להתמודד עם מהמורות החיים
תמלול השיעור
, השלום והברכה וכל טוב סלע. ברכת השם עליכם. אנחנו נמצאים באחת הפרשיות שבאמת מאוד מאוד קשה מהיכן להתחיל ומהיכן לסיים. פרשת לך לך, תחילת דרכו של אברהם אבינו. גדולו נסתר על הנגלה לגבי דמותו של אברהם אבינו. יודעים, על הצדיקים הקודמים יש תואר, יש מעשה לפניו. למשל אצל נוח, אותך ראיתי צדיק בדור הזה, תהלך לפניי, תמים, את האלוהים התהליך נוח וכולי.
אצל אברהם אבינו אנחנו שומעים כלום. ויאמר השם אל אברהם, לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל ארץ אשר עריכם. מי אתה, אברהם? מה אתה, אברהם? מהם מעשיך הקודמים? איך הגעת אלינו? כלום. כרגע אני לא רוצה להיכנס לעומק של חז"ל, של מדרשים וכולי. הרבה פעמים אתה בא ואתה אומר, הקדוש ברוך הוא נותן הוראה לאדם ואומר לו, באת לעולם?
קדימה, תתחיל ללכת. יש לך מסלול, יש לך שליחות? תתחיל ללכת איתה. לך לך. לאן? אל הארץ אשר עריכם. אני אומר לך, לאן? כמובן, תלוי בכוונות שלך. אם הכוונות שלך הן נכונות ואתה רואה את החיים שלך לא אכול ושתה כי מחר נמות, אלא באמת שאתה מבין מה מטרת בואך לעולם, מה התרומה שאתה רוצה לתת, אז אתה יכול להתחיל ללכת. אתם יודעים, חז"ל מסבירים שלכל אדם שבא לעולם יש לו לפניו שלושה מסלולים.
יש מסלול של כמו השיכור, הכול טוב, הכול בסדר, אני אהיה פה שולט בעניינים, אני ממשיך, הכול ישר. אין שום דבר, שום מהמורות, שום דבר. אני הקובע, אני המושל, אני עושה, אני זז, כל מה שאני עושה, יאללה. קדימה לאורך כל הדרך. יש מסלול שני של מחשבה לאדם, למה אני הבראתי בכלל לעולם? הכול לא טוב, הכול לא בסדר, אי אפשר להתמודד בחיים, החיים קשים, ואיך אני יכול לעשות את זה? למה באתי לעולם?
בשביל מה? מי צריך את כל הצער, את כל הצרות, כל מהמורות האלה? יש דרך שלישית של האדם הפיקח. הוא יודע שיש מהמורות, הוא יודע שיש קשיים, הוא יודע שיש מעצרים בדרך, אבל הוא מאמין בזה, והוא לוקח לעצמו תעצומות נפש כדי שיוכל להתמודד איתן. אני יודע, אני מכיר בזה, אני צריך להמשיך. לעניות דעתי זאת הדרך של אברהם אבינו.
אברהם אבינו לא שואל שאלות, לא מתוך, כביכול, רגשי נחיתות או חוסר ידע, אלא אני באתי לעולם לשליחות. כמו כל נשמה ונשמה בעולם, בורא עולם אומר לי, תתחיל ללכת, אני הולך. אני לא הולך כדי לקבל שכר. אני לא הולך בגלל שיש לי הבטחות. וילך אברהם כאשר דיבר אליו השם. כי השם דיבר, השם ביקש, אני ממשיך הלאה. לכן הנביא ישעיה, יש לו מסר מאוד מאוד חזק ועמוק.
הוא אומר לנו, לכולנו, לכל צאצאיו של אברהם אבינו: "הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוכרתם, הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחול עליכם". כשהיה אומר, אתה רוצה לדעת מאין באת ולאן אתה הולך ומה התפקיד שלך? הביטו. קודם כול, תתבונן. מי זה אברהם? מה התפקיד שלו? מה הוא עושה? התבוננו, חישבו. מי זה אברהם ושרה? זה שניים שהם אחד.
זו פעם ראשונה שאנחנו רואים פה זוג שברגע שהוא אומר משהו היא הולכת אחריו, ברגע שהיא אומרת משהו הוא הולך אחריה. כי ההוראה והדרך והחיים האלה הם חיים משותפים. לכן לא בכדי חז"ל, על התמונה הזאת באים ואומרים עשרה דורות מאדם עד נוח ועשרה דורות מנוח עד אברהם, כולם הכעיסו עד שבא אברהם וקיבל שכר של כולם. הוא לא עושה את זה בשביל לקבל שכר, אבל הוא ראה בדיוק מה המטרה שלו.
הוא הבין שיש לו מטרה בחיים. הוא הבין שהקדוש ברוך הוא התאכזב מאדם וחווה, אצילי כפיו. הוא הבין שהקדוש ברוך הוא היה מתאכזב אחר כך מצאצאיו של נוח. "ויחל נוח איש האדמה עשה עצמו חולין". עכשיו יש מישהו שממנו אפשר להתחיל ולהתקדם, להתקדם קדימה. ולכן אם אנחנו רוצים לדעת מי אנחנו, אנחנו צריכים להתבונן לדעת דבר אחד, שאברהם אבינו זה אנחנו.
אנחנו הצאצאים שלו. הדרך שלו זה אנחנו. אברהם אבינו זה לא סתם עוד אדם. אברהם אבינו זה העולם היהודי בהתגלמותו. אברהם זה שורש האומה. עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו. העשרה האלה זה למעשה דרגות ממדים רוחניים. אנחנו יודעים שבעשרה מאמרות נברא העולם. אם אנחנו רוצים להוריד את הקדושה לעולם, בזמן התפילה אנחנו חייבים שיהיה מניין, שיהיה עשרה.
כדי להגיע לקדושה ולהתחבר בין שמיים לארץ, כדי להוריד את בורא העולם להיות איתנו כאן בקרבנו, הקדוש ברוך הוא נתן לנו את עשרת הדיברות. ולכן להוציא מן הכוח אל הפועל, אברהם אבינו עשרה ניסיונות נתנסה ועמד בכולם, ואנחנו יודעים בדיוק. ולכן הנביא אומר: "רבי איתו, את צור חוצבתם, בורנו כבתם" זה המקור שלנו. שם אנחנו נצרנו.
שם אנחנו למעשה שואבים מהם את כל העוצמה ואת הכוח ואת המטרה של העולם שלנו. לכן אנחנו אומרים "מי יהיה ה' אלוקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו". אדם צריך לדעת בדיוק מה המצב, למה הוא הגיע לעולם. יותר מזה, בפרקי אבות, חמישה קניינים קנה לו הקדוש ברוך הוא בעולמו, ואחד מהקניינים, לא פחות ולא יותר, אחד מהקניינים, את אברהם אבינו.
למה? כי אברהם אבינו, אנחנו רואים בדיוק, יש לו מטרה, ויש לו דרך. אברהם אבינו מכיר את המציאות. הקדוש ברוך הוא מבטיח לו עולם ומלואו. ואז פתאום הוא מגיע לארץ, והנה יש רעב. היה צריך לבוא לתלונן, ריבונו של עולם, אמרתי לי ואברכך ואגדלה שמיך ואמרך. איפה? שום דבר. יש רעב, הוא יורד למצרים. הוא יודע מה קורה במצרים.
יש מהמורות. במצרים מלאה זימה ותועבה. מצרים, אנשי חם שם. אלה שידעו בדיוק לגלות את ערוות אביהם. אנשי חם, ארור כנען, עבד עבדים. ובכל זאת הוא הולך, הוא הולך להתמודד. למה? כי שם יש לו גם מטרה. גם הירידה שלו למצרים היא לא סתם. הירידה שלו של מצרים, הוא חוזה עוד כמה, עוד מאות שנים קדימה. הילדים שלו צריכים להיות שם במצרים.
איך אני בונה את התשתית, איך אני הופך להיות החלוץ, להיות שם במצרים, כדי שיהיה סיכוי לבנים שלי, כאשר ייטמעו במ"ט שערי טומאה, בזכותי הם יכולים לצאת החוצה. גם שרה אימנו יודעת את זה שם, וגם היא לוקחת את הסיכון, וכאשר הוא אומר לה: "אמרינה אחות יד דמני טב ליבא עבורך", ובאמת יש אדם שמוכן היום לסכן את אשתו ולמסור אותה שמה?
לכל הזימות והטועבות לא. למען ייטב לי בעתיד, בעבורך. ואנחנו יודעים בדיוק, ברגע ששרה אימנו נכנסה פנימה, היא הכניסה את הקדושה, ולא רק זה, פתאום נגע השם, אנחנו יודעים בצורה ברורה ביותר, רבותיי, הנה כתוב: "ונגע השם את פרעה", נגעים גדולים. מהם הרגעים? הוא נתן לו את הפרומו, של עשרת המכות. הרי דיברנו על עשרה מאמרות.
אמר לו הקדוש ברוך הוא, ובשליחותה של שרה, תדע לך, כשיבוא הבנים שלי לפה, כדי שאתה והפרעה שיבוא אחריך ואחרי אחריך, הוא יצטרך, לא ירצה לשחרר אותם. הנה אני נותן לך רק תזכורת. הנה עשרת הנגעים. "ונגע השם את פרעה מגייבת ביתו על דבר שרה אשתו". פרעה מבין את זה, וישר מתחיל להוציא אותו החוצה. זאת אומרת, גם ההליכה שלו, הסכנה של אשתו, יש לה מטרה.
ולכן, בזכות נשים צדקניות יגאלו ישראל ממצרים. מי השורש של הנשים הצדקניות? זאת שרה אמנו. "הביטו אל אברהם אביכם, אל שרה תחולרכם". היא תחולל את הנס הגדול של אותן נשים צדקניות במצרים, את אותן ילדות העבריות שיעלו לסכן את עצמן בעתיד, זה בזכות שרה אמנו. לא סתם. זאת הדרך של שניים שהם אחד. הוא מגיע לפה, חוזר חזרה, ומה קורה איתו?
פתאום אנחנו רואים גם, הוא חי במציאות. מהי המציאות? המציאות שאנחנו רואים אותה, פתאום הוא הריב בין רועה לוט לרועה אברהם. לא בין אברהם ללוט, כי אברהם אבינו לא רב עם אף אחד. אברהם אבינו גם לא יכול לקלל. מה ההבדל בין אברהם אבינו לבין בלעם הרשע? בלעם יכול גם לברך וגם לקלל, כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואת אשר האור יואה.
אצל אברהם אבינו הוא לא יכול לקלל. כתוב שם: "מברכך ברוך ועורריך ארוך". מי שיקלל אותך הוא יתקלל, אבל אתה לא מוכן להתסוג לקלל. אברהם אבינו: "ונברכו בך כל משפחות האדמה". ואז אברהם אבינו, תראו איזו פנייה, אל נה תהיה מריבה ביני וביניך, כי האחים אנחנו. ואז מה קורה? הוא נותן לו את כל האפשרויות. ולאן הוא שולח אותו?
לוט פתאום רואה והולך ישר לסלום. חז"ל אומרים: נשלח לוט לסדום. למה? כדי שבעתיד ידע אברהם אבינו שבעתיד, עתיד עתידה לצאת מלוט רות המואבייה, ומרות המואבייה עתיד לתת דוד המלך, וכמובן מלכות ישראל והמשיח העתידי. הוא יכול לעבור משם רק דרך סדום, רק דרך החשיכה, דרך השנאה, דרך כל התועבות שנמצאים בסדום. אחד מחכמי הסוד אמר:
מצאתי את דוד העבדי מצאתי בסדום. מה זאת אומרת מצאתי בסדום? אנחנו יודעים שהמסלול הזה של לוט בסופו של דבר מוביל לשם. אז הוא אומר בסדום, זה ראשי תיבות: בסעודת דוד מלכה. זו הסעודה הרביעית שאנחנו עושים אותה. דווקא מתוך החשיכה, דווקא מוצאי שבת חושך, גמרנו את שבת המלכה, מלווים אותה. אין ירי כל השבוע, אל תדאג.
יש עודת דוד מלכה שתמשיך הלאה, איש שנותנת את האור. ולכן, מה קורה לאברהם אבינו? ברגע שהוא רואה את העוול הזה, והוא שומע את כל מה שנעשה שם, "וירקי נשבע באחיו וירק את חניכיו". הוא מסכן את עצמו. יש פה סכנה למשיח העתידי. הוא הולך ויחלק עליהם לילה. הוא יודע בדיוק, האיש הזה של המעטים נגד רבים, פתאום הוא מתחיל להראות ולהבין כמה המעטים האלה נגד הרבים, כמה שיש להם משמעות לעתיד לבוא, הדבר הזה.
לכן הוא דואג. אבל הוא גם חי במציאות. כשהוא חוזר אחרי הניצחון הגדול של חמשת המלכים וכולם עומדים לפניו, נשיא אלוהים אתה בתוכנו, אבל "כי צדק מלך שלם הוא לצי לחם ויין, כדי לחרדוך עושים לו בימה". הם חושבים שהיום כל דאמין כבר קדימה. הוא הגיבור עכשיו, הוא המציל. קדימה, אנחנו מוכנים ללכת ולהשתחוות לו. אומר לו מלך סדום, תן לי את הנפש וקח את הרכוש.
אברהם אבינו מתקן תיקונים חדשים. אברהם אבינו אומר דבר אחד פשוט: שימו לב, "ויאמר אברהם בן מלך ארימות ידי אל השם אל עליון קונה שמים וארץ". זה האיש הראשון שמתחיל לחבר בין שמים וארץ. הוא לא מוכן לקחת כלום. מחוט ועד שרוך נעל, אם אקח שלא תאמר אני השארתי את אברהם. שום דבר. אני לא רוצה לקחת כלום. אני באתי למלא תפקיד.
קחו גם את הרכוש וגם את החזרה חזרה. למה? כי האדם שנברא בצלם אלוקים, האדם הזה מגיע לו את הכבוד, מגיע לו איך להוביל אותו. אנחנו לא באים כאן לעבדות. עבדות זה אצל חם. אצל אברהם אבינו, בצלם אלוהים ברא את האדם. כל אדם צריך לדעת לכבד אותו. זה לא משנה מיהו, מיהו, מעמדו, לאורך כל הדרך. ולכן אברהם אבינו פתאום מתחיל להביא חוקים אחרים לגמרי.
רק כאשר אכלו הנערים. אנחנו יודעים, הזכרתי במילה "בלעדיי", המילה הזאת "בלעדיי", נפגשנו אותה בעוד מקום, כאשר יוסף הצדיק עומד מול פרעה, ופרעה אומר לו, תשמע, שמעתי עליך בשבוע החתום, אתה יודעים בדיוק, אתה פותר חלומות וכולי. זאת אומרת, הוא ייחס את הכוחות העילאיים והכוחות הנוספים. למי הוא מייחס אותם? הוא מייחס אותם לאיש הזה. אומר לו יוסף הצדיק: לא, בלעדיי.
כמו שאברהם אבינו, הסבא הראשון שלי, בלעדיי, שום דבר. זה לא אני. אגב, אנחנו יודעים דבר אחד פשוט, שדיוקנו של האדם הראשון הוא כדיוקנו של אברהם אבינו. ודיוקנו של אברהם אבינו הוא כדיוקנו של יעקב אבינו. ולכן לא בכדי, לא בכדי יוסף מתחבר ישירות לאברהם אבינו, בלעדיי. רק כאשר אנחנו הנערים. לא, אני לא לוקח. אני מייחס את הכול לבורא עולם.
אברהם אבינו יודע את כל הצרות, את הכול, הוא ממשיך להראות לנו. אברהם אבינו, ושרה אמנו, אגיל לא מהווה בכלל בעיה. זה לא משנה בגיל כמה הם. אנחנו הולכים לאורך כל הדרך, הלוך ונסוע הנגבה, הלך למסע העם, ממשיכים הלאה, שום דבר. זה לא משנה מה יקרה, מה קורה עכשיו, אנחנו צריכים להתמודד עם הבעיות, להתמודד איתן לאורך כל הדרך.
לכן, התורה, כשהיא מספרת לנו על אברהם אבינו, היא לא באה לספר סיפורים. היא באה לומר לנו דבר אחד פשוט: מה המהות שלנו. יש קשר לטובה וגם לרעה, לעושה חסד לאלפים וגם פוקד המון אבות. אנחנו יודעים דבר אחד פשוט: והאמין אברהם בהשם והחשיבה לו הצדקה. אנחנו עם של מאמינים. למה? כי היסוד שלנו הוא עם של מאמינים. אחת הדוגמאות, שכאשר משה רבנו עמד לצאת לתפקיד לשליחות, אז הוא בא לקדוש ברוך הוא ואמר לו: הן בני ישראל לא האמינו לי.
ואיך אשמע אלה פרעה? אמר לו: איך אתה אומר דבר כזה על בניי? בניי מאמינים, בני מאמינים. ועל כך הוא נענש. למה? כי אנחנו עם של מאמינים. עם שממשיכים בדרך של אברהם אבינו. לכן, אברהם אבינו בא לומר לנו דבר אחד פשוט: יש קשיים, אני רוצה להוציא את כל התפקיד שלי מן הכוח אל הפועל. מסופר שכמה שנים, כאשר נשיא מדינת ישראל, זיכרונו לברכה, שמעון פרס, נסע והתארח בסין, אצל נשיא סין, ובא נשיא סין ואמר לו: תשמע, אני מאמין בבייבל, בתנ״ך, אתה יודע שאנחנו הסינים העם הכי עתיק לפני עם ישראל, כי כתוב: הסיני והערכי וכו' שהיו לפני עם ישראל.
היה אחד העוזרים של הנשיא, יהודי כנראה שיודע את התנ״ך, כתב לו פתק לנשיא ואמר לו: תשאל בבקשה את נשיא סין מי הסיני הראשון. הוא בא ואומר לו: נכון שאתם הכי עתיקים וכו', אתה יכול להגיד לי רק איך קוראים לסיני הראשון? הוא אומר: לא, אי דונטנו, אני לא יודע. הוא אומר: אתה יכול להגיד לי מי האמריקאי הראשון? הוא אומר לו: לא.
אתה יכול להגיד לי מי האנגלי הראשון בעולם? מי היווני הראשון בעולם? הוא אומר לו: לא. הוא אומר לו: אני אגיד לך מי היהודי הראשון בעולם. היהודי הראשון בעולם זה אברהם אגידי. מה? הוא אומר לו: כן. אבל אנחנו יודעים, יש לנו את השרשרת, יש לנו את השושלת. יש לנו את תעודת הייחסין שמטפילה בסופו של דבר: "הביטו אל אברהם אביכם".
שימו לב, זה האיש היחיד שזכה לתואר לא פחות ולא יותר. אברהם הוא אבי. אברהם זה עולם ומלואו. ואין שרה תחוללכם. מה שמחולל את שרה אי אפשר להבין. אתם יודעים, אישה כזאת שהקדוש ברוך הוא בא ואומר לה: "ואברכך". והתורה אומרת: שרה עקרה אין לה ולד. זאת אומרת, אין לה אפילו רחם, אין לה סיכוי אפילו בדרך הטבע. לא משנה הגיל כרגע, אני מדבר בדרך הטבע, אדם שאין לה.
יש בכלל גמרא שאומרת: שרה הייתה עילונית. עד כדי כך יש דעה כזאת. ומה אנחנו רואים? כשבורא עולם ממילל הביא לאברהם עד כדי כך. זאת אומרת, בורא עולם שינה את הטבע בשבילם. למה? כי הם שינו גם את הטבע בשבילו. כי הם הפכו להיות כלי קיבול. זה מה שמעניין אותם, דבר אחד: מה אנחנו יכולים לתרום בטוב לעולם שלנו. ברעב אנחנו יכולים לתרום.
את הנפש אשר עשו בחרן, אתם יודעים, שרה מצד אחד ואברהם מצד שני, מגיירים, עוסקים בדבר הזה. ממשיכים הלאה. אחד מחכמי הסוד אמר, כי עבדכם הנאמן עוסק בגיור, כתב שבתנ״ך יש ארבעה אנשים שהתורה מעידה עליהם, שעסקו בגיור, וכל אחד ואחד קיבל אחד מאותיותיו של הי"כ-ו"כ של בורא עולם. ואומר ככה, הראשון שעסק בגיור, אומר אברהם אבינו ושרה: את הנפש שעשו בחרן.
מה אברהם זכה? איזה אות מאותיותיו של י"כ-ו"כ? את הה"א, הראשונה. שרה זכתה, הייתה שרי, זכתה בעוד ה' של י"כ-ו"כ. היו"ת של י"כ-ו"כ זכה בו יהושע בן נון. ויקרא משה, שם משה, אבינו נון. יהושע, מדוע? כי הוא למעשה, כשנכנס לארץ, גייר את הגבעונים. הו"ר של הי"כ-ו"כ זה של יתרו. קראו לו יתר. הקדוש ברוך הוא הוסיף לו ו. למה?
כי הוא הלך באמת לגייר את בני ביתו, ואנחנו יודעים בדיוק כל המסלול שלו, וגם הבת שלו שנישאה, ולכן חז"ל אומרים: אלה ארבעה שעסקו בגיור, הם זכו ששם השם, ועליהם. זה אברהם אבינו. ואת הנפש אשר עשו בחרן. אברהם אבינו, בהמשך יש שתי תחנות מאוד מעניינות. התחנה הראשונה זה ברית בין הבתרים. התחנה השנייה היא ברית המילה.
ברית בין הבתרים, אנחנו רואים דבר אחד פשוט: אברהם אבינו אימה, חשיכה, נופלת עליו, והנה הקדוש ברוך הוא, אנחנו רואים בדיוק מה קורה כאן פתאום. אנחנו "לביית, הנה ויהיה שמש ויאמר לאברהם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך", ועינו אותה, ו-400 שנה, וגם תגוי. ואנחנו רואים, כשהוא רואה בדיוק שכל הקורבנות שהוא הביא נחתכות לשתיים, ואת התור, כי אנחנו רואים פה בצורה הברורה ביותר, ואת הציפור הוא לא בטר.
ואברהם אבינו שואל: במה במה אדע כי ירשנה? אברהם אבינו לא שאל שאלות: לך לך מארצך ומולדתך, לא שאל שאלות בכל עשרת הניסיונות, לא שאל גם בעקידה. לך לך אל ארץ המוריה, ויש גם אברהם בבוקר, לא שואל. דווקא פה אתה, אברהם, שואל: במה אדע כי ירשנה? מסבירים חכמי המוסר, אברהם אבינו שואל את ריבונו של עולם: אני יודע את חשיבותה של הארץ הזאת, אני יודע את כוחה, אני יודע את קדושתה.
אני רוצה לדעת דבר אחד: במה אדע כי ירשנה? כמה דם אני צריך לשפוך על הארץ הזאת כדי שאני אהיה ראוי לה. זה מה שמפחיד אותה. ואנחנו רואים בדיוק מאז ועד היום אברהם אבינו, צאצאיו, כמה דם שופכים על הארץ הזאת, כמה מסירות נפש מוכנים לתת למען הארץ הזאת. ואז ועד ימינו אנו. אנחנו רואים בדיוק את הכוח הזה. ולכן, זה מה שהפחיד את אברהם אבינו.
הקדוש ברוך הוא אומר לו: אל תהי מודאג. בסוף, ואת הציפור לא בתר. אל תדאג. בסופו של דבר, אותו ציפור קטנה, אותו עם ישראל, אותו לא בתר. אברהם אבינו מבין בדיוק למה הבנים שלו צריכים להגיע למצרים, לעינוי. להגיע למכבסה כדי לטהר אותם, לנקות אותם ולעשות מהם עם קדוש. אנחנו יודעים בדיוק מהו ומה הדרישות מהם לאותו עם סגולה וגוי קדוש שצריכים לעשות.
הבין אברהם אבינו את אברהם. לכן אברהם אבינו הבין את המשמעות הגדולה של הדבר הזה. זאת אומרת, כוחו של אברהם מצד אחד דברים גדולים, אבל כשהוא מגיע לארץ ישראל הוא לא מוכן לוותר, הוא רוצה לדעת כי חשובים לו הצאצאים שלו. הברית השנייה זה ברית המילה. אם הקדוש ברוך הוא בא ואומר לו בצורה הברורה ביותר: זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם וזרעך עליכם, שימו לכם כל בשר.
שאלו פעם את רבי עקיבא מה יותר גדול, מעשיו של הקדוש ברוך הוא או מעשיו של האדם? ואם הקדוש ברוך הוא אוהב אתכם, למה לא ברא אתכם מעולים? האננה רבי עקיבא רצה, הקדוש ברוך הוא, לזכות את ישראל לכן הרבה להם תורה ומצוות. כל המגמה והמטרה היא לתת ביד האדם כדי להשלים את העבודה. ואין המלאכה נקראת אלא על שם גומרה. תשימו לב לדבר מעניין.
מאז אברהם אבינו ועד ימינו אנו, המסירות נפש אצל עם ישראל לנושא ברית המילה, דתיים וחילונים ומאמינים ופחות מאמינים וכולי, לברית המילה הם לא מוכנים לוותר. זה לא דבר קל. אל ברית המילה בשבילם זה הדבר הכי חשוב. אני רוצה להתחבר לשורשים, אני צריך להתחבר לשקט לשם, להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. הברית הזאת. חכמינו אמרו, מה פירוש המילה מילה?
מילה זה החיבור בין שמיים וארץ. מילה זה ראשי תיבות. מי יעלה לנו השמיימה ויקחה לנו. זו מילה. כשאני עושה ברית מילה, פתאום הילד הזה הופך להיות יהודי. אדם שלא נימון, הכהן הכי גדול, ולא משנה, סיבות רפואיות והכול. הוא לא יכול לאכול בקורבן פסח. שימו לב, כמה עוצמה והכוח של ברית המילה. כשאני מסתכל, אני לא אשכח פעם אחת היה לנו לפני כמה שנים ברית מילה ביום ראש השנה כאן בבית הכנסת.
ואמרו לי הרב הראשי, זכר צדיק לברכה, הרב דוד פרץ, בא נוכח בברית, ואז אמר לי חכם שאול, תקשיב, את הברית נעשה בסיום קריאת התורה לפני שאתה תוקע בשופר. אמרתי לו, בסדר, הרב אמר, הרב אמר, אני לא אשכח, ברגע שעשינו את הברית וחתכו ושמו את הדם, אומר לי הרב, קח מהדם, תמרח על השופר: "תברך אשר גידשנו תבי ציוונו ולשמוע כל שופר וברכת שיחיינו ותתקע".
אמרתי לו, מה הרב? הוא אומר, אתה לא יודע איזה זכות. הרי השופר זה בזכותו של העקדה של יצחק אבינו. וברית המילה מהנימול הראשון שהיה לשמונת ימים, זה יצחק אבינו, הנימול הראשון. בזכותו, דם הברית הזאת, יש לה משמעות בשמיים כל כך גדולה, שהיא יכולה, איך אומרים, להסיר את כל המסכים מעל כל עם ישראל. וזה היה באמת מעמד כל כך מרגש.
וכשאתה מסתכל על הדבר הזה, אתה מסתכל ואתה רואה דבר אחד פשוט: דם ברית המילה, אתה אומר, ריבונו של עולם, איך יכול להיות? הרי דם הנידה, דם של אישה יולדת, עכשיו הוא דם טומאה. ובאותו דם של אותו תינוק, אלא מה שקורה, קורה דבר פשוט. דם ברית המילה הוא דם הקודש לאורך כל הדרך. אבל דם האישה זה דם טהרה, הוא רק מעבר.
למה? כי כוח הטומאה לפתח חטאת רובץ. עומד בהתחלה, ברגע שאישה יולדת, יש ואקום, נכנס. כוח הטומאה אל זה של זוהמת הנחש. איך מתקנים את זוהמת הנחש? להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. הביטו לאברהם אביכם ואל שרה תאכול עליכם. זה דבר מחולל פלאים, דברים מדהימים, גדולים. לא בכדי זוכה גם יצחק אבינו. למה? יצחק אבינו נקרא למעשה בינתיים.
נקרא ופחד יצחק. יצחק אבינו נקרא גבורה. יצחק אבינו זה השלמות. יצחק בגמטריה 208. יצחק, רבותיי, זה שמונה פעמים שם ה' יודכה וווקה. למה? בזכות הברית המילה. זה למעשה הכוח שאנחנו שואבים מברית המילה להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. זו העוצמה. הביטו לאברהם אביכם. אברהם אבינו זה לא עוד סתם אדם. אברהם זה כוח ועוצמה שכשאתה מסתכל עליהם ואתה רואה בדיוק את השלמות. מצד אחד אמרינה אחותי אדם, אני תבלי בעבורך. היא סותמת, היא לא אומרת שום מילה.
אמר אברהם, כנראה שהוא יודע למה. ומאידך, גם כשהוא כועס ואומר לו גרש את העמה ואת בנה כי לא יש בנה המים בני ואיחר מאוד לאברהם על אודות בנו והקדוש ברוך אומר לו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי אברהם היה תפסל בנבואה לשרה אמנו. זו המחנכת הראשונה שאנחנו נתקלים בה. בהתחלה היא השרה שייכת בפרט רק לאברהם. ברגע שהיא קיבלה את האות "הא" היא הפכה להיות שרה, שרתי במדינות.
היא הולכת לאורך כל הדרך. מצודתה פרוסה בכל הדורות, ולא בכדי. שימו לב, אלף וכמה מאות שנים, ברגע שמגיעה אותה אסתר המלכה, שנשלחת כדי להציל את עם ישראל, כדי להציל את זרעו של אברהם אבינו, שרה, אותה אסתר, כתוב, חז"ל מביאים, תבוא בת בתה של שרה אמנו ותשלוט במאה ועשרים ושבע מדינות, כי ימי שנותה של שרה אמנו שחיה מאה ועשרים ושבע שנים.
זה לא סתם, מצודתה פרוסה לאורך כל הדרך. היא שולחת שלוחות בכל דור ודור. השרה שלנו נמצאת בכל דור ודור. אברהם אבינו מלווה את עם ישראל לאורך כל הדרך. אני רוצה לסיים בהגדה או במדרש מאוד מעניין שבו אנחנו יכולים ללמוד מוסר השכל מאברהם אבינו. מסופר שפעם אחת עבר אדם זקן ליד אוהלו של אברהם, והוא בא לאברהם ואמר לו, אני רעב, אני יכול, יש לך משהו לאכול? הוא אמר לו, היכנס.
פותחים לו שולחן, נותנים לו לאכול. שואל האדם הזה את אברהם, כמה עולה? ארוחה. אומר לו, אצלי לא עולה. אומר לו, אז מה צריך לעשות? אומר לו, רק תגיד תודה לריבונו של עולם שנתן לך את האוכל. אומר לו, לא. אומר לו, תגיד ברוך השם. אומר לו, לא. אומר לו, תגיד, אתה יודע מה? הודו לה' כי טוב. לא. תגיד לי תודה. אומר לו, בשום פנים ואופן.
מנסה אברהם אבינו לשכנע אותו, לבקש ממנו לעשות, להתחיל ללמד אותו דרך ארץ. שום דבר. אחרי שעתיים אברהם אבינו כבר מתייאש, אומר לו, עוף מבו. סלק אותו. סלק אותו, הקדוש ברוך הוא מתגלה לאברהם. אומר לו, מה עשית? הוא אומר לו, תשמע, לודניק הזה. הוא ביקשת ממנו כלום. בקשה פשוטה, תגיד תודה רבה, תגיד תודה לאל, תגיד, ברוך השם, זה לא דבר מובן מאליו שאתה אוכל, שוטה ואתה יכול גם ללון אצלי והכל הרבה. הייתה אש של אברהם אבינו, היה אכילה, שתייה ולינה.
האיש הזה לא רצה כלום. אז אני כעסתי וסילקתי אותו. אומר לו, הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו, אני מתפלא עליך. אני 80 שנה ממתין לו, לא מתייאש. אתה שעתיים מתייאש? אברהם אבינו הבין את המסר, רץ אחריו, אומר לו, אל תברך, אל תעשה כלום, בוא, שב, תאכל, תשתה, תעשה מה שאתה רוצה. הוא חוזר חזרה, הוא נותן לו לאכול, אברהם אבינו בצד השני יושב ואוכל ומברך, פתאום אברהם אבינו מסובב את פניו ורואה את האדם הזה בוכה.
אומר לו, למה אתה בוכה? אומר לו, לא ידעתי את כל הדרך הזאת, שיש מישהו שנותן את האוכל, שיש מישהו שדואג לכל אדם ואדם, אזן את העולם כולו בטובו, בחן ובחסד ורחמים. לימד אותנו דבר אחד, המעשה הזה, שאסור לבטל עליו אחד, שאסור לדון אף אדם לקו חובה. מכל אדם אפשר להוציא את הטוב, ואם נדע להוציא את הטוב, אז נאכל לבן לאברהם אבינו.
אברהם אבינו, אתה אהובו של בורא עולם, וצאצאיו, אהוביו, זה הקדוש ברוך הוא. אנחנו אוהבים אותך, ריבונו של עולם, ואתה אוהב אותנו. אין לך עם אחר יותר טוב מאיתנו, ואין לנו אל אחר. יהי רצון שבעזרת השם, בזכותו של אברהם אבינו, בקשה קטנה לאברהם ושרה, שהיא תעלה למעלה, ותחולל באמת את השינוי כדי לבטל מעלינו את כל הגזרות הקשות והרעות, ואת המחלה הארורה הזאת, כל המחלה שמתי במצרים, לא אשים עליך, כי אני אדם הרופאיך, אתם שלום, ביתכם שלום, וכל אשר לכם שלום.