גאולה חכמה לישראל
תמלול השיעור
השלום והברכה וכל טוב סלע לכל מאזיננו וכל צופינו, ברכת השם עליכם. פרשת ויארע. הפרשה השנייה, תחילתה של הגאולה. לא קלה הדרך. המשימה אפילו נקראת בלתי אפשרית בעיניו של משה רבנו. משה רבנו חשב עד שסוף סוף הסכים לצאת לשליחות אומר אני רוצה לראות מה קורה איתנו. אבל דרכו של האדם ומחשבתו היא שונה לגמרי מדרכיו של הבורא.
והפרשה מתחילה פרשת ויארע אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב, אל שדי, ושמי השם לא נודעתי להם, וגם אקימות את ברייתי איתם וכו'. לא בכדי, חכמינו כתבו, הקדוש ברוך הוא דיבר עם משה קשות ואמר להזכיר את האבות חבל על דאבדין למשתכחי. האבות היקרים, אברהם, יצחק ויעקב, כאשר הבורא התגלה אליהם, כאשר הוא שוחח איתם, הם לא שאלו שאלות.
הם הלכו כאשר דיבר השם. זה מתחיל באברהם, דיבר יצחק ויעקב. למרות כל מה שעבר עליהם. לא אמרו למה, לא אמרו איך, כלום. בורא העולם עושה, אני ממשיך הלאה. באמת, כאן אנחנו רואים את ראשית דרכו של משה רבנו. באמת לא קלה הדרך, וכדי לגאול את העם הזה, היו בפניו של משה שתי משימות. משימה ראשונה היא פחות קשה, אומנם בעייתית.
איך לשכנע את פרעו ואת עבדיו לשחרר את עם ישראל. וכמובן, להחדיר גם את האמונה שבנוסף לכל עבודת הילידים שלהם, ישנו מעל ומעבר, וזה אלוהיה העיוורים נקרא עלינו. והמשימה הקשה ביותר שהייתה בעיניו של משה רבנו זה איך לשכנע את עם ישראל. אחד הפסוקים שחז"ל מביאים לנו בנושא הזה, וידבר משה לפני השם לאמור, הן בני ישראל לא שמו אליי, ואיכי לשמעני פרעו ואני ערן שפתיי.
עד פי הפשט זה בסדר. געש, נכון, קשה לו לשכנע, למרות שיש לו את הארון איתו. אבל הוא אומר לבורא, ריבונו של עולם, אם אני אעמוד בסיטואציה כזאת, שאני אגיע לפרעה ואני אומר לו לשחרר את העם, הוא אומר לי, בבקשה, הנה אני משחרר אותם, לך לדבר איתם אם הם ירצו בכלל לצאת. ופתאום העם לא ישמעני ולא יהיה מוכן לצאת, ואני ערן שפתיי.
אין לי מה לומר, אין לי מה לדבר. מה אני אעשה אז? מה אני אגיד לפרעה? תגיד לי, בבקשה, שחרר אותה, אני אראה אותך. וכאן מתחילה למעשה מכונת השכנוע ומכונת הגאולה כמעה-כמעה, ומכונת הגאולה מתחילה למעשה, ומה שלא הולך במוח הולך בכוח. הדרך היא המכות. נכון שהמכות זה לא הדרך האידיאלית, אבל לעיתים כשאין ברירה אז חייבים להשתמש גם בכוח הביזי.
וכאן אנחנו רואים דבר מעניין. עם ישראל טבוע במ"ט שערי טומאה. אין הבדל בינם לבין המצרים. עם ישראל עד כדי כך ולא שמואל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה. חכמינו אומרים, מקוצר רוח ומעבודה קשה, מקוצר רוחו של משה, שכבר רוצה באמת בטובתם ושכבר הקדוש ברוך הוא ישחרר אותם ויוציא אותם מעבדות לחירות, ומעבודה קשה פיזית. יש הסבר נוסף מקוצר רוח ומעבודה קשה.
החיים שלנו נמצאים גם בגשמיות וגם ברוחניות. אם אדם, העולם הרוחני שלו בכלל לא פועל מכוסר רוח, מכוסר רוחניות, אחר כך הנושא של העבודה הקשה, תהיה לו פי כמה וכמה. כי העולם הרוחני שלנו הוא מעדן את האדם, הוא נותן תקווה לאדם, הוא נותן אמונה, הוא נותן חיוך, הוא נותן שלווה, הוא נותן שלום בין אדם לחברו, בין איש לאשתו, עכשיו בכוחה של אמונה.
וכאן אנחנו רואים דבר אחד מאוד מעניין, מתחילה סדרת המכות. אבל לפני כן, משה ואהרון מגיעים אל פרעה. הנה, קורה דבר אחד פשוט, הקב"ה אומר למשה, קח את הזקנים, לך איתם. יופי. והם מתחילים ללכת. והנה דבר אחד מאוד מעניין. ברגע שהם מגיעים, רבותיי, אנחנו רואים דבר מעניין. מגיעים לפרעה, והנה ויבוא משה ואהרון אל פרעה.
היכן היו הזקנים? יש הרבה אנשים שעליהם ניתן לומר נשיאים ורוח וגשם אין. בהתחלה מוכנים לומר, בבקשה, משה רבנו, כל הכבוד, אנחנו מוכנים לבוא איתך, מוכנים להסתכן, מוכנים הכול. כשמגיעים לרגע האמת, פתאום נעלמים כולם. ומי נכנס? משה ואהרון. וכאן אלוהים אומר למשה לקחת את המטה ושיהיה לנחש. והנה, אנחנו רואים דבר מעניין.
ויאמרו משה ואהרון אל פרעה, וקודם, וישלך אהרון את מטהו לפני פרעה ולפני עבדה ויהיה לתנין. למה לא לנחש? כי נחש הוא שליח הבורא. נחש, אומר הזוהר הקדוש, נון חש. נון זה חמישים שערי טומאה שהם עלולים להגיע, בני ישראל, פנימה, וחלילה נותן להם תקומה. ומשה רבנו חש את הדבר הזה, הוא מוכן לעשות הכול כדי להוציא אותם, איך אומרים, בדקה ה-90, כדי שלא יפספס את המומנטום.
והנה, הוא יודע אבל דבר אחד, כדי שהמצרים יתחילו להאמין, כי המטרה היא לא רק להוציא את עם ישראל. אם מוציאים רק את עם ישראל, אז מה עשינו בזה? אז הוצאנו עם של עבדים, מחוסרי אמונה, לא יצא כלום. הקדוש ברוך הוא אומר, למען ידעו מצרים, למען העם כדי שיוכל לדעת. עכשיו אני רוצה קודם כל שפרעה יאמין. ואז במה הוא מתחיל?
מתחיל לפגוע באלוהיהם. כי התנין זה עוצמה של אחד מהאלוהות של מצרים. כתוב לגבי פרעה, הנביא אומר, התנים הגדול עושר, ועובדה קיימת. גם מייאור היה האלוהים של מצרים. מדוע? כי אצל המצרים דבר אחד, הכל מוחשי. מי שנותן לי, אני משרת אותו. מי שלא נותן לי, אני לא משרת אותו. אני מוכן לעבוד את היהור, אני מוכן להישאר, הכל בתנאי אחד.
הוא נותן לי מים. נותן לי פה חיות. ברגע שהיהור הזה יפסיק, אז אין לו שום מערכת אצלי. יש פה עניין של תן וקח בלבד. ולכן, ויהי לתנין. וכאן, הקדוש ברוך הוא רצה להרגיש שהמצרים ידעו שהכול הולך בשלבים. והנה, ויקרא גם פרעה לחכמים ולמחשפים, ויעשו גם מחתומי מצרים ולהטיהם, וישליכו איש מטהו, ויהיו לתנינים, ויבלע מטה ארון את מטות העם.
פה נס בתוך נס. כשהמטה נעשה לתנין הוא לא בלע את מטותיו, את התנינים. הוא בלע, הוא הפך להיות מטה שהוא כבר דומם, והדומם הזה בלע את כל הדוממים שם. וכאן גודל הנס. ואת זה המצרים קשה להם להבין. לכן אומר הקדוש ברוך הוא למשה, לך פרעה בבוקר, הנה יוצא המימה, וניצבת שמה עלי אור. הנה, פתאום, למה עלי אור? לבוא ולהגיד לו דבר אחד, פשוט:
זה המקור, זה האלוהים שלך, אני מתחיל בו. מראי ורבותיי, אני רוצה שתדעו, תראו כמה הכרת הטוב. חכמינו אמרו ששלושת המכות הראשונות משה רבנו לא הכה. ורואה את מכת הדם, ולא צפרדע ולא כינים. ואז אחרינו אמרו דבר פשוט: האור הזה שהציל את משה רבנו בטבע, משה רבנו לא יקרות, לא יהיה כפוי טובה. העפר שכיסה בו את המצרי והסתיר שם, אף אחד לא ידע מזה, הוא לא יהיה כפוי טובה, למרות שהוא דומם.
משה רבנו בא למד אותנו כמה הכרת הטוב יש לה משמעות מאוד גדולה. ומעניין מאוד שבמכות האלה יש כך, תמיד יש שתי מכות ראשונות עם מטראה, המכה השלישית באה, בום, בלי שום מטראה. והמכה השלישית למעשה הכינים. כאן הנה אנחנו רואים אצל עבדי פרעה, הנה ויאמרו החתומים אל פרעה, אצבע אלוהים היא. פה מתחילה האמונה של עבדי פרעה.
מסביר רבי סעדיה גאון ברשותכם כאן פירוש המילה "אצבע" אומר שלוש פעמים בתנ״ך מוזכרת המילה הזאת חשובה. הראשונה, ויש לה משמעות. כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת. זו המטרה היא שדוד המלוך אומר: "תכלית גדלות הבורא". האצבע השנייה שמוזכרת בתורה, הלוחות כתובים באצבע אלוהים. וזה מעמד בני האדם בפני האלוקים כאשר עמדו במעמד הר סיני.
והדבר השלישי, אצבע אלוהים היא תכלית הקטנות. יש לנו תכלית גדלות, מעמד בפני האדם ותכלית הקטנות. ואנחנו רואים כאן למעשה ברגע שמתחילה כאן האמונה. וכאן אנחנו רואים דבר מאוד מעניין. כאן במכות הבאות, במכת אנחנו רואים בערדיך ומכת הערוב משה רבינו אומר, אומר לו הקדוש ברוך הוא: "ושמתי פדות בין עמי ובין עמך". למחר יהיה האות הזה.
מעניין מאוד שלנושא הזה "ושמתי פדות", חכמינו מסבירים שיש לנו שלוש פעמים בתנ״ך ו"ושמתי פדות". אומר ככה: יש לנו פעם ראשונה, אם זיכרוני לא מטעה אותי, "ושמתי פדות בין עמי ובין עמך". זה למעשה בין עם ישראל לבין הגויים. פדות שלח לעמו ציווה לעולם בריתו. ויש והרבה עמו פדות. והרבה עמו פדות. הקדוש ברוך הוא פודה אותנו בכל מקום, זה לא משנה מה יהיה המצב שלנו.
אחר כך: "ושמתי פדות בין עמי ובין עמך". היהודי צריך לדעת שהוא שונה מהגוי ולא יעזור כלום. ובורא עולם מטיל את כל המאורות הגדולים, הכל על האדם עצמו, על היהודים. ולכן, בנושא הזה של "לפדות שלח לעמו ציווה לעולם בריתו". חכמינו אמרו, הקדוש ברוך הוא, לעולם לא יחליף את עם ישראל, ועם ישראל, בלית ברירה, ירצה או לא ירצה, לא יוכל להחליף את בורא עולם.
וכאן, ברשותכם, יש לנו את הדבר הנוסף. אנחנו מתחילים בארבעת הגאולות. והצלתי והבאתי והוצאתי וגאלתי ולקחתי. למעשה, חכמינו אומרים דבר מאוד מעניין, שכל הסבלות האלה יש להן משמעות. הגאולה הראשונה, והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, קודם כול, זה הרווחה הגשמית. אחר כך, והצלתי אתכם מעבודתם, לא עבודה קשה, אלא עבודת הילידים.
כי אני חייב להוציא אתכם, קודם כול, זה דבר כזה שנקרא סור מרע, ואחר כך עשה טוב. אחר כך, אדם, יש גאולה, חכמינו מסבירים, משולשת. יש גאולה שלמעשה, גאולה שאדם הקב"ה גואל את עם ישראל מהגויים. יש גאולה שאנחנו נגאלים בתוכנו, איך אנחנו יכולים לעשות את זה. ויש גאולה שהקב"ה גואל את האדם מעצמו אישית, שהוא לא יודע מה קורה איתו, לא יודע מה הוא עושה איתו ואיך, ותמיד הוא נמצא נמוך.
עכשיו, גם זה בגאלתי. עכשיו, מעניין מאוד שהלשון החמישית, והבאתי, לא נתקיימה. מדוע? כיוון שמשה רבנו לא נכנס, לארץ, וברגע שהוא לא נכנס לארץ, גם הדור כולו למעשה לא נכנס, ולכן הוא לא יכול לבוא ולהגיד את הלשון, והבאתי אתכם אל הארץ הטובה. אנחנו נוהגים בליל הסדר לשתות ארבע כוסות, והכוס החמישית, משאירים אותה כוס אליהו, שכביכול לעתיד לבוא, שנוכל אנחנו להיכנס בנושא הזה של הגאולה.
אני רוצה, ברשותכם, להתמקד כאן על אחת המכות כאן של מכת, ממטיר עליכם מכת הברד. במכת הברד יש פה התראה, ואתה אשלח חייז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה, אשר יימצא בשדה להסב הביתה וירד על ימה ברד ומת. והנה, אנחנו רואים איזה שינוי מסוים. מה הייתה השפעתן של המכות? כי חכמינו אומרים כך, שלושת המכות הראשונות היו כדי להחדיר את האמונה בעבדי פרעה ובחרטומים.
ובאו ואמרו, אצבע אלוהים היא. שלושת המכות השניים, כדי להחדיר את האמונה אצל פרעה, שיאמר, השם הצדיק ואני ועמי הרשעים. שלושת המכות האחרונות, כדי שעם ישראל, וירא העם כי פקד את עמו, ויקדו וישטחם. שגם עם ישראל התחיל להאמין. רק המכה העשירית שהוציאה אותם, את בני ישראל. כי אנחנו רואים, לצערנו הרב, בנושא זה עם ישראל שוכח מהר מאוד את כל מה שהבורא עושה.
ותמיד חושב שהמילקי בברלין הוא יותר זול, והוא שוכח כל מה שנעשה, וחוזר חזרה. ואנחנו יודעים, לצערנו הרב, שבמכת החושך, ארבע חמישיות מעם ישראל נכחת. למה? כי הוא לא רוצה לצאת. אנחנו ראינו את זה גם, לצערנו הרב, אחרי חורבן בית המקדש הראשון, כאשר עזרא ונחמיה, וכאשר כורש, הצהרת כורש, אמר, מי בכם ויעל לבלוט את בית השם?
חכמינו אמרו 17 אלף מכל החולים והמדוכאים ושתוקי וחרוקי, כל אלה שלמעשה, לא היה להם מה להפסיד ואין להם מה לחפש, עלו לארץ. למה? אחרים לא רצו. טוב להם, בשביל מה לעשות? עכשיו נגמרה הגזירה של פרס, של אחשוורוש ושל המן, עכשיו טוב לנו. אז שהקדוש ברוך הוא מציעו עוד גזירות נוספות, כדי שבכוח יוכלו לצאת. וכאן אנחנו רואים, במכת הברד, פתאום, איירא דבר השם.
לעבדי פרעה, זה כבר תחילתה של דרך, שמתחילה יראת השם אצל עבדי פרעה. ואלה שלא היו, מה קרה? בא הברד והיכה אותם. והנה, במכת הברד, שלושת שליחיו של הקדוש ברוך הוא עבדו יחד, למרות הניגודים שיש ביניהם. ואנחנו רואים דבר אחד פשוט: והשם נתן קולות וברד, ותהלך ארצה וימתר ה' ברד על יד מצרים. ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאוד.
הניגוד של המים ושל האש, והניגוד השלישי ניתך ארצה. שימו לב מה שקורה. כתוב, חכמינו אמרו, עושה מלאכיו רוחות, משרתיו יש לו את. תראו, כשבורא עולם משנה את הטבע, את כל הפיזיקה של הטבע, שהיא לא נשמעת, היא לא מבינה, לא ברורה, כדי להראות למען, אנחנו יודעים דבר אחד, "תדע", כי אין כמוהי בכל הארץ. למען, ספר שמי בכל הארץ.
וכאן קורה דבר אחד, כאן אנחנו רואים דבר אחד פשוט: עומד פרעה עם כל הקשיחות שיש בו, ואומר, חטאתי הפעם, השם הצדיק, ואני ועמי הרשעים. אחת השאלות שנשאלות, השאלות הפילוסופיות, האם לאדם יש חופש בחירה או אין חופש בחירה? אם אין חופש בחירה, אז אדם הוא רובוט, ולמעשה, גם פרעה, מה אתם רוצים שהוא יעשה? אלו מביא עליו את המכות, השם הכביד את ליבו, אז למה להאשים אותו?
ואם יש חופש בחירה, אז מה קורה כאן? אלה חז"ל מסבירים כך: במכות הראשונות, ויכבד פרעה את ליבו. היה קשה לו מאוד מאוד לראות שיש פתאום שינוי בקוסמוס, שיש משהו שונה לגמרי, שיש מישהו שמסדד את כל המערכות למען העם הזה שנמצא במקום הזה. אבל כאשר בורא עולם רואה שאין ברירה והאיש הזה עומד בעקשנותו, מה עושה בורא עולם?
לוקח ממנו את חופש הבחירה. ואנחנו אחר כך רואים, ויכבד השם את לב פרעה. לכן, לא בכדי כתוב, לב מלך ביד השם. גם למלך יש לו חופש בחירה, אבל עד גבול מסוים. וברגע שבורא עולם רואה שהוא מנצל את חופש הבחירה שלו, שהוא נתן לו, מנצל את זה לרעב, אז אין חוכמות. לכן אנחנו רואים דבר אחד פשוט בסיום. וירא פרעה כחדר המטר והבדר, והברד והקולות, ויכבד ליבו ובעבדיו.
ואז, אחר כך, ויחזק לב פרעה ולא שילח את בני ישראל. כמה עוצמה וכוח. דווקא מהרשע הזה, אנחנו כעם ישראל צריכים ללמוד. צריכים ללמוד שניקח את הסרבנות הזאת, ניקח את העקשנות הזאת, ולנצל אותה לטובתנו. איך ננצל אותה לטובה? נראה בדיוק את כל מעשה הבריאה שנעשה, ונאמר דבר אחד פשוט: שכל מה שהיה בארץ מצרים, כל הגאולות, תחילתן וסופן ויצורן ויסודותן, מאיפה? מארץ מצרים.
כי מארץ מצרים הריינו נפלאות, אנחנו מזכירים את מצרים בקידוש, מזכירים זכר יציאת מצרים, כל דבר זכר יציאת מצרים, מצרים, מצרים, מצרים, כל הזמן. כי ממצרים אין שום סיכוי שאדם יכול לצאת. והנה, עם שלם של מיליונים, הקדוש ברוך הוא מוציא אותו, השם ילחם לכם, ואתם תחרישו. רק תיקחו את האמונה, רק תראו מה שקורה. לכן, כל הנושא הזה של המכות, אנחנו רואים בדיוק בשלבים האלה, חכמינו מסבירים שהנושא הזה של הסימנים שניתנו בהם, המכות לכל מכה ומכה, יש להם משמעות כדי להראות שהטבע כולו מסדד מערכות ועושה את רצון בוראו.
אני אסיים רק בפספורנו, שבא ואומר ומסביר, ואני אקשה את לב פרעה. מה זה ואני אקשה את לב פרעה? אומר הקדוש ברוך הוא, חפץ בתשובת הרשעים, ולא במותם. הוא אומר, בתחילה הייתה הבחירה בידו, אולי בסוף, כאשר הקשיח את ליבו, נלקחה ממנו הבחירה החופשית. אני חושב שאחת הנקודות המעניינות, בחז"ל שמביאים מדרש נפלא, ומביאים שאין הקדוש ברוך הוא חפץ במות הרשע, כי אם בשובו וחיה.
יש שם מדרש שאחד ממלכי ישראל, שהיה הרשע הכי גדול, לרבעם בנבט. אבל הוא היה כזה חכם שהקדוש ברוך הוא לא רצה לוותר עליו, עד כדי כך שחז"ל אומרים שכל חכמי ישראל היו כעזבי השדה לפניו, עד כדי כך. והקדוש ברוך הוא נתן לו, איך אומרים, את הצ'אנס, שם יחזור. והציעו לו הצעה שלא ניתן לסרב לה. ואמר לו, ירבעם, מה דעתך?
אני ואתה ובן דוד נטייל בגן עדן. יש דבר יותר יפה מזה? בורא עולם מציע לך טיול בגן עדן. וירבעם בנבט שואל את הבורא, ואומר לו, מי בראש? אומר לו, בן דוד בראש. אומר לו, לא בא בחשבון. אם אני לא בראש, לא הולך. לפעמים העקשנות שלשלילה אין בה שום דבר טוב. אבל כשאדם מתעקש על שמו יתברך, בסופו של דבר אנחנו רואים את הטוב שצומח דווקא מתוך הרע.
כי אדם לא יכול להרגיש את הטוב רק אם הוא ירגיש את הרע. עם ישראל היה צריך להודות מהמכה הראשונה, אבל זה עם קשי עורף. עם ישראל, ברגע שהוא ראה את הנס הגדול, שפתאום פסקה העבודה, העבדות, הוא לא צריך לקחת את זה ולנצל ולהגיד, הנה, העבדות פסקה, אין לי מה לחפש. בשביל מה לי ללכת עכשיו לצאת ממצרים? הוא צריך לראות בדיוק שיש מטרה, והמטרה שלך זה לא רק לעבוד ולחיות כעבד.
-ולא תהיה עבד אפילו לעצמך, אלא אתה בן חורין, כי עבדי הם. הקדוש ברוך הוא רוצה שנהיה רק עבדיו בלבד. וכבוד האדם וחירותו, אני חושב שיסודו בא, לא מאברהם נינקולן, אלא כבוד האדם וחירותו הגיע ממשה רבנו, מאותם המכות שישלח את עמי ויעבדוני. זה כל המטרה, זו האמירה "שלח את עמני", זה המסר שאנחנו משתמשים בו, ואנחנו מקווים שבעזרת השם נשלח את עמי, שכל עם ישראל יגיע במהרה, בימינו, לארץ הזאת, שלא, כי אין לו מה לחפש במקום אחר.
שתהיה ברכה והצלחה בכל מעשי ידיכם, בימים של השובבים האלה, אלה ששת השבתות האלה, שיש בהן עוצמות אדירות. פעם שמעתי ממורי ורבי הרב מרדכי אליהו, זכר צדיק וקדוש לברכה, שהוא אמר דבר מאוד מאוד מעניין, אמר שבששת השבועות האלה, ששת השבועות זה 42 ימים, שיש כפול שבע זה 42 ימים. ובר, בימים האלה אנחנו יכולים להוציא מתוק ועז מזולל.
מכיוון שמידת הדין נמצאת וכל המהלך של הגאולה נמצא, כל יהודי שיאמר פעם בשבוע, לפחות אנה בכוח גדולת ימיניך, כי באנה בכוח גדולת ימיניך יש 42 מילים, כנגד 42 ימים של תקופת השובבים, שמתחילים בשמות, מסתיים במשפטים. תמיד אנחנו מבקשים מבורא עולם שבעזרת השם המשפט של משפטנו יצא לאור וידון אותנו בעזרת השם רק לטובה ולברכה, במידת החסד ובמידת הרחמים.
אמן ואמן.