ובחרת בחיים
תמלול השיעור
, השלום והברכה וכל טוב סלע לכל מאזינינו ולכל צופינו, ברכת השם עליכם, שבת לפני ראש השנה, שבת מיוחדת במינה, פרשה מיוחדת, קצרה, עם תכנים ומסרים לאורך כל הדרך, פרשת ניצבים. אתם ניצבים היום כולכם, לפני השם אלוקיכם, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, שוטריכם, כל איש ישראל. מעשה זה רמז, לפני יום הדין, לפני ראש השנה, אתם ניצבים כולכם היום.
המילה "אתם" היא אותיות אמת. מתי באמת האמת היא ששולטת בעולם, היא ששולטת בעם ישראל, ויהיה חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת, כאשר כולכם. כל איש ישראל, זה לא משנה, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, או שרבנו גם ממשיך, "מחוטב עציך עד שואב ממך", אותם אנשים הפשוטים הם חלק מעם ישראל, ובלעדיהם לא ניתן לאחד את העם הזה ולקבל תפילתנו ברצון.
חכמנו מסבירים "מחוטב עציך ועד שואב ממך", רמז לאבות. מי חוטב עציך זה אברהם אבינו. "ויבקע עצי עולה", כי כל ראש השנה פועל סביב הנושא של העקדה. מאוד מאוד קשה להבין אותה. באמת, העומק כזה שאי אפשר לתאר, אי אפשר להבין כמה ששואלים, מתלבטים ואומרים איך יכול להיות ומדוע אברהם אבינו מיהר וישכם אברהם בבוקר. הרי הקדוש ברוך הוא סך הכול ביקש ממנו בקשה.
קחנה את בנך בניסיון הזה. יכל לומר, ריבונו של עולם, אתמול אמרת לי שאסור להקריב בני אדם. אני נאבקתי במשך כל שנות חיי ולא יקרבו לסעירים את ילדיהם. והנה עכשיו אתה אומר לי דבר הפוך. ואברהם אבינו לא שואל. ויותר מזה, המילה "נע" זה מילת בקשה. הוא מבקש ממנו. אז יכל לומר, ריבונו של עולם, בסדר. ריבונו של עולם, אתה יודע, הבן היחיד הזה, תן לי לחתן אותו ואחר כך אני אקריב אותו.
יכל גם לבוא ולומר, רגע, אז צריך גם לשאול אותו. זה לא ילד קטן, זה לא תינוק שמלאים אותו ולא שואלים. זה בחור בגיל 37. ייתכן ויסרב. כל השאלות פנימיות ויותר מזה. ביום השלישי, וייסע אברהם את עיניו. שלושה ימים הלכו, שקט, דממה, אין כלום. ודאי שהיו רחשי לב אצל אברהם, עתן יצחק, דברים שיכולים להשתנות. ודאי שהיה דיאלוג ביניהם.
והתורה מסתירה הכול ונותנת לנו, אנחנו הקוראים, אנחנו צאצאיו של אברהם אבינו, כל אחד לתאר בדמיון שלו, בשכל שלו, מה עבר על אברהם אבינו באותו זמן ובאותה תקופה. ולכן, כשאברהם אבינו קם בבוקר, הרי יש לו משרתים ויש לו עבדים, ובקע עצי עולה, זה נקרא חוטב עציך. אומר הקדוש ברוך הוא, אתה בקעת את עצי העולה, אני אבקע את הים לפני בניך כאשר הם יצאו ממצרים.
ושואב ממך, זה יעקב אבינו, וידע, וברגע שהוא ראה את רחל באה עם הצאן, הוא ישר הולך ושואב את הבין, למרות שהוא יודע מי זה, מי זה לבן, למרות שהוא יודע שאפילו עשיו לא רוצה להתקרב אליו, למרות שהוא ידע שכאשר שער לשלמה הם ענו לו ככה בהינף יד, יאללה, זוז מאיתנו, שלום לו, הנה הבת שלו אם אתה רוצה, תדע לך, אם אין לו רועים שעובדים אצלו, תראה, הנה התשובה, הבת שלו רואה.
ובכל זאת ידע שניתן להוציא יקר מזולל כדי ללמד את האנשים שלנו את הדורות הבאים שאסור להתייאש למרות במקום הכי קשה ואפשר אם יש רצון. ולכן זה יעקב אבינו, לעובריך בברית השם ועלתו אשר קוראת ימיך היום. אצל עם ישראל ביום הדין ומשפט שאנחנו עומדים, כפי שאנחנו אומרים בתפילה, היום מערת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם.
אם כי בנים כאן כולם אותו דבר, כולם שווים. אז אומר איוב ילמד אותנו דבר מעניין. אומר איוב, קטון וקטן וגדול שם הוא, שם הוא, ואהב את חופשי מאדוניו. שם בעליון, בעולם העליון, הרבה פעמים אותו קטן, אותו קטון, אותו אדם שאנחנו לא מתייחסים אליו, בעולם העליון הוא גדול. כי את הדברים החשובים למען כלל ישראל, למען שמו באהבה, אף אחד לא יודע, רק בורא עולם.
קטן וגדול שם הוא. רק שם יודעים בדיוק מיהו הקטן ומי הגדול. בערב ראש השנה, כאשר אנחנו נשאל, שמע, לא יכולתי ללמוד תורה, לא יכולתי לקיים מצוות, קשה עליי, אומרת התורה, לא בשמיים היא, שיעלה לנו בשמיים ויביאה אותנו, לא מעבר לים, כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשות. ברגע שיש רצון, לא מבקשים מאדם לעשות מעבר. אני אומר את זה תמיד גם לתלמידיי.
קיבלנו שנה, והשנה הזאת אנחנו כרגע באים לבורא עולם לבקש עוד שנה נוספת. הוא יגיד, רבותיי, קיבלתם שנה, מה עשיתם בה? האם היה איזה שינוי? היה מזה משהו? ולא בכדי, הרבה פעמים אין לנו את התשובה. לכן ההתעוררות היא דווקא בשמיעת קול השופר, כי השופר, השורש שלו זה לשפר, השורש שלו לעשות את ההשתדלות. ואף אדם לא יכול לבוא ולהגיד, אני לא יכול, אני לא יודע.
תראו, חכמינו אומרים שלושה מחייבים את האדם בעולם העליון. והם הלל יוסף ורבי אליעזר בן חרסון. לכן מרומז, רבות מחשבות בלב איש, ועצת השם היא תקום. חכמינו אומרים רבות מחשבות בלב איש. אדם יעלה לעולם העליון וישאלו אותו, תגיד לי, למה לא ביצעת את המוטל עליך? אז הוא אומר, ריבונו של עולם, מה אתה רוצה? הייתי עני מרוד, עסקתי בצורכים של המשפחה, לא היה לי זמן, כלום.
ולכן, אם היית משפיע עליי שפע של עושר, ודאי שהייתי יכול לקיים את המצוות. הוא אומר לו, אתה יכול להיות יותר מלז הזקן, שכשלא היה לו כסף כדי ללמוד תורה, כי שם היו צריכים לשלם לאמלמד לפני שנכנסים לבית המדרש, וזה היה חורף. עלה על הגג, ישב דרך החלון מהגג לשמוע מה אומר אמלמד, ירד עליו שלג וקפא שם במקום, ופתאום אמלמד והתלמידים רואים שמתחיל חושך, והם מביטים ורואים דמות של אדם.
הורידו אותו ואומרים, ראוי האיש לחלל עליו שבת. חימימו מים כדי להציל אותו, חלל עליו, זה היה פיקוח נפש. אז אי אפשר לבוא ולהגיד, אם אדם כזה עני עשה, אתה לא יכול להיות יותר עני מהלל הזקן. יבוא אדם שני, למה לא למדת תורה? יגיד להם, מה אתם רוצים? אני עסקתי בצורכי ציבור, והייתי בחור נאה, ומושך, וכל הזמן חיפשו את כל הפרסומים לעשות דרכי, ותראו מה שעשיתי.
לא היה לי זמן, עסקתי כל היום. יגידו לו, אתה יכול להיות יותר מאשר יוסף הצדיק? יפה תואר ויפה מראה, ובכל זאת עסק בצורכי ציבור. במשך 80 שנה שהיה משנה למלך וירד על מצרים, והוא עשה, ועבד, ופעל. איך אומרים? הוא היה הגבאי והגזבר ושר האוצר הטוב ביותר שלומדים עליו עד היום, בנאמנותו, בדרך שהוא עשה, ובכל זאת קיים תורה ומצוות.
לא תהיה פתחון פה. יבוא אדם אחר, למה לא למדת תורה? יגיד, אני הייתי כל כך עשיר, שעסקתי במסחר יום ולילה, וטלפונים ועניינים, ופה מפעל ושם המפעל. לא היה לי זמן. עשית אותי כל כך עשיר. שלום הקדוש ברוך הוא, אתה יכול להיות יותר מרבי אליעזר בן חרסום שהיה לו אדמות וקרקעות, ואבא שלו השאיר לו מאות של עבנים, ועובדים שנמצאים בהם, ובתים והכול, ובכל זאת למטרה מצאה את הזמן.
רבותיי, אז הוא לא יכול לא תהיה לו תשובה. לכן חכמינו אמרו, רבות מחשבות בלב איש, והערצת השם היא תקום, היא הי"א, לילד יוסף ואליעזר בן חרסום. זאת אומרת, שימו לב, תשובות כאלה מתחמקות, זה לא הסיבה. אומרים שבתנא דבי אליהו מסופר על צייד אחד שהתנצל לפני אליהו הנביא, שלא נתנו לו מן השמיים דעת ובינה ללמוד תורה.
למה? כתוב, ובחרת בחיים למען תחיה. אמר לו אליהו הנביא, מה מקצועך? אמר לו, צייד. אומר לו, ואיך למדת לעשות רשתות? ואיך למדת היכן לדוג? הוא אומר, לימדו אותי. הוא אומר לו, כמו שלימדו אותך היכן לדוג ואיך להקים רשת ואיך לסדר את כל הדברים האלה, אתה יכול גם כן גם ללמוד כתבי היכולת שלך. לכן הוא בחרת בחיים למען תחיה, אומרת התורה.
מה פירוש הוא בחרת בחיים? הוא אומר, יש אנשים שחיים כדי לאכול. זה בחרת בחיים. ויש אנשים שאוכלים כדי לחיות. לכן התורה אומרת לנו, ובחרת בחיים. אתה תאכל כדי לחיות ולא תחיה כדי לאכול. ולכן, בראש השנה אנחנו, יש לנו מנהגים ממנהגים שונים. העיקר העיקרים, ואני אומר את זה גם בבית הכנסת וגם לתלמידיי, רבותיי, הראש של הכבש שניהל לראש ולא לזנב, זה חשוב.
הדג שנפרה ונרבה כדגים, גם חשוב. שנאכל רוביה ונאבי עיר, בואו זכויותנו. הכול טוב ויפה. שאיתם אוהבינו ובכלנו בבקשה רעתנו בתמר. שתהיה לנו שנה ומתוקה עם התפוח בדבש, ויש כאלה שעושים עם תאנים, עם גולי דבלה. הכול טוב ויפה. האם אנחנו מבקשים ומתפללים בערב ראש השנה שיצר האיפוק יהיה איתנו? האם נוכל באמת שיצר הסיפוק יוכל לבוא ולגבור עלינו, כדי שנוכל לדעת?
הרבה פעמים היהודי משקיע ורז בסופר ובהיפר, בכל מהר, רק להביא ולקנות ולקנות. הכול טוב ויפה. וכשמגיע הביתה וחוזר מבית הכנסת, והשולחן עוד לא מספיק ערוך, שומו שמיים. כל זה לא שווה כלום. לא התפוח בדבש, ולא כל ההשקעה. אם אנחנו לא יודעים למצוא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם, אם לא יודעים לסבול קצת סבלנות לאישה שטורחת ועמלה, אם לא נדע קצת סבלנות עם הילדים, אז מה? אז הם מפריעים.
אז מה הם עשו ככה? אז הם קלקלו, בואו נמשיך הלאה. בואו נעשה בסבר פנים יפות. רבותיי, חכמינו אמרו, חקלילי עיניים מיין ולבן שיניים מחלב. כשאדם מחייך לחברו ומראה לו את שיניו, יותר מאשר נותן לו חלב לשתות. תראו כמה עוצמה. לכן, בערב ראש השנה, אנחנו, כשעומדים בתפילה לפני בורא עולם, ואנחנו לא יודעים מה יקרה. האם אנחנו מבין הבינוניים?
האם חלילה אנחנו מבין הרשעים? האם אנחנו מבין הצדיקים? וידוע בערב ראש השנה ספרי חיים ומתים לפניך היום נפטעים. לא סתם. כל אחד ואחד יש לו את הספר שלו. כל אחד תלוי בדיוק מה כתב בספר שלו. כל אחד צריך להבין שהוא צריך לבוא עם החוברת שלו ולבוא עם הספר שלו, כדי לבוא ולהסביר לבורא עולם האם באמת עשה את מה שאפשרי.
סופר בזמנו של רבי לוי יצחק מרדיצ'ב, ועליו השלום, שפעם הוא הגיע לאכסניה והלך לנו שם, והנה הוא רואה בחצות לילה מתעורר בעל האכסניה, מגיע עם פנקס כזה גדול, וקורא לאשתו, מדליק נר, בחצות לילה, זה היה לפני ראש השנה, הוא אומר, ריבונו של עולם, אני לא מכחיד ממך כלום, הנה הדוח השנתי שלי. אני רימיתי את הגוי הזה שמכרתי לו את היין, ועשיתי כך, ושיקרתי, וקיללתי, ולא התפללתי ביום פלוני, ולא הנחתי תפילין, ולא התפללתי ערבית, והונאתי, ועשיתי, וזה, והוא ממשיך, ממשיך, ממשיך, ממשיך, בערך אולי שעתיים-שלוש, הוא ככה פורט את כל חטאב.
אחרי שגומר, סוגר את הספר, אומר לאשתו, תביא לי את החוברת הקטנה. הוא מביא את החוברת הקטנה, פותח, אומר, ריבונו של עולם, גם אתה לא היית הכי בסדר איתי, גם אתה גרמת לי בצורה כזאת שגוי פלוני נטל לי מכות רצח, והגוי השני שבר עליי כך וכך, והשלישי והרביעי שתו ואכלו ולא שילמו, והאישה חלתה והרגישה לא טוב, וגם אני, היו לי גם בעיות כאלה וכאלה ואחרים.
ריבונו של עולם, בוא נעשה עסקה. אני מוותר לך וגם אתה תוותר לי. הוא לוקח את שני הספרים האלה, את הספר הגדול עם העוונות, ואת הספר חוברת הקטנה עם הדברים שהוא בא בטענות לבורא עולם. הוא אומר לאשתו, תביאי בקבוק וודקה. מביאה, לוקח שתי כוסות, ממלא אותן. אומר, ריבונו של עולם, לחיים, לחיים, כתוב אותנו על חיים טובים.
אומר רב לוי יצחק ברדיצ'ב, אשריכם ישראל ואשרי חלקכם. תראו איזו אמונה תמימה, איזו דרך, כמה שיש חשיבות לדבר הזה. אני חושב שאחת הנקודות המרכזיות שיש לנו בראש השנה, שזה הנושא הזה של השופר, שמסביבו עקידת יצחק. נושא העקידה הוא נושא מאוד כבד. נושא העקידה הוא גם לא ברור. הרמב״ם אומר שכל הנושא הזה של העקידה, של הדיאלוג בין אברהם אבינו לבין הקדוש ברוך הוא, זה מסר לאברהם ולבניו בכל הדורות כולם.
מה זה עקידה? עקידה למעשה זה קשר. אתם יודעים, הרבה פעמים, אם אתה רוצה חבל, אומרים, תעקוד אותו, זאת אומרת, תקשור אותו, זה קשר בין בורא עולם לבין עם ישראל. אברהם אבינו תמיד אומר, ריבונו של עולם, אתה לא תחליף את העם הזה, ואנחנו לא נחליף את הבורא הזה, אחרי אנחנו קשורים בעבודות. והקשר הזה התחיל למעשה בתחילת ברית בין הבתרים.
הקשר הזה בין אברהם אבינו לבין בוראו, זה לא סתם. זה קשר מיוחד למינו, שאברהם אבינו נקרא אברהם אוהבי. ולכן אנחנו בראש השנה, כשבאים כל הסליחות, אנחנו שריש, מה אנחנו מפייטים? פייטים את הפיוט: "אם אפס רובע הקן, אוהל שיקן ימרי קן, אל נא נאבדה כעל קן, יש לנו אף זקן". ואנחנו רואים שם את התהליך של כל העקידה כולה, איך מתאר אותה שם המשורר, פשוט יורדים דמעות מהעיניים, בלי להבין איזה חיבור אישי בין אברהם אבינו לבין יצחק בנו.
הולכים ביחד עם העבדים, עם הנערים, והנה ראו עד תלולה, מהרו עצה עולה, יחד באהבה כלולה, בשרו בערבה מסילה. בלסו בערבה מסילה. הדרך כל כך נהייתה, כל כך סלולה בשבילם, למרות כל המוקשים שהיו. וחז"ל מביאים לנו את הנושא שהשטן עיכב אותו, ופעם אחת בא ואמר לו השטן, וזה למעשה כנראה התת-עמודה של אברהם אבינו, שאמר לו, תשמע, לאן אתה הולך?
הקדוש ברוך הוא לא ביקש ממך, כל שאתה מדמיין. חוץ מזה, אם האם מבקש, למה הוא לא נתגלה ליצחק? ואברהם אבינו מתחיל ככה לבנות בתוך עצמו. ובהמשך גם אחד מחכמי הסוד אומר שבא השטן ואמר לו, תגיד לי, כמה יהודים יש בעולם, אתה ויצחק? אם אתה הולך כרגע להקריב את יצחק, לא יישארו יותר יהודים. עונה לו אברהם אבינו, תקשיב טוב, אני צריך לדאוג לבורא עולם שהוא ידאג, כמו שהוא דאג שאני יהודי, כמו שהוא דאג שאחרי מאה שנה נותן לי את הילד הזה, הוא ידאג לעוד יהודי אחר.
אני לא צריך להיכנס לעניינים שלו. חכמינו אמרו שגם בדרך, נדמה לו בהתחלה, אמרנו, כזקן, זקן השמי שמנסה להסיט אותו, זה חלק מהדרך, כיצד היצר מסיט את האדם. חכמינו הסבירו שגם בדרך מה קורה? קורה עוד דבר, שנדמה לו כנהר, ומגיע, ועולה, ועולה הנהר, ומגיע המים עד חותמו כדי למנוע מיץ מאברהם להגיע לעקדה. ואברהם אבינו צועק, הגיעו מים עד נפש, ריבונו של עולם, תן לי לקיים את המצווה בשלמותה, ואז הנהר כמובן יורד.
וכאן, בשלושת הימים האלה, אנחנו לא שומעים כלום. אני בטוח שעברו המון המון משאלות לב, תעצומות נפש, גם לאברהם וגם ליצחק. ובסוף הדרך יש משפט מאוד מעניין. היום ליצחק לאברהם אביו, אבי. אנחנו יודעים שזה אם הוא אמרנו. למה צריך להגיד לו אבי? המילה אבי זה מילת כביכול מילת חיבה מיותרת, מיוחדת במינה. היום הילדים, כשרוצים כביכול לפרגן לאבא או לאמא ורוצים משהו, אז אומרים להם אבוש וסבוש וסבתוש וכולי, זו מילת חיבה.
ויצחק אומר לו, אבי, והוא עונה לו. ויאמר אברהם, הנני בני. ויאמר אומר, הנני, זה לא מספיק. אתה עוד בדרך של הבן שלי. אתה עוד הכי יקר שבעולם. אני לא רק שלא מתאכזר אליך, אם אני הולך לבצע משהו, אני עושה את זה לא משום התאכזרות, אלא משום רצונו של הבורא. והאהבה שלך לא מבוטלת. הוא אומר, הנני בני. הוא אומר, אבי, הנה האש והעצים.
היה עשה לעולם. אנחנו הולכים למקום כזה מקודש, אני רואה את הענן, האם זה טבעי או לא טבעי? ואברהם אבינו עולה לו תשובה מיוחדת. אלוהים יראה לו עשה. אם אתה סומך עליו ואתה יודע, אני יודע שאלוהים יראה לו את עשה. ויצחק האמין שאלוהים יראה לאברהם עשה. והנה איל אחר נאחז בקרניו. וכאן, אבל הוא נותן לו גם עוד מסר. אני לא יודע אם זה מסר מרגיע או לא מרגיע, כי יצחק רוצה להיות שותף, פעיל מרכזי בניסיון הגדול הזה.
והוא אומר לו, לעולה בני, שאם לא יהיה עשה, אז אתה בדרגה כזו גבוהה לעולה בני. ובהמשך, וילכו שניהם יחדיו, כאיש אחד ובלב אחד. ההליכה הזאת היא פשוט עוצמה אדירה. בצורה הזאת שהם הולכים, ואנחנו מזכירים את זה לפני תקיעת השופר, עוקד ונעקד, והמזבח למעשה שלישייה, חוט המשולש, לא במהרה יינתק. אני חושב שגם למזבח כאן יש תפקיד, כי המזבח הוא עד.
המזבח הוא מעיט ואומר, אם פה האב והבן, שניהם הגיעו לעקדה, זה המקום הכי מקודש. שאדם מוכן למען שמו באהבה להקריב את בנו יחידו, המקום הזה לא תזוז ממנו השכינה. ושם נבנה בית המקדש. לכן חכמינו אמרו, מעולם לא זזה שכינה מהכותל המעריבי, מהאזור הזה שבו היה המזבח שמה. ושם למעשה גם המלאכים בכו. אתם יודעים מה זה דמעות של מלאכים שיורדים על המזבח?
זו עוצמה אדירה שמה במקום הזה. ושם, כאשר אברהם העוקדת יצחק, יש מדרש שמה מדהים, אומר לו, אבא, תעקוד אותי טוב, כדי שהמצווה תהיה בשלמותה, כדי שגם אני אהיה שותף. זה לא רק מצווה שלך, גם אני, למרות שהקדוש ברוך הוא לא אמר לי. אבל הוא ראה את אבא שלו, העוצמה האדירה, הענק שבענקים, אברהם אבינו. ולכן יש שמה, בזמן העקדה, יש התנגשות מאוד גדולה, כדי שלא לבוא בטענות לאברהם אבינו להגיד, שמע, הבן אדם הזה היה בגיל 137, היה סינילי, הוא לא ידע מה, הוא רוצה מעצמו וכולי.
כתוב: וישלח את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו. חכמינו אמרו, איך לוקחים מאכלת הרי ביד? מה זה "וישלח את ידו ויקח את המאכלת"? אם היה כתוב רק "ויקח את המאכלת", זאת אומרת, את הסכין, אנחנו יודעים שלוקחים סכין ביד, לא בפה, אלא חכמינו מסבירים שבזמן שאברהם אבינו הושיט את ידו כדי לקחת את הסכין לשחוט את בנו, היד שלו לא זזה.
ומדוע? היה הנושא הרגש הבאי ורצון הבורא יתנגשו שניהם ביחד. הוא אומר אברהם אבינו, אולי יש בבני חלילה מום שלא מקשים, לא רוצים, שהוא יקרב על גבי המזבח? ואז הוא מושיט את ידו השנייה, והוא מזיז בידו השנייה את ידו הראשונה, וישלח את ידו ויקח את המאכלת לשחוט עד בנו. וכאן, במצב הזה, אנחנו רואים, ישנה התגלות ראשונה ושנייה.
בהתגלות הראשונה, המלאכים אומרים לו, אל תשלח איתך לנער ואל תעשתו מאומה. חכמינו שואלים, מדוע המלאך לא ירד ועצר את אברהם אבינו? משה אומר לו, אתה ידעתי, עצור. המצב של הקדושה שיצר אברהם ויצחק, כזה גדול, שאפילו מלאכים לא יכלו לרדת. ויקרא אליו מלאך ה' מן השמיים. אומר אברהם אבינו, מי שנתן את ההוראה זה בורא עולם, שהוא ייתן את ההוראה לבטל.
ויקרא אליו שנית מן השמיים, עתה ידעתי. כמה כוח, כמה עוצמה יש בדבר הזה. לכן, העקדה נקראת עקדת יצחק. ולפני תקיעת השופר, כדי להזכיר את יצחק אבינו, אנחנו אומרים על האבות, אברהם בראש, יעקב כנגד יצחק בינתיים. שימי לב, לא עשו את זה כסדר. אברהם בראש זה האבא של כולנו. יעקב, כביכול, אבי האומה. מי מחבר בין אברהם לבין יעקב?
זה יצחק. יצחק נקרא בינתיים. יצחק נקרא גבורה. הוא פחד יצחק. יצחק הוא הגשר בין אברהם לבין יעקב, הוא מחבר את שניהם. לא דובר עליו הרבה. יצחק זה האדם, הבחור, שנולד אחרי מאה שנה, שבורא עולם נתן לו את השם. ייצחק זה הנימול הראשון בגיל שמונה ימים. יצחק זה הצבר שלא עזב את הארץ, וכוחה של ארץ ישראל עמד לו, וכאשר אבימלך בא אליו לאחר שגירש אותו וביקש ממנו כביכול לכרות ברית, הוא העז בתעוזה מדהימה:
מדוע באתם אליי? ואתם סנתם אותי ואתם גרשו לי אתכם. בראשות דברים, מי אתם בכלל? וכנראה שבארץ הזאת אנחנו צריכים תעוזה כזאת, כמו של יצחק. בכל הנושא הזה של העקדה, כשאנחנו שרים העוקד והנעקד והמזבח, אנחנו מזכירים גם את שרה אמנו. שיחו לאימי כששונה פרה, הבן אשר ילדה לתשעים שנה. שרה אמנו, לא ידעה על העקדה ולא שמעה על העקדה.
חז"ל אומרים שכאשר דרך אותם בני ענקים שאמרו לה שלקחו את יצחק ואת אברהם שהלך לעקוד אותו, אמרו לה שיצחק מת, פרחה נשמתה. אחד מחכמי הסוד אומר, ברחה נשמתה מרוב שמחה. שאיך היא זכתה לגדל דור ישרים מבורך שמוכן למסור את צווארו על גבי המזבח, איך היא ידעה לגדל דור ישרים שהאמונה כל כך גדולה שלו, שאפילו כשהקדוש ברוך הוא לא מתגלה אליו, הוא מוכן לבצע את רצון בוראו.
ולכן אנחנו יודעים שאברהם אבינו, כשחזר מהעקדה וראה, וכל המטרה שלו הייתה לבוא ולטפוח על השכם ולהודות לאשת חיל מימצא לשרה על זה שגידלה דור ישרים. כתוב, "ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה". מי שרואה שם, הכף היא קטנה. זאת אומרת, כמה חרה לו. זה היה נס הרבה יותר קשה מכל עשרת הניסיונות שעבר אברהם אבינו בפטירתה של שרה. ואחריה בדיוק כתוב, "ואברהם זקן בא בימים". זאת אומרת, כמה כוח של העקדה הזאת גם אצל שרה אימנו.
ודיברנו למעשה עוקד והנעקד והמזבח, והוספנו גם את אשת החיל, את שרה אימנו, שידע לגדל דור ישרים. חכמינו מסבירים, ובאזר לסיים, רבקה, במשך עשרים שנה, הייתה עקרה. והיא באה ליצחק ואמרה לו, תתפלל גם אתה, כמו שהתפלל אביך, כדי שנוכל להמשיך את השרשרת. ויצחק, מה עושה? לוקח אותה איתו. גם הוא הולך שוב במסלול של העקדה שהלך כשהיה נער עם אביו.
הוא לוקח אותה איתו ומגיע עד למזבח. כאשר הוא מגיע למזבח, הוא עולה למזבח, שוכב, עומדת כשראי לי ידיים, קושר אתו, כשראי לי רגליים, קושר אותו. תעמדי מולי, היא עומדת. ויעתר יצחק לנוכח אשתו. אז הוא אומר, ריבונו של עולם, כשאבא שלי ביקש ממני לעקוד, אני ביקש ממנו כדי שאני לא אתפרע, או כדי שיצר הנפש אולי תתנגד, לעקוד אותי כחזק.
ומה הבטחת לי שם בעקדה? כי בריך, בריך אך, והרבה הרבה את זרעך. והעלובה הזאת אין לילדים. ואז, כאשר הוא קם, ויעתר נוכח אשתו, ואתה, רבקה אשתו, בזכות אותה עקדה, שהיא נמצאת שמה במקום. לכן אנחנו בראש השנה, במרכז כל הבקשות והדרישות, זה למעשה עקדת יצחק. בשופר חכמינו קבעו שלושה סוגי תקיעות: תקיעה, קו ישר, שברים, קו מקוטע משולש, ותרועה, זה קווים מקוטעיים, תשעה קווים מקוטעיים.
חז"ל מסבירים שזה אורך חייו של האדם. בתחילת הדרך הוא קו ישר. עד גיל 20, 25, הוא מתחתן, אני אעשה ואני אראה ואני אקנה ואני אלמד, ואבא, מה אתה מבין? ואתם מהדור הוותיק והדור העתיק, זה כבר פסה, עכשיו צריך להתחיל עולם אחר, עולם ההייטק, עולם המדע, עולם הזה, צריך לדעת לשלב. הכול טוב יפי, הוא רץ, מתרוצץ, איך, מה יבנה, מה יקנה, מה ילמד.
הוא מתחתן, מתחילים השברים. איפה הלכת? מה עשית? איפה אתה קונה? מה אתה עושה? למה לא התייעצת איתי? מתחילים הילדים, תתעורר בשבילם, הילד לא מרגיש טוב וכולי, מתחילים בשברים. ואז האדם אומר, בעזרת השם, כשאני אסיים לגדל דור ישרי מאוד וברך, ואני אחתן אותם, אני אצא לגמלאות, אני אנוח, ויהיה לי את כל הטוב של העולם.
וברגע שיוצא אדם לגמלאות, מתחילה התרועה. כואב הגב, כואב הרגליים, כואבי הידיים, קופת חולים, ואסור לו לאכול חריף, ואסור לאכול חמוץ, בהם מהלוח, וצריך לעשות ויזיותרפיה, ופתאום אשתו אומרת לו, מה קרה? 40 שנה אתה לא נוחר, פתאום אתה נוחר, מה קרה לך? מתחילים התרועה הגדולה, כל התרועות. אצל עדות המזרח, מסיימים את ה-101 של השופר, מסיימים בתרועה גדולה. אומר, ריבונו שלום, תעשה מה שאתה חושב, אני עשיתי את שלי, אתה תעשה את שלך.
יהדות אשכנז, מתחילים בתקיעה גדולה, מסיימים בתקיעה גדולה. הם רוצים לחזור לנערות שלהם, הדרך שלהם. אנחנו מקווים, כולן תפילה, שבעזרת השם, השופר מהמילה לשפר, שכל אחד ואחד מאיתנו ישפר את דרכו ואת מעשיו. אני סמוך ובטוח שהשנה הבאה תהיה שנה הרבה יותר טובה מהשנה תשפ"ב תהיה שנת פעילות ברוכה, והקב"ה יאסר מעלינו ומעליכם את המגפה הזאת, ויאמר לצרותינו די, שנותחנו באמת לקוות, לשמוע שופרו של משיח, כפי שאברהם אבינו, כאשר הוא הקריב את העיל, הוא לקח את שני הקרניים של העיל, בקרן אחת הוא אמר לבורא עולם, אתה תתקע בזה, כאשר תיתן את התורה לבניי, וכתוב שם במעמד הר סיני, וכל שופר חזק מאוד משה ידבר, ואלוהים מעלינו בקול.
ובשופר השני, ריבונו שלום, אתה תתקע. מתי? בזמן הגאולה. נתקע בשופר גדול לחירותנו בזרנס לקבץ גלויותינו. אני אתקע בשופר, ובעזרת השם, בזכות התקיעות האלה, שבורא עולם ייתן לעם ישראל את הטובה ואת הברכה. אמן ואמן. בזכות התקיעות האלה, אמן, אמן, אמן, אמן.