חילופי דורות
תמלול השיעור
השלום והברכה וכל טוב סלע לכל מאזינינו וצופינו, ברכת השם עליכם. השבת, פרשת חיי שרה, חילופי הדורות, השבת בשבילי לפחות היא מיוחדת. אני מצפה לה ככה בכיליון עיניים, בעזרת השם, להיות במחיצתם של אבותינו במערת המכפלה בחברון, לעשות שבת שם עם האבות. לפחות אנחנו, איך אומרים, מקיימים את "כבד את אביך ואת אימך", אז השבת, בעזרת השם, אנחנו נבקר אצל האבות, ולא רק שנלמד ממידותיהם.
באמת, מי שלא ראה שמחה כזאת במערת המכפלה בחברון בשבת חיי שרה, לא ראה שמחה מימיו. עשרות אלפים שמסתופפים וישנים בחוץ בכל מיני מקומות, וכל המטרה והמגמה האחת ויחידה, להסתופף ולקבל עוצמה רוחנית מהאבות ואימהות שלנו. והשבת זה פרשת חיי שרה. אולי אני אתחיל כדי לא לקפח ולתת קומפלימנט, ומגיע להם בזכות ולא בחסד, של הנשים הצדקניות.
הגמרא באבמות ס"ג אומרת, אישה יפה אשרי בעלה. מספר ימיו כפליים. מה זאת אומרת? אומרת, נכון שאנחנו אומרים שקר החן והבל היופי, אבל גם היופי הפנימי וגם היופי החיצוני יש לו משמעות. אם אני יודע לשלב את שניהם יחד, אז אני הגעתי לדרגה הגבוהה ביותר. אברהם אבינו, שבאמת כל כך הרבה העריך והוקיר את רעייתו, שבאמת עד כדי כך שרק בסוף, הננה ידעתי כי אישה יפת מראיית.
זאת אומרת, ידע בדיוק להעריך. כשיודעים לשלב את שניהם יחד, כשיודעים באמת את הנפש הפנימית לדעת להוציא החוצה, זה דבר חשוב. למה? הכוונה אישה יפה שהיא יודעת להפגין, להוציא החוצה את מידות החסד. לכן גם הגמרא ממשיכה שם, והיא אומרת, אישה שעיני יפות, גופה היא לא צריכה בדיקה. מה זאת אומרת עיני יפות? וכי עיניים כחולות או ירוקות או שחורות? לא.
עיני יפות שהיא יודעת להקרין, שהיא יודעת באמת הנה איבאוהן, רוצי, לושי, עשי עוגות. והאישה הזאת שיודעת באמת להוציא מתחתה את הבן שיודע למסור מסירות נפש כזאת בעקדה, זה כל זה היא. ולכן, ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה, מי ששם לב פה רואה דבר מעניין. הוא רואה ולבכותה קו קטנה. כל עוד ששרה הייתה חיה, כפה פרסה לעני וידיה שליחה לאביון.
ברגע ששרה מתה, נפטרה מן העולם, עברה לעולם שכולו אמת וצדק כדי לקבל את כל מה ששכר כדי לעמוד מגן וצינה לבניה, ידו של אברהם מתקצרה. הכף של אברהם מתקצרה. ועובדה, אחרי פטירתה, בחז"ל אומרים שאין אישה מתה ירק רק לעל בעלה ואין בעל ואין איש מת אלא לאשתו. ופה למעשה אנחנו רואים אחרי פטירתה של שרה ואברהם זקן בא בימים. וכי הוא זקן עד עכשיו אנחנו לא יודעים.
הרי האיש הזה בכלל, כל הנושא הזה של הגיל לא שיחק תפקיד בכלל אצלו. והוא המשיך הלאה. ולכן אברהם אבינו אנחנו רואים בדיוק השלמות שלו הייתה שרה. לא בכדי הלוי אומר הביטו לאברהם אביכם ולשרת חוללכם. שרה תחוללכם היא מחוללת. רואים את השינוי שחל בין כשהייתה חיה לבין כשהיא הלכה לעולמה. ולכן דווקא בחילופי הדורות האלה אברהם אבינו מהר מאוד רוצה למלא את החלל הריק הזה של פטירתה של שרה.
וכמה זה כואב שחז"ל אומרים שהוא חוזר מהעקדה. כל-כולו שמח לבוא לבשר לשרה ולומר לה, תראי את הבן שגידלת עכשיו, אני יודע מדוע גירשת את עמה ואת בנה ישמעאל, שידעת בדיוק חינוך. על חינוך לא משחקים, על חינוך לא מתפשרים. הנה ראינו את התוצאות בעקדה של יצחק. והנה הוא מגיע הביתה, אין קול ואין עונה. אני חושב שזהו הניסיון ה-11 של אברהם אבינו, שבו כבר הוא לא יכל לעמוד.
והוא מבין בדיוק את חשיבותה שיכול לבוא ולומר: רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנו. דווקא כאן אברהם אבינו מבקש לרכוש את חלקת השדה, חלקת הקבר, כדי לקבור את שרה. והוא מבין דבר אחד: הגויים שנמצאים בארץ, כל ההבטחות של בורא עולם, הם לא מאמינים להם. הם לא מאמינים שאנחנו עם נבחר, הם לא מאמינים שאנחנו למעשה ארץ ישראל שייכת לאברהם שניתנה לו.
כל זה, מהתנ"ך הם לוקחים מה שהם רוצים. הם גם לוקחים את, במקום עקדת יצחק זו עקדת ישמעאל. טוענים שהייתה עקדת ישמעאל ולא יצחק. זו טעות גם שאברהם אבינו עשה. שאילו היה אומר לו הקדוש ברוך הוא, קח את בנך, לא היה שואל איזה בן, מי ומה, היה שוחט את ישמעאל, היו נפתרים כל הבעיות בימינו. אבל אברהם אבינו מבין שהוא צריך חזקה, וחזקה במקום הזה היא בקושאן, היא ברכישה.
והוא לא הולך לרכוש את מערת המכפלה, כי הוא יודע ששם קבורים אדם וחווה. הוא יודע ומבין שהקדוש ברוך הוא שולח אותו כדי לתקן את חטא אדם ושרע את חטאה של חווה. ולכן אנחנו רואים ויודעים זאת, כאשר האדם חטא, הקדוש ברוך הוא אומר לו, ארורה האדמה בעבורך, בעצבו מתאכלנה. כאשר הוא מתגלה לאברהם ושולח אותו לארץ, אומר לו, ונברכו בך כל משפחות האדמה.
אדם נענש כי חווה האכילה אותו ועברה על האיסור של אכילה מעץ הדעת, ואמר לו, כי שמעת לכל אשתך ארורה אדומה בעבורך. אצל אברהם אבינו בדיוק ההפך. הקדוש ברוך הוא אומר לו, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. וכאן אנחנו רואים את הדרך שבה נוהגים אומות העולם. מחד, אברהם, נישא אלוהים אתה בתוכנו, נבחר כברנו כבר בתנאיותיך איש ממנו כמה שאתה רוצה, הכול שלך, הכול, זה ההסכמים שאנחנו הולכים לעשות.
אבל ברגע שהוא לא רוצה לקבל מתנת חינם, אז הם מעלים לו את חלקת הקרקע הזאת במחירים כאלה גבוהים שלא כל אדם היה יכול לעמוד איתו. אבל אברהם אבינו מוכן. לכן על הדבר הזה יש לעם ישראל קושאן, ולכן 400 שקל כסף עובר לסוחר. איש לא יכול לבוא ולומר שמערת המכפלה היא שלהם, כפי שעשו לצערנו הרב המוסלמים והפכו אותה מסגד במקום שמה לתפילה.
והאחר שאברהם אבינו קונה את מערת המכפלה, לא רק את המערה קונה. רבותיי, ויקום השדה והמערה אשר בו. ולא רק זה, וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גיבולו סביב. דורשי רשומות אומרים, כיוון שאברהם אבינו מבין שמערת המכפלה זהו פיתחו של גן עדן. והוא יודע דבר אחד, שהוא מבקש לתקן את חטא עץ הדעת. והוא מתקן אותו ברמז: וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גיבולו סביב.
הוא מתקן ברגע שהוא לוקח וקונה גם את השדה. קניין, רבותיי, זה יצירה. קניין זה חידוש העולם כולו. אלה תולדות השמיים והארץ בעיבריהם. אל תקריא בעיבריהם אלא באברהם. וכאן אברהם אבינו, לאחר שהוא קובר את אשתו, הוא הולך ושולח את עבדו, זקן ביתו, את אליעזר, לקח את אישה לאברהם, ליצחק. אחת הנקודות המעניינות, אברהם אבינו רוצה ששרשרת הדורות שלו תהיה מאיפה?
ממשפחתי ומבית אבי. ארצי ומולדתי תלך ולקח את האישה ולבני ליצחק. והוא יודע שלא קל להיכנס לנעליה של רבקה, של שרה. וכאן, ברגע שהוא שולח את אליעזר, אנחנו יודעים, הנקודה המרכזית שמאפיינת בדרך כלל את האבות, את אברהם, את יצחק, את יעקב, הנושא הזה של בארות המים או המעיין. זאת אומרת, המים הם החיים, ורוח אלוהים מרחפת על פני המים.
אין מים אלא תורה. מים זה חיות. אליעזר יודע דבר אחד: אם אני רוצה לחפש ולהגיע לשרשרת הדורות של אברהם, אני לא הולך לאף בית. אני מגיע ישר אל הבאר או אל המעיין לעץ קצת השואבות. לכן, כשהוא מגיע, הוא מגיע לארם נהריים. מחוץ לאל, באר המים, לעצת השואבות. הוא יודע דבר אחד: שתפילתו, ויפה שיחתם של עבדי אבות, יותר אפילו מתפילתם של אבות.
כי עבדי אבות באים בזכותם של האבות. אליעזר, הוא משפיל את עצמו והוא מוריד את עצמו עד כדי כך שאפילו שמו לא מוזכר. העבד, העבד, העבד, הכול העבד. עבד אברהם אנוכי, כי הוא יודע איפה הוא גדל, הוא ראה בדיוק את כל תעצומות הנפש, הוא ראה את החסד, הוא ראה את מסירות הנפש של הבית הזה, הבית היהודי. הוא ראה את עבודתו, שילוב של שניים שהם אחד.
הוא ראה את כל הדברים האלה, ולכן הוא תולה את זיווגו של יצחק בתפילותיו בעוצמת רוחו של אברהם. וכאן, נכון שלא קהוגן שאל, והקדוש ברוך הוא ענה לו קהוגן, אבל אם נשים לב, זו נקודה מאוד מעניינת. כל המטרה של בדיקת הנערה שתיבחר ליצחק, היא מהי מידת החסד שבה, מהי מידת הנתינה. והנה, תראו מה שקורה כאן. והיה נערה אשר אמר אליה, הטילה קדך ואשתה, והיא אמרה, שתה וגם גמליך אשקה.
למה אתה עושה ניסיונות כאלה? מילא, אתה צמא, מבקש, היא תיתן לך. אלא אישה בעלת חסד מיוחד, ברחמה ועל כל מעשיו, היא מרחמת גם על בעלי החיים, על הגמלים האלה שהלכו ימים רבים במדבר, ובוודאי הם צמאים. לכן התורה נתנה לנו בהלכה, שאם אדם צמא ואם אדם רעב, אז אמרה כך: לגבי מים אדם שותה ונותן לבעלי החיים. לגבי מזון הוא נותן לבעל החיים, ואחר כך נותן לו, וזה לקוח מהפסוקים.
לגבי הנושא של המים, כתוב, שתה וגם לגמליך אישך. לגבי המזון כתוב, ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת וסברת. קודם כול, תן לבעל החיים שיאכל, שהוא בחזקתך, באחריותך, וזה נקרא ברחמה ועל כל מעשיו, ואחר כך תיתן. והנה, הוא מסתכל והוא רואה שאותה נערה, המים באו לקראתה. מרתי ורבותיי, בדרך כלל טבעו של המים הוא ללכת למקום הכי נמוך.
מים זה ענווה, מים זה פשטות. אבל הרבה פעמים יש לנו מקרים שהמים עושה פעולה הפוכה. אחת הדוגמאות יש לנו, עם רבי אליעזר הגדול בוויכוח שלו, שהייתה במחלוקת עם תנורו של הכנאי, והוא רצה להוכיח שהוא צודק בהלכה, אז הוא אמר, אחד הניסיונות שהוא נתן, אמר, אמת המים תוכיח. זאת אומרת, אמת המים, המים שבאים מהמקום הגבוה לנמוך, הם ילכו בכיוון הפוך.
הרבה פעמים ענווה יתרה גם לא טובה. הרבה פעמים, שיהיה הרב הגדול ביותר, והוא ענו, וצדיק, והכול. אבל ברגע שהוא יראה חילול השם, הוא חייב להתפרץ. חייב לבוא ולהעיר, ולעורר. וגם אם הוא עושה את זה ההפך. גם אם המים עולים בכיוון ההפוך, גם כשהמים עולים לקראתה, אנחנו יודעים שמסופר על רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון, שכאשר נידו אותו חכמים, והוא לא הודיע על קטירתו, יש אומרים ששלוש שנים הוא היה בעליית הגג, וכאשר היו באים ושואלים הלכה מסוימת, הייתה אשתו שומעת, שואלת אותו והוא עונה, והייתה אומרת בשמו.
ופעם אחת היא עלתה, אומרים, כשהיא ראתה שהתולעת יצאה מאוזנו, אז היא פחדה שאולי מתחיל להטליע וזהו. אז היא שאלה אותו, מה קרה? אמר, אל תהיי מודאגת. שמעתי מבזים תלמיד חכם, ולא מחיתי בידם. זאת אומרת, יהודי עם כל הענווה שלו, כשיש מקום של חילול השם, אסור לו לעמוד מן הצד. ולכן הוא בא והוא רואה שהמים עולים לקראתה, ולא רק זה, אתם מתארים לעצמכם נערה כזו קטנה, לא משנה באיזה גיל, לתת מים לעשרה גמלים.
כל גמל שעולה אולי, שותה אולי 50 ליטר, והוא צריכה לתת לה כל. תראו את התיאור היפה. הנה, ויער רוצה עבד, קראתה. הנה, רבותיי, ותמהר ותאר כדאי לשוק ותארץ עוד אל הבאר, לשאוב ותשאב לכל גמליו. והאיש משתאה לדעת למחריש הצליח ה' דרכו. ולפני שהוא שואל אותה, כשהוא רואה נס גדול כזה, כנראה הוא מבין שהנס הגדול הזה שקרה לו בקפיצת הדרך, והנס הגדול הזה שהוא פוגש את ממשיכת דרכה של שרה, הוא ישר.
ויקח האיש נזן זהב, בקע משקלו, שני צמידים על ידיה, עשרה זהב משקלם. ברשותכם, תראו רש"י מה אומר לנו. רש"י בא ואומר, הנה, בקע רמז לשקלי ישראל, שהם ייתנו במקדש. שני צמידים רמז לשני לוחות הברית. העשרה זהב משקלם רמז לעשרת הדיברות. לעניות דעתי, נזם הזהב, תראו, בזהב השתמצו במקדש, למעשה, באותם הקרובים, כדי לכפר על חטא העגל.
תלוי איך אני משתמש בזהב. אם אני משתמש בו חלילה ורץ בגלל התאוות שלי, קום ועשה לנו, אלוהים אשר ילכו לפנינו, ואז אנחנו מקבלים עגל זהב, זו לא המטרה. אבל אם אני משתמש בזהב לקודש הקודשים, כי כל פעם שהכהן הגדול נכנס פנימה ורואה בדיוק מה קורה, ורואה את אהבת ישראל, שאותם הקרובים, כתוב שם, איש על פני אחיו, אחד מסתכל אחד על השני, עושים רצונו של בורא עולם.
ברגע שפניהם אל האיש של אחיו, אבל אם פניהם אל הבית, אז לא עושים רצונו. אם איש האדם מסתכל רק מה קורה בבית שלו, זה לא מעניין אותו אצל השכן, לא מעניין אותו מה קורה בחברה, בשכונה וזה, זה לא לעשות, זה לא לפי רצונו של בורא עולם. אבל ברגע שהוא איש של אחיו, זאת הדרך. לכן חכמינו אמרו, איש את אחיו יעזורו, איש את ראיו יעזורו ולאחיו יאמר חזק.
ולכן זה הנושא של הנזם. ושני צמידים על ידיה, אנחנו יודעים בדיוק, נכון, שאלו ללוחות הברית, לפי מה שאומר לנו כאן, מה שאומר לנו כאן רש"י. מראי ורבותיי, כפה פרסה לעני וידיה של היכל האביון. עשרת הדיברות כולם, כולם חסד. למה? הם מתחילים, נכון, באנוכי השם אלוקיך. זה דבר חשוב, בלי הכרת האל, אין שום ערך לכלום. אבל במה הם מסתיימים?
הם מסתיימים בכל אשר לרעך. זה נקרא, או שני צמידים על ידי העשרה זהב משקלה. אנחנו רואים כאן כמה עוצמה אדירה וכמה רמזים עבד אברהם בא ורואה איך השתלשלו את העניינים. ועל כך זוכה אברהם אבינו, שכל יום בתפילת שמונה עשרה, ברוך אתה השם, מגן אברהם. בזכותו של אברהם אנחנו רואים את אליעזר, כיצד הוא מצליח. וכאן אחת הנקודות המעניינות אנחנו רואים כאשר הוא מביא אותה חזרה.
וכאשר הוא מביא אותה חזרה, רבותיי, מברכים אותה האחים שלה. אחותנו את, היי לאלפי רבבה, וירש זרעך את שער אויביו. תרשי רשומות אומרים, שאמרו לה, תקשיבי טוב, רבקה, כשתגידי ומישהו יתחיל איתך או מישהו יפגע בך, תגידי לו שתדע מי אני. לא כדאי לך להתעסק איתנו. חמנו אמרו, המילה רבבה זה ראשי תיבות, רבקה, בת בית אוהל הארמי.
שאף אחד לא יתחיל איתך, אף אחד לא יתעסק איתך, אבל אנחנו יודעים דבר אחד פשוט, שאליעזר הוציאה קר מזולל. רבקה זה כששושנה בין הערוכים. רבקה, שמהר מאוד לא שאלה, והייתה מוכנה ללכת איתו באותו יום, כי היא ידעה בדיוק מה מצפה לה, לאיזה אוהל היא נכנסת, אוהל של שרה שלא כל אחד יכול להיכנס למעלותיה ולנעליים שלה. וכאן אנחנו עם דגם ודוגמה, מהי המשפחה האידיאלית וכיצד אדם צריך לבחור את בחירת ליבו.
שימו לב, רבותיי, כאן ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה, ויביאה יצחק האוהלה שרה עמו. כל אדם גם היום מצפה ומתפלל שתהיה לו אישה כמו אימא שלו. אז קודם כול הוא מביא אותה אוהלה, הכוונה לראות בדיוק את המידות שלה באוהל. חכמינו אמרו שברגע שנפטרה שרה, חוט החסד נעלם והנר שהיה דולק מנהל שבת אל שבת, קבע והברכה שהייתה בעיסה, הלכה גם היא ואיננה.
לכן, חכמינו בדורשי רשומות אומרים, שקר אכן והבל ליופי אישה יראתה, השם היא תתהלל. אז אומרים, אכן, אלה שלושת המצוות שאישה חייבת ברגע שהיא נכנסת לבית בעלה ומתחתנת. אכן, זו הדלקה חלה ונידה. אלה שלושת הדברים שעושים. לכן נהגו אבותינו, גם היום יש את הדבר הזה, אני מקווה שיעשו את זה בקדושה ובטהרה, שהנושא הזה של חינא שעושים.
האמת היא שחינא, המקור שלה האמיתי זה מסיבת הפרידה של הבת מבית הוריה. ולכן תמיד נהגו, בכל הערים עשו את החינא, רק לנשים בלבד, וככה, בקדושה ובטהרה, ובמשך כל השבוע הזה היא לא ראתה את החתן כדי שיהיה חביב עליה יותר, ולכן עשו את החינא, ולא כפי שלצערנו קורה בהרבה מקומות, שהכול מתערבב וזה לא היה צריך להיות. ולכן, ויביאה העולה שרה עמו.
אחר כך הוא מעמיד אותה בניסיונות. ויקח את רבקה ותהי לו לאישה. הוא רוצה לראות. -ואחר כך, ויהווה. אם האהבה באה מההתחלה, כל הניסויים לא קיימים. הרבה פעמים אתה בא ואתה אומר לו, שמע, זו לא בחורה שמתאימה לך, לא במשפחה, לא בערכים, לא בחינוך, לא מבחינה דתית, לא כלום. הרבה פעמים בני הנוער אומר, אבא, אני יודע מה אני עושה, העיקר שאני אוהב אותה.
רק לא יודעים דבר אחד, שבהתחלה יש קליק, אבל אחר כך מגיע הקלק. אחר כך לא פלא, שאחרי כמה זמן קצר מאוד, פתאום הם בדרך לרבנות, אבל לצערנו, לגירושים. יש מדרש שממנו אנחנו לומדים, שכאשר מגיע אליעזר ובא ומספר ליצחק את כל המאורעות שקראו, והניסים שקפצה לו הדרך, וסוף-סוף הוא פגש את בחירת ליבו, והמים עלו לקראתה, והכנסת האורחים, וזה שהסכימו שהיא תלך איתו כבר בו ביום, הוא בא לספר לו, הנה, זה האידיאל.
ואחרי שיצחק שומע, הוא אומר לו, תגיד לי בבקשה, מי זה אבא שלה? הוא אומר לו, בטואל. הוא אומר לו, אתה יודע מי זה בטואל? זה העבריין הכי גדול בחרן, שחכמינו אמרו, קראו לו בטואל, לא הייתה בטאולה שלו, בעל אותה. אומר לו, ומי אחייה? אומר לו, לבן. הוא אומר, לבן, ארמי שאף אחד לא מוכן לעבוד, להתקרב אליו. אני צריך לקחת בת של עבריינים, בת של פושעים?
לא בא בחשבון בכלל. הוא אמר לו, תשמע, אבל אני רואה בדיוק כמה שהיא צדקת, כמה בעלת חסד. אמר לו, אני בשום פנים ואופן, לך תחזיר אותה לחרן. איך אני אחזיר אותה? עכשיו אתה מחזיר אותה לחרן. אמר לו, אני לא מחזיר אותה. הוא אמר, מה? אתה עבד ואתה מקולל, עבד עבד עבדי מלאחיו, והתחיל לגדף, הוא אמר לו, עכשיו, קח את רבקה ותחזיר אותה חזרה לחרן.
והנה, תוך כדי הצעקות והבכי של אליעזר מתעורר, אברהם אבינו. הוא רואה את אליעזר בוכה, אומר, למה אתה בוכה? אומר לו, מה אני אגיד לך? תראה, מה שעושה יצחק. הוא רוצה שעכשיו אני אחזיר אותה לחרן. אבא שלה פושע, אח שלה עבריין, זה לא מתאים, זה לא האישה שהוא חלם עליה, הוא רוצה אישה כמו אימו. ואברהם אבינו, ברוח קודשו, -אמר לו, יא אבני, תקשיב, זאת מיועדת לך מששת ימי בראשית.
היא באה גם לתקן את החטא של חווה, שתדע לך דבר אחד, כמו שהקדוש ברוך הוא הביא את חווה לאדם שכתוב, ויביאיה אל האדם, אתה תראה גם פה, ויביאיה אוהלה. הוא התבייש מאבא שלו, ואמר, טוב, אני אעמיד אותה בניסיון. אמר לה, תקשיבי, טוב, אני ילד מפונק. אימא תמיד הייתה ב-12 בלילה, מעירה אותי, נותנת לי, מכינה לי, איך אומרים, שפינג'ות, כנראה, ואת תתעוררי ב-12 בלילה ותכיני לי.
היא עומדת לו, אין בעיה, תעיר אותי, אני אכין לך. אמר לה, תקשיבי, את מתעוררת ב-5 בבוקר, לוקחת את הכבשים, את העיזים, את הפרות, והולכת לרעות. אומרת לו, אין בעיה. אומרת לו, תקשיבי, עוד דבר. אני לא דואג לך לעוד אוהל חדש. את הולכת לגור באוהל של אימא שלי, הישן, העתיק. הוא אומרת לו, אין שום בעיה. הוא עכשיו מנסה אותה ורוצה לבדוק, רק שתגיד לו לא, כדי שיגיד לה, כתוב, אם מצא בערווה דבר יכול לגרשנה.
והיא כל-כולה תפילה, רק שבאמת לא יחזירו אותה חזרה לחרן. היא נכנסת לאוהל, והנה יצחק רואה שאותו חוט של חסד שנעלם, פתאום חזר. והנה, אותו נר שכבה, הוא דולק. חצות לילה הוא מביא לה כמות קטנה מאוד של קמח, והוא אומר לה, תעשי לי בצק. והוא רואה שהיא באמת מעסה את הבצק, ובדמעות עיניה בוכה ומתפללת שלא תצטרך לעזוב את האוהל הקדוש הזה של שרה אימנו.
והנה הוא רואה שהבצק תופח ותופח ותופח, בדיוק כפי שהיה אצל אימא שלו. כאשר הוא ראה את זה, אמר לה, טוב, לךי לישון, את לא צריכה לקום, לא לכבשים ולא לעיזים. ואחר כך אנחנו רואים, אחרי שבודקים, אחרי שיש שתניעות, אחרי שיש דרך ארץ, אחרי שיש גישה, זה הזוג המתאים. זה החלפת הדורות. הוא בא שמש וזרח השמש. עד שלא זרחה שמשה של רבקה ושל יצחק, לא שקעה שמשה של אברהם ושרה, שזכותם יגנו עלינו ועליכם, על כל עם ישראל.
אמן ואמן. ואנחנו תמיד נמשיך, איך אומרים, להמשיך לחיות ולהמשיך את עבודת השם מכוחם ומכוח כוחם של האבות, ולכן אנחנו כל יום אומרים, אלוהינו ולאבותינו, לאברהם, אלוהי יצחק ואלוה יעקב. ברכה והצלחה בכל מכול מכול. אתם שלום, ביתכם שלום, בכל אשר לכם שלום.