תפיסת הצדק על פי התורה
תמלול השיעור
השלום והברכה, וכל טוב סלע פרשתנו, פרשת שופטים. אנחנו בערב ראש חודש אלול. יהי רצון שהקדוש ברוך הוא יחדש עלינו ועליכם את החודש הזה לטובה ולברכה, לששון ושמחה, ובעיקר ובעיקר לרפואה שלמה, ולאהבת איש את רעהו יעזורו, ולאחיו יאמר חזק. בערב ראש חודש אלול זה החודש האחרון שאנחנו מברכים, כיוון שאנחנו מברכים 11 חודשים, וחודש תשרי לא מברכים אותו, נכון שזה יום הדין, הקדוש ברוך הוא מברך אותו אישית.
זאת אומרת, אנחנו מברכים 11 חודשים, והקדוש ברוך הוא מברך את החודש, חודש תשרי. פרשת שופטים פותחת: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך אשר אדוני אלוהיך נותן לך לשבטיך ושבתו את העם משפט צדק". עכשיו, כל עם, כל אומה, כל מדינה שחפצה חיים ורוצה להאריך ימיה בטוב ושנותיה בנעימים, עיקר העיקרים ויסוד היסודות זה להקים מערכת משפט שתהיה ראויה ומתאימה, שתשפוט במשפט צדק.
המילה צדק זה לא דבר פשוט. צדק, חכמינו אמרו, צדק, צדק תרדוף. צדק לא רק צריך להיעשות, אלא גם צריך להיראות כלפי חוץ. והתורה אומרת לנו באמת מהן אמות המידה לבחירת אותם שופטים כדי לבצע תפקידם בנאמנות. התכונות האלה כבר נאמרו לנו בתחילת דרכם של בני ישראל כאשר יצאו ממצרים, וזה היה בעצתו של האיש הגדול אז, יתרו, כאשר ראה את משה רבנו כל כך עובד בקשיים והכול מוטל עליו, אמרנו, לא טוב הדבר, לא תוכל לעשור לבדיך.
ואז נתנו לנו כמובן קריטריונים. אצל משה רבנו אין חבר מביא חבר. אין זה שייך לי והוא שייך לו, וצריך להיות שיהיה שופט דתי ושופט ערבי ושופט עם דעה כזאת, עם דעה אחרת. יש קריטריונים, ולפי הקריטריונים נבחרים האנשים. וארבעת הקריטריונים שהתורה נותנת לנו, אנשי חיל, ירא אלוקים, אנשי אמת, שונאי בצע. מה פירוש אנשי חיל?
המדרש הביא הסבר כל כך יפה. הוא אומר, אנשי חיל בעלי הבטחה בתורה ובמעשים טובים ובגבורה. , קודם כל צריך להיות בנוי, צריך להיות כלי קיבול שמוכן ומוכשר כדי להסתכל בראייה כל כך אובייקטיבית, כדי שתחול עליך הראייה האמיתית וההסתכלות האמיתית כדי להוציא את המשפט לאור. כי שופט הוא שותפו של הקדוש ברוך הוא. תפיסת הצדק של התנ״ך מבוטאת במילים כאלה.
כי המשפט לאלוהים הוא, שהשופט הוא בר כוחו או בא כוחו של הקדוש ברוך הוא ושותפו של הקדוש ברוך הוא, מעשה בראשית. היהדות ראתה בשופט כאדם קדוש. חז"ל אומרים עד כדי כך ששופט בצד ימין שלו, מתחת לרגליו, הפתח של גן עדן, מתחת לרגל שמאל, גיהנום. שפט משפט צדק, הדרך סלולה, שותפו של בורא עולם. חלילה נטה מהדרך או סטה ממנה או מכל מיני סיבות, לא נראה לו הדבר.
הפתח השני לא צריך להוסיף. איך אומרים? לצערנו הרב, ניתן את ניצלו בדרך. מראה אלוקים, זו הדרגה השנייה, שעושים פשרה בדין. אתם יודעים, חז"ל אומרים שלא חרבה ירושלים אלא מפני שנהגו בה במידת הדין. אתם יודעים, מביאים פעם דוגמה של שני ילדים שגנבו מסופר. אותה גניבה. הגיעו לשופט, נכנסו, יש הרי סדר מסוים. הראשון שנכנס, השופט אומר, שבועיים בית הסוהר.
נכנס השני על אותה עבירה, אומר תנו לו התראה. בא עורך דין שלו ואומר, כבוד השופט, אותה עבירה, אותו מצב, באותו זמן. עשו את זה ביחד. למה זה כך וזה כך? הוא אומר לו, אני אומר לך. הראשון שנתתי לו שבועיים בבית הסוהר, זה בנם של טובים. הוא בנם של טובים שהיו צריכים לחנך אותו לדרך הטובה ולא חסר לו שום דבר. ואם הוא סטה, יש פה טעות חמורה ביותר, וצריך להעניש אותו כדי שההורים שלו ירגישו בדיוק שלא רק פינוק צריך לתת, צריך לתת חינוך יסודי וטוב והתראות ולהעמיד את האדם במסגרת שלו.
בשביל זה הענשתי אותו. השני, כשבאי וראיתי ברישום ילד בא מבית הרוס, משפחה חד-הורית, אין לו ממי ללמוד, המסכן הזה, כל יום הוא מתפלל לסיים את היום בצורה הפשוטה ביותר, דברים מינימליים אין לו אותם. הבנתי אותו, ונתתי לו התראה בגלל המצוקה שהוא נמצא, זה נקרא "יראה אלוקים שעושים פשרה בדין". השלב השלישי והתכונה השלישית שצריכה להיות אצל השופט, אנשי אמת.
מה פירוש אנשי אמת? רבותיי, למילה אמת אין תזוזה, לא ימינה ולא שמאלה. אמת מארץ תצמח. חז"ל אומרים "אמת" זה האות הראשונה של התורה, למעשה האלף של האותיות, מ"ם זה האות האמצעית, ות"ו זה האות האחרונה של האותיות. אם תשימו לב, באותיות האלה הן לא מתנדנדות, הן יציבות. הן עומדות בצורה אמיתית, כי אין אמת או חצאי אמת, יש האמת כל-כולה אמיתית ושלמה.
ולכן, מה זה אנשי אמת? ללא נגיעה, מי עומד בדין. אתם יודעים, בהרבה מקומות חז"ל מסבירים שאותם תנאים שהיו עובדים בבית המשפט, היו שמים טלית, מכסים את פניהם, כדי לא לראות מי עומד לפניהם. ורק אחר כך, אחרי שמסיימים את המשפט ונותנים את גזר הדין ואת פסק הדין ואת הכול, רק אחר כך מסתכלים מי עמד לפניהם. שום דבר. ללא נגיעה בדין.
שונאי בצע, הדרגה הרביעית, אומר המדרש: ממון עצמו וממון אחרים. זאת אומרת, כמו שהוא חס על ממונו, הוא צריך גם לחוס על ממונם של אחרים. ולהסתכל, וזה לא משנה, דין פרוטה כדין מאה. למען יראו וייראו. זאת אומרת, אלה אמות המידה של השופטים. השוטרים, גם הם אותו דבר, הם אמורים לבצע את פסקי הדין של השופטים. אתם יודעים, בספר יהושע, אחרי פטירתו של יהושע, כתוב שם, ויהי בימי שפוט השופטים.
רש"י אומר לנו שם, אוי לו לדור ששופט את שופטיו. כמה קשה לשמוע ששופטים מעדו, שעשו שלא כדרך הישרה, ששופטים הסתכלו על זה באמות מידה אחרות, ועל השני, באמות מידה שונות. ובהמשך, אומרת לנו התורה, כי יפלא ממך דבר למשפט, בין דם לדם, בין דין לדין, ובין נגע לנגע. הרבה פעמים אנחנו מסתכלים, ריבונו של עולם, למה באו עלינו הייסורים האלה?
למה באו ההצהרות? למה באה הקורונה הזאת עלינו? הרי אנחנו, ברוך השם, אנחנו עבדיך, בניך, בני רחומך, בני אברהם, יצחק ויעקב, בני בכורי ישראל, יש לנו את כל הפריבילגיות, בניו של הקדוש ברוך הוא. סבלנו כל כך הרבה עד שהגענו סוף סוף למדינה הזאת, התחלת דגאולה. למה אנחנו צריכים לקבל את הדבר הזה? ואז התשובה לא מאחדת לבוא.
הסיבה, אומרת התורה, דברי ריבות בשעריך. כשיש מריבות, כשיש שנאת אחים, כשיש הפגנות ללא תועלת, העיקר אני את נפשי הצלתי, ואיך אני יכול להציק לשני, וזה לא משנה, לתפוס טרמפ על האדם השני, זו הבעיה, על זה אנחנו נאנשים, על זה יש, על דין ודין, איך אומרים, אנחנו בין דין לדין, נגע לנגע, דברי ריבות, כל מה שאנחנו רואים, את כל הצרות שבאות אלינו, אחד אחרי השני.
ולכן, אחד הדברים החשובים ביותר אומר לנו, זכריה הנביא, אמת ומשפט שלום שבטו בשעריכם. זה היסוד, זה העיקר, אלה אמות המידה. ולכן, לא בכדי רבן שמעון בן גמליאל, בפרקי אבות, אומר על שלושה דברים העולם עומד, על הדין, על האמת ועל השלום. ושלושתן דבר אחד אומר, נעשה דין, נעשה אמת, נעשה שלום. אתה רוצה שיהיה שלום בעריכם?
שיהיה דין, לא משנה איך, מה ומום. זוכר פעם, סיפר לי יהודי בבית הכנסת, זקן, משפחת כהן, שהיה מתפלל עם זכר צדיק וקדוש לברכה, אב בית הדין שהיה בג'רבה, רבי משה חולפון הכהן. והוא היה מלווה אותו כל שבת אחרי התפילה, הביתה. זה תמיד נהוג, זה כבוד ללוות את הרב הראשי ואב בית הדין. ותמיד היו נוהגים, בדרך היה מוציא את קופסת הטבק ונותן לו, ככה, מכבד אותו בטבק.
אותה שבת הוא עובר איתו, ובערב שבת הוא נותן לו את הקופסה של הטבק, והרב אפילו לא מפנה את פניו אליו, ולא מקבל את זה ממנו. אמר, אולי הרב כועס, אולי משהו. למחרת, שוב, לא מקבל ממנו. שבוע אחרי זה, בערב שבת הוא מלווה את הרב, והרב אומר לו, בלמו, מה עם הטבק? אומר לו, כבוד הרב, שבוע שעבר הגשתי לכבודו את הטבק, ולא קיבלת ממני? גם ערב שבת, גם יום שבת.
הוא אומר לו, אני מתפלא עליך. שבוע שעבר היה לך דין אצלי, אתה ועוד אחד. ולכן, ברגע שאני לוקח את הטבק הזה, איזה אבק של חלילה של עיבוד דין, שעלול להיות, ולכן אפילו לא איבדתי בך ולא הסתכלתי עליך. זה נקרא שופטים ושופטים, תיתן לך בשעריך. אמרתי פעם, שלעניות דעתי, כל יהודי ויהודי צריך כל יום ויום. אני אומר את זה גם לילדים שלי, ואני אומר את זה גם לתלמידים שלי:
חמש דקות לפני שנכנסים לישון, תקדישו לעצמכם שפיטה פנימית. שופטים ושוטרים, תן לך, לעצמך, תבדוק מה עשית היום. אם עשית דברים טובים, תגיד יהיה רצון שגם אני מחר אשתדל לעשות. אם משהו לא בסדר עשית, כעסת על מישהו, או רגזת על רעייתך, או על הילדים, או על מישהו שבאמת לא השתדלת מספיק, אתה אומר, אני שופט את עצמי, יהיה רצון שמחר, בעזרת השם, אני אוכל לתקן.
כי כל יום ויום אדם צריך להבין ולראות, הנה, אני עומד לפני בית דין, איך אני הולך לשפוט את עצמי. כשאדם שופט קודם את עצמך, אחר כך הוא יכול לשפוט את האחרים. ובאמת בהמשך כתוב, על פי התורה, אשר יארוך, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. אבותינו ואבות אבותינו, האמונה התמימה שהייתה להם לאורך כל הדבר בחיים, אין לכם מושג, זה מה שנתן להם את החיות.
ואז חז"ל מסבירים, מה זאת אומרת אשר יגידו לך ימין ושמאל? אפילו הוא אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וכל שקל אם הוא יגיד לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל. אנשים צריכים לדעת. רב, כשמקבל שאלה הלכתית, זו אחריות מאוד מאוד גדולה. אני זוכר בזמן שעמדתי בפני מורנו הרב מרדכי אליהו, זכר צדיק לברכה, כדי שיחתום לי על כתב ההסמכה כרב, ואחרי שעברנו את כל הסמכת של הרבנים ושמיכת רבנים, הוא אומר לי, חכם, תקשיב טוב.
כדי להגיד הכול אסור, לא צריכים אותך. גם אם יהודי ישאל אותך את השאלה הכי פשוטה, אל תזלזל בה. תגיד לו, זו שאלה שראויה לעיון, זו שאלה חשובה מאוד, תן לי לבדוק ואני אוכל לענות לך תשובה מאוחר יותר. כך אתה נותן ערך לכל שאלה של כל יהודי ויהודי, והכל יהודי לא ייאסס לבוא לשאול. זו אחריות גדולה. ולכן, ככל אשר יראו לך, לעיתים אותו רב רואה סיטואציה מסוימת והוא דן בדרך מסוימת.
הרב אחר רואה את זה בצורה אחרת, וכשהוא רואה בצורה אחרת, אז תלוי גם איך מגישים לו את השאלה, ואז הוא עלול לפסוק בצורה אחרת. ויש לנו את הדוגמאות האלה לאורך כל הדרך, ואני אתן לכם דוגמה. פעם אחת ניגש אל היהודי ואמר לי הרב, זה היה בתקופה של ספירת העומר, אמר לי, תשמע, אני רוצה לעשות בר מצווה לבן שלי בתקופה של ספירת העומר, זה היה לפני ל"ג בעומר, מה עליי לעשות?
אני רוצה לעשות מסיבה, האם מותר? אמרתי לו, לא. אמרתי לו, אתה יכול להניח, שהילד יניח תפילין ביום חמישי או ביום שני ביום הבר מצווה שלו, שבת חתן אתה יכול לעשות לו בששון ובשמחה, אבל את האירוע החגיגי, כיוון שאנחנו נמצאים בתקופת אבלות על תלמידיו של רבי עקיבא, זה לא דבר קל, אז אפשר לעשות את זה אחר כך. אז אל תעשה בתקופה הזאת.
אמר לי, טוב. הלך ושאל רב אחר, שאל את הרב דידי, זכר לטוב, ואמר לו, כך וכך, אמר לו, בסדר, לך תעשה. אז הוא אומר לו, תגיד לי, מה, יש כל רב ויש לו דין אחר? אמר לו, מה זאת אומרת? אמר לו, אני דיברתי עם הרב שאול דמרי, והוא אמר לי שאסור. הוא אומר לו, אתה חצוף? למה באת ושאלת אותי עוד פעם? מה שהוא אמר לך זה נכון? אני טעיתי.
ואז הרב מתקשר אליי, אומר, הרב שאול, תגיד לי, מה הוא סיפר לך? אמרתי לו, הוא סיפר לי שהוא רוצה לעשות אירוע בעולם, בתקופה הזאת, בתקופה הזאת לא נוהגים לעשות אירוע בעולם. זה לא פיקוח נפש, או כלום. אמרתי לו, את הילד תגיע לבית הכנסת, שיעשה את החובה שלו להלכת התפילין, בשבת סביבת חתן, ואחרי ל"ג בעומר תוכל לעשות.
הוא אומר לי, איזה חצוף. אתה יודע מה הוא אמר לי? הוא אמר לי, הרב, אני רוצה לעשות איזו מסיבונת קטנה משפחתית בתוך המשפחה. האם מותר לי לעשות את זה או לא? תלוי איך הם מגישים את השאלה. הוא אומר לי, טוב שלא נפלתי ברשת שלו, כך וכך אמרתי. זה נקרא ככל אשר יורוך. אם יגיד לך על ימין שמאל על שמאל, קל וחומר אם יגיד לך על ימין ימין על שמאל שמאל.
דברי החכמים היו כל כך חשובים. אני הרבה פעמים לומד מהסבתות, מהסבים שלנו, מחמותי, זיכרונה לברכה, מהאימא, לא אשכח פעם אחת, הבן שלי חתך בצל, והוא רצה להכניס אותו למקרר. ואז חמותי אומרת לו, מה אתה עושה? היא אומרת לה, אני מכניס את הבצל למקרר כדי שלא יתקלקל. אומרת לו, לא, אתה לא יכול להכניס אותו פנימה, שים עליו קצת מלח וקצת שמר ותכניס אותו.
אז באתי ושאלתי אותה, אמרתי לה, אנחנו קוראים בשם חיבה, היא מקג'ילה, למה? אז היא אומרת לי, רבי חלפון קל, זאת אומרת, הרב אמר. ברגע שהרב אמר, הם לא שואלים שאלות, למה? איך? רק אחר כך, כשבדדתי וראיתי שאומר רבי שמעון בר יוחאי, מפני רוח רע, שלא תהיה רוח רע על המוצר הזה. אבל הם לא שאלו למה. הם באו ועשו את הדבר הזה.
ברגע שהם עשו, למה? ככל אשר יורוך. כמה עוצמה יש כשאתה שומע לדיינים, לרבנים שלך. רבי ורבותיי, יש לנו בהמשך עוד נושא נוסף, שהוא מאוד מאוד מעניין. מלחמת רשות. ובמלחמת רשות עומד הכהן ואומר מי האיש אשר בנה בית ולא חנכו, ישוב אל ביתו, מי האיש אשר נטע כרם ולא חיללו, ומי האיש אשר ארס אישה ולא לקחה. הרמב״ם מסביר לנו דבר מאוד מעניין.
אדם חכם, קודם כל, דבר ראשון שהוא צריך לעשות, כמובן, שתהיה לו תעסוקה, שימצאה לו מקצוע. כתוב, אדם, הגמרא בקידושין אומרת ששלושה דברים שחייב אדם לעשות לבנו, למולו, לבדותו, ללמדו תורה, ורבי מאיר אומר, ללמדו אומנות. וכל מי שאינו מלמד את בנו אומנות, מלמדו ליסטות. לא כל אחד יכול ללמד את בנו תורה, לא כל אדם יכול לעמוד ולהיות כל היום תחת עולה של תורה זה לא דבר קל.
אז שרב ושרב לאדם שיכול לעשות את זה, אבל לפחות שילמד מקצוע כדי להסתם את הבריות ולא יזדקק לבריות. אז אומר אדם חכם אשר בנה בית, קודם כל הוא בנה בית, ואחר כך הוא רותח כרם. זאת אומרת, הוא מתליץ שתהיה לו עבודה, תהיה לו פרנסה כדי שיוכל לפרמס את בני ביתו בצורה מכובדת. ואחר כך ארס אישה, אחר כך הוא מתחתן. ולא יעשה כמו אותם אנשים, קודם כל מתחתן, ואחר כך ריבונו של עולם ידאג.
ריבונו של עולם דואג תמיד, אבל אתה צריך קודם כל לדעת את הסדר, איך אתה הולך לעשות. למה? כי התורה יודעת ומכירה את נפש האדם. וכאן אנחנו נמצאים לקראת חודש אלול, חודש הסליחות והרחמים. מוליי ורבותיי, תמיד חכמינו מביאים על חודש אלול יש תמיד כמה ראשי תיבות. וזה לא סתם. ניסיתי ברשותכם לדלות מה המשמעות ומה מחבר את כל ראשי התיבות.
הראשון, שכולנו מכירים, כל אחד שכותב מכתב או כותב משהו, אלול, אני לדודי ודודי לי. יש ראשי תיבות נוספים, אלול, ואומר לה' את לבבך ואת לבב זרעך. יש עוד ראשי תיבות נוספים שחכמינו משתמשים בהם בעניין של ערי המקלט, במקרה בפרשה שלנו, הינה לידו ושמתי לך. יש איש לרעהו ומתנות לאביוני. והרבי מובביץ' מביא עוד ראשי תיבות, אשיר על ה' ויאמרו לאמור.
מה המקשר בין כולם? הרבה אנשים, וזה טבעי, אומרים אני לדודי ודודי לי. העיקר אני, ברוך השם, מסודר עם הקדוש ברוך הוא. אני עובדת בורא עולם, מתפלא שלוש שפילות, העילאים שלי לומדים במוסדות יהודיים ותורניים ודתיים. ברוך השם, הכל מסודר. ברוך השם, הבית, הכל על פי ההלכה למהדרין מן המהדרין. יפה מאוד. ומה עם אחרים?
באים חכמינו ואומרים דבר אחד פשוט, אומרים: את לבבך, לא לבד, ואת לבב זרעך. תרץ על המשפחה, תראה אולי החיים שלך לא מסודרים, אולי המשפחה לא מבינה, תנסה איך לקרב אותם באיזה דרך, לעשות שיבואו לעשות אצלך שבת, שיבואו לראות מה אפשר, באמת, כיצד אפשר לקרב אותם, איך אפשר בדרכי נועם להסביר להם מה מהותו של החינוך היהודי האמיתי, למה לילד קטן צריך לתת לו מההתחלה את היסודות.
אחר כך יש לך עוד דבר. הנה לידו ושמתי לך. הקדוש ברוך הוא נתן לך. נתן לך את הכוח כדי שתוכל לשכנע. הוא נתן לך את הפרנסה כדי שתוכל לקרב עוד יהודי לאביו שבשמיים, נתן לך את העזרה כדי שתוכל לתרום ולתת לאותם אנשים נזקקים ונצרכים, בזה אתה יכול לגשת לחודש אלול. הדבר הנוסף, צריך לחשוב גם על כל הציבור כולו. איש לרעהו ומתנות לאביונים.
צריך לחשוב גם על אותם האחרים כדי שתוכל לבוא לבורא עולם, לקראת ראש חודש תשרה. יום הדין, היום הרת עולם, היום מעמיד במשפט כל יצורי עולם, לבוא עם החמימות האמיתית, לבוא ולהגיד, ריבונו של עולם, הנה מה הבאתי איתי. תן לי בבקשה את הסיבה לעוד שנה נוספת, כדי שאני אוכל עוד להוסיף ולתקן. ובמצב הזה אתה יכול רק לקרב את הגאולה.
אומר לרבי מלובביץ', אשיר על השם ויאמרו לאמור. זה כשיהודי בא, הוא יודע דבר אחד. ככה הוא מקרב את בואו של משיח. אני רוצה לסיים באחד הסיפורים שהגמרא מביאה לנו. ומה אנחנו לומדים ממנה? כי כל סיפור שבא בתלמוד, יש לו משמעות. הגמרא מספרת על מר עוקווה, שהיה לו שכן עני מרוד שלא רצה לקבל מתנת בשור ודם. ומר עוקווה רואה את האיש הזה כל כך הרבה מתיישם, בקשיים, בדלות כזאת.
מה היה עושה מר עוקווה? היה אוסף כסף, שם אותם בצרור, מגיע ליד הגדר של אותו יהודי וזורק לו את זה, כדי שלא ידע היהודי הזה מהיכן זה הגיע לו ומי זה שנתן. וכל פעם כך. יום אחד, ביום חמישי לקראת שבת, הולך לקיים את המצווה, אשתו אומרת לו, לאן אתה הולך? הוא אומר לה, אני הולך לקיים מתן בסתר, יכפה אף. אומרת לו, אני רוצה גם לזכות איתך במצווה הזאת.
והיא הולכת איתו בשקט, הם הולכים, ודווקא אותו יום, אותו עני אמר, אני רוצה לדעת בכל מצב, התחיל לשים תצפית, מי זה האיש שזורק לו את הכסף כל פעם. והנה הוא מגיע, הוא ואשתו, הם זורקים את סכום הכסף, והאיש, זה היה בין הערביים ככה בדמדומים, האיש הזה יוצא החוצה ורודף אחריהם. והם, כדי לא לבייש אותו, הם רצים והוא רץ אחריהם, הם רצים והוא רץ, ונכנסו לאיזו סמטה, ובאותה סמטה היה מאפייה כנראה גדולה, התנורים, אתם יודעים, בוער, שם זה עבדו עם גחלים ולא עבדו כמו בסגנון שלנו, והם בטעות או במקרה נכנסו פנימה לתוך התנור כדי להסתתר.
ונעשה להם נס, ולא נשרפו, הם עומדים שם עד שהוא עבר ולא תפס אותם. והנה, כאשר שניהם עומדים, מר עוקווה אומר לאשתו, כפות רגליי נחרחות, נשרפות. מה איתך? אומרת לו, לא, אני מרגישה מצוין. אז היא אומרת לו, שימי את כפות רגליך על כפות רגליי כדי שלא תיקבע. והוא עומד, והוא שואל אותה שאלה מאוד מעניינת. שנינו קיימנו את המצווה.
אני כפות רגליי נכבות, ואת כפות רגליייך לא נכבות. תראי את הסיבה. אומרת לו, רבנו, תקשיב טוב. מי שנותן בקר, יצל בקר, ומי שנותן בחם, יצל בחם. אתה, כשבא אליך עני, והוא רוצה לאכול ורעב, אתה נותן לו 20 שקלים, 50 שקלים, אתה אומר לו, לך, תקנה לך פלאפל, או תקנה לך מנה שאורמה, ותאכל. זה בקר. עד שהוא הולך, צריך לעשות לעמול על זה.
אצלי, כשמקיש מישהו בדלת והוא רעב, אני נותנת לו מנה חמה. מה המשמעות של הדברים האלה? לעניות דעתי, דבר אחד פשוט: כשאדם נותן את הנתינה, נותן אותה בקר. יאללה, אני צריך לקיים את המצווה, יאללה, אני אעשה את המצווה, יאללה, בוא, קח. זה נקרא נתינה בקר. אז הוא ניצל רק בקר. אבל כשנותנים את הנתינה בחם, מכל הלב, בשמחה, בצורה כל כך מכובדת, ואתה אומר, יהי רצון, לא רק שאני נותן לו, שהאיש הזה לא יזדקק יותר, שיוכל באמת לפרנס את ביתו ואת משפחתו.
אני אוכל לעזור לו לא בעזרה, בצדקה, אלא לסייע בעדו ולדאוג לו למקור פרנסה כדי שהוא ירים את ראשו ויתכבד מול אשתו ובניו. זה נתינה בחם. כשנותנים בחם, הקדוש ברוך הוא מציל אותנו בחם. מה חם? איך אומרים? מהחום של חומו של גיהינום. אנחנו כולנו, בעזרת השם, מתקרבים לימים הנוראים, וכולנו תפילה בעזרת השם. שעד ראש השנה, שתכלה שנה וקילותיה, ובאמת נוכל כולנו להשתופף בבתי מדרש ובבתי הכנסת, ואשיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה.
ואי אפשר שלא לסיים בדבריו שאני קורא לו בעיניי יהודי מאוד צדיק, ראש ממשלת ישראל לשעבר, זיכרונו לברכה, מר מנחם בגין, שאמר: "יש שופטים בירושלים". יהי רצון שבאמת השופטים האלה יתקיים בהם, שיש שופטים שישפטו משפט צדק, צדק צדק תרדוף, אמן ואמן. חזקו ואמץ לבבכם כל המייחלים לאדוני, אמן ואמן.