מי המנהיג הראוי אחרי משה, פנחס או יהושוע? שיעור תורה לפרשת פנחס
תמלול השיעור
ברשות מורי ורבותיי, ברכת השם עליכם, שבת פרשת פנחס. אולי לפני שנתחיל בפרשה, הרעיון המרכזי של השבת בפרשה הזאת זה המומנטום. יש אדם שקונה עולמו ברגע, ויש אדם שצריך כל כך הרבה שנים לעמול כדי להגיע לדרגה הגבוהה של עבודת השם שהיא למען שמו באהבה. הגמרא מביאה לנו סיפור מאוד מעניין על רבי חנינא בן תרדיון, אחד מעשרת הרוגי מלכות, שכאשר הוא עומד להריגה, ותארו לעצמכם, וכל חכמי ישראל מסביב.
ורבנו הקדוש גם נמצא ורואה בדיוק את הצער הגדול של האיש הקדוש הזה, ששמים ספוגים מלאים מים על גופו, כורכים אותו בספר התורה שבו הוא לימד, וכדי שיספול עוד יותר, ומתחילה האש לבעור, אבל היא מתחילה ב"להאט" את הבעירה. נמצא התליין", ולפתע התליין בא ואומר לרבי חנינא: האם אני מקל עליך את הצער הזה של המוות, את הסבל הגדול הזה של המוות באיטיות, האם אני אזכה לחיי העולם הבא?
גוי שאין לו מושג מה זה העולם הזה, מה זה העולם הבא? בחור שעוסק ברצח, שהוא מביא על פי הוראת השלטונות את האנשים להריגה, לפתע הוא שואל שאלה כזאת את רבי חנינא. רבי חנינא מסתכל עליו ואומר לו: אם תקל מעלי את הספוגים האלה ותקל עליי את המוות, אתה מובטח לחיי העולם הבא. א', שאלת השאלות, כל הכבוד, רבי חנינא בן תרדיון, גוי שעשה את כל הדברים הגרועים שאין לו קשר לנשמת ישראל, אתה מבטיח לו את עולם הבא?
אלא כנראה מה שרואה רבי חנינא בן תרדיון לא כל אדם יכול לראות. והנה הגוי הזה מוריד את הספוגים, מקל מעל רבי חנינא את קירוב מיטתו באש הזאת שבה, וברגע שהוא עושה את זה, לפתע מה רואים? רואים שאותיות של ספר התורה פורחות באוויר. על כך אמרה בתו של רבי חנינא לאבא שלה, שלא יכלה לספור לראות את זה, אבא, הראיך בכך?
האם זה מה שמגיע לך כביכול מעין חלילה, אני לא רוצה לקרוא לזה כפירה, אבל זה קצת רחוק מבינתנו? הוא עונה לה תשובה מדהימה. אם הייתי נשרף לבד בלי ספר תורה, את צודקת. אבל ברגע שאני אשרף וספר התורה כרוך בי מי שדורש את העלבונה של תורה, הוא ידרוש גם את העלבוני. אז מה שקורה, קורה דבר אחד פשוט: ברגע שמתחילה השרפה הזאת, לפתע אותו גוי, בתוך האש הזאת, זורק את עצמו לתוך כבשן האש, וגם הוא נשרף עם רבי חנינא.
והנה בת קול יוצאת מהשמיים, והיא אומרת: הגול הזה, התליין ורבי חנינא בן תרדיון, מזומנים לחיי העולם הבא. עמד רבנו הקדוש אחד משלושת המקומות ופרס בבכי. הוא אומר: יש קונה עונמו ברגע. אתה בא ואתה אומר: איך? למה מגיע לו את זה? רק רבי חנינא בן תרדיון, שנמצא עכשיו בעולמות העליונים, ונשמתו הזכה והטהורה עולה עם כל האותיות של ספר התורה.
כי את הגוף אפשר להרוס, את הקלף אפשר לשרוף באש. את האותיות של ספר התורה לעולם הם לא יכולים לסרפות, כי אלה אותיות אלוהיות שהן, בהן למעשה העולם כולו מתקיים. לכן הן פורחות באוויר למעלה. את זה רק רבי חנינא בן תרדיון היכה לראות, ובתוך נבחי נשמתו של הגוי הזה יש ניצוץ אדיר שלא כל אדם יכול להגיע בו. וזאת הרגע הזה, המומנטום שבו זכה הגוי הזה, לפני רבי חנינא בן תרדיון, מזומנים לחיי העולם הבא. שימו לב, מחכים לו שם כל העולם כולו.
למה אמרתי את זה? גם פלחס, האדם הזה אנונימי ביותר. לפתע אין איש. כולם נתרשלו. משה רבנו ואלעזר הכהן הם הבוכים במחנה. יש זמנים שמנהיג אסור לו לאבד את העשתונות. מנהיג צריך לתת תשובה. מנהיג צריכים אותו ממזרח שמש עד מבואו. לא כשזורחת השמש ויש פרסומת ויש הכל וכל הכבוד והוא הצליח, הכל טוב ויפה. מנהיג צריך לדעת מתי לתת את התשובות בזמנים הקשים ביותר, שאין איש שיכול לעשות את שלו, כי למנהיג אסור לו לאבד את העשתונות.
וכאן, בעיבוד העשתונות, פנחס עושה את המעשה והורג את זמרי בן סלוב ואת כוסבי בצור, ואז הוא זוכה. הרי מה קרה? לכאורה, כשאדם מסתכל על הדברים האלה, הוא חושב, תשמע, הבחור הזה קנאי. הבחור הזה הוא מהם, איך אומרים? יש לו אמביציה כזו גדולה. הוא לא מתאים להנהגה, הוא גרם פה לרצח. אף אחד לא ביקש ממנו לעשות את זה. הקדוש ברוך הוא אומר לו, הנני נותן לו את בריתי שלום.
האיש הזה שעצר את המגפה, האיש הזה שבזמן הנכון ובמקום הנכון קונה את עולמו, הנני נותן לו את בריתי שלום. אני רוצה לומר שבשבת היה לנו איזה דיון קטן בבית הכנסת, העליתי את ספר התורה והיה באות שלום, הו״ו לא הייתה קטיעה. אז האם להוריד את ספר התורה או לא להוריד? יש כמובן דעות לכאן ולכאן. אני חושב שהרעיון הוא שונה.
הברית שלום שניתנה לפנחס היא לא מושלמת. כי הברית שלום, אדם, יש זמנים שהוא צריך להיות קנאי, מתי? לדבר השם. כשאין איש אתה חייב לעמוד ולהגיד את דבר השם ולעמוד ולומר ולעמוד מן הצד ולהגיד אני את נפשי הצלתי. ולעיתים אתה צריך לעמוד להיות בסבלנות לאורך כל הדרך. השלום שהייתה של פנחס היא לא הייתה מושלמת. כי בסוף דרכו הוא לא ידע להשתמש נכון באות שלום.
ולכן האות קטיעה. אנחנו כולנו מתפללים שהשלום יהיה מושלם, שהו״ו תהיה מושלמת. ואז באמת הוא יוכל לבשר את ביאתו של משיח. מתי באמת השלום, הו״ו לא תהיה קטיעה? בסוף הדורות. כאשר אנחנו ממתינים ורואים בדיוק עכשיו באמת את פעמוני משיח. כתוב שלפני ביאתו של משיח הנה אנו חינות, שולח לכם את אליה הנביא. שימו לב, אליה לא אליהו.
בלי ו״ו. למה אין ו״ו קטיעה בכלל ואין ו״ו שלמה בכלל? אין בכלל ו״ו. מדוע? כי בדרך כלל אם אליהו יבוא, יבוא ויראה את כל האנדרלמוסיה שבאה לעולם, הוא קנאי ויתחיל להתפרץ החוצה. כשבאו ליעקב אבינו ואמרו לו: תשמע, לעתיד מי שיבשר את הגאולה זה אליהו. הוא אומר: לא, לא, לא, לא, לא, במחשבון. למה? כי אני מכיר אותו. הבחור קנאי, ברגע שיראה, נניח, אנשים חללי שבת, אנשים שלא מאמינים, אנשים עובדי אבו נזרה, הוא ישר, אין חוכמות, בהבל פיו, הוא יתחיל פה למחוק את האנשים.
לזה אני לא צריך. אומר לו הקדוש ברוך הוא: אל תדאג, לעתיד לבוא הוא יתמתן ולא תהיה בעיה. אומר יעקב אבינו: תן לי גרנטי, תן לי אחריות שכן הוא יבצע. אז בתורה כולה יש חמש פעמים בתנ"ך גם, חמש פעמים יעקב עם ו. ויש חמש פעמים בתנ"ך כולו אליהו בלי ו. זאת אומרת, את הוו הזה, הווים האלה לקח יעקב אבינו אליו כמשכון כדי שהוא ישנה את הדרך הזאת, כי היא לא תמיד היא יעילה ופעילה.
ולכן בסוף הדרך כתוב, הנביא אומר: הנה אנוכי שהולך לכם את אליה הנביא, מה הוא יעשה? והשיב לבבות על בנים ולב בנים על אבותם. לב אבות על בנים אין שום בעיה. אבא אחד יכול לפרנס לא עשרה ילדים, עשרים ילדים. אני בעצמי יודע, כשהבן נותן לי נשקה, אני יודע כמה זה עולה לי. ככה שאין שום בעיה בכלל. אנחנו תמיד ניתן ובעזרת השם יהיה רצון שיהיה לנו ונוכל תמיד לתת.
אבל ולב בנים אבותם, עשרה בנים לא יכולים לפרנס אבא אחד. ותמיד יש מחלוקות ומריבות, וקשה, וזה, ומי יבוא, ולמה הוא ולא אני, וכו' וכו'. ולכן בתקופתו של אליהו הנביא, שפנחס הוא אליהו, הוא באמת לא התעסק בקנאות, התעסק בסבלנות, התעסק באורך רוח, התעסק בדברים חשובים ביותר שאנחנו צריכים, ובעיקר בעיקר במידת הוותרנות.
כשאנחנו נתעסק במידת הוותרנות, זה ולב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. זה החיבור של השלמות של פנחס ואליהו. אנחנו יודעים. לכן הוא זוכה, הנני נותן לו את ברית איש שלו. משה רבנו פחד מזה, אני רוצה שתדעו. ברגע שהוא ראה את האיש הזה, נכון שהוא הציל את המצב, נכון, הוא אסר את המגפה, נכון שהוא זכה לברית שלום. משה רבנו פחד שמא הוא יהיה המנהיג אחריו.
ומנהיג שיהיה אחריו, אתם יודעים מה הדרישות ממנו? זה פשוט מדהים איך אומר משה רבנו. וידבר משה לאדוני לאמור: יפקוד אדוני אלוהי הרוחות לכל בשר איש על העדה. פעם ראשונה הקדוש ברוך הוא נקרא אלוהי הרוחות. מה זה אלוהי הרוחות? כדי שתוכל, ריבונו שלום, אני צריך אדם שרוח, גם רוח אלוקים בו, וגם יש לו נחת רוח כדי שיוכל לשמוע את זה ואת זה ולהקשיב לכל אחד.
ומה התכונות שמבקש משה רבנו? איש אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם. זאת אומרת אם אתם חושבים שהסיסמה של הצנחנים אחריי באה מהצנחנים לו היא באה מהדלשון של משה רבנו. אני רוצה מנהיג אשר יצא לפניהם, הוא יהיה הראשון. הוא לא יושב בהרמון וישלח את החיילים שלו כדי לתת מוטיבציה לחייל לקצין כדי שיוכל לחרף את נפשו למען כלל ישראל.
הוא גם יבוא לפניהם אבל הוא צריך לדעת. אמרנו אלוהי הרוחות לכל בשר. נכון הוא יכול לשמוע כל אחד ואחד אבל בסוף הוא יחליט, הוא יקבל את החלטה אשר יביאם ואשר יוציאם ואשר יביאם. זאת אומרת הוא יחליט בסוף הוא יקבל את חוות הדעת דוגמה נניח של אנשי הצבא של המנהיגות ואחר כך הוא צריך להכריע. הוא צריך ללכת לא לשבת ולפסוח על שני סעיפים כדי לדעת למה וכן ולא וכן ולא.
לא, הוא יוציא. ולא תהיה עדת השם כצאן אשר אין להם רועם. החז"ל אומרים אחד הפחדים פחד משה רבנו שמא הקדוש ברוך הוא ימנה לו את פנחס. פנחס הוא טוב לשעתו לא טוב להוביל את עם ישראל כי הוא מכיר בדיוק מאלה עם ישראל ארבעים שנה עקוד בדור ואומר העם טועה לבב הם לא ידעו דרכי. אז הקדוש ברוך הוא, שימו לב מה הוא אומר לו, קח את יהושע.
אגב זאת הפתעה. משה רבנו חשב על יהושע, כי יהושע בסך הכול נער לא יעמיש מתוך העול. האיש הזה אברך שלומד כל הזמן בישיבה. זה לא איש שבאמת אמור להוביל. ולכן אומר לו איש אשר רוח בו. כי רוח רק הקדוש ברוך הוא יכול לקחת והעובדה הקיימת, הוא הוכיח את עצמו יהושע בן נון, למרות שזקני העדה, אתם יודעים, אמרו אוי לנו, זה צריך להנהיג.
את מה המשילו אמרו משה למה דומה? לחמה. יהושע ללבנה, בקושי ככה הוא מאיר. אמר להם הקדוש ברוך הוא, אתם תראו שהאיש הזה בסוף הוא יעמיד את החמה ואת הלבנה, שמש בגבעון דום ואירח בעמק איילון. האיש הזה שנלחם ונתן את נשמתו למען כלל ישראל, האיש הזה שלמד את הלקחים ממשה רבנו בזמן שהוא רצה לרגל את יריחו, הוא לא שלח 12 מרגלים.
הוא לא קרא, איך אומרים, לאנשי העדה, תבחרו לכם. הוא לא לקח, אפילו לא כתוב שמות. וישלח שני אנשים חרש, שלח אותם שם, תביאו לו את כל מה שאני מבקש, וככה, יפה, דברים כאלה שאין עליהם רעש, שאין עליהם המולה, איך אומרים, לא תופס בהם עין רעה. גם הלוחות הראשונים באו ברעש, בהמולה, קולשים, קולות, ברקים, רעמים, נשמרו, תפוצצו, שלטה בהם עין רעה.
הלוחות השניים, שקט ודממה. משה רבנו עולה, הקדוש ברוך הוא אומר לו, הוא כותב בשקט, יורדים, ככה, אף אחד לא דיבר, מחזיקים מעמד עד היום. כל דבר ששורה בו הברכה צריך להיות סמוי מן העין. ולכן משה רבנו פחד לפנחס. אבל יהושע יודע את כוחו של פנחס, הוא מנצל אותו לטובה. בזמן שהוא שולח שני אנשים חרש ליריחו, שם החז"ל אומרים לנו, הוא שלח את כלב בן יפונה ואת פנחס.
שם הוא שולח אותו. הוא יודע בדיוק איך להתנהג בדבר הזה. ולכן כל הנושא הזה של בריתי שלום אשר כן אלוהיו. יש זמנים שאדם צריך לדעת לא לעמוד ככה מן הצד ולהגיד: אני את נפשי הצלתי. אני לא אכפת לי למה שדבקו, לא רוצה להיכנס. אדרבה ואדרבה. אתה יכול לעמוד במקום שאין איש, השתדל להיות איש. זה דבר חשוב, חשוב, כדי למנוע את חילול השם.
לכן בפרשה הזאת, בפרשת פנחס אנחנו רואים עוד נושא נוסף שמאוד מאוד מעניין אותנו, וזה לא פחות ולא יותר. עומדים להיכנס לארץ, והנה חמש בנות יתומות, בנות צלפחד, באות למשה רבנו, ומה הן מבקשות ממנו? לא פחות ולא יותר הן מבקשות ממנו, רבותיי, תנא לנו אבינו בחטאו מעט, ואנחנו, למה ניגרע שם אבינו? תנא לנו אחוזה בתוך החייבים.
הם רוצים נחלה בארץ ישראל, בגלל נכון שאין להם יורש, אין בנים יורשים, הם מבקשים נחלה. ופתאום אנחנו רואים בפעם: ויקרב משה את משפטן לפני ה'. מה קרה? משה רבנו לא ידע את ההלכה הזאת? כל התורה הוא ידע את זה, לא היה ידע, אלא הם הפתיעו אותו. משה רבנו רגיל לשמוע "ניתנה ראש תשובה מצרימה". משה רבנו להגיד: למה הביתנו פה למות במדבר הזה, כי אין מים ואין זה ואין אוכל וזכנו את הקישואים ואת האבטיחים?
אנחנו לא רוצים לעלות לארץ. לפתע באות בנות מבקשות נחלה בארץ שלא ראו אותה מעולם. שבכלל לא יודעים מהי. הוא אומר: רגע, רגע, יש פה משהו כנראה שלא נראה לי בטבע, אולי חלילה הן עובדות עליי, אולי הן רוצות למצוא חן. ויקרב משפטן לפני ה'. יש סיבה נוספת שחז"ל מביאים כיוון שאבא שלהם הוא בן המקושש העצים, והייתה לו נגיעה עם משה רבנו, ומשה רבנו הביא את משפטו לפני ה' והקדוש ברוך הוא אמר לו שצריך להרוג אותו בגלל חילול שבת.
הוא אומר: אני לא הולך. ברגע שאני נגוע בנושא, איך אומרים? אני זז הצידה, אני לא מוכן לשפוט. זה מסר לכל שופטי ישראל ולכל דייני ישראל. ברגע שיש לך נגיעה באותו אדם שהוא בא לפניך למשפט, תגיד: אני פוסל את עצמי, אני זז הצידה. ויעקרב את משפטן לפני ה'. ופה תראו רש"י מה הוא אומר ומה אנחנו לומדים ממנו בצורה הפשוטה, כל כך יפה.
אומר רש"י: כאן את משפטן נתעלמה הלכה ממנו, וכאן נפרע העל שנטל עטרה לומר: "והדבר הקשה מכם תקריבון אליהם". דבר אחר, פרשה זו אמורה להיכתב על ידי משה, אלא שזכו בנות צלופחן ונכתבה על ידן. מצד אחד, הוא בא, הקדוש ברוך הוא מדקדק עם משה רבנו: אתה אמרת, הדבר הקשה יביאון אליי, זה דבר קל. הנה עובדה כי נעלמה ממך ההלכה.
אז תדע לך דבר אחד, שאדם צריך להיערך לכל משפט, זה לא משנה לכל הלכה, זה גם מסר לרבנים. פעם אמר לי הרב אלדכי אליהו, זכר צדיק לברכה, כשבאתי לקבל ממנו את ההסמכה, אחרי שעברנו את שמיכת רבנים, אז אמר לי, תקשיב טוב, כדי להגיד הכול אסור, לא צריכים אותך. אתה צריך לדעת גם יהודי שבא ושאל את השאלה הכי פשוטה שיכולה להיות, שלפעמים אתה עלול לבוא ולהגיד מה, איזה מין שאלה זאת שהוא שואל האיש הזה.
תגיד לו, זו שאלה חשובה, ראויה לעיון, תן לי לבדוק ואני אתן לך תשובה, אל תיתן לו במקום תשובה. ככה הוא יעריך וידע שבפעם הבאה, בכל שאלה שתהיה לו, הוא יבוא לאותו רב לשאול אותו. לכן, אומר מת עלמה ממנוחה, ועוד יותר עוד יותר מזה אומר פה, היו ראויות בגלל שבאמת אמרו מתוך ליבן, רצו באמת נחלה בארץ, אז הקדוש ברוך הוא זיכה אותן, שפרשה הזאת, פרשת הנושא הזה של ירושה לבנות, תינתן כביכול דרכן ועל ידן.
זכו הבנות האלה. חז"ל אומרים, חמש הבנות שהצעירה שבהן הייתה בגיל 40, שכולן נישאו וכולן ילדו ילדים. תראו כמה גודלה של מצווה המסירות על ארץ ישראל. ולכן, משה רבנו, כשהוא בא, ראה את הדבר הזה, הוא אומר, רגע, רגע, אם כך, אולי מגיע גם לילדים שלי להמשיך בשרשת של המנהיגות. מנהיגות לא לוקחים בהמשכיות. מנהיגות לוקחים מי אתה, ולא מי היה אביך או סבך.
ואת זה אנחנו לומדים מישאל לא פחות ויותר משלמה המלך. שלמה המלך כתב שלושה ספרים. כשהוא כתב את משלי, משלי שלמה בן דוד, אני לא סתם אדם, כשכתב קהלת, קהלת מלך בירושלים. זה לא סתם אדם כתב כשהנכדה של יצחק רבין ז"ל כתבה איזה ספרון וכמה מילים על הסבא שלה, זה נמכר בחמישה מיליונים של עותקים. למה? זה לא בגלל מה שהיא כתבה, אלא בגלל שהיא כביכול הנכדה של ראש הממשלה יצחק רבין.
שלמה המלך רצה להתגאות, להגיד שמע, מלך בירושלים כותב לכם את זה. אמרו לו, זה קודש. משלי קודש, הגיע לשיר השירים. הוא כתב דבר פשוט: שיר השירים אשר לשלמה. תדונו אותי לפי מה שכתוב, לפי התוכן, לפי המסר שלי. באו חז"ל ואמרו: שיר השירים קודש קודשים. זה לא מהמאה אבא שלך. נכון, זה חשוב לקבל, להמשיך, אבל קודם כל, מי אתה?
איך אתה ממשיך את המסורת ואת השרשרת הזאת של קודש קודשים בנושא הזה? כמה יש לזה משמעות? ולכן אמר לו הקדוש ברוך הוא: קח את יהושע. אני חושב שהיופי שבזה, שמשה רבנו, כשקיבל את יהושע וראה שזה רחוק מבינתו לעניות דעתית, האסימון ירד כבר אצל בורא עולם, כבר בתחילת הדרך, שלא הבינו אותו משה רבנו. ברגע שהם יצאו ויבוא עמלק וכתוב שם: ואתה עולה ויגיע ולא ירא אלוקים, מי לא ירא אלוקים? האם עמלק או עם ישראל?
כי עם ישראל אמר: יש ה' בקרבנו הם אין. אני חושב ששניהם לא היו ירא אלוקים. גם עם ישראל שאמר: יש ה' בקרבנו הם אין. ואז מגיע עמלק שגם הוא לא ירא אלוקים. עכשיו, מי שלא יכול, מי שיכול להילחם בלא ירא אלוקים, זה רק יהושע. למה? כי יהושע ירא אלוקים. ברגע שיהושע ירא אלוקים, הוא לך, לך, בחרנו אנשים. קח את יהושע שילך להילחם.
כשיהושע נלחם, כתוב שם: ויהי ידיו אמונה עד בוא שם אשל משה רבנו, והיה כאשר ירים ידו משה. מי נלחם? רק עם הצדיקים. רק אחד כמו יהושע בן נון, שכבר מסוגל בפעם הראשונה להילחם נגד עמלק, הוא גם יילחם בכניסה לארץ. זה יהושע. זה יהושע שקראו לו בהתחלה הושע בן נון, ששרה אימנו. כשקראו לה שרי, וחז"ל אומרים שבאה אותה יהוד, ורצו לקחת אותה משרי ולתת לה את ה"א".
היהוד הזאת התנגדה, אמרה ריבונו של עולם, אתה שם אותי, אצל צדקת עכשיו, אתה לוקח אותי, אמר לה, אל תדאגי, אצל הצדקת את נמצאת בסוף המילה, אני אשים אותך אצל צדיק שיהיה בראש המילה. היוד הזאת של שרי עוברת למי? עוברת ליהושע בן נון, קרא של משה, יהושע בן נון. חז"ל אומרים, מדוע בן נון ולא בן נון? אלא תשימו לב, דבר מעניין.
כשהייתה יוד אצל שרי, לא היה שום ליקוד מתחת לזה, ביוד. עכשיו, סיימים אותה בהתחלה, צריכים לתת לה שוואה. מפה לוקחים? הרי בתורה אסור, לא תוסיפו על אדמו ותגרעו ממנו. היה צריך להיות בן. כשאתה כותב בן, אז זה בסגול. אז מה עושים? השאירו לו יוד, לקחו שניים, שזה שוואה, ונתנו אותו ליהושע. יקרא השם יהושע בן נון. שימו לב את העוצמה הזאת של יהושע בן נון.
בפרשה הזאת אני רוצה לסיים. יש דבר מאוד מעניין. כל פרשיות החגים שאנחנו קוראים נמצאים בפרשת פנחס. בפרשת פנחס, חז"ל אומרים, לעולם חלה בתקופת בין המצרים. תקופה מאוד קשה לעם ישראל. התקופה הזאת, מ-17 בתמוז עד תשעה באב, אני אומר תמיד גם לתלמידים, התעניות וסימני האבל הם לא עבורם, הם עבורנו. מה אנחנו יכולים לתקן ממה שהם קלקלו?
מה אנחנו יכולים ללמוד ממוסר השכל ממה שהם עשו כדי שאנחנו, שהדבר לא יחזור? רבותיי, כל יום, כל זמן שחז"ל קבעו בו ימי אבלות, יש לו משמעות לדורות. אם אני לוקח למשל את השיא של האבילות, יום תשעה באב. חורבן בית המקדש הראשון, חורבן בית המקדש השני, לא במקרה, חל אפוא ביום תשעה באב. יותר מזה, שמעתי שבשואה הארורה שהשמידה ניכר מאחינו עם ישראל, אומרים שביום תשעה באב, מי שבודק זה היה יום השיא, מחנות הריכוז הופצצו והביאו 260,000 אנשים שהוכנסו לתאי הגזים.
שיא השיאים שלו היה כדוגמתו. למה? כי היום הזה, לצערנו הרב, אנחנו זוכרים אותו במדבר. ויילונו, ויבכו, ויישק, טיסו כל עם הכל העדה בלילה ההוא, ויבכו בלילה ההוא. אומר הקדוש ברוך הוא, אתם עשיתם בכייה של חינם ואני אעשה אותה בכייה לדורות. אבל אסור לנו, איך אומרים, ליפול שנפשנו לא תרד. אומר הנביא, צום הרביעי וצום החמישי, לששון ושמחה יהיה.
אם אנחנו נדע לתקן אותו, במה נתקן אותו? נתקן אותו בדבר אחד פשוט, באהבת חינם, לא בשנאת חינם. המחלה הזאת שנמצאת אצלנו היום, שאנחנו סובלים בה שחזרה עוד הפעם. אני חושב שמסר מלמעלה שצריך לבוא ולהגיד לנו: רבותיי, איש את רעהו יעזרו ולהחייבו יאמר חזק. איך נוכל לתת עוד משהו למישהו? אני חושב שהעם שלם ראה את ההתרגשות הגדולה שבתחילתה של המגפה, כאשר אותם חיילי צה"ל, אותם מתנדבים, הלכו מבית לבית, ודאגו לזקנים, דאגו לזקנות, דאגו לערירים.
נתנו בבני ברק לאותם אנשים בכלל שלא האמינו שהחיילים שלנו מסוגלים לבוא ולשרת אותם ולתת להם. ובדיוק הם קיבלו את הפידבק הפוך אחר כך, ערכו להם שולחן למטה, אנשים פשוטי עמך ישראל, שידם לא משגת קידוש ואוכל. והם הביאו להם ואמרו להם: גם לכם מגיע. השבת היא של כולנו, גם שלכם. כי למה? כי בני איש אחד אנחנו. חז"ל אומרים, וזה אסיים ברעיון נפלא, כתוב בכמה מקומות, גם בתורה וגם בתנ״ך, במקום המילה "אנחנו" יש "נחנו".
האלף הזאת חסרה. לא סתם, התורה כותבת דבר מסוים שיש בו חסר. זה מסר לדורות. חכמינו אמרו דבר אחד פשוט, שכשבאה צרה על עם ישראל, יש תמיד את השאלה. ונחנו מה? כי תעלינו עליהם. למה אני שומר שבת, שומר מצוות, עושה, מקיים, עושה הכול? למה צריכה לבוא אליי הצרה הזאת? בא הנביא, אומר, וזה אנחנו נראה את זה במגילת איכה, אנחנו פשענו ומרינו, אתה לא סלחת.
יש פה עונש, קולקטיב, שבאמת אנחנו חטאנו. יש תשלום על כל זה, לא הולך שום דבר לאיבוד. כדי להוריד אותנו, כי הקדוש ברוך הוא מעניש, לא כעונש. הוא מעניש כדי להחזיר אותנו חזרה למסלול. אז בסדר, למה צדיק וגם רשע צריך להיענש? הרשע יקבל את רשעתו, צדיק ינצל. לא. בני איש אחד, אנחנו. אנחנו כולנו נמצאים באותו סיר, באותה קלחת.
גם אותו אדם שאומר, מה אכפת לי? אני חולה קורונה, רק האחרים, לא אכפת לי מהם. מה זאת אומרת? אתה ברגע שנמצא בתוך כולם, אתה יכול להדביק את כולם. אין דבר כזה, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. אז מה הפתרון לדבר הזה? אנחנו נעבור חלוצים. כשכל אחד ואחד מאיתנו עובר חלוץ לפני ה' לא חלוצים כפי שמבקשים שבט ראובן וגד וחצי מנשה.
אנחנו נעבור לפני בני ישראל. אומר משה רבנו, לא, אתם לא עוברים לפני בני ישראל. אתם עוברים חלופצים לפני ה'. ברגע שאנחנו נעבור חלוצים לפני ה', וכל אחד ואחד יסתכל על השני, כל אחד ואחד יוכל באמת לכאוב את כאבו של השני, אז הקדוש ברוך הוא יחושגו עלינו. אני רוצה לסיים. כמו שהיה אמור להיות בטבריה אירוע גדול של זוג שאמור להתחתן.
אני דיברתי עם החתן והכלה ואמרתי להם: לא תיפול עליכם מוכחכם, אין דבר, תעשו גם בבית הכנסת ולא יקרה שום דבר. והקדוש ברוך הוא אחרי זה את השמחה הגדולה ונסו יגון בנחת ששון ושמחה ימצה. בא הכל טוב ויפה. ואז בעלת האולם התקשרת אליי ואומרת הרב שאול: תבוא, תיקח את האוכל לחלוקה, כי החלנו אוכל מזון לחתונה ובוטלה חתונה.
אני אורז את האוכל. מסתכלת עליי ואומרת לי: למה אתה עצוב? הרי עכשיו קיבלת הרבה מזון כדי לחלק. אני אומר לה: אני לא עצוב על עכשיו. אני עצוב ברגע שאת לא עובדת, לא יהיה לך למי לחלק. כשאת עובדת והקדוש ברוך הוא מביא לך את הפרנסה אז יש לי מה לקחת ויש לי מה לחלק לעני העירך. אני חושב, עוד צעד קדימה. אבל אל תיבעלי.
עיני כל אליך יסברו ואתה נותן להם את אוכלם בעיתו. הקדוש ברוך הוא זן ומפרנס לכל אדם. וראיתי מושג יפה. אחד המפרשים מסביר: עיני כל אליך יסברו ואתה נותן להם את אוכלם בעיתו. אז הוא אומר ככה: עיני כל אליך יסברו ואתה נותן להם את אוכלם בעיתו שבע מילים. יש בזה 24 אותיות. אז אומרים דבר אחד פשוט: הקדוש ברוך הוא זן את האדם 24/7.
רצון ובעזרת השם לא צריך לפחד. נכון שכואב על אותם חצי מיליון מובטלים. אנחנו מאבינים ומתפללים כולנו שהקדוש ברוך הוא יזון ויפרנס וישלח את הברכה ויוסיר מעלינו כל המחלה הזאת. שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני אדוני הרופאיך וכל המתפלל על חברו נענה תחילה. חזקו באמת לבבכם כל המייחלים לאדוניי אתם שלום ואתכם שלום וכל אשר לכם שלום.