כוחן של נשים צדקניות
תמלול השיעור
השלום והברכה וכל טוב סלע, כל מאזינינו וכל צופינו, ברכת השם עליכם. השבת, פרשת פנחס, בדרך כלל פרשת פנחס חלה בתקופת בין המצרים, תקופה מאוד מאוד קשה לעם ישראל, תקופה שמזכירה לנו לצערנו הרב את החורבן של בית המקדש הראשון והשני. וגלות עם ישראל בשני הפעמים. מי שמביט ככה לעומק יכול לראות דבר אחד. בית המקדש הראשון, אחריו, היו בו שלושת העבירות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
אחרי 70 שנה שבנו ארצה. בית המקדש השני, היה בו הכול. תורה, חכמים, עד כדי כך חז"ל מסבירים שבירושלים בלבד היו 600 בתי מדרש, בכל בית מדרש היה מינימום 600 תלמידים. וכל זה לא עזר, והכל הלך ואלפיים שנה ולא נגאלנו. חכמינו מחפשים איפה הטעות הקשה, איפה העונש הגדול. חכמינו כתבו מפני שנאת חינם. הדבר הכי קשה בחיים זה שנאת חינם, ומדוע?
יש לעיתים שנאה שיש לה סיבה. לא שמוצדקת, אבל יש לה סיבה. דוגמה, חלילה אדם שנא אותי או עשה לי רע, לא רק קשה לי לאהוב אותו, ואני עלול להגיע אפילו לדרגה של שנאה. אבל, שנאת חינם פירושה חוסר אכפתיות מהשני. ולכן, ברגע שרק שלי, שלי ושלך, שלך, אין לנו זכות קיום בעולם הזה שלנו. לכן, לא בכפי אנחנו אבלים בתקופה הזאת לא רק על מה שהיה, אלא על מה שקורה ומה שחלילה עלול לקרות אם לא נתעורר בזמן ובהקדם.
הפרשה פותחת בפרשה בפנחס, אגב, זו פרשה מאוד מעניינת, שיש בה את כל, למעשה, חגי ישראל. אז איך דווקא בתקופה הזאת של תקופת בין המצרים, תקופת האבילות, מזכירים לנו את החגים? אלא חכמינו אמרו שלעתיד לבוא צום הרביעי וצום החמישי יהיה לששון ושמחה. תלוי בנו אם אנחנו באמת יכולים להפוך את האבל לשמחה ואת התוגה ליום טוב או חלילה להישאר כך.
לכן, בפרשת פנחס יש פה מקרה מאוד מעניין. מיהו פנחס? פתאום, דמות אנונימית ביותר, לא יודעים עליה כלום. אנחנו יודעים רק דבר אחד, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. זאת אומרת, הוא בנו של אלעזר, הנכד של אהרן הכהן. אבל אם נעמיק עוד טיפה, כנראה שיש לו סבא מצד האימא קצת שונה. יש לו סבא שהוא יתרו. לכן כתוב, עזר בן אהרן הכהן לקח לו מבנות פותיאל ותלד את פנחס.
זאת אומרת, יש לו כאן שני מסלולים. מסלול אחד, השלום, האהבה, אוהב שלום, רודף שלום, ההתמתנות, הסבלנות, הסובלנות. ומאידך, יש לו את התכונות הגנטיות של הגויים, שעל חמחת יחיה עם מי שעושה רק ישר. איך אומרים? אנחנו רואים את זה גם אז וגם היום. נפשו של האדם היא כקליפת השום, אין לה בכלל ערך שום דבר. איך אמר פעם, יימח ואידח, עבד אל-נאסר במצרים, שכדי לנצח את ישראל אני מוכן להקריב מיליון חיילים.
כי בני אדם שם זה כמו אפילו בעלי חיים, זה פחות מהם. אין להם בכלל שום ערך. ולכן פנחס כאן מלמד אותנו דבר אחד פשוט: נכון שלא עליך המלאכה לגמור, אבל אין אתה בן חורין להיפטר ממנה. ובמקום שאין איש, ישתדל להיות איש. בלעם ידעת מהי נקודת התורפה של עם ישראל. אלוהיהן של אלו שונא זימה. מוריי ורבותיי, כאשר תיכנסו פנימה לעולם ותראו.
אם יש דבר שמקעקע כל חלקה טובה בבית היהודי זה הפריצות. לא בכדי כל כך הרבה גדרות עשו חכמינו כדי למנוע את גדרי הפריצות. ולעם ידע. ואתם רוצים לפגוע בעם ישראל? קדימה. כנסו לתוך נבחי נשמתו. אנשים לא מבינים שחיי אישות אצל עם ישראל זה חיי קדושה. זה לא כמו הגויים חיי מין, אלא חיי, אבי אבות הקדושה. חיי אישות בעולם היהודי מצריכות, והם מצריכים כוונה, מצריכות הכנות לפני.
גאול מווילנא היה אומר, כאשר אשתי הייתה חוזרת מהמקווה, אני מרגיש תהיה לא ערב חופתי. ההנאות הגשמיות הן נעשות להנאות רוחניות, לעולם הרוחני. כשהם נמצאים בעולם הרוחני, הכל בכלל חובר לכם, כי העם קדוש אתה. ולכן פנחס, כשהוא ראה את הדבר הזה, מה קרה? בלג בן ציפור ונשיא מדיין היו מוכנים להפקיר את היקר שיש בהם. את מה יפקרו את בנותיהם, את הבנות שלהם, כדי שיהיו דוגמה ואחרים יבואו אחריהם.
וכאן החלה המגפה. אנחנו רואים בדיוק מה תוצאות הארון אסון. והדבר הכי שמעניין לא רק "הרצחת" אלא גם "ירשת". לא רק זמרי בן צלוי, לא רק שהוא רוצה לחטא, והוא חטא, אלא הוא בא להכעיס כדי להכעיס את משה רבנו ואת הזקנים במקום. והוא שואל, האם ביתו של נשיא מדיין מותר לי או אסורה? מה אומר לו משה רבנו? אסורה לך. אז הוא אומר לו, איך התנערת אתה את אשתך ממדיין?
הוא רק לא ידע שמשה רבנו זה היה לפני מתן תורה. ואחר כך אנחנו יודעים שהוא גייר אותה. אנחנו יודעים בדיוק גם אבא של היתרו התגייר. עכשיו, במצב כזה של אבי אבות הטומאה נמצא שם במקום, שימו לב איך התורה אומרת. ויקרב את אל אחיו ואת המדיינית לעיני משה ולעיני יחק. כל הדת בני ישראל זה להבדיל אלף הבדלות שאי אפשר פשוט לתאר איזה זוהמה.
אתה הולך רק מול מי? מול משה רבנו. יש כל כולו קודש מול אהדת ישראל, אבל במצב כזה, והמה בוכים במח... בוכים פתח ואוהל מועד. משה רבנו, גדול הנביאים, קודש קדשים, לא מסוגל, רפו ידיו, אין לו תשובה, ונכנס, בטח האוהל מתחיל לבכות. מוריי ורבותיי, יש זמנים שהבכי לא עוזר, שהצער לא עוזר. זה מזכיר תמיד, כשילד קטן מתחילים בחינוך שלו, אז הרבה הורים, לצערנו הרב, עזוב מה הוא מבין, הוא קטן, הוא יסתדר, עניין של זמן, הזמן יעשה את שלו.
ואחר כך, כשהוא מתבגר ופורז גדרות, מתחילים לבכות. למה? לא חינקתי לפני. והמה בוכים במחנה, זה לא הפתרון. מנהיג צריך לתת פתרונות. מנהיג, הבכי לא עוזר לו. וכאן, בתוך החלל הריק הזה, והכאב הקשה, של הכל עדת בני ישראל עם משה ביחד, נכנס אותו פנחס ועושה מעשה. בוודאי. גם אז, גם היום הייתה תקשורת, בטח בראשי הקנאים, אלה שנמצאים, הקיצונים הימניים, שאכפת להם רק מדם, לא אכפת להם, והנה דווקא אותו אדם שהקדוש ברוך הוא נותן לו, מה הוא נותן לו?
ברית ישלום. חכמינו אמרו, "השיב את חמתי מעל בני עשר וקנו את קנאתי". החכמים מסבירים, המילה קנחמתי פירושה השיב את חמתי. הוא לקח את המת והחדיר אותו פנימה, והוציא החוצה לזכותו את החי. אם תשימו לב למילה חמתי, ח', מ', ת' וי'. האותיות האחרות הן חי, האותיות הפנימיות הן מת. הוא ידע להחיות את עם ישראל, לעצור את המגפה ולהמית את מי שצריך.
אינני נותן לו את בריתי שלו, אני רוצה שתדעו, נכון שאנחנו אומרים פנחס ואליהו. יש לעיתים קנאות שהיא מוצדקת, כפי עכשיו עם זמרי בן סלוף וקוזבי בצום. יש לעיתים, צריכים להיזהר בקנאה. ברגע שהקנאה היא למען כלל ישראל, אין איתה בעיה בכלל. ברגע שהקנאה היא נגד עם ישראל, היא להוכיח את עם ישראל, הקדוש ברוך הוא בא ואומר על בניי לא אומרים קטגוריה.
והדוגמה מאלפת לכך, כאשר 400 שנה אחרי זה או 500 שנה אנחנו מפנחס ואליהו, ואחרי הנס הגדול שעשה אליהו שהרג את נביא הבעל בהר הכרמל ועם שלם צעד ואמר, השם הוא אלוקים, השם הוא אלוקים. יש לך עכשיו הזדמנות פז. יש לך עכשיו, איך אומרים, שטח, חלל ריק שאתה יכול להיכנס בתוכו. קח את העם הזה, תחזיר אותו בתשובה, תוביל אותו איתך ביחד.
מה הוא עושה? אליהו בורח. לאן הוא בורח? רבותיי, לאן חורב? ואומר לו, שימו לב, רבותיי, ויבוא שם אל המערב האל נשם, והנה דבר השם אליו, ויאמר לו, מה לך פה, אליהו, מה אתה עושה כאן? הוא אומר, כאן הוא קינאתי להשם. אמר, הוא קינאת להשם, היא חשובה. אלוהי צבות. יפה, עלמה, חזק וברוך. קידשת השם שמיים. אמרו השם האלוקים, למה אתה בורח?
זאת אומרת, יעזבו בריתך ואת מזבחך הרסו, ודיריך הרגו בחרם, וייבטר אין לי ויבקשו להם מים. אז יעזבו בריתך. מה עשית כדי שלא יעזבו את בריתך? על עמי לא מדברים כך. אומרים, חז"ל, אמר לו, אחד העונשים שאני נותן לך, חייך, שאתה תגיע לכל ברית מילה וברית מילה. ומה תעיד? שמרו בריתך. ואז חז"ל אומרים, אדרבה זה לא עונש, זה שכר.
אבל תארו לעצמכם שיש עשרה בריתות בכל מיני מקומות באותו זמן. מה עושה אליהו? אומרים, חז"ל מתחלק ניצוצות, ניצוצות, מגיע לכל מקום, וזה כאב אדיר. כל זה כדי להגיד, שמרו בריתך. על עם ישראל לא מדברים רע. מחפשים תמיד נקודת הטוב כדי לסנגר על עם ישראל ולא לקטגר על עם ישראל. והנה אנחנו רואים דבר אחד פשוט. הוא בא אליו, הוא אומר לו, לך מי יהיה תחתיך, תמשח את אלישע בן שפט מאבל מחולה, תמשח לנביא תחתיך.
והוא מגיע והוא מושח את אלישע. אומר הזוהר הקדוש משהו מדהים. אומר הזוהר שפנחס, כדי לקבל את הכוחות הרוחניים הגדולים שיכל להרוג את זמרי בן סלו ואת כותבי בצור, נכנסו בו שתי נשמות גדולות של נדב ואביהו. והם למעשה שסייעו בעדו, והוא היה צריך לתקן אותם. היכן הוא תיקן? הוא תיקן אותם בהר הכרמל. הרי המיטה שלהם הייתה, למה?
בהקריבה מאס זרה. ומה אומר אליהו בהר הכרמל? ואש לא תשימו, שהאש תרד מהשמיים. אותה אש שהייתה צריכה לרדת, ירדה. למעשה הוא סגר מעגל. אבל הוא צריך לתקן את זה. והוא קלקל מתי? בזמן שאמר, הפירו בריתך. אלישע הרעה פתאום קיבל את רוח הקודש ואמר לו, אליהו, מה אתה מבקש? לפני שאני הולך, אני עולה בסערה שמימה. הוא אומר לו, ויהי נא פעמיים מרוחך.
מה זה פעמיים מרוחך? ויהי נא. אני רואה אצלך נמצאים נא. נא נשמתם של נדב, אביהו. תן לי לתקן אותם, אני אתקן אותם. ואז אלישע לוקח את הנשמות האלה, ואלישע, כאשר אותה אישה גדולה ששמה לו בעליית הגג מנורה ומיטה, כשהיה בא, עולה שם, לשכב שם בעליית הגג, אמר לו גחזי, נערו, רבנו ובן אין לה. הוא אמר לו, כעת חיה, בעזרת השם יהיה לבן, נולד לה בן.
כאשר הבן גדל, הגיע אל אביו לקוצרים, אחריו כנראה קיבל מכת שמש, אבא שלו הביא אותו הביתה, והאימא שמה אותו על מיטתו של איש האלוהים של אלישע, והילד מת, והיא לא שואלת שאלות, היא רצה, לוקחת אחת מהאתונות, רצה ואומרת לאלישע, בוא, הוא מגיע. ואלישע עשה פיו על פיו, וידיו על ידיו, ורגריו, וגוער בו, והילד חי. מה קרה?
כיוון שאלישע קיבל שתי נשמות לתקן אותן, אחד מהן הוא שם אצל הילד הזה, וחז"ל, על פי תורת הקבלה, אומרים מי היה הרך הנולד הזה שגדל? זה היה חבקוק הנביא. למה? כי אלישע אומר לה, כעת חיה את חובקת בהם, ואז נולד לו חבקוק הנביא. וכאן למעשה תוקנו שתי נשמותיהם של נדב ואביהו. זו עוצמה של פנחס. מאידך, אנחנו רואים גם את פנחס בסיטואציה אחרת לגמרי, מצערת מאוד מאוד.
אומרים חכמינו שפנחס היה בתקופתו של מי? היה בתקופתו של יפתח. ויפתח נדב נדר, כי אם הוא ינצח את בני עמון וה' ייתן אותם בידיו, כלו יוצא מדלתי ביתי ויקרבתים לה'. אלה, לצערנו הרב, הוא היה בין השלושה שלא שאלו כהוגן. שניים נענו כהוגן, שזה שאול שאמר כל היום בשביל הקטע פלישתי אתן לו את ביתי ואז בא הקדוש ברוך הוא שלח לו את דוד.
אחר כך גם אליעזר שאל שלא כהוגן והיה נערה שתאמר השקיין ימקדך והקדוש ברוך הוא שלח לו את רבקה. יש אומרים גם כלב בן יפונה שאמר: כל מי שבאמת יכבוש את חברון יתן לו את עקסה בתי לאישה. ובא באמת אחיו וכבש ונתן לו את ביתו. אבל נענו כהוגן. ומי שנהג שלא כהוגן ונהנה שלא כהוגן היה לצערנו הרב אותו אדם שלמעשה יפתח שמי יוצאת את ביתו.
וכאן יש בעיה. מה עושים? חכמינו אמרו שהיועצים אמרו לו: לך לפנחס, יתיר לך את הנדר. מגיעים לפנחס, פנחס אומר: מה אתם רוצים? תבוא להתיר את הנדר ליפתח, הוא המנהיג, הוא המושן. הוא אומר: מה פתאום? אני רוצה את הרב ויבוא אליו. הוא רוצה שיבוא אליי. ייגש לפנחס. הוא אומר: מה? אני המושל, אני בעל הביתו. הוא לא מתבייש.
אני צריך לגשת אליו? בשום פנים ואופן. בין לבין הילדה גמרה את תפקידה לצערנו הרב. יש אומרים שהיא הוקרבה, יש אומרים שעלתה ובכתה על ימי נעוריה. פנחס ארבע מאות שנה נעלמה ממנו הנבואה עד להר הכרמל ויפתח לא עלינו ולא עליכם מת במידה משונה כל פעם, אף שר לו איבר מאיבריו עד שמת. תראו כמה גאווה, כמה עושה, כמה פוגעת בנבחי נשמתו של כל אחד ואחד.
אז זה למעשה הנושא של פנחס. האמת היא שכפי שאמרנו, שדווקא בפרשת פנחס נמצאים חגי ישראל, אז אומרים, מדוע דווקא בפרשת פנחס? כיוון שהנביא אומר שצום הרביעי וצום החמישי יהיה לששון ושמחה. אנחנו מאמינים בני מאמינים שאנחנו נעשה בדיוק מה שבורא עולם מבקש מאיתנו, ואז ודאי בביתו של משיח. כבר לא נצטרך לא רק שלא תעצום, אלא יהיו חגים.
תארו לעצמכם שהחג הכי ארוך יהיה 21 יום. יום הראשון של החג 17 בתמוז, יום האחרון של החג תשעה בארץ, 21. לא יודע אם יהיה חול המועד באמצע, או שהכל חג שיאכלו ויוכלו ליהנות. דבר שני, בפרשת פנחס נושא מאוד מאוד מעניין. יודעים, ולא צלוף חג. חמש בנות, שאביהם נהרג בגלל חילול שבת. התריעו בו, לא שמע, באמת, הרגו אותו.
והנה הבנות האלה באות למשה רבנו לפני הכניסה לארץ, ואומרות לו, ואבינו מת, באה, באיזה, ובחטיו, חטאו בית, הוא לא היה בעדת קורח וכו', ואנחנו מבקשים ממך דבר פשוט. מבקשים ממך, תנענה לנו נחלה בתוך נחלי, נחלת חייבים. הנה נועדים להשם על האדם, אלה, ולמה ייגרע השם אבינו בתוך משפחתו? כי אין לנו בן. אז למה שיקחו לנו את הנחלה?
ויקרא משה את משפטן לפני השם. נשארת פה שאלה מאוד קשה. כיצד משה, למה, לא נתן להם תשובה? לחכמינו אמרו דבר אחד פשוט. משה רבנו הבין דבר אחד. וברגע שהם באו ואמרו לו, תשמע, הוא לא היה בעדת קורח, זה מעין שוחד, כאילו, תשמע, הוא לא נגדך. הוא תמיד היה איתך. המוות שלו נגרם בגלל חילול שבת ובכלל. כדי שאולי זה מעין שוחד רוחני שהוא יקבל.
אומר משה רבנו קודש, לא תהיה לנגיעה, ויקרב משה את משפטן לפני השם. יש דעה נוספת. אומרים, ויקרב משפטן בתורה כתוב נ"ג גדולה, וגם ויאמר השם אל משה לאמור, כן בנות צלופחת דוברות. שוב, עוד נ"ג גדולה. אז אומרים שמשה רבנו היה אמור להגיע לנ"ש שערי בינה, לחמישים. הוא הגיע רק ל-49. ולכן כתובה הייתה בשמיים שהם זכו בבנות צלופחת, זכו כדי שפרשה תיאמר על שמם.
ולכן, ויקרב משה את משפטן. את זה הוא לא ידע, והוא הגיע רק לשער 49. וכאן יש גם תשובה נוספת, שמעתי, שמאוד מעניינת. משה רבנו עמד המום, אבל לא יכול להיות. אני עוד לא ראיתי מישהו עכשיו במדבר שבאו, שרוצים להיכנס לארץ. הרי עם שלם בחרו, כולם. והבכי הזה חכמנו אומרים, ותישא כל העדה בלילה ההוא. ליל תשעה באב היה. אתם עשיתם בכייה של רינב, אני עושה לכם בכייה, בכייה של דורות.
מה פתאום בנות מבקשות נחלה, והן לא היו בכלל, לא יודעות כלום. אלא עכשיו אולי עובדים עליו. כשהוא הבין בדיוק את חשיבותן של הבנות, של בנות ישראל, אז התחיל לעשות חשבונות. מה היה בתחילת הדרך? בזכות מי נגאלו ישראל ממצרים? בזכות נשים צדקניות. מי עשו את כל הפעולות האלה? המילדות העבריות, ולא עשו כאשר דיבר על אינות מצרים.
מי הציל את משה? שוב פעם הבנות, אמו ואחותו, ואחר כך בת פרעה. מי שמע בכל בורא עולם, ברגע שאמר יאללה, כנראה צריכים לצאת, ולא יכלו להתמהמה, וגם צידה לא עשו להם. זה בנות ישראל. מגיעים לים, עם ישראל מתחיל לקטר. למה זה העלתנו מארץ מצרים? טוב לנו במצרים, ממותנו במדבר? מי צריך את זה? אנחנו רואים את בנות ישראל בראשותה של מרים, ותיקח מרים הנביאה את עתו בעבדת עתה, כל הנשים אחריה בתובים ובחולות.
זה הנשים הצדקניות. בזכות מי קיבלו את המים ארבעים שנה? בזכות נשים צדקניות. חכמינו אומרים, המילה "כן" זה כמין המילה "צדק", המילה "כנות". הן באמת באמת רוצות התנחלות בארץ ישראל. אגב, אמרו לי שהתנחלות "תפוח" היא באמת, זאת התנחלות של בנות צלפחד, וכתובה עליהן למטה את חמשת שמות הבנות עליהן, נועה, עוגלה ובלכה, כן, תפוח.
עשו את זה התנחלות. ואז מה שקורה, קורה דבר פשוט. אומר הזוהר הקדוש, זכו הבנות האלה, שהקטנה שבהן אתה בת ארבעים כבר, הסיכויים ללדת לא עלו. כולן ילדו וכולן המשיכו את השרשרת של אבא שלהן. קמה כוחה ועוצמתה של ארץ ישראל. וכאן, כאשר אומר להם הקדוש ברוך הוא, נתון, תיתן להם, לא להן, להם, שיהיו כמו הבנים, מגיע להם.
מגיע להם את כל הזכויות. אלה בנות ישראל. בנות ישראל הן לא חפץ. בנות ישראל הן בדרגה גבוהה יותר. בנות ישראל, חכמינו אמרו, לעולם יאבד אדם את אשתו כגופו ויכבדנה יותר מגופו. אברהם אבינו האישה, עקן הענק שבענקים, כשכעס בתוך תוכו על שרה שרצתה לגרש, את ישמעאל אומר לו הקדוש ברוך הוא, כל אשר תאמר אליך, חסר אשמה בקולה.
צריכים לדעת חשיבותן של הנשים הצדקניות. והנה אנחנו רואים בסיום הדרך פתאום משה רבנו ראה שבנות מגיעה להן נחלה, אז הוא אומר, אולי גם אני מגיע שבניי ימשיכו בדרכי. אדבר משה אל השם לאמר, יפקוד השם אלו הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם, יבוא לפניהם, יוציאם, מביאם לא תהיה אהדת השם, כצאן אשר אין להם רועה.
אחרינו מסבירים שמשה רבנו נורא פחד. פחד שמא הקדוש ברוך הוא ייתן כמנהיג את פנחס. הוא אומר, לשעתו טוב טוב. אבל אדם, שלא יהיה לו את הסבלנות ואת הסובלנות לסבול את העם. שימו לב, השם לאכול באיש על העדה. ארוחות לכל בשר. מה זה לכל בשר? שיהיה מוכן לשמוע ולהקשיב לכל בשר. אשר יצא לפניהם הוא האיש הראשון. המילה "אחריי" זה לא באה מהצנחנים.
המילה "אחריי" באה כאן אצל יהושע בן נון. כשנבחר אשר מנהיג יהודי צריך לצאת לפני העם כדי לתת דוגמה לחיילים שלו. ואשר יבוא לפניהם. אבל גם ישמע את דעתם, לא יבטל אותה. אבל שהוא יחליט גם בתקופות הקשות. אשר יוציאם ואשר יביאם. איך אמר פעם בן גוריון? אני עושה לא מה שהעם רוצה, אני עושה מה שטוב לעם. ולכן לא תיידת השם כצאן אשר אין להם רעי.
כשהקדוש ברוך הוא נותן לו מה שלא חשב: קח את יהושע בן נון וסמכת את ידך עליו, ועמדת אותו וכו'. איך אפשר? יהושע, האיש הזה, נער לא ימיש בתוך האוהל. אבל כנראה יש הרבה נערים שלא חושבים עליהם, וכשהקדוש ברוך הוא נותן להם את הדחיפה, אז הם ממלאים את תפקידם. עם ישראל לא קיבל את זה בצורה נכונה, בצורה אוהדת. אמרו אוי לה לו את הבושה, אוי לה לו את הכלימה.
פני משה כפני חמה, ופני יהושע כפני לבנה. אומר הקדוש ברוך הוא, אל תדאגו. יבוא יום שהוא יעמיד גם את החמה וגם את הלבנה. שמש בגבעון דום, וילך לעמק הירון. זה יהושע בן נון, שלא חשבנו עליו. הלמך הזה, הנער לא ימיש בתוך האוהל, ההוא שאמר, אדוני משה כלאם לגבי אלדד ובדד. לפתע אנחנו רואים את כל העוצמה שלו, איך היא פורצת החוצה.
מדוע? כי הוא למעשה מזרעו של יוסף. ומי שמזרעו של יוסף לא צריך לפחד. כמו שיוסף לא פחד כשהיה אצל פרעה וקרא לו את צפנת פענח, אומר לו, אני יוסף. וכשאמר לו פרעה, שמעתי עליך, אמר לו, בלעדיי, ובלעדיי זה היה אצל אברהם אבינו גם, כשמלכי צדק אמר לו, אמר לו, בלעדיי. ולכן אמר לו, וסמכת את ידך עליו. רבותיי, הקדוש ברוך הוא אומר לו, וסמכת את ידך, יד אחת.
אבל זה גדולתו של משה רבנו, שאין אדם מקנא לא בבנו ולא בתלמידו. ויסמוך את ידיו עליו את שתי ידיו. שימו לב, ברכתו של משה רבנו, שזורמת אצל יהושע בן נון. זו הברכה המיוחדת. זו הדרך שאנחנו מתפללים אליה בעזרת השם, שיסר מעלינו ומעליכם את כל השנאה והקנאה ואת החרות. אני מאמין באמונה שלמה שדווקא בתקופה הזאת הקדוש ברוך הוא יחוש לגאולנו, ובילה לו משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן ואמן.