יציאת מצרים מאז ולדורות
תמלול השיעור
השלום והברכה וכל טוב סלע לכל מאזיננו וצופינו היקרים, וירכת השם עליכם. פרשת השבוע, פרשת בשלח, יש לה גם שם נוסף, שבת שירה, שירה שמהדהדת מאז ועד ימינו אנו, שירה שאנחנו, נאמרת בכל ימות השנה, כל יום בתפילת שחרית, 365 ימים. דבר עצום ופלאי, המון סודות עתידו של עם ישראל, כל כולו מרומז בשירת הים. הפרשה פותחת: "ויהי בשלח פרעה את העם, ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלשתים, כי קרוב הוא".
חז"ל מסבירים, בכל מקום שכתוב "ויהי" זה לשון צער. אדרבא ואדרבא, צריכה להיות פה שמחה שסוף סוף יוצאים מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה, אלא ההסבר הוא כך: "ויהי לשון צער גם לעם ישראל וגם לפרעה". פרעה, הם מבינים אותו. לא רצה לשלח, הוא מצטער בסוף, קיבל את כל המכות, ובסופו של דבר הוא שילח את העם. בני ישראל גם הם היו צריכים לצאת בכוח מיוחד, או בניסים, או באותות, או במופתים, למרות כל הסבל שאין להם בעם הזה.
חז"ל מסבירים שלעולם אינך מבין טיבה של אומה זאת. אף פעם אי אפשר להבין מתי הם נמצאים באולימפוס, במעלה, במעלות הגבוהות ביותר של האמונה, של אהבת השם, של העזרה, של ה... ולפעמים אתה גם רואה אותם איך הם יורדים עד למטה. כמו שאמרו לאברהם אבינו, זרעך ככוכבי השמיים וכעפר הארץ. זאת אומרת, יש זמנים שהוא ככוכבי השמיים ואנחנו פשוט בולטים ואנחנו עושים, והכול בבורא עולם שמח איתנו, ויש זמנים שאנחנו יורדים לשפל שבשפל, בנושא הזה.
ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלישתים, כי קרוב הוא. חכמינו אמרו דבר מאוד מאוד מעניין. מדוע העביר אותם משה רבנו דרך ארץ פלישתים? הרי הוא היה את היכול להעביר אותם, אדרבה ואדרבה, יוצאים מבני ישראל דרך היומורי, והיו מגיעים הרבה יותר מהר. מסביר משך החוכמה, ואני מצטט את דבריו: "לא נחם אלוהים דרך ארץ פלישתים, אילו היו יוצאים בני ישראל דרך האמורי, היו שבים מהר מאוד למצרים, ועובדה שבחטא העגל איש לא מחה, כי קרוב הוא קרובים למצרים במובן הרוחני".
לצערנו הרב, כל הניסים וכל הנפלאות לא השפיעו כל כך על העם הזה. זו בעיה מאוד מאוד קשה, ואני חושב שזה מסר לדורות. אמונה לא באה בניסים ונפלאות. ניסים ונפלאות רק מחזקים את האמונה. אמונה באה מקטנות. אמונה באה מתחילתו של הדרך. אמונה באה כאשר יש אהבה ואחווה ושלום ורעות בין בני הזוג. גם התינוק, גם כשנמצא ברחם אימו, ברגע שהוא סופג את האמונה, איך אומרים?
הורתו בקדושה ולידתו בקדושה, מובטח לו שלא החטא. אמונה מתחילה אט-אט מקטנות מהתינוק כשהוא שומע. חכמינו מסבירים שהיו נשים צדקניות שלוקחות את התינוק בעריסה לבית המדרש, כדי שהאוזניים שלו ישמעו כמה יש השפעה רוחנית גם בקוסמוס עצמו בנושא הזה. ומשה רבנו מלמד אותנו דבר אחד: ויקח משה את עצמות יוסף עמו. חכמינו מסבירים:
משה רבנו לקח את עצמיות יוסף. מה זה עצמיות? עצמיות זה אותה דרך שאדם יודע מאין בא ולאן הוא הולך. יוסף תמיד טען: גונב, גונבתי מארץ העברים, שם זה הארץ שלי, שם זה המקום שלי. אני עברי, אני יהודי, אני מצאצאיו של אברהם העברי, שהוא בא מעבר לירדן, העולם כולו מעבר אחד, ועם ישראל מעבר השני. הוא לוקח את זה איתו, ועם זה הוא ממשיך ללכת.
אנחנו עולים, באמת מתחילים ללכת, וכמובן מגיעים ישר מגיעים על הים. ומה הם רואים? המצרים מאחוריהם. אנחנו רואים את זה בצורה הברורה ביותר: וירדפו מצרים אחריהם וישיגו את המכונים על הים, קונסו את רכב פרעה ופרשת. הנה, פעם ראשונה, בכל זאת, בזמנים הקשים יהודי יש לו את הניצוץ שלו, הניצוץ היהודי מפעם בקרבו, והנה, ויסעו בנסת עיניהם וממצרים נושא אחריהם נצרים כאיש אחד ובלב אחד, ויראו מאוד ויצעקו בני ישראל אל אדוניי.
פתאום אנחנו רואים צעקה שאגה אחת גדולה של עם שלם, שאני לא חושב לא מלאך ולא שרף, יכול לעמוד במצב הזה. וכמובן, תמיד יש להם את הטענות. ויאמרו אל משה מבילין כבר ממצרים לקחת לנו למוד, מה עשית לנו? פתאום זה ישר, פתאום דיברנו עליך, טוב לנו לעבוד במצרים. אבל עכשיו כל האסונות, כל הרע, כל הצער, סוף סוף אתם יוצאים גם על זה מקטרים.
יש גם כאלה שתמיד באילונו, אנשים כאלה מסכנים, שכל הזמן יש להם טענות, כל הזמן יש להם מענות, והם לא מסתכלים קדימה ולא מביטים על הטוב שהקדוש ברוך הוא נתן להם. מסתכלים רק על הטוב של השני. למה הוא? יש לו יותר ממני. ואת זה, אותם ערב רב, אותם אנשים שבאים, תמיד יש להם את התלונות. ויאמר משה לעם, אל תיראו, התייצבו, ראו את ישועת השמש יעשה לכם.
מסבירים חז"ל, המפלגות כנראה לא נוצרו במדינתנו. המפלגות נוצרו כבר במצרים. מסבירים חז"ל שעם ישראל התחלק לארבע קבוצות, ארבע מפלגות. יש מפלגה ראשונה שבאה ואומרת, מה שיהיה יהיה עדיף למות בחרב ולא לחזור למצרים ולמות שמה כדי שיהרגו אותנו. בואו נילחם. כתוב הרי בחמושים עלו בני ישראל ממצרים, נילחם. אומר הפעם הקדוש ברוך הוא השם יילחם לכם.
שבו בשקט. יש קבוצה שנייה, כנראה מאלה יפי הנפש, אמרו כדי שהעולם ירגיש וישמע על איזה עוול נעשה לעם הזה. בואו נתחיל לצעוק. ויצעקו בני ישראל. אומר הקדוש ברוך הוא הפעם, אתן תחרישו. באה הקבוצה השלישית, אומרת, רגע, רגע, חוזרים למצרים, עד סניף להיות טוב לנו להיות במצרים ממותנו ומדבר. אומר הקדוש ברוך הוא, את אשר ראיתם את מצרים לא תוסיפו לראותם עד עולם.
קבוצה רביעית שבעלת אמונה חזקה בראשותו של איך אנחנו יודעים נחשון בן עמינדב לבתי יהודה, אומר, נזרוק את עצמנו לים. הקדוש ברוך הוא יעשה לנו נס. אומר הקדוש ברוך הוא, התייצבו וראו את ישועת השם. תחכו ותמתינו על הים. וכאן, למעשה, כאשר עומדים, אומר משה רבנו, ויאמר השם אל משה, מה תצעק אליי? עכשיו אנחנו רואים לו, אין תפילות, יש צעקות.
מה תדבר אל בני ישראל וייסעו? הנה, ברגע שמשה רבנו בקע את הים, כולנו חושבים שברגע שנפגע הים, עם ישראל נכנס. לא. שוב ויכוחים. שבט ראובן אומר, אני נכנס ראשון, אני הבכור. יהודה אומר, מה פתאום? נחשון בן עמינדב, נת יהודה. המלכות צריכה להיות. יוסף אומר, מה פתאום? שבט יוסף. רבותיי, הים ראה וינוס. מה ראה? רעת ארונו של יוסף. בזכות ארונו של יוסף נבקע הים.
מה עושים? אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו הפעם, בואו נלך לקראתם. תבקע את הים לשני מעשר שבילים, שנאמר, לגוזר ים סוף לגזרי. יפה. כל שבט יש לו את העם. כניסה שלו, מתחילים. הם רק התחילו, ידוע שכאשר נבקע הים יש בוץ למטה. מתחילים בטענות. ריבונו של עולם, מה זה? סבלנו? באים למשה רבנו? סבלנו מהבוץ, מהטיט במצרים? נסבול גם פה?
אומר לו הקדוש ברוך הוא, גם את זה אני אעשה. תעפו תאומות בלב ים. מתחילים ללכת. מתחילים ללכת טוב. תעשו משהו, תשירו, תגידו תודה לבורא עולם. פתאום, הם אומרים דבר אחד פשוט: בטח אנחנו נכנסנו מצד אחד, המסרים יצאו מצד שני. לכן בשירת הים כתוב: "וירא ישראל את מצרים" מת על שפת הים. כי בדרך כלל כשאדם טובע הוא לא צף בפעם הראשונה, לוקח לו כמה ימים.
הקדוש ברוך הוא עושה נס כדי שיצאו פה. כאן אולי כדאי לראות בפרספקטיבה קצת שונה את דברי חז"ל והמסר שלהם לדורות לנו. הים ראה וינוס. מה ראה הים? ראה את ארונו של יוסף. אומר הקדוש ברוך הוא, אתה יוסף כשהיית במבחן הקשה ביותר מול אשת פוטיפר, כתוב שם: וינוס ויצא החוצה. ידעת מה מחיר האניסה הזאת, מה מחיר הבריחה הזאת מתוך שיני הארי.
ולכן, חייך שהים יאנוס לקראת אל אלף אלפניך. יש מאמר חז"ל מאוד מעניין, מה פירוש המילה? הים ראה וינוס, הירדן יסוב לאחור. ישנה שנאה, קנאה ותחרות בכל הטבע שבורא עולם ברא. בדומם, בצומח, בחי, בחי מדבר. קל וחומר, בחי מדבר. אמר משה רבנו לים, נכון שנבראת לפניי. אבל תראו את הדיאלוג המעניין. תבין דבר אחת, אם אתה לא תיבקע, ולא משנה מה הסיבה שלך, אם היא צודקת או לא צודקת, יגיע בעתיד לפני עם ישראל בכניסתם לארץ.
נהר קטן, הירדן, לא יצטרכו לבקש ממנו, לא יצטרכו לומר לו, לא יצטרכו לקחת מטה ולהכות אותו, אלא ברגע שיראה את עם ישראל, הוא יהיה שותף בגאולה, הירדן יסתוב לאחור, לא רק ייבקע. יגיד, בבקשה, תפדלו, כנסו ברוכים הבאים לארץ הקודש, לאותה שבועה שנשבע הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו. הים ראה בצורה כזאת שהוא יקדים אותו, הירדן, הוא אומר לו, לא, לא.
אני לא אתן לירדן שיקדים אותי. אני חוזר חזרה, ואני מוכן להיבקע לים. וכאן עם ישראל נכנסים לים, ומצרים אחריהם. וכולנו תמיד למדנו בבית הספר והסבירו לנו שתמיד הגיעו בני ישראל לחוף, בני ישראל עברו ליבשה וכאשר הגיעו המצרים בקצה הים פשוט חזר עליהם והטביע אותם. לא ככה הם פני הדברים. אני רוצה שתבינו, ואנחנו לא שמים לב לזה.
ברגע שבני ישראל נכנסו והגיעו לקצה של ים סוף, אנחנו רואים דבר אחד פשוט: "ויסע מלאך האלוהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם, ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד אחריהם, ויבוא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל. ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה, ולא קרב זה אל זה כל הלילה". זאת אומרת ששני המחנות היו בלב ים. וכאן למעשה הקדוש ברוך הוא, בדינו, דנים בדיון מאוד מעניין ששרו של עשיו, שרו של מצרים, בא ואומר אלה ואלה, עובדי עבודה זרה.
אצל הקדוש ברוך הוא אנחנו עובדים "אין אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא". וכל הלילה דנים בנושא הזה. כנראה שזה היה דיון מאוד מאוד קשה, כל אחד מביא את הראיות ואת הסנגוריה לטובת אותו עם שנמצא. נכון שאינו דומה משעבד למשועבד, חברנו מסבירים שמשה רבנו ברוח קודשו מבקש מאחד ממלאכי, או נוריאל, או מיכאל, ואומר לו אני מבקש ממך לך תביא לי אחד מהתינוקות שנאלצו בני ישראל כאשר לא עמדו במכסה של בניין הלבנים לקחו את התינוק של אותו עבד והשלימו בו את המכסה.
הוא מביא את התינוק ואומר לו: ריבונו של עולם, רק בשביל הדבר הזה מגיע להעניש אותם. המסר הוא לדורות. אנחנו אומרים תמיד שבזכות תינוקות של בית רבן נגאלו ישראל. ולכן משה רבנו הבהיר את זה בצורה הברורה ביותר בתחילת הדרך עם פרעה. כשפרעה ניסה בדרך לא דרך לומר לו: לכוונה הגברים ועיבדו את השם? אומר לו: משה רבנו, בלערינו ובזקנינו נלך, כי חג השם לנו.
קודם כל הילדים, קודם כל התינוקות, קודם כל דור ההמשך. חינוך ואמונה אמיתית לא מתחילים בניסים ונפלאות, היא רק משלימה. חינוך לאמונה בא מקטנות. בא מההיריון של האישה. וכל מי שהורתו בקדושה ולידתו בקדושה, מובטח לו שלא יהיה חטא. תראו כמה הבית היהודי, כמה משמעות יש בו. ולא סתם חכמינו שנתנו לנו כל כך הרבה מסגרות בנושא של טהרת המשפחה, בנושא של כשרות, בנושא של שבת במועדי ישראל, כל אלה באים מגן וצינה לבית כדי שבאמת ילך בדרך הנכונה.
ורק ל"ויהי" באשמורת הבוקר, אנחנו רואים רק באשמורת הבוקר, פתאום הקדוש ברוך הוא וישקף אל מחנה מצרים ויהום את מחנה מצרים. אנחנו רואים רק לקראת הבוקר שמידת הדין הפכה למידת החסד והרחמים למען עם ישראל, ואז יצאו החוצה. וכאן מתחילה שירת הים. רבותיי, זו שירה שהיא שירה לדורות. אז ישיר משה, אז זה בעבר ישיר בעתיד.
פעם ראשונה עם שלם, גברים ונשים, הגברים עם משה רבנו והנשים עם מרים הנביאה, וכולם יחד. זעזעו עולמות שלמים. בורא עולם המתין לרגע הזה של הנחת הזאת שאחרי כל באילונו ואילונו ואילונו, ולפתע בוקעת השירה הזאת שמלווה אותנו לאורך כל הימים. רבותיי, בשירה הזאת עולם שלם של עבר ושל עתיד. אחד מהמפרשים מסביר מדוע לא נכנסו עשרת המכות בשירת הים.
על כך נותן תשובה הבן ישחי ואומר: בשירת הים הובהר הנס הראשון והנס האחרון. הנס הראשון, וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה השם במצרים. מהי היד הגדולה? של בתיה בת פרעה שנתארכה ומשתה את משה גואלם של ישראל. זה הנס הראשון שהיה, על האור. והנס האחרון, וירא ישראל את מצרים, מת על שפת הים. כי בדרך כלל אנשים שתובעים, כדי לחזק את האמונה הם עלו למעלה כדי לראות את כל הנוגסים שלהם, כל מה שקרה שם במקום.
ועם ישראל הולך וכמובן מתחילים את ההליכה לארץ הקודש, לכיוון האבטחה. וכאן יש נקודה מאוד מאוד מעניינת, שפתאום העם צמא ואין מים, יש פה צדק. למי יש להם מלפנות? למשה רבנו. כאשר הם פונים כמובן למשה רבנו והמים מרים, ותשימו לב, דווקא ממר יוצא מתוק. ויורהו עשן העץ וישלך המים וימתקו המים, שם שם לו חוק ונישאו. וכאן, אם תשמוע תשמע וקורא שם אלוקיך.
וכאן, הקדוש ברוך הוא אומר דבר אחד פשוט: אנחנו עומדים יום-יום בניסיונות. אשרב לאדם שמקבל את הניסיון, כפי שנחום איש, גם זו שאומר גם זו לטובה, או כפי תלמידו רבי עקיבא, עליו השלום, שבא ואומר: כל מאן דעביד רחמנא לטו עביד. אנחנו נמצאים בתקופה, לצערנו הרב, של מחלה עולמית, וגם בארץ שלנו. אנחנו צריכים דבר דבר פשוט.
התרופה למחלה הזאת, נכון שהחיסון הוא חשוב, אבל יש עוד תרופה נוספת, שהיא תרופה הכי בטוחה, ואין עליה עוררין. ויאמר: אם שמוע תשמע לכל השם אלוקיך, וישר בעיניו תעשה, והזנתן מצוותיו, ושמרת חוקיו. גם מצוות וגם חוקים. מצוות שיש להן היגיון. חוקים שאפילו בלי היגיון. אבל אתה עושה אותם כקדוש ברוך הוא, ביקש: כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני השם רופאיך.
תדעו לכם, זה יסוד היסודות ועמוד העמודים. הרופא בסך הכול, התפקיד שלו להיות שליח של בורא עולם. אבל מה התפקיד שלנו? כדי שהרופא באמת תרופה נכון, כדי שהחיסון באמת יועיל, אנחנו צריכים: אם שמוע תשמע בקול השם ומעל הכל, וישר בעיניו תעשה. מה זה הישר בעיניו? הדברים הפשוטים בין אדם לחברו, בין איש לאשתו, אלה נקודות אחרות. זה הישר בעיני בורא עולם.
ברגע שאתה עושה את הדברים הנכונים, גם בורא עולם שמח. הוא יכול לבוא ולומר אפילו, ניצחו לי בניי. אני מבקש לסיים בנקודה אחת, שלקראת הסוף אנחנו רואים את עם ישראל, לאחר שהם מקבלים גם את המן וכו', הם אומרים: "וירב העם עם משה", ואנחנו רואים דבר אחד: היש השם בקרבנו עם עין. כמה קשה, אחרי שירת הים, אחרי המן, אחרי המים, אחרי כל הניסים והנפלאות, לבוא ולהגיד: השם בקרבנו עם עין.
כנראה שעוד לא חלחל לאמונה עוד לא חלחל בתור החיים. והקדוש ברוך הוא אומר דבר פשוט: ברגע שהעם אומר: "היש השם בקרבנו עם עין, נסותם את בני ישראל", מגיע עמלק. עמלק זה כוח רע מאז ועד ימינו אנו. אנחנו צריכים להבין דבר אחד: עמלק זה השוד של הבורא כדי לעורר אותנו. אני חושב שגם בימינו אנו, כל הנושא הזה של המגפה הקשה שפקדה את כל העולם כולו, אנחנו צריכים פשוט להבין איך נלחמים בזאת:
למען תשמע, תשמע, חוקותיו ושמרת חוקותיו ומשפטיו, אנחנו יודעים בצורה גדולה, ויש שם חוק ומשפט ושם ניסהו. ברגע שאנחנו נשמור את החוק, ונשמור את המשפט של משפטי התורה וחוקים, אז כי אני השם רופאיך, שימלא בשל לבנו לטובה, לברכה, לששונו שמחה, אמן ואמן.