הקשר בין יונה הנביא ליונה של נח

תמלול השיעור

ברשות מוריי ורבותיי, צופים יקרים, ברכת השם עליכם. אנחנו נמצאים מספר ימים לקראת היום הקדוש והנורא, יום הכיפורים, היום שבו העם ישראל כולו, לא רובו, אלא כולו, כאיש אחד ובלב אחד העומדים על מדין, מגיעים כדי להתחבר, להתחבר בעיקר-בעיקר לנפש, לנשמתם היהודית, שטמונה פנימה, בתוך-תוכם פנימה, ובמשך כל השנה היא התכסתה עם הקליפות, אבל אחת לשנה זה פוגע החוצה, אנחנו כאיש אחד ובלב אחד עומדים.

נכון? השנה יש בעיה מאוד מאוד קשה, שמכאיבה, וכולנו ודאי שואלים במה חטאנו, במה אבינו, במה פשענו, שכנראה גוזרים עלינו את כל הגזירה הקשה הזאת, שלא נוכל להתלכד ולהתאחד כאיש אחד ובלב אחד בבתי הכנסיות, אבל כל מאן דעביד רחמנא רק לטב. אנחנו עומדים בתקופה של ניסיונות, אמר פעם הרב אליהו זצ"ל, ודורו של משיח, כולנו מבולבלים, כולנו לא יודעים מה קורה, מה יקרה, איך נתפלל בחוץ, איך נעשה.

אני רוצה לומר לכם, דווקא סנגוריה לעם ישראל. השבוע כל כך הרבה אנשים, עמך ישראל, השאלה האחת והיחידה בפיהם, איך נעשה, כאן נתפלל, כל השנה זה לא ידאיג אותם, אבל יום הכיפורים, זה לא הולך אי אפשר בלעדיו, במילים האלה. אמרתי, זו סנגוריה, אני חושב, של עם ישראל שכבר דואגים ליום הקדוש והנורא הזה. כנראה שיסודו של היום הזה הוא באמת משמש מקדם והוא הועבר על ידי משה רבנו.

כאשר משה רבנו ראה שהעם חטא בחטא העגל, עלה להתפלל עבורם. עלה בראש חודש אלול וירד ביום הכיפורים, כאשר הקדוש ברוך הוא אמר לו "סלחתי כדבריך". רבותיי, זה לא יום סתם. זה יום של השתפכות נפש, זה יום שכל המעגלים, סביב כל היום הזה, כולם למעשה מתמוטטים. והמעגל היחיד שבו אנחנו אוחזים זה בין אדם לחברו. כי המעגלים, יש בין אדם לבוראו, ואנחנו יודעים, בין אדם לבוראו, הקדוש ברוך הוא סולח.

יש בין אדם לעצמו. גם הוא צריך לעשות חשבון נפש. צריך לבדוק מה עשה, מה הוא הולך לשנות, מה הוא הולך לתקן. גם זה דרך. אבל הדרך הגדולה והחזקה, ובאמת שאנחנו עומדים מולה, שהאגו שלנו מאוד מאוד לא נותן לנו לוותר עליו, זה בין אדם לחבר. לכן עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חדרו. אותי זה תמיד מרגש, המעמד של לפני שאנחנו מתחילים בתפילה המהדהדת באוזני כל העולם כולו, ואפילו מלאכים, מקשיבים אליה, ויהי כל נדרי.

ואנחנו נוהגים לפני כל נדרי, כהנשר כל הציבור בבית הכנסת עומדים ואני תמיד מבקש מהם, קודם כל מבקש מהם מחילה. אם אני פגעתי בהם במשך השנה וכו', ולאחר מכן אני מבקש שכל אחד ימחל לחברו ויאמר מחלנו. ככה אנחנו מתחילים את התפילות של יום הכיפורים. ובאמת זה מעמד מאוד מרגש. ראיתי המון המון דמעות זוגות מעיניהם של עמך ישראל ברגע שאומר לחברו, אפילו שלא מכיר אותו, אומר לו מחלנו.

זה העוצמה האדירה של כל נדרי. זה כל נדרי. אנחנו הרבה פעמים פולטים המון המון דברים מהפה. לא יודעים את ערכם, לא יודעים את כבדים. אדם היה יודע כמה ערך יש לכל מילה, לכל אות שהוא מוציא מפיו, היה שוקל אלפי פעמים האם להוציא את המילה או לא להוציא את המילה במקום הזה. ובעיקר העיקרים אני פונה לכל הציבור. רבותיי, להעביר את מהותו של היום, את קדושתו, גם אם אנחנו מוגבלים וגם אם חלילה לא נהיים בבתי כנסת, בעיקר בעיקר.

לדור ההמשך, לילדים. הילדים זה העוצמה. משה רבנו, כשעמד להוציא את בני ישראל ממצרים, שאל אותו פרעה: מי ומי ההולכים? לכוני הזקנים. אמר לו משה רבנו, בנערינו ובזקנינו ללך, כי חג השם לנו. החג הכי חשוב זה בנערינו ובזקנינו, כאשר הנוער מודע לדבר הזה, כאשר אנחנו חושבים ודואגים להמשך של עתידו של עם ישראל. אחד הסיפורים שיש לנו מזה ללמוד המון מוסר השכל מסופר על אחד מגדולי ישראל, רבי ישראל סלנטר זצ"ל, שפעם בערב יום הכיפורים, בדרכו לבית הכנסת, הוא שומע באחד מהבתים קול של בכי של תינוק, והוא מתקרב, מתקרב, מגיע ליד החלון, והוא רואה תינוק לבד, בלי ההורים שלו, נמצא בעריסה ובוכה.

הוא לא שאל שאלות, הוא נכנס פנימה והתחיל להרגיע את התינוק. והנה, הם בבית הכנסת ממתינים לרב שיגיע כדי לפתוח את התפילה, וממתינים וממתינים, וכבר שקעה השמש, והכוכבים יצאו, והם מודאגים. הם שולחים שני שליחים כדי לבדוק מה קורה לרב. השליחים בבודקן, רחוק הם רואים צל של אדם, מגיעים ליד החלון ורואים את הרב מנדנד ומרגיע בעריסה את התינוק.

אומרים לו, הרב, מה קרה? אמר להם, שקט, שקט, שקט, שקט, לא לצעוק. יש פה תינוק שההורים שלו הלכו לבית הכנסת והשאירו אותו פה, והתינוק הזה בוכה. אסור להניע תינוק בישראל בוכה ואנחנו מתחילים בתפילת קול נדרי. אסור שילד יהודי לתת לו לבכות. תראו כמה עוצמה, כמה כוח יש לדברים הקטנים האלה שאנחנו באמת עומדים איתם. כמובן, במשך כל התפילה שלנו, הנקודות שבאמת שבתה את ליבי שעבודת הכהן הגדול.

עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, שפעם אחת בשנה מכינים אותו בהכנה נפשית כדי להיכנס לקודש הקודשים. האמת היא שכשהייתי נער רציתי לדעת מה הכהן הגדול שעם שלם ממתין לתפילה שלו, מה יש לו נאמר שם? בטח איזה סיגופים, איזה ייחודים, דברים כנראה מהקבלה. הנה מתברר כמה דברים פשוטים. צורכי עמך ישראל. מתפלל על הגשם כדי שלכל עם ישראל יהיה גשם ויהיה טוב.

מתפלל על שאישה לא תפיל את פרי בטנה. הוא מתפלל בתפילה פשוטה ביותר, שלו יגיעו תפילתם של עוברי דרכים על הגשם. זאת אומרת שאם יהודי נוסע ברכב שלו ופתאום גשם, והרכב כנראה פתוח ויש לו סחורה, היהודי הזה עומד אומר: ריבונו של עולם, אל תוריד גשם עכשיו עד שאני אגיע למקום מבטחים. הכהן הגדול מבין שתפילתו של היהודי הפשוט הזה, שהולך כדי להביא את פת לחמו למשפחתו, התפילה הזאת מגיעה ופוקעת שערי שמיים.

כמה חשובה. ולכן הוא מבקש: ריבונו של עולם, תסתכל על הכלל, לא על הפרט. כי מתוך הכלל באה גם הברכה על הפרט. כמה חשובה תפילתו, מנאה, תפילתו של הכהן הגדול. ובטח כל המערכת הזאת יש לנו גם את ההפטרה של יונה. יונה הנביא. קטע קטן, אבל כל כך בעל משמעות ליום הקדוש הזה והנורא. ראשית, טבעו של האדם להטיל את האשם על האחרים.

ואנחנו רואים את זה גם היום. כשבאים ואומרים: תשמע, המגפה התפשטה. כן, בטח, זה החרדים, זה הערבים, זה המשפחות, זה זה. כל אחד אוהב לזרוק על מישהו אחר. אילו כל אחד ואחד היה זורק את זה על עצמו ואומר: מה אני יכול לתרום ולו במעט? כדי "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", הכל לעיני רחת. אבל אם אני עושה את זה, שלי זה לא יקרה, שהאחר ישבור את הראש, שהממשלה תעשה מה שהיא רוצה.

לא אני, הוא אשם, השלישי אשם. זה לא הדרך. יונה הנביא, רבותיי, הקדוש ברוך הוא שולח אותו לשליחות. למי? לעם של גויים, לנינווה. אומר לו: לכי לנבא. ומה קרה? אומר לו דבר אחד פשוט: "העיר הגדולה יוקרא עליה כי עלתה רעתם לפניי". הקדוש ברוך הוא אינו חפץ במות הרשע, כי אם בשובו וחיה. הוא נותן לו את כל האופציות. ואז יונה לא רוצה ללכת.

אני רוצה רק לומר לכם שבדרך כלל אותם גדולי עם ישראל, אותם נביאים, כנראה למדו מדרכו של משה רבינו את דרך הצנועה ביותר, את הסירוב, לא בגלל שהם מסרבים ללכת אלא תמיד הם מרגישים שאינם ראויים. וכשאינם ראויים אז הוא אומר: מי אני? הם לא קופצים ישר על התפקיד ואומרים לו: בבקשה, יאללה, הצעת לי את התפקיד, דניאל? לא.

הם אומרים שהם אינם ראויים. דיבור השאלה היא ככה, מישהו אחר יותר ראוי: מי אני בכלל? מה חיי? מי אני שאני צריך לעשות את הדבר הזה? זה מה שאומר הבעל שם טוב. אומר הבעל שם טוב: לעולם יהיה אדם בשני כיסיו שני פתקים. פתק אחד כתוב עליו: אנוכי עפר ואפר. ופתק שני יהיה כתוב עליו: כי בשבילי נברא העולם. תלוי. יש זמנים, במקום שני שישתדל להיות איש.

ויעקב יונה לברוח תרשישה מלפני השם. יש מישהו שיכול לברוח מפני השם? אלא כאן כנראה ההסבר הפשוט, הוא לא מוכן לקבל עליו את התפקיד. ראיתי בספרים הקדושים, הוא לא היה מוכן לקבל את התפקיד כי הוא היה יודע דבר אחד: שיכול להיות שאנשי ננווה יחזרו בתשובה, וזה יהיה קטגוריה על עם ישראל, ויבואו ויגידו: הנה, גויים חוזרים בתשובה, שומעים בקולו של השם, ואתם לא חוזרים.

ויונה בורח, בורח תרשישה. כשהוא בורח הוא לוקח אונייה, רבותיי, סוחר הוא בעצמו את כל האונייה. אגב, והנה מה קורה. כולם יודעים מה שקורה. רבותיי, השם יתיד רוח גדולה על הים, סחר גדול בים, והאונייה חישבה להישבר. פתאום מעניין מאוד. כל האנשים שמפליגים איתו, כולם נמצאים בסיפון למעלה, נהנים מהאוויר, נהנים מגלי הים, והוא נמצא איפה?

נמצא בקרקעית האונייה, נמצא שם. ומנסים, כדי להגיע חזרה לחוף, זה לא הולך. והנה, פתאום אנחנו רואים, מגיע, היא עונה, לא רק שהוא לא מתפלל, לא רק שלא אכפת לו, אלא הוא אומר, אני מעדיף למות, והעיקר לא להיות קטגוריה על כלל ישראל. תראו כמה מסירות נפש של האנשים האלה. מצד אחד הם לא רוצים לצאת לשליחות, ומאידך הם יודעים כמה בזמן שיש צורך לומר סניגוריה על כלל ישראל.

והוא הולך ונרדם. רבותיי, כאשר יונה נרדם, זה מסר לכל אדם ואדם בחייבי חייו. ואנחנו אומרים את זה בסליחות. בן אדם, מה לך נרדם? קום קרא לאלוהיך. ואנחנו אומרים באלוהים בצורה הברורה ביותר. ויקרא ואליו רב החובל ויאמר לו, מה לך נרדם? קום קרא לאלוהיך. מה פתאום? הרי אתם גם צעקתם לאלוהים שלכם, ופתאום זה לא עוזר.

והנה, מעניין מאוד, הם באים פתאום ושואלים אותו. מפילים גורלות ונופל עליו. ואז אומרים לו, תגידה לנו, למי הרעה הזאת? ממלכתך, מאין תבוא, מאיפה אתה בא וכולי. רבותיי, את כל השאלות הוא לא עונה. הוא עונה לתשובה אחת בלבד. ויאמר אליהם עברי אנוכי ואת השם אלוקיי אלוהי השמיים אני ירא. הגויים יכולים תמיד, יש להם את הסיבות, מי אתה, ממלכתך וכולי.

ברגע ששומעים שאתה עברי, כבר ירדת להם מהעיניים, כבר יכולים להטיל תמיד את האשם, גם אז, גם היום. ברגע שיודעים שאתה יהודי, הכל בגלל היהודים. אם אין גשם זה בגלל היהודי. אם אותו מנהיג לא הצליח, אז הוא אומר, הכשילו אותי היהודים לאורך כל הדרך. העברי אנוכי. המילה עברי מביאה אותנו לאחור, לאברהם אבינו. אברהם נקרא עברי.

למה הוא נקרא עברי? כל העולם כולו מעבר האחד, ואברהם אבינו נמצא בעבר השני. היהודי הוא שונה מאחרים, לא יעזור כלום. כלום לא יעזור. כי תעבור במים, איתך אני. כי תלך במואש, לא תיקבע. אין. יהודי תמיד הוא שונה מאחרים, כי יש לו ציווי, יש לו שליחות בעולם הזה לתקן את העולם במנחות שדה. זה יהודי. ולכן, למי הוא מתחבר? הוא מתחבר לעברי, מתחבר לאברהם אבינו.

עכשיו, הוא יודע שהגורל שלו הוא לא הכי טוב שבעולם, אבל הוא מתחבר לעוד נקודה נוספת. לעניות דעתי, הוא מתחבר לכוח האמונה של מי? של יוסף הצדיק. שכשרצו לבזות אותו, אשת פוטיפר, כאשר הוא נמנע מלקיים את העבירה הגדולה ביותר, ונשכב עמה. אמרה, ראו, הביא לנו איש עברי. גם שר המשכים, ולא זכר שר המשכים את יוסף ואשכחהו, שלא זכר אותו, סך הכול מה ביקש ממנו בקשה פשוטה, שהוא חף מפשע, שיושב ללא עוול בכפו בבית הסוהר, ואנחנו אומרים את זה בסליחות, דענה לי יוסף בבית הסירעה.

מה הוא אומר לפרעה אחרי שהוא רואה כבר שפרעה עומד, נשמתו עומדת לצאת, ואין מי שיפתור לו את הבעיה. הוא אומר לו, ושם איתנו נער עבד עברי. זה הדבר הכי בזוי. הרגע שהם שמעו שהוא עברי על יונת, הם כבר הבינו את הכול. פתאום הם עושים את עצמם, פתאום צדיקי הדול. ויראו האנשים יראה גדולה, ויאמרו אליו, מה זאת עשית? כי ידוע האנשים, כי מפני השם הוא בורח. פתאום יש איזו יראה כזאת, אה, והם פתאום באים אליו, מה נעשה לך?

תשפוט אתה. הוא יודע דבר אחד, שאין שום סיכוי איתם. ואז אומר להם, רבותיי, שאוני והטילוני אל הים ואשתוק הים מעליכם. פתאום, כשהוא גוזר על עצמו, קודם כל הם שמחו שמחה גדולה. אבל את המילה הכי חשובה שממנו אנחנו לומדים, שהוא לוקח את כל האחריות, למרות שהוא אחראי, לא אחראי לזה. כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם. כשאדם בא, כשיהודי אומר בשלי הרעה הזאת, בראי הסער הגדול הזה, אני רוצה שתדעו דבר אחד פשוט:

יהודי יכול לתקן. אבל אם הוא זורק על מישהו אחר, לעולם הוא לא יוכל לתקן. ולכן, כמובן, הם זורקים אותו לים. שוב, זה מחבר אותי לעוד נקודה נוספת. הנושא של יונה גם מעביר אותי חזרה לתחילת הבריאה, כאשר העם חטא, ועשרה דורות היו, מאדם ועד נוח, וכולם הכעיסו, והקדוש ברוך הוא הביא את המבול, ונוח בא, כביכול, השריד היחיד, הוא ובני ביתו, כדי לבנות את העולם מחדש.

והנה, הוא רוצה לדעת, הכלו המים? כמובן, הוא שולח את העורב, והעורב לא רוצה ללכת. לחיה טמאה. היא לא מוכנה ללכת לשליחות. אבל היונה שולח אותה. הוא רוצה לדעת הכלו המים. הכלו המים, האם הקדוש ברוך הוא באמת עבר ממידת הדין למידת החסד והרחמים? כתוב: ולא מצאה יונה מנוח לכף רגליו, ותה שובה לה ולטיבה, כי מים על פני כל הארץ.

המים זה יסוד היסודות ועמודים של קיום העולם. המים באו כדי לטהר את האדם. המים באים לומר לנו שהתורה משולה למים. אוי, קול צמא וקול צמא לכל המים. אין מים? אל התורה. היונה לא מצאה לכף רגליו מנוח, כי יודעת בגלות אין לה מה לחפש. היונה מטרה של האחד והיחידה, היא יונת השלום. להביא את האהבה, את האחווה, את השלום, בעולם כולו, לאורך כל הדרך, על פני כל המים.

והנה, לעת ערב אנחנו יודעים, כאשר אנחנו יודעים שהאדם פתאום ערב שימשו, ולא יודעים בדיוק מה סוף האדם, האם באמת נכתבנו לחיים טובים או חלילה לא, והנה עלי זית טרף בפיה. כאשר עם ישראל עומד כולו, ועלי זית בפיו, ואומר, ריבונו של עולם, אל נור העלילה המציא לנו מחילה בשעת הנעילה, למרות הכל, עם כל הבעיות וכולי, אז מבין נוח כי קלו המים, כי באמת ישנה הקלה בשמיים למעלה והקדוש ברוך קיבל את תפילתנו.

זאת הדרך של נוח, שבאמת אנחנו צריכים להיות גם נוח לבריות, נוח לבורא, נוח לכל דבר. זה הדרך של יונה, זה המסלול של יונה, תחילתו במים, סופו במים. זה הדרך של יונה שבא לומר לנו, תדעו לכם דבר אחד, שהקדוש ברוך הוא ויינחם השם על הרעה שדיבר לעשות לעמו. אתה יודע, אנחנו מחכים לנחמה הזאת. ואני אומר לכל עמך ישראל, כאשר ביום הקדוש הזה אסור לנו לפספס את המומנטום של היום הקדוש הזה.

אנחנו צריכים לדעת לא להתחיל לחפש קטגוריה איש על רעיהו. לא יכול להיות שבמוצאי יום הכיפורים כבר הכל נגמר ופותחים חלילה דף שחור. לא דגל שחור ולא עמוד שחור. פותחים דף לבן. מהו הדף הלבן? אנחנו חוזרים הביתה ומתחילים, ילכו מחי אל חי. מתחילים במה? במצווה של הכנת הסוכה. בעשייה. עד עכשיו היינו בכוח המחשבה, בכוח הדרך, כמה חשובה הדרך הזאת, אנחנו ממשיכים עכשיו בכוח העשייה, בדבורים הפשוטים ביותר, בקרשים, בזה, איך לעשות ולהכין כדי לעשות רצון בוראנו, שהוא באמת ירחם עלינו בתקופה הקשה הזאת.

אני מאמין באמונה שלמה שדווקא לפום צערה אגרה. אני מאמין באמונה שלמה שהקדוש ברוך הוא באמת יבטל מעלינו את הגזרה הקשה הזאת, ונוכל להיות, איך אומרים, אור לגויים, ואז יתקיים בנו הכתוב ובאו גויים רבים לאורך. למה? כי מציון תצא תורה ודבר השם ירושלים. כמו שהכהן הגדול, דבריו הם בירושלים. כמו שהכהן הגדול, כשהיה נכנס פנימה, זה היה הרי פלא עצום לראות את הדבר הזה.

לשון של זהורית הייתה שמה. אתם יודעים מה זה בד אדום? וכל עם ישראל מסתכל שמה, ולפתע הבד האדום הזה הופך להיות לבן, ואומרים, יו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו. אולי, לסיום, כשאדם מקריב את עצמו למען כלל ישראל, אתם לא יודעים איזה שכר, איזה עוצמה הזאת, שהוא מילה את השליחות עד הסוף. צריכים לדון כל אדם ואדם, כל שליח ושליח, כל מנהיג ומנהיג, לדון אותו לקו זכות.

כי לקו חובה אפשר תמיד הכי קל לעשות ולחפש ולחטט. בואו נסתכל את החיוב שבו. הפלא ופלא, גם בעבודת המקדש, ביום הכיפורים, כשלוקחים את שני השעירים, שניהם אותו דבר, אותו דוגמה, מפילים גורלות, אחד להשם, אחד מקריב אותו, הכהן הגדול, בבית המקדש, נעימה, בקודש הקודשים. השני, מה קורה איתו? השני נקשר ומגלגלים אותו מהצוק עד למטה.

זה מחסה נראה אכזרי ביותר. אתם יודעים, שכאשר נגזל עליו להיות לעזאזל השעיר הזה לא מוכן לזוז. וכמה שנשאו הכוהנים לא מזיזים אותו. עד שהכוהן הגדול בא באוזנו ואומר לו: תדע לך שהזכות שלך היא לא פחות אם לא יותר מאשר אותו שעיר שהולך להשם. אתה הולך כרגע לכפר על כל עם ישראל, ומזה נלמד מהאנשים שלנו משתמשים במוטיב הזה, שלא זוכרים אותו.

צוק העיתים. צוק העיתים למעשה, נכון, אנחנו אומרים, משתמשים בזה כאשר יש צרה ויש בעיה מסוימת, כביכול בזמן שיש צרה וצרה משתמשים במשפט הזה, צוק העיתים. צוק העיתים למעשה, כתוב שם שהיה איש עיתי המדברה. אדם שבא ממקום מסוים, והוא מלמעלה, מהצוק למעלה, מדרדר את השעיר כדי לכפר על עם ישראל. אז גם כשנמצאים בצער הכי גדול, שאנחנו רואים כביכול שאותו שעיר מתפרק חלקים חלקים, ברגע שהמסירות שלו היא מסירות נפש למען כלל ישראל, הוא הולך בדרך הנכונה ואומר: אני למען כלל ישראל אני מוכן לעשות.

מי ייתן ובעזרת השם וכל אחד ואחד מאיתנו יתרום את חלקו. כל אחד ואחד מאיתנו יעשה מצווה אחת שלא יהיה רגיל לעשות אותה. לא משנה איזה. אהבת חינם, אנחת תפילין שלא יהיה רגיל, שמירה על הדלקת נרות בערב שבת, לא הייתה שמירה על טהרת משפחה. אפילו הדבר הזה הפשוט, שבזמן שאופים לחם לוקחים ומפרישים הפרשת חלק. הדברים הפשוטים שכל יהודי ויהודי זה הסמל שלו.

אכילת כשר, להכניס רק כשר הביתה. הדברים הפשוטים האלה. תארו לעצמכם שעשרה מיליון איש, כל אחד מקבל על עצמו מצווה. עשרה מיליון מצוות כאלה עולים למעלה, בוקעים את שערי השמיים, מזכים את כולנו לקו זכות, והקדוש ברוך הוא מסתכל מן הצד, מחייך ואומר: ניצחוני בניי, ניצחוני בניי. יהי רצון בעזרת השם שניכתב ונחתם לחיים טובים וארוכים.

ומימרת השם עליכם, ויסר מעלינו ומעליכם את המחלה הקשה הזאת, כמו שנאמר: כל המחלה ששמתי במצרים לא אשים עליך כי אני אהיה אדוני רופאיך וברך את לחמך ואת ממך ואסיר אותי מחלה מקרבך, כתיבה וחתימה טובה. אתם שלום, ביתכם שלום וכל אשר לכם שלום. תמיד לחייך ותמיד תמיד לשמוח כי אור זרוע לצדיק ולב שמחה.