והחוט המשולש לא במהרה ינתק
תמלול השיעור
השלום והברכה וכל טוב סלע לכל מאזיננו וצופינו. ברכת השם עליכם. השבת פרשת תצווה, וגם חג הפורים בפתח. שבת בכלל שנה מיוחדת. בירושלים לר הקודש ובטבריה עם טוב הספקות. פורים משולש, שזה יוצא למעשה שישי, שבת, וראשון, המילה משולש נותן לנו תזכורת שהחוט המשולש לא במהרה ינתק, וכיהודים תמיד אנחנו אומרים שארץ ישראל ועם ישראל ותורת ישראל זה המשולש העיקרי שלא במהרה ינתק, ולעניות דעתי שלושת הדברים האלה עמדה בהם תקלה בחג הפורים, בכל הנס הזה שהיה לנו.
למעשה עם ישראל, המגילה אומרת לנו בצורה הברורה ביותר, ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בעמים. ברגע שהוא מפורד, הוא כבר לא נקרא עם. תורת ישראל, אנחנו רואים איש יהודי היה בשושן ושמו מרדכי, איך רק יהודי אחד, אלא כנראה שהאחרים הסתירו את יהדותם, וזה מה שהביא למעשה לכל הגזירה הגדולה הזאת. כמובן, כפי שאמרנו, ארץ ישראל, הם היו בגלות, וזאת הסיבה גם שהנס נעשה בגלות, ולכן הנס שנעשה בגלות אנחנו לא אומרים הלל כפי שאנחנו אומרים בחג החנוכה.
בפרשה הזאת, קודם כול נתחיל, פרשת תצווה שמו של משה רבנו לא מוזכר. זו הפרשה היחידה מספר שמות ועד דברים, בכל הפרשיות שמו של משה מופיע, כאן לא מופיע. נכון שחז"ל נותנים את התשובה הרגילה כאשר חטאו בני ישראל בעגל, אז הוא אמר, אם אין מחייני נא מספריך אשר כתבת. אם הקדוש ברוך הוא אתה לא סולח לעם הזה למעשה גם לי אין לי שום טעם בחיים כי יש לי משימה יש לי שליחות אם אני לא מבצע אותה אין שום טעם בחיינה מספריך אשר כתבת.
אבל מה מעניין מאוד שגם במגילת אסתר שמו של הקדוש ברוך הוא לא מופיע. והנה שמו של משה רבנו בפרשת תצווה גם הוא לא מופיע. ואין מקריות בעולם. חכמינו מסבירים אסתר מן התורה מיניים. ומביאים באמת פסוק "ואנוכי אסתר אסתיר פניי מהם". אם קצת נעמיק למעשה הסיפור שבמגילה הוא דבר רגיל. אנחנו לא רואים בראייה של האדם הרגילה שום נס מיוחד.
יש דברים רגילים, נגזרה גזירה, יש כמובן, כשיש גזירה כזאת חייבים תמיד לעשות את ההשתדלות, ומרדכי עושה את ההשתדלות והולך לאסתר ומבקש ממנה לבקש מהמלך כדי לבטל את הגזירה. אבל היא הנותנת. דווקא כשאנחנו רואים מצב כזה, צריכים להסתכל לעומק, היכן ידו של הבורא, ואין נקודה שבורא עולם לא שם את ידו. זה מעין תיאטרון בובות, שאנחנו רואים איך הבובות זזות, הולכות ומדברות, ומאחורי זה נמצא מי שמוביל את כל המערכת הזאת.
לכן כל המקריות הזאת, החיבור הזה של מקרה ועוד מקרה ועוד מקרה ועוד מקרה, זה רק מאיר לנו את העיניים ואומר: רגע, תתעוררו. הרי כל העולם כולו הסתרה אחת גדולה. ולכן כל הנושא הזה של ההסתרה, אולי כלפי חוץ היא נראית, אבל אנחנו יודעים דבר אחד, שבכל נקודה שאנחנו נוגעים בעולם שלנו, יד ההשגחה נמצאת. השם צילך על ידי מנך.
לא יעזור לאף אחד כלום, זה המצב. ולכן גם שם במגילת אסתר לא סתם אסתר אומרת "כתבוני לדורות". חז"ל מסבירים שכל המגילות וכל הספרים בתנ״ך, בביאתו של משיח, פשוט לא השתמשו בהן. מגילת אסתר זרם לאסוף מדור דור. מגילת אסתר היא לא סתם הסתרה, היא מסר לנו כדי שנוכל להבין ולדעת שכל מה שעושה בורא עולם הוא מלווה את העניינים גם בלי שנרצה.
והרבה פעמים אנחנו מתכננים מיליון ואחת תוכניות, וזה לא יוצא לפועל, כי רבות מחשבות בלב איש והארצת השם יתקום. בנושא של ההסתרה אנחנו רואים לאורך כל הדרך, אם אני מסתכל על כל הדמויות שמוזכרות במגילה, אסתר למשל, אין אסתר מגד את עמה ומולדתה. הרי יעלה על הדעת שמלכה שנבחרת להיות נבחרת על 127 מדינות. למעשה העולם ומלואו, והמלך לא יודע מי היא ומה היא וכולי.
למה? כי מרדכי ציווה עליה, וגם לחשוורוש לא אכפת לו, אין אסתר את מגד ומעלה. כנראה שמלמעלה הסתירו את הדברים האלה. חשוורוש, הרי הוא היה יותר רשע מאשר המן עצמו. כי מי שנותן את הגושפרקה, ומי שנותן את החותמת, ומי שהחליט למעשה לאשר את הדבר הזה, זה אחשוורוש. למה? כאשר עשה את המשתה לכל צריו ועבדיו ועשה משתה לכל איש ואיש וסעודה לכל עמים, והיהודים באו שמה, גם הם היו חיים, כתוב, כרצון איש ואיש לעשות את רצונם?
האם יש שעת כושר או לא? ושעת הכושר הייתה כאשר הוציא את כלי המקדש, והיהודים ראו את זה, וזה לא זעזע אותם. לכן רבי שמעון בר יחיא אומר, מפני מה נגזרה גזירה על שונאים של ישראל, מפני שנהנו מסעודתו של רחשוורוש. לא בגלל שאכלו, כי אכלו אנוס רחמנה פטרי. אבל ליהנות, כשאתה רואה שהכלים האלה של בית המקדש, ואתה את העצמאות שלך, את הבעיות שלך, שם ה' נקרא עליך, ואתה בגלות, ולא מזיז לך, ולכן בורא עולם למעשה הראה את הדברים האלה.
ולכן אחשוורוש, ברגע שבא אליו אסתר ואומרת לו, תשמע, יש לך, מה קורה עם עמי מולדתי, עומדים להרוג ולאבד, פתאום כבר לא יודע מיהו זה ואיזה הוא אשר מלאו לבוא לעשות. גם הוא מחופש. בשתי, תשימו לב, מסרבת להגיע למשתה. למה? אני אגיע לכביש חז"ל, אומרים, ערומה? בפני מי? בפני כל השרים והיועצים, בפני חבורה של שיכורים?
להתעלל בבנות ישראל ולהשאיר אותם ערומות ולעשות איתם את כל הסבל הזה? זה לא משנה. זו השחיתות הכי גדולה. גם היא מחופשת. מרדכי, נכון? אדם הגלוי. כלפי חוץ הוא למעשה באמת משנה למלך שקיבל את הכול, אבל כלפי פנים הוא מוסר את עצמו על כלל ישראל. אנחנו יודעים, מרדכי רצוי לרוב אחיו. אין מנהיג שרצוי לכל אחיו, זו סימן שיש בעיה, רצוי לרוב אחיו, ודורש שום לעמו.
אנחנו רואים בדיוק כמה שהוא דואג לשארית הקהילה, העם שהיה פזור ומפורד באמת בכל העמים. ריבונו של עולם גם מחופש, שמו לא מופיע. וכל זה צירוף מקרים מופלא. מרדכי היה יהודי גם מגלב בקטן ותרש, גם זה לא מקרה לפתע, ולא נעשה איתו דבר. כל הנקודות האלה יש להן משמעות כדי לעורר אותנו ולומר דבר אחד פשוט: תדעו לכם שבורא עולם מנהל את עולמו בסתר וגם בגדול.
ואנחנו לא יכולים להבין אפילו אלפית מאלפית של הדברים האלה. בחג הפורים נקרא על שם הפור כביכול. פור, בעברית פשוטה, זה מקרה. כאן המקרים חוגגים. פור זה המילה גורל. וזה מזכיר לי, כאשר אותו המן עושה פור כדי לקבוע תאריך וישמיד ולאבד, זה מעביר אותי קצת אחורה ביום הכיפורים. כאשר יש שני שעירים, ואחד צריך להיות לעזאזל ואחד להשם, מה עושה הכהן? מפיל פור, הוא הגורל, ומה שיוצא בצד ימין זה להשם, ומה שיוצא בצד שמאל, לעזאזל.
גם שמה יש בעיה, יש הרבה דברים. כשאתה בספק ואתה מודאג ממשהו, אז אתה מפיל פור. המנה הגגי, עם כל גדולתו, ואתה ירא אלוקים, וישנו עם אחד ומפוזר, והוא מוכן לתת, ועם כל זאת, יש לו את הנקודה הזאת של הרתיעה. והיה כאשר תריד, ופרקת עולו מעל צוואריך. מזה זרע עמלק תמיד פוחד, עם כל הדברים, גם אז וגם היום. יודעים לאיים, יודעים לצעוק. גם היום הערענים צועקים, אנחנו, ואנחנו, ואנחנו, נשמיד את מדינת ישראל וכו'.
ומאידך, יש להם את הרתיעה הזאת. חג הפורים קשור הרבה מאוד לצחוק. מהו הצחוק? בנוסף, את הפוסטות נדבר עליהם. צחוק למעשה זה התגברות על מכשולי המציאות. הרבה פעמים בא לתת פורקן ולהחליף את הרע בטוב. הגמרא מספרת על רבי ברוקה, שהיה רגיל לבוא לשוק, והיה נפגש עם אליהו הנביא, והוא שואל את אליהו הנביא, תגיד, בתוך השוק עכשיו, שכולם מוכרים וקונים וצועקים, האם יש פה בני העולם הבא?
עברו שני אחים בדחנים, אמר לו, אלה בני העולם הבא. קרה להם, מה אתם עושים? אמרו לו, מה אנחנו עושים? אנחנו עוברים, כשרואים מישהו עצום, מספרים לו בדיחה, מחזקים את רוחו, אל תדאג, קדוש ברוך הוא חנון ורחום, יהיה בסדר, הכול יסתדר, ואז משמחים אותו. אנחנו יודעים עוד דבר. הצחוק הרבה פעמים בא כתוצאה מבשורות טובות ואמונה כל כך גדולה, שאתה למעשה אופטימי בחיים.
כאשר הקדוש ברוך הוא בא לבשר לאברהם אבינו, כעת חיהו שרה בן, ויצחק, גם הוא צחק בקרבו. אבל הצחוק של אברהם אבינו היה צחוק של אמונה שלמה, שבורא עולם כן יפקוד אותו בבנו. הצחוק של שרה היה פחות, ולכן היה לה ויכוח עם המלאך. למה צחקת, כן צחקת, אומרת לו, לא צחקתי. זה חושב של פחות אמונה. ולנו אנחנו מביאים את זה.
בספר הזוהר שאל רבי אלעזר את אביו רבי שמעון בר יוחאי, זכותו יגן עלינו, למה קרא הקדוש ברוך הוא את שמו יצחק לפני שיצאה לעולם, ולא שייך הטעם משום שאמרה, שרה, צחוק עשה לי אלוקים, אלא הוא אמר לה כבר את זה, כי קראת שמו יצחק. השיב לו, למדנו שהאש זה דין וגבורה והמים חסד. לכן הוא אמר לו, לך תשאל את הלוויים שהם משמחים בצד הדין והגבורה על ידי כלי זמר.
אברהם זה חסד, יצחק זה גבורה. ולכן החסד יצא, מהחסד יצאה הגבורה, והגבורה יונקת מהחסד, והצחוק מופיע כתוצאה ממצב של גבורה. אנחנו יודעים, אחד מחכמי ישראל, רבי עקיבא, כשסיירו בחורבן בית המקדש, וראו שועל יוצא מקודש הקודשים, החכמים היו בוכים והוא היה צוחק. אז אמרו לו, למה אתה צוחק? הוא אומר, למה אתם בוכים? אמרו, לך לא נבכה.
שועל יוצא מקודש הקודשים, הולך לבואלון, לא נבכה? שכתוב, כל הזר הקרב יומת? אמר להם, על זה אני צוחק. פה אני רואה שנבואתו של ירמיה התקיימה עכשיו, כשזכריה גם תתקיים. עכשיו, הראייה היא, הצחוק של רבי עקיבא, הוא ראייה הרבה הרבה יותר קדימה, לשמחה, לששון. אני לא מסתכל על כאן עכשיו. כשאדם מסתכל על הטוב, מגיע לו הטוב.
לכן, אסתר, שאנחנו רואים אותה, חז"ל לא סתם מביאים אותה, היא באה לשליחות מסוימת, והשליחות שלה הייתה, הרבה פעמים באנו כדי לתקן את עוון אבות על בנים, אבל אנחנו יכולים לתקן אותה ברמז עקי הבא. אנחנו רואים במפגש, למשל, כאשר מרדכי היהודי בא לאסתר ומבקש ממנה, לך לדבר אל המלך. ואז היא באה ואומרת לו, שמע, אני שלושים יום לא נקראתי למלך, ואם אני נקראתי למלך, כל מי שנכנס למלך, בלי שיודיעו לו, ולבד מאשר הושיט לו שבית הזהב, אחר דעתו להמית.
התשובה של מרדכי הייתה ממש מיוחדת במינה. והוא אומר לה, אל תדמי בנפשך להמלאת בית אביך, כי את ובית אביך תאבדו, ורווח ויצריה יעמוד ליהודים במקום אחר. הוא מסר לה מסר מאוד עמוק. תקשיבי טוב, הגעת כאן למלכות לא כדי לשלוט כאן. הגעת למלכות כי יש לך תפקיד. התפקיד שלך הוא מי שלח אותך לכאן. מי ששלח אותך לכאן זה שרה אימנו, שחייה היום 127 שנה, ואת תבוא איתי שליטי על 127 מדינות, ומדוע היא ששלחה אותך לכאן?
הרי בהתחלה הייתה שרה, אחר כך הפכה להיות שרה, שרתי במדינות, כדי שתתקני את מה שלא הספיק לתקן. אבא של הסבא שלך, שאול המלך. שאול המלך השאיר את הצאן ואת הבקר והשאיר, השאיר את הגג, למרות שקיבל הוראה מפורשת, מחות ימחי זכר העמלק. הוא אמר דבר מעניין שמה. אמר, כי יראתי את העם. מנהיג לא צריך להיות יראת העם. מנהיג צריך להבין ולצאת לשליחות, אמר פעם בן-גוריון.
אני עושה מה שטוב לעם, לא מה שהעם רוצה. זו מנהיגות. לכן אל תדמי בנפשך. עטו בתווך תאבדו. שאול המלך מתגלגלים עצמותיו עד לרגע זה. הוא עוד לא נח בעולם האמת, כי הוא לא השלים את המלאכה. עכשיו מוטלת עלייך המלאכה להשלימה. ולכן, כששמעה את הדברים האלה, אסתר הזדעזעה. כתוב, ותלבש אסתר מלכות. לא בגדי מלכות, אלא מלכות.
מהי המלכות שלפשה? מלכותו של שאול המלך. אותה מלכות, עם המלכות הזאת, היא יכולה להיכנס. וכשהיא נכנסת, כאן היא מתחילה לסגור מעגל. כאן היא לא ירעה את העם. כאן היא לא פוחדת מאחשורוש. זה לא מעניין אותה כלום. היא בעל השליחות, והיא חייבת לבעז כמה יום עונה לו למרדכי היהודי. וכאשר עבדתי, עבדתי. אבל אני רוצה דבר אחד פשוט: אני צריכה את הרוח הגבית.
לא ירדתי את העם, אלא העם מאחוריי. צומו עליי שלושת ימים, כנוס את כל היהודים. אני בטוח שאמרה לו שגם משה רבנו, ששמו לא מוזכר כאן, אני בטוח שהיא אמרה לו, תקשיב טוב, משה רבנו עלה להביא את התורה כאשר העם היה מאחוריו. "ויחן שם ישראל נגד ההר כאיש אחד ובלב אחד ומושע לה אל אלוקים". רק כשיש אחדות, ולא שנאה, ולא למה כך ולמה כך, ככה מנהיג יכול להתעלות.
ממה? באורחו של העם כשהוא מלוכד ביחד. לך כנוס את כל היהודים, לעזוב אותם ביחד. הג הפורים זה לא רק תחפושות. הג הפורים זה לא רק סעודה. הג הפורים הוא מסר לדורות, מה שאמרה אסתר, כתבוני לדורות. ולכן כשהיא הולכת והיא נכנסת למלך, והנה, חיל ורעדה. למה? שליחי מצווה לא רק שלא ניזוקים, אלא כשהולכים בביטחון שלם ומאחוריהם, כל הזכות של העם שלם שהלך וצם שלושה ימים, ושבו, אני בטוח, בדרכם הרעה, פתאום אחשוורוש, זו פעם ראשונה, כשהוא מביט בה ואומר לה, מלאך אסתר המלכה.
הוא קורא לה מלכה. הוא רואה פתאום שעומדת לידו לא אותה נערה שנבחרה בין כל הנערות האלה, אלא מלכה ממש שהשכינה שורה עליה, וכוחו של שאול המלך, שחז"ל אומרים, שאול המלך צדיק היה, כמובן מזרע בנימין, ידיד השם, ואנחנו יודעים בדיוק שלא השתתף גם, זרעו לא השתתף, בנימין לא השתתף במחירת יוסף, ולכן בית המקדש נבנה שם במקומו.
זאת אומרת, אנחנו רואים דבר אחד פשוט: כשהולכים בשם שמיים יש את ההצלחה. וכאן, איך עושים כדי לנטל את הגזירה הזאת? בלילה ההוא נדידה שנת המלך. שנת המלך מלכו של עולם. בורא עולם, כשרואה שהעם חוזר לדל המסלול הנכון, שבא לכפר על עוונותיו, שבא להושיט יד איש אל רעהו, וזה הנושא של משלוח המנות, לפני זה זה היה עולם מפוזר, מפורד בעמים, עכשיו משלוח מנות איש לרעהו.
כשאדם מסתכל על רעהו, כשאדם יכול באמת להביט ולראות מה כואב לו, בעיקר בתקופה הקשה הזאת, על כל המחלות שישנן, לצערנו הרב, על כל הבעיות הכלכליות שנוצרו כתוצאה מהמלחמה באמת הארורה הזאת, צריך פשוט להביט ימינה ושמאלה. יהודי, כשעומד בטילת העמידה בתפילת שמונה עשרה, את כל התפילה עושה בשקט. כשהוא מגיע ועושה שלום ממרומיו, הוא פוקח את עיניו, מסתכל ימינה ושמאלה, ונסוג שלושה צעדים לאחור.
למה? כדי לראות ימינה ושמאלה מי עוד נצרך, מי זקוק ומה הוא יכול לוותר. את זה צריך יהודי להסתכל. ולכן הנושא הזה של חג הפורים, זה לא עוד סתם חג. חכמינו אמרו, פורים כפורים, עד כדי כך. אתמול שאל אותי אחד התלמידים, האם יש מקריות בין פרשת תצווה, כשמושל של משה רבנו לא מופיע ושמו של הקדוש ברוך הוא במגילה לא מופיע.
אמרתי לו, לעניות דעתי, כאשר משה רבנו בא לבורא עולם ואמר לו, אני מבקש שתסלח על העם הזה בחטא העגל. ואז אותו דבר גם משה רבנו בהמשך, כשהוא ראה שנגזרה גזירה שגזר המן הרשע ואחשוורוש. אני בטוח, כמו שאמרו, אבי התעודה לא מת. נכון שזה זין באדר, אבל הוא גם נולד. הוא בא לבורא עולם ואומר לו, ריבונו של עולם, בניך בני רחומיך.
חייבים לעזור להם, חייבים לבטל את הגזירה. ואם אתה לא מבטל את הגזירה, מחל אלא מספריך אשר כתבת. אז הוא אומר לו, בסדר. אז הוא אומר, אם אתה שמחל לא ייכנס בפרשה, גם אני שמי לא אכנס במגילת אסתר. אנחנו שנינו נמצאים מאחור, ושנינו למעשה עומדים, הרועה נאמן ובורא עולם מעליו שמשגיח. ולכן התבטלה הגזירה. משה רבנו, אין שום בעיה.
אנחנו יודעים בדיוק כמה עמל ונתן לעם הזה. ולכן הנושא הזה של מתנות לאיש לרעהו ומתנות לאביונים, כמה זו המצווה הכי גדולה והכי חשובה שבחג הפורים. אחר חכמינו אמרו שחג הפורים כפורים. מדוע? מסבירים שהשטן והיצר הרע של האדם אומרים, בא לבורא עולם, אומרים לו, ריבונו של עולם, תראה, בחג הפורים, שותים ואוכלים ומשתכרים עד דלא ידע, לא יכולים להבדיל בין עמל למרדכי.
כלום. אז אומר לו בורא עולם, הסתכל מלפנינו, מה עשו לפני זה? בתענית, ואחר כך קראנו במגילה, ועשו את הכול, וחזרו בתשובה. השטן סותם את פיו. מגיע השטן בערב פסח, בערב יום הכיפורים. הוא בא, אומר, ריבונו של עולם, תסתכל, בניך שוחטים עופות, ואוכלים ושותים, ומצווה מאוד מאוד, וכל האוכל בתשיעי, מעלה עליו, וכתוב, כאילו צאן תשיעי ועשירי.
אבל הוא מסתכל מאחורינו. אחר כך, מה קורה? שנמצאים כמו מלאכים, ברוך שהם כיבוד מלכותו לעולם ועד, תראה, והעשר השטן מלפנינו ומאחרינו. זאת אומרת, שתי הרקודות האלה, יש להן משמעות מאוד מאוד גדולה בשני החגים האלה. למרות שזה למעשה, אנחנו מסתכלים, חכמים קבעו אותו. ופה יום הכיפורים יהיה איזה יום הכי קדוש לעם ישראל.
גם זה מוסתר. יום חג הפורים הוא לא פחות קדוש. אנחנו צריכים לדעת איך לקדש אותו. איך מקדשים אותו? "זכור את אשר עשה לך עמליה בדרך מצרים". איך מקדשים אותו? כאשר לא מסתכלים רק על עצמנו, מסתכלים גם על האחרים. כשהאדם מסתכל על האחרים, זאת המצווה הכי גדולה שאדם צריך לעשות אותה במקום הזה. לכן גם אסתר, כאשר השלימה את המלאכה, אני בטוח ששאול המלך נח על משכבו.
הרבה פעמים אחריוונו מסבירים שכל מי שהוא בן תורה ובנו בן תורה, ובן בנו בן תורה, מובטח לו שהאכסניה של תורה לא תעשו ממנו שנאמר, לא ימושו מפיך ומפי זרעך או מפי זרע זרעך מעתה ועד עולם. רק מילה אחת אחרונה של פרשת תצווה. כאב לו למשה רבנו, שהוא לא כהן גדול. אחרי שטרח ועמל, ואמר לו, קח את אהרון אחיך. למרות שהיה למעשה, היה לו חלק, כביכול בנושא הזה של חטא העגל. אבל מי שאוהב שלום ורודף שלום ונמצא בתוך עמו, מגיע לו לתוך כהן הגדול.
והקדוש ברוך הוא בא, כשחלשה דעתו של משה, אומר לו, ואתה תצווה. שמו של אדם זה לא בשבילו. שמו של אדם זה בשביל האחרים שידעו מיהו. כשאני אומר לך ואתה, אני פונה לך ישירות. סימן שלא רק שאתה בעל חשיבות, אתה מעל. איך אומרים פעם, שמי שלא רצה לקבל את אריק שרון, הרמטכ"ל, קיבל אותו שר ביטחון. אז הקדוש ברוך הוא אמר, אל תתיבהל.
אתה גם תלביש אותו, את הארון הכהן, ואתה תלביש אותם. ואתה, ואתה כנראה זבב החיבור שיש גם לפני זה. גם את הדברים האלה וגם את זה אתה עושה, את שניהם יחד. ואת זה למעשה אנחנו רואים בחג הפורים, שהשלימות הזאת של מצד אחד מרדכי, מאמר מרדכי אסתר עושה, ומאידך הם לא מחפשים פה כבוד, ואת מאמר אסתר מרדכי עושה. פתאום היא נותנת לו הוראות, לך כנוס, תעשה וזה, ואותו דבר גם לפני זה, גם מרדכי.
כששניים שהם אחד, והמטרה שלהם זה גאולת עם ישראל, לכן פעם שמעתי מר מרדכי אליהו, זכר צדיק לברכה, שאמר, מתי תבוא הגאולה? כתוב, היום, אם בקולו תשמעו. אז הוא אמר, המילה אם, זה היה הגואל הראשון. אם, זה אהרון משה. עכשיו, השני, הגאולה השנייה, היא אסתר מרדכי. והגאולה השלישית, אליהו משיח. כשאמר את זה, באתי, אמרתי לו, הרב, אם זה גם אליהו מרדכי, הרב מרדכי אליהו, אז הוא אחריך אומר לו, לא, אני מתפלא שזה יהיה בזמני.
כולנו תפילה, בעזרת השם, שביד משיח צדקנו תגיע במהרה בימינו, וכולנו, בעזרת השם, נשמח ונגיל ברכה והצלחה. שיהיה חג פורים שמח לנו, לכל עם ישראל, ותיפסק המגפה מעל כל עם ישראל, איך אומרים? כשם שבאמת בזמנו של מרדכי ואסתר נתבטלה הגזירה, שבורא עולם גם מבטל מעלינו את הגזירה הקשה של המחלה ששמתי במצרים. לא אשים עליך כעניין ולרופאיך, אמן ואמן.