להבין את הגאולה
תמלול השיעור
והברכה וכל טוב סלע לכל צופינו ולכל מאזינינו, ברכת השם עליכם, שבת פרשת בוא, כבר ההכנות וההיערכות לקראת הגאולה, לא קלה הגאולה. אנחנו כאן רואים את ההכנות האחרונות, כמה צער יש למשה רבנו, צער לעם. וגם הפרעונים עצמם הגיעו למסקנה, עד מתי זה לנו למוקש? שלח את האנשים ויעבדו את השם אלוהיהם. האמת היא שהפסוק שמתחיל, ויאמר השם אל משה בוא אל פרעה, היה צריך לבוא ולומר, ויאמר השם אל משה לך אל פרעה, לא בוא אל פרעה, אלא אחרי כל העקשנות.
והדרך שבה נוקט פרעה הבין משה רבנו שלא רק לשלילה אנחנו צריכים ללמוד מפרעה את העקשנות שלו, אלא איך אנחנו יכולים ליישם את זה לחיוב. איך אנחנו יכולים להתעקש על קיום המצוות, איך אנחנו יכולים להתעקש על חינוך הילדים, איך אנחנו יכולים להתעקש על כל ניהול הבית. בחוכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן. כמה אדם צריך פשוט, לפעמים העקשנות היא משתלמת.
וכאן משה רבנו, עם כל גדולתו, אומר ריבונו של עולם, מה יהיה עכשיו בסוף? הרי עכשיו אתה מכביד את ליבו. אז הקדוש ברוך הוא עונה לו, בוא אל פרעה, בוא איתי, נלך ביחד. כאשר הקדוש ברוך הוא הולך עם האדם, הוא לא צריך לדאוג. השם צילך על יד ימיניך. אתם יודעים, אחד המזמורים המעניינים בתהילים, שהוא מזמור לדוד. דוד המלך מלמד אותנו דבר מאוד מעניין.
שכאשר אדם טוב לו, אז הוא לוקח את האמונה, את בורא עולם, כביכול שלב ג', אבל כאשר צר לו, הוא לוקח את זה ישירות בצד א', כנוכח. לדוגמה, מזמור לדוד, השם רועי ולא יחסר. זאת אומרת, השם הוא רועי. שימו לב, לשון שלישית, סבבה נסתר, הוא גוף שלישי. בן עוד דשא ירביצני, הוא ירביצני. עלמי מנוחות הוא ינהלני. עכשיו, אבל כאשר גם כי אלך בגד צלמה, ופתאום המצב שלו מתחיל להיות קשה, שמשמור מחלות ובעיות וצרות בבית ומחוץ, גם כי אלך בגד צמת לא יררה, כי אתה עימדי.
אני רוצה שאתה תהיה איתי לגמרי. אנחנו אומרים כי אתה עימדי שבטך ומשעמתך, המה ינחמוני. תערוך לפניי שולחי צורת, לישנת בר שם ראשי. זאת אומרת, אנחנו רואים כמה את מציאותו של הבורא. ולכן, הכוח שלוקח משה כאשר בורא עולם הולך איתו. ועיקר העיקרים זה המסר לדורות. ולמען תספר באוזני בנך ובין בנך את אשר התעללתי במצרים.
אם אנחנו לא יודעים להעביר את המורשת לדורות הבאים, זה לא הולך, הכל נגדע. גם פרעה רצה לעשות את זה, לגדוע את השושלת, ואז הוא שאל את משה רבנו: מי ומי הולכים? לכולי הגברים. משה רבנו הבין את המסר. אמר לו: בנערינו ובזקנינו נלך. הפעם הנוער הוא הראשון. איתו אני צריך להשקיע. בו אני צריך פשוט להמריץ. אחד מחכמי הסוד אמר שנוער בלי זקנים זה בית יתומים, וזקנים בלי נוער זה בית אבות.
לכן מתי חג השם לנו? בנערינו ובזקנינו נלך, כי חג השם. החג הוא כאשר ישנה המשכיות. וכאן אנחנו רואים בסוף המכות אחת הנקודות שמלמד אותנו כמה כבוד מלכות יש לו משמעות. אנחנו רואים כאשר משה רבנו מגיע לפרעה ואומר לו: שמע, כי עכשיו רוצים לצאת, כי חג השם לנו, לא תשאר פרסה וכו'. והנה, ויחזק השם את לב פרעה ולא אהבה לשליחם.
ואז הוא אומר לו: פרעה, לך מעליי, אל תאוסף ריאות פניי. כי ביום ראותך פניי תמות. ומשה, מפני כבודה של מלכות, אומר: ויאמר משה, כן דיברת, לא אוסיף עוד ריאות פניך. ומפני כבוד מלכות, הוא אומר לפרעה: לא אתה, פרעה, תבוא אליי לבקש ממני, אלא וירדו כל עבדיך אלה אליי, וישתחוו לי לאמור צא עתה וכל אשר העם וכל העם אשר ברגלך, ואחרי כן אצא.
ויצא מעם פרעה בחורי אף. מפני כבודה של מלכות, משה רבנו לרשע הזה, הוא רצה לקבוע ולפגע בכבודו בדלת האחורית, והסביר לו שהעבדים שלו עוד יבואו לבקש ממנו. וכאן אחת הנקודות המעניינות בהכנות, קורבן פסח. מה קרה? למה? למה צריך לקחת קורבן פסח? למה? קודם כול, לקשור אותו לרגלי המיטה. שלושה ימים, ואחר כך קרבו וקרעו על האש, ואחר כך לקחת את הדם ולשים את זה החוצה.
אפילו משה רבנו פחד מזה, כי הוא אמר, אין נזבח את אלוהי מצרים ולא יסקלונו. הרי גם היהודים עצמם, עם ישראל פחד והיו עובדי עבודה זרה וידעו שהשה הוא אחד מהאלילים של מצרים. הבעיה של משה רבנו הייתה, קודם כול, לפני שאני מוציא אותם, אני חייב להוציא את מצרים מתוכם. לא להוציא אותם ממצרים קודם, אלא את מצרים מתוכם.
לכן, החזיק שם את השה שלושה ימים, כדי שעם ישראל יבין שאין בו ממש. ועוד יותר מזה, להראות שמצרים לא פגעו בכלום. והנה כאן, בזמן שעשו את הקורבן, שימו לב, דבר מעניין. כל המטרה של הקורבן, רבותיי, יש פה מסר לדורות. ויקחו להם איש שא לבית אבות, שא לבית. וימא את הבית מאות משא, ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו במכסת נפשות, איש לפי אוכלו תחוסו הנושא.
הנושא של הבודדת לא קיים יותר. המשפחתיות היא העיקר העיקרי. ולקח הוא, שכנו אפילו הקרוב, גם אם הוא מעט. איש, שא לבית אבות, שא לבית. אדם צריך פשוט לדעת כמה התורה נותנת משקל כבד על השלום בבית, על הברכה שבבית, על הביחד. אי אפשר לעזור, אין לבד. אצל עם ישראל אין בודדת. אצל האסלאם הדברים האלה קיימים. בכל לפרוס סטיח, שטיח, חמש דקות, להשתחוות חמש פעמים, ובזה נגמר.
אצל עם ישראל הקדושה באה כשיש מניין, אם זה בבר מצווה, אם זה בחתונה, אם זה לא עליכם בקדיש לאבל, הכול. הקדושה יורדת כאשר כולם ביחד. וכאן לוקחים את הדם ושופכים אותו, מורחים אותו על המזוזות ועל המשקוף. חכמינו מסבירים שהמשקוף של הבית, אנחנו יודעים מה חשיבותו. החשיבות של המשקוף של הבית היא למעשה מפרידה בין הכניסה לבין היציאה.
אנחנו תמיד אומרים, כשאדם נכנס לביתו, הוא מנשק את המזוזה, הוא אומר, ברוך אתה בבואך. וכשהוא יוצא, ברוך אתה בצאתך. אילו אדם היה יודע כמה חשיבות יש בביתו של האדם, אילו היה יודע שהבית זה מקדש מעט, כאשר המטבח הוא כשר, כאשר האישה בצניעות, כאשר יש טהרת משפחה. הרב אליהו, זכר הצדיק לברכה, אמר, חדרו של הזוג זה קודש קודשים.
אם בסלון שלו שיושב, בניך סביב שולחניך, אשתך בירכתי ביתך, אני יושב על השולחן ועושה את השבת כפי שצריך, ושר ומעביר גם לדור השני, ולא, אני רק לבד מקדש, והילד מסתכל ורואה טלוויזיה, לא עשינו בזה שום דבר. אם אני לא יודע להגיד הלאה, אדם צריך להסתכל על עצמו, לבדוק מדוע קרה הדבר הזה. נכון שחינוך זה לא מתמטיקה, אבל אדם צריך לעשות את ההשתדלות.
ולבדוק, ולראות, ולהתעקש, כדי שהילדים ימשיכו בדרך. וזה מה שהעיקר העיקריים במסר הזה של יציאת מצרים. וכאן חכמינו אמרו שבמכה של הבכורות, למעשה היא הייתה צריכה להיות המכה הראשונה, כיוון שבמפגש הראשון, בין משה לקדוש ברוך הוא אמר לו תגיד לפרעה אם אינך משלח הנה אנוכי הורג את בנך בחורך. וכאן למעשה משה רבנו הבין זה לא העיקר להוציא את בני ישראל ממצרים.
העיקר להחדיר בהם ולהוציא מבני ישראל את ממדד שערי טומאה. לכן עשו את זה בשלבים עד שבאו מכה עשירית. דורשי רשומות אומרים שכאשר משה בא ואומר, הנה אנוכי הורג את בנך בחורך, אז מספרים שבאו בחורי מצרים ואמרו לפרעה, שלח את האנשים, הטרם תדע כי עבדה מצרים. הוא לא רצה. וכאן הייתה מלחמה, בתוך מצרים, בין הבכורים לבין חיילי ושוטרי פרעה.
אנחנו קוראים לזה בשבת, אומרים לזה בתהילים, למכה מצרים בבחוריהם. זאת אומרת, הבכורים עצמם הם שבאו והתחילו את המלחמה שם נגד פרעה. חד כדי כך, עקשנותו של פרעה, כשהוא ידע שהבכורים יהרגו, מה הוא עושה? הוא לוקח את הבן שלו, ובאותו לילה במכת בכורות. שם אותו על כיסאו, ממנה אותו למלך מצרים במקומו, וככה הוא חשב שהוא לא ימות.
והנה אנחנו רואים דבר מעניין שבסוף יש כתוב שמה: ויהי בחצות הלילה, וה' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כיסאו, זה שאתה הושבת אותו, זה לא עזר שום דבר. עד בכור השביעי, בכל, בכל בהמה. אנחנו, חכמינו אומרים, ויקום פרעה לילה הוא וכל עבדיו בכל מצרים, ותהי צעקה גדולה במצרים אשר אין בית אשר אין שם מת.
חכמינו מסבירים על איזה בית מתכוונים. אלא בזמן ששמו את הדם על המזוזות, באו המצרים ושאלו את עם ישראל, אמרו, בלילה מגיע המלאך המשחית והורג את כל הבכורים. אותנו הוא לא, הוא ידלג. בא הגוי ואומר לו, אולי באמת תיקח את הבן שלי ותשאירו, תכניס אותו אצלך, לפחות הלילה עד שתעבור הגזרה הזאת, כי כבר האמינו המצרים במכות מצרים.
היהודי אומר, שמע, אתה רוצה? בבקשה תשלם. חכמינו מסבירים, במכת הבכורות העשירו בני ישראל. ואז מספרים חז"ל שכל הבכורים של מצרים היו כולם בבתי ישראל. והנה בחצות לילה יורד המלאך המשחית, הוא מגיע, נכנס לבתי המצרים ואין שום בכור. עולה למעלה, אומר, ריבונו של עולם, אין קליינטים. התגובה באה אחר כך, אנחנו אומרים בהגדה של פסח, ועברתי במצרים, אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא שליע.
הקדוש ברוך הוא בעצמו יורד למצרים ונכנס לבתים של עם ישראל וכתוב, אין בית אשר אין שם מת. זאת אומרת, גם בבתים של היהודים, איפה שיש מצרי היה הורג אותו, איפה שיהודי נשאר. ויותר מזה, עוד נס בתוך נס, שאם אדם, לא משנה באיזה גיל, היה אמור להיפטר מן העולם באותו לילה, באותו לילה לא מת, כדי שהמצרים לא יגידו, הנה גם היהודים מתו.
כתוב, בנוגפו את מצרים ואת בתינו הצילו. כמה נסים בתוך נסים בתוך נסים בכל המצב הזה. וכאן בנושא של קורבן פסח אנחנו רואים דבר מאוד מעניין. הפרשה מדברת על ארבעת הבנים שאנחנו עוסקים בהם בחג הפסח. וכאן התורה אומרת, והיה כי אשאל לך בנך מחר מה זאת. כאשר חז"ל מביאים לנו את ארבעת הבנים שהוא חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול.
רבותיי, יש שלוש שאלות ויש ארבע תשובות. אני תמיד מודאג, ואני אומר את זה גם לתלמידים שלי, דווקא מהבן שאינו יודע לשאול. רבותיי ורבותיי, הבן שאינו יודע לשאול הוא לא טיפש. הוא, אני חושב, החכם בכולם, ממתין לרגע הנכון, בוחל את השטח, מכין את עצמו לקראת השאלות הקשות ביותר. ולכן בעל האגדה אומר על הילד הזה, את פיתח לו, תקדים אותו, תראה לו את הדרך, תסביר לו, תן לו להתמודד עם הבעיות האלה.
כי לגבי החכם, בסדר, אני יודע, העולם מתקדם וכולי, בסדר גמור. קדימה. הוא שואל, טוב שהוא שואל, אבל באמת, והיה כי אשאל לך מילחם מחר. הוא מבצע, ואחר כך למחרת הוא שואל, ותמיד שואל. הרשע, הוא לא מצפה לתשובות בכלל. מה זאת? לכם, לכם ולא לו. הוא לא מחכה בכלל לתשובה. חכמינו אמרו, אתה כעת שיניו. תראה לו בדיוק מהי האמת לאמיתית.
התם נמצא בדיפרסיה. למה? הוא רואה את החכם ששואל שאלות אמיתיות ונכונות, כי הוא רוצה לדעת, רוצה להבין, דע מה שתשיב לאפיקורוס, הכול. הרשע מזלזל בכל. לאיפה הוא ילך? ולכן, התם נמצא בדילמה מאוד קשה, ואיתו אנחנו צריכים לתת לו את התשובה, כי בחוזק יד הוצאנו ה' ממצרים. אחד מחכמי הסוד הסביר שארבעת הבנים שעוסקת בהם התורה זה ארבעה דורות.
אז הוא מסביר כך, כשהיהודים עלו לארץ, אז כמובן, הדור הראשון היה ממש תמים. והוראת העולם מתקדם ומתפתח. אז נכון, הוא קיים את המצוות, אבל אמרו לו, תשמע, אם אתה רוצה שהילדים שלך יתקדמו, אתה חייב להיות עם הקדמה. אז הוא שולח את הילדים שלו, לצערנו, במקום לשלוח אותם למקומות שיוכלו לקבל גם תורה וגם דרך ארץ. ויש היום, ברוך השם, בשפע המדינה מלאה בהם, ואנחנו רואים אותם בכל מקום בעולם שלנו.
בעולם המתקדם, בעולם הטכנולוגי רואים אותם כאן, גם הציציות בחוץ וגם הכיפות הגדולות. ומכבדים בכל מקום ומקום, ומשלבים תורה עם דרך ארץ, תורה עם עבודה. זה למעשה אפשרי. אז שולח את הבן שלו, וכשהבן מקבל חינוך, בכלל רחוק מהיהדות, הוא חוזר הביתה. מה הוא אומר לאבא שלו? אבא, מה העבודה הזאת לכם? ולא, מה זה? אתה העולם מתקדם, אתה למדת, אתה זה, נגמר הזמן הזה של אז, שאתה תשב, ומה שאמרו לך, הקדוש יהיה.
בינתיים הרשע נולד לו בן, והבן הוא מדופרס. הוא הולך אצל אבא החכם, אצל הסבא החכם. הוא רואה שבת, רואה קידוש, רואה דברים מינימליים. הוא הולך אצל האבא הרשע, הוא לא רואה כלום. הוא בא לאבא שלו, הוא אומר לו, אבא, מה העבודה הזאת? לכם ולא לו. למה אצל סבא יש קידוש, ויש כשרות, ויש שבת, ואצלך אין לו, אין כלום. הוא כבר מדופרס.
בינתיים הדור הראשון של החכם הלך לעולמו, ואז לתם נולד בן. התם הזה הולך אצל סבא שלו, הרשע, לא רואה כלום. הוא הולך אצל אבא שלו, התם, הוא לא רואה כלום. כשלא רואים שום דבר, אז גם לא שואלים שאלות. אז התורה מצווה אותנו. כל יהודי ויהודי יכול לקרב עוד נשמה גדולה לעולם הזה שלנו. אתמול וגם היום הייתה הילולה של סבא קדישא של אבבה סאלי, זכר צדיק וקדוש לברכה.
שאלתי פעם את הרב מרדכי אליהו, מורנו ורבנו, איך היהודי הצדיק הזה, כל מה שהוא אומר זה נעשה. אז הוא אומר לי כך: כי מי שהיה מקורב לאבבה סאלי הרבה מאוד והיה במחיצתו, תדע לך, אבבה סאלי היה משועבד לבורא, והבורא כביכול משועבד אליו. כתוב: רצון יראיו יעשה ואת שבעתם ישמע ויושם. לכן הפשטות שלו, של אבבה סאלי, יראת השמיים שלו, העזרה לציבור.
סיפר לי פעם יהודי שהיה ועבד במחיצתו, אומר כל יום בחצות לילה כאשר היה מסיים את קבלת הקהל, היה הולך, עומד בפינה ומתחיל לבכות. הוא אומר: ריבונו של עולם, מי אני בכלל שצריך לברך את הקהל, צריך את הציבור, לבקש בשמם? הרי הם יכולים לבקש בעצמם את הדברים האלה. זה נקרא ואיש ענו מאוד מכל האדם. אלו תכונות של משה רבנו, שהוריש לכל הצדיקים האלה.
ולכן צדיקים כאלה במיטתם קרויים חיים. לכן, אני חושב שאנחנו צריכים ללמוד ולראות שניסים ונפלאות נמצאים בכל הדורות. ואותם הצדיקים שעושים את הניסים והנפלאות, שהם שלוחי הבורא, הם לא בולטים. הם הפשוטים. הם הולכים בדרך השם. הם באים פשוט להנחות הדרך. בסיום הפרשה יש לנו את הנושא הזה של הנחת התפילין והיה להיות על ידך ולטוטפות בעיני עיניך, תפילין שבראש ותפילין שביד.
מעניין מאוד שבתפילין של הראש יש לנו אותם בפרשיות כמו שיש לנו בתפילין שביד, הפרשיות בתפילין של הראש מחולקות. כל פרשה בנפרדת, בתים, ארבעה בתים. תפילין של יד, ארבעת הבתים מחוברים יחד. חז"ל מסבירים כך: תפילין שבראש כנגד המוח, כנגד השכל. רבות מחשבות בלב איש. אדם יכול לחשוב מיליון ואחד מחשבות, אבל כשהוא בא לביצוע והערצת השם היא תקום.
בידיים הוא צריך לעשות את הדברים האלה. אדם שיודע לשעבד את ליבו כנגד התפילין שביד. לאביו שבשמיים כנגד התפילין שבראש, הוא יכול באמת לראות ולדעת מהו, מה כוחו של התפילין האלה. אני יכול לציין, יש לי שיעור קבוע בתל אביב. לפני שנה פנה אליי יהודי מאוד מכובד ואמר לי הרב שאול, תשמע, אני כל בוקר שאני יוצא, אני פשוט לפחות ארבע, חמש, שישה כדורים לוקח נגד קלעי ראש.
יש לך איזה תרופת פלא? שאלתי אותו שאלה פשוטה, תגיד לי בבקשה, מתי בפעם האחרונה הנחת תפילין? הוא מסתכל עליי, הוא אומר לי, תשמע, בבר מצווה לפני עשרים שנה. אמרתי לו דבר אחד פשוט: תשמע, קח את התפילין האלה, בבוקר, אל תעשה הרבה, תקרע רק קריאת שמע עד השם אלוקיכם, ותניח את התפילין ותלך, ותנסה את זה. בחנוני הוראו.
אמרי ורבותיי, אחרי שבוע, הוא אומר לי, אל תשאל, זו תרופת הפלא שנמצאת. אמרתי לו, תשמע, אבל ראו כל עמי הארץ כשם ה' נקרא עליך, ויראו ממך, אלה תפילין שבראש. כשהתפילין באה על הראש, לא חיידקים, לא וירוסים, לא שום דבר, לא פוגע. אדרבה ואדרבה, המוח נרגע והלב נפתח, ויהודי יכול להתחיל את יומו בתודה לאל על מה שנתן.
אלה למעשה התפילין. ראיתי פעם הסבר מדוע התפילין הן מרובעות. נכון, הלכה למשה מסיני, אבל זה רמז שאומרים לנו. התפילין המרובעות האלה, כל הזוויות שלהן הן 90 מעלות. יהודי צריך להיות ניצב לבני בוראו. הן צבועות בצבע שחור. השחור זה הצבע היחיד שקולט הכול ולא פולט כלום. לכן יהודי צריך לדעת לקלוט כמה שיותר, ותמיד יכול להיות רק תלמיד.
הוא עוד לא הגיע לדרגה הגבוהה, אלא הוא תלמיד חכם. כרצון בעזרת השם שמלא משאולת ליבנו לטובה ולברכה כשם שהקדוש ברוך הוא הביא את הגאולה והוציא את עמו ישראל ממצרים. כך יגאל אותנו בתקופה הקרובה במהרה בימינו משיח צדקנו, אמן ואמן.