האתגרים של יוסף

תמלול השיעור

השלום והברכה לכל צופינו ומאזינינו, ברכת השם עליכם. פרשת השבוע, פרשת וישב, אנו מתחילים למעשה כל הנושא של יוסף ואחיו. עד כה עסקנו בנושא של האבות, אברהם, יצחק ויעקב, ועכשיו אנחנו עוסקים בבנים. פרשה מאוד קשה, מסובכת, מעורפלת, גדול הנסתר מהנגלה, ותמיד יישאלו השאלות, שחלק מהשאלות אין עליהן תשובה, כי הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם.

וכאשר בורא עולם רוצה להוביל מהלך מסוים הרבה פעמים אנחנו כולנו ככה מביטים ומסתכלים מה קרה, למה, איך, זה לא יכול להיות, זה לא מתקבל על הדעת, זה לא נתפס במציאות. רק דבר אחד אנחנו צריכים לדעת, שהעם הזה חי לא במציאות, חי מעבר לטבע. אנחנו בעזרת השם תחילת שבוע הבא, נדבר על זה בשבוע הבא, כמובן, נחוג את חג החנוכה, גם שם הרבה שאלו מה זה יהודה, מכבי וחבריו ואנשיו הולכים להתאבדות של מעטים נגד רבים.

כנראה שהעולם היהודי הוא תמיד מעטים נגד רבים ותמיד מעבר למציאות. תחילת הפרשה, אנחנו רואים וישב יעקב בארץ מגורי אביו, בארץ כנען. רש"י אומר לנו כאן, ביקש יעקב לשב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. וכי באמת ליעקב אבינו, אחרי כל התלאות שהיו לו, לא מגיעה לו קצת שלווה? כנראה שגדולי העולם, והשלווה היא מעבר להם, והשלווה האמיתית היא מה הם יכולים לתת ולהעניק לדורות לעם הזה.

ומעשי אבות, סימן לבנים. וכאן אנחנו רואים באמת מקרה מאוד מאוד מעניין של אחים פתאום מגיעים לדרגה הנמוכה ביותר כדי להרוג אח ולאבד ראיות, וכל זה מדוע. אז נכון, התורה אומרת לנו, אלה תולדות יעקב, יוסף בן 17 שנה וכולי, ישראל אהב את יוסף יותר מכל אחד כבן זיכונים מולו. האם בגלל אהבת יתר של האבא מגיעים האחים והם בוגרים ואנשים בעלי משפחות, עד לנקודה השפלה ביותר לרצח?

האם בגלל שהוא חולם חלומות צריכים להרוג אותו? האם בגלל שהוא מביא דיבתם רעה אל אביהם, הם היו צריכים להיגע? הרי אלה הסמל, לשבטי העדות לישראל, מהם אמור לצמוח עם הנצח. אלא כנראה שכבני אדם, לכולנו יש נפילות, וכבני אדם הרבה פעמים אנחנו לא רואים את דרכו של הבורא בעיניים שלנו. כל הנושא של יוסף ואחיו, אני חושב שצריך להדליק נורה אדומה, לכל בית ובית, וכל משפחה ומשפחה, שאדם צריך לדעת שלא יפלה בין ילד לילד, אדם צריך לדעת שלמעשה, גם אם יש לו עדיפות מסוימת, על ילד מסוים, הוא לא צריך להפגין אותה כלפי חוץ.

כי לאדם, אנחנו יודעים, וזה לא משנה מיהו, ואנחנו לא מלאכים, יש גם לפעמים נפילות, ויש אהבה ויש תאווה ויש קנאה ויש תחרות והכול. הרבה פעמים אנחנו רואים גם בחיים היום-יומיים שלנו, אתה רואה אדם שהוא גאון ומטיף לעולם כולו, ופתאום יש לו נפילה כזו גדולה, ואתה אומר, רגע, רגע, מה קרה? מה, זה מה שמגיע לו? זה מה שהוא צריך לעשות? הוא לא מתבייש?

אנחנו בני אדם, ככל שאדם גדול יותר, יצרו גדול ממנו. אחד מחכמי הסוד אמר, שלעניות דעתו, כל השנאה של האחים ליוסף, לא הייתה לא בגלל החלומות ולא בגלל אחוות יתר של יעקב, אלא הם ראו במערכת הזאת של האבות מי אמור להוביל וליצור את עם הנצח. והם ראו כך. הם ראו שלאברהם אבינו נולדו שני בנים, יצחק וישמעאל. את ישמעאל הוא הזיז הצידה, הוא לקח את יצחק להמשיך בדרך, את השושלת.

יצחק, היו לו גם שני בנים, עשיו ויעקב. הוא הזיז את עשיו לצד ולקח את יעקב, ויתן לך אלוהים את ברכת אברהם, ואתה ממשיך בדרכו של אברהם. והנה השבטים שבטי העדות לישראל בעתיד, ראו דבר רגע רגע. מה עומד לקרות? יכול להיות דבר כזה שיעקב עומד לקחת את יוסף מכל בניו, שהוא יוביל ואנחנו נזיז הצידה? זה לא בא בחשבון, כי בין איש אחד אנחנו.

גם אנחנו גורם, גם אנחנו חלק מהפאזל הזה, ולכן עדיף שאחד ילך ויישארו אחד עשר, מאשר ילכו אחד עשר ויישאר אחת. אבל הם לא הבינו שגם יעקב אבינו הבינו רק מאוחר שהגיעה העת שמי שיוביל את הרכבת כדי לקיים ולבצע הלכה למעשה את ברית בין הבתרים, כדי ליצור את עם ישראל שם, הפעם, ולא במקרה כנראה מלמעלה, הפעם זה יוסף. כי בית יוסף הוא להבה.

לכן הוא מוסר את המפתחות בידיו של יוסף, ואנו רואים את המשפט המדהים שמזכיר לנו גם שליחות נוספת. ויאמר אל ישראל, הלא אחיך, ויאמר לו, הנני. ויאמר לך נרא יש לו השלחך. לך וישלחך. המילה "הנני" ואשלחך זה מזכיר לנו את הניסיון של העקדה. אומר יעקב, קח את המפתחות של הקטר, תתחיל לנוע, תדע לך. יהיו לך טחנות בדרך, טחנות מאוד קשות, טחנות מאוד בעייתיות.

הפעם אתה צריך להוביל, הפעם תדע לך דבר אחד, אתה עומד בניסיונות קשים ומרים. ואני מקווה מאוד מאוד שתצליח לעבור אותה. הוא יודע שהחיים שלו שונאים אותו. כרוב, וישנאו אותו ולא יאכלו לדברו לשלום. הוא יודע שלא מצפים לו שמה עם זרי פרחים. וכאשר הוא מגיע לשכם, וימצאהו איש והנה טועה בשדה. וישאלהו האיש לאמור מה תבקש.

פה דבר גם לא ברור, בדרך כלל, כאשר אדם מחפש דבר מסוים, חוב או כתובת או משהו, הרי הוא ילך לשאול, סלח לי, אדוני, איך אני מגיע למקום פלוני? והנה, אנחנו רואים משהו אחר. אותו איש שואל אותו מה תבקש. אז נכון שרש"י מסביר לנו זה המלאך גבריאל. ראיתי פעם הסבר מדהים של רבי ישראל בעל שם טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה, שאומר, לכל אדם יש תפקיד בעולם.

אומר, וימצאהו איש, זה אדם רגיל שכל התפקיד שלו בחיים, להזיז את יוסף להוביל אותו כדי להמשיך ברכבת שבסופה תגיע למצרים. זה כל התפקיד שלו בחיים. אחד מחכמי הסוד אומר, הוא ניסה לרמוז לו. הוא אמר לו, את מה תבקש? הוא אמר לו, את אחיי אנוכי מבקש, הגיד עליה איך אין מורים. ויאמר האיש, נסעו מזה. הוא רמז לו, נסעו מזה, זה שנים עשר בגימטריה.

הם לא רוצים להיות שנים עשר שבטים. שמעתי את זה, נרחא תדע לכם, תיזהר. ויולך יוסף אחריך וימצא עם בדותם. וכאן הנפילה הגדולה ביותר. בטרם יקרב עליהם, הם לא רצו אפילו, עד כדי ככה אפילו, להתקרב. זה מלמד אותנו דבר אחד, גם אם יש לי מישהו שאני לא מסכים איתו, הדרך שלי שונה, אפילו עוינת, בואו נשמע אותו. יכול להיות שממש הוא נלמד.

למה לפסול אותו לגמרי? המשפט הזה, לא רוצה לשמוע אותך, מי אתה בכלל, זה בניגוד לגמרי לדרכה של תורה. ובטרם יקרב עליהם, כי הם ידעו דבר אחד, ייתכן שייקרב עליהם, יאמר להם, אני באתי בדרכי שלום, באתי בשמו של אבא, יכול להיות שבאמת זה יהיה מי יירגעו, אבל הם לא רצו בכלל אפילו לירות מרחוק. וישר מתכננים. לכו מן ההרגבה ולשלכו באחד הבורות.

רבותיי, עומדים עשרה, ואתה אומר, ריבונו של עולם, כולם בדעה אחת? כולם כאיש אחד? מה קרה כאן? על הנושא הזה של מכירת יוסף, אנחנו משלמים עד היום, על אותה שנאה שאין לה הסבר, ולא סתם שבטי יעדות ישראל. והנה, באותו רגע שתכננו פשוט להרוג אותו, אנחנו רואים כאן למעשה שתי דמויות. שנכנסות לתוך המערכת הזאת. ראובן ואחר כך יהודה.

ראובן, גם הוא איתם בדעה הזאת. גם הוא באמת הבין שגם הוא אמור לאבד את הבכורה בגלל יוסף יותר מכולם. אבל דבר אחד נגע לליבו, האחריות. אדם שצריך לקבל אחריות, הוא יודע דבר אחד, של מי שיפנו באשמה למי שאבא שיפנה. רק ראובן, אתה הבכור. בכורי אתה כוחי וראשית אוני. והוא ניסה בדרך לא דרך. אנחנו רואים בדיוק מה הוא אומר.

וואי אומר, לא נקנו נפש, אל תשפכו דם, שליכו אותו לבור הזה, למעם נציל אותו מידם להשיבו לביד. אומר לו הקדוש ברוך הוא, אתה ראובן, הכוונה והמטרה שלך, אתה כל כך נכונה, להשיבו אל אביו, והכוונה לא רק לאביו יעקב, אלא לאביו שבשמיים. חייך שמזרעך יצא על נביא הושע, והוא יבוא וינבא להשיב את ישראל לאביהם שבשמיים, שנאמר שובה ישראל עד השם אלוקיך.

זה להשיבו אל אביו. כל המטרה שלו הייתה להחזיר אותו אל אביו, כי הוא ידע בדיוק שבמצב הזה אי אפשר היה למנוע. בהמשך ייתכן והייתה רגיעה מסוימת, כי הדבר הזה, זה בא מלמעלה, הוא גם לא מובן. והנה האיש שאמור להוביל את עם ישראל, שממנו תצא למעשה המלכות יהודה, תוך כדי אומר, מה בצע? כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו.

פתאום הוא אחינו. פתאום הוא מתחיל להסתכל ולהבין ולראות מה קרה להם, מה קרה כולם בדעה אחת. אם יש מסלול שבורא עולם בונה ואנחנו לא מבינים אותו, ופתאום הוא קורא לו אחינו. בכל זאת אחינו. אנחנו מאמינים בדרך. אנחנו יודעים שהוא לא מגיע לו להוביל לבד את עם ישראל, אבל הוא אחינו בכל זאת. והוא ממשיך עוד פעם. שימו לב, רבותיי, את המולד של אחיו, של אחים.

ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו. ושוב פעם, וידנו אל תהיה בו כי אחינו בשרנו הוא. מה בסיום? וישמעו אחיו. כשאדם רואה את חברו כאח, קרע, לא קרע, אז לאט לאט שוקעת האיבה, שוקעת השנאה, והנה, וישמעו אחיו. קראק פה משהו מעניין, והמסלול מתחיל ללכת, ויוסף נמכר, אבל אנחנו רואים דבר אחד, שגם המסלול הזה הוא לא כל כך ברור.

אני זוכר לפני הרבה הרבה שנים, באתי לפני מורנו, הרב מרדכי אליהו, זרק צדיק וקדוש לברכה, אבל אמרתי לו, הרב, יש לי פה מאמר מאוד מעניין שיפתיע את הרב. הוא ככה בנחת רוח, אומר, נו, חכם, מה יש לך לומר? אמרתי לו, לעניות דעתי, לאחר כך הבדיקה מעמיקה, אני חושב שהאחים לא מכרו את יוסף, ולא ידעו אפילו במכירתו. ואומר לי, הכיצד?

אמרתי לו, זה מתחיל בהתחלה בצורה פשוטה. ברגע ששמו אותו בבור, ואחרי שהם הלכו משם, ראובן מגיע לבור, וישב ראובן לבור, והנה, אין יוסף בבור. ומה הוא אמר להם? וישב אל אחיו ויאמר אל דיננו, ואני אנה אני בא. היו צריכים לבוא ולומר לו. תהיה רגע, אנחנו לא מכרנו אותו. נמצא על היבה, אבל מכרנו אותו. הם כנראה נבהלו, כולם הלכו לבור ולא מצאו אותו, ולא הבינו מה שקורה.

לכן, לעניות דעתי, בזמן שהם הלכו לאכול לחם, הרי לא ישבו ליד הבור. הם היו כנראה במרחק מסוים מהבור. כשהיו במרחק מסוים מהבור, לא שמעו, כי לא רצו לשמוע את הצעקות שלו, ובאמת הוא צעק, כי אחר כך מסבירים שבהתחננו אלינו ולא שמענו, והנה גם דמו נדרש. וכאן עברו אנשים מדיינים, שמעו צעקות, הוציאו את האיש מהבור, אחר כך באו איש מאלים, הוא נמכר כמה פעמים, ואז באו אותם, הנה, אנחנו יודעים, באו המדיינים, מכרו אותו למצרים. זו הדרגה, שלב האחרון.

אגב, אחד מחכמי המוסר אומר שבמילה "קטון את הפסים", מרומזת. כמה פעמים נמכר יוסף. אז אומרים, פסים, פה, סמ"ך, י"ד, מ"ם, פוטיפר, סוחרים, ישמעאלים, מדיינים. נמכר ארבע פעמים. ואז מה שקרה, ברגע שהוא מגיע, והוא מגיע למצרים, ואנחנו נראה את זה כשהוא כביכול מתוודע אל אחיו, הוא אומר לו, אתם שלחתם אותי הנה. אלוהים.

אז נכון, כתוב, מכרתם. הכוונה, הייתם גורמים למכירתי. זה שירת אותי בבור, ואני צעקתי, אתם הייתם גורמים למכירתי. ואני ככה שמח וטוב לב שהנה, איזה תגלית גיליתי. הוא ככה מחייך, אומר לי, טוב ויפה, קלעת לדעת גדולים. אבל עוד מישהו אמר. אמרתי לו, מי עומד הרשב"ם? הרשב"ם והביא את הראיות, כפי שאני ציינתי אותן, ואמרתי לו, אם קלעתי לדעת גדולים, הוא אמר, כן, אז הרי זו זכות שבאמת כאן, במקום הזה.

וכאן אנחנו לומדים עוד דבר. כל המקרה הטרגי הזה, כל אחד ואחד מתחיל ללמוד למה זה קרה. ובמה הוא אשם? ומה הוא יכול לתקן? ואני חושב שבפרשה הזאת, ראשית, יעקב אבינו, ואם אין יוסף להנחם, אין יעקב להנחם, הנה, ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה ואבק אותו אביו. אני חושב שגם יעקב גילה מאוחר מדי את השנאה ביניהם, לא תיאר לעצמו עד כדי כך.

בכלל, חכמי הסוד אומרים שברמז אמר להם, חיה רעה אכלת הוא. את הרוב מטורף יוסף. חיה רעה, יש לכם יד במעל, אני מרגיש. למה כל השבטים נקראים גם חיות, יהודה גור-ארייה, דן נחש יששכר חמור גרם, כל אלה, חיה רעה אכלתו. נתה לכם יד, רק הוא לא ידע לזהות במדויק. אני בטוח שיעקב אבינו יושב ועושה חשבון נפש ורואה מה גרם לדבר הזה.

הוא לא תיאר לעצמו שזו בדרגה כזאת. לכן כשהוא שלח את יוסף, לך לראה את שלום אחיך, תעשה איתם שלום. תשנה את הכיוון. אל תביא את דיבתם רעה אליי. תנסה לסנגר עליהם ולא לכתגר. כמה מוסר השכל יעקב אבינו מלמד אותנו. ובואו נלך במסלול. הוא מגיע, וכשהקדוש ברוך הוא רוצה להוביל מהלך, אפילו את יוסף הוא מביא עם אורחת גמלים, שמה הם נושאים?

רבותיי, הנה, נושאים, אורחת גמלים, נכות, צירי יבלות. הנה. ואנחנו יודעים דבר מאוד מעניין. חכמינו אמרו, הביא את זה בן איש חי, אומר ברגע, כדי שהצדיק לא יסבול, כי בדרך כלל בדרכם הם לוקחים יתרן ונפט וריחות לא נעימים. אבל אם כבר הוא סובל, אבל הוא סובל כדי לצאת לשליחות למען אביו, כי אביו שלח אותו בשליחי מצווה לא ניזוקים, אז בואו ניתן נעדן לו קצת את השליחות שהוא לא מבין אותה.

נכות צורי יבלות. אז אומר רבי איש חי, הבשמים האלה מרמזים לו דבר אחד, שהוא ניצל. נכות נ', צדיק צורי, לוט ל', ניצל. הוא ידע שהוא אמור להילצל. ובורא עולם הביאו אותו היכן, לניסיון הקשה ביותר. רבותיי, שלושה דברים, או בשלושה עבירות אדם יהרג ובל יעבור. עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות. לעניות דעתי, הדבר הקשה ביותר לעמוד בו בכל הפיתויים הקשים האלה, זה הנושא של גילוי עריות.

זה יצר התאווה שמעבירה את האדם, וקשה לו מאוד מאוד להתמודד. והתאווה נמצאת בכל מקום ולכל אדם יש ירידות. וכאן יוסף נמצא בניסיון הקשה ביותר. מול מי? יש את אדוניו. מוריי ורבותיי, הוא נמכר לעבד. הרי גם אם הוא היה עושה את זה עם אשת אדוניו, את אותה עבירה, אף אחד לא היה בא אליו בטענות. הוא נתון לחסדיה, הוא עבד.

יש בכלל מהמפרשים שאומרים, ששר הטבחים ביקש לקחת אותו כביכול, והקדוש ברוך הוא גרם לכך שנסתרס כדי שלא ייקח ולא ישתמש ביוסף הצדיק, כביכול בדבר הקשה ביותר, בזנות. והקדוש ברוך הוא סירס אותו. אז מה קורה? קורה דבר פשוט. הוא היה למעשה אמור להיענות לחיזוריה. חז"ל מביאים לנו אחת הנשים היפות בעולם, והנה כדברה יום-יום, ולא שמע אליה נשכב אצלה.

אני רוצה לומר לכם דבר מאוד מעניין. כנראה שיוסף עושה את חשבון הנפש. וכשהוא עושה את חשבון הנפש, הוא יודע שכרגע עומדים בפניו ניסיונות קשים ומרים. אתם יודעים, כשהתורה כותבת את ה... בפרשה, כאשר היא כותבת את הטעמים, גם לטעם יש מסר. ברשותכם, ויהי אחר הדברים האלה, ותישא אשת אדוני ואת עיניה אל יוסף, ותאמר שכבה עימי.

פתאום יש לנו פסק ושרשרת איתו. אנחנו קוראים את זה בימיין. מה קרה כאן? אומר, עד פה. אני מוכן לעשות הכול, רק לא זה. וכאן הוא מביא שתי ראיות מאוד מעניינות. הוא מבין דבר אחד, שעומד בניסיון האמונה גם כלפי האדם, ובעיקר כלפי שמיא. כלפי האדם, הוא אומר לה, איננו גדול בבית הזה ממני ולא חסך ממני מאום מקים אותך באשר את אשתו.

הוא לחץ לי יד, הוא נתן בידי הכול. הוא ביקש ממני רק דבר אחד. הדבר האישי שיש לו בבית זה את. באכעי שערה, אני לא יכול לבטל, להוריד. אמון בא באמונה. אם אני מוריד את האמון, זה כמו מגדל קלפים, זה נופל הכול. אני עומד במצב כזה שאני לא יכול... איך אני יכול להביט באדם שנותן בי אמון ואני פוגע בו? והדבר השני, אני עומד בניסיון הזה, ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, וחטאתי לאלוהים.

אני כנראה חטאתי לפני זה כאשר הוצאתי דיבר רעה על האחים שלי, ולא איבדתי נכון, ולא חשבתי ולא באתי לעומק, ולא ניסיתי לנתח את הדברים שראיתי למרות שנראו לי לא טוב. אני לא רוצה לחטוא כפול, חטא כפול. גם כלפי האדם וגם כלפי שמאיה. וכאן יוסף עומד במצב הקשה ביותר, והנה, איך אומרים? הטרגדיה הקשה ביותר שהייתה לו, ויבוא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית, שם בבית.

ותתפסהו בבגדו למושך עימי, ואעזוב בגדו בידה, ויאנוס ויצא החוצה. רבותיי, כנראה שפה הייתה לו, כה הוא היה לו קושי מאוד מאוד גדול איך לצאת מזה. יש מחז"ל שמסבירים, ויבוא לעשות מלאכתו מלאכתו ממש, כי הוא כבר נשבע. והנה, מעניין מאוד מאוד, חז"ל אומרים, נראה לו דיוקנו של אביו. ותמיד שואלים, במצב כזה, כל הטומאה נמצאת של מצרים, שכל העבודה הזרה שנמצאת מסביב למיטתה, לכל מה שהוא הולך כרגע לעשות, מה זה דיוקנו של אביו?

לעניות דעתי, הוא נזכר באותה שנייה כיצד הוא הגיע לכאן. אבא שלו הטיל עליו את המלאכה. אני לא כמו האחים שלי. לי יש עכשיו משימה. עכשיו התפקיד שלי. אני אמור להיות בעתיד משיח בן יוסף, לבשרת הגאולה. זה מה שההשגחה העליונה הטילה עליי. ואבא הסתכל עליי ואומר לי, אתה רוצה להיות כמו כולם? או שאתה רוצה להיות מעל? ואז נראה לו דיוקנו של אביו.

יש עוד תשובה נוספת שנראית לעניות דעתי. דיוקנו אביו שבשמיים. אומר, ואיך אלה אל אבי והנער איננו איתי? איך אדם צריך שעולה לאביו שבשמיים והנערות איננה איתו? אז הוא אומר, דיוקנו, ריבונו של עולם, איך אני אעשה? הרי אחר כך מה יגידו לי? אני כמו כולם. וכאן, ויאנוס ויוצא החוצה. חכמינו אמרו, הוא ידע כמה שצריך לעלות לו.

לא, וזה באמת עלה לו ביוקר. עלה לו 12 שנה. חכמינו אמרו, עלה לו בעשר שנים, כנגד הוצאת הדיבה שהוציאה על אחד, בכלר חפר. ושנתיים נוספות, זה בגלל שהוא אמר לשר המשקים, כי אם זכרת אני והזכרת אני איתך. ראית שהמסלול הולך ישירות? אל תעצור אותו. אל תפתחו בנדיבים. ויאנוס ויוצא החוצה, אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה הנלסת מציפורניה של המרשעת הזאת?

חייך שהים יאנוס מפניך. הים ראה וינוס, מה ראה הים? ראה ארונו של יוסף. כאן למעשה יוסף ממשיך במסלול. הרי אדם אחר שעכשיו הולך לבית הסוהר ויודע שהוא חף מפשע, כל רגע זה כמו שנה בשבילו. כל רגע הוא אומר, ריבונו של עולם, ומתחיל לשאול, למה? איך? מדוע? מה קרה לי? זה מה שמגיע לי? יוסף לא בא בטרוניה. יוסף יבוא ויגיד, בסוף לא אתם שלחתם אותי הנה, כי האלוהים שלח אותי להחיות עם רב.

בזכותי אני פתחתי את השער. כאן יהיה עם רב, וירבו ויעצמו ותמלחו אותם. וכאן אני חייב, כדי לסיים את התפקיד שלי, אני חייב גם לשוב הביתה. למה? כי אבא אמר לי, ואשיבני דבר. וכיצד אנחנו שווים דבר? ברגע שבני ישראל יצאו ממצרים, פקוד יפקוד אלוקים אתכם, ועליתם את עצמותיי מזה איתכם. אני נעצרתי בשכם, ואת עצמות יוסף קברו בשכם.

יהי רצון שימלא משות ליבכם, לטוביו לברכה, ששון ושמחה, אמן ואמן.