מחינוך שרה אמנו לשידוך של יצחק
תמלול השיעור
שלום והברכה וכל טוב סלע שבת פרשת חיי שרה לצערנו הרב השנה בגלל המחלה הארורה אנחנו נמנעים מלעשות שבת זאת במערת המכפלה בחברון עם אלפי בית ישראל כדרכנו בקודש אנחנו מאמינים ומאמינים ששרה אימנו שהפרשה על שמה, חיי שרה, ודאי תמליץ למעלה, תאמר לצרותינו די ותתפלל שתיפסק המחלה הזאת מעל כל עם ישראל ומעל העולם כולו.
רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה. האם היהודייה הראשונה שרה אימנו נפרדת ממנה הפרשה הזאת בעצב רב, אבל גם בסיפוק רב. זו האישה, דגם ודוגמה לכל בנות ישראל. זו האישה, כפי שחז"ל אומרים, התיקון והתקנה של חווה. מה שקלקלה חווה, תיקנה שרה אימנו. חייו של האדם לא נמדדים בזמן. חייו של האדם נמדדים באיכות בכמות שהוא הצליח ליצוק בתוך הדרך שלו בחיים האלה, במקום.
אנחנו רואים הדור הראשון, אברהם ושרה. הדור הזה עשה את שלו. נתן לנו דגם ודוגמה לכל הדורות, ולא בכדי כשהנביא אומר הביטו על אברהם אביכם ושרה תאכל עליכם. שרה אימנו בעיניי היא המחנכת הטובה ביותר שהייתה. היא המחנכת שבשבילה תחילת הדרך. זה קודם כל הדאגה לדון ההמשך. וכאשר היא ראתה ותלת ישמעאל מצחק, היא לא שואלת שאלות, כי בחינוך אין פשרות.
ואני אומר לכם כי יש חינוך. בחינוך צריך לדעת להכות על הברדל כל עוד שהוא חי. בחינוך צריך להבין את רוחו של הילד. שרה אימנו, שהקדישה את כל נשמתה, חייה, לדור ההמשך, לבן שהגיע לאחר 90 שנה, היא לא תיתן לו. להתקלקל חלילה על ידי איש מים. ולכן עם כל הקושי ועם כל אהבת הזולת ועם כל אהבת האורחים ועם כל מה שעשתה שרה אימנו, הדבר הזה, היא אומרת, יש פה סכנת חיים.
"כרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא ירש בין האמה וביני". אפילו אברהם אבינו לא הבין את זה. טוב, בואו נפריד ביניהם. לא, לא, לא, לא. אין דבר כזה שהמרחק ביניהם יהיה כזה רחוק שאני לא רוצה שום קשר ביניהם. עד שהקדוש ברוך הוא אומר לו: "כל אשר תאמר אליך שרה שומע בקולה". כל מה שקיבל אברהם אבינו וכל מה שנתן מאחוריו היה גיבוי הרוח הגבית של שרה.
ומעל הכול יבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה, הכף הזאת הקטנה. אברהם אבינו בא בשמחה כזו גדולה לבשר לה לשרה שהמל"ר הולך לשווא, שהילד הזה יצחק, ידע להתעלות בעקדה עד כדי כך שהיא לא יאומן כי יסופר, וזה כל נזכב לזכותך. ואם את זה רק עשית, האשראייך וטוב לך. לכן שרה אימנו, הפטירה שלה היא פטירה עם העבר. עם העבר מהחיים האלה לחיים הנצחיים, אבל השלוחות שלה הולכים לאורך כל הדורות.
שרה למעשה, מביאים חז"ל את שלושת הניסים שקרו באוהל שלה. ויש לה משמעות, שזה הנושא של העיסה, הנר שדלק וחוט של חסד שהיה בכניסה. חז"ל אומרים: בניך כשתלה זיתים מסביב שולחניך, אשתך בערכתי ביתך. מתי הבנים הם כשתלה זיתים חזקים ויציבים? בזמן שאשתך בערכתי ביתך. האישה היא המזבח שנמצאת, שמשקיפה, שדורכת, שמובילה, שמדריכה ומרחה את הכול.
לכן החוט של החסד הזה, שנמצא באוהלה של שרה, ברגע שהיא הלכה: "ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה כף כת פנה, כפה פרסה לעני וידיה של חיל האביון". כשהאישה איננה, אין מי שייבשל, אין מי שייתן, מי שיעניק. אברהם אבינו פתאום, היד שלו קטנה. האישה זה הברכה שנמצאת בבית. אבותינו ואבות אבותינו והאימהות הקדושות, עם כל מה שלא היה במרצעים הכי קשים, אף פעם לא חסר כלום.
תמיד היה אוכל לחמישה ולשישה ולעשרה וגם ל-20 איש. וכל אורח שהגיע, תמיד היה לו מה לאכול. למה? זה נקרא הברכה עיסה. והנר דולק, נר השם לשמת אדם. כמה חשיבות יש לאור שהאישה הזאת מביאה. לאור שלא בכדי, אילו אישה הייתה יודעת שקדושת הבית, הטהרה שנמצאת, מה מביאה לבית? זה קודש-קודשים. ולכן אברהם אבינו, כשהוא רואה בדיוק מה שקורה, הוא מבין שהחצי השני, אפילו מעל לזה, חסר לו.
ואברהם זקן, פתאום נופלת עליו הזקנה. כל עוד שהייתה שרה חיה, הם ילכו שניים שהם אחד. שרה אימנו. חז"ל אומרים שזאת האישה הכי יפה שהייתה בעולם. עד כדי כך. אבל מה? היא לא התייחסה לזה. למה? כי היופי שלה היה יופי עם מאור פנים. עתה ידעתי. כי אישה יפה את מראה את. למה הוא לא התייחס לזה? גם שרה אימנו לא עשתה מזה עניין.
היא ידעה דבר אחד פשוט: שקר החן והבל היופי. אם אישה אומרת שקר החן ששלושת המצוות החשובות שנשים חייבות בהן והן מרומזות במילה החן, החטנון, הדלקה, חלה, נידה, גם היופי שלה הוא הבל. הוא חסר משמעות. שלמה המלך כשהוא רוצה להדר הרבה פעמים הוא אומר "אישה יפה ושרת טעם". מה זאת אומרת? כשאין לה את מאור הפנים, כשאין לה את העוצמה שהיא נותנת החוצה, שום דבר לא שווה.
ולכן פטירתה של שרה אימנו היא אבדה מאוד גדולה לאברהם וליצחק הבן, שלא זכתה לראות בשמחת ליבו ובחופתו. אבל אברהם אבינו יודע דבר אחד פשוט: ובאה שמש וזרח השמש. ברגע ששקעה שימשה של שרה, זרחה שימשה של רבקה. ואברהם אבינו את אליעזר לדור הבא. איך בונים את הדור הבא? אברהם אבינו לא מחפש בית של עשירים. אברהם אבינו לא מחפש כלה בעלת מוניטין.
הוא מחפש כלה בעלת חסד בעלת נתינה. הוא מחפש כי אל משפחתי ואל בית אבי תלך. ולמה באמת הוא לא לקח בבנות כנען. חז"ל אומרים שבבנות כנען הייתה בהן חוסר הצניעות. ולכן זה הסמל של האישה. נודע בשערים בעלה בשבטו עם זקני ארץ. איך יודעים שהאישה הזאת היא אשת חיל? כשהגבר בחוץ לבוש יפה ומחייך וצוחק ושמח, סימן שבבית טוב לו.
נודע בשערים בעלה בשבטו עם זקני ארץ. ולכן אליעזר כשהוא מגיע והוא רואה דבר מעניין והוא עושה את כל הניסיון הזה. האישה אשר אמר אליה השקיני מים ואמרה אלי גם אתה שתה וגם לגמלך אשאבי האישה שרוכיח אדוני לבן אדוני. אליעזר סלאב מבין דבר אחד, מה שהוא ינק בביתו של אברהם הוא רוצה להעביר הלאה. ומה קרה? ברגע שהוא מגיע והוא רואה בדרך כלל, רבותיי, אל העין, אתם יודעים מה ההבדל בין מעיין לבאר?
מעיין, המים זורמים מלמעלה למטה. באר, אנחנו שואבים מלמטה למעלה. מלטטה לאלה. האישה הזאת, עומדים עשרה גמלים. אותה נערה, כוח היכולת שלה הוא מוגבל, אבל כוח הרצון שלה הוא ללא גבולות. וברגע שהיא רואה את אליעזר ורואה את הקדושה ואת השכינה ששורה במקום, האימהות שלנו, הייתה בהן רוח הקודש. הבינה שהנה הגואל מגיע כדי לגאול אותה מאותו בית של בתואל ארמי ומאותו בית של לבן הארמי אחיה, ארמאי הכי גדול.
היא שמעה הצהרה. כל-כולה תפילה שתוכל להיכנס לנעליים שלה. כל-כולה זו זכות להמשיך בדרכה של האם היהודייה הראשונה. ובלי לשאול שאלות, תשימו לב, היא לוקחת אחריות. שתה וגם מגמליך אישה. ומה היא אומרת לו? בת מיעט, היא אומרת, בלי הרבה חכמות. יש גם לנו, גם תבן, גם משפוט-מספוט. הוא אומר, רגע, רגע, רגע, אני לא רגיל שבחרן יש את הדברים האלה.
אבל הנערה הזאת, כפי שחז"ל מציינים אותה, כשושנה בין החוכים. וכאן אברהם מבין לאן הוא שלח את אליעזר. כי אצל אברהם יש לו דבר אחד פשוט: יש דברים בחיים שבהם ייהרג ובל יעבור. יש דברים שהוא יעמוד עליהם עד הסוף, כמו למשל רכישת מערת המכפלה. הוא יודע מה זה מערת המכפלה. אחרים לא יודעים, לא מתייחסים למתים. אצל אברהם אבינו, המתים הם תחנת מעבר.
הוא יודע שמערת המכפלה זה הקניין הראשון שלא יהיו עליו עוררין. מפה אני מתחיל את הדרך. אני מתחיל לאורך כל הדרך. מערת המכפלה זה הפתח של גן עדן. במערת המכפלה קבורים אדם וחווה. אני אברהם ושרה. יש לנו מחויבות לתקן את העולם. אלה תולדות השמיים והארץ מבראם. הבריאה מתחילה עכשיו איתי. ברגע שהכנסתי את שרה למערת המכפלה המערה הוא ארע.
מתחיל האור במקום שם. ולכן בתוך המערה ומחוצה לה יש גם את העץ. את העץ אני לא אוכל ממנו כי זה עץ הדעת. ומהעץ הזה אני רק רוכש. אני מקבל ממנו דעת, אבל אני לא אוכל ממנו. ולכן הוא בא ומוכן לשלם כל סכום. אגב, המספר 400, יש בו גם משמעות מאוד גדולה. חז"ל אומרים ש-400 בגימטריה רע עין. עפרון היה רע עין. הוא ידע בדיוק.
את ה-400 האלה אנחנו ניפגש איתם אחר כך עם עשו, כאשר הוא עומד לפגוש את יעקב ומטרה שלו פשוט להשמיד, להרוג ולאבד, והנה 400 איש עימו. ניפגש עם ה-400 גם בהמשך. כאשר פנחס הלך והרג את זינרי בן סלוב ואת כוזבי בצור, דוד המלך אומר: "לולא יעמד פנחס ויפלל" לא כתב ויפלל, אלא ויפלל. איפה הטף? אומרים חז"ל: הטף של 400 בא ואותו פנחס זרק אותה על הקרקע ואמר: ריבונו של עולם, הרי עין זה לא אצלנו.
אנחנו בני אברהם, אנחנו טובי עין. למה? כי אנחנו יש לנו שלושת התכונות בתכונותו של אברהם אבינו: נפש שפלה, עין טובה ורוח נמוכה. אצל מי יאר העין? זה אצל עשף. זה בניו, אותו דבר. 400 איש. לכן, כשהוא קונה את הקניין, הוא קונה גם את השדה, גם את המערה, כי הוא יודע דבר אחד, הוא מסתכל בעתיד. הוא אומר: אני מצד אחד נותן קניין למתים, אבל אצלנו מתים הם לא מתים, כי צדיקים במיתתם קרויים חיים.
ומאידך, אני ממשיך עם החיים. וכשאני ממשיך עם החיים, את מי אני צריך? צריך להביא את השרשנה מאשר בין החוכים, כדי שהיא תתאים בדיוק ליצחק. ואנחנו יודעים דבר אחד פשוט: מאוד מעניין שאלה הנישואים הראשונים. ובנישואים הראשונים האלה, בין יצחק לבין רבקה. המפגש הזה, ויצא יצחק לסוח בשדה. נכון, חז"ל אומרים שבא ותיקן את תפילת מנחה.
מה זה לסוח בשדה? אברהם אבינו מתקן את האדם הראשון. יצחק אבינו מתקן את הרצח הראשון. של מי? של קין. כתוב: ויהי בהיותם בשדה. יצחק אבינו הולך. הנה, בצורה הברורה ביותר, ברגע שבי יצא יצחק לסוח בשדה, כדי שיוכל לבוא ולתקן. חז"ל אומרים שבמקום קדוש האבות נתנו לו שמות. לבית המקדש אברהם אבינו קרא לו הר על אחד ההרים. ויער הר קרא לו.
יצחק אבינו קרא לו שדה. ויצא יצחק לסוח בשדה. יעקב אבינו קרא לו בית. ואיבן לו בית מקנהו עשה סוכות. משה רבנו קרא לו מעון. תפילה למשה, מעון אתה היית לנו. למעשה, אז אומרים כך כל אחד ואחד בא לתקן. וכשאין בית מקדש, מהו התיקון של כל הזה בבית המקדש? זה השבת. אז אומרים בעלי התורים אומרים כך: אברהם אבינו קרא לו הר ה'.
יצחק אבינו קרא לו שדה ש'. יעקב אבינו קרא לו בית מת. משה רבנו קרא לו תפילה טף. מה קיבלנו? שבת. ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת. כי כוחה של השבת שאבותינו הגיעו עשו את זה. אחד הדברים היפים שמעתי פעם פי מורנו ורבנו ועטרת ראשנו הרב מרדכי אליהו, זכר הצדיק וקדוש לברכה, שאמר כאשר הגיע אליעזר עם עשרת הגמלים והביא את רבקה, אז שאל את אליעזר:
תגיד לי, מי זאת הכלה שהבאת לי? אמר לו: מה קרה לך? זאת הכלה. אבא, מיועדת לך מששת ימי בראשית. מה קרה לך? איזה צדקת! המים עלו לקראתה. היא עמדה בניסיון שלי. היא הייתה מוכנה מהר מאוד להגיע, וקפצה לי הדרך. אמר לו: רגע, רגע. לפני הכול. בוא תגיד לי בבקשה דבר אחד פשוט. מה אמר לו? תשמע. תגיד לי, מי אבא שלה? אבא שלה?
אמר לו: בתואר. מה? העבריין הגדול ביותר שיש לו בחרן? חז"ל אומרים: אם לא היה בתולה שלא היה רץ כדי לבוא עליה? בשביל זה קראו לו בתואר. אמרו לו: ומי אחיה? אמרו לו: לבן. לבן ארמי ארמאי? זה מה שאני הולך לקחת? זה מה שאתה מביא לי? קח אותה עכשיו, אחזיר אותה הביתה. אמר לי: אני אחזיר אותה הביתה. אמר לו: אמרתי לך, אתה עכשיו לוקח אותה.
התחיל לי צער כועס ורוגז על אליעזר, עבד עבדים מאלה אחד, תעשה מה שאני אומר לך, מה אתה הבאת לי? מה פתאום? קח אותה ותעוף מפה. בינתיים, תוך כדי צעקות, ואליעזר כועס ובוכה. אברהם אבינו מתעורר. אומר לאליעזר: תגיד לי מה קורה. אמר לו: מה אני אגיד לך? תראה, הוא לא רוצה את הנערה שהבאתי. קראו לי כל הנשיאים, הכול, כל מה שאמרת.
לא הולך. והוא רוצה שאני אחזיר אותה. אמר רם אבינו ראה ברוח קודשו שהבחורה הזאת מיועדת לו. אמר לו ליצחק: יא בני, קח אותה. הוא לא יכול למרות את פי אביו, אבל הוא מחפש דרך וסיבה איך להיפטר ממנה. כתוב: כי מצב הערוות דבר יכול לגרשנה. אמר לו: תקשיבי טוב, אני ילד מפולק. תדעי לך דבר אחד, אני לא הולך לקנות לך לא בית ולא אוהל חדש.
את הולכת לגור באוהל הישן של אמא. אמר לו: אין בעיה, בשמחה רבה, מה שתגיד אני עושה. אמר לה: תקשיבי, אני ילד מפונק, בין יחיד. אמא הייתה ב-12 בלילה, מתעוררת. אני מביא לה בצק, היא מכינה לי ועושה לי סופגניות. אמרה לו: אין בעיה, תעיר אותי, אני אכין לך. כשהוא מחכה שתגידו משהו לא כדי שיצלק אותה. אמר לו: תקשיבי, מחר בבוקר, חמש בבוקר, לוקחת את הפקע על החיטך, את הכבשים ואת העזים ואת הולכת לרעות.
אמרת לו: אין בעיה, תעיר אותי, אני אעשה. הוא לא אומר שום דבר, לא. הוא אומר: טוב, כנסי לאוהל. חז"ל אומרים: אותו חוט של חסד שנעלם כאשר נפטרה שרה, רק נכנסה רבקה, חוט החסד חזר. אותו נר שכבה דלק, הוא עומד המון, יצחק 12 בלילה, מעיר אותה, מביא לה 100 גרם, קמח עומד לה תעפי. היא מתחילה לעשות את הבצק, הוא מתחילה לבכות, ובדמעות היא הופה את הבצק, והיא אומרת: ריבונו של עולם, שאני לא אצטרך לחזור חזרה על הבית של בית הוריי, של העבריינים, של הפושעים, אלא להגיע לביתו של אברהם אבינו, שכולו חסד, כולו אור, כולו קדושה.
ופתאום לפתע הוא רואה שהבצק הזה מתחיל לטפוח, ועולה ועולה כמו אצל אמא שלו. הוא ראה את זה, אז אמר לה יצחק: טוב, עברת מבחן. לכי לישון, את לא צריכה לקום בבוקר. מי רואה את זה מרחוק? אליעזר. פתאום אליעזר, יצחק. הוא אומר לו, כן, מה? הוא אומר לו, קדימה תביא את רבקה, אני לוקח אותה לגמלים, מחזיר אותה לחרק. זה בסדר, אני מסכים? -לא, לא, לא, לא.
מה שאמרת, מה שעשית עכשיו, הנה הגמלים בחוץ. דחילק, אני מתנצל, שום דבר. מי עכשיו צועק על מי? אליעזר צועק על יצחק. מי מתעורר? עוד הפעם, אברהם אבינו. לעזוב אותו ערב חופתו, שחרר אותו. לא, לא, לא. אני עושה מה שהוא ביקש. אמר אברהם אבינו לאליעזר, מה אתה רוצה? תגידי. אתה רוצה כסף, אני אתן לך. אתה רוצה זהב, אני אתן לך.
הוא אומר לו, לא, אני רוצה לא כסף, לא זהב. אני רוצה דבר אחד. כשם ששפך את דמי יצחק ואמר לי, עבד עבדים, אתה מצאצאיו של חם, מי אתה בכלל? שפך את דמי וביזה אותי? אני רוצה ממך את הברכה, שמלאך המוות לא ישפוך את דמי. אברהם אבינו בירך את אליעזר, שמלאך המוות לא ישפוך את דמו. הוא היה מבין העשרה שנכנסו חיים לגן העדן.
זה מראה דבר אחד פשוט, כמה ברכתם של הצדיקים נמצאים. ופה אנחנו רואים באמת מה זה משפחה אמיתית, ואיך בודקים זיווג אמיתי. שימו לב, דבר מעניין. ויביאיה יצחק האוהלה שרה אמו, ויקח את רבקה, ותהילו לאישה ואהבהה. לצערנו הרב, נמצאים בדור שהכול הפוך, קודם כול מתאהבים. אתה בא ואתה אומר לו לילד, תגיד לי, איפה היא גדלה, מי המשפחה?
אבא, אל תתערב. זה בדור שלכם. עכשיו יש קליק. הוא רק לא יודע שאחרי תקופה קצרה גם בעקלק, ואז פתאום רואים בדיוק את כל המקרים של הגירושים, לצערנו הרב. אומר לנו יצחק אבינו, מלמד אותנו דבר אחד פשוט: יש שלושה מעגלים לנישואים מאושרים. הראשון, וייקח את רבקה. -שימו לב, ויביעיה, קודם כול, אוהלה. האם היא באמת, באיזה בית היא גדלה?
באיזה משפחה היא גדלה? זה האוהל שגדלה בו. אם היא גדלה במשפחה טובה, זה ישפיע, לא יעזור על אף אחד כלום. אם חלילה היא גדלה במשפחה לא טובה, גם לזה יש השפעה. אחר כך, וייקח את רבקה ותהיה לו לאישה. האם באמת יש משותף בין שני הצדדים? האם ישנן דרכים המינימליים שיכולים להיות? הוא מספר על אחד מגדולי התנאים, שהייתה לו אישה מאוד מאוד בעייתית.
ואז באו התלמידים שלו, אמרו לו, רבנו, תגרש אותה. אמר להם, אני אוה, דייה. מספיק אם היא עושה שני דברים, וזה מספיק. אם היא מגדלת את ילדינו, לתורה, ומצילתנו מן החטא. כשאדם לא יצפה הרבה ויגיעו הציפיות, זה חשוב. ולכן, אחר כך ויהבה. כשבאה אהבה אחר כך, זו אהבה שאינטלו היה בדבר. זו אהבה אמיתית שהולכת ועולה. זה הזוג הראשון.
אגב, כדאי שתדעו. זה הזוג הראשון. אם הייתי צריך לתת, למשל, תעודת זהות ליצחק אבינו, הייתי אומר דבר אחד פשוט. הייתי רושם, יצחק בן אברהם, ילידי ארץ ישראל, צבר, שנולד בארץ, הראשון שנימול בן שמונת ימים, הראשון שנולד בארץ וחי בארץ ולא עזב את הארץ, ומעל כולנה, הראשון למעשה שממשיך בדרכי אביו. ושימו לב, דבר מדהים.
יצחק אבינו, אחרי שהוא התחתן, הוא לא שואל שאלות. הוא הולך, כדי שאבא שלו לא יישאר לבד, לא יישאר בודד, הוא הולך, חז"ל אומרים, מחזיר את הגר לאבא שלו, כדי שאבא לא יהיה לבד. ובסוף אנחנו רואים דבר אחד מאוד מעניין, את גדולתו של אברהם אבינו, שכל עוד אברהם אבינו היה חי, חז"ל אומרים שישמע אלוהו חטא. זה חינוך אמיתי. התחלנו בחינוך, אנחנו מסיימים בחינוך.
יצחק אבינו, אז אומרים כך, ומה קורה? ברגע אבינו, ברגע שאברהם אבינו נפטר, שימו מדהים. ויקבע בימות אברהם בשיבה טובה, זקן ושבע ויאסף אל עמיו. למה? כי שני הבנים שלו לא חטאו. ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו. למה? ישמעאל חלק כבוד ליצחק. הוא הראשון, חלק לו כבוד. ראיתי דבר יפה. כתוב היה מות בשיבה טובה. דורשי רשומות אומרים, שיבה בגימטרייה אברהם אבינו.
היחיד שנאמר עליו, להוות שיבה שקיבל אבינו. לכן, כאן אנחנו רואים באמת, שוב אברהם אבינו, היכן הוא נקבע. השדה שכנה אברהם מת בנחת, שם קובר אברהם ושרה אשתו. ואנחנו רואים בדיוק עוד פעם את הנושא הזה של מערת המכפלה, שהיא באמת הנכס הראשון, הקושאן הראשון שאין עליו עוררים. שמעתי מפי הרב מרדכי אליהו, נסיים איתו, שאחרי מלחמת ששת הימים, הוא נכנס למערת המכפלה עם הצנחנים.
ואתם יודעים, היה גשם, בוץ וזה, ולכלו ונכנסו. והאימאם, שם הגוי, שהם עשו על זה בתפילה, הרי הם שם, ראה איך שהחיילים נכנסים, נעליים מנוחלכות, עם בוץ, עם אבק, עם הכול. אז הוא בא, הרב אליהו, ואמר, תגיד לו, הם לא מתביישים? בית אללה, הבית של אלוהים? איפה הכבוד שהם מנחילים שצריכים לתת למקום הקודש הזה, המוקדס?
אמר לו, עד עכשיו כל אלה שהחזיקו את המקום, הם היו זרים, בני השפחה. לכן בני השפחה פוחדים להיכנס לבית של בעל הבית. לכן הם נכנסים לבושים ומקולחים ומסודרים בירת כבוד. אבל כשאחרי אלפיים שנה הבנים חוזרים אל בית אביהם, האבא לא מסתכל איך הם לבושים, מה הם מביאים איתם. אלה בני הגבירה, אתם בני השפחה. וככה שתק באמת הייתה שמחה גדולה שפעם ראשונה נכנסו למערת המכפלה.
יהי רצון, בעזרת השם, שזכות האבות שאנחנו עסקנו בהם, שרה ואברהם, בעזרת השם, יתפללו למעלה, שיבטל מעלינו ומעליכם כל גזרות קשות ורעות, וכל המחלה ששמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני אדוני רופאך. אתם שלום, ביתכם שלום, כל אשר לכם שלום. אלה חיי שרה, אלה חיים אמיתיים, שהמוות הוא רק תחנת ביניים לחיי נצח, לדור הנצח ולעם הנצח שלא מפחד מדרך עקומה וארוכה.
תודה. יזכו ואמצו.