תתן אמת ליעקב
תמלול השיעור
, השלום והברכה וכל טוב סלע לכל צופינו, מאזינינו היקרים, ברכת השם עליכם. פרשת השבוע, פרשת ויחי, פרשה אחרונה שמסכמת את פעולם של האבות, מסכמת את ספר בראשית. ספר בראשית נקרא גם בפי חז"ל "ספר הישר". מדוע? כיוון שאצל האבות, כפי שמציינים רבים וטובים, ישרים בליבותם. אולי את הסיכום האחרון של האבות נעשה לקראת הסוף, אבל הפרשה הזאת, פרשת סיכום של אבי האומה, של יעקב אבינו.
יעקב אבינו קודם כל חרד מאוד מאוד. היה מאוד חרד לרדת למצרים, כי הוא ידע דבר אחד פשוט, הייתה מוכרת. מצרים זו הייתה מדינת הזימות והתועבות, מדינה ואומה שיש בה מ"ט שערי טומאה. כל מי שנכנס שם מזדהם גשמית ורוחנית. ולכן הוא מאוד מאוד דאג, עד שהבורא אמר לו: אל תירא, יעקב, אני הולך איתך וגם עלך גם עלו ויוסף ישית ידו על עיניך.
מזה חז"ל, אגב, למדו שמצווה גדולה שאדם שנמצא ליד אביו כשהוא ברגעיו האחרונים, בנוסף לקריאת שמע, שהוא עוצם לו את עיניו. לכן כתוב: ויוסף ישית ידו על עיניך בדבר הזה. זה חשוב מאוד, כאילו זה מסמל את ההמשכיות. אמרת שמע ישראל, הנה יש, ממשיך לדברים. חז"ל מסבירים: צדיקים במידתם קוראים חיים. ומה זרעו בחיים? אף הוא בחיים.
אבל נבקר כולנו, ניקח הפעם את המצלמה של מישאל ונגיע למפגש הראשון בין יעקב ליוסף ושני בניו. יוסף שומע: הנה אביך חולה. הוא לא שואל שאלות, הוא מביא את שני בניו. מביא את שני בניו והוא מגיע, כמובן ויקח את שני בניו ויגיד: הנה אביך. ויתחזק ישראל ויושב על המיטה. המטרה שלו הייתה שיברך את בניו. אבל לפני הברכה של בניו, יעקב מתחיל להזכיר לו את פטירתה של אמו, של רחל אמנו.
מעניין מאוד שעל שתי נשותיו של יעקב לכל אישה מביט בה יעקב בראייה שונה על תרומתה לאומה, על הדרך שמה הוא יכול ללמוד ממנה. הראשונה, הוא אומר כאן: ואני מבואי מפדן, מתה עלי רחל. מה זאת אומרת מתה עלי רחל? אנחנו יודעים שהיא מתה, ואין אישה מתה רק על בעלה, הכאב הוא גדול מאוד. אלא אומר יעקב: אני לא הבנתי את הכוח ואת עצומות הנפש של האישה הזאת.
שהאישה הזאת במשך שבע שנים אני אהבתי אותה אהבה עזה. והיו בעיניו כימים אחדים, שבע שנים של עבודה. אהבה ממבט ראשון, ויהי כאשר ראה את רחל, אנחנו יודעים בדיוק: ויישק לרחל ויישק קולו וייאבק. אני לא מוכן לעשות הכול בשבילה. אבל ברגע האמת, ברגע שאבא בא ואמר לה: רחל, את זזה הצידה, את לא מתחתנת עם יעקב, אחותך לפנייך, היא בוגרת יותר, אני עכשיו הולך להערים ולהכניס לו את לאה.
עומדת לפניה על כף המאזניים הוויתור על בחיר ליבה על יעקב, שהוא בא ועבד ועשה וטרח למענה, או שאחותה לא תתבייש. ובסוף היא הכריעה שעדיף שאחותה לא תתבייש והיא מוסרת לה את הסימנים ונותנת לה להיכנס במקומה, והכול. והיא ידעה שהסיכון שלה גם, לצערנו, היא אמורה ליפול בידיו של עשיו. כי אמרו הבכור לבכורה והצעיר לצעירה ובכל זאת היא עשתה זאת.
בבוקר הוא לא בא בטענות לרחל, הוא בא רק ללבן. לכן יעקב אומר דבר פשוט: אישה כזאת, שמוכנה למסור את נפשה כדי שאחותה לא תתבייש, כדי שאחותה לא תעמוד במצב הכי גרוע, אני מוכן לעבוד בשבילה עוד שבע שנים. ויתרה מכך, כאשר היא באה אליי ומבקשת ממני להתפלל עבורי, הבה לי בנים ועם עין מתה אנוכי, ואני לא התייחסתי. ויחר אף יעקב ורחל, התחת אלוקים אנוכי, כי מנע ממך פרי באתם.
אומרים חז"ל, לא ככה. מעונים את הנשים האלה, שבאמת, שכואבות ונואבות, שרואה רחל, שכל האימהות כולן יולדות והיא לא. את זה לא הבנתי. על זה גם שילמתי ביוקר. שהקדוש ברוך הוא אומר לו, חייך, שדווקא הבן שלה יאמר באותו פתגם, באותו מוטיב: התחת אלוקים אנוכי, אבל הוא ההפך. הוא בא ואמר להם: לא אתם שלחתם אותי האלוקים, ויפקע עליהם, וסליחה וכפרה ומחילה גמורה.
יותר מזה, הוא אומר להם, תודה רבה. שאילולא אתם הייתם עושים את הדבר הזה, אני לא הייתי מגיע למה שמגיע, להחיות העם רב, בצורה כזאת. לכן אני לא הבנתי את רחל, ואני בבואים מפדן, מתה עליי רחל. אני לא הבנתי את העצומות שלה. גם כשעם ישראל יבואו להתפלל לאבות, הקדוש ברוך הוא לא יענה להם. למי הוא כן יענה? דווקא לרחל.
רחל מבכה על בינה, כי איננו. כי רחל יודעת לקחת את כל הילדים ביחד ולאסוף אותם ולעשות אותם עץ אחד. כי איננו, לא כי אינם. ואז מנהיק הולך מבכי ועינייך מדמעה, כי אסעך נפולתך, ושבו בנים לגבולם, בזכות רחל. את זה הוא אומר, ואני בבואים מפדן מתה על הרחל. בסוף הפרשה הוא מזכיר גם את לאה. אותה לאה, שהוא לא כל כך התייחס אליה.
אותה לאה, וירא ה' כיסא נועה לאה. זה לא אומר חלילה שיעקב שונא אותה, אלא אוהב אותה פחות. ואז הוא אומר, שמה קברתי את לאה. מה זאת אומרת שמה קברתי? אנחנו יודעים שהוא קבר את לאה במערת המכפלה, בחברון. מה זה קברתי את לאה? לא הבנתי את הכוח ואת העוצמה של לאה, כי לא היה אכפת לה אם אני אוהב אותה או לא אוהב אותה, וזה לא משנה לה.
אותה מעניין דבר אחד פשוט. אותה מעניין איך להיות שותפה פעילה בבניין עם ישראל. ואנחנו רואים בדיוק. בגלל הדבר הזה הקדוש ברוך הוא העניק לה את שלושת הכתרים החשובים. נתן לה כתר כהונה שילדה לו את לוי. נתן לה את כתר מלכות שילדה לו את יהודה, שכל עם ישראל נקראים על שמו יהודים. נתן לה את יששכר, חמור גרם במשרד בית המשפטיים, כתר תורה.
את שלושת הכתרים נתן למי? נתן ללאה. והיא ילדה למעשה חצי מהשבטים. ובסופו של דבר היא הראשונה למעשה שבאה ואמרה כאשר נולד יהודה, תראו איזה מידת ערבה, כאילו לא מגיע לה. הפעם אודה את השם. עד כדי כך. כמה קברתי אליה, קברתי את הדעות שלה, את העוצמה, את הנפש, את כל מה שהמטרה שלה הייתה אחת ויחידה, להיות שותפה פעילה בבניינו של עם ישראל.
לכן זכתה לאל ייקבר עם האבות במערת מכפלה. זו הפנייה הראשונה של יעקב כאשר הוא פוגש את יוסף ובניו. והנה, כמובן הוא משביע את יוסף "אנה תקברני במצרים". למה? כי הוא יודע דבר אחד: כל עוד שיעקב במצרים, עם ישראל לא הגענו. גם לא יצאו ליגאל, הנה, האבא בכיר האומה נמצא פה, אנחנו לא הולכים. ולמרות כל הטוב שעשה פרעה למעשה עם יעקב אבינו, והכבוד שנתנו המצרים ליעקב אבינו, ולפחות על זה מגיעה להם גם תודה.
לא היה אדם אחד שהאבל שלו היה 70 יום, רק יעקב. אפילו משה רבנו 30 יום, אפילו אהרון של 70 יום, ויבכו אותו ישראל 70 יום. פעם שאלתי את רבי אליהו אבו חצירא, זכר לטוב, שהוא היה הרב הראשי של נצרת, עילית, כשהייתי בממונה על המקומות הקדושים, אמרתי לו, רבי אליהו, למה לא מעלים את עצמותיו של רבי יעקב אבו חצירא מדי מנהור לארץ?
הוא אומר לי, תשמע, זה היה שכר של אנשי מצרים שגמלו טוב כל כך הרבה ליעקב אבינו ולא רצו שהוא יצא. הקדוש ברוך הוא הביא להם, ניצוץ מיעקב אבינו את יעקב, רבי יעקב אבו חצירא, שנקבר שמה במצרים. והקדוש ברוך הוא גמר להם לטובה. שימו לב, שום דבר לא הולך לאיבוד בנושא הזה. והנה הם מגיעים והוא מבקש יוסף לברך את הבנים שלו.
רבותיי, ויתחזק ישראל וישב על המיטה הוא כבר, איך אומרים, ברור וזחוח, והוא מסתכל על הילדים האלה. שימו לב, רבותיי, ויארט יוסף ויאמר מי אלה? ואומר יוסף: בני הם אשר נתן לאלוהים בזה. וכי באמת יעקב הוא לא מכיר את הנכדים שלו. הרי 17 שנה שירתו אותו, היו בטחן ברכיו, כל מה שהוא עשו שם במקום. והנה, הסיבה היא פשוטה.
יעקב אבינו, הדבר העיקרי שהטריד אותו, שמא הילדים של יוסף קיבלו והושפעו מהתרבות המצרית. ובעיקר כשהוא רואה אותם עם הבגדים המצריים, התפאורה המצרית, תחפוש את החיצונית. ואז אומר לו: מי אלה? אומר לו: בניהם. יש בכלל הסבר מדהים שבאותו רגע יעקב נחה עליו רוח הקודש והוא מביט ורואה שממנשה אמור לצאת אחד המלכים, ירבעם בן נבט.
חוטא ומחטיא. ולא רק זה, הוא רואה שירבעם בן נבט, את כל העוצמה הרוחנית שלו, שהוא קלט מאבא שלו, הוא מסית אותך דווקא לעבודה זרה, דווקא לסדרה האחרונה, לכל הדרך הכי הכי קשה שיכולה להיות. ואז חשכו עיניו של יעקב. אומר לו: מי אלה? אומר לו: אבא, בניי הם. אל תביט רק על הרע, תביט על הטוב גם. תראה מה יצא מאפרים, יצא יהושע בן נון, כשהוא הכניס את ישראל, את בני ישראל לארץ, כשהוא היה תלמידו של משה.
יהושע בן נון האיש שבא ואמר: טובה הארץ מאוד מאוד, שלא הלך בעצתם של המרגלים. אומרים חז"ל, אמר לו: בניי, אל תביט רק על בניי, בניי, אם נקרא אותה הפוך, ירבעם בן נבט. אומר לו: לא, תסתכל גם על יהושע בן נון. גם זה ראשי התיבות של בניי. ברגע שהוא ראה את זה, כך אמנע אליי ואברכי. אתם יודעים, כשאני נזכר בירבעם בן נבט, המדרש מספר שהקדוש ברוך הוא מאוד מאוד רצה בחזרתו של ירבעם בן נבט.
החז"ל אומרים שכולם היו, כל חכמי ישראל, היו כעשבי השדה לפניו. עד כדי כך היה עצום וגדול בכוחה של תורה. ואז הקדוש ברוך הוא שולח לו, איך אומרים, חכה כדי להציל אותו. אומר לו: רבעם, מה דעתך? אני ואתה ובן ישי או בן דוד נטייל בגן עדן. מי לא רוצה ללכת לטייל עם בורא עולם יד ביד בגן עדן? איזה צ'ופר נותנים לו. וירבעם בן נבט אומר לו:
מי בראש? אומר לו: בן ישי. אומר לו: לא, לא בא בחשבון. אם אני לא בראש, לא בא בחשבון. יצר הגאווה שברה אותו וגמרה את האיש הזה. ולכן יעקב אבינו מברך אותם. למה הוא מסכל את ידיו? הרי אתה, יעקב, בגלל הנושא הזה שהדפת את יוסף על ראובן, תראו מה שקרה במכירת יוסף, שנאת האחים והכול. אתה עוד פעם עושה את זה? אצל יעקב אבינו, מוריי ורבותיי, לא מעניינת נעננת הלידה הביולוגית.
אצל יעקב אבינו מעניינת ההתאמה והכישורים של האדם עצמו. הוא ידע מי מתאים יותר. אבל כדי לא לבייש אותו הוא מסכל את ידיו, ואז למעשה מנשה חושב שהיד של ימין של יעקב אבינו נמצאת על ראשו. אבל עם כל זאת יש פה ניסיון ודוגמה אישית שיעקב הנחיל לבניו. גם כאשר הרגיש מנשה שאפרים קיבל את הברכה הגדולה ויחיו גדול ממנו ציימו להם מה שאומר פה בצורה ובנייקה, ואז אומר לו הנה ויברך את אברהם מה אומר המלאך וכו' וכו', אומר ואולם גם הוא יגדל, ואולם אחיו הקטון יגדל מזרעו ימלוא הגויים.
אנחנו רואים פעם ראשונה מנשה לא מקנא באפרים. זה תיקון אני חושב של מה שקרה ליוסף ואחיו. ולכן זורחים הילדים האלה בברכה שכל יהודי מברך את בניו ואת נכדיו ואת בנותיו כל הערב שבת. וברכם ביום ההוא לאמור, בחי וכדי לאמור יששמחה אלוהים כאפרים וכמנשה. בגלל שלא כינו אחד בשני, זאת הברכה שתחול. אין דבר גדול וקשה מאשר כינה.
ברגע שלא מקנאים, זה הדבר הכי חשוב במקום הזה. ואז הוא מברך אותם. ומה הוא מברך אותם? רבותיי, שימו לב. פעם אמרתי שאני חושב שיעקב אבינו כנראה היה מיוצאי ג'רבה בטוניסיה שפחדו הרבה מאוד מעין רעה. יעקב אבינו, מתחילת הדרך, כאשר הוא נפגש עם עשיו ונתן לו את המתנות, כתוב "וייקח מן הבא בידו", עשה לו כך חמסה. גם כשנתן לו את הצאן ואת הבקר, וכתוב שמה, עשינו פעם חשבון 550. עכשיו, עוד יותר, גם כאן, או לפני זה, מעניין.
כשבא אליו פרעה, הוא אמר לו, כמה שנה חייך, אין משנה חייך. אדם בוגר, כל כך, פחד להגיד לו את הגיל שלו. הוא אמר לו, מה, שלא תדע מצרות. איך הוא מעט ורעים. הוא אמר, רק 130 ומשהו זה מעט, מעט ורעים. זאת אומרת, פחד. ופה, גם את הנכדים שלו הוא מברך אותם. תשימו לב, דבר אחד מעניין: ואיתגון הרוב בקרב הארץ. איך? כמו הדגים, שהקדוש ברוך הוא שם אותם במים, לא שולטת בהם עין רעה.
זאת הברכה שהוא נותן. ובכן, יעקב אבינו, באמת, מאוד מאוד דאג לילדים שלו. ובמעמד הזה, כמובן, זכו הנכדים לברכה המעניינת. בהמשך, כל הילדים שלו סביבו, והוא מתחיל לברך. ויגיד אליכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. נכון, שבא לגלות להם את הקץ, ונעלמה ממנו הנבואה. יש הסבר מאוד מעניין. אומרים, מדוע בא לגלות את הקץ?
אומר שהוא ראה בכל השמות של השבטים שהאותיות ח' וט', לא נמצאים בהם. ראה שאין בהם חטא, ביקש לגלות להם את הקץ. אבל באו מלמעלה ואמרו לו, גם את האותיות ק' וצ' אין בשבטים. לכן, לא גילה להם את הקץ. אבל כאן, מי שמביט לעומק יכול לראות דבר מעניין. חלק מהשבטים, הוא לא מברך אותם. הוא מוכיח אותם. אבל באמת, את אשר אוהב אדם יוכיח.
כל הקדוש ברוך הוא, כשאוהב מישהו, הוא מוכיח אותו. אולי תחילת הדרך ראיתי הסבר מדהים על ראובן. ראובן, בכורי אתה, כוחי וראשית הוני, יתר שאת ויתר עס. אומר זוהר הקדוש, שראובן היה אמור לתקן את נשמתו של קין. אם תשימו לב, אצל קין, כאשר חטא, מה אמר לו הקדוש ברוך הוא, באחר החטא, באחר הרצח של הבל? אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רובץ.
אומר לו ראובן, בכורי אתה, כוחי וראשית הוני, יתר שאת. ניתנה לך הזדמנות כדי לתקן את קין. אבל לא תיקנת עד הסוף. נכון שמנעת רצח. מה שקין רצח, אתה מנע את הרצח שאמרת: השליכו אותו לבור לגבי יוסף, ויד אל תשלחו בו למען אצילו, להשיבו אל אביו. לא עשית את הכול. יתר שאת ויתר עס. לכן, כי עלית על משכבי אביך, אז חיללת יצרו יעלה.
נכון שיש אומרים שהוא באמת שכב עם שפחת אביו, ויש אומרים בגלל שהוא סך הכול שינה ועמד על כך לשמור על כבוד אמו. כי הוא אמר דבר פשוט: ברגע שרחל נפטרה, למעשה טבעי ביותר שמיתתו של אבא תהיה באוהלה של אמא, של לאה. ומגיע לה אחרי כל כך הרבה שנים. ואת זה הוא לא עשה. לכן, ברגע שהוא ראה שמיתתו של יעקב עברה לבלהה, כתוב שם שהחליף את מיתתו.
הדבר מאוד מאוד עמוק, לא ניכנס אליו. ועל זה, למעשה, ראובן היה אמור לתקן. וראובן לא תיקן עד שבא משה רבנו ותיקן. ואנחנו יודעים, ראובן גם לא תיקן מתי? כאשר עומדים להיכנס לארץ ושניים וחצי השבטים, ראובן, גד וחצי שבט מנשה לא רצו להיכנס לארץ. למה לא נכנסו לארץ? אומר הזוהר הקדוש: כי היה פגם במחשבה של יעקב אבינו.
כי יעקב אבינו חשב שהוא שוחד אברחל, ובסוף כל תעצומות באו על לאה ונולד ראובן. ולכן היה פגם גם במחשבה. תראו כמה חשוב הריון ולידה. ומה שאומר רבי שמעון בר יוחאי, שכל מי שהורתו בקדושה ולידתו בקדושה, מובטח לו לעולם שלא יהיה חטא. ותמיד התינוק או התינוקת יצאו ממש אנשים צדיקים וחסידים. ואנחנו מגיעים לשמעון ולוי, שמעון ולוי אחים כלחמאס מחירותיהם.
בסודן מל תבוא נפשי, בקלה מל תחת כבודי. הוא מאוד מאוד כעס על כל מה שעשו בשכם. הוא אומר להם דבר אחד פשוט: אתם רק חושבים שחיסלתם את כל אנשי שכם בגלל שפגעו באחותכם, בגלל שפגעו בכבוד. אבל אני רוצה רק לומר לכם דבר אחד פשוט: הקדוש ברוך הוא מסובב סיבובים, גלגל גלגולים, ומה שקורה, קורה דבר אחד פשוט: שכאשר דינה נפגעת על ידי שכם בן חמור, ומהעומס הזה היא בהיריון, ובהיריון הזה נולדה לבת, והבת הזאת, על פי תורת הקבלה והזוהר, זאת אסנת.
ואסנת מתגלגלת ומגיעה לפוטיפר, לספרה, והוא מגדל אותה. ובסופו של דבר, למי היא מגיעה? היא מתחתנת עם יוסף. וכשמתחתנת עם יוסף, מה קורה? נולדים לו אפרים ומנושה. אומר יעקב אבינו, אפרים ומנושה, קיראובן ושמעון יהיו לי. אלה עוד שני שבטים. אתם לא רציתם את אנשי שכם כשבט אחד ברגע שהם יתגיירו, תקבלו אותם כשני שבטים.
כי למעשה הסבא של אפרים ומנושה, מצד אחד יעקב אבינו, ומצד שני שכם בן חמור. הנה אנוכי נותן לך שכם אחד על אחיך. אשר לקחתי בחרבים וקשתי שם בבצלותי. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא סובב סיבובים, ובסופו של דבר הגיעו. אנחנו לא מבינים איך הדברים מתגלגלים, כנסתרות לאשר מלוקנו. ולכן, בסודם אל תבוא נפשי ובסודם אל תחת כבודי, כמובן הרבה פעמים גם בנושא הזה של עדת קורח וגם בהרבה מקומות, גם אצל זמרי בן סלוש שבא בנושא של המגפה שהייתה בבעל פעור.
כל מעשה הזנות שהיה זמרי בן סלול השבט שמעוני, אבל שמה לא מוזכר שמו של יעקב אביו, כי הוא לא רצה באמת, אבל שבט לוי תיקן. שבט לוי היכן הוא תיקן? שבט לוי תיקן בחטא העגל. כשמשה אומר, מילה השם אליי, ויאספו אליו כל בני לוי, שבט לוי. שבט לוי תיקן, ויקום פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן, שהוא משבט לוי, והוא הציל את עם ישראל ועצרה מגפה כאשר הוא הרג את זמרי בן סלוב ואת כסבי בצור.
שבט לוי המשיך בדרכו, מתי? בבית המקדש השני כאשר מתתיהו החשמונאי כהן ובניו, שבאמת הנס הגדול של חג החנוכה, אלה למעשה תיקנו את, ולכן הוא אמר, כלי חמאס מכירותיהם, הוא לא קילל אותם חלילה. הוא אמר, רבותיי, אני רוצה שיתקנו, יש כאלה שתיקנו ואלה שלא תיקנו. ואחד האנשים להתמקד עליו, וזה אצל יוסף. אצל יוסף, בן פורת יוסף, בן פורת על העין, בנות סעדה על אישו.
מתחיל להסביר מה זה בן פורת יוסף, בן פורת על העין. רבותיי, הגמרא אומרת, אישה שעיניה יפות, אין בודקים בגופה. מה זאת אומרת? העיניו של האדם, יש עין טובה, ויש חלילה עין רעה. יש אדם באמת שמסתכל עליך, קול קולו מעביר אליך אנרגיה חיובית, אנרגיה של טוב. כחז"ל אומרים, טוב עין הוא יבורך. אל תאמר הוא יבורך, אלא יברך.
הוא יודע להעביר את זה. הוא נהנה כשאדם האחר שמח. הוא נהנה, וטוב לו כשטוב למישהו אחר. יותר מזה, העין של האדם היא למעשה הגורם, חלילה, לרעה ולטובה. עינו של יוסף לא התרוממה למעלה, לא על אשת פוטיפר ולא על כל הדברים האחרים. למרות כל הניסיונות שהיו לו, כלומר כל ההזדמנויות שהיו לו. לכן נדמה לו דיוקונו של אביו.
רק אדם עם עין טובה יכול לראות את רוח הקודש. במקום איפה? הכי מזוהם. אצל אשת פוטיפר בבית אדם. ועם כל הפסלים והאלילים והעבודה זרה והטומאה של מצרים, הוא הכול הזיז הצידה, כי הוא נמצא בעין טובה. בין פולת ובין פולת, על העין. מנהג תמיד, אם אדם לא רוצה שתשלוט בו עין רעה, אז הוא אומר, אני מזרעו של יוסף. אני מזרעו של יוסף.
ואנחנו רואים בדיוק, וימררו ויישמו בעלי חיצים ותשם בטנק אשתו ואיפה זוהר אדם. אביר יעקב משם רועה אבן ישראל. אתה עמדת בשני המצבים. יעקב, בדרך כלל זה סבל, זה צרות, זה בעיות, זה מהמורות, כל הדרך. אבל ישראל זה למעשה הטוב. דרך הרע, אתה עברת את כל המכשולים. דרך הרע, הגעת לטוב. ואז אנחנו רואים דבר אחד פשוט: תהיינה לראש יוסף ולקודקוד נזיר אחד.
לעניות דעתי, יוסף היה בראש, אבל יש ראש ויש גם קודקוד. יוסף דווקא את האחים, למרות כל הבעיות שהיה איתם, הוא שם אותם בקודקוד. הוא שם אותם בהתחלה. הוא אהב אותם אהבה עזה עד סוף ימיו. והראיה לכך, לאחר פטירתו של אביו, וירוח אחי יוסף כי מת אביהם, ומולו הסתמנו יוסף והשיב לנו את כל הרעש שגמרנו אותו. עוד מעמד שאי אפשר לעמוד בו.
הם באים ומתחננים לפניו, וכולי שנא פשע אחיך וחטאתן, כי רעה גמלוך. ומה קורה פה? וייף כי יוסף בדברם אליו, התחת אלוקים אנוכי. אתם חשבתם רעה ומעשבה טובה. אתם רק הייתם הגורם, שאני הגעתי למה שהגעתי. למה? למען העסוק היום הזה, להחיות אמריו. וינחם אותם וידבר על ליבם. איפה אנחנו יכולים למצוא אנשים בסגנון הזה של יוסף, שאחרי שנפטר אביו, אחרי כל ההלוויה ואחרי כל מה שנעשה, זה נקרא, ולקודקוד נזיר אחיו.
אבל יוסף מסכם ומבקש בקשה אחת פשוטה, עם כל הטוב, עם כל זה שישימו אותו בפירמידות, וישימו אותו בקברות או בקברי המלכים של הפרעונים. הוא לא רואה בזה כלום. הוא לא מחפש את זה. הוא אומר, רבותיי, פקוד יפקוד אלוקים אתכם, ועלתכם את הארץ אשר נשבעה לאברהם, ליצחק וליעקב, ועליתם את עצמותיי מזה איתכם. מה זה את עצמותיי?
את העצמיות שלי. את זה תיקחו איתכם. את אהבת החינם. את מלאכת הוויתור. את ההסתכלות של מיהו הגיבור העושה שונאו או אוהבו. ומעל הכל, לדעת בדיוק שהיהודי אין לו מקום בחו"ל, אין לו מקום בגולה. הוא צריך את האלף הזאת כדי שהגולה תהיה גאולה. ואתם, כמו שאבא שלח אותי אל הנה והבטיח להחזיר אותי חזרה לך ואשלחך ואשיבני דבר, אני מבקש מכם, שגם אתם לא תוכלו לצאת מבלי שאתם מחזירים אותי ומשיבים את האבדה לבעליה.
לכן, ויישם בארון במצרים. הארון הזה יש לו משמעות. בדרך כלל אצל עם ישראל ארון זה ארון קודש. ארון זה גם הצדיקים האלה שנמצאים בארון. בארון יש את כל דברי הקדושה. בארון זה מקום הלימוד. נכון שהוא מוסתר, אבל יש בתוכו, וכל אחד ואחד יכול לפתוח ולגשת ולקבל. לקבל את מה? את עצומות הנפש של יוסף. אשריהם ואשרי חלקם לאותם אנשים שבאמת הולכים בדרכו של יוסף.
והכוונה היא הולך ומוסיף. וה' איתו יהי רצון בעזרת השם שזכותם של האבות והאימהות הקדושות ימליצו בעזרת השם טוב למעלה, שיבטל מעלינו ומעליכם כל גזרות קשות ורעות וכל המחלה ששמתי במצרים. לא אשים עליך, כי אני אדוני רופאיך, אתם שלום, ביניכם שלום וכל אשר לכם שלום.