הכרת הטוב

תמלול השיעור

השלום והברכה וכל טוב סלע לכל מאזיננו וצופינו היקרים ברקרת השם עליכם והשם עליכם יחיו השבת פרשת יתרו פרשה קטנה שכל גופי התורה טמונים ונמצאים הן בפשט והן בסוד והן ברמז המפגש האישי שלא היה ולא יהיה כמותו בעולם עם שלם נפגש עם בוראו מפגש ישיר כמו שכתוב: "אתם ראיתם כי מני שמיים דיברתי עמכם" זה מפגש שלא ניתן להבין אותו.

השכל של האדם החסרו מעט מאלוקים לא יכול להבין את המשמעות של הדברים האלה: "השמה עם, כל השם מדבר מתוך האש ויחי" זה דברים שפשוט מעבר לבינתו של האדם, זה מעבר למוחשי, זה דברים שלא ניתנים בכלל להסביר. עם ישראל יוצא ממצרים ועיקר העיקרים, העם הזה, עם של עבדים, הוא צריך מערכת חוקים, הוא צריך מפגש עם האלוהים ישירות, הוא זקוק גם לאמון אלוהי של המנהיג משה.

כתוב: "למען יאמינו וגם בך בהשם וגם בך יאמינו לעולם". שאלת השאלות הראשונה, שהיא במה זכה הגוי הזה, עובד האלילים, כהן מדיין. חכמינו מסבירים: אין עבודה זרה שהוא לא הכיר ולא עבד. הוא היה גם בתפקידים מאוד בכירים. חכמינו מסבירים: אחד מיועציו הבכירים ביותר של פרעה, זוכה שפרשה שכל גופי התורה נמצאים בה על שמו?

"הנשתרות להשם אלוקינו". אנחנו מעולם לא יודעים להעריך מי האדם הראשי ראוי יותר ומי פחות, מי הצדיק האמיתי ומי פחות, מהי המצווה שיכולה לזכות את האדם לחיי נצח. כפי שחז"ל מסבירים: יש כאלה שקונים עולמם ברגע. אי אפשר להבין את זה. כמה מילים על איתו? אנחנו יודעים דבר אחד: שלמעשה, תחילת החסד שעשה יתרו זה שנתן מחסה למשה רבנו.

כתוב שם, ברגע שבנותיו הגיעו, הוא שאל אותם מדוע מיהרתם בו היום, אמרו לו, איש מצרי הצילן. קרעין לו ויאכל לחם. אומר הקדוש ברוך הוא: אתה נתת לחם לאדם שאתה לא מכיר, שהוא בעתיד אמור להביא את התורה, הוא יהיה השליח הנאמן אז והיום ובכל הדורות. התורה תיקרא על שמו, זכרו תורת משה עבדי, חייך. שאני אתן לך כפל כפליים.

ואנחנו רואים כאן, כאשר מגיע יתרו למדבר, ותכף נסביר גם מדוע הוא הגיע לשם, הם עורכים לכבודו סעודת מצווה. כתוב: ויבוא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה לפני האלוהים. איזה סעודת מצווה מיוחדת במינה. שימו לב, הוא מקריב עולה וזבחים לאלוהים. הכומר הזה שכל הטומאות היו לו לפני זה, הוא ידע להכריז: עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים.

אגב, כדאי לדעת שהמשפט ברוך השם שכל עם ישראל משתמש בו, היסוד הראשוני שלו זה מיתרו. שאומר, ברוך השם אשר הציל אתכם מיד מצרים. לא אותי, אתכם הציל. בדרך כלל אדם תמיד מברך על הטובה שקורית לו, לא על הטובה של אחרים. זו פעם ראשונה שאנחנו נתקלים באדם שהוא מברך את הבורא על זה שעשה טובה למישהו אחר, אשר הציל אתכם מתחת יד מצרים.

ועורכים לו סעודה. עולה וזבחים מאלוהים, אהרון וכל זקני ישראל עושים את סעודת המצווה לכבוד חותן משה. חכמינו שואלים, והיכן היה משה? משה עומד ומשלמשם. זאת אומרת, המלצר הראשי היה שם. זו סעודת המצווה הגדולה ביותר. לא בכדי כמה קהילות בישראל, כמו יהדות טוניסיה ולוב, נוהגים בשבוע הזה, ביום חמישי בערב, לערוך סעודה שקוראים לזה סעודת יתרו, כמובן עם שיפודים, עם צלי ותפילה וברכה והודיה לדבר הזה.

ושאלתי גם מדוע עושים את הסעודה הזאת דווקא בסעודת יתרו. אז א', לכבודה של תורה שעומדים לקבל את התורה, לעם בלי תורה אין לו שום ערך. ושנית, הם טוענים וכותבים, ויש אמת בדברים, שזאת סעודת המצווה הגדולה ביותר, סעודת ההודיה. אכן ראיתי בספרים הקדושים שילדים שהיו לוקחים אותם אז, לפני מאות שנים כמובן, לבית המדרש ללמוד בכותב, והם למדים אותם אחרי סוכות את האלף-בית.

ועד שמגיעים לפרשת יתרו. בפרשת יתרו היו באים, שואלים את הילדים ומעמידים אותם כדי לשאול עד היכן, מה הם למדו מתחילת דרכם, כאשר הם בגילאי שלוש וארבע היו נכנסים לבית המדרש, קוראים לזה היום חדר, יהדות ספרד, קראו לזה כותב, שישבו שם ללמוד שם. ואנחנו מבינים את המשמעות, כיוון שכאשר הקדוש ברוך הוא עמד לתת את התורה, בא לעם ישראל ואמר, תנו לי ערבים.

אמרו לו, הזקנים. אמר, לא. אמרו לו, נשים. אמר, זה לא מספיק. אמרו לו, ילדינו הם ערבים. הוא אמר, בבקשה, אני מוכן לתת את התורה. זאת אומרת, הערבות האמיתית של עם ישראל לעתיד מזהיר זה הילדים, זה הנוער. ולכן עשו את הסעודה הזאת היום, גם היום, מתקיימת בהמון המון יישובים וערי ישראל, וכל מצווה כזאת היא דבר חשוב.

ולכן מגיע יתרו, והאיש הזה שעזב את כל מנעמי השלטון, כהן מדיין, עם כזה כבוד הוא מצטרף לעם שהוא לא יודע מה יהיה איתו. הוא הולך למדבר עם בני ביתו ומעל כולן הוא גם הולך ומגייר את כל בני משפחתו. תראו כמה זכות זוכה האיש הזה שפרשה שגופי התורה נמצאים בה הם למעשה בא על שמו. והנה הוא מביט והוא רואה את משה רבנו שופט את העם, ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב.

הבן אדם עומד להתמוטט. מוריי ורבותיי, חוכמה בגויים תאמין, תורה בגויים אל תאמין. מותר לנו וחשוב ללמוד גם מחוכמות הגויים כדי ליישם אותן על פי דרכה של תורה. והוא מציע לו, לא טוב הדבר, מדוע אתה יושב לרדיך וכל העם ניצל לך מבוקר עד הערב. תפזר סמכויות, תמנה אנשים שיוכלו לסייע בעדך. וכאן הוא מלמד אותנו, אני חושב שדרך חשובה איך מתמנים שופטים בעם ישראל, מיהם האנשים הראויים ומי לא, ולא חבר מביא חבר, ולא בגלל שזה מקורב למפלגה הזאת ולמפלגה אחרת, הוא זה שייבחר, אם זה לעליון ואם זה למחוזי ואם זה לכל מקום, אלא ברשות השופטת מבקש יתרו ומציע למשה קריטריונים מסוימים שחשובים ביותר.

והוא אומר כך, אנשי חיל יראי אלוהים, אנשי אמת שונאי בצע. אני רואה בקשותכם אקריא את רש"י איך נותן לנו את ההסבר מה זה אנשי חיל. והוא אומר כך, אנשי חיל עשירים שהם צריכים להחניף ולהכיר פנים. ברגע שהשופט הזה הוא עשיר, הוא בעל נכסים, אין סיכוי, או הסיכויים שלו קלושים, כדי לקבל שוחד. אנשי אמת, הוא אומר כאן, אלו בעלי הבטחה שהם, כדאי לסמוך על דבריהם.

מה שהוא אומר, הוא מאמין בכל מאודו. אתם לא יודעים כמה שופט או שופטת. ברגע שהיא נכנסת לבית המשפט ושמה את היד על המזוזה, המשפט המהדהד שצריך להיות במוחה הלכה למעשה יהי רצון, שלא תבוא תקלה על ידי, שידע לומר עליהן הן ועליו לאו, שלא יבושו בי כובעי ושולחי. כמה חשוב הדברים האלה להוציא משפט צדק, כי משפט צדק, האדם הופך להיות שותף לבורא ושותף לבריאה.

עד כדי כך. חכמינו אמרו שהשופט, תחת לרגל שמאל שלו, פתח של גיהינום, תחת לרגל ימין, פתחו של גן עדן. שפט משפט צדק הופך להיות שותף לבורא, וקוראים לו אפילו אלוהים, כמו שכתוב, אלוהים לא תקלל ונשיא בעמך לא טהור. חלילה ההפך לא צריכים להוסיף מה גורלו. ושונאי, הוא אומר שונאי בצץ, שונאים את ממונם בדין, דאמרינם דרד מפיק ממונם מינה בדינה.

לא דיינהו. זאת אומרת, אצלו, העולם הזה, הממון או העושר שיש לו, הוא לא רואה בו את העיקר. זה סך הכל אמצעי, אמצעי כדי להשיג את היושר, את עבודת הבורא, לסייע לכל אחד ואחד כפי שניתן בנושא הזה. יראה אלוקים, אדם שצריך להסתכל, מי מביט בו? מי שופט אותו? מי דן את האמת? מי עובד מעליו? השם ניצב בעדת אל. מה זה השם ניצב בעדת אל?

בכל שופטים, האדם צריך לדעת, השופט שנמצא למעלה, קוראים לזה היום מצלמה לא נסתרת אלא גלויה כדי לבדוק את מה הוא יאמר ומה הוא יעשה והאם תהיה לו נטייה או סטייה בנושא הזה. וכאן באמת אנחנו רואים משה רבנו שומע לכל חותנו ובאמת "ויעש כל אשר אמר". זה חשוב מאוד, תראו העצה הזאת שניתנה למשה רבנו. עכשיו, עם ישראל יוצא לקראת המעמד הנשגב ביותר שלא היה כמוהו ולא יהיה כמוהו לעולם.

אתם ראיתם כי מן השמיים דיברתי עמכם. אלוהים מדבר ישירות עם האדם. אני קורא לזה מפגש. כששאלו אותי פעם תלמידיי למה אצלנו אין את הדבר הזה היום בימינו, התשובה היא פשוטה: כל נשמות עם ישראל בכל הדורות היו במעמד הר סיני. כל אלה נשמות שאלה שבאים לחסות בצילו של עם ישראל ובאים להתגייר, אלה נשמות שהיו במעמד הר סיני, התפזרו וחוזרים חזרה, עושים מעגל, כדי לסגור את המעגל ולהגיע להיכן שצריך.

וכאן, אגב, 49 ימים, מיציאת מצרים עד למעמד הר סיני. אנחנו יודעים ש-49 הימים האלה באו כנגד 49 שערי טומאה שהיו בהם בני ישראל במצרים, וכל יום כזה שהיושעיה עובר זה יום של טהרה, ועוד יום של טהרה, כמו שבאתי מנידה ואחר כך באה טהרה, אותו דבר גם 47 כפול 7, 49 ימים, עד שמגיעים ועומדים במעמד הר סיני. ואנחנו עומדים במעמד הר סיני.

אחד הדברים שאנחנו אומרים בהגדה של פסח, אילולי קירבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה, דיינו. אז חז"ל מסבירים, אז מה שווה כל מעמד הר סיני בלי קבלת התורה? ועל כך משיבים חז"ל ואומרים, במעמד הר סיני. שלושה דברים נעשו, וזה היה למעשה שיא השיאים. א', לרגע שעם ישראל עמד במעמד הר סיני, ההשפעה של המקום, פתאום אנחנו רואים דבר אחד, נכנסה בהם הבושה, שנאמר "למען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו".

הדבר השני, נעלמה מהם זו אהבת הנחש. והדבר השלישי, שהוא העיקר למעשה, פסקה מיתה מעם ישראל. והקדוש ברוך הוא אמר, מצווה אחת והוראה אחת ביקשתי מאדם, לא לאכול מעץ הדעת, והוא לא קיים אותה. גזרתי עליו מיתה. עם שלם שמוכן לקבל בלי לדעת מה ומו, אמר "נעשה ונשמע" שיש בתוכו את כל תריע גם מצוות בכל הדורות גם לעולם כולו, כי עשרת הדיברות זה יסוד היסודות ועמוד העמודים לכל העולם כולו שהם קיימים, ודרכם למעשה מנסים גם אומות העולם לבנות את המשפט כדי שיהיה משפט צדק.

אז בוטלה המוות מעל עם ישראל, שנאמר, אני אמרתי "אלוהים אתם ובני עליון כולכם". והדבר הכי חשוב שנכנס שם, נכנסה בהם האחדות. כל הנסיעות שלהם, כל המסעות שלהם היום, וילכו ויחנו, והלכו במחלוקת, חנו במחלוקת. כל הזמן, מסכן משה רבנו. והנה כשמגיעים לשם, "ויחן שם ישראל נגד ההר" שימו לב, אפילו ההרים לא יכולים עליהם ברגע שעם ישראל מלוכד.

וכאשר העם מלוכד ומשה עלה אל האלוהים. מתי משה יכול לעלות אל האלוהים? כשיש לו את הרוח הגבית של העם שמאחוריו זה שמטיס אותו. איש ציבור, מנהיג, כוחו נשאב מהעם. לכן, כתוב למשל, אצל נשיא, התורה אומרת, אשר נשיא יחטא. אז יש שם שני הסברים. יש הסבר אחד שאומר שאשר נשיא יחטא אוי לו לנשיא שחטא ואוי לו לדור כזה שנשיאו חוטא.

ויש דווקא לשבח, אשר נשיא יחטא אשר רב לנשיא שמודה על חטאו כדי לתקן. תראו כמה שליח הציבור יש לו משמעות וכוחו מגיע. וכאן, ברגע שמשה עלה אל האלוהים, הקדוש ברוך הוא מדבר איתו. רבותיי, אני רוצה שתדעו. אחד הדברים המעניינים, מעמד הר סיני, חכמים משווים אותו לבריאת העולם. והם מסבירים דבר מאוד מאוד מעניין, וברשותכם, תחילת התורה מתחילה בראשית.

ומי ששם לב, בפסוק הראשון של בראשית ישנן שבע מילים. ראה אלוהים את השמיים ואת הארץ. הפסוק הראשון של קבלת התורה, וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמור. שבע כנגד שבע. שימו לב, זאת אומרת, מעמד הר סיני. ולכן, בלי קבלת התורה כל העולם לא שווה כלום, ואין לו שום ערך. חז"ל מסבירים שהקדוש ברוך הוא יסתכל באורייתא ובריאלמא, זאת אומרת, את העולם כולו ברא דרך המצפן המיוחד, דרך, כביכול, התוכנית שכתובה שם בתורה. ולכן גם עתיד, וגם בעבר, וגם כל מה שיהיה, וגם בהווה, הכל נמצא בתורה, רק אנחנו לא יודעים היכן למצוא בצורה המדויקת.

לכן, אנחנו אומרים, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שמתי. זאת אומרת, אם לא התורה הזאת, שהיא מלווה אותנו, הוא אמר לחוקות שמיים וארץ, אין טעם לעולם כולו. עולם בלי תורה הוא חסר ערך. זה כמו בהמי לגמרי. אז מה, יכל יברוא הקדוש ברוך הוא גם חיות ובהמות, וכל אחד היום ממלא את תפקידו, לזה לא שואף הבורא.

הבורא רוצה, ואת חסריהו מעט מאלוקים בכבוד והדר תעתריהו. וברשותכם, כמה מילים לגבי הנושא של סלע עשרת הדיברות. אז קודם, עשרת הדיברות מתחילים בלשון יחיד: אנוכי ה' אלוקיך לא יהיה לך, לא בשורבים. הרי עם שלם עומד. אלא הפנייה בעשרת הדיברות לכל אחד ואחד מאיתנו. כל יהודי ויהודי זה עולם בפני עצמו. כל יהודי ויהודי צריך להבין מה התפקיד שלו.

רבי ישראל בעל שם טוב אומר שכל אדם חייב שיהיו בשני כיסיו שני פתקים. בפתק אחד כתוב: "אנוכי עפר ואפר", כדי שתהיה לו מידת הענווה ולדעת בדיוק. ובפתק השני יהיה כתוב: "בשבילי נברא העולם". כשאדם יודע שבשבילו נברא העולם, הוא צריך להחזיר ולהיות בעל הכרת הטוב, כדי להחזיר שבשבילו באמת, ולהיות ראוי שבשבילו נברא העולם.

עד כדי כך, אדם שהוא נעשה צדיק, עליו אומרים חכמנו, וצדיק יסוד עולם. תראו כמה כוח של האדם, וזה הכל בידיים שלנו. לכן, התורה מתחילה באנוכי השם אלוקיך. אז נכון, חז"ל מסבירים שלמעשה במילה אנוכי טמון כל התנ״ך כולו. והוא א', נ', כ', י', דורשי רשומות אומרים: אנוכי א', אורייתא, נ', נביאים, כ', כתובים, י', עשרת הדיברות.

הכל טמון בתחילה במילה אנוכי. אבל יש הסבר נוסף שאני חושב שהוא בא לעורר אותנו ולמסור לנו מסר. אם אדם אומר: רק אנוכי ורק אנוכי, אומרים לו: זו לא הדרך. הדרך היא, רבותיי, כיצד מסיימת עשרת הדיברות? וכל אשר לרעיך. אתה צריך גם לחשוב להסתכל גם על מישהו אחר. כל התורה כולה עומדת על המשפט הזה, וכל אשר לרעיך. כי אם אדם יושב, כל אחד חושב על רעיו, כל אחד חושב גם על השני, בסופו של דבר זה יחזור אליו.

אסור לו להיות אדם אנוכי. אסור לו להגיד רק אני. יש גם אחרים שצריכים לחיות. כמה כיף לאדם שהוא נכנס לתוך הדבר הזה, שהוא שמח בשמחתו של האחר. שהוא נהנה כאשר טוב למישהו אחר. זאת התורה כולה. לא בכדי, במילה "לרעיך", לעניות דעתי, רבי עקיבא לקח את זה וכתב שהכלל הגדול בתורה, "ואהבת לרעך כמוך". לא אנוכי, אלא כמוך לפחות.

תעשה את ההשבעה. אתה יכול יותר טוב, תבוא עליך ברכה, אבל לפחות לרעיך. אני מבקש לסיים בסיפור אישי שאירע השבוע בשיעור שאנחנו נותנים בצפון תל אביב. זה פשוט ריגש את כל הנוכחים. השיעור היה בשעה שמונה, בתשע וחצי סיימנו את השיעור והיינו אמורים להתפלל תפילת ערבית. היו המון המון מלא נשים וחלק מהגברים מיהרו והלכו ונותרנו שבעה נשים.

רצינו מאוד להתפלל ערבית, אבל לא היה מניין. והנה אחד מהמתנידים יצא החוצה לכיוון הכביש. והנה הוא רואה שלושה נערים עומדים בכניסה. הוא הרבה הספיק לדבר והם אמרו לו, אתה יכול לעזור לנו? ראו אותו עם כיפה, אמר להם, כן, מה הבעיה? אמרו לו, תשמע, אתה רואה את הבחור הזה שאיתנו? זה בחור שיש לו יום הולדת ואנחנו רוצים להפתיע אותו, לעשות לו איזו הפתעה מסוימת.

אתה יכול לברך אותו? אז הוא אמר להם, אתם יודעים מה? אנחנו בדיוק מחפשים שלושה איש כדי להשלים עניין. בואו תיכנסו. נכנסו, שמו להם כיפות, התפללנו ערבית, ברגע שסיימו, באו אליי ואמרו לי, הרב, אתה יכול לברך את הבחור שזה יום ההולדת שלו? כמובן שבירכנו אותו. כאשר סיימתי לברך, אז אומרים לי, ומה איתנו? אנחנו הבאנו לך אותו, תברך גם אותנו.

זה כל כך היה מעמד מרגש, כאילו שבאו משמיים שלושה אלה כדי להשלים. זה נקרא שליחי מצווה, לא רק שלא נזוקים, אלא שליחי מצווה. למעשה אף פעם לא באה תקלה על ידם. אז כשסיימנו, הם שאלו, הם גרים בשכונה. האם אנחנו יכולים לבוא כל יום ראשון, לבוא לשמוע לשיעור כאן, אתם מסכימים שנוכל לבוא? זה הייתה כמובן הרגשת התרגשות כל כך חשובה.

זה יקרה אותן נשמות, שכולן נמצאות במעמד הר סיני. זה היה ביום ראשון, שזה ערב ט"ו בשבט. וערב ט"ו בשבט, כי האדם, עץ השדה, אנחנו יודעים בדיוק מה טוב שאותו עץ שנותן את פירותיו, התורה משבחת אותו ואומרת לו, אסור לנו לכרות את העץ הזה. עץ אדם, לא משנה, דומם, צומח, חי, שנותן לך טוב, תחזיר לו טוב. משה רבנו, עליו השלום, שקיבל את התורה, את המכות הראשונות שעליי אור ובאדמה הוא לא היכה.

כי הוא ידע דבר אחד, להכיר תודה לבעליו. היהור ששמר עליו, הוא לא מכה אותו. העפר שכיסה בו את הגוי, את המצרי, הוא לא יכה בו. זה הכרת הטוב. אז כמו שהתורה נותנת את הכרת הטוב ליתרו, צריכים לתת את הכרת הטוב לכל אחד ואחד, לדעת ולהתייחס גם במצווה הקטנה, גם כשאני יורד מהאוטובוס לומר תודה רבה לנהג, או גם כשאני עובר ויש מעבר חציה ואני עוצר, וממתין עוד קצת בסבלנות לאותו זקן שיוכל לעבור.

וגם, אם כעסו עליי בבית הכנסת או במקום, מותר להגיד בדיל ויעבור, לא קורה כלום. בסופו של דבר זה בא אלינו חזרה. יהי רצון שמלא משלתי בכם, לטובה ולברכה, ששון שמחה ויעבר מעלינו בעזרת השם. כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני אדוני רופאיך, אתם שלום, ביתכם שלום וכל אשר לכם שלום. תודה רבה.