עולם ניגודים והשלמות
תמלול השיעור
שלום והברכה וכל טוב סלע. שבת פרשת תולדות. ראשית, לברך את עם ישראל בחודש טוב ומבורך, חודש כסלו. חודש יש בו הרבה ניסים, בעזרת השם. אחד הניסים הגדולים זה חנוכה, אבל כפי שחז"ל מציינים, כסלו הוא מחולק לשניים. יהי רצון, בעזרת השם, שהכיס יהיה מלא כדי שנוכל לתת לאחרים ולסייע. והלב יהיה פתוח לשמוע, להקשיב ולהאזין לכל אחד ואחד ובעיותיו הוא, ואנחנו יודעים בדיוק, עמך ישראל, בעיקר בתקופה הזאת, כל כך הרבה בעיות יש לכל אחד.
ויש הרבה אנשים שמעוניינים, לא רוצים לא עזרה כלכלית, אלא עזרה נפשית כדי להקשיב. חשוב מאוד מאוד, באמת, לכל אדם ואדם, זה לא משנה באשר הוא. אם יש לזה צרה, דאגה בלב איש, ישא חנה. זה חשוב מאוד במקום הזה. רבותיי, בפרשת תולדות אנחנו עוברים למעשה למשפחה השנייה, ובאה השמש וזרח השמש של יצחק ורבקה אימנו. אולי כמה מילים, קודם כל, שנלך בעקבותיה של רבקה, ולאחר מכן בעקבותיו של יצחק.
נכון שהם זוג, והם זוג מהשמיים, וכתוב, מזווגים לו לאדם, כבר מלמעלה אומרים בת פלוני לפלוני. אבל מי שמביט ובפשט רואה שני עולמות שונים. רבקה גדלה בבית של לבן הארמי, של ביתואל, של העולם לא הכי ישר ולא הכי טוב. בעצם העובדה שהיא שרדה שם, זה אומר כבר דרשני את הכוחות שיש לה לנערה הזאת או לאימא הזאת. ולא בכדי אנחנו רואים שחז"ל מדמים אותה כשושנה בן אחוכי.
אבל זה נותן לה יתרון גדול. נותן לה יתרון היא יודעת לקרוא את החיים, היא יודעת לראות את המציאות. עליה לא עובדים. לעומת יצחק אבינו, שנקרא עולה תמימה, עולה תמימה זה לא חלילה אדם שלא מבין את העניינים, אלא גדל בבית של קודש. גדל אצל אימא שלו שרה, שדיפנה אותו מכל הכיוונים, אפילו לא נתנה לו להתחכך עם ישמעאל. גדל אצל אבא שלו, שמה הוא רואה כל הזמן?
חסד ועוד חסד ועוד נתינה ועוד אכפתיות ועוד זה ועוד עזרה. ומי שנמצא מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו, הוא רואה בדיוק מה שקורה עם חמשת המלכים. הוא בא להושיע, להציל, הוא מתפלל לעלות, עושה את כל הדברים האלה. יצחק סופג, וכשסופגים טוב בבית, זה משליך ומשפיע על בחוץ, אין מה לעשות. ולכן אם אני הולך בעקבותיה של רבקה, רבקה ברגע שהיא נפגשה במפגש הראשון עם אליעזר, בלי הרבה חוכמות, היא ידעה שבאה פה הגאולה.
זה לא המקום שלה. יש לה מקום אחר, הרבה יותר מבוסס, הרבה יותר מקום של עולם טוב יותר לנתינה. לכן היא באה והיא הולכת, והיא הולכת איתו, באה למקום הזה, והיא מגיעה, ואנחנו יודעים שברגע שהיא מגיעה, אנחנו גם רואים את טוב ליבו של יצחק. ויהווה, תהיה לו לאישה, שימו לו, שימו לב, איזה כבוד וערך הוא מעריך לאישה הזאת. אגב, כל ימי חייו הוא עשה את זה.
יצחק אבינו, כפי שאמרנו, עולה תמימה, אבל יש בו גם יתרון מאוד מאוד חשוב, שאנחנו הרבה פעמים לא שמים אליו לב. אם הייתי צריך לתת תעודת זהות עכשיו במשרד הפנים ליצחק, הייתי כותב יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק, יליד הארץ, תוצרת כחול לבן, לא עזב את הארץ מימיו, בן אמור לראשון, בן שמונת ימים. השם שלו זה השם היחיד של האבות שנקבע לו מלמעלה, וקראת את שמו, יצחק.
האיש הזה, לא כתוב עליו הרבה, אבל כוחה של ארץ ישראל, יש לה השפעה, ולא יעזור כלום. ואנחנו רואים את זה כאשר היה רעב פה בארץ, הוא רצה ללכת בעקבות אביו, לרדת למצרים, אומר לו הקדוש ברוך הוא, שכון בארץ, אתה לא יורד, אתה נשאר פה, אין לך לאן ללכת. אין, אתה נשאר פה. עכשיו, יצחק, אם אנחנו בודקים גם עוד נקודה נוספת, זה אחד האנשים שאחיזתו בארץ, איך היא נמדדת?
היא נמדדת, ויזרע יצחק בארץ היא מאה שערים, וימצא בשניים ואברכיהו השם. זאת אומרת, הוא נאחז בקרקע, הוא למעשה, יש לו גם צאן ובקר וגם קרקע. לעניות דעתי, אני חושב שהוא בא לתקן את שני הילדים הראשונים של אדם הראשון, של קין והבל. זה היה עובד אדמה וזה רועה צאן. יצחק לוקח את שניהם ביחד ואומר, אני פה בארץ ישראל, אני בא לתקן, אני נאחז בארץ.
האחיזה, האחיזה היא לא ארעית, האחיזה היא בשורש, האחיזה היא בקרקע. יש לזה משמעות מאוד גדולה. עכשיו, אנחנו יודעים, אינו דומה בין צדיק לצדיק לבין צדקת בת רשע. אבל כפי שציינתי, הניסיון שהיא ספגה היא מבינה את זה, זה נכון שני עולמות, אבל היא כל כך ידעה להעריך את יצחק שעשרים שנה היא עקרה, והיא לא פונה ליצחק במשך העשרים שנה, לא אמרה לו, תשמע, תתפלל כמו שאבא שלך התפלל על אמא שלך, תתפלל גם עליי.
ורק אחרי עשרים שנה, יש מדרש מאוד יפה, שבאה אליו ואמרה לו, תשמע, אדוני, אין הרבה דיבור, אגב, בין יצחק לרבקה, מעט מאוד. אמרה לו, תשמע, איך אנחנו ממשיכים את המורשת, את השרשרת של אברהם אבינו? קום תתפלל. אומר המדרש, שלקח אותה איתו, אמר לה, בואי נלך לטייל. היא לא יודעת לאן. והולכת איתה לטייל, והולכים ומגיעים להר המוריה.
מגיעים להר המוריה, והוא רואה את המזבח שהוא הוקרב עליו, הוא עולה למזבח ואומר לה, כשלילי את הידיים, קושרת לו, כשלילי את הרגליים, קושרת לו. אני מתאר לעצמי, זה היה מעמד מרטיט ומפחיד לראות דבר כזה. הוא אומר לה, תעמדי מולי. הוא עומד מולה, שוכב, והיא עומדת, ואז הוא אומר, ריבונו של עולם, כשאבא שלי ביקש להקריב אותי, לא היססתי, לא אמרתי לו כלום, אמרתי לו, אבל אתה, תקשור אותי חזק כדי שאני לא אוכל להיפגע, כדי שהשחיטה שלי תהיה כשרה ותהיה ללא שום פגם.
ומה הבטחת? כי ברך אברכך, וארבע ארבע ארבע אבי זרעך. והעלובה הזאת, עקרה. באותו רגע הוא שומע קול, ויעתר יצחק לנוכח אשתו. שימו לב, כי עקרה היא. היא עקרה, לא הוא. הקב"ה נענה לו באותו זמן, ויעתר לו השם ותער רבקה אשתו. ולכן אומרים חז"ל, אינו דומה לצדיק בן צדיק לצדיק בן רשם. ויתרוצצו הבנים בקרבה. מה קורה? למה היא לא הולכת לאברהם אבינו?
לשאול אותו. ותלך לדרוש את השם. היא אפילו לא מערבת את יצחק. כי הוא נמצא בעולמות האחרים, בעולמות שכולם טוב. הוא חושב שכל העולם הוא טוב. הוא חושב שכל אדם ואדם זה עולם בפני עצמו. הוא חושב שאין עולם השקר. הוא יודע שאבא שלו בא לתקן את האדם הראשון. אז האדם הראשון למעשה היה אמור להכניס את כל הטוב שבעולם במקום, ולא חלילה לסטות מן הדרך.
והיא רואה פה שינוי. חז"ל אומרים: מדוע הלכה לדרוש את השם? אז נכון, רש"י אומר לנו שם, שכאשר הייתה עוברת דרך בית מדרש, היה יעקב רוצה לצאת. כשהייתה עוברת דרך בית עבודה זרה, היה עשו רוצה לצאת. מהיכן היא ידעה בכלל? למה היא התחלכת לדורות השם? הרי היא לא ידעה בהתחלה שיש לה תאומים, אלא הפחד של רבקה היה שמא ייוולד ילד כמו אח שלה, הרי רוב הבנים כאחיהם, וייוולד ילד כמו אח שלה, דו פרצופי.
מצד אחד הולך בית הכנסת, להתפלל, עושה עם ציצית, עם תפילין של רבנו תם והכול, ומצד שני הוא יודע בדיוק איך להונות את האנשים ולרמות אותם, ומזה היא פחדה. אם אדם כבר בבטן, הוא רוצה לעשות את שני הדברים האלה, ותלך לדורות השם. הוא אומר, למה זה אנוכי? אחד מחכמי הבוסוד אומר, ריבונו של עולם, אם אמור לצאת ילד כזה, עדיף שייפול ולא יבוא לעולם.
תראו, עד היכן רבקה אמנו הולכת ודואגת בנושא. ואז כשאומרים לה, שני גויים בביתנך ושני לאומים ממאיך ייפרדו. חז"ל אומרים שאת זאת ידע אברהם אבינו. הוא ידע, כאשר הוא שלח את אליעזר, אבל הוא האישה שאתה תיקח ליצחק. ולקחת אישה לבני ליצחק. מה זאת אומרת לבני ליצחק? אם היה אומר ליצחק, אנחנו לא יודעים, אנחנו יודעים שזה הבן שלו.
אלא הייתי לד שניים. אחד שייך לבני. ממשיך הדרך. ואהב ליצחק, ואהב יצחק את עשיו כציד בפיו. ומדוב השני הדברים האלה? יש דבר אחד פשוט. בעולם הצדק והאמת, כשנשמה גדולה עומדת לרדת לעולם, יש גם את הסיגים שבאים מאיפה? מביתו אל, מלבן, אלה שבאים. ואת אלה למעשה באו בעשיו. עם כל השלילה שבעשיו, אחד מחכמי עשיו אומר, עשיו נכון שהיה רשע.
והקדוש ברוך הוא אומר, ואת עשיו שנאתי. יצחק אוהב את עשיו, את עשיו שנאתי אומר. אבל עם כל זאת, הראש שלו לא טוב, כי יש לו חלק ולו אפילו מזערי ביצחק. ואנחנו רואים, כשנולדים שני הילדים האלה, יש פתאום חלוקה. חלוקה לא מובלת. כתוב, ויהב יצחק. ויהב יצחק. את עשיו כציד בפיו, ורבקה אוהבת את יעקב. יצחק אוהב את עשיו, יש סיבה.
מה זה ציד בפיו? כנראה שהיה מכבד אותו, ומביא לו, ודואג לו, וכולי. ואנחנו יודעים שכיבוד אב ואם, בעיקר כיבוד אב של עשיו, הוא הכי הכי מיוחד שלא היה כדוגמתו. הם מביאים אותו כסמל ודוגמה חיובית לדבר הזה. ולכן חז"ל אומרים, בגלל הכבוד שהוא חלק לאביו במשך כל ימי חייו, זכה שראשו של עשיו ייקבר במערת המכפלה. עד כדי כך.
אבל רבקה אוהבת את יעקב. למה? לא כתוב. רבקה יודעת מי יש לה בבית. עליה לא עובדים. עליה לא ישפיע אם יעקב יביא לה ארוחה מאוחדת ויגיד לה: אמא למה שלומך? היא יודעת מה התוכן שלו, מה המהות של האיש הזה. לא שהיא שונאה את יצחק, את עשיו, אלא היא יודעת מי מתאים ומי לא מתאים, ומי ראוי ומי לא ראוי להמשיך את השרשרת של אברהם אבינו ושל שרה.
ולכן היא לקחה אחריות מאוד גדולה. אבל היא לא רצתה לפגוע ביצחק. לפעמים כשאין דו-שיח בין בני הזוג יש נתק. ויש נתק בעייתי מאוד מאוד גדול. רבקה כל כך הרבה העריכה את יצחק, אבל הראייה שלו היא מאוד חיובית בעולם שלנו, זה אתה ללכת לדעת ולהרכיב את כל הצדדים ולדעת איך לתמרן. אבל היא לא רצתה לפגוע בו, כי הוא הלך בעולם שכולו טוב.
ויצחק אבינו, נותן לנו מסר, מסר מאוד מאוד מעניין, והוא מסר לדורות. ואת זה אני יכול רק לומר לכם כאיש חינוך וכרב, אני תמיד מציע לאותן משפחות שבאות אליי להתייעץ כשיש ילד בעייתי בבית. רבותיי, יש אנשים שלא יכולים לעמוד בדברים האלה, בעיקר בסקטור הדתי, בסקטור החרדי. או ילדה, הם מסלקים אותם מהבית. יצחק אבינו אומר, לא, זה לא פתרון.
הפתרון הוא, כשיש ילד בעייתי, איך להתמודד איתו. ואהב יצחק את עשיו כציד בפיו. חכמינו אומרים שהוא ידע, יצחק. מי זה עשיו? הוא ידע שהוא בעייתי, הוא ידע שהוא עובד עליו, דבר על הכול. הוא אומר, מה הפתרון? לזרוק אותו, הדבר בהידרדר יותר. שמא כשאני אקרב אותו, שמא כשאני אדבר איתו ברכות, שמא גם אם אני אתן לו את הברכה, אולי בזכות הברכה שאני אתן לו, הוא ישוב לדרך.
ואת זה למעשה, הדרך של יצחק היא הייתה סניגוריה לדורות. בחז"ל אומרים שכאשר יבוא הקדוש ברוך הוא לאבות, ויבוא לאברהם אבינו ויגיד לו: "בניך חטאו". מה עושים? אומר לו: "ימחו על קדושת שמך". מי שחטא שישלם. הוא אומר: "רגע, רגע, זה האבא הראשון. בוא נערך לאב האחרון, לשלישי, מגודל בין 12 ילדים וזה. אולי יש לו יותר רחמנות".
הוא בא ליעקב. אומר לו: "יעקב, בניך חטאו". הוא אומר לו: "ימחו על קדושת שמך". מי שחטא, שישלם. כשהוא בא ליצחק, יצחק יש לו קרב חזק. אומר: "ריבונו של עולם". על מה אתה מדבר? בניך ולא בניי? מה? גם לי הילד עבריין, גם לי הילד פושע, ואנחנו יודעים צעד בפיו, והיה לו רצח, ויבוא עייף מן השדה נפשי עייפה להורגין. כל מה שהיה לו.
ואני לא זרקתי אותו. אני קירבתי אותו. אדרבה ואדרבה, אני ניסיתי והשתדרתי לעשות הכול. אז אתה, את הבנים שלך לא תעשה? זה סנגוריה על עם ישראל. כל ילד צריכים להתמודד איתו. לפעמים מצליחים, לפעמים מצליחים פחות, לפעמים גם לא מצליחים. אבל לפחות אתה בא ואתה אומר, ניסית. לעומת רבקה, היא גם אוהבת את יצחק, אבל היא רואה שהוא לא האיש המתאים להמשיך בדרך.
אז למה בכל אופן הטילה את כל כובד משקלה על יעקב? כי היא אומרת, זה מה שיש לי. אני לא לוקחת רזיקות. אני לא לוקחת שום דבר. אני יודעת בדיוק. אני יודעת מה היה שלי בבית. מה היה לי בבית של ההורים? אני יודעת מי זה לבן, שיודע לעמוד על כולם ולרמות את כולם. אני לא מוכנה שבביתו של אברהם ממשיך הדרך יהיה האיש הזה. ולכן היא מאמרת על יעקב.
ורבקה אוהבת את יעקב. לא בגלל כלום. היא אוהבת, היא יודעת בדיוק מי האיש שמסוגל. ומדוע? יצחק אבינו חי בארץ, וצבר שחי בארץ הוא יודע בדיוק מה קורה ואיך צריך להתנהג עם הגויים כאן במקום. לכן הוא אומר דבר אחד פשוט, יצחק. אני חייב אדם כמו עשו, איש ציד, איש שדה שיודע לדפוק את זה כדי לדעת להגן על הארץ הזאת מפני הפושעים והעבריינים האלה, כמו של אבימלך מלך פלישתים שסותמים את הבארות, גם לי גם לך לא יהיה, שיודע מול פרעה, מול כל אלה מרעין בישין, שנמצאים פה בארץ. אני חייב איש שדה.
אני חייב גבר רציני שיודע לבוא, להיאבק את מה שצריך, כי פה בארץ הזאת, ואנחנו יודעים לצערנו גם בזמן שבתקופה שלנו, אם אין לך כוח ואתה חלש, ירכבו עליך. הגויים פוחדים רק מכוח. יש אמרה בערבית שאומרים אותה מי היד רטל אלא רטלן. מה שמוריד את החצי קילו, היה פעם משקל, אתם יודעים, חצי קילו, אלא קילו. כוח, רק לעוד כוח.
הוא מבין את זה. רק את זה הם מבינים. אנחנו יודעים בדיוק מה שקורה גם ליצחק כאשר מגרשים אותו והוא יושב בגרר. ואנחנו יודעים, ברגע ששומעים שהבן אדם הזה מצליח בשנת בצורת, ועזרא יצחק מאה שערים, ויברכהו השם, פתאום. כשרואים אותו בצורה כזאת, מה אנחנו רואים? רבותיי, פתאום אבימלך. שימו לב רבותיי, מה שקורה. הנה, ואבימלך, מלך גרר באחוזת מרעהו ובכל שר צבאו.
הולכים, רוצים להשלים עם יצחק. למה? ראו שיש לו כוח, ראו שיש לו עושר. ופתאום הם באים אליו. במקום רגיל היה צריך יצחק לקבל אותם באהבה, בחטפה. סוף סוף הם השליטים פה במקום הזה, אני יצחק קול בודד, עם כמה אנשים שלי, עם כמה עבדים, אדרבה ואדרבה. הם רוצים לבוא בשלום? בואו נלך בדרכי שלום. אבל יצחק מלמד אותנו דבר אחד.
יצחק מלמד אותנו לא ככה דרך. אם נבלתי את הבר, אם יקש את העקש, שימו לב במקום לקבל אותם ולפעוס להם שטיחים והתקשורת תבוא תגיד הנה שר החוץ הגיע והנה המלך הגיע והנה המשאל הגיע. ורבותיי, משלחת מאוד מכובדת. ופתאום, אם אני אסביר את זה בשפה הפשוטה, אבל קודם כל לכתוב בשפת התורה. ויאמר עליהם יצחק מדוע באתם אליי?
ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם. זאת אומרת, מי אתם בכלל? עכשיו פתאום אתם באים? אני לא צריך אתכם? עופו לי מן העיניים. וכשהוא נהג בהם בדרך הקשה, בעוצמה, פתאום יש תגובה. ויאמרו ראו ראינו כי היה השם עמך. ונאמר תיאנה בנותינו בניך ונכרת הברית. פתאום מה קרה? הם כורתים איתו ברית מתוך עוצמה, לא מתוך פחד. פתאום מה קרה?
לפני זה הרי גירשתם אותו. עכשיו פתאום אתם באים? לא, אנחנו יודעים, אגב, מה שהיה אז גם היום. שמעתי פעם אחד הכתבים מאחד המדינות של האמירויות שרעיינו אותו, והוא אמר, על מה אתם מדברים בכלל? ארץ ישראל, עם ישראל, זו עוצמה שאי אפשר להתכחש אליה. זה מקום, זו מעצמה, זה אנשים מחוכמה, עם דעת, שאנחנו צריכים ללמוד מהם.
נכון שהיה להם קשה לשמוע את האמת, המציאות. זה מה שאומר להם יצחק. ויצחק, בשונה אפילו מאביו. שימו לב, מדהים. הם באים לכרות איתו ברית. הוא עובר עליהם בצורה הכי פשוטה, שימו לב. ויעש להם משתה, ויאכלו וישתו, וישכימו בבוקר וישבו וישלחם, יצחק, וילכו מאיתו בשלום. עשה להם ארוחת ערב חגיגית, כדי לחבב אותם, וסלמת.
ולכו הביתה. על ארץ ישראל אין ויכוח, אין מחלוקת. היא לא שייכת לפלישתים. הקדוש ברוך הוא החליט לתת אותה לזרועו של אברהם, וזו עובדה. ועם עובדות לא מתווכחים. אני חושב שיצחק אבינו, שלא כתוב עליו הרבה, כולה פרשה אחת, אבל לא בכדי לבוא לראות בצורה כזאת שיצחק מקבל את התואר של יראה. כשאנחנו אומרים, ופחד יצחק, יצחק אמר את הדברים הברורים ביותר לגויים שגרים פה, למרות שהוא מעט.
אבל כשאתה אומר את הדברים האלה, הנכונים והברורים, גם היריב יודע להעריך את הדברים האלה שעשה יצחק. עכשיו, בסוף הדרך אנחנו נפגשים למעשה יצחק אבינו, סוף ימיו, הוא רוצה לברך את עשיו. שאלת השאלה, מדוע הוא לא מברך את שניהם? הרי שניהם הבנים שלו, את שניהם הוא אוהב. חז"ל אומרים כך, שיצחק אמר דבר אחד פשוט: אולי בזכות הברכה שאני נותן לעשיו, הוא ישוב מדרכו.
עכשיו, אני גם רוצה עוד דבר לעשות. אני יודע שיעקב אשתם יושב אוהלים. החיבור הזה, שיהיה בין יעקב לבין עשיו, זה יושב אוהלים אשתם וזה איש סדג, זה החיבור האידיאלי. אפשר להיות גם בוגר ישיבה, אפשר להיות הסדרניק ולהיות גם קצין בכיר בצבא. והשילוב של שניהם זה לא ניגוד, אדרבא ואדרבא. זה חיבור הטוב ביותר והאידיאלי ביותר.
את זה חשב יצחק. רבקה אומרת לו: אני יודעת בדיוק מה שקורה. אני איש תם יושב אוהלים. בעת הצורך הוא יכול להיות גם איש שדה. לפני 40 ו-50 שנה לא היו ישיבות ההסדר ולא היו ישיבות קדם צבאיות של הלימוד. והנה, ברגע שהמציאו את זה והרגו, עובדה, זה עובד מאוד טוב. עובד בצורה מכובדת מאוד ואנחנו רואים היום, ברוך השם, קצינים רבים עם כיפות שנמצאים בכל מיני יחידות מובחרות והגיעו לדרגים ולדרגות הגבוהות ביותר. זאת אומרת, השילוב הזה זה הדבר האמיתי.
והנה, רבקלה לוקחת צ'אנס ושומעת שיצחק רוצה לברך את עשיו ואומרת ליעקב: לך תברך, תקבל את הברכה. אנחנו רואים כאן באמת התמודדות מאוד מאוד קשה. יעקב אומר: לא רוצה. רבותיי, עם כל זה שיעקב ישתם משבוע אלים, כשהוא עונה לאמא שלו שהוא לא רוצה ללכת, לא בגלל שהוא פוחד מעשיו. תשימו לב. הוא לא אומר: שמא עכשיו עשיו ישמע ויהרג אותי, אולי ימושני אבי והבאתי עליי קללה ולא ברכה.
מה זאת אומרת "והבאתי עליי קללה ולא ברכה"? יעקב יודע שמגיעה לו הברכה של אברהם. הוא אומר: אם אני הולך לרמות את אבא שלי, האיש הזה, הצדיק הזה, והוא ירגיש בזה גם את הברכה של אברהם אבינו, שהוא קיבל אותה בסוף, וייתן לך אלוקים את ברכת אברהם, גם את זה הוא לא יקבל. אגב, דורשי רשומות אומרים אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק.
אומרים שהמילה הראשונה שיצחק הוציא מפיו זה הייתה בעקדת ומהי אבי. ויאמר אליו אבי והמילה האחרונה שהוציא יצחק מפיו זה אברהם. וייתן לך אלוקים את ברכת אברהם. אבי אברהם. מילה ראשונה אבי, מילה אחרונה אברהם. נכון שהקדוש ברוך הוא צר את קלסטר פניו כקלסטר פניו של אברהם. ולכן יעקב לא רוצה ללכת. יעקב הוא יודע שאני לא רוצה להשיג דבר, ולו אפילו שמגיע לי במרמה.
פעם שאל אותי תלמיד, הרב תגיד, האם ברכה מתקבלת כשאתה מכוון על מישהו אחר? עניתי לו כך, על מה יעקב אבינו הולך להתאמץ ולסכן את כל העתיד שלו? כולה על ברכה. זה לא על ירושה ולא על רכוש ולא על כלום. כולה על ברכה. כנראה שאצל יעקב הברכה יש לה משמעות. העולם הרוחני של איש תמי של וואלים זה בסדר העדיפויות. העולם הגשמי הוא רק אמצעי להשיג את העולם הרוחני.
וכאן בלית ברירה הוא מגיע. ואני רוצה לומר לכם אילו הייתי הולך בעקבותיו של יעקב ועומד בדרך, ורעדה וחלחלה כשהוא מגיע לאבא שלו. ומה קורה כאן? איך אפשר לשנות קולו של אדם? הרי יעקב יצחק מבין, ופתאום אנחנו רואים כל מיני נקודות שמטרידות את יצחק. אז נכון, התורה אומרת, ולא יכירו, כי היו ידיו יקדי עשיו. ואז הוא אומר לו, הקול קול יעקב וידיו ידי עשיו, והמושכה בינית, בוא, תתקרב, אני רוצה לראות, ומדוע פתאום, איך אומרים, או כאן, מדוע אומר לו, אומר יצחק, מה זה מיהרת למצוא ביני? זה לא דבר שבסדר?
כל הדיאלוג הזה מאוד מאוד מעניין. חז"ל מתלבטים בדבר הזה. אני חושב, ברשותכם, עניות דעתי, לעניות דעתי, יצחק הבין מהרגע הראשון שזה יעקב. ומה קורה? הרי יכל יצחק לבוא ולהגיד לו, קח את הרגליים שלך ועוף מפה, למה אתה משקר? למה אתה מרמה? למה אתה עושה את הכול? למול העיניו של יצחק עומד דבר אחד פשוט. כנראה שמן השמיים לא רוצים לתת את הברכה לעשו, כי הוא לא ראוי לה, הוא לא מתאים לה, הוא לא כלי קיבול.
וזה שיעקב כל כך הרבה מתעמת בשביל הברכה הזאת ועושה הכול כדי לקבל את הברכה, כנראה שהיא מיועדת לו למעלה. ולכן, אני לא אפגע בו, אני לא אבייש אותו, אני לא אגיד לו שזה. לכן, הוא אומר לו, הקול קול יעקב ועדה מדי עשיו. בני, תקשיב טוב, אני יודע מי אתה. אני נותן לך כרגע מתכון. תדע לך דבר אחד, אם אתה רוצה לשרוד, הדבר הראשון שאתה צריך לעשות, שהוא יהיה העיקר, והוא המטרה, קול קול יעקב.
תשתמש בקול יעקב, בתפילות, בתחנונים, באמונה, בדרך של קיום המצוות בארץ ובחוץ לארץ. אבל הידיים ידי עשיו, בעת הצורך, כשלא תהיה לך ברירה, תשתמש בידי עשיו. אבל תשמר לך, שלא תעשה ההפך. שלא תעשה את המטרה ידי עשיו ואת האמצעי קול יעקב. אתה צריך לדעת מתי להשתמש. וזה רק בעת הצורך. ולכן, כאשר הוא נכנס ריח ביני כריח שדה אשר ברכו השם.
יעקב אבינו, חז"ל אומרים שוב פעם, דיוקנו של יעקב כדיוקנו של אברהם. כדיוקנו של אברהם, כדיוקנו של מה? של אדם הראשון. וכאן, כשיצחק בא לברך, ריח ביני כריח שדה, זה השדה שהיו בו אדם הראשון, שהיה בו קין והברה יביאו אותם בשדה. ולכן, מה שהוא עושה, עושה דבר אחד פשוט. יצחק אומר לו, תקשיב טוב, את הברכה שאני נותן לך זה לא ברכה רק לעכשיו, אלא ברכה עתידית.
בתנאי אחד, שאתה יודע לקשר ולחבר שמים וארץ. וייתן לך אלוהים מיטל השמים ומשמני הארץ. קודם כול, העיקר זה מיטל השמים. אם תדע לחבר את השמים לארץ, אם תדע לקדש את החומר, אם תדע לחבר את שניהם ביחד, מיטל השמן הארץ וערוב דגן ויתרוש, ואחר כך יעבדוך עמים וכולי. לעומת זאת, כשנכנס עשיו, אליו, הוא יודע שעשיו חי את הרגע הזה. אל עיתני נא מן האדום, כי חייפה נועקי.
עכשיו אני צריך. הוא אומר לו, הנה משמני הארץ יהיה מושביך. אני מתחיל איתך דווקא בחומר, בזה, זה מה שצריך. זה מה שאתה צריך לעשות במשמני הארץ הזה. ולכן אנחנו רואים בדיוק את הברכה, וכאשר נכנס עשיו בשני עולמות שונים, יצחק. למרות הכול הוא בא ואומר, מיהו עצה ציד ויבא לי מכל גם ברוך יהיה. אני גם מוסיף לו עוד ברכה נוספת.
וכאן, ויצעק עשיו, הנה, ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאוד. חכמי הסוד אומרים שהצעקה הזאת שהייתה צעקה אמיתית, סוף סוף צעקה אחת שהייתה צעקה אמיתית. והצעקה הזאת לא הולכת לאיבוד. והצעקה הזאת עומדת בשמיים במשך אלף שנה. מאיפה היא מגיעה? היא מגיעה לבני בניו של יעקב אצל מרדכי היהודי בשושן הבירה. איך אומרים? המולדת של עשיו ובניו שם, ויזעק זעקה גדולה ומרה. שם הוא גם צועק.
לכן הצעקה הזאת מבקשת את העלבונה. אנחנו יודעים דבר אחד לסיום, שהברכה הזאת שקיבל יעקב לא קיבל אותה בשלמות, ואימא שלו אומרת לו, ואבא שלו, אתה רצית להיות איש שדה. היית בהתחלה אשתם יושב אוהלים. עכשיו, לך תיקח לך אישה, ואיפה תלך? תלך לחרן, ושמה תהיה איש שדה. שמה תעבוד בשדה, תרגיש בדיוק איך אתה רוצה לחבר את שניהם לאחד.
שמה תהיה גם איש שדה. לכן, יעקב אבינו, כשאנחנו נראה בעתיד, שעובר את כל התלאות, כאשר הוא ייפגש אחרי עשרים שנה של סבל בבית לבן, הוא ייפגש אחר כך עם עשיו, הוא יאמר לו דבר אחד פשוט: קח את ברכתי אשר הובת לך. הברכה הזאת שאבא שלי רצה לתת לך, ואני קיבלתי אותה, אני מחזיר לך אותה בחזרה, כי אני רוצה להיות שלם. כך את ברכתי אשר הובת לך, אשר שיצחק נתן לך לפני זה, אני מחזיר אותה חזרה, כי אני רוצה להיות יעקב אשתם יושב אוהלים.
יעקב, אנחנו רוצים להיות איש שלמות. כדי לקבל את השלמות, אני מוכן לשלם עבור זה. אכלתי אותה מאוד חזק, שילמתי על זה תבין ותקילין אצל לבן הארמי שרימה אותי ונתן לי אחר כך את לאה במקום רחל, ועבדתי וטרחתי והכול, קיבלתי את זה באהבה ובשלום, ללמד אותנו דבר אחד פשוט. כל דבר, זה לא משנה מה המטרה. צריכה להגיע, המטרה צריכה להיות לעשות את זה בשלמות.
כשאדם עושה את הדברים בשלמות, הקדוש ברוך הוא משלם לו שכרו. זה למעשה הצמד של יצחק ורבקה. אם תשימו לב בכל הפרשה, הפרשה היא קצרה, כמה כבוד חלק יצחק לרבקה, שבסוף היא לא רצתה לומר לו שעשיו עומד להרוג את יעקב. מה היא אומרת לו? אם לוקח יעקב מבנות חטא, למה לי חיים? אני לא רוצה שיעקב ייקח מבנות חטא. למה לא אמרת לו את זה על עשיו?
כי היא ידעה שעשיו כבר מקולקל, אין לו תקנה. ואז, כדי להרחיק ביניהם, היא באה ואומרת לו. היא אנחנו רואים, שימו לב, איזו תגובה של יצחק אבינו. הוא אומר לו, שימו לב, ואתה בני, היא אומרת לו ככה. פתאום, ויקרא יצחק אל יעקב, ויברך אותו ויצווהו, לא תיקח אישן בנות קנען. קומפא די נערם, ביתא ביטואל אבינו, ואקח לך משם אישה.
למה? כי אימא שלך ביקשה, והאל שעדיין יברך אותך וכו'. זה התיאום, זו השלמה בין שני עולמות שיודעים למצוא את המשותף. אם רוצים שיהיה בית עדיעד, תמיד יש מחלוקות, תמיד יש דעות שונות, אבל בואו נחפש את המשותף. ואם נלך ביחד על המשותף, אז בניין עם ישראל היא בניין עדיעד. יהי רצון שבעזרת השם, למרות כל המחלה הזאת, כל הקורונה, יזכו כל עם ישראל לבנות בניין עדיעד לתורה ולתעודה וזכותו של יצחק אבינו ורבקה, שהיא באמת זכות גדולה, שאנחנו יודעים בדיוק מה היא עשתה למען, מה היא תרמה לבניין עדיעד.
יגן עליכם, אתם שלום, ביתכם שלום וכל אשר לכם שלום. אמן ואמן.