להתכונן לעתיד
תמלול השיעור
השלום והברכה וכל טוב סלע, פרשת השבוע, פרשת וישלח, פרשה מאוד מאוד מעניינת. יעקב אבינו שב הביתה, איך אומרים? כמה טוב לחזור הביתה, אבל לא בקלות הוא חוזר הביתה. האיש הזה עשרים שנה בביתו של לבן עשו את שלהם. הוא ראה את כל התהפוכות ואת כל התחבולות של העולם כולו, למד לדעת איך להתמודד עם החיים, הפיק לקחים, הסיק מסקנות, ואני חושב שהוא הגיע גם לנקודה שהוא אמור בתואר הזה לקבל, תיתן אמת ליעקב.
אני חושב שהאיש הזה התחשל, אז מה נושא את שלו? אשריו לאדם שיודע לראות את המשגים שלו, את הטעויות שלו, ויכול, כמובן עם הרצון שלו אז, כדי לתקן אותם. יעקב אבינו, עם כל התחבולות ועם כל הבעיות שעשו לו, הקב"ה קיים את הבטחתו. ירד לבד, בודד במערכה בלי כלום, והנה הוא שב עם חמולה שלמה. ארבע נשים, אחד עשר ילדים, צאן, בקר, גמלים, ברוך השם, הכל טוב ויפה, אבל הבעיה היא לא הכסף, לא הרכוש.
הבעיה היא איך אני, ברגע שנכנס לארץ הזאת, המובטחת, מי יעמוד מולי ויעמוד כנגדי כדי שלא לתת לי להיכנס למקום. ויעקב אבינו לא עשה בתחילת הדרך. הוא החליט, והגיע למסקנה שמאבקי כוח זה לא הדרך. צריך לעשות דרך אחרת, למרות שהם הגויים שבסביבה שלנו. הם לא מבינים שום שפה אחרת. רק קלחר וחתחי. אבל הוא מנסה בכל זאת. והוא מגיע ושולח משלחת מאוד מעניינת.
וישלח יעקב מלאכים. רש"י אומר לנו מלאכים ממש. למה? כי יכול להיות שאם יושלח אנשים, האנשים האלה לא יאמרו אמת או שהם עלולים לסכן אותו או שהם ישתכנעו שעשו הוא הצודק והארץ הזאת שייכת לעשו ולא שייכת לבניו של יעקב אבינו. ואנחנו רואים ירידה מאוד מאוד תלולה בכל העוצמה הגברית, הכוחה, הכוחנית של יעקב. וירא יעקב ויצר לו וקורא לעשו "אדוני".
כות אמרו לאדוני לעשו, הוא קורא לעצמו "עבד", משפיל את עצמו עד כדי כך. יש חלק מחכמי ישראל שאומרים שהקדוש ברוך הוא אמר לו: אני הבטחתי לך שאל תירא ושמרתיך בכל זאת, ואתה מתרפס לפניו, חייך ששמונה מלכים יצאו ממנו לפני שיצאו ממך. עד כדי כך. יש סיפור על רבנו הקדוש, ששלח פעם מכתב לקיסר רומי, עבדך אדוני. אמרו לו התלמידיו: רבנו, מה אתה משפיל את עצמך לפני הגוי הזה?
אמר להם: אני יכול להיות יותר טוב מזקני, למען השלום אני מוכן להוריד את הראש ולהגיד "עבדך" ולומר "כל תאמור לאדוני"" וכו' וכו'. רבותיי, כל המילים האלה, יעקב אבינו לא עשה אותן מתוך פחד, עשה אותן דווקא מתוך עוצמה. הרבה פעמים כשאנחנו יודעים להודות על האמת או לוותר או לומר למישהו אחר: אתה צודק כדי להנמיך את האש, זו עוצמה גדולה.
כי יעקב אבינו לא פחד אישית מעשו. הרי בתחילת הדרך, אם היה פוחד מעשו, הוא לא היה נכנס לקבל את הברכה. ועובדה קיימת, שעשו גם בעצמו היה לו איזה פחד קטן מיעקב. יקרבו ימי אבל אביו והרגה את יעקב אחי. למה אתה לא הורג אותו עכשיו? אלא הוא ידע את כוחו של יעקב. ויעקב אבינו הוא האיש הזה שמגולל אבן שכל הרועים לא יכולים להרים אותה.
האיש הזה שמלאך לא יכול לו. אז מי זה עשו בשבילו? אלא לבמפני דרכי שלום הוא פשוט אוריד את עצמו. הדאגה של יעקב הייתה, כפי שאמרו חז"ל, וירא יעקב מאוד ויצר לו. הוא לא פחד מעשו. הוא פחד שמא יגרום החטא. שמא אותן שתי מצוות שהיה אמור לעשות אותן לא קיים אותן, והן כיבוד האם, כיבוד ההורים, שעשרים ושנה נעדר מהן. והוא נשא שתי נשים בחייהן.
ואז הרי כתוב, וישלח אותה לא תיקח צורח רוותה בחייה. נכון שזה היה לפני מתן תורה, ובכל זאת האבות קיימו את התורה גם כאשר לא ניתנה. אז לומדים מזה חז"ל. וירא יעקב מהמילה איש אמו ואביו תיראו. וייצר לו וישל אחותה לא תיקח לצרור ערוותה בחייה. שתי המצוות האלה שלא קיים אותן, הוא מאוד מאוד פחד. שמא יגרום החטא. הוא לא רצה להגיע שוב לשפיכות דמים.
אני חושב שמול עיניו עמדו התמונה המזעזעת שקין הורג את הבל. שני אחים שרבים ואחד הורג את השני, ואין על מה. אז נכון, חז"ל אומרים, הוא פחד שמא ייהרג וגם שמא יהרוג. אני חושב שהוא פחד יותר שמא ייהרוג מאשר ייהרג. ולכן, יעקב נקט בשלושה דברים. נקט, וזה מלמד אותנו. הוא נקט בדורון, כי כאשר הוא שולח באמת מנחה לעשו אחיו, לתפילה, אצילני נא מיד אחי מיד עשו, ולמלחמה.
אם יבוא עשו אל המחנה האחד והיכהו, והמחנה הנשאר לפליטה גדולה. שאלו פעם, אתה חפץ חיים בזמן השואה, מה יהיה? עם ישראל הולך להתכחד. העמלקים האלה משמינים את כולם. אמר להם, יש הבטחה מהסבא הראשון שלנו, יעקב אבינו. אם יבוא עשו אל המחנה האחד והיכהו, והיה המחנה הנשאר לפליטה, תמיד יישאר מחנה לפליטה, שבאמת זה מה שהיה אחרי השואה הנוראה, לצערנו הרב, במה שקרה שם.
יעקב אבינו מלמד אותנו דבר מעניין. התפילה היא חשובה ביותר. ההכרות למלחמה כן. הדורון גם זה חשוב, אבל אסור לסמוך על הנס. אתה צריך לעשות הושיע לך ידך והושיע לך השם. את זה מלמד אותנו יעקב. ולכן הוא תכנן את כל המהלכים האלה בצורה המסודרת ביותר. ויותר מזה, אני חושב שגם בנושא של המלחמה, היום גדולי הלוחמים אומרים שההגנה הטובה ביותר זו התקפה.
הוא הכין את עצמו ונערך לכל. והנה, קורה דבר מאוד מעניין. כאשר הוא מחלק את החמולה לשניים, ויוותר יעקב לבדו, והנה, ויאבק איש עמו. אז חז"ל אומרים שזה היה שרו של עשיו או מלאך, והאיש הזה נאבק איתו. אגב, הרמב״ם אומר שזה היה היצר שנאבק עם יעקב. הרבה פעמים גם אנחנו נאבקים עם היצר בכל מיני תחנות ביניים, מפגשים, לעשות, לא לעשות, איך, מה יקרה וכו'.
חז"ל מסבירים שהיצר הזה או השטן הזה או הנחש הקדמוני יש לו תמיד דרכים. יש לו, כשאתה בא לעשות מצווה, אז הוא עוצר אותך. מה אתה צריך עכשיו לקיים את המצווה? אתה עוים? גמרת עכשיו? מה אולי חלילה תדבק בקורונה או משהו כזה? עזוב, שם בבית, תנוח, תראה טלוויזיה, תירגע. אתה פתאום רוצה להיעלם מזה עבירה? אז הוא נותן לך דחיפה.
עזוב, זה שטויות? מה זה? זה דבר פשוט. על מה אתה? על זה? את זה אנחנו מבקשים תמיד בתפילת מעריב. ויעשה לשטן מלפנינו ומאחרינו. מלפנינו, כשאני בא לעשות מצווה, אז הוא עוצר אותי. עזוב, תנוח, זה לא בשבילך. כשאתה רוצה, בא פתאום עבירה לידך, הוא דוחף אותך, מאחרינו. ואיך זה שום דבר? נו, אז מה? אם פעם אחת עשית איזה את, מה יקרה? אתה צדיק גדול, כל כך מזוות אתה עושה.
תתחיל לזרום יותר קדימה. המעניין ביותר, יעקב נמצא בלילה. ומה קורה בלבטל יעקב לבדו? רש"י מסביר שכח פקים קטנים וחזר לקחתם. שימו להם מה שקרה פה. הדבר המעניין, וכי באמת יעקב אבינו, כל מה שיש לו זה מה שמנה את אותו פח קטן. רבותיי, זה רמז מאוד גדול. אדם, כשנמצא בחושך ונמצא בלילה, הוא צריך לדעת דבר אחד: את הפקים הקטנים, את הילדים הקטנים האלה, את דור ההמשך אסור לו לשכוח.
את דור ההמשך אלה הפקים הקטנים. שמהם מבצבץ האור הגדול. אדם יכול לעבוד, הכול טוב ויפה. יהודי צריך לנכון להביא את הפרנסה הביתה. האם הוא בערב ראה ובדק מה הילדים שלו עושים? היכן הם לומדים? מה המצב שלהם? מה קורה? שלא יהסס, ואחר כך, כאשר זה יהיה מאוחר, הוא יגיד, שמע, אני עבדתי למען הפרנסה שלי, הכול טוב ויפה.
אתה אחר כך תישאר לבד. כי שכחת את הפרקים הקטנים. כי הפרקים הקטנים האלה לא נמצאים איתך. אנחנו צריכים להבין כמה עוצמה צריך לדבר הזה. כמה השקעה. חינוך זה לא משחק, זה לא ביזנס. חינוך זה פשוט מסירות נפש מתחילת הדרך ועד סופה. לא בכדי דוד המלך אומר לנו: הזרועים בדמעה ברינה יקצורו. הלוך ילך, נושא משך הזרע. בוא יבוא ברינה, נושא משך הזרע.
הוא אומר: יש שני אנשים, אחד זורע בדמעה ואחד ברינה. יש כאלה שכל היום מקטנים: מה אני אעשה? אני הולך ועסוק בפרנסה? הילד כבר ילמד, בית הספר ילמד אותו, השכונה תלמד אותו. מה יקרה לו אחר כך? הלוך ילכו בחום, נושא משך הזרע. כשהילד גדל והתבגר, לראות פתאום הוא לא איתו בכלל ובכלל בעולמות אחרים, שלא יבוא בטענות, כי כל הזמן לא עשית כלום.
אבל זה שמרינה, שזרע מרינה, וכל הזמן, מה שהשמחה שלו זה מה הילד עשה ומה הילד למד, ואיזה פרק הוא שינן, ומה המצב שלו ואיך הוא מתנהג, אם זה עם ההורים, אם זה בחברה, אם זה בכיתה, יראות בדיוק במעקב מתמיד "בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו". אחר כך הוא יוכל לראות ולהגיע לדברים הגדולים ביותר, שזה "בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו".
יש הסבר נוסף, שכח פרקים קטנים. רבותיי, אנחנו עומדים בעזרת השם בשבוע הבא לקראת חג החנוכה. יעקב אבינו אומר לנו מסר, גם כשיהיה חושך, גם כאשר היוונים יחשיכו לנו את העולם ולא ייתנו לנו לקיים את התורה והמצוות שלא נהיה כעם אלא ככל הגויים, אסור לכם לשכוח את הפח הקטן. הפח הקטן שבו נמצא השמן מששת ימי בראשית, זה השמן שבא מן האור הגנוז, שהקדוש ברוך הוא שמר אותו לכל הצדיקים לעתיד לבוא.
לכן יעקב אבינו מוכן להסתכן ולעשות הכול ולחזור להביא את אותו פח, להזכיר לנו דבר אחד פשוט: אסור להתייאש. העבודה היא קשה. עד מתי? בעלות השחר. כשעולה השחר, היצר הזה, או הסתרו של עשיו, או הסמ"ך הזה, אומר, שלחני, אני לא יכולתי עליך. למה? כי בידך מצוות כאלה גדולות שאתה לא מוכן לוותר. אומר יעקב אבינו, לא אשלחך כי אם ברכתני.
מה זאת אומרת? החוכמה היא, יעקב אבינו רוצה דבר אחד פשוט: הוא רוצה לקבל את הברכה דווקא מהשונא שלו, מהיריף שלו. כי לקבל ברכה מהאוהב זה לא חוכמה. אבל לקבל דווקא מהשונא ולהכריח אותו לברך אותך? זו הברכה בעלת משמעות שהיא מתקיימת לדורות. את זה יעקב אבינו רומז לא פחות ולא יותר. יעקב אבינו רומז בסוף ימיו, כאשר הוא בא לברך את ילדיו של יוסף, אומר לו המלאך הגועל אותי מכל רע יברך את הנערים.
אותו מלאך שאני נאבקתי איתו, שהוא מלאך רע, גואל אותי מכל רע, אותו מלאך רע. אני האלצתי אותו כדי לברך אותי. ומה הוא בירך אותי? אני שאלתי את המלאך הרע הזה, האם תם עידן יעקב מהמילה אקריביות, מהמילה שכל הזמן רק עם הצהרות עם הבעיות. הוא אומר לו לא, אתה חיפרת על זה במשך עשרים שנה שמה במקום, תיתן אמת ליעקב חסד לאברהם.
עכשיו לא יקרא שמך יעקב, כי אם ישראל. ישראל מהמילה ישר אל. אתה צריך לדעת כמה חשוב שהשם הזה זה מהות שלך. וכאן, רבותיי, יעקב אבינו עומד להיפגש אחרי שהוא ניצח והוא צולע על ירחו. הרבה פעמים היצר גם פוגע בנו, אבל אסור לנו להתייאש. כשזורחת השמש מרפה בכנפיה. יעקב אבינו עומד להיפגש עם עשיו. פגישה לא קלה. שאל אותי פעם יהודי, תגיד מהיכן באו האמונות האלה של יהודי המזרח מהנושא הזה של הדגים נגד העין הרע, ושל החם סוד והכול.
אז אמרתי לו, תקשיב טוב, זה בא מיעקב אבינו. הוא אומר לי, מה זאת אומרת? אמרתי לו, בוא תראה. אז קודם כל, יעקב אבינו כתוב, ויקח מן הבא בידו, מנחה לעשריו אחיו. זאת אומרת, לא בידיו, אלא בידו. אז אומרים חז"ל, חז"ל הוא כך. עכשיו, וכמה הוא שולח לו? אני רוצה שתקשיבו טוב-טוב. החשבור הוא פשוט. וילד שם בלילה ההוא, ויקח מן הבא בידו, מנחה לעשיו אחיו.
עזים 200, טיישים 20, ומאתיים עשרים. רחלים 200, ארבע מאות עשרים. אלים עשרים, ארבע מאות ארבעים. גמלים ומניקות ובניהם שלושים, ארבע מאות שבעים. פרות ארבעים, חמש מאות ועשר. ורימה עשרה, חמש מאות עשרים. אטונות עשרים, חמש מאות ארבעים. ואיירים עשרה, חמש מאות חמישים. שלח לו חמש מאות חמישים, שימו לב, נגד העין הרעה.
מעניין מאוד שהזוהר הקדוש אומר, מה המניין הזה של חמש מאות חמישים. הוא אומר חמש מאות חמישים כמניין נשר, נ"ש חמש מאות חמישים. הוא בא להגיד לו דבר אחד פשוט, שעם ישראל כנשר יאיר כי לא על גוזליו ארחף. הקדוש ברוך הוא הוא הנשר, הוא ששומר עלינו ולא יעזור לך כלום, תרצה או לא תרצה. אני פה בעל הבית, אני זה שיהיה פה בארץ הזאת.
אני פה במקום הזה. לכן, לא בכדי גם ההשתחוויות שלו. כתוב שהשתחווה יעקב שבע פעמים עד גישתו, עד אחיו. מה זה, מדויק? מה זה, הוא לקח מטראז' למדוד כמה השתחוויות? אלא אנחנו יודעים דבר אחד פשוט. יעקב אבינו, בגימטריה 182. 182 זה שבע פעמים 26, שם השם. הוא יודע דבר אחד פשוט. כתוב שם, אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם השם.
יעקב אבינו יודע דבר אחד פשוט, יש ברכה אחת שניתנה לעשו. הוא קיבל שבע ברכות, כמניין יעקב. ברכה אחת, השמינית, נמצאת אצל עשו. הוא אומר, אם אני אגיע, ואני אגיע לעשות את הברכה, לקחת, במקום שבע פעמים להשתחוות לו לשמיני, לא תהיה שום פליטה לעשו. הרי כתוב שם, נדמה לי, והיה בית יעקב לאש, ובית יוסף לאבה, ובית עשו לקש.
מה המשמעות של הדברים האלה? אש יכולה להיות מטה האנרגיה של כל העולם כולו. להב"ה, אתה נהנה ממנה, כי היא כבר מאוחדת. עכשיו, תארו לעצמכם, אומר הנביא העובדיה, תדעו לכם, כל הפנטזיה הגדולה והרעש שעושה עשו הוא קש. קש. בגימטריה, קופשין זה 400. 400 איש עמו. ה-400 האלה, אומר הארי הקדוש בגימטריה, רע עין. והעיניים של עשו הם רק לחומרנות.
ולכן, כשהוא נפגש עם יעקב, אומר לו, וירא את הנשים ואת הילדים. אומר לו, מי אלי לך? אתה שומר מצוות, יהודי צדיק, מה אתה צריך ארבע נשים? אומר לו, הילדים אשר חנן ירוקים את עבדיך, עשה לו כך. הילדים. ואתה שם חן עינך, הרשע, על הנשים ועל הילדים. והיה בית עשו לקש. כמובן, חליחו לקום ולא תהיה פליטה לבית עשו. יעקב אבינו בא עכשיו, אחרי הפחד הזה, פתאום הוא מתרומם.
בזכות מה? זכות אותו שם שקיבל. כי בשם ישראל יש לו את כל השמות של האבות ושל האמהות. באות י' של ישראל יש לו יצחק, יעקב. באות ש' יש לו את שרה. באות ר' יש לו את רחל ואת לבקה. באות א' יש לו את אברהם, ובאות ל' יש לו את לאה. ולכן, קיבלת את הדבר הזה, שהשלמות. אלה האבות והאימהות שבזכותם למעשה הוא ממשיך הלאה. האמת היא שיעקב אבינו בדרך, הבין עשו שהוא לא יכול לו בדרך הכוח.
אז אומר עשו, בוא ננסה דרך אחרת. הדרך שמנסים אותנו, לצערנו הרב, הגויים. תראו, רבותיי, קורה דבר מעניין. ויאמר עשו אומר, ניסהבן אלך וילכה לנגדך. בואו, איתנו ביחד. עכשיו השלמנו, הכול טוב ויפה, הארץ רחבת ידיים, ביחד נקים, אנחנו משכחים סך הכול. יעקב הבין שכנראה בדרך הגשמית הוא לא יכול לחפש איך להוציא את הרוח מעם ישראל, איך להביא את כל הרוחות הרעים מאירופה ומאמריקה ובכל המדינות כדי פשוט לחסל את עם ישראל.
זה מה שרצו היוונים, זה מה שרצו הרומאים, זה מה שרצו אותם רשעים שהיו בברית המועצות עד ימינו אנו. יעקב אבינו מבין, ויאמר אליו, אדוני יודע כי הילדים רכים והצאן הוא בקר, העלות עלי ודפקו מחד ומתו כל הצאן. אתה צודק, אני אוהב אותך, אני רוצה להיות איתך, אבל יש לי פה בעיה. תסתכל, אנחנו עייפים אחרי הדרך וכולי, מחפש אמתלה איך להיפטר ממנו.
יעבור מאדוני לפני עבדו, ואני אתנהלה איתי לרגל המלאכה אשר לפניי, עד אשר אבוא לאדוני שעירה. אנחנו לא ראינו שיעקב אבינו בא לשעיר, כי הוא יודע בדיוק מה שקורה. ואנחנו רואים עוד יותר מזה. עשו מחפש עוד אבטלה. ויאמר עשו, הציג עמך מן העם הזה אשר איתי, ביחד, איך אומרים, קואליציה. ויאמר יעקב, למה זה ימצא חן בעיני אדוני?
תודה רבה, באמת. אתה הרבה יותר מכובד ממני. מי אני? אני הפשוט הזה, עזוב. וישוב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה, ויעקב נשא סוכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות. יעקב אבינו הבין דבר אחד פשוט, שפה זה לא הדרך. לכן כשהתרחק ממנו ויבן לו בית. יהודי צריך לדעת לבנות משכן, לבנות לו בית. ולמקנהו עשה סוכות. זה הדבר ההיא. ולכן קרא למקום הזה סוכות.
ופתאום, אחרי כל הנושא הזה, ויבוא יעקב שלם עיר שכם בארץ כנען. מתי באה השלמות? כשאני כבר מרוחק מכל הגויים, כשאני מרוחק מכל האנשים האלה, ואני מקים את הדבר הזה. לכן אנחנו רואים בדיוק מה יעקב אבינו מלמד אותנו. ועוד נקודה נוספת, מעשה אבות, סימא לבנים. אברהם אבינו קנה את מעלת המכפלה כדי לתת, איך אומרים? קושאן שאף אחד לא יכול לקחת ממנו.
מזה שהוא קנה את מעלת המכפלה. והנה, יעקב אבינו גם, ויהי כן את חלקת השדה אשר אתם העולה במה וכו', אביא בשכם בימי הקסיטה. בשכם הוא קנה את החלקה, זה שקבור בה היום יוסף. למעשה זו חלקת שכם, קנה אותה בכסף מלא במקום. ובדרך קורה דבר מאוד מאוד קשה וכואב, רבותיי, והוא לא פחות ולא יותר. הרי שנח ועכשיו הוא מסודר ובארץ והכול מסודר והכול טוב, והנה באה המכה שהניסיון הכי קשה ליעקב, הנה מהי בחירת ליבו רחל אמנו מתה בדרך.
וכשמתה רחל אמנו בדרך, שימו לב, רבותיי, מה שקורה. הנה, ויסעו וחיטתי לו מעלה הרים, ואנחנו רואים דבר מעניין, הנה. ויצאו מבית אל, ויהי כברת הארץ לבוא אפרתה, ותלד רחל ותקש בליד איתה. אותנו צריכים ללמד דבר אחד, אסור לאדם לקלל את עצמו אפילו בצחוק. אסור לאדם לומר על עצמו, קל וחומר על אחרים, דבר לא טוב. רחל אמנו האם הקדושה הזאת.
כאשר לא ילדה, היא באה ליעקב ואמרה לו, מה אמרה לו? הבה לי בנים, ואם אין, מתה אנוכי. כאב לו ליעקב אביו ואחריו יעקב וכולי, על זה דיברנו. אבל מה קורה? היא פתחה בפיה, הבה לי בנים, שיהיו לי שני ילדים, שזה מיעוט רבים, אם אין, אין בעיה, מתה אנוכי. וככה זה מה שקרה כאן. היא בדרך אפרת, הנה. בצאת נפשה ותקרע בן אוני, ואביו קרא לו בנימין.
ותמות רחל ותקבר בדרך אפרתה, היא בית לחם. ומה קורה? יעקב אבינו קובר אותה שמה במקום. נכון שרש"י מסביר, ראה שברוח הקודש, כאשר זה אם הדרך ליציאה מהגלות, שכאשר בניה יצאו לגלות, היא תעמוד בבכי. נביאה יחידה, איך אומרים? רחל מבכה על בניה. מנעיק הולך מבכי ועינייך מדמעה, כי אסחה לפולתך, והשבו בנים לגבולם. וכאן כתוב, שימו לב, וייצא ועקומת על קבורתה היא מצבת קבורת רחל עד היום.
שמעתי, כשהייתי ממונה על המקומות הקדושים לפני שלושים שנה, לפני ששיפצו עכשיו את קבר רחל של אמנו, היה שם בית קברות יהודי, ליד, מסביב לקברים, לקבר של רחל אמנו. סופר שהיה גוי אחד שגר בבית לחם, שבא בלילה וגנב את כל המצבות של בית הקברות היהודי. גנב את כל המצבות. למחרת הוא מתעורר כדי להשתמש בשייש הזה, הוא רואה שמצבה אחת איננה.
הוא מגיע לבית הקברות, הוא רואה את המצבה של רחל במקומה. הוא הוריד אותה, לקח אותה עוד פעם. למחרת הוא בא, מתעורר, המצבה הזאת איננה. אדם כזה השתגע, הלך לקאדי, אמר לו, בבית הקברות היהודי יש שד. אמר לו, מה קרה? אמר לו, תשמע, אני באתי בלילה. קנבתי את כל המצבות, ויש מצבה אחת שאני לוקח אותה וחוזרת. אני לוקח אותה וחוזרת.
אמר לו, רגע, אני אשאל את הרב של היהודים. נדמה לי היה הרב עוזיאל, זכר צדיק לברכה, ושאל אותו, יש פה משהו משונה פה בקבר הזה? הוא אומר לו, אני מתפלא עליך. אתה מאמין בתורה של היהודים? הוא אומר לו, כן. אמר לו, תשמע, זאת הייתה רחל, אשתו של יעקב אבינו, ברגע שהיא מתה במקום, והוא שם מצבה, הוא אמר דבר אחד פשוט: היא מצבת קבורת רחל עד היום.
זאת אומרת, המצבה הזאת לא הולכת לאיבוד. מה שהוא אמר, הצדיק הזה, זה מתקיים, ואף אחד לא יוכל להזיז ולקחת. אני רוצה רק לומר לכם, הבין אכדי את הדבר הזה. כמובן, הוא דרש מהערבי הזה, הגנב הזה, שיחזיר את כל המצבות וישפץ אותם, ושידע, אם עוד ישים יד בבית הקברות הזה, שם ידע דבר אחד, שיש לו חשבון עם אכדי. פה לא נוגעים במקום הזה. ורבותיי, אמרו לי עד שאחר כך הבן שלו, המשיך, הוא הפך להיות המשרת ואיש ההחזקה של בית הקברות היהודי לאחרי מלחמת, עד אחרי מלחמת ששת הימים.
עד שאחר כך ששיפצו וסידרו את הדבר הזה. זאת אומרת, כמה עוצמה שהמתים, הצדיקים שלנו, איך אומרים במיתתם, קוראים חיים. זרח אל ימנו. ולכן יעקב אבינו בסוף ימיו, כשהוא רוצה לבקש מיוסף שיקבור אותו בארץ ישראל, הוא אמר לו, בעני בגויים מפדן מתה עלי רחל שתו תחשוב. הייתי רוצה מאוד מאוד שתיקבר לידי. אבל מן השמיים פסקו שהיא תהיה פה, והיא, הבכי שלה הוא הרבה יותר גדול משלי.
ואשתדל לך, בני היקר, אני במפגש הראשון שלי איתה, עוד עלה באר, הרי לא יאומן כי יסופר כיצד אני הולך ומנשק את רחל. הרי זה לא, איך אומרים, לא מכובד, לא נאה. עוד אז? אמרו לו, הנשיקה שנשקתי את רחל, העברתי את הכוח הרוחני והברכות שאבא שלי אמר לי, גשנא הושקה לי בני, כיוון שהיא חלק ממני, כיוון שהחצי השני שלי, השלמות, וישק יעקב לרחל. אבל אתה יודע למה בכיתי?
שני דברים. בכיתי, א', בגלל שהיא לא באה איתי לקבורה, ובכיתי גם עוד דבר, שהבכי שלה יותר טוב משלי. אני אבכה ואבקש על עם ישראל, זה לא יעזור לי. אבל כשהיא תבכה, רחל מבכה על בניה, הקדוש ברוך הוא אומר, הוא מעיק הולך מבכי ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך. עכשיו, עוד יותר מזה, הבכי של רחל, הוא יכפר. על מה? על הבכי ועל הצעקה שצעק עשו בזמן שלא קיבל את הברכה. ויזעק זעקה גדולה ומרה, הזעקה הזאת, איפה היא הגיעה?
הגיעה בסוף עד מרדכי היהודי וצעק זעקה גדולה ומרה. מי זה מרדכי היהודי? מבני בניה של רחל, משבט בנימין. אל תדאגי, אביו קרא לו בנימין. זאת אומרת, אביו שבשמיים קרא לו בנימין. למה? למה? כי הקדוש ברוך הוא יאמר לבנימין, בנימין, ידיד השם, חופף עליו כל היום. זה ידיד, זה בנימין, זה האחרון שעושה. לכן גם הפטירה הזאת, אני חושב שמאוד מאוד כאבה ליעקב אבינו בדרך.
האבא הזה, שמנסה בכל מאודו כל ימי חייו, ככה, כל הזמן, להתמודד. כמובן, היו לו גם התמודדויות עוד יותר קשות, וזה בסיום עם דינה שיצאה שם. ומה שקרה עם דינה, רק מילה אחת אנחנו נסיים. אומר הזוהר הקדוש, ותצא דינה בת לאה לרעות בבנות הארץ. מה קורה? שכם בן חמור עושה מה שעושה, הנה נסת על ידו, והיא מבינה דבר אחד, גם אונס וגם דבר שבא דרך הגויים, לשם אנחנו גם יונקים, בדרך-לא-דרך, את הנשמות הגדולות.
וכאשר חמור בא ליעקב ואומר לו דבר אחד פשוט, אומר לו, תקשיב טוב, הנה, האנשים האלה שבו והארץ הינה, הנה רחבת ידיים לפניכם. הנה. אומר הזוהר הקדוש, מה פירוש המילה רחבת ידיים? רעתה דינה, המילה רחבת, זה אחד מעשרת הרוגי מלכות אמור לצאת ולעבור דרכה. ומיהו במילה רחבת? ש, ח, ב, ת, רבי חנינא בן תרדיון. האיש הזה, הנשמה הגדולה הזאת, אמורה להגיע, לעבור דרך, דרך דינה, דרך שכם ורחמון.
כי נשמות גדולות כאלה דווקא באות דרך בדלת הזאת. יהי רצון, בעזרת השם, שזכותו וזכותם יגנו עליכם ועלינו וימלא משעות ליבכם לטובה ולברכה, לששונו שמחה. אמן ואמן.