נפש ורוח בעולם הזה
תמלול השיעור
השלום והברכה וכל טוב סלע לכל מאזיננו ולכל צופינו היקרים, ברכת השם עליכם. השבת, פרשת צו, נושא הקורבנות בפתח, וגם הנושא המרכזי, חג הפורים, שעליו בהמשך נדבר. כאשר אנחנו באמת רואים את הפרשה שעוסקת בתורת הקורבנות, בעבודת המקדש, הרבה פעמים רואים שזה רחוק מבינתנו. חשוב מאוד וראוי לדעת שחייו של האדם לא נמדדים ולא מתרכזים רק בחומר.
וזו טעות האנושית שחלק ניכר מהעולם חושב, הנה, אכול ושתו כי מחר נמות, בשביל זה אני באתי. אל העולם. וזה לא משנה כרגע אם הוא יהודי או לא יהודי. יש אמונה מסוימת, האדם עשוי מחומר ומרוח, ולכן הוא צריך גם להקדיש מעט מהעולם הרוחני שלו. ולכן כל הנושא הזה, שהתורה נותנת עליה כל כך הרבה פרשיות לגבי עבודת המקדש, עבודת המשכן, כל המגמה והמטרה אין מה לעשות.
הקדוש ברוך הוא בחר בנו מכל העמים, נתן לנו את תורתו, ולא רק זה, גם משרה את שכינתו בתוכנו. עכשיו, השכינה הזאת בעם ישראל שנמצאת, זה למעשה המפגש עם ריבונו של עולם. נכון שהקדוש ברוך הוא מלא, כל הארץ כבודו, עין השמיים ושמי השמיים לא יכלכלוך. אבל בורא עולם, לכל אחד ואחד חשוב לו, כל בריאה, כל יצירה, כל עשייה שעשה בעולם שלו, כולם בחוכמה עשית.
והקדוש ברוך הוא רוצה פשוט שאנחנו נלך בדרך הנכונה, כי זה טוב לו לאבא, שהילדים שלו הולכים בדרך הזאת. לכן, לא בכדי חכמינו תמיד מתלבטים ומדברים על העולם הזה והעולם הבא, ויש בדרך כלל שתי התנגשויות. יש פסוק שחז"ל אומרים, שיפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. ומצד שני, יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא.
אז במה עסקינן? אלא חז"ל מסבירים כך. התפקיד שלנו כאן בעולם לתקן את הקלקולים. גם אלה שעשו לפנינו וגם לא לקלקל את מה שבפנינו, אלא להעלות את העולם הזה לדרגה של טוהר, של טוב, של חסד, להעלות אותו יותר למעלה. על כך הגאול מווילנה סופר עליו שלפני פטירתו הוציא את הצציות, מיקי, מהטלית שלו שהיה לבוש עליה אותה ופרס בבכי.
אמרו לו, רבנו, למה אתה בוכה? הרי אתה הולך לעולם שכולו טוב. נכון שאני הולך לעולם שכולו טוב, אבל תראו בעולם הזה מה קורה. ציצית בעשר פרוטות אני יכול בהן לעשות, וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות השם. כל מצוות השם אני יכול לקיים במצווה, ועשו להם ציצית על כנפי בגניהם. בעולם הבא כל הדבר הזה אין כלום. את זה איננו.
מה שאני הבאתי איתי זה מה שיישאר. ולכן הוא בכה שהמצווה הזאת, הפשוטה, הקטנה, כמה היא בעלת ערך בעולם הזה, ואנחנו לא יודעים להתייחס אליה. לכן, כל הנושא הזה של המקדש, של המשכן, של אוהל מועד, יש לו משמעות גדולה שאנחנו רוצים שבורא עולם יהיה בתוכנו. אנחנו גם אומרים את זה, השם צילך על ידי מיניך, יומם השמש לא יקקה וכולי.
ובדבר הזה אדם לא צריך לדאוג. למה? כי אדם בדרך כלל, הדאגה שלו זה לפרנסה. אבל ברגע שהוא מאמין, אנחנו יודעים דבר אחד, שהפרנסה באה מאיתו, יתברך ישירות. לכן כל יהודי אומר שלוש פעמים ביום: "עיני כל אליך יסברו ואתה נותן להם תוכלה מאיתו". זאת אומרת, הברכה, השפע יורד בזה שאנחנו מאמינים. ברגע שאנחנו מחוברים לבורא עולם, הולכים בדרכה.
בדרכים הפשוטות, לא מבקשים מאיתנו, להיות יותר מכל אחד ואחד. איך אמר פעם רבי ג'ושה? כשאני אגיע לעולם האמת וישאלו אותי למה לא היית כמו רבי שמעון, תהיה לי תשובה. כמה רבי שמעון יש בעולם? למה לא היית כמו אחד התנאים האחרים? למה לא? הבעיה שלי היא תהיה למה לא היית ג'ושה? למה לא היית אתה? ועל זה לא תהיה לי תשובה.
יהודי צריך פשוט כל יום ויום לבדוק את עצמו. קודם כל, שהוא חי, שברוך השם נתן לו עוד יום לחיות, מה הוא יכול לעשות בו? קצר, למלא אותו בצורה הזאת. ולכן, פרנסותיו של האדם ניתנות ממה לו, לא צריך לדאוג. כמובן, אדם צריך לעשות את ההשתדלות. הוא לא צריך לדאוג בנושא הזה. ולכן, כל הנושא הזה של הקורבנות, אומר הרמב"ם, צריך להודות על כך לבורא עולם שהאדם הזה היה צריך ככה לקרוא לו.
הוא היה צריך למשל לשלם בחייו. כל בורא עולם עושה איתו חסד. אכן הוא אומר לו. אנחנו נמצאים לקראת חג הפורים. וככל שחולפות השנים, לא בכדי חג הפורים, שחז"ל נותנים עליו את הפוקוס ואומרים חג הפורים כפורים, זה לא רק חג של תחפושות ושל משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. זה בסדר, זה דבר חשוב, זה רק, בוא נאמר, נלווה.
מה העוצמה של החג הזה? מראי ורבותיי, כדאי שנדע. העם ישראל היה בגלות. בגלות מפוזר ב-127 מדינות של אחשוורוש. והנה מה קורה. בתוך התקופה הזאת מגיעה הצהרת כורש, וכורש מבקש: מי בכם ויעל לבנות את בית ה'. הקב"ה מתגלה אליו: לך לבנות את ביתי. ולצערנו הרב, חכמינו מסבירים, ותסתכלו בספר עזרא ונחמיה, מעטים, יש אומרים 17,000, כל הריקים והפוחזים והבעייתיים שאין להם מה להפסיד, עלו.
שכחתם כמה חשובה ארץ ישראל, כמה כוחה של ארץ ישראל, שאנשים היו מוכנים לעשות הכול. משה רבנו, 515 תפילות התפלל רק כדי להיכנס, ולכן נותנים לכם, נותנים לכם סל קליטה, ואתם אפילו לא מחשבנים. ומה קורה? קורה דבר פשוט. עם הזמן אנשים מתחילים להירדם. ולא בכדי שאומר המן, ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בעניים. ישנו הם, ישנו מהם מצוות.
הם כבר שונים לגמרי, רוצים להיות כמו כל הגויים. חז"ל אומרים, אפילו שינו את שמם, את לשונם, את מלבושם, את הכול. אסתר היא הדסה. חז"ל לא מסירים שאסתר זה שם למעשה פרסי, אסתהר, השם שלה הוא. גם מרדכי היה מרדוק בהתחלה, אבל אחר כך מהר מאוד התעורר וראה: אם אני מאבד את הזהות שלי בשם, אני אחר כך מאבד גם את כל המהות שלי למה שבאתי לכאן.
ולכן מה שקורה, קורה דבר פשוט. הקב"ה מביא עלינו את עמלק. מתי? כאשר אנחנו פשוט מתחילים להיעלם, היש ה' בקרבנו אם אין, ואז בא עמק ומעורר אותנו כדי לדעת מה איתנו. ולכן לא בכדי. חכמינו מסבירים שהג הפורים כפורים. המשמעות שלו, לא רק הצום, לא רק כל הייסורים בעינוי, לא רק בקשת הסליחה, איך אנחנו חוזרים לעצמנו. ובחג הפורים אנחנו נאלצים לחזור לעצמנו.
חז"ל, לא בכדי, כאשר אחשוורוש יודע שלעם הזה אין תקווה, כי בחישובים שלו עברו 70 שנה, והנבואה של ירמיהו לא מתקיימת אחרי 70 שנה, נכון שהוא טעה בחישוב, ואז הוא עושה משתה כל אדוודיו. חכנינו מסבירים מדוע נגזרה גזירה חלילה על שונאיהם של ישראל מפני שנהנו מסעודתו של אחשוורוש. לא כתוב שאכלו, כי אינוס רחמנא פטרי, נהנו.
אתה רואה את כלי המשכן, כלי המקדש, שם הוא מוציא אותם כדי לגרות, לראות אם יש איזה ניצוץ מסוים כדי שלעורר אותנו שהמקום שלנו לא כאן, שהמקום שלנו הוא בארצנו, שהמקום שלנו הוא בתורת ישראל, לחזור חזרה למקורות ולשורשים. וברגע שהם נהנו מסעודתו של אחשוורוש, אז הוא אומר, כאן מתחילה התעוררות. אבל איך מתחילה התעוררות?
מתחילה התעוררות לא בדרכים הקלות. וכאן, כאשר אנחנו רואים מצד אחד את עם ישראל, אם ישנו עם אחד מפוזר ומפורט בעמים, אם הוא ישנו, אז גם בורא עולם אומר, אני איננו, אני נמצא בדמי הצד, אני רוצה לראות איך יסתדרו עכשיו, מה יעשו עכשיו, איך יהיה בגזרה הזאת כדי להרוג ולאבד ולהשמיד מנער ועד זקן. ובאמת, בורא עולם בורא את התרופה לפני שהוא מביא את המכה.
הוא מכניס את אסתר לממלכה לפני שבאה הגזרה של המן. וכאן אנחנו רואים דבר אחד, יש שנאה גלויה ויש שנאה מוסתרת. והשנאה המוסתרת היא הכי מסוכנת, כי אנחנו לא יודעים איך להתמודד איתה. והשנאה המוסתרת הזאת של אחשוורוש, הוא לא אומר, שמישהו אחר יאזלח את הידיים, שמישהו אחר יעשה את העבודה השחורה. לכן, מה שקורה כאן, המן ישר מחליט לאבד ולהשמיד ביום אחד, למרות כל הפחדים שלו, למרות שהוא יודע שמי שהתחיל עם עם ישראל, בסופו של דבר, שילקהו בגדול, ולא בכדי הוא עושה את הפור ואת הגורל.
והאדם הזה שלא פוחד ולא פחד ביציאת מצרים, מתי אוהב יגיע ולא יראה אלוקים. כל זה, למרות הכול, הוא מפיל פור. הוא יודע שהעולם צריך להיות בגורלות. כשהפור נופל ורואה שזה בזין בהדר, למעשה, יום פטירתו של אבי התעודה, הוא רק לא שכח שזה גם יום לידתו. והוא שכח עוד דבר, שצדיקים במיטתם קרויים חיים. בשומר ישראל לא ינום ולא אישה.
וכאן, למעשה, ברגע שהוא מפיל את הפור, וכאן אנחנו רואים דבר אחד מעניין, שהוא מכניס, הכול עומד על הכסף, עשרת אלפים כיכר כסף, לגנזיו של אחשוורוש, הוא רק לא ידע דבר אחד, ששקלי עם ישראל במחצית השקל קדמו לשקליו והם שהכריעו את הכף. וכאן, ברגע שנגזרת הגזירה, אנחנו רואים דבר מעניין. המגילה מסבירה לנו, איש יהודי היה בשושן, שמו מרדכי, בן יאיר בן קיש, וכי באמת רק יהודי אחד היה.
מיליונים היו, אבל כולם כנראה הסתירו את עצמם, את שמם, את מלבושם, כדי שאף אחד לא ידע ולא יכיר, ואיך אומרים, לשמור על השקט בין הגויים. אל תעירו ואל תעוררו. וכאן, כאשר נגזרת הגזירה, ואנחנו רואים את מרדכי קורע בגדיו וצועק צעקה גדולה ומרה. חז"ל מסבירים: שום דבר לא הולך לאיבוד. כל מה שאדם עושה אם זה לטובה ואם זה לרעה, על כך משלמים על הכול.
ומסבירים חז"ל שאותה צעקה שצעק עשו ברגע שנכנס לקבל את הברכה מיצחק ושמע שיעקב בא במרמה ולקח את ברכתו, כתוב: "ויסעק צעקה גדולה ומרה". הזעקה הזאת אלף שנה ממתינה עד שאותו מרדכי היהודי ויזעק זעקה גדולה ומרה איפה בחומצות העיר בשושן. יותר מזה, אתה, בנימין, גרמת, שבזמן שהשבטים נעצרו כביכול על גנבת הגביע של יוסף, וברגע שנמצא הגביע מתחת בנימין, קרעו את שמלותם, חייך, שגם אתה תקרע את בגדיך בחוצות העיר.
וכאן הוא יודע שקלטה הרער, והגזרה נגזרה, ואיך אומרים? המכתבים וההודעות נשלחו לכל העולם כולו, כל האיגרות האלה להשמדה, ומרדכי שולח לאסתר לדבר אל המלך, כדי לבטל את הגזרה, וזה דבר רגיל שהיה צריך להיות מובן מאליו. וכאן אנחנו רואים דיאלוג מאוד מעניין. אסתר אומרת לו, אני שלושים יום לא באתי אל המלך, ואם אני נכנס למלך בלי רשותו, מלבד שיושיט לו את שרביט הזהב, אחר דעתו להמית.
ומרדכי נותן לה תזכורת שלכל אחד יש שליחות. ואם את חושבת שהגעת למלכות רק כדי להיות שם וליהנות מאותם מנעמי השלטון, את טועה בהחלט. יש לך שליחות, והשליחות היא למלא את מה שהחסיר הסבא של הסבא שלך, שאול המלך. הוא לא השמיד את כל עמלק והשאיר את הגג, ומן הגג יוצא המן, והתפקיד שלך עכשיו לסיים. לכן אומר לה, אם אחרי שאתה חרישי בעת הזאת, את ובית אביך תאבדו.
הרי היא ילדה יתומה, ואין לילה לא אורים, אלא את ובית אביך. נשמתו של שאול המלך מתגלגלת וממתינה לשעת כושר כדי שתוכלי לתקן את זה, כדי שהוא ינוח על משכבו, וזה הדבר. ולכן, כאשר היא שומעת את הדבר הזה, שהיא הייתה עד עכשיו מובלת על ידי מרדכי היהודי, כתוב, ודבר מרדכי אסתר עושה, לפתע פתאום היא קיבלה רוח מאוחדת, מרוח הקדושה של שאול, שחכמינו אמרו, צדיק היה שאול המלך, ולפתע היא מתחילה להיות מובילה.
והיא דורשת ממנו לעשות שני דברים. לך כנוס את כל היהודים, ואחר כך צומו עליי שלושה ימים, ואנוכי גם אצום קן, אני ונערותיי. לעניות דעתי, היא באה ואמרה לו דבר אחד פשוט, שאתה רק יהודי זה לא שווה. המשימה לא תוכל להתבצע. עזרתו של הקדוש ברוך הוא לא תבוא כאן, היא תבוא רק ברגע כנוס את כל היהודים, שכולם יהיו יהודים קודם כול.
קודם כול, שכולם לא יתביישו ביהדותם, ורק אחר כך אני אוכל, כשיש לי את הרוח הגבית, שאנשים במקום שבעלי תשובה, עומדים אפילו צדיקים גדולים, לא יכולים לעמוד, אז אני הולך לארכת למלך. וגם אנוכי הצום קן, ולמה צום? בשבילי, כי אני באמת לא יחסתי חשיבות, לא ידעתי את השליחות שלי. לא ידעתי שלמעשה אני הנציגה של מי? של שרה אימנו.
של שרה אימנו, שחייה היו 127 שנה, ואני מושלת ב-127 מדינות. ששרה אימנו נלקחה לבית פרעה, "ותוקח אישה בית פרעה" היא נלקחה בכוח, גם אני אותו דבר, אמרתי לקח אסתר לבית המלך, אבל היא קראו לה ניסים, היא צדקת. לכן ונגע השם את פרעה על דבר שרה אשת אברהם. אבל אני לא קרא לי שום נס, כדי לתקן את עצמי וכדי להיות שבצורה הברורה ביותר, שאני יוצאת לשליחות, צומו עליי בשבילי, כדי לטהר את עצמי בצורה רוחנית, כדי שתהיה לי הזכות שתשרה עליי השכינה, ואני אוכל לגשת אל המלך.
וכאן, כאשר נעשו הדברים האלה, ויהי ביום השלישי. אתם יודעים, שלושה ימים מזכירים לנו הרבה דברים. מזכירים לנו את ימי ההגבלה, כדי לקבל קבלת התורה והשכינה שורה. מזכירים לנו גם את מהותו של עם ישראל, כהנים, לוויים וישראל. מזכירים לנו את משה רבנו, שמשה רבנו היה השלישי, מרים, אהרון ומשה. אנחנו יודעים דבר נוסף.
מסביר הזוהר הקדוש, שכאשר נגזרה הגזירה, אליהו הנביא בא לאבות ואומר להם, שמעו, הילדים שלכם עומדים להשמדה. שלחו אותו אל משה רבנו, ואומר למשה, תדע לך, הבנים שלך שהובלת, שעשית, בימים שלך ארבעים שנה טרחת עליהם. הם הולכים לאיבדון. משה רבנו שאומר לאליהו הנביא, תגיד לי, הגזירה כתובה בטית או בדם? אליהו חוזר עם תשובה ואומר לו, בטית, אומר לו, בטית יש תקנה, אבל אני לבד למעלה, לא יכול.
מי יש לך למטה? איזה צדיק שאני יכול לסמוך עליו, להשלים את המלאכה אמר לו מרדכי היהודי. אז הוא אומר לו, לך תאמר לו, הוא למטה ואני למעלה. זאת אומרת, העולם הגשמי והעולם הרוחני. וכאן למעשה זה נקרא, זה אביעת יהודה, כאן במקום הזה, כאשר שניהם מתחילים. ואנחנו יודעים דבר אחד, למרות ששמו של הקדוש ברוך הוא לא מוזכר במגילה, הוא עומד מאחורינו, השם צילך על יד ימיניך.
גם משה רבנו, אנחנו יודעים, שפרשת תצווה, שמו גם לא מופיע, אבל כשכתוב "ואתה תצווה", גם הוא נמצא מאחורי הפרגוד, והוא מוביל מהלכים. כאן אנחנו רואים את המשימה שהולכת ונרקמת. וכתוב כאן, כאשר אסתר, ביום השלישי, תארו לעצמכם נערה צעירה, אחרי שלושה ימים של צום, והיא נכנסת אל המלך. כתוב "ותלבש אסתר מלכות". לא כתוב "בגדי מלכות".
אלא מה היא לבשה? היא לבשה תהילה ואת מלכותו של שאול המלך. והיא באה להוכיח ולומר לו, אחשוורוש, אני לא נערה כמו כל הנערות שיש לך בארמון, שבערב היא באה ובבוקר היא שבה. אני מצאצאיו של שאול המלך. אני משבט בנימין. ושבט בנימין לא יכרע ולא ישתחווה. למה? כי בזמן שהשבטים, כולם, המה וילדיהם, השתחוו לעשו, ומעשיו יצא עמלק, ומעמלק יצא המן.
בנימין לא היה בחיים, עוד לא נולד. ולכן הוא מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. למרות כל ההתנגדות של הסנהדרין, שבאו וכעסו, למה להתגנות בגויים ולמה לעשות, כנראה שבנימין קרוץ מחומר אחר. לא בכדי, יעקב אבינו בא ועוקד אצלנו, הוא מברך את בנימין. הוא אומר, בנימין, זאב יטרף. כל החיות. בדרך כלל, כאשר רואים כוח גדול מהם, הם לא מעיזים להתקדם קדימה, כי הם רואים, אין סיכוי כדי לטרוף.
אז זאב, גם כשיודע שהסיכוי הוא קלוש כדי להשיג את מבוקשו, הוא לא מהסס. בנימין, זאב יטרף. וזה מה שקורה. הוא מרדכי לא יכרע ולא ישתחרר. לכן כשהיא נכנסת למלך, בחשוורוש, זו פעם ראשונה, אגב, במגילת אסתר, כתוב, הוא אומר לה, מלאך אסתר המלכה. הוא קורא לה בשם מלכה. אמור, הוא הודיע שההוד וההדר של הכוח הרוחני של שאול המלך, מלווה אותה לאורך כל הדרך.
וכאשר שליחי מצווה הולכים במטרה מיוחדת, גם הקדוש ברוך הוא מלמעלה עושה גם את שלו, ובגדול. לכן, לא בכדי כשכתוב, בלילה ההוא נדדה שנת המלך. חז"ל מסבירים, נדדה שנתו של בורא עולם בלילה ההוא, ובלילה ההוא, חז"ל מסבירים, זה מזכיר לנו את הלילה שבורא עולם יורד בכבודו ובעצמו, במכת בכורות. אני ולא מלאך, אני ולא שליח, אני ולא שריו, הקדוש ברוך הוא יורד בעצמו.
לכאן, לעולם, כדי לתקן אותו, בלילה ההוא נדדה שנת המלך. מלכו של עולם שיודע כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב. כאן אנחנו למדים כמה חשיבות יש לאדם, ליהודי בעיקר, שלא יתבייש לא ביהדותו, לא יתבייש בארצו, לא יתבייש בעמו, כי אנחנו עם לבדד ישקוד, נרצה או לא נרצה. ולכן, אסתר ברגע, אחרי כל המהלכים האלה, היא באה ואומרת, כתבוני לדורות, מגילת אסתר לא נקראת מגילה, היא נקראת איגרת.
איגרת, היא צריכה לבוא מדור לדור. למה? כי אנחנו יודעים דבר אחד. אולי אסתר הרגה את המן, תלו את המן ואת בניו, אבל כתר בבנים נמצאים בכל דור ודור, והמנים שלו. בכל דור ודור אנחנו צריכים פשוט לדעת להתעורר, לדעת ולבוא ולומר, הפורים כפורים, הקדושה שלו, החשיבות שלו, איך אנחנו עושים את זה. לכן, אסתר המלכה, חכמינו אומרים, שלעתיד לבוא, כל ספרי התנ״ך יתבטלו לבד ממגילת אסתר.
זאת מילת מגילת הסתרים, האסתר, יותר המסתר מעל הגלוי. לכן, כשאנחנו מסתכלים על הדברים האלה, צריכים רק פשוט ללמוד, שמגילת אסתר מלווה אותנו לאורך כל הדרך. חכמינו מסבירים, ובזה אסיים, שבישכם אברהם בבוקר, אברהם אבינו למעשה חזה את הדורות, מה יקרה לבניו. ודורשי רשומות אמרו כך, אברהם כותבים א', ב', ר', ה', מ'.
אומר, א', זה איכה, שכל החורבן, חזה אברהם אבינו, איכה הייתה וכו'. ב', של אברהם, אומר בראשית, ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ, בניו יקבלו את התורה בחג השבועות. ריש, ראש השנה, יום דין ומשפט, היום הרת עולם, היום יעמיד למשפט כל יצירי עולם. ה', הושע ענה רבה. תראו כמה חשוב, מהיום הזה של הושע ענה רבה, התיקון, כמה חשוב, אין מצווה נקראת אלא על שם גומרה.
והמ"ם של אברהם זה מגילה. בכולם אנחנו צריכים להשכים בבוקר. יהי רצון, בעזרת השם, זכותם של האבות והנביאים האלה, נגנו בעלינו בעדכם, ונאה, איך אומרים ליהודים, אתה אורה ושמחה, בששון ואיכר. אין שמחה גדולה מאשר בשמחת התורה, ושמחת איש את רעהו, יעזורו לאחיו יאמר חזק, חג שמח לכם ולכל בני ביתכם, אמן ואמן.