צדק מול שוחד ומשפט התורה
תמלול השיעור
הברכה וכל טוב סלע לכל צופן ומאזיננו היקרים, ברכת השם עליכם. השבת פרשת משפטים, שבת מיוחדת במינה, גם שבת ראש חודש, ראש חודש אדר, מי שנכנס אדר, מרבים בשמחה, אדר באלף והדר בה. כתוב אצל יוסף הצדיק, בכל שורו, הדר לו. אדם צריך פשוט להיעדר עכשיו במצוות. אנחנו נמצאים בתקופה קשה במצבים כאלה. כל מצווה שאדם עושה, בסך הכול דוחים את כל הבעיות, את כל המגפות, את כל הצרות.
זה כנגד זה עשה אלוקים. אנחנו יודעים בדיוק שכאשר הייתה מגפה בעם ישראל במדבר, היה אהרן מקריב את הקטורת. אבל היום, כיוון שאין לנו קטורת, ונשלמה פרים שפתנו, חשוב מאוד מאוד עוד מצווה ועוד מצווה ועוד מצווה לעשות. לכן, ראש חודש אדר, אנחנו יודעים, ראש חודש זה כיפור קטן, כתוב: זמן כפרה לעמך לטאטא. ראשי החודשים לעמך לטאטא, זמן כפרה לכל תולדותיו.
וכמובן, גם פרשת שקלים. כל פעם שאנחנו מגיעים לשבת הזאת, לשבת שקלים, כי צריכים להכריז על זכר למחצית השקל. נסתכל ואתה אומר, ריבונו של עולם, אפילו משה רבנו, כאשר הקדוש ברוך הוא אמר לו, זה ייתנו, אבל לא איך יכול להיות? אך לא פדון, יבדא איש, לא ייתן לאלוהים כופרו. ואתה אומר, כן. אל הסמל הזה של מחצית השקל, שימו לב, לא שלם.
אף אדם, עלי אדמות, הוא לא שלם. מתי השלמות באה? כשחצי ועוד חצי, מקבלים את השלמות. כשאתה והחבר שלך ביחד, כשאתה דואג לו והוא עוד דואג לך, זה השלמות. זה כזה ייתנו. אתה רוצה שייתנו, אם הם ביחד, זה כי ייתנו. לכן השבת הזאת, שבת באמת מיוחדת ושבת משפטים. התורה פותחת, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כי תקנה עבד עברי.
עד עכשיו היינו באופוריה. משה ידבר, אלוהים יעננו בקול, אתם ראיתם כמיני שמיים, דיברתי עמכם, מעמד הר סיני, אנוכי השם אלוקיך, קולות, ברקים, רעמים, אתה נמצא בעולם הרוחני. פתאום בא בורא עולם, חבר'ה, תרדו למטה, תרדו לקרקע. תרדו למציאות. אני רוצה שתקדשו את החומר. ברגע שאני ירדתי וירד השם על הר סיני, אתם תרדו לקרקע.
וכשתרדו לקרקע, תתעסקו בדברים הקטנים שהם בעיניי מאוד גדולים, שאסור לנו לזלזל בהם. מי שמזלזל בדברים הקטנים, סופו שיפגע גם בדברים הגדולים. לכן, במה עוסקים? בגנב, בגזלן, ברמאי, בדברים הפשוטים ביותר שבין אדם לחברו. אתה רוצה ליצור חברה בריאה, אתה צריך להסתכן כקטון, כגדול, תשפוטון. אתה צריך לראות דין פרוטה כדין מאה.
המשפט העברי, שלמדו אותו כל כך הרבה, מעניין מאוד. קראתי מאמר של שופט מאוד בכיר לפני 70 שנה, שופט אמריקאי גוי, והוא כותב כך: "העולם חייב להודות ליהודים על הוראת מושג המשפט. המשפט הכללי הוא משפט כולל בתוכו את מעשה המשפט, המחייב ישרות ושלמות מצד כל אדם, ולאו דווקא מצד השופט בלבדו. משפט צדק דורש הנהגה ישרה, הוא מחייב לתת לכל אדם את המגיע לו, כי יש לכל פרט ופרט זכויות שאין ליטלן ממהימנו.
יתר על כן, עלינו לשפוט כל אדם לקו זכות". המילה משפט כוללת גם משפט ציבורי. את התפקיד המוטל על העדה להגדיר ולתת תוקף לחובות הזכויות של הפרט ללא הבדל מעמד, גזע ולאום. "בזכות תפיסה זו של המשפט מתאגדים יחידים לחברה תחת חסות החוק. אמת ושלום ישלטו על ידי משפט צדק והעולם יושפע שפע רב". שימו לב, זאת אומרת, אלה גויים שבאים ללמוד מיסודות המשפט העברי, מיסודות המשפט התורני.
לכן, ההסתכלות עלינו, אסור שהשופט יהיה במגדל השן. אסור זה דבר כזה. הוא צריך לדעת להיות חלק מהעם. יש תכונות מינימליות שהתורה נותנת לנו אותו. דבר ראשון, אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת ושונאי בצע. מה זה אנשי חיל? מסבירים חז"ל, אנשי חיל, אומר כאן: עשירים בעלי ממון שהם צריכים להחניף. שלא יקבלו שוחד ולא יסתכלו, אלא הם גם במצב הכלכלי שלהם טוב, והם בעלי של הדברים האלה. אף אחד לא יכול היום לבוא ולשחרד אותם.
יראי אלוקים, מה זה יראי אלוקים? אומרת הגמרא: אלה שעושים פשרה בדין. יקוף הדין את ההר זה לא בעיה, זה לא חוכמה. איך אתה יכול למצוא את הדרך כדי ששני, גם התובע וגם הנתבע, שניהם יחד, כל אחד יצא וחצי תאוותו בידו. איך אפשר לחפש תמיד את הפשרה בין שניהם, תמיד את הדרך. הרי אחד מחכמי הסוד הסביר מה פירוש המילה ואלה המשפטים אשר טסים לפניהם.
הביא רמז מאוד מאוד גדול. אומר: זהו רמז לכל שופט. אומר: ואלה וחייב אדם לחקור הדין. זה ראשי תיבות ואלה. אומר: המשפטים הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט. קודם כל לבדוק אם הם מוכנים לקבל את הפשרה ביניהם. אשר אם שניהם רוצים. היום למשל בבתי דין הרבניים. אם יש הסכמה בין שני אנשים ורוצים לדון בבית דין רבני תורני הם יכולים.
וזה יש לו גושפנקה גם בארץ בחוק הזה. תשמע תשים תש"מ תש"מ תשמע שניהם יחד מדברים. לפניהם לא פני נדיב יהדר יתנכר מהם. זאת אומרת, זה לא משנה אם הוא ראש ממשלה או אדם פשוט. אתה עכשיו דן דין, מסתכל, אל תסתכל עד כדי כך. חכמי הסוד אומרים שהדיין אפילו לא היה להסתכל על פניהם של האנשים, היה מוריד את הפנים שלו כלפי מטה כדי לדון דין אמת.
עכשיו, אנשי אמת ושונאים בהצעה ששונאים ממון עצמם בדין וכל שכן ממון אחרים. תראו כמה יש לדבר הזה מזה. לכן חכמינו אמרו, אדם דין אמת לאמיתו נותן שלום ביניהם, נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית ומשרה שכינה בישראל. עד כדי כך, תראו, הגמרא בסנהדרין מה שאומרת לנו. אנחנו יודעים דבר נוסף, אחד מגדולי ישראל שהיה נשיא, רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלושה דברים העולם עומד: על הדין, על האמת ועל השלום.
ושלושתן דבר אחד: אם מעשית דין, נעשה אמת, נעשה שלום. עד כדי כך, חז"ל מסבירים שאם אני צריך לדון, או בית דין צריך לדון, אם זה לחובה, יעצרו את הדין, ובוקר ויודע השם תשאר לו. אם זה לזכות, מחפשים דרך איך לזכות את האדם גם אם יישארו כל הלילה. שימו לב כמה עוצמה יש. לכן, לא בכדי זקין לו לאדם שלא בפניו, ואין, מחייבים את האדם שלא בפניו.
חייבים לו לאדם שלא בפניו. כמה יש לדבר הזה משמעות. ובאמת, במה מתחילה התורה? כי תקנה עבד עברי, אדם שנופל מנכסיו, או מעד, עד לא מזמן, כשהיה אדם מועד או גונב, לצערנו רב, בחוק הכללי, מה קורה איתו? בא, אומר, אין לי. או שהעליב את הכסף, או שבזבז אותם. ישר, הוא נכנס חודשיים, שלושה, חצי שנה, שנה לבית הסוהר. הוא מגיע לשם, הוא הופך להיות עבריין מדופלם.
שם הוא מתחיל ללמוד בדיוק איך אפשר לרמות ואיך אפשר לגנוב ואיך אפשר לשדוד, מה שפחות להיתפס. אמר לי פעם אחד מעורכי הדין שהאסירים בבית הסוהר יודעים את החוקים ואת המשפטים, הם יכולים להיות שופטים הכי טובים, וזכות השתיקה באה מהם. אז מה עשינו בזה? גידלנו עוד דור של עבריינים. אבל התורה אומרת אחרת. מה שעכשיו התחילו רק לאמץ, תוכנית שיקום, כי תקנה עבד עברי.
אם אדם נתפס וגנב, אז מה עושים לו? במקום להכניס אותו לבית הסוהר, הדבר, אם אין לו, ונמכר בגניבתו. לוקחים את האיש הזה, הוא הולך לעבוד, משלם את הנזק לניזוק והוא מקבל משפחה כביכול מלווה, משפחה תומכת, שהיא למעשה מנסה להוציא אותו מן הבוץ הזה של העבריינות, של הפשע, של הכול, וזה נקרא תוכנית השיקום שהיום עושים, משתדלים היום לעשות, כביכול למדו את זה, עד השמאיפה הוא בא?
מהתורה. יותר מזה, אנחנו מחפשים שאדם, כאשר יש קלקול מסוים, לא להוסיף לו, איך אני מוציא אותו? איך אני אוציא אותו מהבוץ הזה? איך אני אוכל להמשיך את הדרך במקום הזה. ולכן הנושא הזה של המשפט העברי, כמה משמעות יש לו לאורך כל הדרך. ויותר מזה, המשפט העברי, המשמעות שלו גם רוחנית. אם התורה באה ואומרת לנו לדוגמה, נניח היום שלא תגנוב, או אנחנו רואים בהמשך שמה גונב איש ואומחרו, ונמצא בידו, וכולי, וכל הדברים האלה.
הכוונה היא, זה לא רק גניבה ממש, אלא גם גניבה דעת. גם אפילו גניבה במחשבה. הגמרא מספרת על רב ספרא שהיה פעם בתפילה, והוא כנראה הכריז כדי למכור איזה מוצר מסוים, והגיע לו אדם, אמר לו, באתי לקנות את המוצר, והרב לא ענה לו, כי הוא היה בתפילה. והאיש הזה חשב שהמוצר הזה שהרב הכריז עליו, לדוגמה נניח 100 שקלים, אם הוא לא עונה לו, כנראה הוא רוצה תוספת.
אמר לו, אני אתן לך 120, והרב לא עונה. אני אתן לך 140, הרב לא עונה. אני אתן לך 200, הרב לא עונה. לאחר שסיים את תפילתו, היהודי הזה בא לתת 200 לרב, והרב אומר לו, לא, תן לי רק 100. הוא אומר לו, למה? הוא אומר לו, כי חשבתי במחשבה שלי למכור לזה רק ב-100. ואם אני לוקח את זה, זה לא תגנובו. תראו כמה יש למחשבה, יש כל כך הרבה משמעות בדבר הזה.
עד כדי כך, חכמינו, כשמביאים את הדברים האלה, אומרים לנו כך: לא תעשו עוול במשפט. אומרים חז"ל: הדיין מקלקל את הדין ומסלק את השכינה ומגלה את ישראל מארצה. ברגע שיש עוול במשפט. עד כדי כך. אתם יודעים, פעם אצל החפץ חיים מסופר שאף פעם לא הבין את המשמעות כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים. אם אדם מקבל שוחד, אז איכות צדיק.
ייסלף דברי הצדיקים. איך יכול להיות צדיק? אז הוא אומר, בא פעם מקרה לידו שהיה אדם עשיר, שנטבע על ידי אדם אחר בממון. ומגיעים לדין שלושת הדיינים, והעשיר הזה הבין שכנראה הפסק דין יהיה לרעתו. הוא הלך ושיחד את שני הדיינים. אבל את החפץ חיים פחד לשחד. והנה, שני הדיינים מגיעים ומביאים כביכול כל מיני ראיות לטובתו של העשיר הזה.
וכל ראייה שמביאים, חפץ חיים פשוט, מביא ראייה כנגדה ופוסל אותה. בא אליהם העשיר, בא אליהם, אמרו, מה עושים? אם הוא לא לוקח עכשיו את הזמן, איך, מה עושים? אמרו לו, אתה יודע מה, תכין מעטפה והבוקר כשיבוא לדיון ויתלה את המעיל שלו, אנחנו נשחיל לו את המעטפה עם הכסף, עם השוחד הזה. פעם שמעתי מיהודי רב צרפתי אומר לי, אתה יודע מה זה מה פירוש שוחד?
אמרתי לו, אומר לי, שו בצרפתית זה חם. וחד בעברית, גם חם וגם חד. זאת אומרת, שהשוחד יש לו משמעות. הגיעו ליום הדין, וכשראו שהרב תלה את המעיל שלו, השחילו את המעטפה עם הכסף של העשיר. והנה, ברגע שמתחילים במשפט, אותם דיינים שקיבלו שוחד החלו לומר דברים לטובתו של העשיר הזה, והנה, חפץ חיים רואה דבר מעניין. כל מה שהוא אמר ביום לפני זה כנגדם, פתאום הוא זורם איתם.
הוא ראה שמשהו לא מסתדר לו, אז הוא ביקש שהוא לא מרגיש טוב, הוא מבקש לעצור את הדין. עצר את הדין, הגיע הביתה, פרץ בבכי ונכנס לישון. כאשר התעורר, הוא רצה לבדוק שוב היכן חלילה אותה, והנה הוא מבקש מאשתו שתביא לו את המשקפיים מהמעיל. היא באה להביא לו את המשקפיים והיא רואה את המעטפה. אז היא אומרת לו, הרב, מה קרה?
קיבלת משכורת לפני הזמן? היא אומרת לה, מה? היא אומרת לו, כן, בוא תראה. הוא ראה. עכשיו הוא הבין דבר אחד. עד עכשיו הפסוק הזה, לא הבנתי אותו. כי השוחד יעבר עיני חכמים. אלה רשעים, אבל יכולים להיות חכמים. ברגע שמקבלים שוחד. ויסלף דברי צדיקים שלא מדעתם. גם אם נותנים שוחד שלא מדעתו של האיש, זה משפיע על התכונות הרוחניות שלו, על המחשבה שלו, ויסלף דברי צדיקים.
תראו עד כאן כמה חשוב מאוד מאוד כל הנושא הזה של המשפט העברי. לכן חכמינו אמרו דבר אחד מעניין. שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך, ושבתו את העם משפט צדק. כאן כמובן נותתם משפט, לא תכיר פנים, לא תיקח שוחד, צדק צדק תרדוף. הגמרא אומרת, תיתן, מעמידים שוטרים. אתה חייב שיהיה שם לחוק. לולי מוראה של מלכות, איש תתראהו, חיים בלעו.
בכל שעריך, בכל עיר ועיר. נותתם משפט ולא תכיר פנים. רבי יהודה אומר, לא תכירהו אם אוהבך. רבי אליעזר אומר, לא תנקרהו אם הוא שונאך. עד כדי כך. זאת אומרת, לא תאמר, בגלל שהוא חבר שלי ואני מכיר אותו וכולי, אז אני אנסה לעשות איתו עוד חסד. או, אה, זה השונא שלי. עכשיו הוא נפל בידיים שלי, יש לי הזדמנות פז. לנקום פה לא.
היום בהרבה מקומות שמעתי שכאשר מכירים את התובע או את הנדבע, הרבה פעמים שופט הגון בא ואומר, אני פוסל את עצמי, כי אני מכיר את האיש ואני לא רוצה שיהיה עליי חלילה שום מילת גנאי וכולי. בצדק תשפוט עמיתיך, הווה דן את חברך לכף זכות. שימו לב, כקתון כגדול תשפוטון, אמר השלקיש, נאמר לך שיהיה חביב עליך דין פרוטה כדין מאה.
כל המטרה, המטרה הזאת, היא להוציא את המשפט האלוהי, להוציא אותו לאור, כדי שהצדק גם ייראה וגם יעשה, שניהם ביחד. עד כדי כך כתוב, ודן לא תהדר בריבו. מה זאת אומרת? צדק משלך ותן לו. צדק משלך ותן לו. עני והשיר, זה לא משנה. אתה יודע שהאיש הזה עני, ואתה יודע, אם הוא אשם, קודם כל תאשים אותו. אם הוא תלבד צדק, אם הוא אשם. ואתה יודע שהמצב הכלכלי שלו עכשיו, הוא לא יכול לתת, לדוגמה, נניח, את מה שהוטל עליו.
תסייע בעדו אחרי המשפט כדי שיוכל לעשות. זה אצל דוד המלך. כתוב, דוד, משפט וצדקה. מה זה משפט וצדקה? חכמנו אומרים, יעקב הדין טהר, משפט. יכול להיות, מחייב את החייב, מזכה את הזכאי, זה לא משנה, אם הוא עשיר, אם הוא עני. אבל אם הוא עני ואתה מחייב אותו, אין לו ממה לשלם, אחר כך תעשה איתו צדקה. אבל קודם כל תוציא את המשפט לאור.
חכמנו אומרים, שימו לב, צדק צדק תדנף. הכיצד? כאן בדין מרומה וכאן בדין שאינו מרומה. שימו לב, עד כדי כך, ברגע שאני יודע שיש חלילה שום צל צלו של ספק בדין מסוים, אני אלך למקום שאני יודע שאני רגוע מזאת. לכן, חכמינו אמרו, תנו רבנן, הלך אחר בית דין יפה, אחר חכמים לישיבה, כדי שתוכל להיות רגוע. אתם יודעים, הרבה גויים סיפרו לי שהיו רוצים, ועוד אבא סיפר, גם בחוץ לארץ, כשהיה להם דין עם יהודים, היו באים לרבנים ולא הולכים לבית הדין השרעי או בית המשפט שהיה במקום.
ולמה? כי חכם עיניו בראשו. חכם תמיד ידע. חכמים, ברגע שהסתכלו, היום קוראים לזה חוכמת הפרצוף, חוכמת הפנים וכו'. יראת השם שאתה עליהם, ברגע שהוא הביט בך, הוא ידע בדיוק מה קורה. אז מביאים שפעם אחת בתוניס, העיר הבירה, אתם יודעים, תמיד אותם יהודים שכשאין להם עבודה בעיירות, היו באים לעיר הבירה כדי למצוא מקום עבודה.
והנה מגיע יהודי מג'רבה, תלמיד חכם וירא השם, הגיע לרב העיר בתוניס, ואמר לו, כבוד הרב, אני בעל משפחה וכו', אם יש לך איזה מקום עבודה בשבילי. בדק אותו הרב וראה שהוא באמת יראת שמים על פניו. ערך למנהל המפעל, שיש לו יקב ענק בתוניס, ובא אליו ואמר לו, שמע, אולי אתה צריך איזה משגיח טוב שישגיח לך על היינות, על היקב, כדי שתוכל להיות רגוע, כי ביקב, ביין, לא משחקים משחקים.
אמר לו, תשמע, ואני בדקתי טוב, זה יהודי מג'רבה, אבות אבותיו גם צדיקים, וגם הוא שומר תורה ומצוות. אמר לו, בסדר, לקח אותו לעבודה אצלו. ברגע שהוא לקח אותו לעבודה אצלו, נתן לו חדר שם ביקב, והיהודים, זה לא היה כמו היום, הולכים בבוקר, חוזרים בערב, מרחק בין מגוריו זה יום שלם של נסיעה, ולא היה להם. היו הולכים פעם בשלושה חודשים, פעם בארבעה חודשים, חוזרים הביתה וחוזרים חזרה למקום עבודתם.
היהודי הזה היה מקבל את המשכורת כל שבוע, הוא שם אותה בתוך שקית, ובערב שבת הוא שם את זה בין החביות של היין והיה נועל את היקב. וככה, במשך הזמן, הגיעה התקופה של כמו עכשיו, חודש אדר, חודש לפני פסח, והנה בשבת, אותה שבת, לאותו בעל יקב העשיר הזה הגיעו אליו אורחים, אז הוא מתחיל להתגאות ולומר איזה סוגים של יינות הוא עשה, כל מיני סוגים, מעין לבן ועין אדום, ובעזרת השם, לקראת חג הפסח, תהיה לו מכירה ככה גדולה של כל היהודים שירכשו ממנו את היין שהוא כשר למדריד, ובאמת זו עסקת חייו שהוא ממתין לה במשך כל השנה.
ויצר, איך אומרים, מבעבע, לקח את האורחים שלו, לטייל איתם ביקף. הוא נכנס לטייל, מטייל, תוך כדי הטיול, הוא רואה שבין החוויות, שקית עם הכסף. הביט ימינה-שמאלה, שלא ראו, לא שמו לב אליו, לקח את השקית, שם אותה בכיס. במוצאי שבת, הגיע היהודי המסכן הזה, הדבר ראשון שהוא הולך לעשות, הולך לכסף שלו. עוד מעט הוא צריך לחזור הביתה, הכנות לפסח.
הוא מגיע, המעטפה איננה, השקית עם הכסף איננה. הפך את כל היקף, לא מצא. מה יעשה? אז רץ ישר לרב. אמר לו, כבוד הרב, חרב עליי עולמי. מה קרה? הוא אומר לו, כל החודשים שעבדתי וקיבלתי כסף, ושנחתי אותו שם, שמתי אותו בין החוויות, והכסף הזה איננו. אמר לו, תגיד לי, למי יש את המפתחות של היקף? אמר לו, מפתחות של היקף נמצאים אצלי ואצל בעל הבית.
אמר, טוב, לך בינתיים לנוח, תבוא מחר בבוקר. שלח הרב לעשיר הזה, הרב רוצה אותך. הגיע העשיר, יושב, כמובן, משוחחים על דע ועל העג, דברי תורה וכולי, ואז שואל אותו הרב, נו, איך העסקים, איך העניינים, איך ההכנות? לקראת פסח, והוא מבסוט, מספר לו תודה לאל על כל הטוב שהקדוש ברוך הוא נתן לו. ואז הרב אומר לו, תשמע, יש לי בשורה לא הכי טובה בשבילך.
הוא נבהל, מה קורה? אמר לו, תשמע, אני רוצה לומר לך, אתה מכיר את היהודי הזה שהוא משגיח? אמר לו, כן. אמר לו, תראה, היהודי הזה כל יום שישי שם את הכסף שלו בצרור, שם את זה בין החביות של היין, ובמוצאי שבת בא, לוקח את כספו בחזרה, ושומר אותו אצלו בחדר. הערב הוא הגיע ולא מצא את הכסף שלו. חס ושלום שאני חושד בך, בכלל, בכלל, בכלל.
אלא כנראה נכנס איזה גוי ליקב וגנב את הכסף, והגוי הזה, כשנכנס ליקב, נגע ללא כל צל צלו של ספק ביינות, ולכן כל היין שיש לך ביקב, לצערי הרב, הוא יין נסך. תצטרך למכור אותו רק לגויים, ואני לא יודע אם המוסלמים ירצו כלום ממך או רק הנוצרים ייקחו את זה ממך. אני מצטער לבשר לך, לא נעים לי, לבשר לך את הבשורה הקשה מכול.
היהודי הזה התחיל להכות על ראשו, יצא, והנה, אחרי עשר דקות הוא חוזר לרב, אומר לו, כבוד הרב, אני רוצה לדבר איתך בארבע עיניים. הוא נכנס, מתחיל לבכות, אומר לו, חטאתי הודיעך ועווני לא כיסיתי. כבוד הרב, יצר הרע, מה אני יכול לעשות? כך וכך היה העניין, טיילתי עם האנשים, אני בשבת, ועברתי משם וראיתי את המעטפה ולקחתי אותה.
אומר לו, אני ידעתי. לכן, מה שאתה הולך לעשות כרגע, מחזיר את זה למקומו, ואנחנו, איך אומרים? נדע איך לסדר את הדבר הזה שמעז יצא מתוק. כל טוב ויפה, הוא החזיר, ביקש מחילה מהרב, והרב קורא למשגיח הזה. אמר לו, תגידי, בטוח שבדקת את הכול ולא מצאת? אומר לו, כן, הרב, בדקתי. אומר לו, בוא, אני אבוא איתך. הרב הולך איתו, מסתובב, מסתובב, פתאום הם פוגשים את החוול, תגיד לי, אתה לא מתבייש?
תאר לעצמך שהיית עכשיו חושב בבעל הבית, הצדיק הזה שעושה בצורה כזאת, הוא ייקח לך את הדברים האלה? אומר לו, כבוד הרב, מה אני אגיד לך? בדקתי פה עשרים פעם ולא מצאתי. איך אתה מצאת? אומר לו, אני מצאתי, למה? כי חכם עיניו בראשו. ראיתי פעם אחד ההסברים, מה זה חכם עיניו בראשו? אז אומרים, כשהעין היא בהתחלה, זו חוכמה. למה?
כי, וקראת לשבת עונג. עונג, כשהעין היא בראש, אז זה עונג. אם העין לא בראש, מה הופך להיות המילה הזאת? היא נגע. המילה עצרת, עצרת זה דבר טוב. אם אתה לוקח את העין מהעצרת ושם אותה באמצע, היא הופכת להיות צרעת. זאת אומרת, חכם עיניו בראשו. אך להסתכל בדיוק מה שקורה. אז, כמובן, הוא ביקש גם סליחה מבעל הבית. בעל הבית אמר לו, שמע, בגלל כל הלחץ הזה אני מוסיף לך עוד 20% שהרב, כמובן, ביקש ממנו.
וזה נקרא ככל אשר יורוך. אלה הצדיקים, הרבנים האלה, שידעו בדיוק איך לעשות כל דבר, איך לעשות משפט צדק. חבריי ורבותיי, בסוף הפרשה יש לנו נושא שהוא דווקא נוגע לנו, הוא מתאים גם למצב שאנחנו נמצאים בו. כך התורה אומרת לנו: ועבדתם את אדוני אלוהיכם, ובירך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך. לא תהיה משקלה ועקרה בארצך, את מספר ימיך המלא, את אמתי אשר על לפניך, ועמותי את כל העם אשר תבוא בהם, ונתתי את כל אוהביך אליך עורף.
תשימו לב, זה מתחיל ברבים, בלשון רבים, וממשיך בלשון יחיד. אז אומרים ככה, חכה עז"ל, ואהבתם את אדוני אלוהיכם, כולנו עובדים את הבורא. בסדרבא ואדרבא, ככל שעבדו יותר, אשריכם ואשריכם ילקחם ישראל. אז הוא אומר ככה, יש אחד שיש לו בעיות של פרנסה. אומר, ריבונו של עולם, שלח משהו כדי שני יאכל לפרנס את ילדיי, את משפחתי.
הקדוש ברוך הוא עונה לו, הוא בירך את לחמך ואת מיימך. יש אדם שיש לו הכול, לא חסר לו כלום, אבל מסכן, חולה או קיבל קורונה. מה אנחנו אומרים לו? והסיר אותי מחלה מקרבך. יש אדם שיש לו הכול, ברוך השם, ירא שם מים, עושר, בריאות, הכול. אין לו ילדים. ריבונו של עולם, אני רוצה ממשיכי הדרך. אומר לו הקדוש ברוך הוא, לא תהיה משקלה ועקרה בארצך.
אגב, משקלה, חכמנו אומרים, שלא תהיה חלילה אב שקול. זה הדבר הכי קשה, כי האדם הזה, אב שקול, רואה את פני גיהינון כאן. לכן אנחנו תמיד מתפללים יהי רצון שהילדים שלנו יאמרו עלינו קדיש ולא ההפך. עכשיו, יש אדם שיש לו הכול. יש לו עושר, יש לו כבוד, יש לו ילדים מוצלחים. ברוך השם, הכול. מה הוא צריך לבקש? את מספר ימיך המלא.
ריבונו של עולם, אני מבקש שבאמת תן לי אריכות אימים. יש כזה שיש לו הכול, אבל הוא רוצה לברך ולבקש על כלל ישראל, על ארץ ישראל, על תורת ישראל, על עם ישראל שבו שהגויים לא ישלטו בנו, יפחדו מאיתנו. את אימתי אשלח לפניך, ועמותי את כל העם אשר תבוא בהם, ונתתי את כל אוהביך אליך עורף. זה ניסי ניסים שאנחנו חיים עד היום הזה, במקום הזה.
לכן, חכמנו מסבירים שימי שנותיו של האדם, מה שאומר, ימי שנותינו בהם 70 שנה, אם בגבורות 80 שנה. אז אומרים חז"ל, ימי ימ"י זה בגמטרייה 60. שנותינו. יש בכלל סברה שאדם שמגיע לגיל 60 לא חוזר בגלגול. ימי שנותינו אומר, בהם 70 שנה. מתי? כאשר שלושת השותפים של האדם הם באמת מחוברים יחד. מי הם שלושת השותפים? אביו, אמו והקב"ה.
אז חז"ל אומרים י"ק ו"ק זה בגמטרייה 26, אב זה שלוש ואם זה 41. ביחד זה 70. ימי שנותינו בהם 70 שנה, ולכן המילה בהם זה סופי אותיות של שלושת השותפים. בית זה אב, ה' הקדוש ברוך הוא, מ"ם זה אם. ימי שנותינו בהם 70 שנה. ואם בגבורות, יהודי אומר, ריבונו של עולם, לא מספיק. מה כתוב? כתוב את מספר ימיך המלא ימיך, ימ"ם, זה 80.
אבל יש אנשים שאומרים, שמע, ריבונו של עולם, כל כך טוב לי ואני משרת ואני עושה, מה זה בקודש? תן לי עוד קצת. אומר לו, למען ירבו ימיכם, ימיכם 120. יהיה רצון, בעזרת השם, שנוכל לשרת ולתת ולהעניק לבורא עולם, כפי שהוא נותן לנו. וימלאים שות ליבכם לטובה ולברכה ולששון ושמחה, והסירו ועשרו אותי מחלה מקרבך, בעזרת השם, ואת מספר ימיכם בורא עולם ימלא.
אמן, כן יהיה רצון.