ללמוד לחיות בנוח
תמלול השיעור
השלום והברכה וכל טוב סלע, שבת בעזרת השם, פרשת נוח. פרשה שמתחילה, אלה תולדות נוח, נוח איש צדיק, תמים היה בדורותיו, את האלוהים תענך נוח. באמת, תעודת הזהות שאומרת הכול. על נוח. ואני לא רוצה כרגע לחפש כל מיני דעות מדעות שונות לגבי מעמדו, ערכו וכבודו של נוח. עד כדי כך, שנדמה לי שרש"י אומר שמה, יש מרבותינו שדורשים אותו לשבח, שאם הוא היה בדורו של אברהם, הוא היה אפילו גדול מאברהם.
ויש דור... שדורשים אותו לגנאי. אני חושב שזו היא הנותנת. אפילו מרדכי היהודי, שבזכותו ניצל עם שלם מכליה, כתוב: מרדכי היהודי רצוי לרוב אחיו. אין אדם שהוא רצוי לכל. לא יעזור כלום. אומרים: יש מרבותינו שיודעים באמת לומר דברי שבח על האיש הזה שהכל לעמוד עשרות שנים בדור רק רע כל היום, בדור "ותשחט הארץ לפני האלוהים", "ותמלא הארץ חמס", כל מי יזדווג אם שלא במינו.
כל הבעיות שהייתם חושבים עליהן, בעיקר ובעיקר. ותשחט הארץ לפני האלוהים ותמלא ארץ חמס". התחילה בהתחלה בשחיתות מול האלוהים, ואחר כך התחילה בין אדם לחדרו. ואז התורה באה ואומרת: תמים צדיק, תמים היה בדורותיו, איזה תארים הוא קיבל את האיש הזה. אנחנו אומרים איך לשמור על התארים האלה. והאיש הזה, באמת, ברגע שרבותינו דורשים אותו לשבח, ייתכן מאוד, לא כל אדם יכול לעמוד בניסיונות האלה של עשרות שנים מול חברה כזו מושחתת.
ויש שדורשים אותו לגנאי. אלה שדורשים אותו לגנאי לא מרבותינו. תמיד, רבותיי, כל מנהיג בעולם, וזה לא משנה מי באו, תמיד יהיו כאלה שיחפשו קטגוריה עליו. תמיד יהיו כאלה שיבואו ויגידו: אה, הוא עשה את זה בגלל כך, כי הוא כך, ויש לו כך. ומסתכלים תמיד על נקודות השלילה. ואין אדם שאתה לא יכול למצוא אצלו, אם תרצה, כמובן, למצוא נקודות שלילה.
וזה היה נוח. לכן אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא נתן באמת את חופש הבחירה לאדם, כי אדם הוא לא רובוט. ולכן רואים בדיוק שהאדם, החטאים שלו זה התחילו מן הקל אל הכבד. התחיל באדם, אחר כך בבנים שלו, אחר כך בצאצאים, אחר כך אצל למך, וניחמתי כי עשיתי. אבל תמיד נקודת האור דווקא בנוח. אתם יודעים, יש מחלוקת בחז"ל בין בית הלל ובית שמאי.
אם נוח לו לאדם שנברא, או לא נוח לו שנברא. שם מנו וגמרו אחרי שתיים וחצי שנים, אתם יודעים, שנתיים ומחצי שנחלקו, ובסופו של דבר מנו וגמרו שנוח לו לאדם שלא נברא. למעשה מחלוקת היפותטית. על מה אתה חולק? הרי כתוב על כורחך אתה נולד, על כורחך אתה חי, על כורחך אתה מת, על כורחך אתה עתיד תיתן דין וחשבון. אז מה המחלוקת הזאת?
אלא האדם, כשהוא מגיע לעולם הזה שלנו, יש לו התמודדויות בחיים. זאת הסיבה, אגב, שכאשר הקדוש ברוך הוא התייעץ עם המלאכים, אם מוטב לו לאדם, לעשה אדם, הייתה קבוצה שאמרו לו: "מה אנוש כי תזכרנו ובין אדם כי תפקדנו" שום דבר. לא לעשות את זה כל כולו שקר ומרמה וחוסר אמת וכו'. הייתה קבוצה שאומרת שכן לעשות. למה? אדרבא, נשמה שנמצאת בעולם האמת למעלה, זה נעמה דקסיפה היא נהנית.
איך אומרים? מלחם חסד. אבל ברגע שהיא יורדת לכאן, אנחנו יכולים לראות שיש אנשים שבאמת נוח לו לאדם שנברא. ולכן, כתוב שמה, כיוון שנברא, יפשפש במעשיו. לא כתוב יתקן את מעשיו. הרבה פעמים בחיים שלנו אנחנו חושבים שמה שאנחנו עושים זה טוב. אז אומרת לך הגמרא, אומרים חז"ל, תבדוק. אולי באמת יש איזו טעות, אולי איזה משגש שעשית במשך שנים, איך אתה יכול לעשות את זה?
אז יש אנשים באמת, נוח לו לאדם, אם הוא מגיע לעולם הזה וממלא את תפקידו, אשרי מי שבא ותלמודו בידו. ויש כאלה שבאמת נוח לו שלא נברא. למה? כי הוא באמת לא בא לעולם כדי לתקן את העולם הזה שלנו. לכן, תקופתו של נוח זו לא תקופה קלה. תקופתו של נוח זו תקופה בעיקר-בעיקר אחר המבול. הגן עדן שהקדוש ברוך הוא ברא בתחילת הבריאה התחלף בזיעת אפיך תאכל לחם וקוץ ודרזה תצמיח הארץ וכולי. זאת אומרת, אתה היום אדם לעמל יולד, צריך פשוט לעמול כל כך קשה על אורח חייו.
ולכן אנחנו רואים את נוח ויעש נוח ככל אשר ציווה אותו אלוקים. הוא לא שואל שאלות. מצד אחד זה טוב. מצד שני, הרבה פעמים האדם, כדי להמשיך קדימה, חשוב לו לבדוק, לראות. נכון, תמים תהיה עם השם אלוקיך זה לא פירוש שתהיה אהבל. ומה שאומרים לך רק תעשה. חשוב מאוד לאדם גם לבדוק למה זה צריך לעשות. התורה מרחיבה את דעתו של האדם.
ולכן, האדם הראשון ניסה להתחכם. אבל ההתחכמות שלו הייתה לא במקום. נוח לא התחכם. אחת מהשאלות שחכמי המוסר אומרים, שמה ההבדל בין נוח לאברהם? אומרים כך, אצל נוח הוא האמין בהשם, אבל הוא לא האמין שהשם מאמין בו. לעומת זאת, אברהם האמין בהשם ויחשביה להצדקה. הוא ידע שגם הקדוש ברוך הוא מאמין בו. כל הנושא הזה של השחטת העולם במים, שימו לב, כל הבריאה התחילה במים.
רוח אלוקים מרחפת על פני המים. מוטיב המים יש לו משמעות לאורך כל התורה. אנחנו אומרים, אין מים אלא תורה. המים בדרך כלל באים מהמקום הגבוה, יורדים למקום הנמוך. אלא אם כן, הקדוש ברוך הוא גוער בהם. קראנו שלשום בפרק תהילים ברכי נפשי של ראש חודש. כתוב שכשהקדוש ברוך הוא מצווה יעלו הרים, ירדו בקעות. בורא עולם יכול לתת הוראה שהמים האלה יעלו.
בורא עולם נותן הוראה לגל הגבוה ביותר. גבול סמטה בל יעברון בן ישובון לכסות הארץ. עצור עד פה אומר לכל גל וגל. המים מסמלים את המעבר שמעבר להכרה ולתודעה. אתם יודעים, אדם עייף. פתאום שוטף את הפנים שלו, מתרענן. מה עשה לו המים? שום דבר. אדם טמא. התורה אומרת לנו לקחת מים כדי ליטול ידיים. אישה, כדי להיטהר מאותה תאומה שיש לה בתאומת הנידה וכולי, ברגע שהיא טובלת במים.
שם המים למעשה הזכים והטהורים ללא שום אמצעי משותף שחוצץ. זה מים ישירות שבאו בין השמיים לבין הארץ. המים האלה הם אלה שהם זכים. לכן, אילו היינו יודעים איזה זכות כשאדם שטובל במקווה או בים הוא למעשה מחבר בין המים אשר מעל הרקיעה ובין המים אשר מתחת לרקיעה. כמה עוצמה יש בדבר הזה. מעניין מאוד שכאשר נצטווה לעשות נוח טבע, והתורה אומרת לנו מהן המידות של הטבע, אומרת לנו למעשה, הנה, וזה אשר תעשה את הטבע.
וזה אשר תעשה אותה, שלוש מאות אמה אורך התיבה, חמישים אמה רוחבה ושלושים אמה קומתה. מה באו להשמיע לנו? הייתי אחד מאחד הספרים הקדושים, רעיון מדהים, הפוך בה והפוך בה דקולה בה. רבותיי, המבול והקמת התיבה היה וגם החנייה של הטבע הייתה בחודש השביעי. חודש השביעי זה ראש השנה. יום הדין, יום דין ומשפט. כתוב היום מרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם.
חז"ל באים ואומרים לנו ששלושה נפקדו בראש השנה. והם שרה אימנו רחל וחנה. ודורשי רשומות, תיבה, רבותיי, זה לא עוד אונייה או עוד ארגז שעומד באדם. תיבה, אומר הרבי ישראל, בעל שם טוב, תיבה זה מהמילה טוב. תיבה זה אותיות התורה. בואו לתיבה, בואו לאותיות של כל תיבה ותיבה בתורה. ולכן כשהם באו לתוך התיבה הזאת, בחודש הזה הם נפקדו.
ובזכותם אפילו לפני הולדתם, למעשה התיבה מרמזת על שלושתם. וקצר את הדבר. חז"ל מסבירים כך. שרה, יש לה אות אחת משלוש משלושת האותיות של שמה שאין אצל רחל ואצל חנה. והיא האות שין. האות שין בגימטרייה שלוש מאות. רחל, יש לה אות אחת שלא נמצאת לא אצל שרה ולא אצל חנה. והיא אות ל', ול' זה שלושים. חנה, יש לה אות אחת שלא נמצאת, לא אצל שרה ולא אצל רחל.
והיא האות נ', ונ' זה חמישים. ולכן, וזה אשר תעשה אותה. שלוש מאות אמה של שרה אימנו, בזכות שרה אימנו, ינצלו, כי כל המעגל הזה כדי להגיע שעשרה דורות מאדם עד נוח ועשרה דורות מנוח עד אברהם, כדי לקבל שכר של קולה. אבל מי עומדת לימינו? אשת חיל, שהקדוש ברוך הוא אומר, נלמד את זה, כל אשר תאמר אליך שרה במקומות שמע בקולה.
לכן, אורך הטבע בא בזכותה של שרה. עכשיו, רוחבך, שלושים אמה, בזכות מי? בזכות רחל, הלמ"ד של רחל. רוחבך, אמרנו, בזכות מי? בזכות חלה. אלה שלושת האימהות הקדושות שכל המגמה והמטרה שלהן זה לא רק הילד, אלא מה תפקידו של הילד בעולם שלנו. ותפקידו של הילד בעולם שלנו כדי להגיע כבית הלל שנוח לאדם שנברא. כשאני מסתכל על שרה אימנו ואני רואה את כל העוצמה והכוח הזאת, את הנפש אשר עשו בחרן, ליווי אישי מול אברהם אבינו, אשר שואלים אותו גם המלאכים: "היה שרה אשתך ומנעי להם באוהל" היא מחזיקה את האוהל, רחל אימנו שוב.
אנחנו יודעים שלעתיד לבוא רק בזכות רחל אנחנו ננצל. "הנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי אין שכר אפולתך ושבו בנים לגבולם". חנה אימנו. חנה, האישה הזאת שהתקינה את התפילה הראשונה שנמצאת בכל התפילות, ותתפלל חנה ואתה אומר: "עלה ציבי בה' רמא קרניבה". שם. את מי הביאה לנו לעולם? את שמואל הנביא, שכתוב עליו: "משה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו".
תראו כמה עוצמה יש בנושא הזה של האימהות הקדושות, שבזכותיו ניצל נוח. תראו עד כדי כך. אחת הנקודות המעניינות שכאשר נוח הכניס את כל העופות ואת הבהמות, את כולם, והוא שולח את הערב בסוף המבול את היונה. למה הוא שלח את היונה? כיוון שהוא שלח את העורב, והעורב לא רצה ללכת. וכרגע סיבותיו עמו. כי מה שיוצא מהטמא, טמא, ומה שיוצא מהטהור, טהור.
העורב הוא טמא. בחז"ל אומרים: שלושה שימשו את מיטתם בתיבה ונענשו. הכלב, העורב וחם. הכלב, בזמן ההזדווגות שלו, זו ההזדווגות הכי בזויה שהוא נתפס עם בת זוגו, וזה מביש לעיני כול. חם התכלל שכל העבדים יצאו ממנו. והעורב, גם הוא, שימו לב, עד כדי כך שהוא אפילו לא מרחם על ילדיו, כי הוא חושב שמא בת הזוג שלו בגדה בו, ולכן דוד המלך אומר: "נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו".
כי העורב בדרך כלל, אחרי שיוצאים האפרוחים, הוא רואה אותם לבנים, גם הוא עוזב אותם, וגם האמא עוזבת אותם. ורק הם בעצמם, באותם לחשים הקדוש ברוך הוא, נותן להם, מביא להם את האוכל שלהם עד המקום. לכן הוא שולח את מי? וזה רעיון מדהים. הוא שולח את היונה. היונה, בעל חיים טהור. עם ישראל נמשלת ליונה. והנה, "ותבוא אליו היונה לעת ערב, והנה על העת זית בפיה".
יש מדרש שם מדהים, בעל משמעות מאוד גדולה. מדרש רבא אומר לנו: "עלה זית זה בא מארץ ישראל" ששם לא היה מבול, "והאכיל נוח מן הזית מעט שמן", והוא מסר את השמן הזה לשם בנו בכורו. והשמן הזה העביר אותו לאברהם, ואברהם העביר אותו ליצחק. ויצחק העביר אותו ליעקב, וכאן הייתה המריבה. עשיו רצה את השמן הזה, כי שמש ימשכו בו העתיד לבוא גם את המשיח.
ובשמן הזה משך יעקב את האבן, כשירד מאולם לוז שמא העיר לראשונה, ויצוק עליה שמן, על המצבה וכולי, והשמן הזה הוביל איתו יעקב אבינו. ומי ירצה לקחת ממנו את השמן? שר של עשיו. כתוב שמה: "ויוותר יעקב לבדו". רש"י מסביר לנו: שכח פקים קטנים, שכח את פח השמן הקטן שבא מעלה הזית של אותה יונה, שהעבירה לו מגן העדן כנראה ומארץ ישראל, כדי למשוח בו את הכוהנים הגדולים לעתיד לבוא.
ולכן, מה עושה אותו מלאך, סר של עשיו? נאבק איתו עד הבוקר. ואומרים לו, ליעקב: את הפחים הקטנים האלה לא שוכחים, ואת השמן הזה, הפח הקטן הזה, זה ימשך וימשיך גם הכוהן הגדול. אצל חשמונאי ובניו, אצל מתתיהו, שנמצא אותה פח שמן קטן שנמצא בבית המקדש, הוא שמור גם לעתיד לבוא. שימו לב כמה מקור הטוב מביא את הטוב. היונה טהורה הביאה עלי זית.
אני לא צריך את העורב שיביא לי דברים אחרים. ולכן אנחנו רואים כאן שכל המעשה של התיבה פנימה או עוצמה אדירה שקשה מאוד להעביר אותה. למשל, צוהר תעשה לתיבה. רש"י מסביר לנו מה זה צוהר. יש שאומרים חלון, באמת, צוהר זה בדרך כלל חלון. ויש שאומרים אבן טובה, מה ההבדל ביניהם? חלון, אתה מקבל אור מבחוץ פנימה. אבן טובה, אתה נותן את האור מבפנים לבחוץ.
יהודי אמיתי, יהודי יש לו ציווי להיות אבן טובה. להפיץ את מה שהוא לומד פנימה, החוצה. זו החוכמה. אמרתי בכמה מקרים, רבותיי, צדיק פירושו אדם שמסתכל מסביבו. צדיק ד', י', צפונה, דרומה, ימה, קדמה. זה אבן הטובה. אבן הטובה שתשפיע החוצה. אם היא תשפיע החוצה, זה בסדר גמור. אם היא רק תכניס פנימה, זה לא טוב. עובדה, אחד הבנים, שם נוח, צדיק גדול היה, שם, מערת שם ועבר שלמד באברהם אבינו, למד ביעקב אבינו.
מה קורה שמה? שמה זה צוהר, זה רק מכניסים. לא מוציאים החוצה. כשמתחילים להוציא החוצה, זאת המדרגה הגבוהה ביותר. אני רוצה לעמוד, ברשותכם, על מדרש מאוד מעניין שיש בו מסר מאוד מאוד חשוב לנו. מדרש תנחומה מספר שכאשר נוח יצא מן התיבה ובא לאיטו הקרן, בא השטן ואמר לפניו, אמר לו, מה אתה נוטע? אמר לו, קרן, אמר לו, מה טיבו?
אמר לו, פירותיו מתוקים, בין לחים, בין יבשים, עושים מהם יין המשמח לבבו עוד אנוש, ויין לשמח לבב אנוש. אמר לו, השטן, בואו נשתתף יחד. אני חושב שהמעמד הזה מזכיר לנו דור קודם, האישה עומדת מול מי? מול הנחש. עכשיו, זה אותו שטן. רק בבריאציה אחרת. אמר לו, תגיד, בואו נשתתף ביחד בכרם הזה. אדרבא ואדרבא. נוח, כזה טוב לב, רואה אדם שרוצה להשתתף איתו במצווה, אדרבא ואדרבא.
תן, החוצה. אמר לו, מה עשה השטן? הביא כבש והרגו תחת הגפן. חרק הביא ארי והרגו. חרק הביא חזיר והרגו. ארק הביא קוף והרגו תחת הגפן. והטיפו דמן באותו הכרם והשקו מדמם. מה המשמעות של רבת בעלי החיים האלה? אז הוא אומר, השטן בא לרמוז לו שקודם כשאדם שותה יין, כשהוא שותה כוס אחת, מרים לחיים ואנשים, טוב, ארבע ורבה, הוא שמח, יין, טוב, ישמח לבב אנוש וכולי, הוא תמיד כמו כבש.
אבל, ברגע הוא שותה עוד כוס, אה, מתחיל להרים את הראש. כמו אריה, אני ואני ואני מתחיל להוציא כאן, כל מה שיש סודות פנימיים מוציאים החוצה. כיוון ששתה, הוא מוסיף עוד קצת, אני לא משפיע עלי השתייה, נעשה כמו חזיר. מתבולל בלכלוך ומוציא מפיו כל מיני דברים שהוא לא העז לומר אותם. אחר כך הוא כבר מאבד את שיווי המשקל ומתחיל כמו קוף להשתכר.
לעניות דעתי, זה ארבע תקופות באורח חייו של האדם. אני חושב שתחילת דרכו של האדם וחייו זה כמו כבש. נותנים לו, מאכילים אותו, מסדרים אותו, קוראים לו לבית ספר, קובעים לו מה יעשה, איך יעשה, לכל הדבר. הכל טוב ויפה. כשהוא כבר מגיע לבגרות, בעיקר בשיא כוחו, 18-20, בשביל זה חכמים אומרים, בין 18 לחופה, כמו אני, ואני, ואני אעשה, ואני אסדר, וההורים שלי פרימיטיביים, לא רואים, בדיוק לא חושבים, זה עולם אחר, זה דור אחר, אני כבר אעלה על כולן, הלוואי והלוואי.
אבל אחר כך, מתחילים הבלבולציות, הבעיות. בעיקר, בעיקר, אם הוא לא שומע בקול ההורים, בקול המשפחה, שאל אביך ויגד לך, זקניך ויאמרו לך, לא הולך באותה מסורת, באותה דרך, הוא אומר, תשמע, העולם אחר מתקדם, אני נוסע, אבל אני צריך לגור פה ולעשות שם, וללכת, וזה הדברים הישנים של בית אבא ובית סבא, והוא הופך להיות כמו חזיר.
מנסה לטעום מכל הדברים. נוסע לתאילנד, ונוסע לפה, ונוסע לכל מיני מקומות, ומנסה את כל מה שלא ניסו אבותיו ואבות אבותיו. ואחרי שהוא כבר מתערבב בכל הלכלוך, הוא מתחיל לחושב שהוא השיג את הכול. הוא מתחיל לרקוד, מתחיל לשמוח, וזה, וכולי. אבל הוא צריך לדעת דבר אחת, כשהקדוש ברוך הוא אומר לו דבר אחד פשוט: ביין אין כלאיים.
מתחת לכרם אסור לזרוע כלום. וגם אם גדל משהו מתחת הכרם, 400 חייבים להוריד את זה, כדי שלא יהיו כלאי הכרם. אם היין לא מתמזגים, אם היין לא מתמזגים לא כשאתה כבש, ולא כשאתה אריה שזה בהמת אימה ודורסת, ולא כמו כשאתה חזיר שהוא אסור, ולא כמו קוף. היין נעשה בצורה הברורה ביותר. יין נעשה למצווה. יין, יש לו משמעות.
לכן, זה מסר, אני חושב, לנו לאורך כל הדרך, כל החיים שלנו במצב הזה. הדבר הנוסף, והוא, אם נשים לב, וניסיתי לעשות קצת הקבלה. המבול היה ארבעים יום וארבעים לילה. זה מזכיר לי את ההתגלות של הקדוש ברוך הוא בסיני. הבורא המתין עד שיחזרו בתשובה, שיאמרו נעשה ונשמע. ברגע שהם לא אמרו, חז"ל אומרים דבר אחד פשוט: תשימו לב, הנשמות האלה של אותם הדורות שהיו שלא חזרו באועץ הנוח.
ארבעים יום וארבעים לילה של המבול כדי לטהר אותם, זה לא הספיק. וירדו אותן נשמות. כולם. למצרים כדי להיות עבדים, כדי לתקן אותם, ולחזור ולהגיע, ושהם יאמרו, לא מה שאמר האדם הראשון, נעשה ונשמע. מה שאומר הקדוש ברוך הוא נעשה. ולכן בדור המבול התגלגלו בבני ישראל ועמדו לקבל את התורה. ועובדה קיימת. בזמן שאמרו נעשה ונשמע, עם ישראל, אומר הזוהר הקדוש, המוות סר מהם, וחזרו לתקופה של האדם הראשון לפני החטא שנאמר, אני אמרתי אלוהים אתם ובני העליון כולכם.
ומה הוריד אותם חזרה לחטא? החטא של חטא העגל. ובחטא העגל שימו לב, כדי לתקן את זה, שוב משה רבנו עולה ארבעים יום וארבעים לילה כדי לתקן את חטא העגל, עד שהקדוש ברוך הוא אמר לו, סלחתי כדבריך. והקדוש ברוך הוא אומר, משה רבנו, אני יודע מאיפה באה ההתחלה, ואני יודע מאיפה בא הסוף. תחילתך הייתה במים, ודרכך במים, האיש שמשהו ממים, ולבסוף, גם כשהכית במים פעמיים, עשית זאת למען כלל ישראל, כדי שלא יהיה קטגוריה על עם ישראל, ואז יבואו ויגידו, סלע שאין בה לא דעת ולא בינה שומעת בקולו של ה' ואתם, עם ישראל, לא מבינים, לא שומעים, יכה בסלע פעמיים.
שימו לב כמה מסירות נפש של משה רבנו. לכן, חז"ל אומרים דבר אחד מאוד מעניין, שלמעשה העומק של הקדושה, מהיכן בא? אתם יודעים, מעולם לא ידעתי שיוסף הצדיק, כאשר בא עם אשת פוטיפר. וחז"ל אומרים, זה רעיון פשוט מדהים, חז"ל אומרים שנראה לו דיוקנו של אבינו. מי זה אביו? הדבר הרגיל זה יעקב אבינו. דיוקנו של אביו. ודיוקנו של אביו, מה הוא? מי הוא?
של יעקב אבינו? כדיוקנו של מי? של האדם הראשון. ולכן יוסף ראה את דיוקנו של אביו של האדם הראשון, כשהאדם הראשון אומר לו ליוסף, דיר באלק. אני טעיתי. שמעתי בקול אשתי. הבאתי את המוות לעולם, את התוגה, את השאול, את הקול. אתה אל תשמע לה. אל תשמע לה. ולכן בינוס הוא יצא החוצה. ממה נס יוסף? יוסף נס מאותו אזהרה, שנתן לו האדם הראשון שאמר לו, תשמע, אני אכלתי אותה.
ששמעתי בקולה. ועשיתי את מה שהיא אמרה לי. אל תשמע, גם אתה. בינוס הוא יצא החוצה. יהי רצון בעזרת השם שנזכה כולנו, שנמצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם, כמו שאנחנו רואים כל מוצאי שבת, ונוח מצא חן בעיני השם, שנמצא חן ושכל טוב, ויבטלו מעלינו כל הגזירות קשות ורעות. ואני מפה, מסורה, ברכתי לשרה לאיכות הסביבה, שר הדינרי גמליאל, שאחרי כל האיסורים שעברו עליה, וברוך השם, האמת יצאה לאור, ואני יודע בכנות גמורה שזכותה של בית הכנסת ודאי עמדה לה.
ואיך אמר לי הרב אליהו, שכל מי שדורש את העלבונה של בית הכנסת, ידרוש את העלבונה של השרה, של גילה. לכן, אשרייך אמר לה, שעל מה נתפסת? על דברי תורה ביום הכיפורים. אז אנחנו בכל מצב סולחים לכולם, ויהי רצון שימלא בשולחת ליבה לטובה ולברכה, ששון ושמחה, ותמשיך לשרת את עם ישראל באהבה וברצון, אמן ואמן.