שיעור הכנה ליום הכיפורים
תמלול השיעור
השלום והברכה וכל תובסלה לכל צופינו ומאזינינו. אנחנו מייחדים היום את השיעור לקראת היום הקדוש לעם ישראל, יום הכיפורים. ראשית, אנחנו נמצאים בתקופה הזאת של עשרת ימי תשובה, שהם בין כסה לעשור. התשמעות שלהם מאוד מאוד גדולה. למעשה, אם אדם מסתכל, אין לנו עשרת ימי תשובה. אלה יש לנו רק שבעה ימים. כתוב בין כסה לעשור.
זאת אומרת, יש לנו רק שבעה ימים. מסביר הארי הקדוש ואומר, נכון, אנחנו קוראים להם עשרת ימי תשובה כי גם ראש השנה הוא ימי תשובה וגם יום הכיפורים וכו'. אבל הוא מסביר הסבר נפלא ועמוק מבינתנו, ואומר, יש לנו שבעה ימים האלה של ימי התשובה, ובשבעת הימים האלה כל יום הוא כנגד יום בשבוע במשך כל השנה. זאת אומרת, שאם היום הראשון של עשרת ימי תשובה הגיע בצום גדליה, זאת אומרת שהיום הראשון הזה, בכל ימי ראשון בשנה, ימי הראשון האלה יונקים מאותו יום של עשרת ימי תשובה, של היום הראשון.
וכן הלאה על יום השני, שלישי, שביעי, עד שאנחנו מגיעים למעשה בערב יום הכיפורים, שממנו ניזונה למעשה יום השבת, יום השביעי. זה מעניין מאוד, ולא בכדי, כאשר חז"ל באים ואומרים: כל האוכל בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו תשיעי ואכל צם תשיעי ועשירי. זאת אומרת שיש לערב יום הכיפורים יום משמעות, והמשמעות שלו והקדושה שלו למעשה יונקת מימי השבת של כל השנה כולה.
אנחנו נמצאים בתקופה מאוד קשה שלצערנו הרב המגפה לא פשה מאיתנו. אנחנו כולנו מתפללים, כולנו: מנע המגפה מנחלתך, נחלה רפואה שלמה לכל חולי עמך. מה אני לומד מעשרת ימי התשובה ומיום הכיפורים עצמו? נכון שאדם, נכתב בראש השנה. נכון שכפי שחז"ל אומרים שצדיקים גמורים נכתבים לחיים, רשעים גמורים נכתבים, חלילה, רשעים למיטה, בין-אוניים מתנדנדים ועומדים ותלויים בין ראש השנה ליום הכיפורים.
אני חושב שהקדוש ברוך הוא אינו חפץ במות הרשע, כי אם בשובו וחייו. לכן אין רשעים בעם ישראל. אנחנו צריכים תמיד לחפש נקודת הזכות כדי לסנגר על עם ישראל. ואביא ברשותכם אחד מהסיפורים של סנגורם של ישראל, רב לוי יצחק מרדיצ'ה ועליו השלום. שפעם אחת בערב יום הכיפורים בית המדרש מלא והם ממתינים כדי להתחיל בתפילת כל נדריהם.
והנה, הוא לא מתחיל. הוא ממתין, ממתין, ממתין, ממתין, ולפתע הוא מתפרץ ואומר: רבותיי, אם יש מישהו שגר, שבא מכפר פלוני, לפתע צץ איזה אדם, קולו רועד, אומר לו: כבוד הרב, אני מכפר פלוני. הוא אומר לו: אולי אתה יודע ואתה מכיר את הפריץ של הכפר? אומר לו: כן. אומר לו: אולי אתה היית ואתה זוכר או שיודע, או שבכפר כבר פורסם, כמה עלה הכלב שקנה אותו הפריץ.
כולם מאוד ימומים, מה הקשר בין כל נדרי לבין זה? אומר לו הרב: שמעתי, הוא שילם עבור זה 500 רובל. הוא בא ואמר: רבותיי, קול נדרי וישרי ונדויי. תתחילו להתפלל. וכולם עומדים עמומים, מה הקשר בין הפריץ לבין תפילת קול נדרי של יום הכיפורים. במוצאי יום הכיפורים באים תלמידיו ואמרים לו: רבנו, תסביר לנו מה מהות הנושא.
אמר להם: תקשיבו טוב. בזמן שעמדתי לומר קול נדרי, ראיתי קטרוג גדול בשמיים נגד עם ישראל. ומה ראיתי? שיהודי אחד שמאותו כפר, כרגע שציינתי, שגר בו הפריץ, שירד מנכסיו ורצה לחתן את ביתו, והתחיל לסובב ולהסתובב ממקום למקום ולחזר על הפתחים כדי לאסוף כסף לחתונת ביתו. ועשירי המקום פטרו אותו בכמה אגורות, דבר שהוא ממש מועט והוא יצא משם הבוכה, ולפתע פוגש אותו הפריץ.
הוא אומר לו: למה אתה בוכה? הוא אומר לו: אני רוצה לחתן את הבת שלי ואין לי במה. הוא בא ויוציא הפריץ 300 רובל ונתן לו. היה קטרוג בשמיים ואמרו: הפריץ הזה, הגוי הזה, קרם תרומה יותר גדולה מאשר כל יהודי הכפר בקטגוריה לעם ישראל. כשבאתי להוכיח שהפריץ אין לו ערך בכלל לכסף, הוא לא ידע את מהות הכסף בכלל. עצם העובדה שהוא מוכן להשקיע 500 רובל, כמעט פי שניים ממה שהוא נתן לאותו יהודי בשביל כלב, זה סימן שאין ערך.
ואז כשבאתי ואמרתי את הדברים האלה, באה הסנגוריה על כלל ישראל. ראו כמה החשיבות כשאנחנו יודעים לסנגר על עם ישראל ולהסתכל רק על הדברים החשובים. היקרים של אותו היום. אנחנו באמת אומרים שעבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חדרו. זה נשמע לנו דמיוני, אבל זה לא כך. התורה כולה בנויה מה שאמר רבי עקיבא, ואהבת לרעך כמוך.
ברגע שאין ואהבת לרעך כמוך, אם נתפלל ואם נצום ומה שנעשה, זה חסר הערך. ולכן אנחנו יודעים שערכו של יום הכיפורים הוא באמת מתן סליחה והסתכלות גם על האחר. לכן חכמינו הסבירו שויסר השטן מלפנינו ומאחרינו. מה פירוש הדברים? יש הסבר רגיל שאנחנו רגילים תמיד לשמוע, שכאשר בא אדם לקיים איזה מצווה, פתאום בא השטן לפניו, עוצר אותו, דחיילה, כיפה אתה הולך, עזוב, אתה חזר וחזרת מהעבודה, תנוח, תינפש, זה בסדר? יש הרבה אחרים שיעשו, תשאיר את זה לפעם הבאה.
השטן מלפנינו. כשאדם בא לעשות עבירה, בא השטן, שזה למעשה היצר הפנימי, ודוחף אותו, אל תדאג, יהיה בסדר, אז מה אם עברת העבירה? אחרי זה מחר תבקש סליחה, בורא עולם אוכל וסולח, כל עוונותינו, עזוב. זה ויעשר השטן מלפנינו ומאחרינו. יש הסבר נוסף שראיתי, שאומרים יום הכיפורים כפורים. מה הקשר בין יום הכיפורים לכיפורים?
אלא מסבירים חכמנו דבר מאוד מעניין. בחג הפורים אנחנו קודם מתענים, ואחר כך אנחנו חוגגים את חג הפורים. ביום הכיפורים אנחנו קודם כל אוכלים ושותים, ואין מצווה ואין זכות לאכול שישה מאכלים בערב יום הכיפורים, ולמחרת למעשה אנחנו נתחיל לצום. אז אומרים שבחג הפורים מגיע השטן לפני בורא עולם, ואומר לו: ריבונו של עולם, ראית בניך, שטויים עד דלא ידע, ושיכורים, ומתוללים, והכול.
אומר לו הקדוש ברוך הוא: תראה לפנינו, תראה יום לפני זה, איך שהם בתעניד, וקראו את המגילה בתעניד, ואיך הם חזרו כולם, וכולם בבתי כנסת, ובאמת חוזרים בתשובה שלמה. אחר כך מגיע השטן מערב יום הכיפורים. יום הכיפורים הוא לא יכול. יש דורשי רשומות אומרים שהמילה שטן זה בגימטרייה 364. יום אחד השטן לא יכול לקטרג, זה ביום הכיפורים.
ולכן הוא בא בערב יום הכיפורים, ואומר: ריבונו של עולם, תראה, זה לפני צום, תראה איך הם אוכלים ושותים וכולי. הוא אומר לו: ויעשר השטן מאחרינו. תסתכל אחר כך מה קורה. תסתכל גם לפני זה, שבאו וקראו את הסליחות, ועשו כפרות, וניסו והשתדלו לסייע איש לרעהו. אני חושב שאחת הסניגוריות הגדולות כשאנחנו רואים בערים הגדולות, כמו בתל אביב, למשל, שכביכול נקראת עיר החופש.
אבל אל תסתכל בקנקן אל מה שיש בתוכו. אנשי חב"ד אוהלים שלמים מקימים בכל מיני גנים כדי שעם ישראל יבוא ויצטרף לתפילות של ערב יום הכיפורים ויום הכיפורים. וזה עמך ישראל שהם רחוקים, כביכול, בורא עולם קבל, ואחינו אומר הקדוש ברוך הוא, שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר השם ולפטיף. אחת הנקודות שיש לנו למעשה ביום הכיפורים בעבודת בית המקדש היא שהכהן מצווה לקחת שני שעירי עזים דומים אותו דבר ולעשות גורל.
שימו לב, יש הקבלה בין גורל של יום הכיפורים כדי לכפר על עוונותינו לבין אמרנו פורים, גם שם ההמן הטיל גורל הוא פור כדי לדעת מתי לחסל את עם ישראל. פה הכהן הגדול מחפש בגורל כיצד לכפר על עם ישראל, ואז הוא עושה פור, ושעיר אחד שיוצא להשם הוא לוקח אותו ומקריב אותו ביום הכיפורים, והשעיר השני כביכול כתוב לעזאזל, שהיו מעלים אותו על אחד הצוקים וקושרים אותו ומשליכים אותו כך ועד שהוא מגיע למטה מתפרק חלקים חלקים ובא כדי לכפר כביכול על עוונות עם ישראל.
חז"ל אומרים שכאשר הכהן היה מגיע לאותו שיעיר עזים שהיה אמור ללכת לעזאזל. השעיר הזה לא היה זז, כמה שמנסים, שום דבר. עד שהכהן הגדול בא ולוחש לו באוזנו ואומר לו: דע לך, הזכות שלך שאתה בא לכפר על עם ישראל, שאתה לא נכנס לבית המקנה, נמצא בחוץ, הזכות שלך לא פחות גדולה מאותו שיעיר שהולך להשם. אתה צריך לדעת, תראה כמה אתה לוקח למעשה, כמה את כל עוונותיה, עוונותיהם של בני ישראל, לוקח אותם על אחריותך כדי לכפר על עם ישראל.
ואז השעיר הולך איתו לאורך כל הדרך. אז נכון, המילה "שעיר" מזכיר לנו את עשיו, מזכיר לנו את כוחות התאומה. נכון שעשיו שם היה שעיר, ועשיו הוא אדום. כל הזה יהיה למתפרק. אנחנו צריכים תמיד לראות דבר אחד פשוט, שדווקא מתוך הרוע, מתוך האדום, מתוך הסטרח רע, מתוך הטומאה, אנחנו יכולים להוציא יקר מזולל. זה הנושא של שני השעירים.
נכון, השעיר גם מזכיר לנו עוד דבר, מזכיר לנו את שעיר העזים ששחטו בזמן שבכרו את יוסף, טבלו את הכותנת בדם, ובגלל הדבר הזה סובלים עד היום עשרת הרוגי מלכות, ואין דור שלא נענש מהנושא של מכירת יוסף, שנאת האחים. אז כדי לכפר על שנאת האחים, אנחנו מחפשים לחבר את זה, להכניס אהבה בתוך כל המצב הזה. לכן להביט על השעירים האלה, להביט עליהם למשא לחיוב.
לכולם, לכפר על בני ישראל כל הנושא הזה. האמת היא שאחת הנקודות המרגשות ביותר, כשאתה רואה את בית הכנסת מלא, ועמך ישראל מכל הסוגים ומכל המינים מגיע, וכולם עומדים וממתינים לפתיחת התפילות כל נדרי, או כל נדרי. שימו לב מה כל אדם ואדם חושב בתוכו. אני נדרתי, עברתי עבירות, עשיתי זה, והנה, אני נמצא עם כל כלל ישראל, יש פה צדיקים ובינוניים ורשעים והכול, ואני בתוך תוכם, ועם ישראל לוקחים אחריות אחד על השני.
איזו זכות נפלה בחלקי? ואז דומעות עיניו, ולב נדכה ונשבר, אלוהים לא תיבזה. ואני תמיד דואג בבית הכנסת לומר, לפני שאני מבקש מחילה מהקהל, אולי פגעתי בהם בטעות, או משהו כזה, במשך השנה. אני אומר להם גם, אני מבקש שאחד ימחל לחדרו. ואז אנחנו שומעים את המשפט הזה אחד לשני, מחלנו, מחלנו, מחלנו. כאילו כמה עוצמה יש בדבר הזה של כל נדרי, או כל נדרי.
ובאמת, בסוף התפילה, יש לנו את תפילת הנעילה. תפילת הנעילה היא כאורה נעילה מהמילה סגירה. מוריי ורבותיי, אנחנו לא נועלים את פתחו ואת שערי השמיים בתפילה. אנחנו רק נועלים רק את התפילה הזאת של כיפור, ומבקשים מבורא עולם, אנחנו עשינו את שלנו, עכשיו, ריבונו של עולם, צריכה לכפר. ובתוך כל המערכת הזאת, ביום הכיפורים, בחרו חז"ל, דווקא בתפילת המנחה שאליהו הנביא לא נענה רק במנחה, אנחנו נוהגים לומר את ההפטרה של יונה הנביא.
כמה מילים ומה אנחנו לומדים באמת מהפטרה זו של דברי יונה. יונה מתבקש להגיע לנבות על ננבי עיר הגדולה, כי למעשה הקדוש ברוך הוא עומד להחריב את ננבי. והוא מבקש ממנו ללכת להתריע בעין. הרי כתוב, אין מענישים או אין עונשים, אלא אם כן מזהירים. והנה, ויעקב רואה לברוח, תרשי שם מלפני השם. יש אדם שיכול לברוח מפני השם?
חוץ מזה, שאלת השאלות. הקדוש ברוך הוא מבקש ממך להציל לא נפש אחת, אלא תראו כמה ריבו יש שם במקום. תראו כמה עשרות אלפי אנשים האלה, במקום להציל אותם, וכדי שיחזרו בתשובה, אז אתה בורח מהמציאות, אלא חז"ל מסבירים שיונה לא רצה שתהיה קטגוריה לעם ישראל. הוא בא ואמר, אני הולך עכשיו לגויים האלה. והגויים האלה, ברגע שישמעו שנינווה נאפחת, אז מה קורה?
קורה דבר אחד פשוט, והם יחזרו בתשובה, מה הם יגידו? עם ישראל לא חוזר בתשובה. והגויים האלה חוזרים בתשובה? והוא בא כביכול, ויברח, ויקום יונה לברוח, תרשישה מלפני השם. הרי הוא יודע שמפני השם אף אחד לא בורח. גם כל אחד שיבוא ויגיד, ריבונו של עולם, יש לי מפלט, אנא מפניך אברח. והאדם הראשון, כאשר חטא הלך והתחבא הוא ואשתו.
ואז אומר לו הקדוש ברוך הוא, אייכה. וזאת השאלה ששואלים אותנו בראש השנה וביום הכיפורים לכל יהודי ויהודי אייכה. איפה אתה? מה הספקת? מה אתה הולך לעשות? ולכן יונה לא רוצה לקבל את השליחות. יונה בורח. ולהיכן? הוא נראה איך שלא מתמודד. אלא בורח מהמציאות. רבותיי, בריחה מהמציאות זה נסיגה לאחור. ותראו מה קורה כאן.
יונה זה אנחנו, שלא מוצאים את עצמנו באף מקום. שהרבה פעמים אנחנו בורחים מהמציאות, חושבים שלנו זה לא יקרה, ויש את השיטה הזאת סמוך ויהיה בסדר. ומה אנחנו רואים? וירד יעפו וימצא אונייה וייתן את שכרה. רבותיי, הוא לא משלם עבור כרטיס של הפלגה. הוא משלם עבור כל האונייה כולה. ולאן הוא הולך? במקום לשבת בטריבונה למעלה וליהנות מהאוויר הצח ומהגלים ומהנוף, הוא יושב בקרקעית האונייה.
שימו לב, ויונה ירד אל ירכתי הספינה. אתם יודעים, כשרוצים לברוח מהמציאות, וישכב וירדם. השינה, אחד מחלקי שישים מהמוות. לא בורחים. תתמודד. יש בעיה, תתמודד איתה. והנה, אנחנו רואים, מגיעים המלאכים, כשהאונייה עומדת להישבר. ויזעקו אל אלוהיהם, מטילים את הכלים, עושים את כל מה שצריך. ופתאום הם רק נזכרים שאולי יש מישהו למטה.
והם באים אליו, מה לך נרדם? קום קרא לאלוהיך. מה קרה? אנחנו לא עזר לנו כל מה שעשינו. ואז כביכול מתחילים להפיל גורלות בשל מי הרעה הזאת. ושוב אנחנו רואים גם כאן יש גורל, והגורל יוצא על יונה. ופתאום, תראו רבותיי, הם שואלים אותו, למי הרעה הזאת? מה מלאכתך? מאין תבוא? מה ארצך? ומזה עם אתה. תראו כמה שאלות ששואלים אותו.
והוא עונה להם תשובה אחת. ויאמר עליהם עברי אנוכי. רבותיי, הגויים, ברגע ששומעים שאתה יהודי, זה כבר מספיק להם. תמיד את ה' יטילו עליך, ותמיד ידעו שאתה הגורם לכל הצער ולכל הרע ולכל מה שצריך. יש, ברוך השם, על מי להטיל הכול. הביא איתו עניין לפתע. ויראו אנשים בן הגדולה, מה זאת עשית לנו? תראו איזו תמימות. מה נעשה לך בלי לשתוק הים מעלינו?
יונה יודע שקראתה איבר הרעה, ויהודי בגלות לא ימצא. שום אוזן קשבת, שום לא מנחם ולא מרחם. והוא יודע מה שקורה. הוא אומר להם, בלי שתחליטו מי אני ומה גורלי, שעוני ויתולוני על הים, ויקל וישתוק הים מעליכם. כי בשלי הסער הגדול הזה מעליכם. מכל הנושא הזה של יונה, שבסוף באמת הלך וננבה וניבא לאחר שבלעה אותו הדג ואחר כך בלעה אותו דגה פעמיים.
חכמינו אומרים, בלע אותו בהתחלה, אותו לוויתן, אותו דג זכר. אז יונה התקייף בפנים בבטן הדג, ישב ככה ונרדם. ואחר כך הקיא אותו הדג הזה ובלע אותו דגה. אז אנחנו אומרים, בדגה יש מלא ביצים פנימה, זה מתחיל להיות שר לו. והנה, ביום השלישי רק יטעום רק מעי הדגה שלושה ימים, ויתפלל יונה ממעי הדגה, לא מהדג. כי הדג היה הזכר הראשון, הוא לא עשה כלום.
כשמתחיל להיות שר לו לאדם, מתחיל להתפלל מעי הדגה. ואז אנחנו רואים דבר אחד מאוד מעניין, שיונה מלמד אותנו כלל אחד. יונה מלמד אותנו מהי לקיחת אחריות. אתה ברחת, יונה, מאחריות, לא יעזור כלום. התרופה לזה זה לקיחת אחריות. היום, אם באים למישהו ואומרים לו, מה עשית כך? הוא אומר, מה? זה לא אני. אדם הראשון אומר, לא אני, האישה שנתת עימדי.
האישה, כשאלוהים בא אליה, אומר לו, למה עשית? אומרת לו, הנחשי שיהיה אני באוכל. יונה בא ואומר, בשלי הרער הגדולה הזאת. סעודי ותראו לו, כי בשלי הסער הגדול הזה מעליכם. כמה אנשים מוכנים לקחת אחריות ולהגיע? חז"ל מסבירים לנו שמלך ננבה זה היה פרעה, בזמן שהייתה קריעת ים סוף והמים באו מעליו, אז הוא אמר, מי כמוך באלים השם?
הקדוש ברוך הוא העלה אותו למעלה ואמר, מי כמוך באלים השם? פעמיים. הוא אמר לו, הקדוש ברוך הוא, אתה האמנת, באה סערה גדולה והושיבה אותו על כיסאו בננבה. ולכן, ברגע שבא יונה וניבא, הוא נתן הוראה בצורה הברורה ביותר. שימו לב, "ויגע הדבר אל המלך ננבה ויקום כסאו ויעבר על דלתו מייחס שק וישב על אפר ויזעק ויאמר בננבה מטעם הגדולה אף אחד לא טוען כלום".
שלושה ימים ושלושה לילות, התענית הזאת. ואז כאן אנחנו אומרים באמת, "מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע". זאת אומרת, הנושא הזה, של יונה. נכון שעם ישראל משול ליונה, וכתוב: "ולא מצאה היונה מנוח". אילו הייתה מוצאת מנוח היונה, אז ודאי לא הייתה שבה אל נוח אל המקום הזה. האמת היא שביום הכיפורים, כשאתה רואה את כל כלל ישראל שרגלם לא דרכה בבית הכנסת מגיעים לשם, אני חושב שכולם למעשה צאצאיו של אברהם אבינו.
ברשותכם, אני רוצה להקריא סיפור שהיה בתקופת האינקוויזיציה, בזמן הנוסים שהיו בספרד, ומסופר שבן מקורביו של מלך ספרד, פרדיננד, נמצא אחד באמת העוזרים הנאמנים של המלך שקראו לו דון מנואל. הוא היה מקובל מאוד במדינה, אבל דון מנואל הזה היה אחד מן האנוסים, והוא נתגלה על ידי מרגליה של האינקוויזיציה הקדושה, ובית דין שלח אותו להישרף על המוקד.
בטקס ההוצאה לשרפה נוכח המלך עצמו, וברגע האחרון הביע המלך את רצונו לחול את החוטא, ובתנאי שיביע בפרהסיה את חרטתו ויישבע למן היום הזה, יהיה נאמן לאומה הנוצרית. זאת אומרת, הוא יישבע פה אימונים, וכמובן יעשה את זה. והנה, עולם ומלואו, והמלך והשרים, והבעירה של האש, שנמצאת במוקד, ודון מנואל מרהר לרגע, ואחר כך הוא פונה למלך ומתחיל לצעוק:
השלשלת, השלשלת, השלשלת! איך אפשר לנתק את השלשלת? הוא לא חדל מלצעוק. ואז הוא אומר: השלשלת של אברהם, יצחק ויעקב, השרשרת שנמצאת עד דוד המלך, כיוון שהוא היה כביכול לשור שרשרת היוחסין, איך אני יכול להסכים ולנתק את השלשלת הזאת? אחר כך, בקול רם, אמר שמע ישראל וקפץ אל תוך אש המדורה. תראו איזה מסירות נפש, זה היה כנראה בתקופה של יום הכיפורים.
ואומרים כאן, אחד מן המלחילים שבאותו אדון מספר את האגדה, הנציח את כל המעמד הזה ביצירה מוזיקלית, והיא נתקבלה אחר כך בכל קבוצות ישראל, בניגון המסורתי לכל נדרי, בצירי ההקדמה הראשונים. זאת אומרת, גם מתוך האש הזאת, הבוערת, שכביכול, אדם, גמרנו. אבל הנשמה הגדולה הזאת, שעלתה למרום, אני בטוח שהנשמה אל הזאת, עם כל אלה שמסרו את נשמתם לבוראם, הם לא צריכים את הכפרה של יום הכיפורים.
הם כולם כפרה אחת גדולה על עם ישראל. ולכן אנחנו תמיד אומרים, ונסלח לכל עדת ישראל, בני ישראל ולגר הגר בתוכם. שימו לב, כל עם ישראל באחדות אחת שלמה, יושב שנחת רוח גדולה מזאת. אין כאשר בשנה שעברה, אני מקווה שהשנה ילכו וירבו, ואני רואה את זה גם בשיעורים בתל אביב, שכל פעם מצטרפים דמויות חדשות שהיו רחוקים, ואין יהודי לא יידח ממנו נידח, שהוא רחוק מהיהדות שבא לשמוע ולהקשיב, ולהבין ולשאול גם שאלות, ולהתחבר לנצח ישראל, לא ישקר.
כולנו בעזרת שם תפילה, שאנחנו אומרים, ריבונו של עולם, אתה, איך אומרים, לכפר על כל עם ישראל, ונסלח לכל עדת ישראל. וכפי, אני אסיים בדבריו של רבי לוי יצחק מברזיצ'ב, שאמר, ריבונו של עולם, ביום הכיפורים אתה לא יכול לרשום את עם ישראל חלילה למיטה. למה? כי יום הכיפורים זה כמו שבת, שבת שבתון, וביום הכיפורים אסור לכתוב.
אחד האיסורים בל"ט אבות מלאכה שאסורים בשבת, הם לכתוב. אפילו שתי אותיות אסור. אז את זה אתה לא יכול לעשות. אבל לחיים טובים אתה כן יכול לכתוב, מותר לך. למה? כי פיקוח נפש דוחה שבת, ודוחה את יום הכיפורים. לכן כותבנו לחיים טובים. רצון שבעזרת השם ניכתב ונחתם לחיים טובים ולשלום. כל העם בחי ישראל, הקדוש ברוך הוא ישמור את חיילינו, ויביא לנו משיח צדקנו, ויביא את כל השבויים בעזרת השם, שישובו לביתם בריאים ושלמים, אמן ואמן.
כתיבה וחתימה טובה, אתם שלום, ביתכם שלום, וכל השם לכם שלום.