חינוך להכרת הטוב
תמלול השיעור
, בסימנת אהבה בשם השם נעשה ונצליח אנחנו פותחים בפרשה הראשונה בשחומש בראשית זו הפרשה הראשונה שבתורה שהגלום והנסתר גדול ורב מאוד מהנגלה העולם ומלואו גלומים בפרשה הזאת אפילו חכמי הדורות וחכמי הסוד הבהירו לנו, אני זוכר בחגים, אל תדרוש במופלה ובמכוסה ממך. כמה שנחפש, כמה שנראה, ידינו לא תוכל להבין, מוחנו לא יוכל להרגיע.
ולכן חז"ל אומרים, את התורה התחילו בבראשית, בב' ולא באלף, כי את האלף שאלופו של עולם, לעולם לא נוכל להבין, ונשתדל רק עד היכן ששכלנו ובינתנו תוכל להבהיר לנו בנושא הזה. אני חייב תשובה שהיא לעניות דעתי. כשנשאלתי ביום שמחת תורה, יש מנהג של מספר עדות, שמעלים שלושה ספרי תורה ביום שמחת תורה, קוראים לזה שלושה חתנים, חתן מעונה, חתן תורה וחתן בראשית.
שאלו אותי למה חתן מעונה. חתן תורה, אנחנו מבינים, מסיימים את התורה, בסדר. חתן מעונה בראשית, מתחילים מחדש. מעונה, מה לו ולכל הנושא הזה? לעניות דעתי, המילה מעונה, אנחנו יודעים דבר אחד, דוד המלך אומר, בטרם הרי מעונה אלוהי, בטרם הרי מולדו. זאת אומרת, ותחולל ארץ ותבל. זאת אומרת, הנושא הזה, לפני שאנחנו מתחילים להיכנס לכל מעשה בראשית ולכל טיב ולכל התוכן ולכל אות ולכל מילה, צריכים לדעת דבר אחד:
מעונה, אלוהי הקדם. קודם כול, בטרם הרי מולדו, צריכים לדעת דבר אחד פשוט: אלוהי הקדם היה כבר לפני הכול, והוא גם לפני וגם אחרי. עד כדי כך שחז"ל אמרו אפילו שהקדוש ברוך הוא, לפני בריאת העולם, לפני בריאת העולם הייתה התורה. בורא העולם הסתכל בורייתא ובריא עלמא. אחד מחכמי החסידות כותב תשובה יפה מאוד, ואומר, בראשית ברא אלוהים את.
מה זה ברא אלוהים את? הוא אומר את א' ת', מא' עד ת', את התורה כולה. זאת אומרת, כאשר ברא את העולם, היה חייב להביט ולהסתכל בורייתא בתורה, וככה להביט. אי אפשר לתאר. את כל העוצמה הזאת רק של הפסוק הראשון, רק של המילה הראשונה ורק אפילו של האות הראשונה. אכן, אמרו חז"ל, אילו היו כל עצי היערות כול מוסין, וכל הימים דיו, וכל בני האדם לבלרין, אין אנו מספיקים לשמוע, לקרוא וללמוד את מה שנאמר על הפרשה הזאת, על פסוק זה ועל מילה זאת.
פשוט אתה, כמה שנכנסים פנימה, אתה כבר עוד לא מבין מה, איך, מה. ראיתי את חכמי הסוד, שכותבים משהו מדהים, והם אומרים כך, הם אומרים, בראשית ברא אלוהים, בגימטריה, תורה, נביאים כתובים. זה מדויק. עוד יותר מזה, אם אתה רוצה לבדוק, למשל פסוק, קח את הפסוק הראשון, בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ. שבע מילים ועשרים ושמונה אותיות.
אם אנחנו נלך לקבלת התורה, מדבר אלוהים את כל הדברים האלה אל כל ישראל לאמור, שוב, שבע מילים, עשרים ושמונה אותיות. זאת אומרת, בריאת העולם. והתורה כולה חד הוא. איזו עוצמה אדירה, אי אפשר לתאר. אנחנו נתקדם יותר קדימה. זה פשוט מדהים. ואיך אומרים? מרעיש עולמות. רק במילה, בראשית ברא אלוהים. מה סוף האותיות? אמת.
א', בראשית ת', ברא א', אלוהים מ'. לכן אומר דוד המלך, ראש דברך אמת, ולעולם משפטי צדקך. ועד כדי כך, חז"ל מסבירים שהאדם למעשה, היסוד שלו, שהקדוש ברוך הוא ברא אותו, והוא ברא אותו מיסוד האמת. רק הוא קלקל את מעשיו. והיסוד שלו מיסוד האמת, מסבירים חכמי הסוד, שזה מעשרו של הקדוש ברוך הוא. ומסבירים את זה כך, שמעשר מאות א' של אמת זה אחד.
מעשר מאות מ', שזה ארבעים, זה ארבע. מעשר מאות ת', שזה ארבע מאות, זה ארבעים. מה אנחנו מקבלים? אדם. א', ד', מ'. זה המעשר. אם נלך לחווה, הרי ממה היא נבראה? מהצלע. חז"ל אומרים, צלע בגמטריה, 190. מעשר שלה, 19. 19 כמניין חווה. זה פשוט לא יאומן כי יסופר. פעם שאל אותי יהודי אחד: מה המשמעות של המילה בראשית? אמרתי לו, אני יכול לספר לך שבוע שלם רק על המילה בראשית.
אני אומר לך רק משפט אחד. המילה בראשית טומנת בחובה את יסוד היסודות ועמוד העמודים של כל העולם כולו. וזה הנושא של השבת. ובמילה בראשית, אם תחלק אותה לשתיים, אתה תמצא באותן האותיות: ירא שבת. יא כל העולם כולו. לכן אומר הזוהר הקדוש: כל מי ששומר את השבת, כל מאן דנתיר אורייתא כאילו נתיר בשבתא כאילו נתיר אורייתא כולה. כל מי ששומר את השבת כאילו שמר את כל התורה כולה.
עד כדי כך, המילה בראשית רומזת לנו בצורה הפשוטה ביותר: הקב"ה ברוך הוא ברא את עולמו בשישה ימים. ברא שיט. נמשיך הלאה. אמרתי פעם לתלמידים שלי. תלמידים, אין דבר שלא רמיז באורייתא. בראשית, אם אדם נולד לו בן ראשון, כמובן בלידה רגילה וללא הפלות קודמות, אחרי הברית, אחרי 30 יום, עושים לו פדיון. אבל במילה בראשית זה הרמז.
בראשית, ב' ר', א', ש', י', ת', בין ראשון אחר 30 יום, תבדל. ואנחנו יכולים להמשיך בלי סוף. אבל נקודה אחת מאוד מאוד חשובה. האות ב', אם אדם כותב אותה, בא לרמוז לנו רמז מאוד גדול. היא סגורה משלושת הצדדים ופתיחה מקדימה רק. אל תביט ואל תחקור, לא מה מתחתיך, לא מה מעליך ומה היה לפניך. תסתכל רק קדימה. כשאדם מסתכל קדימה, כל העולם הוא פתוח לפניו.
אתם יודעים, אחת התמונות המלבלבות ביותר שמביא המדרש, שכאשר הקדוש ברוך הוא ברא את האדם, פשוט לא יאומן. אחרי שהוא סיים את דרכו, אומר המדרש, שלקח את האדם ואת אשתו ואת ילד המגרדת. הוא אמר להם דבר מעניין: ראו מעשיי, כמה נאים הם. כל מה שבראתי, בראתי לכבודכם. תנו דעתכם שלא תקלקלו, שאם תקלקלו, אין מי שיתקן אחריכם.
נתן בידיים של האדם את העולם כולו, מתוקן, מסודר, על-טבעי. לא היה צריך לעשות כלום, האדם. לפחות תשמור את הקיים, אל תקלקל. לצערנו הרב, אדם זה אדם, ויש לו חופש הבחירה. ואדם, כתוב לעולם מועד, ולאדם יש יתרונות ויש חסרונות. החוכמה היא איך אני יכול לתקן את מעשיי. החוכמה היא איך אני הופך להיות כלי קיבול כדי לקבל את הטוב ואת השפע שהקדוש ברוך הוא נתן.
רבי יהודה הלוי, למשל, אומר, האלוקים רוצה להטיב לכל. זאת מטרת בריאת האדם, כדי להטיב לו. אבל אם אתה רוצה להטיב לו, בוא תהיה כלי קיבול כדי שתוכל לקבל את הטוב. אם אתה לא כלי קיבול, אתה לא יכול לעשות כלום. ויש טעות אופטית להרבה מאוד מאיתנו. כל מי שחושב כשאדם נענש בגלל שאכל מעץ הדת, אינו אלא טועה. הרי זו פעם ראשונה.
אלא אדם נענש מפני שכפר בטובה. כשאדם כופר בטובה, כשאדם לא לוקח אחריות על עצמו, כשאדם אומר: לא אני, הוא לא בסדר, היא לא בסדר. האישה שנתת עימדי, אם היית נותן לי אישה טובה, הרי אתה עשית אותה, הבאת עולי לי. אם היית נותן לי אישה טובה, לא הייתה מפילה אותי כך. האישה שנתת עימדי, האישה גם כששואל אותה הקדוש ברוך הוא, מה עשית?
הנחש אישני. כל אחד זורק על השני, כשזורקים אחד על השני לעולם לא יודע לתקן. אתם יודעים, ביום הכיפורים, באחת התמונות המדהימות כאשר באים ליונה והאונייה עומדת להתהפך והגלים סוערים, שואלים אותו: בשל מי הייתה הרעה הזאת? הוא יכל לבוא ולהגיד: אתם אשמים. הוא אומר: לא בשלי. אילו האדם היה יודע להודות, הכל היה נחסך ממנו.
אילו האדם היה יודע כמה טוב הקדוש ברוך הוא מעניק עליו, זה היה שונה בתכלית. אבל, ולמרות הכל, כשאנחנו מסתכלים על כל הבריאה, ובתחילתה מאוד כואב לך, כואב לך שאתה רואה לאחר כשהקדוש ברוך הוא בורא את האדם ומסיים: "וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאוד". איזה יופי. אידיליה. הכול מסודר, הכול טוב, הכול מדודק והוא מדוקדק לפרטי פרטים.
לי תמיד כואב הפסוק: "ויתעצב השם אל ליבו ואיינחם את אשר עשה את האדם". כשהקדוש ברוך הוא מתעצב, מי גרמנו לכך? אנחנו. אנחנו גרמנו לו. אנחנו נצירי כפיו. אנחנו היינו צריכים להגיע לדרגה הגבוהה ביותר ואת חסרו ומעט מאלוקים וכבוד והדר תעתרהו. ובידיו של האדם אנשים יכולים להגיע לדרגות הגבוהות ביותר. ראינו את הערי הכדוש, את רגלי שמעון, את התנאים, שמה הם לא עשו?
הם יכלו לגעת. בזכות מה? פועלם או מעשי עדינו. מעשיך יקרבוך או מעשיך ירחיקוך. ולעומת זאת יש אנשים שיכולים להידרדר ולהגיע עד תהומות. ועובדה, אנחנו נראה הרבה אנשים שלא יכלו להחזיק מעמד. תשימו לב, למשל, חנוך: "ויתלך חנוך את האלוקים ועינינו כי לקח אותו אלוהים". מה קרה? קרה דבר אחד פשוט: חנוך הזה: "ויתלך חנוך" רק את האלוקים.
הוא לא מחפש, הוא לא, מה נטט על האחרים? הרי אתה רואה בדיוק עשרה דורות שהכעיסו מי אדם ועד נוח. בוא תעשה משהו, תעשה את זה פעולה, תנסה לשנות שום דבר, "וית האלוקים". אומר הקדוש ברוך הוא: אני לא צריך חד כזה. אם הוא דואג רק לעצמו, רק לביתו, שום דבר. זה אני לא צריך לומר. כי איננו, כי לקח אותו אלוהים. זה לא הדרך שלו.
אדם יכול להגיע מיד בפשטות להגיע לגדלות. ראינו בסוף הפרשה שקראנו בשמחת תורה, בסוף פרשת דברים. תראו, אדם שבספר שמות נקרא איש מצרי, בסוף הדרך הוא נקרא "ומשה איש האלוהים". תראו איזה מעבר. לעומת זאת, אנחנו נראה גם בהמשך, נוח, את האלוהים הייתה "לך נוח" וכו', "אותך ראיתי" וכו', ופתאום אחר כך בסוף הסוד אדמה.
"ויחל נוח" איש האדמה, יורד גם לתחתית למטה. יהודי צריך לדעת תמיד לעלות ולא לרדת. יש תוכן בחיים, יש מסר לאדם, והוא צריך לדעת לנצל אותו. וזה מתחיל באדם, וזה נמשך בצאצאיו. ולא בכדי. ברגע שאין חינוך טוב בבית, אנחנו רואים, עולים בדרגה. האדם הראשון עוד איכשהו יתבייש, "ויראו כערומים הם, ויתחבא אדם וישתו". הם מתביישים בבורא העולם, לפחות יש להם בושת פנים.
והם מסתתרים. נכון שהם לא מודים, אבל מה קורה עם הילדים שלהם? וכשנולדים קין והבל, וקין מתחיל ברצח הראשון, הוצאת אדם, והקדוש ברוך הוא מנסה שוב לפנות אליו ואומר לו, "הבל אחיך", התשובה היא, שאומר אחי אנוכי, מה אתה רוצה ממני? אתה צריך לדעת איפה הוא, לא אני. איזה חוצפה ועזות נצח. זה לא בא בן רגע. חוצפה ועזות מצח באה כשיש חינוך לקוי בבית.
אם היה חינוך טוב, הוא היה מתבייש. תשימו לב, האדם הראשון התבייש. הבן שלנו, לא, לא התבייש. האישה, למשל, גם היא, תחילת הדרך, חשבה שהיא באמת, נכון יציר כפיו של הבורא, שהיא מעין אלוהים. כשנולד לה קין, והילד הראשון, היא אמרה: "קניתי איש את אלוהים". שימו לב, בצורה הברורה ביותר. הנה, "קניתי איש את אלוהים", והנה, קרה דבר אחד פשוט: מה זה "קניתי איש את אלוהים"?
פירוש הדבר, שפתאום קניתי איש את אלוהים, את השם, קניתי זה, יצרתי. אני מעין יצרתי כמו אלוהים. אותו דבר, יצרתי גם ילד. רק לילדה דבר אחד, שכפי שחז"ל אומרים, והתורה אומרת לנו, שלושה שותפים לאדם, אביו ואימו והקדוש ברוך הוא. בלי שהקדוש ברוך הוא נותן את הנשמה לאדם, הוא לא גוף, הוא כבר גופה. הוא מסריח ככל כל גופה אחרת.
אבל כאשר ילדת הילד השלישית הבינה בדיוק מיהו הנותן, ותאמר אחר כך, שת לי אלוהים ילד אחר. זאת אומרת, אלוהים נתן לי, לא אני. אני סך הכול כלי קיבול או תחנת מעבר כדי להביא לעולם עוד דוגמאות נוספות. אני חושב שאחד המסקנות שאנחנו יכולים ללמוד מכל המקרים האלה: א', מהמקרה של האדם הראשון. אדם חוטא ואדם מועד, כפי שאמרנו, צריך לדעת דבר אחד פשוט:
לפשפש במעשיו. אם ראה אדם שאיסורים בריאים עליו, יפשפש במעשיו. לא ייתקן, יפשפש. יפשפש פירושו, יבדוק את מעשיו. יכול להיות שמה שהוא עושה הוא לא טוב. ואת זה אנחנו צריכים ללמוד מהאדם הראשון, שצריך לדעת, תמיד לבדוק ולקבל אחריות. אילו האדם הזה היה מקבל אחריות, כל המצב שלנו היה שונה. יש מאמר מאוד יפה שהבן איש חי אומר.
הוא אומר שהאדם הראשון הוא האדם המוכה הראשון, והוא מסביר את זה בצורה מאוד יפה. והוא אומר, כאשר האישה, הנחש, השיע אותה כדי לאכול מעץ אדת, היא הגיעה לאדם ובאה אליו ואמרה לו, אני אכלתי מעץ אדת, תאכל גם אתה. אמר לה, אני מצטער מאוד, הקדוש ברוך הוא ציווה אותי, אני לא מוכן לאכול. ומה זאת אומרת, אני לא מוכן לאכול?
זאת אומרת, אני אמות ואתה תחיה לעולם? הוא אומר לו, כן, אני מצווה, את לא מצווה. והיום אלוקים אל האדם. אז אומר רבי נשחייט, היא נתנה לו מכות כל כך קשות, כל כך חזקות, עד שאכל בעל כורחו. מאיפה הוא לומד את זה? הוא לומד מזה שאמר האישה שנתת עימדי נתנה לי מן העץ ואוכל. לא מפרי העץ, אלא מהעץ. אז הוא אומר, אמרה בערבית מאוד יפה, אל עסה תל עטמני ג'ינה.
הכוונה, העץ, המקל, יצא מגן עדן. אין ברירה, איך אמרו תמיד בצבא, מה שלא נכנס במוח, נכנס בכוח. אין ברירה אחרת. המקל בא מגן עדן. אז שתדעו לכם דבר אחד, שבתחילת הבריאה האדם הראשון הוא האיי המוכה הראשון, ולא אישה מוכה. האישה הראשונה. זה לגבי האדם. עכשיו, אגב, אני חושב שזה מסר גם לכולנו, באורח החיים שלנו. ואני אומר את זה לכל הזוגות שבאים לקבל אצלי הדרכה לפני החופה.
אני אומר להם, תקשיבו טוב, כל אדם שלא ישגיח על אשתו ולא ישים לה לב ולא יטה אליה אוזן ולא יקשיב לה, גם אם היא אמרה עשר פעמים את אותה דבר. מי שלא מקשיב ולא מטה, שלא יתפלא שבסופו של דבר ימצא אותה עם נחש. וגם היום יש הרבה נחשים על שתיים. רבותיי, ואני לומד את זה מהאדם הראשון. אומר המדרש, כשהאדם הראשון ישב, שימו לב, על גדות הנערות, הפרת, החידקל, איזה יופי.
והמלאכים היו מסננים לו יין וצולעים לו בשר. האחר שטה ונרדם. וכשנרדמים ולא משגיחים על האישה, הנה, זו התוצאה. יש נחשים גם אז וגם היום. ואת זה אנחנו צריכים ללמוד, כמה חשוב מאוד מאוד להקשיב ולשמוע. יש עוד מסר נוסף שאנחנו יכולים ללמוד, וזה מכל הפעילות של קין והדם. וכאשר קין הביא באמת את הקורבן שלו, וזה לא משנה עכשיו, נכון שלא הביא מהטוב וכולי, אני חושב שהדו-שיח של הקדוש ברוך הוא עם קין מלמד אותנו מסר לדורות.
ושימו לב מה הוא אומר לו. לאחר ויאמר השם אל קין, למה חר לך ולמה נפלו פניך? הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ. שימו לב, אלוהים רואה את קין עצוב. לא תקשיב טוב. אם תיטיב שאת. אם אתה תיטיב את מעשיך, אתה תוכל להגיע לדרגות הגבוהות ביותר. תסתכל קדימה כמו אות ב' ותתחיל לראות מתקדם קדימה. אם תיטיב שאת.
עשיתי משהו לא בסדר, אני מתקן אותו. ואם לא תיטיב, למה עשו לי, אכלו לי, הם לא בסדר, אני תמיד בסדר, תמיד מתלבשים עליי, תמיד זה לא תיטיב. לפתח חטאת רובץ, אתה תתחיל לרדת שאולה, ובסופו של דבר, למה אתם מגיעים לצערנו הרב? תיבי אותם בשדה ויקום קין אל הבל אחיו ויהרגם. מתחיל הרצח. עכשיו, העבירות האלה של ההידרדרות, תשימו לב מה קורה.
הם התחילו בשקר ובחוסר האחריות של אדם. הם נמשכו אצל קין. ממשיכים הלאה, שימו לב, אצל הצאצאים של קין, למך. חז"ל אומרים שעיוור היה, סגינו, ולקח אותו הבן שלו. שימו לב, לקח אותו, הוא אחד הנכדים, כי הוא היה צייד טוב, והוא ראה מרחוק חיה עם קרן, והבן או הנכד התחיל לכוון אותו, והוא הראה את החץ. כשהוא הראה את החץ הוא מגיע לשם, והילד אומר לו: סבא, אתה יודע את מי הרגת?
הרגת את קין. הרי כתוב עליו: כי שבעתיים יוקם קין. מה עושה למך? רבותיי, הוא מגיע הביתה ואומר להם: ויאמר לעדיו אצילה, שמענא אמרתי, תקשיבו טוב-טוב, איזה גאווה, כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי. מי שהרגתי זה קין. הצלחתי להרוג אותו. וילד לחבורתי, מה זאת אומרת, אותו ילד שליווה אותי, אני חברתי את שתי הידיים, שתי הידיים, אחת לשנייה, כי אמרתי, וואו, מה קרה?
ובחבורה הזאת הרגתי אותו. זאת אומרת, הוא מתגאה בזה שהוא רצח שני אנשים. ואנחנו רואים אחר כך מה ההמשך. רבותיי, שימו לב איזו עוצמה, ומה שקורה כאן. ויהי כי החל אדם לרוב ובנות ארוך, אנחנו רואים ההמשך. ויראו בני האלוהים את בנות האדם כטובות הנה, ויקחו להם נשים מכל אשר בחרנו. תראו עד איזו ירידה לפתח אתה רובץ עד איפה, איזו יגיעה.
זאת ההידרדרות. וההידרדרות, מה זה בני אלוהים? רש"י וחכמים מתחילים להסביר לנו שבני האלוהים אלה אותם מנהיגים. אותם מנהיגים שמרשים לעצמם הכול. אותם מנהיגים שחיים בדיקטטורה כזאת, חיים בכוח הזרוע, ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו, לא בנות, לא נערות, נשים, אפילו נשים נשואות, לא משנה להן. אנחנו ראינו בדור שלנו, אצל אנשי דאעש, סדאם חוסיין, גם אצל נשיא סוריה.
הם עושים מה שהם רוצים. הם לוקחים את מה שהם רוצים. לדין ולדין. ואז כשהגיעו מים עד נפש ויאמר השם לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא אדם, והיו ימיו מאה ועשרים. רבותיי, כפי שציינו בהתחלה ואמרנו שכל כך הרבה דברים רמוזים בפרשה הזאת. באים חכמינו ואומרים, אחרי כל הסער הזה, אחרי כל הרוע של האדם, תמיד יש איזה שביב של תקווה, איזה אור קטן מבצבץ בקצה המנהרה החשוכה.
ואנחנו התחלנו בפרשה: "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ והארץ אתה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום". לעניות דעתי, "ורוח אלוהים מרחפת על פני המים" זה רוחו של משה רבנו. רוחו של משה רבנו מרחפת על פני המים, ואנחנו יודעים בדיוק תחילתו במים, וסופו במים, ובאמצע הדרך במים, ואנחנו תמיד אומרים ביום שמחת תורה, וביום יהושע נא רבא, למען משוי ממים, זה משה רבנו.
והנה, עם כל הרוע ועם כל הזה, מבצבצת נשמה עתידית. "בשגאם הוא אדם ובשר והיו ימיו מאה ועשרים" "בשגאם", אומרים חז"ל, גמטריה משה, "והיו ימיו מאה ועשרים". זה האיש שבסופו של דבר, מהמילה בשגאם הוא בסוף הופך להיות איש האלוהים, ומה הוא הופך להיות? משה עבדי זה האיש למעשה שמשול כנגד שישים ריבו מעם ישראל. תראו כמה עוצמה וכמה כוח יש בדבר הזה.
והנה, אנחנו בסוף הפרשה, לעניות דעתי, טוב אחרית דבר מראשיתו. באמת, ראינו בהתחלה: "והתעצב השם מלבו, ניחמתי כי עשיתי את האדם" וכו'. אבל בסופו של דבר, כשמתחילים טוב, מסיימים טוב. לעניות דעתי, ברגע שמתחילים טוב, "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד", הפרשה הזאת מסיימת. אחרי ניחמתי כעשיתי ונוח מצא חן בעיני השם.
אנחנו צריכים לנצור חן בעיני אלוהים ואדם. אני חושב שרמז נוסף שיש לנו בתוך הפרשה הזאת, אם נעמיק בה אמרנו, שתחילת הפרשה מתחילה באות במילה בראשית. בהמשך הפרשה כתוב, לפני בריאת האדם, "אלה תולדות השמיים והארץ בעיברעם" חז"ל מסבירים: "אל תקרע בעיברעם אלא באברהם". מחדירים לנו עוד נשמה גדולה מאוד מאוד שנקראת אהובו של הקדוש ברוך הוא, זה אברהם מגן.
"בעיברעם", בהברעם. מי שמעניין ורואה את הדבר הזה, שימו לב, דבר מדהים, כתוב "בעיברעם" ה"א קטנה. ה"א הקטנה" הזאת זה אחד לאותיות של הקדוש ברוך הוא, לדע לך דבר אחד פשוט. אותו אברהם, אותו ענק שבענקים, שבו רעולם ממתין לו עשרים דורות, שהם עשרה דורות מאדם עד נוח, ועשרה דורות מנוח עד אברהם, עד שאברהם, בא אברהם וקיבל שכר כולם.
ועם כל זה, ה"א הקטנה" הזאת מסמלת את מידת הענווה הגדולה של הענק שבענקים של אברהם אבינו, שאמר לריבונו של עולם, "ואנוכי עפר ואפר". שימו לב, זה המסר שאדם יכול להגיע לגדולות ונצורות. כפי שאומר הבעל שם טוב, לעולם יהיה האדם בכיסיו שני פתקים. פתק אחד כתוב בהם, "ואנוכי עפר ואפר", ובפתק השני יהיה כתוב בו, "בשבילי נברא העולם".
הרבה פעמים אנחנו רואים שגדולי עולם שבאמת אמרו שבשבילם נברא העולם. אני מבקש לסיים בחוק קטן שהתבקשתי שהיה נוגע ליום שמחת תורה ולחג הסוכות. מסופר בתוניסיה על אחד מגדולי המקובלים שקראו לו רבי ישועה בסיס. זכיתי להיות בקברו כשביקרתי בתוניס. כתוב שם שפעם אחת, שבוע לפני חג הסוכות, היו אנשים לא כמו בימינו, שמקימים סוכה קבועה או מורכבת ממתכת וכולי. איך היו עושים את הסוכות?
היו עולים את זה מעליה דקל ג'רדים, חברים אותן במקומי סביב, מלמערה ומצדדים, קושרים אותן וככה עושים את הסוכה כמו במדבר, אמיתית, סוכה נכונה, כשרה למהדרין. והיום המוסלמים מביאים ערמות של עליה דקל כאלה, ג'רדים, כדי למכור אותן. והחליטו באחד השנים לעשות יד אחת ולהעלות את המחיר ולהכפיל אפילו לשלש. והם יודעים שהילדים אין להם ברירה והם חייבים לקיים את המצווה, וזה לא משנה כמה שהיא תעלה.
אבל יש אנשים עניים שלא יכולים. ופתאום הם מגיעים בבוקר, רואים ברחוב הראשי המוסלמים מביאים את העלים, כמה עולה כל העלה כזה? במקום, נגמר, חמישה פרנק, אמרו להם עשרים פרנק. מה קרה? אדוני, לא אל תקנה. כמה צל השני? כולם עשרים פרנק. מחוץ לרבי יהושעפשיש אמרו, הרב, השנה לא נוכל לתחות חג עסקות, לא יכולים לעמוד בזה.
אם אני צריך לקנות 100 זרדים כאלה, לא יכול לעמוד בזה. זה מחיר אסטרונומי. אבל מה קרה? אמרו לו, תשמע, העלו את המחירים, האמירו. אמר לי, הנה, בסדר, השנה, בעזרת השם, תקבלו את כל הזרדים בחינם. הוא הגיע לשוק, רואה איזה ערבי, אומר לו, תגיד לי, כמה עולה? אומר לו, עשרים. הוא אומר לו, בבקשה, תספור לי 50 חתיכות ותביא לי אותן הביתה ואני אשלם לך.
הלו, בסדר. ההוא קושר לו ומתחיל להביא אותם, והנה, לפתע רואים את האדם הזה עם החבילה הזאת של הזרדים, הוא מתחיל לעלות ועלות, טפס, טפס, ורימו אותו באוויר עם חבילה של הזרדים. הפלא ופלא, כולם עמדו המומים. אדם עומד באוויר למעלה עם חבילה של עלי דקל, הלכו, רצו לביי. ביי זה היה המושל של תוניס. אמרו לו, תשמע, יש משהו פלאי בבטחה של תוניס, ברחוב המרכזי, שם תסתכל, יש מישהו שם עליהם.
אמר להם, מי שיכול לעשות את הדברים האלה זה רק רבי שעפשיש. הלכו אליו. אמר לו, כבוד הרב, מה עשית? אמר לו, מה זאת אומרת? הוא העל את המחיר, אני אגיד אותו למעלה. כשיורידו את המחיר, אני אוריד אותו. אמר לו, הם העלו את המחיר, הם הפריזו, אני מודיע, נותן הוראה. איש אמר, ברגע שהמשל אמר, נגמר. אני מודיע, כעונש קולקטיבי, כל היהודים מקבלים השנה את כל הזהודים בחינם.
וככה זה היה, זה כוחו של צדיק, שהוא גוזר והקב"ה מקיים. יהי רצון שימצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם. ביתכם שלום, ביתכם שלום, וייסר מעלינו ומעליכם את כל המחלה ששמתי במצרים, לא אשים עליך כי אני אדוני רופאיך. חזקו ואמצו ואמץ לבבכם כל המחלים לאדוניי. תודה.