לידת עם ישראל
תמלול השיעור
השלום והברכה לכל טוב סלע, לכל מאזיננו ולכל צופינו היקרים, ברכת השם עליכם. פרשת השבוע, פרשת ויצא, פרשה מאוד מאוד מעניינת, מאגדת בתוכה את עולמו של עם ישראל. כי יעקב אבינו זה אנחנו. כאן מתחיל להיבנות העם ובניין עם ישראל נבנה לא יאומן כי יסופר. דרך יצחק אבינו, דרך הדרישה שלו, לאחר שיעקב קיבל את ברכתו של עשיו, יצחק מבין שהגיעה העת להמשיך את בניין האבות, ומי שאמור לקחת עליו את כל האחריות, למעשה זה יעקב.
היום אני רואה שאותו איש תם יושב אוהלים, הוא יכול להיות גם משדה, אותו איש תם יושב אוהלים יוצא לדרך ובידו אני מפקיד את תחילת יצירתו של עם ישראל. זה כל כך יפה איך שזה מורגש. ויקרא יצחק אל יעקב ואברך אותו ויצווהו, לא תיקח אישה מבנות כנען. הוא אומר לו בצורה ברורה: קום לך פדי נהרם ביתא בתואר אבי אמך ואקח לך משם אישה מבנות לבן אחי אמך.
כמובן הוא נותן לו את ברכתו של אברהם ואל שדה ירבה אותך, יברך אותך ויפריך וירבך ויתן לך את ברכת אברהם את ארץ מגוריך אשר נתן אלוהים לאברהם. אתה ממשיך דרכו של אברהם. אנחנו רואים דבר מאוד מעניין. בשליחות כזאת שליחי מצווה לעולם לא נזוקים. למרות כל הכישלונות בדרך. למרות כל המאמורות. וישמע יעקב אל אביו אל אמו וילך פדי נהרם.
הוא יודע שהדרך אינה סוגה בשושנים. הוא יודע לקראת מה הוא הולך. הוא יודע שאל לבן הערבי לא מתקרבים. אם עשיו הרשע עם כל רשעתו לא יעז להגיע ללבן ולקחת אחת מבנות לבן, זה סימן שהמצב הוא לא הכי טוב בעולם. אבל הוא יודע דבר אחד פשוט. ברגע שהוא קיבל את ברכתו של אביו, הוא יוצא לדרך. הוא יוצא לדרך כדי לבנות את עם ישראל, ועם ישראל בונים אותו דווקא בחרן.
דווקא בגלות. דווקא כששוקעת השמש. דווקא כאשר העוינות והשנאה, משם צריך להוציא יקר מזוללת. משם אני הולך לבדות את אותן נשמות אבודות שנמצאות שם. הנשמות האבודות נמצאות דרך רחל ולאה. אני יעקב, בעל שם שני. אני אקבל גם את השם ישראל. ליעקב ולישראל צריכים גם את רחל וגם את לאה. תחילת הדרך הוא לבד. הוא מסתכל אבל קדימה.
והוא יודע דבר אחד, שכאן הדרך קשה מנשוא. אבל הוא לא מתייאש. והנה, הסימן הראשון ויפגע במקום ואבן שם כי באה השמש. השמש שוקעת לפני הזמן. אבל הוא יודע דבר אחד פשוט. הוא צריך לפעול דווקא בתוך השקיעה. ובתוך השקיעה וייקח מאבני המקום ויישם מראשותיו וישכב במקום ההוא. אבן זה המשכיות הדורות. אבן זה א', ב' ונ', אב, בן ונכד.
או אב, או אם, בת ונכדה. והנה, האבנים האלה, הוא צריך לדעת דבר אחד. איך אפשר לחבר את כל האבנים האלה יחד ולעשות מהם אבן אחת? כאשר הוא מגיע, הוא יודע. כדי לחבר את האבנים האלה ושיהיו אבן אחת, הוא חייב שהכול יהיה יציב למטה. הוא חייב להחזיק ולחזק את הסולם, את סולם הערכים, את סולם החיים, את סולם היהדות האמיתי שבדרכי נועה ובנתיבות שלום.
והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. הסולם, הראש שלו מגיע השמימה רק בתנאי אחד, שהוא מוצב ארצה. רק אם אני יודע לחבר שמיים וארץ. ברגע שאני יודע לחבר שמיים וארץ, אפילו מלאכים אני יכול ליצור, והם יכולים לעלות ולרדת. להמליץ הטוב עליי, להיות, איך אומרים, השם ישמור יצאתך ובואיך וישמורך מכל רע עיני נמל נותן.
מלאכי מרום שומרים עליך. השם צילך על ידי מיניך. הם הולכים איתך בדרך. והנה השם ניצב עליו. ובתוך כל הדאגה הזאת, שהוא נמצא לבד, המשפט שהכי מתאים לו, ליעקב, מאין יבוא עזרי. אני יודע מה מצפה לי שם, אבל יוצא לי משימה. ומשימה לא קלה. וכאן אנחנו רואים דבר אחד פשוט, שהקדוש ברוך הוא מברך אותו ואומר לו, תדאג להחזיק את הסולם.
אם אתה רוצה להגיע לשמיימה, אין קפיצות דרך. אפילו מלאך שיש לו כנפיים, הוא צריך סולם. קל וחומר לאדם. הנה אנוכי נותן, כתוב שם, נותן לך מהלכים בין העומדים. מלאך הוא סטטי. אתה יהודי, אתה אדם, יכול לעלות דרגה דרגה. אבל אל תתפלא, לעיתים כמעט מהסולם. חז"ל אומרים, סולם זה בגימטריה ממון. ממון זה דבר חשוב, מעמיד את האדם על רגליו.
אבל תלוי מה הוא עושה איתו. האם הוא הופך להיות עגל זהב או הופך להיות אמצעי. אם הממון הוא אמצעי, אז מצבנו הוא טוב. לכן יעקב אבינו מנסה להחזיק מה שיותר. וכאשר הוא מקבל על עצמו והוא מסתכל קדימה, אנחנו רואים דבר אחד פשוט: יעקב אבינו, וייקח את האבן אשר שם מראשותיו ידע לחבר את כל האבנים האלה לאבן אחת. כאשר עם ישראל מאוחד לאבן אחת, איש לא יכול עליהם.
אפילו אחאב המלך מסופר עליו שכאשר היה יוצא למלחמה היה מנצח והיה עומד עבודה זרה. והנביא ישעיהו שואל מה מגיע לו כשינצח? אומר לו הקדוש ברוך הוא, חבור עצבים, אפרים, אנחנו. נחלקו, יש עמו. כל עוד שהם מאוחדים. משה רבנו עלה לקבל את לוחות הברית. מתי? רק כאשר ויחן שם ישראל נגד ההר. כאיש אחד ובלב אחד. ומשה עליי לאלוהים.
וכאן הוא אומר יעקב אבינו: והאבן הזאת אשר צמתי מצבה יהיה בית אלוהים וכל אשר תיתן לי, אעשר אעשרנו לך. זו מצבה שהיא בית אלוהים, שהמקום הזה למעשה הוא כל כך קדוש, שהוא יהיה לא רק לעם ישראל, אלא לעולם כולו. כי ביתי בתפילה ייקרא לכל העמים. ואנחנו יודעים כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. את זה קבע יעקב אבינו.
אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמיים. ואנחנו רואים הוא מתעורר בבוקר ויוצא לדרך. הוא יוצא לדרך ויישא יעקב רגליו. תראו כמה עוצמה רוחנית הוא קיבל מהחלום הזה, מהלילה הזאת. אבל הבורא מבטיח לו, והבטחה צריכים גם לקיים, בהתנאי שאתה תוכל לעמוד בהפתעה, בדברים האלה. ויישא יעקב רגליו ארצה מן הקדם. הרגליים שלו כבר מוליכות אותו.
ולאן הוא מגיע? יש הבדל גדול בין אליעזר לבינו. הוא מגיע ערום ואריה בלי כלום. אבל מה הוא רואה? בתחילת הדרך. וירבי הנה באר בשדה, ושלושה את רצון רובצים עליה. כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים. מראי ורבותיי, הבאר היא התורה. תורת החיים שלנו, ממנה ישקו כל העדרים. ושלושת עדרי הצאן הם עדרי הצאן העתידיים כהנים, לויים וישראל.
כי מן הבאר ההיא ישתו העדרים. אבל הם צריכים לדעת. התורה מתשת כוחו של אדם, והאבן גדולה על פי הבאר, ורק ביחד הם יכולים להשקות. אבל אנחנו יודעים דבר אחד: כשיש אדם צדיק, וכל כולו למען הכלל, גם את האבן הזאת הוא יכול להזיז. ואז אנחנו רואים בדיוק כיצד יעקב אבינו הכוח הגשמי והכוח הרוחני שהוא קיבל שם בבית אל, האבן הזאת הייתה כפקק, ושמה מתחילים להשקות, ולפום צערה אגרה.
אם מתאמצים, יש תמיד תוצאות. גם רבי עקיבא, שהשורש שלו הוא מיעקב אבינו. גם הוא ראה, ואיך הוא התחיל ללמוד? כשהוא הסתכל קדימה והוא אמר, אבנים שחקו מים. כשהוא ראה שהמים מטפטף על אותו סלע קשה, ואט-אט, לאט-אט הוא מתחיל לשחוק את האבן, הוא הבין שאין דבר עומד בפני הרצון. וכאן יעקב אבינו, רבותיי, עוד מהמורה שהוא צריך לעבור.
שימו לב, הוא פונה לאנשים באיזה דרך ארץ, באיזה כבוד הוא מלמד אותנו. ויאמר להם יעקב, אחי, הוא לא מכיר אותם, הוא קורא להם אחי, מאין אתם? והם עונים לו תשובה טלגרפית. מחרן אנחנו. זו לא גישה של קבלת אורחים. ויאמר להם, הידעתם את לבן בנחור? והם אומרים לו מילה אחת, אז הוא שואל אותם, אז שלום לו? עונים לו שוב במילה שלום.
אמר את האמת, אדם אחר ששומע את התגובה של אנשי חרן לגבי לקראת מי שהוא הולך, יכול להיות שהיה עושה סיבוב וחוזר חזרה הביתה. אבל הם עוד יותר אני מתאר לעצמי שאחד לשני אומר, יא אללה, מי זה הבחור הזה עכשיו, שהגיע המסגן התמים הזה? בטח לבן יקרבל אותו מפה בעד הודעה חדשה. ואז, כדי שלא ימשיך לשאול שאלות, הם מצביעים על רחל.
ואז אומרים לו, הנה, והנה רחל, ביתו בא עם הצון. מה זאת אומרת? תודה לך, אף אדם לא רוצה לעבוד אצלו. הוא כזה רמאי, אתה צריך לדעת לקראת מה אתה הולך. אתה הולך לאבי אבות הטומאה, אבי אבות הסתרה אחרה, ששום דבר לא עומד בפניו, ואין לו, בוא נאמר, אלוהים בכלל. וזה לא מעניין אותו אם זה הבן שלו או הבת שלו, הילדים שלו או הנכדים שלו. ועובדה קיימת שבסוף הדרך, כאשר יעקב אבינו, עמד וברח ונתן הוראה מפורשת לכל אנשי חרם.
אתם הולכים ואתם רצח העם, אבל לרצוח את הבנות שלך, את הנכדים, זה לא מעניין אותו. לולי השם שעצר אותו, הוא פשוט אמר, זו הייתה המטרה. וזה אנחנו אומרים תמיד בפסח, ארמי עובד אבי וילד מצרימה. ארמי, לבן הארמי, עובד אבי. כל המטרה שלו היה פשוט לאבד את עם ישראל, והקדוש ברוך הוא נתן ביהו. ועם כל זה, אנחנו רואים כאן דבר מאוד מעניין.
הוא הבין, יעקב, שבניין עם ישראל נבנה דווקא דרך רחל שהיא רואה בצאן. הצאן זה עם ישראל. גם משה רבנו היה רואה בצאן, ודרך המראה בצאן הקדוש ברוך הוא בחר. גם את דוד המלך הקדוש ברוך הוא בחר דרך הצאן. אחד מחכמי הסוד אמר, כששלחה אותו אימו אמרה לו רבקה, לכנע אל הצאן. חז"ל אומרים, צאן, אתה צריך ללכת לבצע את המשימה, ושום דבר לא יעקב בעדך, כמו שלושת בעלי החיים, צבי, אריה ונשר, וזה ראשי תיבות של צאן.
אבל יקל כנשר ורז כצבי וגיבור כארי. לעשות רצון, אביך שבשמיים. לכן, ברגע שהוא ראה את רחל, לא בכדי ויישק לרחל ויישק קולו וייבק, אז נכון, רש"י מסביר לנו, ראה שלא באה איתו לקבורה. עכשיו הוא יודע מההתחלה כבר מי זאת רחל, ואנחנו נראה בסוף מה קורה. והוא אוכל לעבוד שבע שנים ברחל. חז"ל אומרים, שבע שנים כמניין שבע פעמים שם הוויה שנמצאים בשמו של יעקב.
יעקב זה 182 בגימטרייה, וזה שבע פעמים שם הוויה. זו השלמות. והנה, כשהוא מגיע, הוא רוצה, מוכן לעבוד. ומה קורה? ויהי בבוקר, והנה היא לאה. רבותיי, יעקב שוב עומד המון, תרימו אותו, והוא פונה רק ללבן. ויאמר ללבן, מה זאת עשית אליה ובלאחר לבד? מה רמיתני? מדוע הוא לא פונה לרחל, שנטלה את הסימנים? שאהבה אותו, אהבה עזב, הוא המתין והיו בעיניו כימים אחדים?
מדוע הוא לא פונה ללאה, שהיא נכנסה בדרך-לא-דרך? הוא לא אוהב אותה. איך היא יכולה לחיות עם אדם שלא אוהב אותה? אלא הוא הבין דבר אחד, שלא יעזור כלום אם הוא לא יתאמץ ולא יעבור את כל המהמורות האלה, הוא לא יוכל לבנות את עם ישראל. בסוף ימיו יעקב אבינו, לפני שהוא מברך את יוסף, הוא מתחיל לעשות חשבון נפש, והוא מבין מה שלא הבין בתחילת הדרך כאשר עבד בשביל רחל.
והוא אומר ליוסף, ואני בבואי מפדן מתה עליי רחל. ועלאה הוא אומר, שמה קברתי את לאה. הוא אומר ליוסף, יוסף, תבין, אני לא ידעתי עד כמה אימא שלך גדולה, עד כמה עקרת הבית זו רחל. רחל מבכה על בניה, כי איננו, לא כי אינם, כי איננו. היא יודעת ללכת את כולם. הוא מבין שלעתיד לבוא כל האבות, וכל האמות יתפללו בעד עם ישראל, ורק תפילתה של רחל היא שתתקבל.
מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך, ושבו בנים לגבולם. ולכן הוא אומר דבר אחד פשוט ליוסף, תקשיב. אני עמדתי המום. אישה שממתינה לי במשך שבע שנים, ועל כף המאזניים עמדו, האם אחותה תתבייש או שהיא מוכנה לוותר על בחיר ליבה. והיא יודעת כמה זה הלבנת פנים של האדם. ולכן היא העדיפה לתת את הסימנים לאחותה, כדי שאחותה לא תתבייש, והייתה מוכנה לוותר על בחיר ליבה, ויכול להיות שבעתיד היא תיפול בחלקו של עשו הרשע.
את כל הסיכונים היא לקחה. וכשראיתי זאת, הייתי מוכן לעבוד עוד שבע שנים, כי על אישה כזאת אם הבנים שמחה. העלאה, הוא אומר, אני לא הבנתי, למה בכל זאת היא נכנסה לי בדלת האחורית? מה קרה? מה כל כך? ההתלהבות הגדולה. אבל הבנתי דבר אחד פשוט: שלאה רצתה להיות בכל מחיר שותפה בבניינו של עם ישראל. וזה לא עניין אותה אם אני אוהב אותה או לא.
זו עובדה שבתחילת הדרך, כשילדה את הבן הראשון, כדי למצוא חן בעיניי, אומר יעקב, מה קורה? וירא השם כיסנו אה לאה, ויפתח את רחמה, ותאמר תקרא שמו ראובן. הנה, ראה השם בעוניי, כעתה יהווני אישי. משום דבר זה לא הזיז. וירדה עוד בן את שמעון, כי ראה השם כשנואה אנוכי. פטר עוד בן, אפה מלווה אל האישי. וזה לא סייע. ובסוף, כשיולדת את הבן הרביעי, זה כבר לא מעניין אותה אם אני אוהב אותה או לא אוהב אותה, היא הפכה להיות חלק מבניין עם ישראל, בניין עד לעד, ולכן הפעם הפעם אודה את השם.
חכמנו מסבירים, לא הודה אדם עד שבא לאה והודתה. ועל שמו של יהודה אנחנו נקראים יהודים. זו המילה להודות. כל בוקר יהודי אומר, התעורר, מודה אני לפניך. חז"ל מסבירים מדוע באמת קראה לו יהודה. היא ראתה כך. יש ארבע נשים ליעקב אבינו. צריכים להיוולד לנו 12 בנים, אלה 12 שבטי ישראל. היא אומרת, החלק שלי זה שלושה. שלוש כפול ארבע, 12. היא ילדה את ראובן, היא ילדה את שמעון, היא ילדה את לוי, היא אומרת, זה המכסה שמגיעה לי.
והנה הקדוש ברוך הוא נותן לה עוד אחד, אומרת, לא מגיע לי. הפעם עוד את השם, אני לא מגיע לי, ואני מקבל דבר כזה. ולאה הרחיקה לכת עוד יותר. מוריי ורבותיי, סופר במדרש שכאשר נולדו עשרה מתוך 12 השבטים, והנה, לאה בהיריון, ורחל בהיריון. ולאה עומדת בתפילה ומת ריבונו של עולם. יש לי בקשה אליך, שאחותי לא תהיה פחותה מן השפחות, שלפחות יהיו לה שני ילדים, שני בנים לפחות.
אם יש לי אני בן, ויש לה בן, זה כל המכסה, שיהיה לי בת ויהיה לה בן. ואם היא יש לה בת ולי יש בן, שיתחלפו. וכך זה היה. חז"ל אומרים שנשמתו של יוסף הייתה ברחמה של לאה, ונשמתה של לאה, של דינה, הייתה אצל רחל. והקב"ה הפך את זה. בזכות תפילתה של לאה למען אחותה. תראו כמה לויאליות, כמה מסירות נפש של האימהות הקדושות האלה.
ולכן רחל הרגישה זאת והיא אמרה, כשילדה את יוסף, אסף השם את חרפתי, אחותי יותר טובה ממני, היא החזירה מה שאני עשיתי, עכשיו היא התפללה עבורי כדי שאני איוולד להבן. אבל חז"ל גם שילם לה. הקדוש ברוך הוא אומר, שילם ללאה. מה התשלום ללאה? תשלום כפול ומכובד. תשלום כפול של לאה, שממנה יצאו שלושת הכתרים, כתר תורה של יששכר, כתר כהונה לוי וכתר מלכות יהודה.
ועוד יותר מזה, ברגע שנולדה לה דינה, והייתה צריכה להיוולד, למעשה יוסף, הייתה צריכה ללדת את יוסף, לדינה נולדה אסנת, ואסנת נישאה ליוסף. ויוסף, נולדו לו שני בנים, אפרים ומנשה. וזוכה לאה שאפרים ומנשה, שהם הנכדים שלה למעשה, כביכול דרך רחל לשני שבטים. ויעקב אבינו מבין את זה ואומר, אפרים ומנשה, קראו בן ושמעון יהיו לי.
וכאן שימו לב כמה עוצמה של האימהות הקדושות האלה, וכל המטרה לבנות את עם ישראל. אולי נקודה אחת, ואיתה אנחנו נסיים. רבותיי, ותרא רחל תילו ילדה ליעקב. אבל תיכנר ברחל בעבא תומר אל יעקב הבה לי בנים, ואם אין מתה אנוכי. פירושי דברים פשוטים. הרי הוא בא בשבילה. והנה, כולם ילדו, והיא לא ילדה. והיא אומרת לו בצורה פשוטה, תתפלל גם אתה עבורי, כמו שאבא שלך התפלל עבור אמא שלך, כמו שסבא אברהם התפלל עבור אסבתא, עבור שרה, תתפלל גם אתה.
ויה חרף יעקב ברחל ואומר, עתה את אלוקים אנוכי אשר מנע ממך פרי בטן. את רוצה ממני. למה? חז"ל אומרים, לא כך עונים את המועקות. היא בכאב כזה גדול. היא רוצה להיות שותפה. היא רוצה להיות חלק מהעם הזה. ככה עונים לה. אחד המפרשים מסביר ואומר, בטח אתה, יש לך עכשיו ילדים. מה זה משנה לך אם תילד או לא תילד? אלא אמר לו הקב"ה ליעקב, חייך.
בגלל שענית לה כך, כל הילדים שלך שנולדו יבואו בסוף השתחררו לבן שלה ליוסף, שייוולד לו. לא ככה עונים לאישה. את זה יעקב הבין רק מאוחר יותר. ולכן אנחנו רואים כאן דבר מאוד מאוד מעניין, כאשר הקב"ה פוקד את רחל. שימו לב, רבותיי, מה שקורה. ויזכור אלוהים את רחל וישמע עיני האלוהים פעמיים, ויפתח את רחמה, ותר ותילד בן ותומר, אסף אלוהים את חרפתי.
זאת אומרת, אנחנו רואים כאן שתפילתה של רחל, בכוחה של רחל יש שלוש דרגות. זיכרון, ואותה אנחנו זוכרים, הבן יקיר לי אפרים, עם ילד שעשועים בראש השנה ביום הדין, יום הזיכרון, ויזכור את רחל, וישמע אלוהים, חכמינו אמרו, מתי זה? ביום הכיפורים? ויפתח את רחמה. אנחנו יודעים בדיוק שזה כרחם אב על בנים. וכאן, למעשה, רואים כמה דמעתה של אם בבנים אשר רחל אימנו.
לבסוף, כאשר יעקב אבינו רוצה ללכת, הוא בא ומתייעץ עם שתי נשותיו. ואומר להם, בורא עולם, מבקש ממני ללכת. ותן לאה רחל ולהבה תאמרנה, העוד לנו חלק מנחלה בבית אבינו. והמילה הכי הכי מרגשת הן אומרות לו, ועתה, כל אשר אמר אלוהים אליך עשה. הן נותנות לו את הרוח הגבית, וברגע שהוא מקבל את הרוח הגבית מאותן עקרות הבית, מאותם שני יסודות עיקריים, כבר הוא מתחיל לצאת בדרך, וזה לא מפחיד אותו.
לא לבן שירדוף אחריו, ולא עשו שממתין לו בדרך מעבר לגבול, וגם לא המלאך שניפגש איתו, שרו של עשו, שמחפש בלילה ולבד כדי להרוג את יעקב. וכתוב, אל תירא עבדי יעקב. אנחנו יודעים בדיוק, הדרך של יעקב היא הדרך שלנו. אנחנו לא צריכים לפחד, ולהמשיך תמיד קדימה ולהסתכל, כי עם ישראל חי. ויעקב אבינו, אנחנו רואים בדיוק, כשיהודי הולך עקב בצל הגודל, בסופו של דבר הוא מגיע, ויעקב הלך דבר, ויפגעו בו מלאכי אלוהים, ויהי כאשר רע מחנה אלוהים ואקרא שם המקום ההוא מחניים.
אתה נותן לבורא עולם, הוא נותן לך כפליים. אתה יכול לזכות לראות את מחנה אלוקים. כל יהודי ויהודי יש לו נשמה כל כך גדולה, שהוא יכול להפוך את מחנה אלוהים בידו למחניים. לכן הצדיק נקרא יסוד עולם. יהי רצון, בעזרת השם, שימלא משול את ליבכם לטובה ולברכה, לששונו שמחה, אמן ואמן. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,