מהו הסוד להיכתב לחיים? והשנה במיוחד!

תמלול השיעור

שלום והברכה וכל טוב סלע. השבת אנחנו מתגוננים נפשית ורוחנית לקראת הימים הנוראים ולקראת יום הדין, ראש השנה, שיחול עלינו לטובה ולברכה ולששון ושמחה. עברנו שנה מאוד מאוד קשה. עברנו שנה שבה המגפה היכתה בעולם כולו ככלל ובארץ ישראל כפרט, ואיבדנו נשמות יקרות, באמת שחלקם מכירים, חלקם לא, ומהם גם תלמידי חכמים, ובתוכם איבדנו גם את מורנו הראשון לציון, עוז ומגדול, הרב המצוין הרב בקשי דורון זכר צדיק וקדוש לברכה במחלת הקורונה.

אני חושב שזה מסר משמיים, כשלוקחים אנשים כאלה גדולים, באים לעורר את כולנו ביחד. הוא אמר, רבותיי, כפי שמציין במיטתם של בני אהרן ואחיכם, כל בית ישראל יבקו את השרפה אשר שרף השם. גם בטבריה, לצערנו, הוכנו קשות. רק השבוע שני תלמידי חכמים שיושבים באוהלה של תורה, גם הם מסרו את נשמתם בגלל המגפה הארורה הזאת. אני רוצה להתחיל דווקא בסיפור קצר, חסידי, שיש לו מסר אלינו לאורח חיים שלנו.

וזה עולם הפשטות. זה עולם ההסתכלות על כל אדם ואדם באשר הוא. ומסופר על סנגורם של ישראל, רב לוי יצחק מברדיצ'ב, עליו השלום, שחיפש, תוקע לראש השנה אצלו בבית המדרש. מי לא רוצה להגיע ולזכות במתנה היקרה הזאת, להיות התוקע של סנגורם של ישראל, הרב לוי יצחק מברדיצ'ב. הגיעו כל המי במי. זה נכנס הראשון, הוא אומר לו, תגיד לי, אתה יודע לתקוע? הוא אומר לו, כן. הוא אומר לו, תגיד, בזמן שאתה תוקע, מה אתה עושה? איזה כוונות? איזה ייחודים?

הוא אומר לו, ייחודים כאלה וכוונות כאלה. השני נכנס, הוא אומר לו, אני עושה על פי תורת האר"י. השלישי אומר על פי תורת הקבלה של רבי שמעון בר יוחאי ועוד אחד ועוד אחד. וכל אלה לא מצאו חן בעיני הרב לוי יצחק. נותר יהודי אחרון עם הסלסלה שלו ביד שלא רצה להיכנס. אומר לו הרב, מה איתך? למה אתה לא רוצה להיכנס? אני רוצה לבחון אותך ולראות.

אמר לו, כבוד הרב, אם אלה גדולי הדור, אלה שיודעים את הייחודים וכוונות, גם לא קיבלת אותי, תקבל. הוא אומר לו, יש לי בקשה, ושאלה אליך. למה באת לתקוע בשופר אצלי? אתה יודע כוונות? אומר לו, לא. אתה יודע ייחודים? אומר לו, לא. הוא אומר לו, למה באת? הוא אומר לו, אני אגיד לך, כבוד הרב, יש לי ארבע בנות בבית שהגיעו לפרקן, ואני מחפש זיווג לבנות האלה.

אמרתי שכאשר אני אתקע בשופר, אני אגיד, ריבונו של עולם, יש לי בקשה אליך, תשלח זיווג לבנות האלה. אומר רב לוי יצחק, אתה תהיה התוקע שלי. מהו המסר? רב לוי יצחק מסתכל על כל איש ישראל, על כל יהודי, ברמה. זה לא משנה מיהו ולא משנה מהו. אם הכוונה שלו היא טהורה, אם הכוונה שלו היא נכונה, היא יכולה להגיע לדרגה הרבה יותר גבוהה מאותן כוונות וייחודים.

אנחנו כאן רואים כמה עוצמה יש ליום הדין. רבותיי, העולם כולו עומד בדין. היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי העולם. זה מעניין. אנחנו ליום ראש השנה, ליום הדין, קוראים לו יום תרועה. והמצווה העיקרית ביום הזה זה לשמוע קול שופר. לא לתקוע בשופר, אלא לשמוע קול שופר. גם זה מסר. אדם צריך קודם כל לשמוע. לא לבטל מראש, לא להגיד, שמע, אותך אני כבר לא רוצה אפילו להאזין, לא רוצה לשמוע.

רבותיי, מי שעולה בתורה בשבת, של ראש השנה הוא שומע. אנחנו אומרים לריבונו של העולם, מקשיב, שומע, מאזין. מכל תפילת עמו ישראל דרחמים. תראו כמה ההקשבה של בורא עולם, לא משנה מי, מי נכנס, מה נכנס. כולם בעיני בורא עולם, כולם שווים באותו יום. ריגש אותי מאוד השבוע יהודי, שאני רואה אותו רק ביום הכיפורים ובראש השנה בית הכנסת.

הוא כל כולו גועש ורועש. הוא אומר עכשיו, תגיד, מה יהיה השנה? הרי אנחנו מוגבלים, איך נעשה? עיקר העיקרים בשבילי זה ראש שנה וכיפור. זה הימים שאני בא איתם, זה הימים שאני נפגש עם בורא עולם. איך יהיה אם לא ייתנו לי את זה? אמרתי, ריבונו של עולם, כל יהודי ויהודי יש לו את הניצוץ, רק צריך לדעת מתי פשוט להוציא אותו החוצה.

אני רוצה לומר לכם, רבי יהודה הלוי בקוזרי כותב שיש לנו שלושה מעגלים בשנה. יש מעגל ראשון שיש בו 54 מנורות, וזה שבתות. כל שבת נדלקת נורא ובא לומר לנו מסר. למה? שבת זה יום שנועד לדבקות האדם בעניין האלוקי. אז הוא מסביר: השבת מנקה ומסירה מן הנפש את החירות שהצטברה במשך השבוע שעבר ומחזקת את הנפש לקראת השבוע הבא.

זאת אומרת, אנחנו עושים סטופ, כל יום שיש ערב שבת מתחילים לעשות את הניקיון הכללי ואנחנו מתכוננים, הנפש שלנו מתכוננת לשבת הבאה. יש מעגל שני, שהוא מעגל של ראשי חודשים. היום אני מבין הרבה יותר את הסבתות שלנו, שבערב ראש חודש הם לא היו נוהגות בכלום, לא היו עושות מלאכה, היו לובשות בגדים חגיגיים, היו מדליקות נרות, היו מכינות ארוחה חגיגית, ובעומק החודר ראש חודש הוא כיפור קטן, שכתוב: וראשי חודשים לעמך נתת, זמן כפרה לכל תולדותם.

ולכן כל חודש הוא בא, השפעה שלו על ניקוי העכירות של החודש שעבר, הוא מחזק את הנפש לחודש הבא. החודש היחיד שאנחנו לא מברכים זה חודש תשרה שהקדוש ברוך הוא מברך אותו. זאת הסיבה שאנחנו למשל בראש חודש תשרה, ביום ראש השנה, אנחנו לא אומרים הלל. ולמה אנחנו לא אומרים הלל? אומרים שזה שוחד לקדוש ברוך הוא. כשעומדים בדין ומשפט, היום יעמיד במשפט כל יצורי העולם, אנחנו עומדים כבני מרון, לפניו עוברים כולם, אנחנו לא יכולים לתת שוחד שלומר הלל ביום הזה, ולכן מי שמברך אותו, לא יברך אותו הקדוש ברוך הוא בכבודו בעצמו.

יש לנו מעגל שלישי, שזה שלושת הרגלים. ושלושת הרגלים, יש להם השפעה. ההשפעה שלהם היא למעשה בשלושה מישורים: במישור של מחשבה, דיבור ומעשה. חג הפסח זה דיבור. פסח, אם אנחנו מחלקים אותו לשניים, זה פסח. דיבור, למען תספר באוזני בנך ובן ביתך. זאת אומרת, כל כוח הדיבור, כל נושא הדיבור בשנה כולה, למעשה היסוד שלו בא מחג הפסח.

מחשבה זה חג השבועות. אנחנו יודעים בדיוק, כשעם ישראל עמד שם, בכוח המחשבה, כאשר רבנו יכל לעלות להר סיני ולקבל את התורה. ולכן אנחנו אומרים, ויחן שעם ישראל נגד ההר. העם הזה במחשבה שלו, כשהמחשבה מרוכזת, כל מצווה שאדם עושה צריך לעשות אותה במחשבה וגם במעשה. אבל העיקר זה במחשבה. ברגע שהוא חושב, אפילו אדם התכוון לעשות מצווה מסוימת ולא עשאה, ונאלץ ולא עשאה, מעלה על האבקתו כאילו שעשה.

עד כדי כך המחשבה. ולכן עם ישראל לא בכדי. בחג השבועות, כשעמדו במעמד הר סיני, אמרו נעשה ונשמע. וזה נקרא כוח המחשבה. ולכן אנחנו תמיד מבקשים שהקדוש ברוך הוא באמת, ביום ראש השנה, יכוון את המחשבות שלנו, שיהיו רק לטובה ולברכה ולששון שמחה. מה עושה? זה חג הסוכות. בעשייה. לעשות את הסוכה, לפרוס עלינו סוכת שלומך, לנענע את ארבעת המינים, כל זה במעשה.

ולכן שלושת הרגלים האלה, ההשפעה שלהם על כל השנה כולה. יש לנו את השלמות, שזה בימים הנוראים, ראש השנה שבא עלינו לטובה ויום הכיפורים. אומר רבי יהודה הלוי בכוזרי, השלמת כל הפעולות, הטיהור וניקוי יסודי של כל העבר וחיזוק מרבי לקראת העתיד, זה ראש השנה ויום הכיפורים. זה שני עמודי התווך. לכן אנחנו רואים בדיוק, זאת הסיבה, אגב, שבמועדי ישראל אנחנו אומרים, ברוך אתה השם, מקדש ישראל והזמנים.

אבל בשבת אנחנו אומרים, ברוך אתה השם, מקדש השבת. גם בראש השנה, מקדש ישראל ויום הזיכרון. תראו כמה כוח הקדוש ברוך הוא נתן לעמו ישראל שהוא בא ואומר. לכן חז"ל אומרים שלא מברכים, לא מודיעים ולא מכריזים על ראש חודש תשרה, כדי לבלבל את השטן. לכי באמת השטן שהוא מלאך, הוא באמת לא יודע מתי חל ראש השנה, אלא מה זה לבלבל את השטן?

המסבירים חז"ל כך שהשטן זה מלאך סטטי. הוא יודע שכל שבת לפני ראש חודש מברכים את החודש. הוא אומר, רגע, רגע, מה קרה לעם ישראל? הפעם הם לא מברכים? מה קרה להם? אז כשבא ושואל את ריבונו של עולם, עמך אצל מרעיתך, למה הם לא מברכים? הוא אומר, אתה שואל אותי, מתי ראש השנה? תשאל אותם מה שקורה. מתי השטן יודע? השטן פתאום, במה מתבלבל?

מתבלבל בנושא של השופר, בשמיעת כל השופר. כי מה שקורה, קורה הרבה פעמים, שאם אנחנו באים לבית דין של מעלה, וגם היום, בבית דין של מטה, אתה בא למשפט, עומד לפני בורא עולם, ואתה אומר, אומר לך, ריבונו של עולם, נתתי לך שנה שלמה, ביקשת כדי לחדש עלינו שנה טובה ומבורכת, שנה של ברכה, של ההשפעה, של כל רפואה שלמה וכו'.

נתתי לך שנה, מה עשית איתה? אם עשית איתה, אז יש לך קבלות, יש לך מה להגיד, אבל תאר לעצמך שלצערנו הרב, ולא משנה מה הסיבות, יכול להיות הסיבות ככל שיהיו, אין לך מה לומר. מה התשובה? השתיקה לפעמים טובה לחכמים. אז מה אנחנו עושים? עושים דבר אחד פשוט: אנחנו תוקעים בשופר. זה כל דממה דקה. לא מדברים, אבל אומרים לבורא עולם, בשופר הזה טמונים כוחות עילאיים.

בקולות האלה של השופר אני בא להזכיר לך, ריבונו של עולם, אתה בחרת בנו מכל העמים, ועל ידי כך אנחנו גם בחרנו בך. מדוע? כיוון שהשופר הזה, אתה השמעת אותו בקול השופר חזק מאוד: "משה ידבר והאלוהים מעלינו בקול" במעמד הר סיני. את השופר הזה נתן לך אברהם אבינו בעקדה, כאשר מצא אחרי בזמן העקדה: "והנה איל נאחז בסבך בקרניו".

אברהם אבינו, ברגע שאמרת לו להוריד את בנו מעל המזבח ואמרת: "עתה ידעתי כי אלוהים עתה ולא חסכת את בנך, את יחידך ממני", פתאום הוא מוצא איל בסבך. איל זה למעשה עם ישראל. עם ישראל למעשה מסתבך איך מוציאים אותו מהסבך. לוקחים את שתי הקרניים של האיל הזה ואומרים: ריבונו של עולם, "בקרן אחת אתה תתקע כשעמך ישראל יקבל את התורה"; "בקרן השנייה זה לעתיד לבוא תקע בשופר גדול לחירותנו וסנס לקבץ גלויותינו".

בקיבוץ עם ישראל, בביאתו של משיח. אלה שתי הקרניים של אברהם אבינו שהביאו אותם בעקדה שאנחנו תמיד זוכרים את זה, תמיד זוכרים את זה בראש השנה, כיוון שאנחנו יודעים בדיוק, ראש השנה כמובן, יום לידתו של יצחק, יותר מזה. רבותיי, בשופר יש שלושה קולות, והם סמל. שלושת הקולות מסמלים את האבות. תקיעה, זה אברהם אבינו. זה קו ישר.

והשם ברך את אברהם בכל, אשר נתן לו את הכל. עוד יותר מזה, סוף חייו אברהם אבינו למעשה, באמת, אברהם אבינו מת בשיבה טובה, זקן ושבע, ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו. חז"ל אומרים, כל עוד שאברהם אבינו היה חי, ישמעאל לא חטא. תראו איזה כיף, איזה הרגשה נעימה, שלדרכו האחרונה מלווים אותו בניו, והוא יודע והוא רגוע שהוא בשיבה טובה הולך למות.

עוד יותר מזה, אומר הזוהר הקדוש שאברהם אבינו נרגע, כיוון שלפני פטירתו של אברהם אבינו, טרח חזר בתשובה. כי ברגע שהקדוש ברוך הוא בא לאברהם אבינו, ואמר לו לאברהם, אתה תבוא בשלום אל אבותיך, התחיל אברהם אבינו: ריבונו של עולם, אבא שלי עובד אלילים, רשע גמור. ומה שמגיע לי, אומר לו אל תדאג, תראו כמה ברא מזכה אבא, כמה שהבנים יש להם השפעה, והם מזכים את האבא גם בחייו וגם במותו, עד כדי כך.

אז אומר לו אל תדאג, הקדוש ברוך הוא מביא בגילגול, את טרע. בנשמתו של איוב עובר את כל השלבים האלה ואת התיקונים, ואז אברהם אבינו יכול למות בשיבה טובה. זה התקיעה. שברים זה יצחק אבינו. אנחנו רואים בדיוק כל מה שהיה לו בעקדה, כל הסבל הגדול הזה. אבל כשאני מסתכל על יצחק, ולא סתם נתנו את התואר ליצחק, ואנחנו זוכרים אותו בכל התפילה, ומזכירים אותו, זוכר אבירית, אנחנו יודעים בדיוק מה זה, כי יצחק זה גבורה.

יצחק אבינו זה האיש שבא לאבא שלו. הוא אומר לו, אבא, אתה הולך לקיים את המצווה הכי גדולה. איזה זכות אני זוכה שדרכך אני זוכה. אז אנא ממך, תעקוד אותי חזק מאוד, כדי שאני לא אפסל לקורבן לפני בורא עולם. וכאן אנחנו יודעים בדיוק את כוחו של האב הזקן של יצחק. ויצחק, הועילו שברים. באמת, ראינו שהוא נתעוור, ואחר כך לא ראה את יעקב אבינו במשך 22 שנה, וסבל.

אחר כך הוא סבל גם מעשיו, עם כל הבעיות שלו. מתחילים השברים. תרועה כנגד יעקב אבינו. תחילתו, איך אומר, כשאמר לו פרעה, כמה ימי שנה חייך? אמר לו, מעט ורעים. בתחילת הדרך ידו חזד בעקב עשיו, ויתרוצצו הבנים בקרבה. אחר כך הבעיות שהיו עם עשיו, ואחר כך עם לבן, אחר כך עם פטירת רחל בלידה, ואחר כך עם יוסף. וכל הצרות האלה שעברו אליו זה תרועה.

ובכל זאת, אנחנו לראש השנה קוראים יום תרועה. למה? לא יום של תקיעה, לא יום שברים, אלא יום תרועה. כי אם נאמר יום תקיעה, יבוא ישמעאל ויגיד, גם לי יש חלק. אם נאמר יום שברים, יבוא עשיו ויגיד, יש חלק. ולכן דוד המלך אומר, תקעו בחודש עופר בכסה ליום חגנו, כי חוק לישראל הוא משפט לאלוהי יעקב. אני כל פעם שומר את המשפט הזה, שוב אני נזכר בסנגורם של ישראל.

זו עוצמה אדירה שאי אפשר לתאר. נכון, משפט לאלוהי יעקב. רב לוי יצחק מבדיצ'ב היה עומד על התיבה ואומר, ריבונו של עולם, אתה חייב לדון את עם ישראל לקו זכות ולכתוב אותם רק לחיים טובים. הסיבה היא פשוטה. כי מתי אנחנו לא היינו יהודים, לא היינו סובלים את כל הסבל הזה, בגללך. כי חוק לישראל משפט לאלוהי יעקב, לא לאלוהי יעקב, אלא לאלוהי יעקב.

אני מעין, כאילו שופט אותך, ריבונו של עולם. קח את האחריות. אתה עשית את הדבר הזה, אתה תקיים אותו. וזה כוח של רב לוי יצחק מבדיצ'ב. אגב, בראש השנה, שחל בשבת כמו השנה, סופר על רב לוי יצחק שעמד בתיבה בסיום התקיעות ואמר, רבותיי, כולכם נכתבתם לחיים טובים, אין לכם מה לדאוג, הכל בסדר, הכל מסודר. שאלו אותו הרב, על מה אתה מסתמך?

הוא אומר, אני אגיד לכם למה אני מסתמך. תראה, בשבת, יש שבת וראשון. בשבת אסור לכתוב. הקדוש ברוך הוא לא יכול לכתוב למוות, למחלה, כי הוא לא כותב. אסור לכתוב בשבת. הוא אמר, זה מדאורייתא, אסור לכתוב. אז אם אסור לכתוב, אז לחיים טובים הוא כן יכול לכתוב? כן הוא יכול לכתוב. למה? כי זה פיקוח נפש. פיקוח נפש דוחה שבת, ולכן כותבינו בספר חיים טובים וארוכים.

אומרים חז"ל שמה שבאותה שנה כל האנשים שהתפללו עם רב לוי יצחק דרדיצ'ר לא נפקד מהם אחד. הלוואי ובאמת יהי רצון באמת בזכותו, בזכות גדולי העולם שלנו, שבאמת נאמר לצרותינו די ולכל הבעיה הזאת, המגפה הזאת, שיאסר אותה מעלינו. עכשיו, יש הסבר נוסף והוא מאוד מאוד משמעותי וריאלי לתקופה שלנו ולתקופתו של כל אדם. סוגי הקולות של השופר הם למעשה אורח חייו של האדם.

מגיל יום עד גיל עשרים, עשרים ושתיים, עשרים וחמש, עד החתונה, זה קו ישר לתקיעה. אני אעשה, ואני אעוץ, ואני אקנה, ואני אתחתן עם זאת ולא זאת, ואבא, מה אתה מבין, ואמא? עזבי אותך, אתם הדור הישן, אנחנו הדור החדש, הדור המודרני, מבינים. ואז יש גם כן הרבה פעמים כל מיני התנגדויות מול ההורים, מול המערכת, מול הטבע.

אבל אני ואני ואני, זה קו ישר, תקיעה. ברגע שאדם מתחתן, לא להיבהל, רבותיי, מתחילים השברים. איפה הלכת ומה עשית, תתעורר בערב בלילה לתינוק, והילד לא מרגיש טוב, קח אותו לקופת חולית, ואז האדם אומר, ריבונו של עולם, ואז בר מצווה, וצריך לחתן את הילדים. ואז בן אדם, מה הוא אומר? ריבונו של עולם, רק אני אצא לגמלאות, רק אני אחתן לה את הילדים, ואני אחיה עלמי מנוחות עינה עליהן.

רבותיי, ביום שיוצאים לגמלאות, הולכים לקופת חולים, מתחילים את הבדיקות, ואז אומרים לנו, אסור לאכול חריף, ואסור לאכול מלוח, ואסור זה, ויש לך זה, וקרה זה. ואז האישה באה ואומרת, מה קרה? ארבעים שנה אתה לא נוחר, ופתאום אתה מפחיד, ומתחילה התרועה לאורך כל הדרך. וכל דבר, זה התרועה. אז אומרים, אחינו אשכנזים מסיימים את המאה ואחת בתקיעות, תקיעה גדולה.

למה? הם רוצים לחזור חזרה, להיות כמו בנוער, כמאה נעורים מי יתנני. הספרדים אומרים, תרועה גדולה. מה שיהיה, יהיה, הקדוש ברוך הוא יעשה את שלו. אכן, בנושא הזה של יום ראש השנה, אני חושב שכל אחד ואחד מאיתנו אמור באמת לבדוק ולראות מה הוא יכול לתקן. וכל אחד ואחד מאיתנו הוא עולם מלא. ולכן, אומר הלל הזקן בפרקי אבות, ובמקום שאין איש, השתדל להיות איש.

ובעיקר עכשיו, באמת, שמצמצמים לנו את התפילות ועכשיו מכניסים אותנו לסגר. מראי ורבותיי, אני חושב, זה הזמן אמיתי. בורא עולם עושה את זה לחשבון נפש אינדיבידואלי אישי לכל אחד ואחד. איך הוא יכול, קודם כל, לדון את עצמו, הוא יכול גם לדון את עצמו לקו חובה ולדון את האחרים לקו זכות, ותמיד להסתכל. ולכן, הווה דן את כל האדם לקו זכות.

אני רוצה לסיים. במשל מאוד מאוד מעניין שראיתי לאחרונה. מסופר על פרופסור גדול שרצה לדעת איך יוצרים ובוראים עולם שהוא הכי הכי אידיאלי, הנתוקן ביותר. הוא יושב, חושב, איך ומה, איך נברא העולם, במה נברא העולם, ומתי, וכולי, ומתחיל במחשבות. לפתע, נכנס הבן שלו הקטן, בן שמונה, בן תשע. אומר לו, אבא, מה אתה עושה?

הוא אומר לו, זה דברים גדולים, כשהם גדולים עליך אני רוצה לדעת איך מתקנים את העולם. וזה גדול עליך. אומר לו, אתה חייב להסביר לי, אבל מה אפשר להסביר לילד בגיל שבע או בגיל שמונה למצב הזה? ואבא היה ממש עסוק בכל הנושא הזה. אבא רצה, כדי להיפטר מהילד, אמר לו, אתה יודע מה? בוא תעזור לי. אמר לו, מה? אמר לו, תשמע, אני אתן לך את המפה של העולם, אני אקרא לך את החתיכות-חתיכות, ואתה תתקן אותה ותעשה אותה כמו פאזל מושלמת.

אמר לו, ילד, בסדר. אבא לוקח את מפת העולם, חותך את החתיכות, נותן אותה לילד, אומר לו, שב בחדר השני, וכשתסיים תבוא אליי. אחרי עשר דקות הילד מגיע, ילד קטן, עם הפאזל, מפה מושלמת. אומר לו, תגיד לי, האבא, איך עשית את זה? הרי אתה לא מכיר את העולם. אומר לו, אני מתפלא עליך. מאחורי הדף שנתת לי, מפה של העולם, יש תמונה של אדם.

לקחתי את האדם והתחלתי לתקן אותו. ברגע שתיקנתי את האדם והשלמתי אותו, גם העולם תוקן. זה המסר. כשאנחנו מתקנים את האדם זה תיקונו של עולם. ולכן החגים האלה, הימים הנוראים האלה, כל-כולנו צריכים לבוא באמת, לבוא ולהגיד, ריבונו של עולם, לצדותינו די. תכע בשופר גדול לחירותינו. אני מבקש מהשופר הזה שבסך הכול, לשפר.

העין זה בעל החיים הפשוט ביותר. זה הכבש. אם, רבותיי, יודע את מקומו, יודע לחזור. בעל החיים היחיד שלו יודע לחזור הביתה זה הכבש השא. עליו דוד המלך אומר, הייתי כשא עובד, בקש עבדיך. אנחנו רוצים לבקש ממך שאתה תשיב אותנו בתשובה, שאתה תעשו למעננו. אין לנו מילים, אין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש. אין לנו מילים כדי לבוא להצטדק.

אתם רק מבקשים דבר אחד, אני אעשה והולך בשליחותו של רב לוי יצחק ברוויצ'ב. ריבונו של עולם, אני גם אתקע בשופר, ואתה כבר תעשה את שלך, שבעזרת השם תכלה שנה וקהילותיה, תחל שנה וברכותיה. אנחנו מאמינים באמונה שלמה שתשפ"א תהיה שנת פעילות אמונית ואמונה מהמילה אמון. הדבר הראשון שאנחנו יודעים כמה כוחה של אמונה, ויהודי שמאמין ודאי יסיר מעלינו את כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני אדוני רופאיך שתכלה שנה וקהילותיה, תחל שנה וברכותיה.

תחל שנה וברכותיה, תחל שנה וברכותיה.