עמלקים לאורך הדורות

תמלול השיעור

השלום והברכה וכל טוב סלע לכל מאזיננו ולכל צופינו היקרים, ברכת השם עליכם. אנחנו מתחילים בחומש חדש, ספר ויקרא, ספר שנקרא גם ספר הקורבנות. לא בכדי חכמינו נהגו שדווקא הילדים הקטנים בתחילת דרכם בלימוד התורה יתחילו לעסוק דווקא בספר ויקרא למרות כל הבעיות שבתוכו, שהן מסובכות בנושא הקורבנות, בנושא טהרה וטומאה וכולי, אלא המסר הוא תמיד לדורות יבואו טהורים ויעסקו בטהרות.

זאת אומרת, אותם ילדים קטנים, אותם תינוקות של בית רבן שחוט או לא חטאו, ודאי צריכים לעשות בטהרות. השבת פרשת ויקרא, וגם שבת מיוחדת לפני חג הפורים, שהיא נקראת שבת זכור. שבת זכור אנחנו קוראים: "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים". מספר מילים על עמלק ועל כל זרעו, גם אז וגם היום. ואנחנו רואים שהעמלקים נמצאים בכל מקום, הוא מכים בכל מקום, תוממים בכל מקום.

לכן לא בכדי אנחנו, עם ישראל כעם החסד, כעם הטוב, ואנחנו רואים את כל החסד שעם ישראל כרגע עושה במלחמות האלה שבין רוסיה לאוקראינה, ואנחנו רואים בדיוק כמה שעם ישראל מנסה לתת, להראות בדיוק את הטוב שבו אנחנו שונים מהם. כי כפי שציין הרב אליהו, האוקראינים, מה שעשו בשואה לעם ישראל, אי אפשר לתאר את כל הזוועות שעשו וכמה השתתפו הם אישית ועזרו וסייעו לגרמנים ממחשמם כדי להשמיד, להרוג ולאבד.

אבל עם ישראל לא כך. הנה אנחנו מסייעים ועוזרים ותומכים ומנסים גם לקבל וכולי, כי עם ישראל רחמנים בני רחמנים. להראות לעולם שאנחנו שונים לגמרי, הן העם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב. ועמלק, היסוד שלו למעשה זה עולם של כוח הטומאה והסדרה אחריה שהתחיל מאדם הראשון. ובכל אחד ואחד מאיתנו גם יש את העמלק הקטן שנמצא בתוכנו, שהוא היצר שמנסה תמיד לדחוף קדימה לרע, לדחוף ולתת את הדרכים הכי קלות שנראים לנו כביכול, שהן ישרות ונאמנות, אבל בסופו של דבר הן הגרועות ביותר.

תחילתו של העמלק, חז"ל מסבירים שתמנע הייתה בת מלך וביקשה מיעקב אבינו להתגייר ושיישא אותה אפילו כשפחה נוספת, כי היא רצתה להידבק בעם ישראל. יעקב אבינו לא רצה ולכן הוא דחה אותה. וברגע שהוא דחה אותה היא רצתה בכל דרך להיכנס ולעם ישראל וכתוב: "ותמנע הייתה פילגש לאליפז ותלד את עמלק". ועמלק הזה עד ימינו אנו עד ימינו אנו פשוט, וכל דור ודור יש לו את העמלק שלו.

לא משנה, בצבע אחר. אז יש בפורים את העמלק בצבע של המן, ויש את העמלק בצבע שלנו, של אחמדינג'אד וכל המרעין בישין שנמצאים שם בפרס ובאיראן, שכל המצב מפנתנה אחת ויחידה שלהם: לשלוח זרועות הרשע כדי להשמיד ולעבד ולעמוד. ולכן התורה רק על עמלק: "עמוני ומואבי בדור רביעי יבוא"; מצרי יכול לבוא לעם ישראל. עמלק? התורה מצווה אותנו:

"מחו אמחה את זכר עמלק", כי הסיבה היא פשוטה. המצרים, כשהציקו לעם ישראל, ומשה רבנו ביקש לגאול את העם, כאשר ביקש מפרעה לשערר את עם ישראל, פרעה אמר: "לא ידעתי את השם"; אי אפשר להאשים אותו, הוא לא מכיר. הוא יודע את כל העבודות זרות, את האור, את התמים, את כל מה שאירע, אבל את האלוהים הוא לא מכיר. הוא אומר: "לא ידעתי את השם".

אבל עמלק כתוב: "ואתה איה ויגיע ולא ירא אלוהים"; לא שלא ידע. אני מכיר את אלוהים? אני שומע כל העולם: "נמוגו כל יושבי קנאן, תפעל עליהם את הפעד"; "אז יבלעו אלופי אדום"; כל מה שניסים שהיו במצרים, וקריעת ים סוף, הכל". כולם הבינו ולמדו וידעו כי השם הוא האלוקים, אבל עמלק לא ירד אלוקים. לכן, הקב"ה אומר למשה רבנו: "בחר לנו אנשים ולרצה להילחם בעמלק".

כי עמלק המטרה שלו היא לכסות ולתקוע טריז בין עם ישראל לבין הקב"ה. עמלק הוא לא עם. עמלק הוא חלק מהספסוף שנברא כדי לעורר אותנו. והרבה פעמים אנחנו צריכים את העמלק הזה, לצערנו רב, כדי להתעורר. לכן, עמלק מגיע למדבר, כאשר כתוב: "ואתה עייף ויגע". ויותר מזה, אתה גם שואל שאלות ספקות אחרי כל מה שראית, "היש ה' בקרבנו עם עין".

כל מה שראית, אתה פתאום "יש ה' בקרבנו מן וסלאביה", הכל יש לך. ועכשיו אתה בא ואתה אומר: "היש ה' בקרבנו עם עין, ויבוא עמלק". אותו דבר גם. אנחנו נראה גם במה שהלך שם במדינות פרסנו מדי שוב עם אחד מפוזר ומפורד. הכל זה לנו. מה קורה? הקדוש ברוך הוא מעורר אותנו ומביא לנו את העמלק. לכן, בכל דור ודור אנחנו מצווים להילחם בעמלק.

ולא סתם. אלא יש גם מצווים להילחם בעמלק הפנימי שלנו. אותו עמלק שמסית אותנו בכל מיני דרכים ובכל מקדל להקל כביכול להראות. וכל מה שקל הוא כבד אחר כך. לכן, התורה אומרת לנו: "זכורת". כי יד על כס יא. שימו לב, כיסאו של הקדוש ברוך הוא לא שלם, ושמו של הקדוש ברוך הוא לא שלם ברגע שעולם הרשע נמצא כאן. כי הקדוש ברוך הוא מיטיב לאכול ברואיו.

ואז, כל עוד ששמו לא שלם וכיסאו לא שלם, אנחנו מחויבים להילחם בעמלק. וכל המרחם על האכזרים, סופו שיתאכזרו עליו. חז"ל מביאים לנו את הדוגמה של שאול המלך, שצדיק היה. חכמינו אמרו: צדיק שאול באחת ולא הרתה לו. והסיבה היא פשוטה. כי כאשר אמר לו שמואל הנביא לשאול: תגיד לי, מדוע? לא הרגת את הגג. מדוע חמרת על הצאן ועל הבקר במלחמה שלך בעמלק?

הוא אמר לו משפט אחד, שזה למעשה הוריד אותו מכיסאו, כי ירדתי את העם. מנהיג לא צריך להיות ירת העם. מנהיג צריך לשמוע את קולם של העם, צריך להבין, צריך לראות, אבל הוא בסוף שיחליט. אם הוא ירה את העם, הוא לא יכול להיות מנהיג. לכן הוא זז מכיסאו והמליכו את דוד אחר כך. הפרשה שלנו, פרשת ויקרא, חכמינו מסבירים: ויקרא אל משה וידבר אליו מאוהל מועד.

האלף זעירה. יש שרואים בזה סמל. האלף הזעירה הזאת, כאשר משה הקים את המשכן ועם ישראל ושכינה ירדה, ועם ישראל כולם עומדים ורואים בדיוק את הזכות הזאת שהקדוש ברוך הוא סלח להם על חטא העגל, משה רבנו ולא יכול משה לבוא אלוהל מועד מפני דרכי הענווה שלו, הפשטות שבו. כמה שמידת הענווה יש לה משמעות גדולה. כי ההתמודדות, כמו שאמרנו מקודם על העמלק, של האדם, ככל שאדם גדול יותר בתורה ובמעמד, יצרו גדול עליו.

ופה בדיוק זה יצא להפך אצל משה רבנו. ולכן, מאוהל מועד, אדבר אליו. אדם כי יקריב מכם קורבן להשם מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קורבנכם. חז"ל מסבירים שהקורבן הטוב ביותר והחשוב ביותר, כשהאדם כי יקריב מכם, כשהאדם מקריב את עצמו. אבל אם זה מן הבקר ומן הצאן, זה קורבנכם. בורא עולב רוצה את ההקרבה האישית של כל אחד ואחד.

לכן, חכמינו מסבירים כאן שהפסוק הזה זה פסוק יחיד במינו, שאין אין כמוהו בכל התורה כולה. זה כפילות הלשון, וידבר ויקרא. זאת אומרת, ויקרא השם אל משה וידבר אליו. ולכן, מסביר המדרש מה כפילות הלשון הזאת. הוא אומר, כל הדברים הכבירים והעצומים שעשה משה ניתנים להתפרש כתיקון האומה, תיקון החברה ואפילו תיקון העולם, הווי אומר, סיפוק צורכי האדם.

זה לא חל על עבודת השם, המתבטא במעשי הקורבנות ודיני טומאה וטהרה. אם נסביר את זה בצורה פשוטה, יש דברים שאנחנו לא רק שלא מבינים אותם, זה מעבר לבינתנו. זה מעבר. רש"י מסביר דבר מדהים, מה שקרה שם. והוא אמר, המשכן לא היה אטום, וכאשר השם דיבר עם משה, הוא שומע ואחרים לא. הוא למד שהקול אינו יוצא מאוהל מועד. אחד הדברים המדהימים.

משה רבינו שומע את זה, קול אדיר. הוא שומע, ואחרים לא שומעים. עמידה ספרה מסביר, הוא אומר, כל השם היה מחריד, ככתוב, כל השם בכוח, כל השם בהדר, כל השם שובר ארזים. ואוהל מועד לא נפגע, ורק משה שמע. אורח חיים מסביר לנו, על הקול הנשמע, הסבר נוסף. הוא אומר, רק האדם המחובר לבוראו הוא ברצונו לשמוע את קול השם, שומע ומסוגל לשמוע.

אנחנו לומדים דבר אחד מאוד מעניין. יהודי שבאמת מתקרב בצורה אמיתית, לא מתוך שום אינטרס לבוראו, הוא ישמע את קול השם. האדם שבא כדי לעשות וי, את זה הוא לא ישמע. את ההתלהבות הפנימית, את זה הוא לא יוכל לראות. חכמינו מסבירים שגדולי חכמי ישראל היו באים שעה לפני התפילה כדי שהמוח שלהם, כדי שהכוונות שלהם יהיו לרצונו יתברך.

למה חשיבו את הנושא הזה של המחשבה, של הכוונה בנושא הזה. וחכמינו מסבירים שיש שלוש גישות בנושא הקורבנות. גישה ראשונה, יש שרואים בקורבנות סמל שחסד עשה אשר עם האדם, שכל זה היה צריך לקרוא לו. ולכן, כשאדם מביא את הקורבן ושמח ידו על ראש העולם ונרצה לו וכו', הוא מסתכל ואומר כמה חסד בורא עולם. אני הייתי צריך למות במקום הכבש הזה, במקום הפער הזה, במקום זה, אבל הבורא עולם נתן לי עוד צ'אנס כדי שאני יכול לתקן. ואז הוא שובר את ליבו, הוא מכניע את יוצרו, לעבודתו יתברך.

יש הסבר נוסף, גישה נוספת. הקורבנות של האדם כדי להרחיק אותו מעבודת אלילים. הוא רואה את הגויים שיש להם אלילים וזה, ואומר לו, הקדוש ברוך הוא אומר, אני יודע שבני אנוש רוצים להרגיש את המוחשי, לכן אני מפנה אותם כדי לעסוק בנושא של הקורבנות, לפחות שזה יהיה לדבר השם. למרות כל ההתנגדות של הנביאים בדרך הכתוב שם, גם אצל שאול, אומר: "טוב לשמוע בקול השם, מזבחתו".

קורבנות לא צריכים. יש גישה שלישית בנושא הזה, היא קירובו של עם ישראל לאלוקים. כיוון שהבורא, אחרי חטא העגל אנחנו סך הכול בני אדם ובני אדם רוצים לחיות במוחשי, אז הוא אמר: "אנחנו ננתב את הדרך שלהם, את המחשבה שלהם לנושא המוחשי, ולכן נעשה את זה". גם בנושא הקורבנות יש לנו שלבים. אדם כי יקריב מכם בקר, צאן, אדם, כל אחד ואחד בהתאם לכוחו ויכולתו.

והנה לאותו אדם עני, מה כותבים עליו? "ונפש כי תקריב" זה סולת עוטורים בני יונה. ולמה כאן לא כותבים אדם? אלא אותו אני הקדוש ברוך הוא שרואה אותו שאין ביכולתו, בכל זאת הוא מוכן להביא את קצת הסולת הזאת שהוא מביא אותה לקורבן, בשבילו כאילו את נפשו הוא מקריב. ונפש כי תקריב את הנושא הזה. תגידו כמה, לא העיקר מה אני מביא, העיקר מהי הכוונה שאני מביא בה את הדברים.

וכן, הרמב״ם, למשל, הוא אומר שהנושא של הקורבנות זה תריס בפני עבודה זרה ורחקתה. כמובן שהרמב״ן חולק עליו, והרמב״ן טוען, אומר לו, הקורבנות, הוראת הקדוש ברוך הוא להביא אותן, הם רחוקים מבינתנו, כזה ראה וקדש. תעשה, ואתה לא יכול לדעת למה, ואיך, ומה, ומו בכל מה שאתה צריך. לכן באמת הדיוק הזה של כל הנושא הזה של הקורבנות יש להם משמעות.

אני ברשותכם רוצה להביא שבאמת דבר שהוא אקטואלי מאוד מאוד לתקופה שלנו. אנחנו כרבנים תמיד נשאלים מה יהיה, איך אנחנו רואים את המצב כיום, איך אנחנו רואים את מה שקורה באנדרלמוסיה הזאת. והנה, אני רציתי קטע מאוד מעניין שחז"ל מביאים. אמר רבי יצחק, שנה שמלך המשיח נגלה בה, כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה. זה מדהים.

מלך פרס מתגרה במלך ערבי, והולך מלך ערבי לארם ליטור עצה מהם, וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם כולו, וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם, ואוחזים אותם צירים כצירי הולידה. וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נבוא ולהיכן נלך. זה נותן לנו, אני חושב, משוואה לתקופה הזאת שלנו. תסתכלו טוב ותחשבו, מלך פרס, אותה איראן הארורה, הם ואנשיה, שכל ההשקעה שלהם היא רק לשנאה, להשמדת, לעמלקיות שבא, זה להשמיד, להרוג ולאבד את עם ישראל ביום אחד.

זה מה שהם מחפשים. הם מוכנים להשקיע את הכול. כל המדינה שלהם הולכת לאיבדון, זה לא מעניין אותם. הם שולחים את זרועות התנים שלהם, את זרועות הרשע, בסוריה ובמצרים ובירדן, בכל המקומות, בכל מדינות, רק מי שרוצה להתחבר ולעשות שלום עם עם ישראל, שולחים אליו את הרצועות שלהם, את כל גורמי השנאה ואהבי הפשע. ואנחנו רואים גם אומות העולם מתגרים ביניהם מה שאחד לשני.

ואז גם עם ישראל מתבהל. כל ההסכמים שרוצים לעשות וכולי, הם יודעים שזה כוסות רוח למת, הם יודעים שהם ממשיכים בכל ההכנות שלהם. לכו ונשמידם ולא יכחד ולא ייזכר שם ישראל עוד לעולם. לעם ישראל באמת, לאן נלך, לאן נבוא? היום אנחנו ראינו דבר אחד, הלכה למעשה, שאם אנחנו לא נעמוד בתפילה בבורא עולם ולא נשמור על עצמנו ולא נשמור על כוחנו ונחזק אותו, אף אחד לא יבוא לעזרתנו בשעה צרה.

ואת זה אמר בלעם הרשע: אין עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב. אם אנחנו צריכים לסמוך על הגויים, כולם כנראה רצוץ. וראינו לאורך כל ההיסטוריה, כל אלה שנשענו, אני לא אשכח מה שכתבו החכמים לפניי במלחמת העולם השנייה, שכאשר באו לאייזנהאואר ולצ'רצ'יל ואמרו לו: תשמע, הגרמנים בונים תאי גזים, להשמיד את העם היהודי. הוא אמר: זה לא מעניין אותי.

ואם היו מפוצצים את תאי הגזים, ייתכן מאוד שהיו מונעים עשרות אלפי יהודים מלהמיט אותם במיטה כזו נוראה. אבל חשבונותיו של בורא עולם לא נביא לעולם. לכן צועקים עם ישראל: לאן נלך ולאן נבוא? אומר להם הקדוש ברוך הוא: אל תתיירו, הגיע זמן גאולתכם, ולא כי הגאולה הראשונה, הגאולה האחרונה, אלא הגאולה הראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה.

אבל הגאולה האחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה. זאת אומרת, אנחנו מצפים לגאולה רצינית ביותר. איך אומרים? סכסכתי מצרים במצרים, ואנחנו בסוף ניגאל בתנאי אחד: אנחנו צריכים לדעת ליזום את הדברים האלה, אנחנו צריכים לקרב. ולכן לא בכדי כששואלים את כל חכמי ישראל שהיו בעבר ואת כל הנביאים, מה אומרים? בעיטה אחישנה.

זכו אחישנה, לא זכו בעיטה. אנחנו עושים באמת שזה יהיה אחישנה. לכן משלים פה דבר מאוד מעניין. אומרים: בשעה שהקדוש ברוך הוא גואל את ישראל שלושה ימים קודם שיבוא משיח, בא אליהו הנביא ועומד על הרי ישראל ובוכה ומספיד עליהם ואומר: הרי ישראל, עד מתי אתם עומדים בחורב? צייר ושממה, וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו. ואחר כך אומר להם:

בא שלום לעולם. ביום השני בא ועומד על הרי ישראל ואומר, שימו לב, ביום הראשון אומר: בא שלום לעולם. ביום השני בא ועומד ואומר: בא טובה לעולם. לא רק שלום, אם יש שלום ואין טובה זה לא שווה. כלום. ביום השלישי בא ואומר: בא ישועה לעולם. באותה שעה מראה הקדוש ברוך הוא את כבודו ומלכותו לכל באי עולם, וגואל את ישראל ונגלה בראשם.

זאת אומרת, הגלות באה רק ביום השלישי. כי קודם כל יש שם שלבים, יש קודם כל שלום בעולם של אנשים, אחר כך הכרה בבורא עולם, אחר כך בשלב השלישי למעשה הקדוש ברוך הוא נגלה לכל עם ישראל, והעולם כולו רואה מה גודלם של עם ישראל. ולא בכדי כל הנביאים שמתחילים להינבות ואומרים לאן. הכול מכוון לכיוון ירושלים, ובאו העובדים מארץ אשור והנידחים מארץ מצרים להשתחוות השם. ואנחנו רואים עכשיו, בעיתו מתחילה נהירה של יהודים מכל הגלויות.

למה? יש שתי דרכים. יש כאלה שבאים באמת בדרך הנכונה, בדרך הטובה, כי אהבת, כפי שעשו ההורים שלנו, למרות שהמדינה הזאת הייתה חריבה ולא היה בה כלום. איך אומרים? הכל קוץ ודרדר את עצמי הארץ, ומחלות והכול, והושיבו את ההורים שלנו באוהלים ובצריפים, ובחיים הכי קשים שיכולים, ובצנע. ובכל זאת באו, למה? באו מתוך רצון של אהבת ארץ ישראל.

באו מתוך רצון, הנה, הגיע המשיח, הנה הגיעה הגאולה. בארץ ישראל עדיף, איך אומרים? פת חרבה בארץ ישראל, מישור אבוס מחוצה לארץ. יש כנראה דרך שנייה, שסיר הבשר מנעים להם את החיים וחושבים לעולם חוסן, ואז בורא עולם מביא עליהם אנדולמוסיה כזאת, והיום מתחננים כבר, כאילו כל המדינות באירופה, גם מדינות ערבים היו יכולים, הם יכולים גם אם רוצים להגיע.

פתאום, הנה, ידעו לכם, אין שום מקום בטוח. המקום הבטוח ביותר זה פה, בארץ ישראל. למה? כי שם ציוות הברכה חיים עד העולם. ואם אנחנו רוצים באמת לגבור על העמלקים האלה, צריכים לדעת דבר אחד פשוט: כל אחד ואחד באמת יאחז במורשתו, בתורתו. להבין היום, פעם הקדוש ברוך הוא היה נותן צ'קים דחויים. היום הצ'קים של בורא עולם הם מזומנים.

מה שהדור הזה רואה בעיניו, לא רואה אף אדם. אי אפשר לתאר מה שאנחנו רואים. אני רוצה רק לומר לכם, אתמול כל כך התרגשתי, ואני רואה לנכון לספר, לפני הרבה שנים, כאשר הרב מרדכי אליהו היה בחיים, זכר צדיק וקדוש לברכה, אז באה אליי רופאה שבמשך שנים רבות לא יכלה ללדת, כי הרחם שלה היה צר מלהאכיל את התעובר, אז שאלתי אותו הרב, אולי יש משהו אחר, חוץ מרפואה שמטפלים בה, אז הוא אמר לי שתיקח מטפחת מספר התורה, שקוראים בו בתורה ושאוחזים בו, שתקשור על המקום בבטן, ובעזרת השם התינוק לא יפול. וככה זה היה.

ובאמת זה עבר כמה פעמים, כמה אנשים שבאו. ובשנה שעברה הגיעה אליי כאן אישה שאמרה, רב שאול, 15 שנה לא נכנסתי להיריון. אני מבקשת מטפחת. באמת, בתמימות פתחנו את ארון הקודש, נתנו לה מטפחת, היא קשרה אתמול, באה להודות שנולד לה בת, ואני רוצה לעשות סעודה ומסיבה אצלכם כאן, אמרתי לה, בשמחה רבה. אמרה לי, אבל יש לי עוד בקשה קטנה.

יש לאחותי, שעשר שנים לא ילדה. אני רוצה גם שתיתן לי מטפחת. באה האישה הזאת בעצמה, פתחה את ארון הקודש, בכתה מדמעות שליש, קיבלה את המטפחת. אני מקווה שגם היא, בקדוש ברוך הוא, באמת יעטר לה. ומזה רומנים דבר אחד. מוריי ורבותיי, לא המטפחת היא העיקר, האמונה האמיתית, שאתה יודע שבורא עולם, דרכים שלו בלי סוף, ולכן לא בכדי חכמינו אמרו, ואת זה אמרתי גם אתמול, ארבע מפתחות בידיו של בורא עולם, והם רמוזים במילה מפתח, מפת"ח, ממת"א, ונתתי גשמיכם בעיטם. הקדוש ברוך הוא, ברגע שהוא פותח את הברזים שלו, אין סוף לדבר הזה.

העובדה שבתחילת הקיץ שעבר, אמרו, השנה, שנת בצורת, איך יעשו, צריכים להתפיל מים וכו', אמר בורא עולם, כשאני פותח את הברזים, אתם לא מבינים, אתמול היה יום חן, היום פתאום גשמי ברכה, הכנרת עומדת להגיע לסף. ופרנסה. כל אחד חושב, אם אני אעבוד יותר, אם אני אעבוד בשבת, אני אעבוד זה, אני ארוויח את זה. זה לא הולך. עיני כל אליך יסברו, ואתה נותן להם את אוכלם בעיטו.

בורא עולם שולח את הפרנסה לכל אחד ואחד, שרשומה לו כפי יכולתו וכפי מעמדו וכפי תפילותיו. זה. עכשיו, ת' תחיית המתים. הנה אנוכי פותח את גברותיכם. וחטא של המילה מפתח, החטא זה חיה יולדת. הלידה וההיריון זה בידי בורא עולם. יחליט מתי ואיך. תלוי אם אנחנו באמת עושים את המקסימום. יהי רצון, בעזרת השם, שהקדוש ברוך הוא יפקד את כל בנות ישראל לטובה ולברכה, לששון ושמחה.

אתם שלום וייסר מעלינו את העמלקים האלה. הוצו עשה ותופר, דברו דבר ולא יקום, כי עמנו אל. ואנחנו יודעים שלטובה ולברכה לששון שמחה, אמן ואמן.