חידושים בהגדה של פסח
תמלול השיעור
והברכה וכל טוב סלע לכל מאזיננו וכל סופנו ברכת השם עליכם אנחנו לקראת היום הגדול והנורא שבת הגדול חג הפסח חג החירות אנחנו אמורים לצאת בעזרת השם מעבדות לחירות חירות הנפש לחירות הגוף וכמובן אשריכם ישראל ואשרי חלקכם כשאנחנו רואים את הנהירה ואת הריצה כמו כל עם ישראל עצים ורצים בעיקר השנה איך אומרים אנחנו באמת יוצאים גם מחירות הנפש וגם מחירות הגוף כאשר בשנה שעברה כולנו היינו צפונים כל אחד בביתו לא יכלו להתאחד המשפחות והפעם ברוך השם הקדוש ברוך הוא גאל אותנו כמו שגאל את עם ישראל ממצרים כמובן חג החירות זה יסוד היסודות ועמוד העמודים של כל העולם היהודי בכל מצב ובכל מקום אתה תמיד בא ואומר זכר ליציאת מצרים, זכר ליציאת מצרים שהוצאת אותנו ממצרים, מעבדות לחירות, משעבוד לגאולה החג הזה מלא מצוות.
וככל שיש יותר מצוות שאנחנו מתמודדים איתן, אנחנו מתקדשים יותר. לא קל כאשר העם הזה היה במ"ט שערי טומאה והוא עכשיו מתחיל לצאת אט-אט שלב אחרי שלב כדי להפוך את הטומאה לקדושה. מנהג אבותינו, לאחר שאנחנו גומרים את כל הניקיון ואת כל מה שצריך, וכל החמץ כבר נגמר, אנחנו בכל מצב עושים את בדיקת החמץ כדי להראות לעולם כולו, שהנה, כאשר ציוונו השם.
אחד המפרשים מסביר וכותב כך: אין בעולם עם שמנקה את הבית כמו שאנו מנקים את הבית לפני הפסח. והוא אומר, לא ייתכן שכל הניקיון הזה הוא רק ניקיון גשמי. אנחנו מנקים את הבית, את המעשים, את המשפחה, את העם שלנו ואת העולם כולו. לכן, ליל הסדר הוא משפחתי כל כך, והלבבות נפתחות, והניקיון הבוהק משרה אווירה של אצילות וקדושה.
זאת אומרת, הנושא של החומרנות משפיע גם על הנושא הרוחני. ועובדה, מסופר על אחד מחכמי ישראל, שכאשר עשה את בדיקת החמץ, בא לשמש שלו, מסר לו את הנר שבודקים בו את החמץ, פתח את חולצתו ואמר לו, תבדוק אם יש לי חמץ בליבי. הוא עמד המום. אמר לו, למה הרב? אמר לו, כי החמץ מסמל את ההחמצות שלנו של ביציאת מצרים, שמעניקה לנו את האחריות, שהיא מנצחת חלקם של אנשים חופשיים. נבדוק את עצמנו בשביל לבער מקרבנו את השלילי ואת המחמיץ ולצאת לחירות גם בתוך הלב שלנו.
זאת אומרת, אדם צריך פשוט לעשות כביכול, לפתוח דף חדש בחייו בנושא הזה. אנחנו השבת, נקראת שבת הגדול ולא שבת הגדולה. כמובן, יש תשובות רבות, אנחנו נעמוד על אחת או שתיים. א', על שם ההפטרה של הנביא, שאומר, הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני יום בוא הגדול ואנורא. ומה הוא עושה, אליה הנביא? והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.
אליהו הנביא, האיש הזה שבאמת, שכל-כולו קודש, השם, מסירות נפש מיוחדת במינה, לא מסוגל לראות עוולות. האיש הזה שבהרבה מצבים, בהרבה מקרים, שהוא בא ועמד בפרץ בהר הכרמל, כאשר העם לא ידע לפסוח על שני הסעיפים, האם לקב"ה או לעבודת האלילים, הוא אמר, קדימה, תחליטו מה אתם רוצים. הוא עשה את הנס הגדול שם, וזכה שעם שלם בא וצעק, השמו האלוקים.
והנה, במקום לקחת את האחריות ולהמשיך הלאה, מה הוא עושה? הוא בורח. והקב"ה פוגש אותו, הוא אומר לו, מה לך, אליהו הנביא? מה אתה עושה פה? הוא אומר לו, אני בורח, העם, הפרו בריתך, ותראה מה שעשו העם הזה, עובדי אלילים. אמרנו, על בניי לא מדברים קטגוריה, דבר סנגוריה. קדימה, קח את הרגליים שלך וזהו, סיימת תפקידך, תעביר, בבקשה, לבאים בתור אחריך לאלישע.
אז אומר הנביא שלעתיד לבוא דברים שיהיו מאוד מאוד לא מקובלים בשכלנו, כי לב אבות על בנים זה ידוע. אבא אחד יכול לטפל בעשרה בנים. עשרה בנים לא יכולים לטפל בבן אחד. חוץ מזה, תפקידו של אליהו למעשה לבוא ולהוכיח את העם. הוא אומר, לא, לעתיד לבוא לקראת חג הפסח, שהוא חג הגאולה, גאולה שלמה. מתי תהיה? תהיה כאשר אליהו הנביא יבוא וישנה את הדרך שלו, את המסלול, ויסתכל ויביט על אותם אנשים בדרך אחרת.
בסבלנות, בסבלנות, שאותם לב בנים על אבותם, שהבנים באמת יראו וידעו להוקיר ולהכיר את מה שעשה האבא במשך כל שנות חייו, שהקריב את עצמו בשבילם. ולכן נקרא שבת הגדול. נכון שגם בשבת הזאת, זאת השבת הראשונה שעם ישראל היה במצרים, וזו השבת הראשונה שהם בחירות, שהם יודעים שמחר הם לא חוזרים לעבדות, אלא הם פשוט יוצאים ממצרים, לכן זה יום גדול.
כמובן שחכמינו גם אומרים דווקא בשבת הזאת, גדולי חכמי ישראל ורבניה ממש מעריכים בדרשות שלהם, בעיקר בעיקר לנושא הזה של ההלכות של פסח, של חול המועד, של ליל הסדר וכולי, זה לא דבר קל, ולכן לא כל אחד ואחד פשוט יודע את הדברים האלה. לכן הם מצווים להדריך ולהנחות וללמד את עם ישראל. הנושא של חג הפסח, לא בכדי חג הפסח נקרא, נכון, חג המצות, נקרא חג החירות, נקרא חג האביב, נקרא, כי אנחנו, בנוסף לכך, אמרנו, חג הפסח, חג החירות, חג האביב, חג המצות.
עכשיו, אם אנחנו מסתכלים על הנושא של פסח, פסח, חכמינו אמרו, פסח. כל המטרה והמגמה של חג הפסח, כדי לאגוד את המשפחה, להרגיש איש לפתח או לו, איש למשפחותיו. הגיע הזמן שלא נפרק את החבילה הזאת. איך אנחנו מאגדים את החבילה הזאת? איך אנחנו מגידים את הדברים כדי שנוכל להעביר אותם לדורות הבאים? ולכן, רבי רפאל שמשון הירש, עליו השלום, אומר, שקורבן פסח בא להורות לבני ישראל את תפקידם בעתיד, להיות בני חורין, והמדינה עתידה לקום תהיה מיוסדת על בסיס המשפחה שנאמר, בבית אחד יחד.
זאת אומרת, כמה חשקיבות יש על הבית היהודי, כי אם אנחנו נוסיף עוד מצווה ועוד מצווה ועוד נדבח ועוד נדבח, כדי לחזק ולהוסיף דבק בנושא הזה. בחג הפסח, חכמינו מסבירים שישראל נתקדשו בקדושת יתר ונבדלו מכל העמים, כמו שארץ ישראל נבדלה מכל העמים, הקדוש ברוך הוא הבדיל בין קודש לחוד, הבדיל בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לשיש שתי מעשה, מבחינת השפעה נפשית.
המועדים באו גם כאמצעי וגם כמטרה, ולכן ההשפעה האלוקית המתגלה בחגים, יש בה שתי בחינות: בחיי תכלית, שהיא מקשרת אליה את כל הבירואים, דבקות ותכלית הבריאה, ובחיי האמצעים, מתקנת את קלקולי ימי השנה כולה, ומחדירה את אור קדושת המועדים. יש לנו שלבים במעגל השנה. השבת, למשל, היא מנקה ומסירה את הנפש ואת העכירות שהצטברה במשך כל השבוע שעבר, ומחזקת את הנפש לקראת השבוע הבא.
אורש חודש משפיע על החודש כולו. שלושת הרגלים משפיעים על השנה כולה. יום הכיפורים יש בו ניקוי יסודי של העבר וחיזוק מרבי לקראת העתיד. ולכן אנחנו תמיד זוכרים ויודעים לחבר זכר ליציאת מצרים וזכר למעשה בראשית. שימו לב כמה כוח רוחני והשפעה יש בנושא הזה של חג הפסח. ואנחנו, ברשותכם, ניכנס קצת לנושא של האגדה. אז אולי באגדה עצמה יש תמיד, אנחנו הרי מתכנסים ונותנים לילדים כדי שלא יישנו ושיוכלו לשאול שאלות וקושיות.
וקודם כול, בואו נסתכל איך האגדה פותחת. בדרך כלל, כל סיפור פותח, ויהי ביום ההוא וכולי וכולי, ויהי בימי שבות השופטים, ויהי או ב... יש פה אנחנו משהו אחר לגמרי. הדלת פתוחה, ואנחנו במה מתחילים? אלחמא עניא דה אכל ובטרה במצרים. כל דכפין יתה ויכול, כל דצריך יתה ויפסח. למה בארמית? אז א', זאת הייתה השפה השגורה בפיהם.
אם אתה רוצה להזמין אדם שנפשו צרה לו ומרה לו ואין לו איפה לעשות את החג, תדבר איתו בשפתו הפשוטה, אלחמא עניא בארמית. יש תשובה נוספת בארמית, כדי שגם המלאכים שלא מכירים את השפה הארמית, לא יקטרגו על עם ישראל. לכן, אם תשימו לב, אנחנו מתחילים בארמית, אלחמא עניא, ומסיימים גם בארמית, חד גדיא וכולי וכולי, גם בארמית.
עכשיו, בואו נסתכל, וברשותכם, נתחיל אולי בדבר העיקרי שבעיניי הוא דבר מאוד מאוד חשוב. התורה אומרת, בעל ההגדה אומר לנו, כנגד ארבעה בנים דיברה התורה. אחד חכם, אחד רשע, אחד טעם, ואחד שאינו יודע לשאול. וכשאתה מסתכל, קודם כול, באמת, כולם בנים. רגע, נעזוב את זה כנגד מים באים. כולם בנים. בא הנה הגדולה ללמד אותנו דבר אחד פשוט.
תדע לך, אתה יכול לחנך ולהסביר ולתדרך ולעשות את כל מה שאתה חושב, אבל אתה צריך לדעת דבר אחד פשוט, ולא תמיד, חינוך זה לא מתמטיקה, חינוך זה לא אחד ועוד אחד, זה שתיים. לעיתים אתה לא כל כך מצליח. כשם שדעותיהם שונים, כאן גם פרצופיהם שונים. ופתאום, מה קורה? יש לך ילדים שלא לרוחך. אומר בעל ההגדה, קודם כול הוא בן שלך, והבנים האלה מחובתך לדאוג להם ולטפל בהם, ועל אחת כמה וכמה, להביא אותם אליך סביב השולחן.
וכל אחד ואחד הוא יחיד ומיוחד בפני עצמו. תסתכל על החיוב שבו. אל תסתכל על השלילה, כי אין אדם שאין בו ניצות אלוהים. אין עם באדם שאין בו חיוב. חכם. היית רוצה שכולם יהיו חכמים. יפה מאוד, חכם. הרי מה חכם, מה קורה? הוא גם שואל שאלות, אבל מה הוא עושה? הוא מזכיר את שם השם. הוא עושה, מבצע, ואחר כך שואל. וזה חשוב ויפה.
הרשה לעומת זאת, שם השם לא בפית, ויותר מזה, הוא בלקנטר. מה הוא בא? מה העבודה הזאת לכם? איפה אתם חיים? זה היה פעם במצרים, פעם זה הכול. איפה אתם? זה לא בשבילנו. זה פרימיטיבי, כל מה שאתם עושים. יכולת, כדי לכעוס עליו, להגיד לו, קח את הרגליים שלך ועוף. הוא אומר בעגדה לו, שב, תתאפק, תסבול ותקשיב אליו. אחר כך יש לך את התו.
התו הוא מדופרס. הוא רואה את החכם, מה הוא אומר? הוא רואה את ההפך ממנו, את הרשע. ובעל האגדה אשם את החכם ליד הרשע. למה? כי הרשע הוא גם חכם, אבל יכול להיות שאם תשים אותו ליד החכם, יכול להיות שהוא יושפע לטובה. אבל הטעם הזה כבר הוא מדופרס, הוא לא יודע מה עושים. האם ללכת עם הדברים הכי צודקים של החכם או של הרשע?
הבעיה הכי קשה זה הבן הרביעי שאינו יודע לשאול. ממנו אנחנו צריכים לפחד. הוא עומד בפינה, הוא משקיף, הוא רואה. אתה לא יודע מה הדעה שלו, האם היא לחיוב או לשלילה. אתה לא יודע למה הוא מתכוון, מה הוא מתכנן. ולכן בא בעל האגדה, אומר לך דבר אחד פשוט: אתה תהיה הראשון היוזם. תסביר לו את הכול, יכול להיות שהוא ישנה את דעתו לפני שהוא יקבל החלטה בנושא הזה.
אבל כולם סביב השולחן, ולכל אחד ואחד בעל האגדה אומר, אחד, מיוחד. יכול להיות שבדרך שלך הנכונה, מושכני אחריך נרוצה. אלה הבנים שלנו. אסור לנו פשוט להוקיע אותם. אסור לנו לזרוק אותם החוצה. אנחנו צריכים לדעת איך לדעת ולקרב אותם. המהר"ל עליו השלום כתב למה באמת לא נתנו שמות אחרים לארבעת הבנים? אלא הוא אומר דבר אחד פשוט, שבין החכם לרשע.
זה שני עולמות שונים. הרשע בא כדי לקנטר ולא מחפש תשובה. והוא לא רוצה שתיתן לו תשובה. למה? כי הוא יודע שאם אתה תיתן לו תשובה, אתה עשוי כביכול להשיב אותו אליך, הוא פוחד מהתשובה. וכשאדם פוחד מהתשובה, אדרבה ואדרבה, זו ההזדמנות שלך כדי שתוכל להחזיר אותו. אכן, אך חכמינו אמרו, חכם עיניו בראשו. אתם יודעים, מעשה אבות סימן לבנים.
כל מה שאבותינו עשו, הקדוש ברוך הוא מחזיר להם. אחת הדוגמאות שאל אותי אתמול תלמיד, למה עושים שלוש מצות בפסח? יכולנו לעשות, לקחת. אם אנחנו רוצים לעשות המוציא, יש לנו שתיים. אחריך לקחת אחת ולשבור אותה ולעשות אותה אפיקומאן. ואחד ההסברים שמסביר הארי הקדוש ואומר, שלושת המצות כנגד שלושת האבות, אברהם, יצחק ויעקב, הוא אומר כך, שלמה שוברים דווקא את המצה האמצעית?
והרי הקדוש מסביר ואומר כך, שלעתיד לבואות, יבוא הקדוש ברוך הוא לאבות, יבוא לעברהם אבינו ויגיד לו, בניך חטאו. יגיד לו, מי שחטא, אם מחו על קדושת שמך. אמר אלי, שאל את יעקב, מטופל בבנים, צער וכו', אולי יהיה לו רחמים קצת יותר. שאל אותו, בניך חטאו? הוא אומר לו, ריבונו של עולם, מי שחטא שיאכל אותה, ימחרו את קדושת שמך.
מגיע ליצחק, אומר לו שהוא גבורה למעשה, שהוא נקרא בינתיים, הוא הגשר שמחבר. אומר לך, בניך חטאו. אומר, ריבונו של עולם, תמתינו רגע. אז מה אם חטאו? גם לי היה בן רשע ופושע ועבריין, ויהב יצחק את עשיו, כי צייד בפיו. מה זה צייד בפיו? הוא מנסה בפשט בצורה מכובדת, בצורה לקרב אותו ולתת לו ברכה כדי שהוא יוכל להצליח.
חוץ מזה, מה אורח חייו של האדם? אם ישנותינו בהם 70 שנה, עד גיל ה-20, הוא לא נידון. אחר כך יש לו שליש שנה, אז הוא לא חוטה. אז מה נשאר לנו? חצי? בואו נחלק אותו רבע עני ורבע אתה. את זה אנחנו אומרים. תמיד בסליחות, אם אפס רובע הקן, אוהל שכן אמרי כן, אנא לא עבדקי על כן, יש לנו אף זקן. אם אפס רובע הקן, אם הרובע הזה הקדוש ברוך הוא לא מוכן לקבל שרבע עליו, כל אחריות ורבע על יצחק אבינו.
אז הוא אומר יצחק אבינו, אללה לא עבדקי על כן, כי יש לנו אף זקן. יצחק אבינו, שלוקח את הכול עליו, אז הוא אומר דבר אחד פשוט, אריה הקדוש, זאת אומרת, אנחנו חוצים את המצה האמצעית כנגד יצחק אבינו. אז אומר יצחק אבינו, פלג עליי ופלג עליך, חצי עליי וחצי עליך. זאת מעשי אבות, שימן לבנים. יש להם משמעות מאוד מאוד גדולה בנושא הזה.
שוב גם ראיתי על ליל הסדר, שנקרא בקידוש, אנחנו אומרים, ליל שימורים. ולמה? זה דבר פשוט מדהים. אז נכון, הכלי יקר, למשל, אומר, מפני שהקדוש ברוך הוא שמר את ישראל במצרים ולא נתן למשחית לבוא אליהם. לכן שמר עלינו. ואם חז"ל, רמז גדול אצל אברהם אבינו. כאשר הוא הלך להילחם נגד חמשת המלכים, כתוב, וחלק עליהם לילה.
אז אומרים חז"ל, בחציו הראשון נעשה לו נס, ובחציו השני נשמר שזה שימורים לכל בני ישראל. תראו כמה יש לדבר הזה משמעות. ראיתי גם הסבר מדהים, שיש לו גם, יש בו קשר הדוק למעשי אבות. אנחנו נוהגים, ובעלה אומר לנו, לשתות ארבע כוסות. ונכון, ארבעת הכוסות כנגד ארבעת הגאולות, ארבע כוסות כנגד ארבעת הבנים, ויש הסבר נוסף שראיתי.
בירושלמי, במסכת פסחים כתוב, ארבע כוסות כנגד ארבע פעמים שנזקעו בפתרון החלום של יוסף לשר המשקים. ושם יש ארבע פעמים כוס, וכוס פרעה בידי, ויסחט אותם אל כוס פרעה, ויתן את הכוס על קו פרעה, ונתת כוס פרעה בידו. מה המשמעות? מסבירים כך: לצערנו הרב, תחילתה של הגלות למעשה התחילה ושנאת העמים התחילה שמה אצל שר המשקים.
יוסף נותן לו תקווה, אומר לו, אתה חוזר לתפקידך הקודם. יש לי בקשה פשוטה. אני לא עשיתי כלום רק כשישחררו אותי לחופשי. ומה כתוב שם? אוי להם לרשעים, ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. הכוסות האלה שאנחנו, שבהן למעשה, לצערנו הרב, נכון שעלה אחר כך יוסף, אבל שמה התחילה הגלות, בכוסות האלה, ברגע שהתחילה הגלות, אנחנו באים לגאולה כנגדם, שותים את ארבעת הכוסות של ליל הסדר.
ראיתי דבר נוסף, למה אנחנו מטבלים את הכרפס במי מלח ולא במים בלבד? במי מלח ולא במים בלבד. אבי נישחיה, הייתה לו תשובה מאוד מעניינת. הוא אומר, הגלות התחילה בטבילת כתונת הפסים בדם במכירת יוסף. שימו לב, אותו חטא של שנאת חינם, אותו חטא שרצו להרוג את אחייהם, אנחנו צריכים לשלם עליו לתקן אותו עד היום הזה. ולכן, אומר, הגלות התחילה בטבילת כתונת הפסים, והם יגאלו בזכות טבילת האזור בדם הקורבן, ולכן אנחנו טובלים את המרור בחרוסת, כנגד החירות.
יתרה מכך, לעניות דעתי, יוסף ידע שאותה צוואה של אביו, אותה שליחות חייבת להתקיים, ואז הוא אמר, פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותיי מזה אתכם. זאת אומרת, הגאולה תבוא, כמו שאני הכנסתי אתכם, ודרכי עברתם והגעתם לגלות, אתם גם דרכי תגיעו לגאולה. תראו כמה עוצמה יש פנימה לכל דבר ודבר שאנחנו באמת עושים בליל הסדר, כשאנחנו באמת מקדשים את הלילה הגדול הזה.
אני רוצה, ברשותכם, לקרוא אחד המאמרים שכתב אחד מחכמי ישראל. הוא אומר, יש יהודים רבים כל כך, כאשר אורם פסק מלהאיר. אז אנו בוכים ומבקשים שהנרות שאנו דולקים עתה ימשיכו להאיר עד שיבוא השחר. בבקשה, ריבונו של עולם, אל תכבה עוד נרות. הדלק שוב את אור השבת והחגים של האימהות והסבתות שלנו. זו בעצם התפילה של כל אם יהודייה כשהיא מדליקה את הנרות הקדושים.
הפעם האם היהודייה אמורה להדליק נר ל-48 שעות ביום שישי לפני כניסת שבת, להכין שני זוגות של פמוטים עם נרות לערב שבת ולמוצאי שבת. והברכות האלה, המחברות האלה, שהן מחברות בין השבת לבין היום טוב, זה דבר עצום. ותשימו לב, זו פעם ראשונה שבדרך כלל יוצאת פעם בתשע או בעשר שנים, שהנשמה היתרה שאנחנו מקבלים בערב שבת, היא לא יוצאת במוצאי שבת, היא ממשיכה איתנו גם ביום טוב.
ולכן, בקידוש שיש בו המבדיל בין קודש לקודש, בנר שאנחנו מברכים על הבורא מאורי האש במוצאי שבת, בליל הסדר, בליל הקידוש, אנחנו לא מברכים בורא עצי בשמים או מיני בשמים, כי הנשמה היתרה נמשכת, והיא נמצאת איתנו שמה במקום הזה. כמה חשיבות יש לדבר הזה. וממשיך האר"י ואומר, גם ארבעת הכוסות, אנחנו שותים אותן בגלל עוד סיבה שהוא מביא.
אומר, כנגד ארבעת האמהות. האמהות הקדושות האלה, שבנו את בית ישראל לאורך כל הדרך, כמה חשוב הדבר הזה שיהיה גם בעתיד ושממשיך איתנו לאורך כל הדרך. רבותיי, חג הפסח לא מתחיל ומסתיים בליל הסדר. חג הפסח זו רק התחלה. התחלה ואמצעי למעמד הגדול ביותר שאנחנו נמצאים בו. אילו כל אדם היה יודע שבמוצאי חג הפסח הראשון אנחנו עומדים ומשליכים מאיתנו את כוח הטומאה שאבותינו ואבות אבותינו ספגו במצרים במ"ט שערי טומאה, את זוהמת הנחש שירדה למצרים, את כל זה התפקיד של עם ישראל לטהר אותו.
ברגע שאנחנו עומדים במוצאי חג הפסח הראשון ומברכים אשר כדשנו במצוותיו וציוונו, רבותיי, עד ספירת העומר, הספירה הזאת היא לא דבר קל. הספירה הזאת שאנחנו עומדים ומבקשים בראש של העולם, אנחנו מחליפים ומשנים את הטומאה בטהרה. למה? כי נתת לנו את הקדושה. אנחנו קיבלנו את כל הקדושה בהגדה בליל הסדר. אנחנו אמרנו, אמרנו הלל שלם.
אנחנו עשינו את הדברים שלא כל אחד ואחד מוכן לעשות. ולכן אנחנו באנו במציאות, אוכלים מצה, מוציאים את השאור, כי כל שאור וכל דבש, לא תקטירו ממנו. סוף-סוף אנחנו נמצאים בשבוע הזה. מכאן אנחנו מתחילים להתקדם לעבר היעד. מהו היעד החשוב והעיקרי? היעד הוא למעשה ביום ה-50, כאשר אנחנו עומדים ומקבלים את התורה. מאיפה היא מתחילה?
מתחילה בפסח. ולכן חג השבועות, אין לו תאריך. במה הוא קשור? קשור בחג הפסח, חג החירות. חירות הגוף נמצאת בפסח. אנחנו מתחילים לקבל את חירות הנפש ואת חירות הנשמה, כאשר כל ערב וערב אנחנו מברכים את ספירת העומר, כמו שאדם ממתין בכיליון עיניים כדי להתחבר לבוראו. ושמה אנחנו נהיה זכאים, אחרי 49 ימים, למפגש הרציני ביותר בינינו לבין בורא עולם, מפגש ישיר.
למה הוא יגיד, אתם בניי, אהובי, מה אני מבקש מכם? איני מבקש מכם דבר. שתאהבו זה את זה ותכבדו זה את זה. יהי רצון, בעזרת השם, שכולנו, נכון שיהיה לנו חג כשר, זה בטוח, כי כולנו, ברוך השם, שומרים ושואלים ודורשים. אבל אנחנו רוצים שהכשרות שלנו תהיה גם חג של שמחה, שבורא עולם הוציא אותנו מאפלה לאורה. אנחנו משעבוד לגאולה ומחושך לאורה גדולה, שזה אור זרוע לצדיק ולישראלי השמחה.
שהשמחה תשרה בבעונכם. אתם שלום, ביתכם שלום, וכל אשר לכם שלום. אמן ואמן.