להתמודד עם משברים
תמלול השיעור
, השלום והברכה וכל טוב סלע לכל מאזיננו ולכל סופרינו. ברכת השם עליכם. השבת פרשת שמיני, שבת מיוחדת שנקראת גם שבת פרה. אולי אחד הנושאים העיקריים שתמיד לימדונו רבותינו, לא רק לקרוא את הפרשה כדי לקבל שכר או לדעת, אלא מה אני לוקח איתי מהתוכן של כל פרשה ופרשה. אני חושב שאחת הנקודות המעניינות באורח חייו של האדם שהוא מתכנן תוכניות ומארגן ומסדר והכול לפרטי פרטים.
הוא רק לא יודע דבר אחד, שרבות מחשבות בלב איש ועצת השם ייתקעו. זה הדבר הראשון. הדבר השני, על האדם נאמר קצר ימים ושבערוגס. זאת אומרת, הרבה פעמים יש לו מעמורות באורח חייו, הרבה פעמים הוא מתכנן דבר מסוים, והנה יש נפילה, יש משבר, וצריכים לדעת איך לצאת מהמשבר הזה, איך להתמודד. לא כל אחד יכול גם להתמודד במשברים.
אני חושב שאחד הכלים חשובים לכל יהודי ויהודי כדי לצאת ממשברים או להתמודד איתם זה נושא של אמונה. כי בלי אמונה אין לו מה לחפש. והנה הפרשה מתחילה: ויהי ביום השמיני יקרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל. איזה יופי. המשכן מוכן ערוך, הנשיאים הקריבו את הקורבנות, השכינה שורה. איך חז"ל מסבירים? שזה יותר אפילו מבריאת העולם.
כי מעשי ידיו של האדם יש להם משמעות אצל בורא עולם. כי זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. אנחנו בנים לבורא. ולכן כשהבן עושה דבר מסוים, דבר טוב, זה עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. כמה שזה חשוב לאבא לעשות את זה. והנה משה רבינו מתפלל וממתין למעשה שתי ילדות השכינה. חז"ל אומרים כל האומר שהקדוש ברוך הוא ותרן, יוותרו בני מער.
אלא נותן את זה בזמנים, יש לו זמן לבורא עולם. איך אומרים? מומנט הזמן בכלל לא קיים אצל הבורא. הוא ראשון והוא אחרון. לכן המילה ויהי היא לשון צער. אדרבא, מה הצער פה? הרי התחפר עגד ועם ישראל עשו את המשכן ומשה רבנו מברך אותם ויהי רצון שתשתם שכינה במעשה ידיכם. מה המילה ויהי? מהו הצער? אלא חז"ל מסבירים כך שכאשר משה רבנו התבקש ללכת ולגאול את ישראל, התנגד נמרצות.
והקדוש ברוך הוא במשך שבעה ימים הוא מנסה לרצות אותו ולבקש ולהתחנן לפניו כדי שילך. עד כדי כך שבסוף שהוא אמר לו, זה מה ששבר את הקש ששבר את גב הגמל, אם אין אתה גואליו, אין מי שיגל אותם. נתן לו ככה את האדרנלין הרציני כדי לקחת על עצמו את המשימה הקשה. ורק ביום השמיני הוא הלך. הקדוש ברוך הוא אומר לו אל תדאג.
יגיע יום שגם אתה תזדקק לי ואני אחר כך אחזיר לך בדיוק אותו דבר. אז חז"ל מסבירים שכאשר משה רבנו התפלל ביום הראשון, הוא נענה שני, שלישי, עד שהגיע ביום השמיני, אז הקדוש ברוך הוא התגלה אליו. ויהי ביום השמיני זה לשון צער. וכאן אם לא הייתה לנו תמונה לראות איך הדברים ככה, כמו גובלן, מסתדרים איזה אחד לשני, ויאמר אל אהרן קח לך עגל בין בקר לחטאת.
מלמד שאהרן היה ירא להתקרב למזבח. חז"ל מסבירים שברגע שהוא ראה את המזבח, אפילו מרחוק, זה הזכיר לו את חטא העגל. זה הזכיר לו שכל האשם, כביכול, הוא מחזיק אותו בתוכו למרות כל הניסיונות וכל הדרכים שעשה כדי להיט את הקצב, כדי למנוע מהם את הדברים, וכאשר הוא ראה את חור כבר הרוג, הייתה כבר סכנת, חלילה, כליה לעם ישראל.
אז הוא אומר לו, קח לך עגל בין בקר לחטאת, קודם כל. כדי שתוכל לכפר על העגל, הנה אתה עכשיו לוקח מכפר ואין יתכפר לך החטא. ואיל לעולה. תמימים לפני השם. פה זה לא רק, פשוט בשביל עם ישראל. אבל אל בני ישראל תיקח שעיר עזים אחד לחטאת והעגל והחפש בין השאלה תמימה. זאת אומרת, אתה לוקח שעיר עזים לחטאת, על מה? על חטא.
שחטאו במכירת יוסף. שחטאו שחיר עזים, שחיר עזים לחטאת. ועגל על מעשה העגל. וכבש בין השאלה תמימים, זה לעולם. זאת אומרת, הכול כדי לסגור את כל המעגלים, את כל הקצוות. ואנחנו רואים כאן, ברגע ש... ויאמר משה, זה הדבר שציווה השם, ויראה לכם כבוד השם, משה רבנו מאיץ באהרון כי הוא ממש היה ירא. ועשה את חטאתך ועולתך וחולף לך פר בעדך ובעד העם.
מלמד אותנו מסר לדורות, לכל מנהיג. קשוט קודם עצמך, אחרי זה קשוט אחרים. תמיד תהיה דוגמה, לא בכדי חז"ל כמה הקפידו על הדמות המנהיגותית של תלמיד חכם, אמרו שתלמיד חכם שיש רבב בבגדו, מוטב לו ששילייתו הייתה מתהפכת עליו ולא בא לעולם. עד כדי כך, כמה יש חשיבות לנושא הזה, לתת דוגמה חיובית ואישית לכל אחד ואחד. וכאן אנחנו רואים דבר מאוד מעניין.
לאחר שמביאים את הקורבנות, אנחנו רואים דבר מדהים. וישא אהרון את ידיו אל העם ויבריכם. מסביר רבי נשחי דבר מדהים. אומר רבי נשחי, זכותו להגן עלינו ועליכם, שעד לחטא העגל עם ישראל נקרא עמי. "שלח את עמי ויעבדוני", הנה עמי, עמי, עמי, בכל. הנני הולך, הכל עמי, עד לחטא העגל. ברגע שחטאו בחטא העגל, והכוונה, החטא היה במה?
שלמעשה כפרו בעשרת הדיברות, היוד של העשר של עמי נלקחה והפכה להיות עם. תראו מה זה, לך לחטא העם, אשר אשר עשית. שימו לב כמה. ולכן, אהרן הכהן מבין שהוא שותף לכל הדבר הזה, שהטילו עליו את האחריות. איך הוא יוכל לתקן? אלא כתוב, "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם". מי ששם לב, בדרך כלל את ידיו היה אמור להיות י"ד ד', י"ו, ופה בכתיב חסר.
אהרן הכהן לוקח את הי"ד הזאת. אומר, ריבונו של עולם, הנה, תיקנו את מה שצריך, הוא הופך להיות כבר עמי כדי שיהיה במקום. "וירד מעשות החטאת וכולי", ואז כאן, "ויבואו משה ואהרן לאהל מועד ויצאו ויברכו את העם". במה בירכו אותם? חז"ל מסבירים, בירכו אותם בברכה היומיומית שאנחנו מברכים את עם ישראל בברכת הכהנים. ואומר רבי נשחי, גם הוא דבר פשוט פלא ופלא, איך הוא נכנס לעומקים האלה, איזה מוח, איך אומרים, טהור ועמוק בדבר הזה.
ואומר, בכל יד יש 15 פרקים, 14 פרקים באצבעות ופרק בכף היד, 15. אומר, משה רבינו, בשתי ידיו זה שלושים, ואהרן הכהן בשתי ידיו זה שישים. הם עניין אותיות ברכת הכהנים. שישים כמניין בין ברכת... ויישא וייצרו ויברכו את העם. ואז, ויירא כבוד השם אל כל העם. ומה כולם? בעיקוד העם, וישתחוו. זה פשוט אי אפשר, זה יותר מאשר מעמד הר סיני.
והנה, בתוך כל המערכת הזאת, וייקחו בני אהרן נדיו ויביאו ישמחתתו יתנו בהם אש, וישימו עליה כתובה ויקראו לפני ה' אש זרה אשר לא ציווה אותם. קודם כול, שאלת השאלות באמת, ריבונו של עולם, אנחנו נמצאים בשיא, נמצאים בשיא הקדושה, בשיא הסליחה, בדרגות כל כך גבוהות. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. בורא עולם נמצא בתוך כל יהודי ויהודי, רק הוא לא יודע את הערך שיש בו.
ואז מה שקורה, קורה דבר פשוט. שואלים, ריבונו של עולם, למה המשבר הזה עכשיו? אולי שהמשבר הזה יהיה אחר כך, אבל מעמקו מחשבותיו, אנחנו לא יכולים להבין את כל מה שבורא עולם עושה. רק בדברים האלה אנחנו יכולים להבין שזה רחוק מבינתנו, כל מה שנעשה כאן. תמיד שואלים אותי מה חטאם של בני אהרון. מוריי ורבותיי, כדי לדעת דבר אחד מאוד חשוב:
לא סתם משה רבנו אומר לאהרון, ואחיכם יבכו את השרפה אשר שרף השם. לא סתם משה רבנו אומר לאהרון הכהן, עתה ידעתי כי הם גדולים ממני וממך. לא סתם, דווקא הם, נדב ואביהו, שהם בעוצמה כל כך גבוהה רוחנית, כתוב, אנחנו יודעים שמלאכים ושרפים ואופנים, עד סוף השוב יודעים איך להיכנס, אבל צריכים גם לדעת איך לצאת. הרבה פעמים אנשים נכנסים לעומק הלימודים, לעומקה של תורה שהיא נמצאת בארבעת הרבדים, שזה נקרא פרדס, פשט, רמז, דרש וסוד, אי אפשר לתת קפיצה ישירות לסוד.
אם לא תלך מההתחלה מהפשט, כי אם לא תלמד שלב אחרי שלב, אתה פשוט לא תוכל להגיע. לא רק שלא תגיע, אתה עלול, חלילה, תיתקל באסונות כאלה גדולים שלא ניתן לתסביר אותם. והרבה פעמים חז"ל מביאים לנו, שעל אותם, הגמרא מביאה, על אותם ארבעה שנכנסו לפרדס. ומה פירוש המילה נכנסו לפרדס? הכוונה, נכנסו לעומקם של תורה, כאשר לא הייתה ההכנה המיוחדת לכך כדי להגיע.
והם מסבירים חז"ל שארבעה נכנסו לפרדס, אלישע בן אבויה, בן עזאי בן זומא ורבי עקיבא. והגמרא אומרת, מה קרה איתה? אלישע בן אבויה כפר. אמר, יש שתי אלוהות וכולי, כנראה שלא, לא הבין את המשמעות של מה שהוא רואה, ייתכן מאוד שזה גם היה גדול עליו. בן עזאי השתגע, בן זומא מת. רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. איך? מדוע דווקא רבי עקיבא נכנס בשלום ויוצא בשלום?
אלה חז"ל מסבירים. צעדיו של רבי עקיבא היו כל כך מדודים, הוא בא ממה? הוא בא מאפס, מכלום. הוא התחיל מההתחלה. נכון, בגיל מבוגר, אבל הוא התחיל צעד אחרי צעד, ואת זה הוא למד ברגע שהוא אמר, אבנים שחקו מים. ברגע שהוא רואה טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה, אותם הטיפות האלה, אפילו את האבן הקשה ביותר עצור, היא נשחקת. לכן הוא חישב את צעדיו.
אומר הארי הקדוש, שקדמו להם עוד ארבעה שנכנסו לפרדס, ואומר הארי הקדוש, והם אדם, נוח, בני אהרון ואברהם אבינו. אומר, אדם כפר. כתוב 130 שנה ברגע שהוא עזב גם את אשתו, היה מושך בעורלתו. אדם יתיר כפת של הבורא, תראו מה קורה, מה יכול לאדם הגדול ביותר אם הוא לא ידלך להיכנס. נוח, ויתגל בתוך אוהלו, השתגע. בני אהרון ידעו להיכנס, אבל לא ידעו לצאת.
מתו. אברהם אבינו נכנס בשלום ויצא בשלום. לעניות דעתי, כמי שעוסק שנים רבות, וואי, עוסק שנים רבות, כמי שעוסק שנים רבות בגיור, נראה לי שאברהם אבינו, עליו נאמר, ואת הנפש אשר עשו בחרן, הוא יודע בדיוק את תורת הנפש, והוא יודע איך להיכנס בשלבים ולצאת. וכיוון שרבי עקיבא, למעשה, אם אני מסתכל מקבילו של אברהם אמי, שגם הוא יצא בשלום, יחמד בשלום, גם רבי עקיבא היה אדם של גרי.
וכנראה, כפי שמציינים חז"ל, על הצדיקים ועל החסידים ועל זקני עמך ישראל, על גרי הצדק ועלינו. זאת אומרת, גרי הצדק נמצאים בדרגה יותר גבוהה מאותם האנשים. תראו כמה משמעות לנושא הזה. עכשיו, תמיד שואלים אותי לגבי הנושא של מהי החטאם. אז ראשית, על פי הפשט, הקריבו עזרה, אבל אני חושב שמסר לנו, לכל החיים ולכל אדם, אשר לא ציווה אותם.
אם לא מבקשים ממך לעשות, אל תעשה. אל תחשוב שתהיה יותר חכם מחוכמתה של התורה. אל תחשוב שאתה אולי תדע, תתחסד יותר. לא, אשר לא ציווה אותם. לא ביקשו ממך, אל תעשה. אתם יודעים, יש בקטורת, כתוב שם, כל שאור וכל דבש, לא תקטירו ממנו שם. אז מה שכתוב שם, למה אסור לעשות זה? כי אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה. ואחר כך עוד פעם חוזרת התורה.
ולמה הם מערבים בדבש? מפני שהתורה אמרה. אז בהתחלה אמרו, מפני, לגבי הקטורת, שאין אדם יכול לעמוד פניך. עכשיו, יבוא אדם, יגיד רגע, תודה לאל היום, בעולם המתקדם יש לי מסכה, לא מסכה רגילה, אלא מסכת אבח, ואני יכול לעשות את זה. הוא אומרת לו בתורה, אל תתחכם, מפני שהתורה אמרה. ברגע שהתורה אמרה, שם שקט. יש גם את הדוגמה של רבי ישמעאל, שבזמן שהגמרא אומרת שאין קוראים דרך הנר, כן, עכשיו לאור הנר, אין קוראים לאור הנר, בשבת.
אמר רבי ישמעאל ואמר, לא כתוב בתורה, לא אמרה למה. באה הברייתא, ומה אומרת? זאת אומרת, במסכת החיצונית, שמא יתה, זאת הסיבה. אמר בי ישמעאל, רגע, רגע, אם זה כך, אם שמא יתה, אני אקרא ולא אטה. אז אומרים חז"ל, שישב, קרא, קרא, נמנה מיתה והתעורר. הוא אמר כמה גדולים דברי חכמים שברגע שיבנה בית המקדש, אני אביא קורבן חטאת.
עד כדי כך אנחנו רק לא מבינים כל נקודה ונקודה שנאמרת. התורה יודעת למה ובשביל מה. עכשיו, מעל לדבר הזה, מצד אחד, אשר לא ציווה אותם, ומאידך, משה רבנו רואה גם דבר מוזר. דבר שלא נשמע. כתוב, ותצא אש, ותאכל אותם. הנה, ותצא אש בפניהם, ותאכל אותם וימותו לפני השם. והנה, מה עושה משה רבנו? הוא אומר כאן, ויקרא משה אל מישאל וליד שפן בן עוזיעל, קרבו שאות את אחיכם מפני הקודש, ויסעו מכותן אותם.
אז איכן השרפה כאן? אלא כנראה זו שרפה רוחנית. שנשמה, שידעו הלוך וידעו חזור. נשמות גדולות, לא מבינים אותן. אתם יודעים, שמעתי מקהלתי שהלכה לנחם את משפחתו של הרב קנייבסקי, זכר צדיק וקדוש לברכה, היא אמרה, הבת שלו, נכון שהוא נפטר ביום שישי, אבל אני יכול רק לומר לכם שהפטירה האמיתית שלו הייתה ברגע שהניחו אותו בקבר.
זאת אומרת, הוא כל כך קשור היה לבורא עולם, שלא בזבז ולא פספס אפילו שנייה אחת, כי מה קרה? הרי איך אדם נפטר? הנשמה פשוט עולה למעלה, הולכת מהגוף. אז הבת שלו אומרת, נשמתו של אבא הייתה עולה ויורדת כל הזמן, הרי. אין לה שום בעיה, היא כבר מכירה את הדרך, והגית בו יומם ולילה. אז שישי ושבת ועד ראשון. אז נכון שאמרו, הוא נפטר, אבל אבא עוד לא נפטר, אבא חי.
זו עוצמה אדירה שצדיקים כאלה שזכותם יגנו עלינו ועליכם. ולכן, אומר משה רבנו, גדולים כאלה שנמצאה בידם והקדוש ברוך הוא נתן להם עוצמה כזאת והיא לא נוצלה בדרך הנכונה, אומר, כנראה שאנחנו לא ראויים להם. עתה ידעתי שהם גדולים ממני או ממך. ולכן, הוא אומר דבר אחד פשוט, הוא קשה: "ויאמר משה אל אהרן ולעזרו איתמר בניו, ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו, ועד כל העדה יקצוף השם". זאת אומרת, אתם, אין לכם אווילות.
פשוט מזעזע. ומי ייקחו את כל האחריות? ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר. וכאן, מוריי ורבותיי, כאשר אהרן הכהן רואה את האסון הכבד שפוקד אותו, וכאן כתוב דבר מאוד מעניין: וידום אהרן. אפשר להסביר את זה בכמה מובנים. אפשר להסביר שהוא כבר לא יודע מדוע, איך ומה, וניתן גם להסביר שאהרן מקבל את גזירתו, יתברך, הוא אומר, ריבונו של עולם, זה גדול עליי.
שם נתן והשם לקח היא שם השם מבורך מעתה ועד עולם. ולכן, למרות כל מה שקורה, משה רבנו מבקש גם מאהרן וגם מבניו, כיוון ששימן משחת השם עליכם לא לצאת מאוהל מועד ולהישאר שם במקום. זאת אומרת, החטא הוא הנושא הזה של פטירתם של בני אהרן. אנחנו, זה רחוק מבינתנו. אז נכון, חכמי הסוד נכנסים קצת יותר לעומק ובאים ואומרים שכיוון שהם כתוב שם, בהקריבם אש זרה, חכמינו מביאים חמישה דברים שבהם נכשלו או חטאו בני אהרן.
והם רמוזים במילה אש זרה. אש, אלף שין, אלף אש זרה. לא ביקשו מהם להקריב אש, צריכים להמתין ולהעמיד שבורא עולם ישלח את האש מלמעלה. שין של אש, חז"ל אומרים, שטויי יין, היו. זרה, זין רש ה, זרע לא היה להם. רש, רשות, נכנסו ללא רשות, לא אל מועד. ה, הורו הוראה בפני רבם. למילים זכר צדיק לברכה. אתמול ליווינו למנוחות שאננות את הרב מאיר צבי בוחבוד, זכר צדיק לברכה, רב העיר טבריה.
והייתי פעם באזכרה, הוא היה, ומישהו שאל אותי שאלה הלכתית, אז אמרתי לו, תשמע, במקומים גדולים אל תעמוד. המרא דאתרא נמצא פה, שהוא יענה לך. הוא אומר לו, לא, לא, הרב, שאלו אותך, תענה. הוא אמרתי לו, לא, בלי רשותך שום דבר. ואז הוא אילץ אותי פשוט לומר את התשובה של השאלה ההלכתית. ולכן נקרא, הורו הוראה בפני רבם, עד כדי כך, עומק של דברים, שאי אפשר להבין את הדבר הזה.
ופה משה רבנו אומר, עכשיו אני יודע שהם גדולים ממני וממך. נכון שעל פי הזוהר הקדוש, הנשמות האלה היו אמורים לתקן, והתיקון שלהם היה אצל פנחס, שבזמן שהייתה מגפה והוא אמר להרוג את זמרי בן סלו ואת כזבי בצור, אז באמת נכנסו בו שתי הנשמות האלה של נדב ואביהו, ובזכותם כמובן הוא הצליח לעצור את המגפה. ובהמשך אנחנו רואים, אנחנו אומרים, פנחס ואליהו, מי שזכור לו את כל המעמד הזה עם אחיו ואיזבל בהר הכרמל, עם נביאי הבעל, ושמה אמר רבותיי, מדוע אתם פוסחים על 12 פי, תחליטו או לכאן או לכאן?
אתם רוצים לדעת את האמת? אז כמובן כל אחד ייקחו שני פרים, כל אחד ייקח פר, וכמובן יקריבו את הפר ואש לא ישימו. מי שהאש תהיה מלמעלה, סימן שהוא הצודק. חז"ל מסבירים דברי ראשון המדהים, מה שהיה בהר הכרמל, שכאשר הביאו את שני הפרים, אז אליהו אומר להם, בחרו לכם, קחו איזה פר שאתם רוצים. הם לקחו את הפר, הם רצו להזיז אותו, הפר לא זז.
אה, ושם כתוב, ויתן להם אליהו את הפר. מה קרה? אליהו הנביא בא לפר עצמו ואמר לו באוזנו, תקשיב, נכון שאתה הולך עכשיו להיקרב לעבודה זרה, אבל אתה הולך לקדש שם שמיים, שבזכותך הפר השני הולך להיקרב, ועומד להיות פה נס גדול שכולם יצעקו, השם הוא אלוהים, וזה יהיה בזכותך. ולכן הוא נתן להם את הפר. ומה אנחנו רואים? היא, איך אומרים?
בשעת הצהריים, בשעת המנחה, פתאום יורדת אש מן השמיים. זאת האש שהייתה אמורה לרדת אצל נדב ואביהו ולא המתינו. זאת האש שיורדת, ולמעשה כביכול סוגרת את המעגל. ואנחנו יודעים שבמצב הזה, כאשר ראה את הנס הזה, אליהו הנביא, מה עושה? בורח. ולאיפה הוא מגיע? מגיע לאר חורב. הוא מגיע לשם, והקדוש ברוך הוא אומר לו, מה לך פה, אליהו? מה אתה עושה פה?
מה הוא אומר לו? הפרו בריתך, עברו את מצוותיך, תשמע, בסל... הוא אומר לו, לא, לא, זה לא בא בחשבון. על עמי, על בניי, לא מדברים רע. מדברים רק לחפש תמיד את הנקודות החיוביות, על כל יהודי ויהודי, וזה לא משנה מיהו. תמיד תמצא את הנקודה החיובית. אתה דבר עליו סנגוריה ולא קטגוריה. ואם ככה אתה מדבר, אתה אומר, "הפרו בריתך", העונש שלך יהיה שבכל ברית וברית אתה תגיע ותאמר, "שמרו בריתך".
ועכשיו סיימת את תפקידך, קח את אלישע ותמשך אותו. וברגע שהוא מושך את אלישע, ואליהו רוצה לעלות בסערה השמיימה, באותה אש שנדב ואביהו היו צריכים להוריד, וזה נקרא, "והחיות רצו ושאוב". אז הוא אומר לאלישע, מה אתה מבקש לפני שאני עולה לשמיימה? אומר לו, ויהי נא פעמיים מרוחך. מה זאת אומרת? הוא אומר לו, התחלת בתיקון של נדב ואביהו, אבל לא גמרת.
היא נא נא נא נדב ואביהו. אלה שתי הנשמות נמצאים אצלך, תביא לי אותם, אני אתקן אותם. והוא מקבל אותם אלישע, ואנחנו יודעים דבר אחד פשוט. יודעים בדיוק שהוא הלך אצל אותה אישה גדולה בין שונים, ובאמת הייתה לה חרדה גדולה מאוד מאוד, כי היא ראתה איש האלוקים, ועשתה לו בעל יד גג, חדר קטן ומנורה ושולחן וכיסא ומיטה.
וכל פעם שהוא היה עובר משם, היה נכנס ונח שמה וממשיך בדרכו ללמד את עם ישראל. כולנו יודעים שהוא בא לגחזין נערו ואמר לו, תגיד לאישה הזאת, הצדקת הזאת, מה לעשות לה? החרדה היא חורדת כל כך לנו ולועגת לנו, תגיד מה לעשות. ואז הוא שואל אותה והיא אומרת, בתוך עמי אנוכי יושבת, אני לא זכה, לא צריכה כלום. ואז נערו אומר לו, אבל אישה זקן ואין לה בן.
הוא אומר לה, כעת חיה, תוך שנה יהיה לך בן. והיא אומרת לו, אל תחזב בשבחתך. הוא באמת קרא כך, נולד לה בן, הבן הזה גדל, והולך אצל אביו לקוצרים. הוא כנראה קיבל מכת שמש מאוד קשה, שמה במקום, וצעק ראשי ראשי, אבא כנראה לא יודע הרבה מה לעשות, לוקח אותו אל אמו. כרגע שהוא לוקח אותו אל אמו, עד הצהריים, בימות הילד מת.
מה היא עושה? היא לוקחת את הילד הזה. שמה תוהו על המיטה של איש האלוהים של אלישע. והולכת לאלישע ואומרת לו, עכשיו אתה ביתי. הוא מגיע לשם, לשמה כנראה קוראים לזה היום, קוראים לזה הנשמה המלאכותית, פיו על פיו, ידיו על ידיו על אגב, ומגהק וילד חי. מה קרה כאן? כיוון שאלישע היה לו שתי הנשמות של אדיו ואביהו, אחד מהם זה שהוא שלו, את השנייה הוא נתן לילד הזה.
לכן הילד הזה נקרא מאוחר יותר היה נביא. מיהו? חבקוק הנביא. כי הוא אמר לה, כעת חייך, את חובקת בן, מהמילה חובקת, זה חבקוק הנביא. זאת אומרת שהנושא הזה, כל משבר, מתוך משבר יוצא גם שבר. ואת זה ראינו גם אצל יעקב אבינו. אצל יעקב אבינו, וירא יעקב כי יש שבר במצרים. זאת אומרת, שבר זה לא רק משבר. מתוך המשבר קמה התעוררות מתוך, איך אומרים, השרפה וההריסה והכול, קמה מדינת ישראל וגם ניצבה.
יהי רצון, בעזרת השם, שהשבת הזאת שאנחנו קוראים, שבת פרה, גם זה דבר לא מובן מאליו. חוקה חקקתי וגזרה גזרתי. אפילו שלמה המלך, החכם באדם, אמר, איך אומרים, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממנו. לא מבין את משמעותה. כל מה שאנחנו מבינים לא צריכים לבצע. תעשה מה שאומרים לך, ואל תעשה מה שאתה חושב. יהי רצון שמלא משרתו לבכם לטובה ולברכה ולששון ושמחה.
אמן ואמן. שבת, שלום ומבורך, אמן ואמן.