שופטים שוטרים וסליחות

תמלול השיעור

, השלום והברכה וכל טוב סלע לכל מאזיננו ולכל צופינו. פרשת השבוע, פרשת שופטים, המון המון נושאים, אבל ברשותכם נתחיל בדבר שהכנו בו השבוע, וחודש אלול, חודש הסניחות והרחמים שפתחנו בהם כבר ביום שלישי הקרוב, זאת אומרת אתמול. אולי אחת הנקודות שבשליחות, לפני שאני מדבר על פרשת שופטים, אנחנו בתחילת התפילה באים ואומרים, בן אדם, מה לכאן ירדם?

האמת היא שהשגרה שוחקת את האדם. השגרה נותנת לנו כביכול בריחה מהמציאות. השגרה מעמידה את האדם במקום, כי עמידה במקום פירושה נסיגה לאחור. המשפט הזה שמתחילה בו הסליחות בין אדם, מה לכאן ירדם? הוא החל אצל יונה הנביא כשברח מהמציאות, כשברח מהשליחות, ואותם המלאכים ראו שהאונייה עומדה להישבר והוא נכנס לירכתי האונייה ולקלישון.

שוב, בריחה מהמציאות. זה לא דרך. הוא כנראה לא למד את הניסיון של האדם הראשון, שכאשר חטא, במקום לעמוד ולומר, ריבונו של עולם, חטאתי, תן צ'אנס, אני מוכן לתקן, מה קורה? האדם בורח. האדם בורח. ברגע שהאדם בורח, הקדוש ברוך הוא אומר לו, אייכה? ואותנו גם שואלים, אייכה? ובעיקר, בעיקר, עוד יש ימים לפני יום הדין חייב אדם לסדר את כל העניינים שלו, להגיש את כל מה שעשה במשך כל השנה.

הוא צריך להעביר לבורא עולם את השנה שהוא קיבל בשנה שעברה, מה הוא עשה בה? האם כדאי לתת לו עוד שנה או לא כדאי לתת לו עוד שנה? לכן, בסליחות אומר בן אדם, מה לך נרדם? קום קירב את החנונים. גש, תבקש, תראה, בדיוק תתעורר על מעשיך כדי שלא יהיה מאוחר. עם ישראל, כוחו נכון בפיו, אבל הכוח העיקרי זה זכות האבות. אנחנו חלק משרשרת.

לא יעזור כלום. כל אדם שירצה לחתוך ולהתנתק מזה, לא יעזור לו כלום. הוא ימצא את זה באיזה נקודה מסוימת, באיזה מקום, ייפגש עם זה. אין מה לעשות. זו הדרך, זה כוחו של יהודי, זה נשמתו. ולכן, דווקא בהמשך אנחנו רואים שבט יהודה בדוחק ובצער, האישה גרה ביער. פתאום אנחנו באים ואומרים, ריבונו של העולם, אנחנו שבט יהודה, אנחנו השבט שעל שמו כל עם ישראל נקרא יהודי, כי לאה, כאשר ילדה את יהודה, את הילד הרביעי, היא אמרה, הפעם אודה את השם.

תראו כמה חשוב להודות על כל דבר, גם על הטובה וגם על הרעה. לכן אנחנו באים ובאנו שבת יהודה בדוחקו את צער, האישה גרה ביער וכולי, בקווים ישועת חי אבות ובנים. כולם מבקשים וכולם רוצים, יש להם רצון עז. לא תמיד הם מצליחים, אבל הרצון, הרצון הוא חשוב מאוד מאוד. ובהמשך לתפילת הסליחות אנחנו כמובן מזכירים את האבות, רבותיי, את כולם.

אברהם, את יצחק, את יעקב אבינו, את האבות, כל אחד ואחד בכוחו ובגדולתו ואת תרומתו לעם ישראל. כי אנחנו חלק מהשרשרת הזאת. ובסופו של דבר, מה אנחנו אומרים? אנחנו פחות טובים מהם. זה נכון. אנחנו למעשה מעלנו בדרך שלהם. הם הורו לנו את הדרך, אבל אנחנו לא ביצענו אותה כהאבק הנאה. ולכן אנחנו באים ואומרים, אנחנו באים בכוח מעשיהם.

הכל טוב ויפה. באים בכוח מעשיהם, אבל מה אתם צריכים להוסיף עוד לשרשרת הזאת, עוד מעגל, כדי לתת הלאה. ואז הדרך היחידה שאנחנו עושים כאן, ממליכים את בורא העולם. ואחת הנקודות המעניינות, אנחנו מגיעים ונאחזים באחד האבות, והוא יצחק אבינו. הגמרא מספר אומרת שכאשר הקדוש ברוך הוא יבוא לאבות לאברהם אבינו ויבוא ויאמר לו, בניך חטאו, אברהם אבינו יאמר לו, יימחו על קדושת שמך.

מי שחטא, שישלם. יבוא ליעקב, צער גידול בנים, כמה שהוא סבל, כמה שהוא עשה, כל הדרך שלו סבל וייסורים, ברח מאחיו, ברח מלבן, כל הצרות שהיו בעולם. יאמר לו, בניך חטאו. יאמר לו יימחו על קדושת שמך. הוא אומר, מה, לא בבוגר ולא בצעיר? ואז הוא מגיע ליצחק אבינו. אגב, יצחק לא רשום עליו הרבה. יצחק נקרא גבורה. אנחנו אומרים, ופחד יצחק עלינו.

יבוא ליצחק ויאמר לו, בניך חטאו. ואז יצחק מתחיל לסנגר. הוא אומר, בניך ולא בניי? חוץ מזה, כמה אורח חייו של האדם? 70 שנה. עד גיל 20 הוא לא נידון. אחר כך יש לו שליש, הולך לשינה. מה נותר לו בחיים? מחצית. אז ריבונו של עולם, בוא ניקח את המחצית הזאת ונחלק אותה לשניים. חצי עליי וחצי עליך. זאת אומרת, לכן אנחנו אומרים בסליחות.

אם אפס רוב הקן, אוהל שקן ימרי כן, אל נא נבדקי על כן, יש לנו אף זקן. אם אפס, אם הקדוש ברוך הוא לא מוכן אפילו לקבל את הטענה ואת הבקשה של יצחק אבינו להתחלק בחטאיהם של עם ישראל. בבנים, ייקח הרווח, יצחק ייקח ראיות עליו ורווח הקדוש ברוך הוא, אז יצחק אומר, תטיל עליי את הכול. תראו כמה עוצמה, כמה כוח של האבות.

לכן, בסיום הסליחות אנחנו מסיימים שומר ישראל, שמור שארית ישראל ועל יאבד ישראל וכולי, ובמה אנחנו מסיימים? למה? הסיבה היא עיקרית. האומרים בכל יום, שמע ישראל. אף גוי בעולם לא אומר שמע ישראל, רק עם ישראל. ושימו לב, אומר שמע ישראל, אדוני אלוהינו, אדוני אחד. זאת אומרת, יש גם מידת החסד וגם מידת הדין. אדוני, האדנות זה מידת החסד, אלוהינו זה מידת הדין.

גם במידת הדין הוא נקרא אלוהינו. ואחר כך, עוד הפעם, אנחנו ממשיכים. שומר גוי אחד, כן, הקדוש ברוך הוא אחד. הוא בחר את עם ישראל כיחיד ומאוחד, ולכן לא ימצא, כפי שהרב לוי יצחק אומר, גוי והעם יותר טוב ממנו. ואנחנו ממשיכים. שומר גוי קדוש. האומרים בכל יום, קדוש, קדוש, קדוש. שלושת המילים האלה, "קדוש, קדוש, קדוש" אלה אומרים אותם המלאכים.

לכן אנחנו קודמים למלאכים. כתוב, "ונתתי לך מהליכים בין העומדים". אנחנו אומרים, "שמע ישראל אדוני אלוהינו". זאת אומרת, המילה השלישית היא אדנות. המלאכים אומרים, קדוש, קדוש, קדוש, אדוני צבאות. רק במילה הרביעית. אם תשימו לב לאיזה דרגה אנחנו הרבה יותר גדולים מהם. וכמובן בסיום של הסליחות שאומר גוי רבה. שימו לב, אנחנו אומרים את זה בארמית.

אחד הדברים שראיתי, אמן יהא שמי רבה. זה נלקח מהקדיש. משמעותו של הקדיש היא אם תשימו לב אנחנו אומרים יתגדל ויתקדש שמי רבה. תחילת האותיות יתגדל יוד ויתקדש וו שמי שיד רבה רש. יושר. אנחנו מאמינים ביושרו של בורא עולם בכל הזמנים, בכל המצבים, וזה לא משנה ממזרח שמש עד מבוא. לא רק כשטוב לנו, גם כשגרוע. ועתה אנחנו מקווים ומתפללים כולנו בעזרת השם שאותן סליחות יתקבלו באהבה וברצון לפני בורא עולם ויסיר מעלינו את המחלה הקשה הזאת שבאמת, איך אומרים, ואנחנו לא נדע מה נעשה.

פרשת שופטים, התורה מתחילה: שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שערך. יש כאן את הרשות השופטת והרשות המבצעת. שתי הרשויות האלה. אומר לך, למעשה, אתה צריך לדעת למנות את שתי הרשויות האלה, כי הן למעשה יסודו ובניינו של עם ישראל. לכן, אומר בכלי חמדה: התורה פונה בזה לפרנסים והמנהיגים הממנים את הרבנים ואת השופטים ואת הדיינים, כי הם חייבים למנות רק את אותם אנשים שהם ראויים והם מתאימים.

ויש להם קריטריון בכל זאת. לכן, אומרת כך: כדאי הוא מינוי הדיינים הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתן. תראו כמה רש"י מסביר, נותן את זה, כמה משמעות יש להושיב שופטים ודיינים שהם הגונים והוגנים. אומרת במשנה: חרב באה לעולם על עיבוד דין, גלות באה לעולם על עובדי עבודה זרה. מה זאת אומרת? שנו חכמינו כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשר.

פירושו של דבר שעל ידי מינוי דיינים בלתי כשרים, חרב בא לעולם. לפי שהם מעוותים את הדין וגם גלות בא לעולם, כפי שהם נחשבים כעובדי עבודה זרה. אמרתי, השבוע בחרו בכנסת את הנציגים לבחירת שופטים ולבחירת דיינים. אז אמרתי את זה בריש גלי, כמה חשוב שאותם אנשים, לא רק את המקורבים, אלא לבדוק, קודם כל, את טבעם של האנשים, את מהותם של האנשים, האם האנשים האלה ראויים בדיוק, כמה חשיבות יש לדבר הזה.

לכן, עד כדי כך אומר אבני עזר, לפיכך אמרו חכמים, כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשרה אצל המזבח. אם ממנים דיין שאינו הגון מצד התנהגותו בדברים שבקדושה, אלא שיש בו באמת מעלות חיצוניות, כגון השכלה גבוהה וכישרון נאום, הרי זה באמת כאילו נוטע אשרה. במקום היופי המקורי והפנימי של התורה, אווירת שמיים, מבקרים את היופי החיצוני.

לא היופי החיצוני, אלא היופי הפנימי. כמה חשיבות יש לאותו אדם שהוא ירא שמיים, שהוא יודע שהוא נציגו של הבורא, ואיך הוא יודע להוציא את האור, את הצדק, שגם ייראה וגם יעשה. והתורה ממשיכה ואומרת לנו כאן דבר מאוד מעניין. אומרת כך, "כי יפלא ממך דבר". רבותיי, למשפט בין דם לדם, בין דין לדין, בין נגע לנגע, מה קרה?

פתאום אנחנו רואים כל מיני אסונות, כל מיני. התשובה לבעיה לאנדרלמוסיה שאנחנו נמצאים בה, דברי ריבות בשעריך. כשיש מריבות, כשיש שנאה בשעריך, ותמיד מחפשים איך לנגח את השני ואיך לפגוע בו ולחפש את השלילה שבו ולא את החיוב, ולתת כותרת ענק על דבר הכי קטן, ובעיקר בעיקר הוא יריב פוליטי שלי, זה לא אדיר את זה. קמת ועלית למקום. לכן חכמינו צריכים לדעת שאת הדברים האלה, כמה יש להם משמעות.

ובעיקר בעיקר, אחת הנקודות שלצערנו הרב משתמשת בהם הרשות השופטת, וזה הנושא של עדי מדינה. כתוב כאן: לפני שנותנים את המשפט, חכמינו מסבירים חייב השופט והחוקר לעבור שבע מדורים כדי להוציא את האמת לאור. שימו לב, כתוב בצורה הברורה ביותר. הנה, כאן: ודרשת ושאלת היטב, והנה אמת, נכון, נעשתה התועבה הזאת בישראל, עד כדי כך.

כל הדרכים האלה שבע כל פעם כדי לבדוק ולדעת ולהוציא את האמת לאור ולא לחפש בחיפזון. והנה אנחנו רואים דבר אחד מעניין. פתאום אנחנו רואים: על פי שני עדים או שלושה עדים יומת המת או יומת על פי העדים. יד העדים תקבלו בראשונה הזאת, זאת אומרת, אותם עדים אי אפשר לקבוע פסק דין או הלכה, כמובן, ברגע שאין לך ראיות, ללא שניים או שלושה עדים. על פי עד אחד זה לא הולך. שמא העד הזה הוא עד זומם.

והנה אנחנו רואים דבר מאוד מעניין, נמצא, כתוב כך, הנה, לא יקום עד חמס באיש לענות בו שריו. לכל עוון ולכל חטאת וכשר יחיטה, על פי שני עדים. אדם רוצה להציל את עצמו, רוצה, מעונש, אז הוא אומר, רגע, בוא, אני אסגיר את החבר שלי, ואז כמובן הרשות החוקרת מוצא את זה כשלב רב, הנה, יש לנו הזדמנות. יש לנו עכשיו חוקר שאנחנו יכולים לנצל אותו, וקדימה, ניתן לו, איך אומרים, חסינות.

אז הוא אומר, לא יקומה עד אחד בו שריו, כי יקומה עד חמס באיש לענות בו שריו. ועמדו שני אנשים אשר לבני הכהנים, ועד שקר העד, שקר העד, ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לחיו בהרתע רע בקרבך. זה שורש רע. זאת אומרת, האדם יכול לחטוא, יכול לעשות, להיות עם העבריינים הכי גדולים, ואז בנקודה מסוימת אני רוצה להציל את האור שלי, אני אלשין על החברים שלי, אני אמסור אותם, העיקר אני את נפשי הצלתי.

לכן, כמה חשיבות יש בנושא הזה של שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך. חכמי המוסר, הסבירו כמה חשיבות שאנחנו צריכים לדעת כל שופט וגם האדם עצמו תמיד לחפש את הטוב שבשני. לחפש את נקודות הזכות. כי לחפש את נקודות החובה זה הכי הדבר הכי כאן. לחפש את נקודות הזכות. ואם יהודי יודע איך לחפש את נקודות הזכות, תמיד הוא יוציא את האמת לאור.

ואחד הדוגמאות, אני מביא ברשותכם, מסופר על הרבי לוי יצחק ברדיצ'ב ועליו השלום, שנקרא גם סנגורן של ישראל. אומרים שפעם אחת עבר ברחובות העיר ברדיצ'ב ביום השבת. הוא פגש יהודי מעשן. ניגש אליו הרב ושאלו: אולי שכח אדוני שהיום שבת? זוכר אני עוננו היהודי. ענה בשחצנות האיש. המשיך רבי לוי יצחק ושאלו: היודע אדוני שאסור לעשן בשבת?

יודע אדוני, יודע אני, ענה האיש. אולי העישון יהיה רפואה לאדוני? הרופא בי אמר לך, כיוון שזה בריאות ואנחנו אומרים: פיקוח נפש דוחה שבת. ולכן כבודו חילל שבת, שאל רבי לוי יצחק: לא, ענה האיש. הרים רבי לוי יצחק את ידיו לשמיים ואמר: ריבונו של עולם, ראה כמה ישרים בניך, שהכל יגידו, אך יזהרו שלא להוציא דבר שקר מפיהם.

איך לא תרחם עליהם? לחפש תמיד את הטוב, את היושר בדבר הזה. כשמחפשים את הנקודות האלה, אנחנו צריכים לדעת, ובעיקר, בעיקר לקחת אחריות. בסוף הפרשה יש לנו נושא, אותי מאוד מאוד מרגש. באמת, הנושא של עגלה ערופה. ההסבר הוא כך, התורה אומרת לנו, כי יימצא חלל באדמה שראשם אלוקיך נותן לך על ירישתה, נופל בה זה לא נודע מי יכהו.

פתאום מוצאים גופה, מישהו רצח אותה. מה עושים? מודדים אל העיר הכי קרובה, ומביאים עגלת בקר. אשר לא עובד בה, לא מושכה בעול. צעירה שעוד לא הקימה צאצאים. מגיעים לנחל איתן, שם מגיעים זקני העיר, הכהנים, המנהיגים. עושים את זה ברוב העם ובצורה מאוד מאוד אכזרית. עורפים את העגלה הזאת, ואותם האנשים, אותם הזקנים, אותם המנהיגים, מושיקים את ידיהם, שוטפים את ידיהם בדם ובמים, ואומרים, וענו ואמרו, ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו.

כפר לעמך אשר פדית ה' ואל תיתן דם נקי בקרב עמקה ישראל, ונכפר להם הדם. תמיד גם רש"י, גם שואלים, חכמינו, וכי באמת האשם הוא באותם האנשים באותם זקנים, באותם מנהיגים, אלא כל המקרה הזה בא ללמד אותנו דבר אחד: לקחת אחריות. ייתכן מאוד, עכשיו זה מאוחר כשיש מקרי רצח. צריך למנוע את הרצח, לא להתחיל לטפל מי רצח. איך מונעים את הרצח?

בחינוך נכון. אם אני מחנך את הנוער מההתחלה ונותן לו את כל הכלים, ומסביר לו ומתדרך אותו, ובאמת הולך לקראתו ומבין אותו, אז אותו נוער לא יגיע למצב הזה של מקרים של רצח. לכן באו זקני העיר ההיא ואומרים: ידינו לא שפכו את הדם הזה. איזו דרך אכזרית. מה עשו הזקנים האלה? תראו כמה לוקחים אחריות. אותה עגלה שהקדוש ברוך הוא ברא אותה כדי להעמיד צאצאים, כדי להמשיך את הדורות, אנחנו קוטעים אותה ועוצרים אותה.

בתורה כולה יש לנו שלושה מצבים ששייכים באמת לנושא הזה של עגלה, פרה ועגל. יש מקרה ראשון בתורה של חטא העגל. כשעם ישראל לא המתינו למשה רבנו טעו כנראה בחשבון, והוא איחר בהבאת לוחות הברית, הם חטאו בעגל, עשו בעגל. אחר כך יש לנו את הנושא של פרה אדומה, שהיא לא מובנת בכלל. אמר שלמה המלך, אמרתי אחכמה ורחוקה ממני, שהיא מטהרת את הטמאים ומטמאת הטהורים, ויש כאן הנושא של רגל הערופה.

לעניות דעתי, ישנו קשר בין שלושתם. רבי משה הדרשן אמר משפט מאוד מהדהד ולימוד לקח לדורות. על פרה אדומה אמר תבוא האם ותקנח צואת בנה. זאת אומרת, תבוא פרה אדומה ותכפר על חטא העגל. אני חושב שתבוא גם פרה אדומה ותכפר, לא תקנח צואת בנה, אלא גם ביתה, שזו העגלה הערופה. זאת אומרת, יש לנו מצד אחד העגל, מצד שני העגלה, ובאמצע האם, שהיא למעשה מקבלת את האחריות.

הנושא המרכזי של שלושתם היא קבלת האחריות. גם בנושא הזה של חטא העגל. את האחריות משה רבנו למעשה לימד אותנו. קודם כל הוא בא בטענות לאהרון. אחר כך הוא בא למעשה לבורא עולם בחטא העגל, הוא בא מסנגל עליהם. אומר לו, ריבונו של עולם, מה אתה מבקש? הרי הם מהם עכשיו הוצאו, יצאו. הם יצאו ממ"ט על שערי טומאה. הם יצאו מכל טומאת מצרים.

אז מה? אז חטאו בעגל. הרי לא המטילו. למה עשו את זה? כי יצאו תלות בי. נכון, כפי שאתה אומר, ריבונו של עולם, כי שחט עמך אשר הוצאת מארץ מצרים, אומרים שאתה הוצאת אותם ולא בורא עולם. אבל ריבונו של עולם, אני הוצאתי, אבל אתה העלית. למה איחרה אפיך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים? אני העליתי אותם, אתה הוצאת אותם. נכון.

אני סך הכול הוצאת, אתה העלית מארץ מצרים. זאת אומרת, בוא ניקח את האחריות, גם אתה וגם אני. כשאני ואתה לוקחים אחריות, כתוב אחר כך, ויאמר השם, סלחתי כדבריך. גם כאן אנחנו בנושא הזה של פרה אדומה, שאנחנו לא מבינים אף פעם מהי קדושה, מהי טהרה או מהי טומעה. יהודי צריך תמיד להשתדל ככל אשר יורוך. ואנחנו כאן נקרא בפרשה השבת, גם אם שאומרו לך על שמאל-ימין ועל ימין-שמאל, תעשה מה שאומרים לך.

אל תעשה מה אתה חושב, אולי זה כך, אולי זה כך, זה לא הולך. שזו ההלכה פוסקת, יעקב אדין טהר. ולכן גם בנושא הזה של עגלה ערופה כתוב: "ואתה תבהר אדם הנקי מקרבך כי תעשה הישר בעיני השם". חכמנו אומרים: "הטוב וישר". יש דיון שם בנושא הזה בין הטוב והישר. אז אומרים כך: הטוב בעיני אדם והישר בעיני בורא עולם. זה טוב בעיני אדם וגם בעיני בורא עולם.

זה למעשה השלמות. ובסיום, אנחנו נזכה דווקא להפטרה הכי מעניינת. "אנוכי אנוכי הוא מנחמכם". זאת אומרת, מה יהיה כתוב? "אנוכי אנוכי מנחמכם". אלא אם תשימו לב, אנחנו מתחילים בשבעה דנחמותה. הראשונה שבהם הייתה הקדוש ברוך הוא אומר: "נחמו, נחמו עמים, יאמר אלוהו ככם". הוא לא בא לנחם אותנו ישירות, הוא אומר לגויים לנחם אותנו.

כאילו שהגויים הם הרבה יותר טובים מאיתנו. הם הגרועים שבגרועים, ולצערנו הרב, כל הרוחות הרעות שמגיעים לארץ, רק דקם הם מביאים, והם שולחים לנו את זה. אז אנחנו רואים שכאשר אומר הקדוש ברוך הוא לגויים: נחמו, נחמו עמי, אנחנו אומרים: תומר ציון עזבני השם. אם בורא עולם לא רוצה לדבר איתנו ישירות, סימן שעזבני השם.

הפטרה שלישית: ענייה סוערה לא נוחמה. אנחנו לא מוכנים להתנחם דרך הגויים. הגויים הרבה הרבה יותר גרועים מאיתנו, הם לא יכולים להגיע אפילו למצוות הקטנות והקלות ביותר שעושים אותם. ואז בורא עולם רואה כך ומחייב אותנו ואומר לנו: אנוכי אנוכי הוא מנחם כן. המילה "הוא" דורשי רשומות אמרו דבר מאוד מעניין. הרי כל העולם הרשע בא מעשו הרשע.

כל הטומאה, כל זעמת הנחש, באה דרכו. ולכן היסוד, היסודות של כוח הטומאה הוא עמלק. ובעמלק כתוב: יד על כס יא מלחמה בעמלק מדור דור. חכמינו אומרים, כל עוד שכיסאו של הקדוש ברוך הוא לא שלם ושמו לא שלם, אנחנו למעשה לא מגיעים לגאולה. איך אנחנו מגיעים לגאולה? אם לוקחים את האותיות שהם משלימים את הכול. מה משלים את הכס א' כדי שיהיה כיסא?

מה משלים את היא, את שמו של הקדוש ברוך הוא? ו' וה'. ושלושת האותיות האלה נמצאים במילה הוא. אנוכי, אנוכי, הוא מנחמכם. כאשר מילת ההוא היא באה לכאן, אז ודאי אנחנו מקבלים. מה אנחנו מקבלים? דבר אחד מעניין. הגאולה השלמה שבזמן הזה שאנחנו מצפים לה. כי לא בחיפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון, כי הולך לפניכם ה' כמו שבמדבר, ה' הולך לפניך, אנחנו יודעים, הולך לפניהם יומם, להעיר להם ומאספכם אלוהי ישראל.

יהי רצון בעזרת השם שבורא עולם באמת קודם כל ישלח רפואה שלמה וארוחה ומרפא לכל החולים שחלו במחלה הארורה הזאת, וייתן ברכה והצלחה ארוכה ומרפא לכל עם ישראל, ויבטל מעלינו כל גזרות קשות ורעות, ויגזור עלינו גזרות טובות וברכות, וחודש אלול יהיה לא רק אני לדודי ודודי לי, אלא חודש אלול יהיה גם איש לרעהו ומתנות לאביונים, כדי שנוכל באמת, אנחנו ניתן ובורא עולם ישלים לנו את הדבר.

חזקו ואמצו.