הצצה לסוכתו של אברהם אבינו
תמלול השיעור
, וכל טוב סלה. אני רוצה לפתוח דווקא הערב עת צרה ליעקב וממנה ייוושע. העולם כולו בצער. עם ישראל עוד יותר. צרה מאוד מאוד קשה. כולנו בסגר. כולנו פשוט חוששים. כולנו דואגים. אבל אנחנו מאמינים בני מאמינים שהניסיונות האלה באו כדי לחשל את עם ישראל. האמת היא שלי אישית, בערב יום הכיפורים, כאשר עמדתי בתפילת כל נדרי, ואני רגיל לראות את בית הכנסת פשוט מלא מפעילי פה, העם ישראל כולם עומדים והנה פתאום אנחנו מצטמצמים.
מצד אחד זה כאב, גדול, אבל מאידך אני אומר לריבונו של עולם, בשמו של רב לוי יצחק ורדיצ'ה, בערב השלום, סנגורם של ישראל. למרות הכול, ואף על פי כן, עמך ישראל לא מוכנים לוותר. ונמצאים ליד הגדר, נמצאים ליד החלון, נמצאים בכל מקום, כדי, ואיך לעזוב, כדי לשמוע את תפילת כל נדרי, וכדי לשמוע בסוף את נור העלילה, וכדי לשמוע את השופך.
ואתה רואה בדיוק את כל העוצמה של העם הזה, זה פשוט לא יתואר. איך כתוב שם החז"ל, אמרו, מעולם אינך מבין טיבה של אומה זאת. אי אפשר להבין אותה. הנה, בצורות, בבעיות, בכל, פתאום אתה רואה קודם כל אחדות, מסירות נפש, ומעל הכול, שמחה אמיתית, למרות כל הסגר הזה, אנשים רצים ודואגים, כדי שיהיה להם אתרוג, כדי שיהיה להם לולב, כדי לחוג את חג הסוכות, עם כל הצער, עם כל הקשיים האלה ועם כל המגבלות האלה.
ואנחנו מאמינים, בני מאמינים, ומבקשים מבורא עולם, סמוך את סוכת דוד הנופלת. היא לא תיפול בעזרת השם. סוכת דוד לא תיפול, ועם ישראל תמיד יעמוד איתם. אני רוצה לפתוח בסיפור אישי שהיה לי עם מורנו הרב מרדכי אליהו, זכר צדיק וקדוש לברכה, לפני הרבה שנים. לא אשכח, באתי אליו הביתה, וזה היה שלושה או ארבעה ימים לפני חג הסוכות, ואני נכנס לחדרו, הוא אומר, יושב חכם, ואני רואה על שולחנו אתרוג מאוד מהודר.
הוא אומר לו הרב, מה זה? הוא אומר לי, חכם, תקשיב, זה אתרוג שופרא דשופרא, אין לו תחליף, חבל לך על הזמן, אי אפשר לתאר. הוא אומר לו הרב, מאיפה הרב קיבל את זה? הוא אומר, זה בא, איך אומרים, אקספרס מיוחד ממרוקו. תראה איזה אתרוג, מהודר, שאי אפשר לתאר. ואני ככה לתומי, אומר לו הרב, בטח הרב שומר אותו, כדי שבעזרת השם, ביום הראשון של חג הסוכות הוא יוכל לברך עליו ולברך על ברכת שהחיינו וכולי.
אז הוא מסתכל עליי במבט ואומר לי, הס מלדבר, חס ושלום. אצלו, למה הרב? הוא אומר לי, מה? אני מעדיף לברך על האתרוג הכי פשוט של ארץ ישראל, ולא על האתרוג הכי מהודר של חוצה לארץ. אז הוא אמר לי את הפסוק, כמו שנאמרת, אם לא אעלה את ירושלים, עלור שמחתי. אז הוא אומר לי, אתה יודע מה הפירוש? אעלה א', ע', ל', ה', א', אתרוג, ע', ע', ערבה, ל', לולב, ה', הדס.
אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, השמחה שלנו היא, כשאנחנו לוקחים את כל ארבעת המינים האלה, לוקחים אותם דווקא משל ארץ ישראל. תראו כמה חיבוב ארץ ישראל והמצוות שלה, כמה היא חשובה אצל העם. ובאמת, אנחנו מסתכלים, סיימנו שנה ביום כיפורים. היינו באגרע רמה, חטאנו לפניך רחלים ענינו, ריבונו של עולם. היום הרת עולם, היום יעמיד למשפט כל יצורי עולם.
כל הדברים, הכי, הכי, הכי שאנחנו נמצאים, וכל יהודי ויהודי מתחיל בשפל. מה אני, מה חיי, הבל וריק, רימה ותולעה, סלח לנו אבינו כי חטאנו, כל מה שאתם רוצים. ואנחנו נמצאים, אדון הסליחות בוחן לבבות, ואחר כך, בסוף, הנושא הזה של בסיום התפילה, שלמה קיבל נור העלילה, המצא לנו מחילה. כולנו כמו מלאכים. שמע ישראל, השם אלוקינו, שם אחד, ברוך השם כבוד מלכותו.
בדוגמת המלאכים, מעל המלאכים, לגושים לבן הכול. והנה מה קורה. אחרי כל התעללות, התרוממות הנפש, והכול, פתאום אומרים לנו, רבותיי, ילכו מחיל אל חיל, לכו הביתה, קחו קרשים, תקימו את הסוכה הארעית הפשוטה הזאת, עם כמה עצים, עם כמה סכך למעלה. ולא רק זה, תהיו שם. אתה נסתכל, אתה אומר, ריבונו של עולם, הייתי בעולם הרוחני, עכשיו אני יורד לעולם הגשמי הפשוט.
בסדרים חז"ל בא ללמד אותנו דבר אחד פשוט. רוחניות היא דבר חשוב. תפקיד של כל יהודי ויהודי לקדש את החומר ולהעלותו לדרכה של רוחנית. כשאדם נמצא בסוכה, הסוכה הפשוטה הזאת, שימו לב, אשר כדישאנו במצוותיו הצימנו ליישב בסוכה. ישיבה זה לא סתם, ישיבה זה הנאה. ישיבה זה עונג. כתוב שם, כל מי שקשה לו, כל מי שמצטער בסוכה, הוא פטור מן הסוכה.
אסור שיהיה צער. צריך להיות עונג, ולא הפוך, נגע. אנחנו צריכים להבין את המשמעות. הסוכה, רבותיי, דבר אחד פשוט, תשימו לב, כולנו, מי גר בבית ומי גר בארמון ומי גר בווילה ומי גר, כל אחד איפה שהוא גר וכל אחד ברמה שלו ובמעמד שלו וכו' וכו'. והנה הקדוש ברוך הוא אומר, רבותיי, שבעה ימים כולם שווים, כולם יורדים, כולם בתוך הסוכה, כולם קשורים לטבע, כולם ארעיים, כולם נמצאים בצורה הפשוטה ביותר, מגרר רמה, אני לא אומר לבירא עמיקתא, אלא לפשטות, לעם ישראל הפשוט.
כמה חשובים המצוות האלה, הדברים הפשוטים האלה, זה כוחו של העם הזה. בזה הוא נמדד, בסוכה הפשוטה הזאת. אתם יודעים, אברהם אבינו היה בעקדה, בדרגה הגבוהה ביותר. כמעט לא חסכת את בנך את יחידך. המלאכים לא יכלו לרדת, אפילו לעצור לו טייל משחיטה. ויקרא אל המלאך ה' מן השמיים, לא יכל לרדת. איזה דרגה גבוהה, רוחנית, עולמית, שמשפיעה לדורות, ואנחנו צריכים כל הזמן עקדת יצחק, וזכור לנו, ענינו, אלוהי אברהם וכולי.
ובסוף, אחרי העקדה, מה כתוב? ויושב אברהם אל נעריו. ויורד למטה, יורד לפשטות, יורד לזה. תראה את היהודי הזה שבודק את ההדסים, בודק את הערבות. שואל אותי איזה יהודי אחד ליד, שם כשהלכתי לבחור בסופר, אתרוג, הרב שאול, בוא תסתכל, האם זה מהודר, הוא בסדר, או טוב, פחות טוב. תראי יהודי, המצוות הפשוטות האלה זה עמך ישראל.
עמך ישראל מוסרים את נשמתם ואת נפשם על הדברים הקטנים האלה שהם עולם ומלואו. מביאים את זה חז"ל שפעם רב לוי יצחק ורדיצ'יה, בעליו השלום, שנה אחת לא היו שם, בעיירה שגר בה, אתרוגים. הוא חיפש, חיפש אתרוג, ואין. אמר לעוזרים שלו, לשליחים שלו: תראו, אולי ביישוב הסמוך וכו'. הם עמדו בצומת דרכים לקראת החג, והנה הם רואים עגלון עובר, והם מזמרים ארבעת המינים והם מזמר לו ובכיף, מתקייב בדרך.
עוצרים אותו. שלום עליך, יהודי יקר, אולי תמכור לנו את ארבעת המינים. הוא אמר: מה? תמכור ארבעת המינים. מה, אתם השתגעתם? עד שהסרקתי ארבעת המינים עכשיו אצלי בכפר, אני מחכה עכשיו להראות להם את ההידור של המצווה. אמרו לו: תשמע, אם אתה לא רוצה למכור, אתה רוצה לקבל ברכה מהרב לוי יצחק מרדיש, הוא אמר: ברכה אני מוכן.
הוא מגיע, הרב אומר לו: תשמע, תמכור לי את ארבעת המינים. הוא אומר: לא, אבל לא מוכר. שב תעשה איתנו את החג כדי שכולם יזכו בברכה של ארבעת המינים. הוא אומר לו: אני מצטער מאוד, אני חוזר הביתה. הוא אומר לו: יש לי הצעה בשבילך. אם תיתן לי את ארבעת המינים, אני נותן לך עכשיו מכתב עם חתימת ידי, שאתה מזומן לגן עדן, יש לך גן עדן בעולם הבא.
גן עדן, עולם הבא. הוא אומר לו: כן. הוא נותן לי בכתב. רב לוי יצחק מרדיש, פתק, כותב: הרי אני מודיע בצורה ברורה ביותר שהיהודי היקר הזה, משה בן עמרם, בן יעקב וכולי וכולי, מגיע לו, מכר לי את ארבעת המינים, תמורת גן עדן, מהעולם הבא. חתם לו: נקרנו, נקרנו, נקרנו, נקרנו, נקרנו, נקרנו, נקרנו, נקרנו, נקרנו, נקרנו. עכשיו, יהודי הזה מסתכל, אומר לו: הרב, עכשיו מאוחר, איך אני אגיע הביתה?
הוא אומר: תעשה איתנו את החג. נתן לו חדר, הכול טוב ויפה, הכינו לו הכול. בא הרב לוי יצחק, השליח שלו, אמר לו: תקשיב טוב. לך תודיע בכל בתי הכנסת לכל האנשים שאף אחד לא ייתן לו להיכנס לסוכה. את האוכל שלו תביאו לו בחדר שם. היהודי הולך לבית הכנסת, חוזר לחדר, רואה שולחן ערוך עם כל טוב. מה קרה? הרי אנחנו בערב ראשון, צריך לאכול בסוכה.
הוא יורד עם האוכל עם המגש, נכנס לסוכה של חם יישאל. אני רוצה לומר לו: אני מצטער מאוד, אנחנו לא מקבלים אורחן. מה לא מקבלים אורחן? רק אמר איך לו לא מצטער מאוד. הולך לשני, לשלישי, לרביעי, החמישי יקרה, אף אחד לא צריך לקבל אותה. אמר, איפה הסוכה של הרב לוי יצחק? אמרו לו במקום, הגיע לשם. מה זה, הרב? אף אחד לא נותן לי להיכנס לסוכה. אמרו לו: בשביל מה אתה צריך סוכה?
הרי יש לך גן עדן ויש לך עולם הבא. מה אתה צריך סוכה בכלל? מה סתם זמן אני צריך סוכה? הרב, אני חמישים שנה, כל שנה בסוכה. אומר לו: תחליט, או גן עדן או הסוכה. אם אתה רוצה להיכנס לסוכה, תביא את המכתב של גן עדן או גן עדן. אחד מהשתיים. היהודי הזה חושב, חושב, חושב. אומר: כבוד הרב, לא רוצה גן עדן, לא רוצה עולם הבא, לא רוצה כלום.
הנה המכתב שלך, תן לי רק להיכנס לברק לסוכה. הרב עומד ואומר: יבואו של עולם, תראה איזה יהודים יקרים יש לך. היהודי הפשוט הזה מוכן לוותר על גן עדן, מוכן לוותר על העולם הבא, ובלבד לקיים את המצווה הפשוטה הזאת ישיבה בסוכה. זה היהודי היהודי היקר. ככה נבנית היהדות. זה עמך ישראל. זוכר שהתארחנו, הזכרתי את מורנו הרב מרדכי אליהו.
הייתי פעם בשבת, חתן של הנכד שלו. ואז תראו כמה גדלות ועוצמה של מורנו הרב. אז הוא אמר בלילה, בערב שבת, שכל ילד שיאמר איזה חידוש, ויאמר חידוש טוב, יקבל ממני ברכה ופרס. לכן הבן שלי, חובב, שבליל חיים היה בגיל אולי חמש, שש, אמר לי, אבא, אני גם רוצה להגיד לו משהו, איזה חידוש לרב, כדי שהיא תברך או תיתן לי פרס.
אמרתי לו, בסדר. הוא אמרתי, תשמע, כתוב שאברהם אבינו קיים את כל התורה כולה, ואפילו כי אין מצוות סוכה. מאיפה לומדים את זה? כתוב, והשם בירך את אברהם בכל. בכל, בית, כף, למד, זה ראשי תיבות. בית, בסוכות ישבו שבעת ימים. כף, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למד, למען ידועות דורותיכם, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל.
אנחנו מגיעים, מבסוטים אחרי התפילת שחרית. זה, ואומר הרב, מי מהילדים החמודים שרוצה לומר דבר תורה? פתאום הילד נעצר. לא, לא, אני פוחד וזה. אמרתי לו, בוא'נה, בוא'נה. נתתי לו לשתות כוסית, לא יודע איך הוא שתה. עזר, ואז הוא אמר לו את זה. הרב בא, בירך אותו, ואמר לו, אני אגיד לך משהו משמו של הבבא סאלי. אמר לו, מה? אמר לו, תראה, אמרת שלוש פעמים, הזכרת את סוכות.
כל האזרח בסוכות ישבו שבעת ימים, כתיב חסר, המילה סוכות. כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, כתיב חסר. למען ידעו דורותיכם, כי בסוכות הושבתי איתי, בעיני ישראל, כתיב מלא. אומרים לו, שמעתי מהבבא סאלי, שהסוכה הראשונה זה בית המקדש הראשון. הסוכה השנייה, כתיב חסר, בית המקדש השני יחרב. הסוכה השלישית, למען ידעו דורותיכם בעתיד, זה בית המקדש השלישי שייבנה במהרה בימינו, ושם הכתיב מלא, שם כבר לא יחרב לעולם.
אז ראינו בדיוק העוצמה של הצדיקים האלה, כמה שיש לה משמעות. האמת היא בחג הסוכות אנחנו רואים אחד הדברים שמעניינים מאוד, שיש לנו את האושפיזין. האושפיזין אלה אבות העולם שמבקרים אותנו כל יום. חז"ל אומרים: ביום הראשון זה אברהם, אחר כיצחק, אחר כיעקב, אחר כמשה, אהרון, יוסף ודוד. ופעם שאלנו תלמידים: למה לא יבואו בפסח?
סוכה ארעית, משהו פשוט, כולה עלים, עצים וזה, וסחף, ואתה נמצא בחוץ. למה שלא יבואו בליל הסדר, כשיש לנו את כל טוב ואנחנו נמצאים, יושבים ישיבה וחירות, ולא נקבל אותם בצורה הכי מכובדת? כנראה שהאבות שלנו, כל העולם הגשמי הוא רק אמצעי לקיום העולם הרוחני. אברהם אבינו, רבותיי, לא פחות ולא יותר. והשם בירכת אברהם הכול. אברהם כבד בכסף, בזר, בכול יש לו.
ואיפה הוא גר? ויהל אברהם. נמצא בעול, נמצא פשוט. שום דבר. הוא עומד בחוץ, כל המטרה שלו בעול בחום אולי יקבל. עוד אורח, עוד זה, עוד זה חכם אחר כך. אז חז"ל אומרים שבזכות שהוא קיבל את האורחים, שם הקדוש ברוך הוא נתן לבניו את מצוות חג הסוכות. כמה חשובה הכנסת האורחים. כמה חשובה כשאתה מקבל ואדם מוכן לתרום חלקו ולתרום בכיף, כשהשני נהנה וטוב לו, שגם לך טוב.
אותו דבר גם יצחק אבינו. איפה הוא תיקן את התפילה שלו? ויצא יצחק לסוח בשדה. הוא נמצא בשדה, שם הוא מתפלל, שם הוא עם הטבע. שימו לב, זה מסמל לנו בכל אופן את הסוכה הזאת. משה רבנו, ואהרון, רועה. איפה רועים נמצאים? שוב פעם, נמצאים ביער, נמצאים בסדה, נמצאים בטבע, חיים בטבע. שמעתי פעם שכל הטבע כולו הם הראשונים שמקבלים את השבת.
שכתוב, אז ירננו כל עצי היער מלפני השם. לכן הרבה מקובלים שהיו בצפת היו יוצאים ליערות, וכדי לקבל את השבת יחד עם העצים, עם הצומח והחי. יוסף הצדיק, אנחנו רואים בדיוק אותו דבר. כל מה שיעלו אותו לגדולה, מה הוא אומר? אמר לו פרעה, תשמעו צפנת פניה על פיך יש שקל עמי. אמרו לו, אני יוסף, אני לא מחפש את זה, אני באתי לשלחות למלא תפקיד.
אותו דבר גם משה רבנו. רצו המצרים להמליך אותו במקום פרעה. כשראו את כל הניסים שהוא עשה אחרי המכות, אמרו לו, יש לי תפקיד, באתי לשליחות. אני לא מחפש את השרה, אני מחפש את השליחות, אני מחפש את המצווה, איך אני יכול לקיים אותה. ולכן גם שבעה, ארבעת המינים שאנחנו לוקחים אותם, ושימו לב, נכון שחז"ל באים ואומרים לנו שהם למעשה משולים לעמך ישראל.
האתרוג שיש לו טעם וריח, והלולב שיש לו טעם ואין לו ריח, והדס יש לו ריח ואין לו טעם, והערבה אין לה טעם ואין לה ריח. אבל מעניין מאוד במה אנחנו מסיימים בסוף, במה אנחנו מבקשים את הברכה על הגשם. אנחנו מבקשים את הברכה על הגשם, ולא פחות ולא יותר, דווקא עם חמישה בדי ערבה שאנחנו מכים בהם בקרקע, ואנחנו מבקשים מבורא עולם.
גם אלה שאין להם טעם וגם אלה שאין להם ריח, מהם למעשה היזהרו מבני עניים, כי מהם תצא תורה. זה הערבה. על מה? היא נמצאת על ערבי נחל. אין לה לא טעם ולא ריח. אבל יכול להיות שאנחנו לא מבינים, אולי התוכן שלה, הפנימיות שלהם, כמה יש למשמעות בנושא הזה של ארבעת המינים האלה. פעם הסברתי שלמעשה, יש לנו שבעה ימים בחג הסוכות.
שבעה ימים בדרך כלל זה השלמות, זה הטבע. אם נסתכל גם על ארבעת המילים, חז"ל פשוט איגדו אותם למעשה, הם גם מקבלים שבע. מקבלים אטרוג אחד, לולב אחד, שני בדי ערבה, שלושה הדסים, ביחד לשבעה. זאת אומרת, השלמות הזאת של הביחד, כמה יש לה משמעות בדבר הזה. ויש לנו עוד נקודה מאוד מאוד חשובה, שהיא נמצאת בחג הסוכות. בחג הסוכות אנחנו זוכים ללא פחות וליותר.
רבותיי, לשמחה הגדולה ביותר, וזוהי שמחת החג. אנחנו יודעים, אנחנו מוזמנים, כתוב בצורה הברורה ביותר, ושמחת בחגך. רק בסוכות. שמחת בחגך. שיש להם עוצמה אדירה, שיש להם מהות ומסר לנו. אל תיבהלו. אנחנו נמצאים כאן. אנחנו בעיקר בעיקר. בלילה השביעי כולם צועקים: ענה ה' משענה, עושים משענות, הקפות, כל הדברים האלה, למענו דומים, תשימו להם.
זה כנגד זה עשה אלוקים. אלוהים נתן לנו. בגלל עוונותינו. עשרים ואחת יום שהם נקרא מימי בין המצרים. מ-17 בתמוז עד תשעה באב. עשרים ואחת יום. כנגדם מה קיבלנו? קיבלנו עשרים ואחת יום. מראש חודש תשרה עד יום הושענה רבה. ואם נסתכל עוד יותר ונעמיק עוד יותר, למה מה פירוש המילה "ענה" השם הושיעה נא? נא זה בגמטרייה 51. מראש חודש אלול עד ליל הושיעה נא רבה או יום הושיעה נא רבה זה 51 ימים.
51 ימים האלה, שימו לב, אנחנו מבקשים. זה למעשה מעל, אנחנו עם ישראל ומעל המלאכים, מעל הדרגות. הרי יש לנו בעולם כולו, על פי חז"ל, 50 שערי בינה, כנגדם 50 שערי טומאה. זה כנגד זה עשה אלוקים. עם ישראל ומשה רבנו הגיע ל-49, יש אומרים שרבי עקיבא הגיע ל-50. אבל עם ישראל, בכוחות הפשוטים, בעוצמה המשותפת ביחד, מגיעים למה?
ל-51. ענה השם הושיעה נא. אנחנו מבקשים שהקדוש ברוך הוא יושיע אותנו, ובעיקר בעיקר בתקופה הקשה הזאת שאנחנו נמצאים בה. אני אומר לבורא עולם, ואני חושב רבים כמוני, ריבונו של עולם, ובכל השנה הזאת עמלנו. ואנחנו מגיעים בסוף חג הסוכות, ומגיעים במה אנחנו מסיימים את התורה שלך. אנחנו מסיימים את התורה שלך, וזאת הברכה אשר ברך משה, איש האלוקים את בני ישראל.
משה רבנו לפני מותו, במקום שידאג ויקברו אותו, מה יהיה אסור, ומה זה, יצווה לבניו אחריו, שום דבר. אומר הציווי, הכי חשוב זה לתת ברכה לעם ישראל. זאת הברכה שברך משה איש האלוקים. מתי אדם הופך להיות איש האלוקים? כשהוא מברך את עם ישראל. אם הוא לא מברך את עם ישראל, הוא לא יכול להיות איש אלוקים. רק כשיהודי נמצא בתוך עם ישראל, חי בתוך העם, מרגיש כואב את כאבם ומצטער בצערם, ואחר כך הוא זוכה גם לשמחתיו.
לכן, אצל מרדכם בסופו של דבר אנחנו יודעים בדיוק לא קעת עינו ולא נסליחו לכולם. כשכל כולו היה קודש קודשים, זה היה מעל עם ישראל. כשאני מסתכל ומביט ואני רואה בסוף חג הסוכות, בשמחת תורה, שלוקחים את ספרי התורה, שלצערנו השנה יהיה לנו קשה מאוד מאוד להסתובב איתם ולצאת החוצה ברוב העם הדרת מלך ולומר שישו ושימחו בשמחת התורה.
איך עמך ישראל, וזה לא משנה מי ומה, קרבים ובאים משקיעים את ספר התורה, מחבקים את התורה, ומתחילים, הולכים בתהלוכה. אני זוכר שנה שעברה הייתה תהלוכה של ספרי תורה, ואיתו מגיעה איזו אישה. הרב, אני רוצה לשאול אותך שאלה פשוטה, אבל אישית, כן, באמת היא תשמע, אני בנידה, אני יכולה ללכת בתהלוכה של ספר התורה. אמרתי, אשריכם ישראל, תראו מה היא חושבת בתורה הזאת.
אמרתי לה, מותר לך ללכת, כמובן, לא לנגוע בספר התורה, ללכת אחרי וללכת, ולזרקה סוכריות, ובאמת, אם כל הנשים ביחד התחילו בשירים ובמצלתיים, הזכרותת האלה שהיו ככה מפייטים ושרים, אתה מסתכל ואתה רואה, זה כוחו של עם ישראל, זהו חג הסוכות. אנחנו צריכים, מבקשים בגריבונו של העולם, סכך אותנו מלמעלה, תפריד את כל המחלה הזאת, את המגפה הזאת, תוציא אותה מאיתנו.
אנחנו מבקשים ממך, אנחנו ממתינים, לא רק שתסמוך את סוכת דוד הנופלת, כולנו ממתינים לדבר אחד, כולנו ממתינים שלעתיד לבוא, איפה אנחנו נשב? איפה אתה תושיב ותעשה סעודה לצדיקים? בסוכתו של לוויתן. עורו של לוויתן יהיה סוכה. אחד הדברים המדהימים לפעמים, הרי הלוויתן הוא חיה רעה, הוא חיה טמאה. דווקא לעשות סוכה מעורו של לוויתן, אפשר לעשות סוכה, אדרבה, מעורו של תיאו, של בעל חיים כשר, למה לעשות מבעל חיים טמא?
לכל בעל חיים יש תפקיד, ולעתיד לבוא, כשבעל החיים הזה ימלא את תפקידו, הקדוש ברוך הוא ייתן לו את זכרו. גם לחמור שהוביל את כל המסע במצרים, ולא יתלונן. והחמורים האלה שלא יתלוננו, הקדוש ברוך הוא נתן להם פטר חמור, מצווה וברכה גדולה מאוד, שהם זוכים לה. אתם יודעים מה זה פטר חמור? איזה זכות אנחנו זוכים, ופודים אותו בפדיון לאותו בעל חיים שלא כשר.
אותו דבר גם, אותו לוויתן, אותה חיה, אנחנו יודעים בדיוק. שעונה הנביא קראנו ביום הכיפורים. היכן הוא התפלל? במעי הדגה. הדגה הזאת, הגדולה הזאת, הלוויתן הזה, לוויתן זה יצרת לשחק בו. מה פירוש יצרת לשחק בו? יש לו תפקיד. זה שהוא בלע את יונה דווקא מתוך התהום, מתוך ה... בלב המים יונה מתחיל להתפלל משם. מתוך הטומאה באה הקדושה.
לעתיד לבוא, גם זה יהיה כשר. הלוויתן יהיה כשר. וכמובן, יעשו בו סעודה לחכמים. אני אסיים בסנגוריה. והזכרנו את רב לוי יצחק ברדיצ'ן. נסיים בו גם כן. אומרים שרב לוי יצחק, הרב השלום, היה תמיד אוהב להכניס את הסוכה שלו, מזמין את כל העניים. שאלו אותו הרב: למה אתה לא מזמינת את נכבדי העיר, את נכבדי היישוב, את העשירים?
למה אתה מזמינת רק את העניים? הוא אומר, אני אגיד לכם למה. שכאשר הקדוש ברוך הוא יעשה סעודה לצדיקים ויזמין אותם בסוכתו של לווייתן, אני אכנס, תרצה להיכנס, תגידו לי, אדוני, אנחנו מצטערים מאוד, יש כניסה פה רק לצדיקים בלבד. אני אומר, תקשיב טוב לממונה שם, לשומר בכניסה. גם אני, בסוכה שלי הכנסתי את אותם אנשים הפשוטים.
אז אם אני הכנסתי את האנשים, גם אתה תעשי אתי חסד ותיתן לי להיכנס לסוכתו של לווייתן. אנחנו כולנו תפילה. באמת, שהאבות הקדושים והאושפיזין, האורחים הנכבדים, יעמדו כולם להם שבעה, ואני תמיד אומר את זה. רבותיי, אברהם, יצחק ויעקב, אלה שלושת ההדסים. משה ואהרון, שני בתי ערבה. יוסף זה הנולב, דוד זה האתרוג. אלה ארבעת המינים ואלה שבעת האושפיזין.
אני מאמין שכשיעמדו בשבוע הקדוש הזה, לפני ריבונו של עולם, נגידו ריבונו של עולם, אסר מעל עמך ישראל כל נגע ומחלה. ברוך אתה השם, רופא חולה עמו ישראל. ומאצלי הקטן שבכם, כל המחלה ששמתי במצרים, לא אשים עליך, כי אני אדון רופאיך וברך את לחמך ואת ממך ואסיר אותי מחלה מקרבך. בעזרת השם שלנו חג שמח, ברכה והצלחה. אל תדאגו, בעזרת השם, כפי שאמרתי, מתוך הצער, איך אומרים? מוריד שאול ויעל.
בורא עולם ודאי יעלה אותם מלמעלה ויוציא את כל הצרה הזאת מעלינו ומעל. כל עם ישראל ומעל העולם כולו. והיה השם למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד. חזקו ואאמץ לבבכם. חג שמח ומבורך. ברכה והצלחה בכל מעשי ידיכם. אמן ואמן.