כוחה של השררה

תמלול השיעור

... וכל טוב סלע לכל מאזיננו, לכל צופינו. השבת פרשת "שלח לך", פרשת המרגלים שנקראת, שהדברים שנאמר יהיו לעילוי נשמת מורנו ורבנו ועטרת ראשינו הרב המצוין הדיין הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זכר צדיק וקדוש לברכה שלא רק הנחה אותנו ואותי גם במיוחד הוסמכנו אז על ידו, ודאי ששפתותיו דובבו בקבר, וצדיקים כאלה נקראים חיים.

לזכותו ייאמר, שזה כולה שלו, אני יכול רק לומר, שלפני כ-30 שנה, קצת יותר, התבקשתי על ידי אחד העיתונים הצפוניים, באזור הצפון, שאם אני אוכל לתת פרשת שבוע, רעיון קצר של פרשת השבוע. האמת היא שהתלבטתי מאוד מאוד, ובאתי לשאול אותו. אמרתי לו, הרב, מבקשים ממני לתת פרשת שבוע? איך זה יהיה? זה עיתונים לא הכי צנועים שבעולם?

מה עושים? האם להיענות או לא? אז הוא פרץ ככה, בצורה כזאת, אני לא אשכח, בחדוות קודש, ואמר לי, מה? הקדוש ברוך הוא זיכה אותך לזכות כזאת? הרי האנשים האלה שקוראים את העיתון, לא כולם הולכים לבית הכנסת, לא כולם יודעים בדיוק מה פרשת השבוע, לא יודעים בכלל להתחבר ברגע שאתה אומר להם, בשפה הברורה ובנימה הקדושה, כולם בסופו של דבר יקבלו קצת קדושה לשבת.

עלה ואצלח, לך בדרכך הזאת. אני לא אשכח, זה התחיל בהתחלה בעיתון אחד, וזה נמשך אחר כך. כמעט בכל העיתון, בארבעה או בחמישה עיתונים, גם החרדים וגם הרגילים, בכל אזור הצפון, וככה זה נמשך לאורך כל הדרך, וברוך השם, אני אומר, דווקא בתקופה שלו, בזמן ההילולה שלו, יצא השבוע לאור שישה ספרים שחיברנו מכל רעיונות פרשת השבוע, בהדרכתו, בהוראתו של מורנו הרב, שבאמת זכותו יגנהלנו ועל כל עם ישראל לבטל את כל הגזרות הקשות, כי אנחנו נמצאים באמת בתקופה קשה מאוד, שאנחנו לא יכולים לראות, שנאת החינם נמצאת ככה בתוכנו. לצערנו הרב, איש את רעהו חיים בלעו, פשוט.

ואהבה של מורנו הרב זה בשבילו, ובשביל זה לא סתם הוא זכה לתואר "אביהם של ישראל", שבאמת כאב שבאלחס במנחם אני בטוח שהוא יתפלל למעלה שיביא את האהבה ואחווה ושלום ורעות לארץ הזאת ולעם הזה במהרה בימינו, אמן ואמן. פרשת המרגלים מוזכרת תמיד לידי רעון עולם, כשרוצים להזכיר דבר מסוים שנגד ארץ ישראל ונגד העלייה לארץ וקיבוץ הגלויות, מזכירים את המרגלים.

אולי כזיכרון מסופר על הרב קוק זצ"ל, הראי"ה קוק, שבארץ, עוד לפני קום המדינה, בא לתלמידים שלו ואמר להם, לכו לעשות שבת בקיבוץ דגניה. אז התחילו בדיוק היישובים, הקיבוצים של איימק הירדן. ואמרו לו הרב, מה, אבל שם אנשים לא יודעים הוא אמר להם, לכו לשם. הגיעו כמובן קבוצה מסוימת לקיבוץ דגניה. היו שם שישי-שבת, מוצאי שבת הם חוזרים, ואז הוא בא, שואל אותם, איך היה?

אמרו לו הרב, מה איך היה? מה ראינו שם? עובדים בשבת, חילול שבת בפרהסיה, אין כשרות, אין צניעות. לאיפה שלחת אותנו? כמובן, בכעס רב, אומר להם, העיניים שלכם כמו העיניים של המרגלים. אתם רואים רק את הרע. אתם לא רואים את כל הסכנות של כל הפדאיונים והמחבלים, שעומדים שם, שבאים מכל צד ועבר, דרך ירדן, כדי שם לפגוע בחלוצים האלה שבאו ומוסרים את נשמתם.

אתם לא רואים את אותם יהודים שעולים על המגדל כדי לשמור בערב שבת כשאתם ישנים ושומרים שבת? אתם לא רואים שסוף-סוף יש עבודה עברית, שהם חורשים וקוצרים את אדמת ארץ ישראל, סוף-סוף מגיעים לארץ זבת חלב ודבש? אתם מסתכלים רק על הדברים מהעל העיניים שלכם כמו של הפרגלים. וזה הרב קוק תמיד שראה בחלוצים האלה, ראה אותם באמת, אלה ממשיכי דרכו של כלב בן יפונה ויהושע בן נון.

לכן, כמה חשיבות יש לנושא הזה של ארץ ישראל, של תורת ישראל ועם ישראל. והנה, משה רבנו, כל המטרה שלו והמגמה שלו פשוט להאהיב, יותר את הארץ על העם, כי הוא לא היה צריך בכלל לשלוח מרגלים. אבל כדי לחבר את העם לטובה ולשמנה וסלתה של הארץ, היה חייב לשלוח את המרגלים. ומי אלה המרגלים? רבותיי, שימו לב, מדהים, וישלח אותם אלה, משה, אי שכל נשיא בהם, כולם אנשים ראשי בני ישראל הם.

תראו, הנבחרים והמובחרים, רש"י אומר לנו, הצדיקים שבהם, שולחים אותם כדי לאן? במשפט אחד, לא לרגל, לטור את הארץ. מה המשמעות של המילה לטור? לטור, המשמעות היא לראות את הטוב. תייר, כשהוא הולך לטייל, הוא רוצה לראות דברים יפים, הוא רואה דברים מוזיאונים, הוא רוצה לראות את העתיקות, הוא רוצה דברים יפים, נופים וכו', את הדברים הטובים שבארץ.

ולכן, מה הוא אומר להם? אם אתם הולכים לשם, תביאו גם מפירות הארץ. למה? כיוון שבמדבר הכול היה רוחני. עכשיו תראו את הגשמי. וגם בגשמי אפשר להתברך, ואתם, כל יהודי ויהודי, יכול להעלות לדרגה גבוהה של הגשמיות, לדרגה של רוחניות. זה מה שאתם יכולים להיות צריכים לעשות. ובאמת, לאחר 40 יום הם חשבים. והנה, המכה הקשה ביותר, מה קורה לאנשים האלה, שאלפי בני ישראל הם מה?

איך מגיעים אנשים צדיקים כאלה, לדרגה כזו נחותה, להביא את דיבת הארץ רעה, לגרום לכך שעם שלם מאמין להם, עם שלם מתחיל לבכות? וחז"ל אומרים, ויילונו, ויבכו בלילה ההוא כל העדה, אמר הקדוש ברוך הוא. זה איזה לילה זה היה? ליל תשעה באב. אתם עשיתם בכייה של חינם, ואני אעשה אותה לכם בכייה של דורות. כמה אדם צריך תמיד לברך רק על הטוב, ולחשוב רק על הטוב, לא להסתכל על הרע, כי הרע תמיד נמצא, אבל הוא ארעי.

ולכן, מה שקורה כאן, איך מגיעים האנשים האלה לדרגה נחותה כזאת? חז"ל מתלבטים ומתאים לבדוק. האם אדם בן רגע יכול להיות מצדיק לרשע? האם אדם בן רגע יכול, כשהוא רואה את כל הטוב, להפוך אותו, ולשנות את הראייה שלו. הבעל שם טוב, בעליו השלום, אומר, תראה טוב, אז יהיה טוב. תחשוב טוב, יהיה טוב. מה קורה? אלא חז"ל מסבירים כך, כמה כוחה של השררה יכולה להעביר את האדם על דעתו.

אין לך את השלכת השמש, לצערנו, גם אז וגם היום. אתם יודעים, איך אמר דוד המלך? לא גבה ליבי ולא רמו עיניי. אנחנו צריכים להתפלל יום-יום. ריבונו של עולם שלא תעמיד אותנו, לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון. אם האנשים כאלה, שכשרים היו, מסוגלים לרדת עד לתחתית, מי אנחנו? חז"ל מסבירים כך, שהאנשים האלה, למעשה במדבר, היו ראשי בני ישראל, נשיאים.

יש להם את המעמד, את התפקיד, את הדרגה, את הכול. הם יודעים דבר אחד, ברגע שעומדים להיכנס לארץ, מה יהיה? מדינה דמוקרטית. על פי הרוב יהיו בחירות, יכול להיות שהם לא ייבחרו, הכבוד שלהם ילך למעלה הם. הם מעדיפים להיות במדבר. ולהיות ראשי בני ישראל, המה, ובלבד שמעמדם וכוחם יישאר במקום הזה. הדבר הנוסף, רבותיי, יש אנשים שחושבים שלעבוד את השם ולהיות צדיקים, זה רק כשאתה נמצא בתוך בית המדרש, בדלת אמותיך, מרוחק, מכל חיי העולם הזה, נמצא בתוך-תוכם, ואתה יושב ולומד, ככה אתה מגיע לדרגות העליונות. לא, לא חן.

אמוריי ורבותיי, התורה נלמדת בבית המדרש, אבל היא מופעלת הלכה למעשה בחוץ, ברחוב, בשכונה, בבית, במשפחה, בחברה, לאורך כל הדרך. ולכן, המרגלים את זה לא ראו. הם חשבו דבר אחד פשוט: אנחנו נמצאים פה במדבר, מה אני צריך עכשיו לשנות? אני כאן נמצא, יש ענן, יש אוכל שבא מהשמיים, יש מי שמלמד אותי תורה, "שבעים הזקנים", יהושע בן נון, אהרון ומשה, איזה יופי.

למה לי עכשיו להגיע לארץ ולכת לעבוד, לאטרוח ולעמול ולעשות כל הדרך כדי להוציא? הם לא מבינים שהעוצמה היא בזה שאני מגיע ומתמודד גם בקשיים הגדולים ביותר. אני זוכר את אבותינו ז"ל, כשבאו עולים חדשים פה, ישבו במעברות. אני לא אשכח, שלחו אותם לעבודה בבניין, בכל מיני מקומות. אני זוכר את אבא ז"ל עם כל אנשי השכונה שעבדו בסולל בונה לבניין, שבעיקר בחורף היו צריכים לקחת שני אוטובוסים מטבריה עילית עד לעיר ומהעיר לקיבוצים כדי להגיע לשם.

ואז זה לא היה זמן של תפילה. היו לוקחים את התפילין שלהם איתם, בשקית של האוכל, ובהפסקה הראשונה של האוכל, שהייתה להם חצי שעה של אוכל, היו מחלקים אותה לשניים, רבע שעה מתפללים, ורבע שעה אחר כך היו אוכלים, או פחות, כדי לא לפספס את התפילה, היהם אומרים, זה כוחה של ארץ ישראל. אנחנו מבוני הארץ, אנחנו מייצרים מה שלא זכו המרגלים, מה שלא זכה דור המדבר, אנחנו זוכים להגיע לארץ ישראל כדי להירות מטובם ומפריהם.

דבר נוסף, האדם בדרך כלל תמיד נשאר אדם. ובעיקר ככל שאדם מתבגר, הוא פוחד משינוי. לכן המרגלים מאוד פחדו משינוי. רגע, מה יהיה? איך יהיה? עכשיו זה משה רבנו, עכשיו זה אהרן הכהן, מה יהיה שמה? אנחנו רואים בדיוק, יתחילו מלחמות, יתחילו בני ענקים. מוריי ורבותיי, אמונה לא נמדדת, לא בניסים ולא בנפלאות. אמונה נמדדת בחינוך יסודי מקטנות, אפילו כשהעובר במעי אמו.

אתם יודעים, חכמי הדורות היו האימהות הקדושות, כשהן בהיריון היו באות לבית המדרש כדי לשמוע דברי תורה. שאלו אותן, למה? כדי שגם העובר יקשיב ויגדל בהגרה של קודש. לכן את כל זה המרגלים לא הבינו. לכן משה רבנו, כשהוא שולח אותם, בוא למורידתם את הארץ. תראו את הארץ לא רק בארציות, אלא בעיניים של מה? של טיור. ויעטורו את ארץ כנען.

הם, במקום להטור את ארץ כנען, הם גם ריגלו, וגם, אנחנו נראה בספר דברים, ויחפרו את הארץ. תמיד לחפור זה לחפש עוד בפנים, עוד איפה אפשר לראות דבר של שלילה. איפה לחפש שלילה כדי להניא את העם? מלכנס. ומה הם גרמו? עם שלם במצרים שציפה והמתין כדי להיכנס סוף-סוף לארץ. סליחה על הביטוי, מתו כמו כלבים במדבר, בלי מצבה, בלי קדיש.

אף אחד לא יודע מי הם ומה הם. הם היו חופרים את הקברים שלהם בעצמם, חז"ל, מסבירים, של כל ערב תשעה באב. כל העם הזה היה חופר קברים, ואהרון הכהן למחרת היה אומר, יקומו חיים מהמתים. וכל מי שמת, חסים אותו בעפר, והשאר ממתינים לעוד שנה כדי לדעת בדיוק מה יהיה בגורלם. עם שלם מת במדבר. תראו כמה כוח של הדבר הזה, של השנאה לארץ ישראל.

האנשים האלה, אנחנו רואים בדיוק גם היום. דיברתי על זה לכמה אנשים, כי הייתי בכמה קהילות יהודיות בחוץ לארץ, בעיקר בפריז. שאלתי אותם, למה אתם לא עולים לארץ? לא, אנחנו נעלה עוד מעט, בעזרת השם. אמרתי, אתם תמדים למה אתם לא עולים? לא בגלל שאתם לא רוצים לעלות, כי הארץ לא רוצה לקבל אתכם. אם הארץ לא רוצה לקבל אתכם, זה סימן גרוע.

תדעו לכם, זה כוחה של ארץ ישראל שאתם צריכים לדעת. ובאמת, לתוך השנים עשר המרגלים, שניים, זכו לדרגה הגבוהה ביותר, יהושע אבי נון וכלב בן יפונה. חכמינו מסבירים מדוע משה רבנו התפלל רק על יהושע אבי נון. אלא הוא ידע דבר אחד, שכתלמיד שלו, שהאדם הזה אולי עלול חלילה ללכת בדרך שלהם, והוא הלך וחיבר אותו, למי? חיבר אותו לאותה יוד קטנה שהייתה של שרה אימנו.

ויקרא משה את יהושם יהושע בן נון יהושע. נכון שרש"י מסביר, יא, יושיעך מעצת מרגלים. רבותיי, ברגע שהוא נתן לו את היוד הזאת, כבר רוב שם השם נמצא עליו, יוד, כ ווו, יהושע. ויש תמיד מדרש מאוד מעניין, שכאשר הקדוש ברוך הוא רצה לקחת את היוד הקטנה הזאת משרי, אז בא היוד לפני בורא עולם ואמרה לו, ריבונו של עולם, אני לא רוצה לצאת משמה של צדקת כזאת כמו שרה אימנו.

אמרה, אל תהיי מודאגת. את היית עד עכשיו אצל שרה אימנו בסוף השם. אני אכניס אותך בתחילת השם. אצל מי? אצל צדיק יהושע אבינו. לכן, בזכותה של שרה, שהיא באמת כמה עמלה למען ארץ ישראל, כמה היא ואברהם אבינו רצו ועשו והכול, ואפילו שהיה רעב, נגמר הרעב, הקדוש ברוך הוא אמר, יברך לך, לך אתן את הארץ הזאת, והאמינה וגידלה דורש ערים.

גידלה את יצחק שהוא לא עזב את הארץ, שהוא הצבר היחיד הראשון שכל כולו בארץ ישראל. הראשון שהחליט באמת לא רק לקבוע יתד, אלא יזרע, יצחק, בארץ ההיא מאה שערים, מברכי ה'. הברכה הזאת של שרה אימנו היא שעמדה ליהושע אבינו, וכלב בן יפונה, שהוא משבט יהודה. עכשיו, יהושע אבינו, אנחנו יודעים, שהוא משבט יוסף. למה? הוא זוכר הדבר הזה?

כי הוא ממשיך בעקבותיו של הסבא שלו, של יוסף, שאפילו שהיה במצרים. הוא קורא למצרים, רבותיי, איך הוא קורא לה? כשהוא נולד לו אפרים, והוא למעשה הסבא של יהושע בן נון, הוא אומר, כי אפרני השם בארץ עוני. מצרים הגדולה, שהוא משנה למלך שם, אשר יש לו את כל הכבוד, הוא קורא לה "ארץ עוני". הוא לא רק זה, הוא גם לא מתבייש ביהדותו.

הוא אומר, גונבתי מהארץ העברית, אני יהודי. ולא רק זה, כאשר הוא עומד להיפטר מן העולם במקום להיקבר, איך אומרים, בפירמידות, לעשות ממנו שם אלוה, אומר, פקוד יפקוד אלוקים אתכם, ועליתם את עצמותיי מזה איתכם, אל הארץ אשר נשבע השם לאבותיכם. תראו כמה קשר שלו היה, של יוסף הצדיק, לארץ הזאת. אכן, הזכות הזאת של יוסף, היא שעמדה ליהושע בן נון.

וכלב בן יפונה, האמת היא, חז"ל מסבירים, שכאשר הגיעו אחיו של יוסף, הגיעו למצרים בפעם הראשונה, ומתכנסים אצל יוסף, יוסף מאשים אותם בדבר מעניין. אומר להם, מרגלים אתם, ערוות הארץ באתם. למה הוא לא אומר להם את ערוות מצרים? דורשי רשומות אומרים שהוא ראה ברוח הקודש, שכל המרגלים שיצאו מהם, הם יוציאו דיבת הארץ רעה.

אמר להם, מערוות הארץ. הכוונה שלו לא למצרים, אלא לארץ ישראל. עומד יהודה ומביט בו ואומר לו, לא היו עבדיך מרגלים. אני ואתה מאיתנו, הנציגים שלנו לא יהיו מרגלים. ולכן אנחנו רואים את כלב בן יפונה גם ממשיך בשבועה, בדרך של יהודה סב סבו. הוא מגיע לאברהם אבינו ויבוא עד חברון. הוא מתפלל שם ומבקש מאברהם אבינו שיעמוד לו ושזכותו תעמוד, כדי שהוא לא ייסחף עם המרגלים.

הוא אמר דבר אחד פשוט. יהושע בן נון, זכותה של שרה אימנו, היוד של שרה. אברהם אבינו זה מבקש, כמו שיהודה אמר לו, היו עבדיך המרגלים, אני בא פה להתפלל ולבקש את כוחם של האבות, לך וזרעך נתתי את הארץ הזאת, וכמובן, גם מברית בין הבתרים ישובו הנה. אלה שני האנשים האלה שלמעשה עמדו על כך ומובילים את זה. כמובן, אם ניכנס קצת יותר לעומק, השניים האלה תמיד מובילים לאורך כל הדרך, גם בעתיד, כי מיהושע בן נון יוצא משיח בן יוסף, ומכלב בן יפונה יוצא משיח בן דוד.

לכן הנביא אומר, קח את עץ אפרים ועץ יהודה, והחסית אותם לעץ אחד. אלה השניים שיודעים לבוא ולהגיד, טובה הארץ מאוד מאוד. שר צילה מעליהם וה' איתנו. איזה כוח, כמה עוצמה יש להם שלא פחדו, העם פה עומדים? רבותיי, לרגום אותם באבנים. תראו מה קורה, איזה עוצמה וחוסר פחד. כמה כוחם של האבות, כשנדבקים בהם, כמה הם מעלים אותנו למעלה.

לכן אנחנו רואים כאן שבאמת נגזר על העם הזה במשך ארבעים שנה להיות שם יום לשנה. לכמינו מסבירים שמשה רבנו ביקש מהם דבר אחד פשוט, כשהם באים, לפחות שיראו את טובה של הארץ. אבל המרגלים האלו כל כך חכמים, שבהתחלה, כשהם רוצים לשקר כדי שיאמינו להם, הם חייבים להביא דברי אמת. באנו אל הארץ, וגם זבת חלב ודבש, ואחר כך באו להם, אה, אפס, המילה אפס, זו המילה ששוברת את הכול. אבל, אנחנו אומרים כך וכך וכך, אבל.

ובאמת, למרות כל הצער הזה, אנחנו רואים, כשנגזר עליהם הגזירה, מעניין מאוד שכאשר משה רבנו בדיוק לא יכול לעמוד בתפילה, לבטל את הגזירה. כשאני מסתכל ואני רואה חטא העגל, הוא יכול לעמוד. בשאר החטאים האחרים הוא מתפלל והקדוש ברוך הוא מוותר. נגד ארץ ישראל איש לא יכול לעמוד, וכל אדם שפוגע בכבודה ובשלמותה של ארץ ישראל, סופו ליקוות.

אני לא אשכח בנושא הזה שהיה בהתנתקות, אני מזכיר את מורנו הרב, כשאמרו לו, תשמע, עומדים להחזיר את השטחים של ארץ ישראל, את הקדושה של ארץ ישראל לגויים, אז הוא אמר, היו לא יהיה. אני לא אשכח, כשעמדתי לידו, הדמעות זלגו מהעיני פעם ראשונה שאני רואה את הרב זולגים ואמר, היו לא יהיה. אני לא הבנתי את המשמעות שהיו לא יהיה.

כל מי שנגע וכל מי שעשה, אחרי זה הביאו את זה בתקשורת בצורה הברורה ביותר, כל מי שעשה, נפגע. שהוא שם יד על ארץ ישראל כדי לפגוע בנו. אחד-אחד. זה מתחיל בנשיא, ומסתיים בראש הממשלה והסתיים בכל אלה. כולם נפלו אחד אחרי השני, כולם נפגעו. ואז אני זוכר, חיים יבין, הביא כתבה שלמה, יש דין ויש דיין. זאת אומרת, אנשים חילוניים מתחילים להודות, שכל מי שנגע בנושא הזה, ואחר כך רק נכון לדעת, למה שטעו בנושא הזה של כוחה בקדושתה של ארץ ישראל. אדם צריך להבין שזכות גדולה להיות כאן במקום הזה.

ולכן, חכמינו אמרו, טוב לגור בחרבונה של ארץ ישראל, בעיר שכולה חרבה, ויש בה רוב גויים בארץ ישראל, מאשר בעיר בחוץ לארץ, שרובה יהודים. עד כדי כך, ובאמת, הגמרא מספרת לנו על שניים מחכמי ישראל שרצו ללכת ללמוד בבבל, והלכו בדרך, כשהגיעו לגבול כדי לחצות את הגבול ולעבור לבבל, סובבו פניהם וראו את ארץ ישראל, זלגו מהם דמעות, וחזרו חזרה ואמרו, טוב חורבנה של ארץ ישראל, להיות בה וללמוד בה, מאשר בניינה של בבל, ולכן חזרו ונשארו.

פה בארץ. בסוף הפרשה, התורה נותנת לנו נושא מאוד מעניין, וזה של נושא של הציצית. מהו כוחו של הציצית? אנחנו יודעים, רבותיי, פה אין, יש לנו בדרך כלל בתורה, ובתפילה שחכמינו קבעו לנו, שלוש פרשיות: ואהבת את השם אלוקיך, והיה עם שמוע, בפרשת הציצית. ואהבת את השם אלוקיך, זה למעשה אהבת השם נטו. לא כל אחד יכול לזכות בזה, ולא יכול לעמוד בזה, ואהבת את השם יכול לבביך ולהמשיך. אין, לא שכר, לא עונש.

יש דרגה יותר נמוכה, והיה עם שמוע. אז אם אדם מקיים, הוא זוכה, ונתתי עשיה בשדך לביימתיך, ואכלת ושבעת, כל הדברים האלה. עכשיו, יש דרגה שלישית, שדרגה של התקדשות, של כוח, של עוצמה רוחנית, והיא דרגת הציצית. עכשיו, רבותיי, כדאי קצת ככה להעמיק טיפה ולראות. הנושא של הציצית, חכמינו אומרים, מהי התכלת שבציצית? התכלת שבציצית דומה לים, והים דומה לרקיע, והרקיע דומה לכיסא הכבוד.

מראי ורבותיי, אף אחד מהם לא תכלת. רק הדמיון שלנו, אנחנו חושבים שזה תכלת, זה חסר צבע. אבל מה זה נותן לנו? יהודי ששם עליו את הציצית, יהודי שהולך עם הציצית, הציצית מגינה עליו, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם שונאים אחריהם. עשרות סיפורים שמביאים, מביאה, גם בתלמוד, גם חכמינו, בכוח של הציצית הזאת.

אתם יודעים, אחד הדברים שמרגשים אותי תמיד, שכאשר אני בא להדריך חתן, אז תמיד אומרים לי, מה הוא צריך לעשות? להתכונן. אז אנחנו מבקשים שהכלה תרכוש לו טלית חדשה כדי שיוכל לברך עליה בירכת שהחיינו בערב החופה. זה מעמד כל כך מרגש, שהוא מתעטף בציצית הזאת, ויש כאלה אפילו עוטפים, אפילו, את כלתו, בטלית הזאת, ואתה רואה בדיוק איך שהשכינה שורה בנושא הזה, וייתן קדושים, כי קדוש אני השם. תראו כמה עוצמה יש בדבר הזה.

אני לא אשכח, יצאתי מבית הכנסת, ואני רואה שם ברחוב איזה גוי, עם המולה של אנשים, ובהמולה הזאת אני מתקרן מתוך סקרנות באמת, ואני רואה שהגוי הזה יושב על הרצפה, הראה לי כנראה מוסלמי, ויש לו ארגז של חול, שמה ועוד ילד קטן שעומד לידו, והוא אומר, בצרפתית כמובן, ואמר, רבותיי, כל מי שייתן לי עשרה יורו, אני אגיד לו את שמו, שם משפחתו, ומספר תעודת הזהות שלו, ואם לא, הנה הילד מחזיק כאן 1,000 יורו, אתה זוכה ב-1,000 יורו. כמובן, אנשים סקרנים, ובאמת, אני רואה שמישהו אמר, ברגע שהוא אמר לו, נתן לו את העשרה יורו, ואמר לו, מתחיל לחרבש שם ולקשקש בתוך החול ולעצום עיניים, אני לא יודע מה הוא אמר, כנראה זה ברוח הטומאה או בכוח הטומאה, שם במקום, ארצות הגלות הן כולן ארצות הטומאה והסתרה האחרונה, הוא אמר את השם.

אמר גם את מספר תעודת הזהות שלו וכו'. והנה אני מתקרב יותר פנימה, ולפתע הבן אדם נעמד ומתחיל בצעקות ובקללות, הוא אומר, אני לא ממשיך, הוא מצביע אליי, עד שאני לא עף מפה, לא זז מפה. ואנשים אומרים לו, מה הוא עשה לך? הוא בסך הכול עומד, בשום פנים ואופן, אני לא ממשיך עד שלא יזוז מפה. בלית ברירה, אני עכשיו אכנס לעימותים.

כמובן, זזתי והלכתי. כאשר הלכתי, נפגשתי עם הרב משאש, סיפרתי לו את הסיפור. הוא אומר לי, רב שאול, מה יש לך לומר? אתה היית עם ציצית. ברגע שאתה עמדת שם עם הציצית, זה חסמנו את כל הדרך, את כוח הטומאה, זה פשוט בלבל אותו לגמרי, ולא יכל לראות שום דבר בכוח הטומאה, ולא תטורו אחרי רבכם אחרי עיניכם אשתם דונחם, וייתם קדושים.

אני השם אלוקיכם, אשר רוצה את ידיכם בעצמם. תראו כמה כוח של הנושא הזה של מצוות הציצית. חכמנו מסבירים, למעשה זכינו במצוות הציצית. קודם כול, חז"ל אומרים, בזכות אדם הראשון שהיה ערום, ויעש השם לאדם ולאשתו קטנות עור וילבי שם, רבי מאיר, בעל הנה זכותו יגן עלינו, אומר קטנות עור, וזה למעשה מהעוצמה של הציצית. עכשיו, עוד יותר מזה, חכמנו עוד מסבירים, ששורש המצווה של הציצית הוא בקין והבל.

קין זה היה עובד אדמה, וזה היה רוע צאן, זה היה צמר וזה היה פשתן. נכון שבגלל שהיה רצח, אז הקדוש ברוך הוא בא ואמר שאסור ללבוש שעת נס, צמר ופשתים, אבל בציצית היו הכוהנים כן לובשים את זה, את שניהם ביחד, כדי להראות, להביא את השלום, להביא את החיבור בנושא הזה. חכמנו גם מסבירים שמצוות הציצית באמת באה וניתנה בהתחלה לנוח.

כיצד ניתנה לנוח, אלא קורה דבר אחד פשוט, כאשר נוח היה ונטע כרם ויתגל בתוכו הלום, ועשה מה שעשה חם שפגע באביו, כתוב, ויקחו האחים. אנחנו יודעים, שם ויפת, השמלה וערוות אביהם לא ראו, כיסו את אביהם. אומר הקדוש ברוך הוא, אתה שם, כיסית את ערוות אביך, תזכה למצוות ציצית. אתה יפת שכיסית את ערוות אביך, הקדוש ברוך הוא ייתן לך דבר אחד פשוט, שגוג ומגוג יבוא מזרעך, ואני אתן לו מקום קבורה בארץ.

ואחר כך, חכמינו אומרים, מחזקים את הראייה גם בזכותו של אברהם אבינו. כאשר אברהם אבינו נלחם עם כדור לעומר ואותם ממלכים, חמשת ממלכים וניצח אותם, ובא מלך סדום, אמר לו, תן לי את הנפש וקח את הרכוש. מה אומר אברהם אבינו? "ערימות ידי לאלילון קורא שמים וארץ, אם מחות ועד שרוך נעל". אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה לא רצת לקחת אפילו מחות.

חייך שאני נותן לבניך את מצוות ציצית. כמובן, את הנושא הזה של שרוך נעל, אני נותן את מצוות הייבום לבניך מעשה זה. והאמת האמיתית היא שהנושא של הציצית הוא החיזוק האמונה שמבראשית לעיני כל ישראל. זה הציצית, זו הקדושה שנמצאת במקום הזה, אנחנו יודעים בדיוק כמה כוחה של הציצית, זאת יהי רצון שהציצית הזאת, בעזרת השם, תוביל את עם ישראל לטובה ולברכה, לששון ושמחה, והקדוש ברוך הוא יבטל מעלינו כל גזרות קשות ורעות ויגזור עלינו גזרות טובות.

וזכותו של המנוח של מורנו ורבנו הרב מרדכי אליהו יעמוד לנו ולכם, לישועה, ללחמה ולגאולה קרובה במהרה בימינו, אמן ואמן.