן, בלי כיפה, בלי כיפה, עוד כמה אנשים שם. הר"דים רווחי, בוא, בוא, בוא.
תן משהו מפרשת שבוע, תן איזה וורד, תן איזה משהו, ריבונו של עולם. שהוא כן, זה בכל דרכי חדיו. זוהי היהדות. היהדות לא נמצאת. היא נלמדת בבית הכנסת, היא נלמדת בבית המדרש, היא נלמדת בבית, אבל היא מוצאת החוצה. בכל מקום, בשוק, בעבודה, במקום. זה בורא עולם כמו שהוא רוצה, להפיץ את כל הדברים האלה, כי כל יהודי הוא ניצוץ.
כל יהודי יש לו את מה שהוא עושה. ולכן ירמיהו הנביא אומר, שמעו דבר ה' וילכו אחרי הבל ויבלו. צריך לחשכו, מי יוציא אותם? בסופו של דבר, אנחנו צריכים באמת לחזור למקורות, לשורשים שלנו. אמר לי יהודי אחד שהקורונה הזאת החזירה אותו למקורות, לשורשים, לא רציתי להגיד ו, יחזירו אותך בתשובה, כי כל יום אנחנו חוזרים בתשובה.
הוא אומר, תשמע, 20 שנה לא עשיתי קידוש. עכשיו, כשאני בבית, אין לי ברירה, לי ואשתי עשינו קידוש, עשינו נטילת ידיים, הוא מתקשר אליי ואומר, תגיד לי, איפה קוראים, מה קוראים וכו' וכו'. אמרתי, יהי רצון שרק לטובה ולברכה. ההפטרה השלישית של שלושה די פורענותא זה חזון ישעיהו. למה הוא מדמה אותנו? ישעיהו אומר, אמונו של עולם, אל תסתכלו על רבותיכם, תסתכלו על בעלי החיים שהקדוש ברוך הוא ברא אותם.
ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו. תראו בעלי החיים האלה, אין להם דעת, אין להם בינה. נולדו סטטים, זה משהו. אבל מה? הם יודעים להוקיר טוב לבעלים שלהם, ידע שור קונהו, וחמור אבוס בעליו. אנחנו מכירים את הסיפור של רבי פנחס, שהיה לו אותה פרה שמכר אותה לגוי, ועבדה בצורה מצוינת במשך כל השבוע. הגיעה בשבת, הגוי לא יכול להזיז אותה, לא קמה, היכה אותה, עשה, שום דבר.
בא לרבי פנחס, אמר לו, תגיד לי, מה קורה עם הפרה שלך? הוא אמר לו, עבדה בימות השבוע? הוא אמר לו, כן. אמר לו, מה אני אגיד לך? יש לה השפעה. לאדם יש השפעה על הדומם, על הצומח, על החיים, הכול. יש לו השפעה. ואני רוצה לתת דוגמה אישית. שבוע שעבר היה 17 בתמוז, היום צום מאוד קשה. והוזמנתי לציון קבר הרמב״ם, ארבעים שנה ללימוד הרמב״ם העולמי.
של חב"ד באו, לא שם שמה. והיינו בציון הקבר. אני רוצה רק לומר לכם, כשנכנסתי, זה היה בהרבה, שבע וחצי, הייתי צמא בצורה שאי אפשר למצוא כמעט, ואמרתי לבוא לבקש, תביאו לי כוס מים. השתבח שמו לעד. אז זה הכוח והעוצמה, שצדיקים במטרתם קוראים חיים. אני נכנסתי לקבר הרמב״ם, שכחתי בכלל שאני בתענית. עד שמונה וחצי שהתפללנו תפילת ערבית ואמרנו פרקי תהילים והכול, פתאום הרב קרמר, הרב של חב"ד, אפשר לקח בחבוק מים, תברך, תשתה. אמרתי, ריבונו של עולם, תראו כמה העוצמה הרוחנית משפיעה על האדם, כמה יש לה משמעות בכל התחומים שאנחנו יודעים. ידה השור קולהו.
ואז מה שקרה עם רבי פנחס, הוא אומר לו, זו הבעיה, הוא בא לפרה, נחש לה באוזנה, ופתאום הפרה קמה והתחילה ללכת. אמר לו, הגוייזה, תגיד, מה אמרת לה? איזה כישוב? אמר לו, לא אמרתי לה כלום. אמרת, כשהיית ברשותי היית מחויבת לשמור שבת ולשמור חג ומועד, לנוח למען ינוח אשר אורך בחמורך ובנעמתך וכל אשר לך. עכשיו, כשהיית ברשותו שלגוי, היית מחויבת.
וככה זה היה, חז"ל אומרים, הלך, התגייר ונעשה אחד מתלמידי החכמים. מבעלי החיים האלה. חמור שור, ידה השור קונה בחמור, הבוס בעליו. עם ישראל לא יודע. אתה יודע מאין באת, לאן אתה הולך, לפי מי אתה תינתי בחשבון. אם נתחיל להבין מאין באנו, אז הוא אומר, ישעיהו, אתם צריכים ללמוד מבעלי החיים. אכן, בא פעם גוי לרבי עקיבא, נדמה לי, ואמר לו, הקדוש ברוך הוא כבר ויתר עליכם ושנא אתכם.
אומר לו, למה? אומר לו, כתוב, חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי. אומר לו רבי עקיבא, זה חודשיכם ומועדיכם, לא חודשינו. הוא מועדנו, לא, זה שלכם. הקדוש ברוך הוא לא שנא אותנו. הקדוש ברוך הוא נותן לנו מדי פעם פליק, לעורר, וממשיך הלאה. ולכן, התיקון של מה הוא אומר אחר כך, ישעיהו, ציון במשפט תיפדה וישביה בצדקה. לא בצדק, בצדקה.
כי צדק זה משורת הדין. צדקה זה לפנים משורת הדין. כשאתה יודע לעשות בפנים משורת הדין, זאת הדרך הנכונה והאמיתית ביותר. אני רוצה לסיים דבר מאוד מעניין. לא יודע אם שמנו לב. למעשה השבת אנחנו מסיימים פרשת מטות ומסעה, סיום התורה. ספר דברים זה משנה תורה. התורה מתחילה בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ. ומה המצווה הראשונה בתורה שהקדוש ברוך הוא אומר לנו, ואומר לאדם, פרו ורבו ומילאו את הארץ.
אתה יודע מי שאל במה מסיים את התורה? זה מדהים. תראה כמה תורת אמת נתן לנו. ותהיינה מחלן נועה תרצה וחוגלה ומילקה ונועה, בינות צפחת לבני דודיהן לנשים. מקימים בית בישראל, מקימים משפחה, מקימים פרו ורבו. וכשהם עשו את זה, בגלל שחיבבו את הארץ, והפריה וריביה היא בארץ, כוחה של ארץ ישראל. אנחנו מאמינים באמונה שלמה, כפי שהנביא אומר, צום הרביעי וצום החמישי יהיו לששון ושמחה.
אני רוצה לומר, הפשוט, אנוכי איך אומר דוד המלך תולעת ולא איש. אני רוצה לומר מסר למלך המשיח. אדוני מלך המשיח, אין לך דור יותר טוב מהדור הזה. חבל על הזמן. אין דור יותר טוב מזה. עם כל הבעיות ועם כל מה שקרה, עם החסד שנעשה, עם לימוד התורה, עם הערכים, עם חזרה בתשובה שאי אפשר לתאר אותה בכל מקום, בכל זמן אי אפשר לתאר.
השנה היה מחקר 80% מעם ישראל צם ביום הכיפורים. איפה היה דבר כזה? בכל הדור לא היה. כל מקום שאתה הולך, אבוא אליך וברכתיך. ככה אנחנו רואים, שומעים, מתקרבים. גויים חוזרים בתשובה והם רוצים להיות יהודים. זה דורו של משיח. אז איך אומר הרב מרדכי אליהו? אנחנו צריכים רק לפתוח לו את הדלת, הוא נמצא בפתח. אז אנחנו בעזרת השם כולנו ביחד נפתח את הדלת, והדלת תהיה שער, ומשיח צדקנו יגיע במהרה בימינו.
אמן ואמן. אני רוצה לברך את כל כלל ישראל, מי שבירך אבותינו אברהם יצחק, ויעקב, משה ואהרון יוסף ודוד שלמה, לברך את כל כלל ישראל ואת כל החולים. שהקדוש ברוך הוא ממלא את רביכם לטובה ולברכה, לשרצון ושמחה. אשלח לכם רפואה שלמה, רוחה ומרפאה. כמו שנאמר, כל המחלה ששמתי במצרים לא אשים עליך כאן יד ולא רופאיך, ובירך את לחמך ואת ממך, ואסיר אותי מחלה בקרבך.
ברכה והצלחה, אתם שלום ואתכם שלום וכל אשר לכם שלום. אדוני עוז לעמו ייתן, אדוני יברך את עמו בשלום.