החוקה והמצווה
תמלול השיעור
הברכה וכל טוב סלע לכל מאזיננו ולכל צופינו ברכת השם עליכם. השבת פרשת משפטים, פרשה מאוד מעניינת. לאחר שהיינו במעמד הר סיני, קולות וברקים וענן כבד, משה ידבר ואלוהים יעננו בקול, אתם ראיתם כי מן השמיים דיברתי עמכם, כולנו הפכנו להיות רוחניים, הכל טוב ויפה, עכשיו לוקחים את התורה ויורדים איתה למטה ועוסקים ברמאי ובגנב ובזה שמשקר, ובאנשים הרגילים בכל דבר ודבר וזה שפוגע בחברו וזה שגרם נזק, התורה מתחילה להיכנס ולרדת לפרטים.
זה ההבדל בינינו לבין הגויים. הדתות האחרות זה למעשה דת. בא לך לעשה, לא בא לך, אל תעשה. הם עוסקים רק ברוחניות. אדם שמאמין במשהו כמו בישו, אז בשבילם זה קדוש, ובזה נגמר העסק. ביהדות לא. קדושה, קדושים תהיו, כי קדוש אני. קדושה באה בכל הנקודות הקטנות. לכן חכמינו מסבירים מהי תורת המשפט האמיתית. ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.
חכמינו מסבירים, לא תשים להם, אלא לפניהם. זאת אומרת, כל אדם ואדם שנבחר כשופט, הוא צריך קודם כל לשים לפניו. הוא צריך להיות קודם כל הדוגמה, ואחר כך האחרים. אותו דבר גם כל אדם שרוצה לשפוט את חברו. כתוב, תדון את חברך עד שתגיע למקומו. אי אפשר להבין בצורה כזו. לכן, הדרך הטובה ביותר, חכמינו מסבירים מהדרך הטובה ביותר, לחפש באמת איך אפשר לפתור בעיות, ואנחנו חיים בעולם שלנו, ותמיד יש תקלות, ותמיד יש בעיות, ותמיד יש שנאה, ויש קנאה, ויש תחרות, ויש גם גנבות לעיתים, כשאדם לא יודעים מה, וסיבות מסיבות שונות.
איך אפשר לפתור את הבעיה, קודם כל בדרכי נוער. אחר כך לבתי משפט, למעצרים, לכל. זה הדבר הכי קל, לגשת למשטרה, ולהגיש תלונה, ולהתחיל לרוץ ולהתרוצץ. אז אומרת התורה, ואלה המשפטים אשר טסים לפניהם. דורשי רשומות אמרו פעם, שזהו רמז, כיצד השופט צריך לנהוג בתחילת הדרך. הוא אומר כך, אני אקריא בפניכם, הוא אומר ואלה המשפטים אשר טסים לפניהם.
ואלה, אומר ראשי תיבות, וחייב אדם למשפטי התורה. המשפטים הם, הם, ש, פ, ט, י, מ, השופט מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט. אשר, אם שניהם רוצים, טסים, תשפוט שניהם יחד מהר כדי שלא יהיה לא עיבוד דין ולא עינוי דין. לפניהם, התראה לשופט, לא פנינה אור יאיר, התרחק מהם. כאילו שאתה מכיר אותם, אתה לא יודע מיהם ומהם, אתה תסתכל בדיוק כשהמשפט לאלוהים קמה. הנושא הזה חשוב מאוד מאוד בחיים שלנו, לנושא אשר טסים לפניהם.
במה אנחנו לא עוסקים? מעניין התורה מתחילה כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעי תייצא לחופשי. לצערנו הרב, היום כשמישהו גונב, אז או שהוא מקבל קנס ואין לו, ואז הוא נכנס לבית הסוהר. ובית הסוהר שם, במקום להשתקם, הוא הופך להיות עבריין מדופלם. הוא לומד את כל הפטנטים איך לגנוב, איך פחות להיתפס, שיהיה לו, איך קוראים לזה היום, זכות השתיקה.
כל הדברים האלה, מלמדים אותו שם העבריינים המדופלמים, הוא מקבל שם דוקטורט בעבריינות שם, ואז הוא יוצא לחברה. במקום שיצא לתקן את החברה, הוא יוצא עוד יותר גרוע מהחברה. התורה שלנו היא לא כך. התורה באה להבהיר בצורה הברורה ביותר איך אנחנו צריכים לנהוג באותו אדם שמעט. שש שנים יעבוד, ובשביעית יצא לחופשי חינם. ואם אין לו ונמכר בגנבתו אדם שנתפס גנב, היום מה עושים לו? מכניסים אותו לבית הסוף. לא.
הוא אומר, אדרבא ואדרבא, קח את האדם. מדוע הוא גנב? ייתכן מאוד שבאמת היה בעת צרה, ייתכן שאתה לא יהיו לו בעיות כלכליות שלא היה לך לעמוד בהן. ייתכן מאה ואחת סיבות. איך אנחנו עושים? א', מתקנים את העוול הזה בזה שאנחנו מחזירים אותו לחברה שנותנים לו תעסוקה, והשני, אדם שניזוק, שנגנם ממנו הגנבה, או נלקח ממנו הגזלה, איך היא תחזור אליו?
אז כיצד שש שנים יעבוד, כשביעית יצא לחופשי, הכסף הזה, בזה שהוא עבד, ישוב למגזל, וכך למעשה מתקנים את החבר'ה. ואז האדם הזה למעשה עובר תהליך שיקום. היום קוראים לזה בשפה שלנו שיקום האסיר. טוב שנזכרו מאוחר בשיקום האסיר. אנחנו לא יודעים כמה שזה חשוב. כשאתה משקם אדם, בדרך כלל, טבעו של האדם, הוא רוצה להביא את פרנסתו לבני ביתו בדרך הכי מכובדת. הוא רוצה להרים את הראש.
הרמב״ם אומר שהצדקה הגדולה ביותר והמעמד והדרגה הגבוהה ביותר בצדקה זה שאתה דואג לאדם שיוכל לעבוד ולא לתלולך מחסד. וזו הנקודה שאנחנו צריכים גם היום. אם אנחנו יכולים לסייע למישהו או למישהי במציאת תעסוקה, במציאת עבודה, בדבר מסוים, שתוכל לכלכל את עצמו או לכלכל את עצמו, ראייה זה שכרנו. כמובן, אחמנו מסבירים לגבי השופטים, באמת לצערנו הרב אנחנו רואים גם היום בבתי המשפט שאמון הציבור כביכול נמצא בשפל בנושא הזה של השופטים.
תראו כמה חכמינו והתורה הקדושה אומרת לנו דבר אחד פשוט. במשפט צדק לא תתה משפט אמר רבי יהודה לא תכירהו אם אוהבך. לא תכיר פנים, רבי אליעזר אומר, לא תנקרהו אם הוא שונאך. בצדק תשפוט עמיתיך. זאת אומרת, גם אם אתה יודע שיש לך איזה חשבון קודם, בכלל תזיז את זה הצידה. היום שופט שבאמת מכבד את עצמו, הוא לפעמים פוסל את עצמו, אומר, תשמע, אני במשפט הזה, כיוון שיש לי נגיעה, אני לא רוצה לעשות, ליפול בדבר הזה.
אחד משופטי בית המשפט המחוזי אמר לי, הרב שאול, תן לי תפילה שאני לא אכשל. אז אמרתי לו, כשאתה נכנס לבית המשפט, תשים את היד על המזוזה ותגיד, ריבונו של עולם, יהיה רצון שלא תבוא תקלה על ידי, שידע לומר על הן הן ועל לאו לאו, ושלא ייקש לו בי שולחיי. תראו כמה שזה חשוב מאוד מאוד שהאדם הזה, ברגע שהוא בא, שבצדק הוא הופך להיות שותף לבורא.
כשזה הוא נקרא "אלוהים לא תקלל", אסור לקלל שופט. לכן ישנם למעשה קריטריונים לשופטים האלה, אלה שצריכים להיבחר. זה לא חבר מביא חבר, אלא אנשי חי, ליראי אלוקים, אנשי אמת, שונאי בצע. חכמינו מסבירים, דינה, דמלכותא דינה, עד כדי כך יש לזה חשוב מאוד כשאדם יודע לבצע. גם את חוקי המדינה אדם צריך לקיים. חייב לקיים.
כבודוי מספרים על רבי כלפון הכהן, זכר צדיק וקדוש לברכה, שהיה בתוניס אסור לעשות ערק בבית. אשתו כנראה לא ידעה, והיו לה קצת תמרים, והכינה בקבוק ערק, ואמרה: על זה יברך הרב בערב שבת אחרי הקידוש. והיא באה אחרי הקידוש ומביאה את הבקבוק ואומרת לה: מה זה זה? אמרה: לא, הרב, היה לי פה קצת תמרים ועשיתי מהם ערק. הוא לקח את הבקבוק, חוץ מכבודכם, הלך לשירותים ושפך את הכול.
אמרה לו: הרב, מה עשית? אמר לה: אני לא רוצה לעבוד על החוק. לעבור על החוק של המדינה, דינה דמלכותא דינה, אותו דבר. אסור. ברגע שהחוק והממשלה והמדינה קבעה, אני חייב לציית לחוקים. תראו כמה שיש משמעות לדבר הזה. חכמינו אמרו בפרקי אבות, רבי שמעון בן גמליאל אומר: על שלושה דברים העולם עומד: על הדין, על האמת ועל השלום.
ושלושתן דבר אחד הוא: נעשה דין, נעשה אמת, נעשה שלום. אתם לא יודעים, לא בכדי כאשר התנא אומר דבר בא לעולם, חורבן בא לעולם, רעב בא לעולם. על מה? על עינוי דין ועיבוד דין. כמה הדבר הזה יש לו משמעות בחיים שלנו, במקום הזה. לכן גם הנביא ישעיה, כאשר מתחיל להביא את הסיבות לחורבן, לחורבן הבית הראשון, אז הוא תמיד מציין, הוא לא מציין על חילול שבת, הוא לא מציין על דברים אחרים, הוא מציין: "שערייך סוררים", "כולם חברי גנבים", "רודפי שוחד ושלמונים", "משפט יתום לא ישפוטו ודלמנה לא יבוא להם", עד כדי כך.
כל הנושא הזה של משפט כמה שיש לו משמעות בחיים שלנו. ואני חושב שהדמוקרטיה יצאה דווקא, היסוד שלה, מתורתנו הקדושה. אחת הדוגמאות כשמביאים חז"ל על שהיה פעם מקרה בין חכמים, עקביה בן מעללאל, היה העיד על ארבע הלכות בנושא קדשים ותוארות, בניגוד לדעתם של חכמי דורו. באו אליו, אמרו לו, תשמע, הרב, אתה יודע, מבחינת הלכה, יחיד ורבים, הלכה כרבים.
והיו חכמי דורו והפצירו בו לחזור בו, ולא רצה. אמרו לו, אתה יודע מה, אם תחזור בך אנחנו ממנים אותך לדרגה הגבוהה ביותר, עד בית דין. לא רצה לחזור. והנה, בשעת מיטתו אמר לבנו, בני, חזור בך מארבע הדברים האלה ששמעת ממני. שאל הבן, אבא, למה? ענה לו כך, אני שמעתי מהמרובים וחכמים שמעו מהמרובים. ואתה שמעת מפה מרובים ומפה יחיד. אני אסביר את הדברים.
הוויכוח שהיה לי ביני לבין חכמים, כי אני שמעתי מפני חכמיי, חכמי ישראל, והם גם שמעו. וכל אחד יש פה, כל אחד חושב שהדרך שלו הייתה צודקת. לכן, לא נשמעת להם. אבל אתה שמעת מפי, ואני היחיד, וחכמים זה הרבים, ויחיד ורבים, הלכה כרבין. כל המשמעות שבדבר. תלך לפי זה. לכן, כמה חשוב מאוד מאוד. פשוט כאן התורה בפרשת משפטים מדברת כל-כולו על הנושא הזה של רשות הרבים, של הדבר של מישהו אחר.
כמה שחשיבות יש לנו לדבר הזה שאנחנו עושים. ובאמת, אנחנו כאן בהמשך. ויש לנו דוגמה: שומר חינם ושומר שכר. חכמינו מסבירים ששומר חינם, ברגע שהוא שמר כדרך השומרים, כמובן, ונגנב ממנו, או שהוא טען שנגנב ממנו הדבר, כתוב: עד האלוהים יאבוד ורש שניהם, אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. זאת אומרת, הוא צריך להישבע. חכמי המוסר אומרים דבר מעניין.
הוא אומר: מתי האדם ונקרב אל האלוהים? בתנאי שלא שלח ידו במלאכת רעהו. אדם שלא שלח ידו במלאכת רעהו ונקרב אל האלוהים. הוא לא צריך כדי שבטלוויזיה ירדפו אחריו ויגידו לו: יצאת צדיק או לא יצאת צדיק? לזה לא צריך להיות צדיק. לזה צריך להיות הוגן. האם נשאת ונתת באמונה? האם את מלאכתך שעשית, וזה לא משנה מהי, האם עשית אותה נכון, עשית אותה באמונה?
ברגע שיהודי עושה את הדבר הזה באמונה, בורא עולם גם הביא לו את הברכה על הדבר הזה. כמה יש לזה משמעות, הדבר הזה? וכאן, ברשותכם רק, יש, אחת הנקודות שמביאים לנו כאן, ברגע שיש מריבה בין האנשים, כמובן, אדם שנפגע, חייבים לשלם לו בושת וחיים ורפואה כדי לרפאות אותו, וכמובן, אם הוא נשאר חולה כתוצאה מהמריבה הזאת, אותו אדם שהכה חייב לשאת בכל הנזק.
אז חכמנו מסבירים שבתפילה אנחנו אומרים, בורא רפואות, תורת תהילות אדון הנפלאות. אומרים כך, בתחילה יש הלכה מפורשת. העיר שאין בה רופא, אסור לגור בה. מהיכן לומדים זאת? רק שבטו ייתן ורפאו ירפא. מלמד שבאמת האדם צריך, אם הוא חולה, לא לסמוך על ניסים, ללכת לרופא. אז הוא אומר כך, מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. הקדוש ברוך הוא ממנה אותו כשליח.
עכשיו, אז הוא אומר כך, הלכת לרופא, וזה לא עזר. אומר נורא תהילות, תקרא תהילים. גם זה חלק מהסיוע הרוחני של האדם. גם זה לא עזר, אדון הנפלאות. תסתכל בעזרת השם, תצפה בעזרת השם לנס שיהיה. אולי אחת הנקודות שההלכה היהודית נותנת בפרשת משפטים, והיא השיטה למעשה שקיימת היום, בימינו, שכאשר המשטרה רוצה להגיע לחקר האמת או למצוא מיהם העבריינים, אז היא שותלת אדם שם בתוך העבריינים האלה כדי להגיע לנקודה הזאת.
ומעניין מאוד שהתורה אוסרת את זה בתכלית, ואומרת: אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמאס. אל תתחבר לרשע הזה להיות חר מכם עד נגדו. מבחינת ההלכה היהודית עשו, זה עשו. כמו כן, אנחנו יודעים עוד דבר. אותם אנשים שנקראים עדי מדינה, זה נקרא עד זומם, והעד זומם אסור בתכלית האיסור. אסור רק להתפסול לעדות מכל הבחינות. אז אדם כזה, אנחנו לוקחים אותו כדי להשיג, זאת אומרת, התורה באה ואומרת, כדי להשיג את המטרה שלך, ויכול להיות שהיא צודקת, אסור להשיג את המטרה הזאת באמצעים פסולים.
תראו כמה יש לזה משמעות לאדם. ובאמת, אנחנו רואים אחר כך בהמשך "כי תצא אש ומצא קוצים ונאכל גדיש או הקמה". חכמינו מסבירים את זה בלשון מאוד מאוד מעניינת. "כי תצא אש ומצא קוצים" למעשה, הקוצים, האש הזה באה כתוצאה ממה? כתוצאה מהקוצים, כתוצאה מהרשעים האלה שעשו עבירות, ואז לצערנו הרב, ונאכל גדיש. הרבה פעמים גם הצדיק נופל.
גם הצדיק נופל באותו עוון של הרשע. ומדוע? כי עם ישראל הוא למעשה אגודה אחת. אסור לי לעמוד מן הצד ולהגיד, אני איך שלי עשיתי, אני היקר, הילדים שלי מסודרים, הילדים שלי לומדים תורה, מתפללים, כולם שומרי תורה ומצוות, זה לא מעניין אותי מה שכן. על זה גם אני נדון. האם היה אפשי בידך לעשות ולתקן, ולא עשית. ועל זה אנחנו נדונים. וכל אחד ואחד מאיתנו, ולא יושב ולהגיד בצורה כזאת, אני, העיקר המסגרת שלי, זה לא כך.
אז הוא אומר, ונאכל גדיש. או הקמה, או השדה. שלם ישלם הבעית הבעירה. אנחנו ברגע שעמדנו מן הצד ולא שמנו לב ולא עשינו, גם אנחנו נענשים על הדבר הזה. ובאמת, בסיום הדרך הוא מסביר דבר מאוד מאוד מעניין, ואומר כאן כך. לא תהיה אחרי רבים לרעות ולא תענה על ריב לנטות אחרי רבים לאטוט. הרי אנחנו יודעים דבר אחד, יחיד ורבים, הלכה כרבים.
נכון, בהלכה, בדברים נכונים, בדברים של יושר, של אמונה, אחרי רבים. אבל אם הרבים הם מרעים, לא תהיה אחרי רבים לרעות ולא תענה על ריב לנטות, אתה יכול לדעת ולבדוק האם זה דברים קיים ברגע שהם בשלילה, האם כל הכבוד לרבים לא תאכל לגשת. וכאן יש לנו דוגמה הכי מאלפת. כי תפגע שור אויבך או חמורו טועה בדרך אשר תשיבנו לו.
כי תראה, תראה חמוס או נחה רובץ תחת משאו וחדרת מעזעות תעזוב עמו. זה בנגד להיגיון, נגד הדרך שלנו והמצפון. מילא, כשאדם, אתה לא מכיר אותו, חבר שלך, הכל טוב ויפה, לעזור לו זה באמת מצווה הומנית. אבל התורה אומרת לנו להילחם כנגד מה? כנגד המצפון שלנו, כנגד הדרך, כנגד ההיגיון והשכל. אדם שעשה לי את כל הרע, אדם שהציק לי, אדם שאני לא גרם לי עוולות מסוימות.
ואתה אם אני נותן דוגמה לזמננו, אתה נוסע בכביש 6 ורואה אותו תקוע, הנה עכשיו כמו השבוע הזה, גשמים ושלגים, תקוע שם בשלג. מבחינת האדם, כרגיל, כשאתה רואה, איך אומרים, שונא כזה, אתה קורא לו אפילו אויב, אתה אומר, ריבונו של עולם, תודה רבה לך, מגיע לו שייתקע שם, האדם הזה רע בליעל. תראה, כל הזמן הוא גורם רעות לאנשים, ולי, וכולי.
הנה, אני נוקם את נקמתו, הקדוש ברוך הוא משלם לו. אומרת התורה, לא. בדיוק ההפך. אומר, לא. אנחנו רואים בצורה דרובר יותר, וחדלתם לעזוב לו, עזוב, תעזוב עמו. לא רק שאתה הולך, לא רק שאתה אל תגיד כלום, אלא דווקא תעשה הפוך על הפוך. תעצור ותסייע בעדו לכל מה שאתה יכול. אכן, שלמה המלך מביא לנו את זה, ואומר כך: "אם רעב שונאך אאכילו הלחם, כי גחלים אתה חוטא עליו".
תראו, מה זה? האדם הזה שכבר הציק לך וכו', והוא מצפה שאתה באמת בכלל לא תתייחס אליו יותר, לא תתקרב אליו. והנה, אתה עושה בדיוק הפוך על הפוך, אתה בא ומגיש לו עזרה. זה החוכמה היא, איך אני מתמודד נגד המצפון. לפעמים הדברים האלה לא קלים, וזה נכון לומר אותם, אבל גם אנחנו לפעמים, כשנתקלים בהם, אתה מתמודד עם החיים לאורך כל הדרך.
וכאן, שימו לב, בהמשך, התורה אומרת: "ועבדתם את השם אלוקיכם". ובהמשך, "ובירך את לחמך ואת מימיך ואסיר אותי מחלה מקרבך, לא תהיה עם שקלה, בהכרה ורצחה" וכו'. מתחיל ברבים ומסתיים ביחיד. מסבירים חז"ל כך: "ועבדתם את השם אלוקיכם". כולנו, כל אחד, עובד בדרך שלו, ביכולת שלו, את השם אלוקיכם. אבל כל אחד, יש לו דרישה.
פעם תלמידה אחת שאלה אותי למה צריכה תפילת שמונה עשרה להיות בלחש בשקט. אמרתי לה: תראי, כל אחד ואחד יש לו משאלות, יש לו מאוויים, יש לו דרך, אף אחד לא יודע. כל אחד, ולכן אף אחד לא צריך לשמוע את הדברים, הבעיות האישיות שלו, שהוא מוסר אותם ופונה לבורא עולם. לכן אנחנו עושים את התפילה בלחש. אז אומר כאן: "ועבדתם את השם אלוקיכם".
כולנו עובדים את השם. יש אחד שעובד את השם בגלל דבר אחד, הוא רוצה פרנסה. הוא בירך את לחמך ואת מימיך. יש אחד, יש לו פרנסה. ברוך השם, קיבל מה שצריך, לא חסר לו כלום, אבל הוא חולה. אז מה הוא מבקש? "והסיר אותי מחלה מקרבך". יש אחד, יש לו הכל. בריא, הכל, יש לו בית, יש לו כל מה שהוא צריך. פרנסה בשפע. "ועליכם" אין לו ילדים.
"לא תהיה משקלה ועקרה בארצך". יש כזה שיש לו הכל. אומר, ריבונו של עולם, תן לי אריכות ימים. אני לא רוצה למות עכשיו, אני רוצה לקיים עוד מצווה ועוד מצווה. אז הוא אומר, "את מספר ימיך המלא". תראו, כל אחד ואחת בבקשות שלו. הקדוש ברוך הוא מקבל את כל הבקשות ואת כל הדרישות של כולם. ובסוף הדרך אנחנו רואים דבר מאוד מאוד מעניין.
כאן, "ויאמר השם אל משה, עלה אלי ההרה, ואהיה שם, ותנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורתם". רבותיי, לוחות האבן זהו רמז. אם אתה רוצה שלוחות האבן ימשיכו, אם אתה רוצה שזו תורת האמת, ותהיה לעד ותוביל את העם הזה לחוף מבטחים, הלוחות חייבים להיות לוחות אבן. אבן זה רמז לשלושת הדורות, אב, בן ונכד.
כי ברגע שאני יודע ואני מקיים ומעביר לבן, והבן מעביר לנכד, התורה אומרת, כל מי שהוא בן תורה ובנו בן תורה, ובן בנו בן תורה, מובטח לו שהתורה לא תסור. מביתו ומזרעו לעולם, שנאמר: "לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם". ונראה לי שזהו הרמז שאנחנו בפסוק הזה. לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם.
כשאני יודע להורות, בדרכו נאמר כמה חשוב שאדם יקבע לעצמו, לא משנה מתי שהוא יכול, יקבע לעצמו שעה אחת, יום אחד, זמן מסוים, עת לתורה. כמו שהוא קובע עיתים לעבודה שלו, כמו שהוא קובע עיתים להיפגש עם חברים, כמו שהוא קובע שיקבע עיתים לתורה. לכן, את האדם אחרי 120 לא שואלים אותו, נכון, מספר ימיך המלא, אבל אם נתתי לך את מספר ימיך המלא, אני לא אתן לך את זה כדי שתצעקע כל היום לעמוד ולשבת מול הטלוויזיה, אלא תקבע גם כן, כי את זה שואלים אותך.
נשאת ונתת באמונה, זו פרשת משפטים. אם עשית על מלאכתך אמונה, והדבר השני, קבעת עיתים לתורה. כמה חשוב שכל יהודי ויהודי, כל אדם ואדם, בצורה הפשוטה ביותר, יקבע לו, ולא חסר. יש בכל מקומות, זה במשנה, אם זה בתורה, אם בכל מיני מקומות, בבתי מדרש, בבתי כנסת. ברגע שהוא קובע עיתים לתורה, אין דבר מאשר הדבר שלה ככוחת מדע.
וכוחת מדע יש לו משמעות מאוד גדולה בנושא הזה. חכמינו אמרו שהכלל הגדול בתורה, יש שלושה שאמרו את זה. רבי עקיבא אמר, ואתה לרעך כמוך זה הכלל הגדול בתורה. בן עזאי אומר, כלל גדול בתורה זה למעשה כבוד אדם וחירותו. תולדות אדם, ביום ברוא, אלוהים, אדם, ביום ברא אותו, עשה אותו, ויקרא שמו אדם. זה, זאת אומרת, כבוד האדם.
אחד התנאים האחרים אומר, את הכבש האחד בבוקר, את הכבש האחד בין הערביים. כוח ההתמדה. אם אני מתמיד, ואם אני יכול להתחיל מההתחלה, לאט-לאט אני יכול להגיע. ואז, אדם כזה יכול להגיע לדברות קודם. ויבוא משה בתוך הענן, ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה. משה רבנו עולה להר, בזכות מי? בזכות האחדות של עם ישראל.
ומשה עלה אל האלוהים, מתי? ויחד שם ישראל נגד ההר. עם ישראל יכול אפילו את ההר לנצח. ואדם יכול להגיע על ההר, לא מתחת להר. ויעל משה אל ההר, הוא יכול להגיע להר שם ברגע שאנחנו באמת נדע לשפוט איש את רעהו בדרך הנכונה, בדרך האמיתית. אלה המשפטים הנכונים ביותר. מי ייתן, בעזרת השם, שהקדוש ברוך הוא יסר מעלינו ומעליכם את המחלה הקשה הזאת, ויתקיים בנו כל המחלה ששמתי במצרים, לא אשים עליך כי אני אדוני רופאיך וברך את לחמך ואת ממך ואסיר אותי מחלה מקרבך.
אמן ואמן. ברכת השם עליכם, אתם שלום, ביתכם שלום וכל אשר לכם שלום.