אברהם ושרה שלא הכרנו
תמלול השיעור
, השלום והברכה וכל טוב סלע, ברכת השם עליכם, השבת פרשת וירא, אחת הפרשיות המיוחדות במינם, שמאוד מאוד מאוד קשה לעומק על נושא. אברהם אבינו נראה כרגע בשיא גדולתו, בדברים הקטנים שהם עמוקים מלהבין. זה האיש וזה פעלו, ואני חושב, ניתן לומר עליו מה שאומר דוד המלך, יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערך. זה אברהם אבינו.
תהילת הדרך כאן של אברהם מתחילה בחסד. הוא יושב בפתע האוהל כחום היום. כנראה שאצל אברהם אבינו מזג האוויר והחזאים לא מדברים אליו בכלל. הוא עכשיו נמצא חם מאוד, הוא יושב והוא צריך להמשיך הלאה. איך החסד מתבטא לא רק בין אדם לאלוהים, החסד מתבטא בעיקר בעיקר בין אדם לחברו. הוא ממשיך את הלך לך. בפרשה הזאת אנחנו נראה מתחילת לך לך הראשון ועד לך לך האחרון.
ובאמצע יש כמה לך לך. ואנחנו רואים את אברהם אבינו, למרות גילו, למרות שחז"ל אומרים שהיום שלישי למילתו וכל זה. הנה וירוץ לקראתם, מורה אורחים, בואו קדימה. יש לו תפקיד איך לקרב אנשים, איך לקרב אנשים לאמונה, באיזה דרך. זה לא מעניין אותו מי הם, איך הם נראים. מהי צורתם החיצונית. אותו מעניין דבר אחד, כל אדם שנברא בצלם צריך לכבד, צריך להעריך, צריך להוקיר, ויש לכל אחד ואחד את הניצוץ האלוהי שלו.
אז שימו לב דבר מדהים. כדי שאותם אנשים יסכימו להגיע, הוא יודע שהם עוברי אורח, הוא יודע שהם ממהרים. יוכחנם מעט מים ורחצו רגליכם, ואקחה פת לחם וסעדו לבכם. הנה, יש פה דבר אלמנטרי לחיותו של האדם. לחם ומים. זה הדבר העיקרי, קודם כל. אנחנו אומרים תמיד, יעקב אבינו, כאשר ברח מעשיו והייתה לו התגלות בבית אל, אמר, אם מאלוהים עימדי ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש.
זה הדברים הפשוטים שאני צריך אליהם עיניים. כי אנחנו אוכלים בשביל לחיות ולא חיים בשביל לאכול. וחז"ל מסבירים, אותם הדברים הקטנים, אותם הדברים הפשוטים שנתן להם, הקדוש ברוך הוא גומל אחריך לבניו אחריו. יוכחנם מעט מים ורחצו רגליכם, הקדוש ברוך הוא נותן להם את הבאר במשך ארבעים שנה, היא משקה עם שלם. הפלא ופלא.
יוכחנא ועכשיו אכחפת לחם, הקדוש ברוך הוא ממתיר להם לחם מן השמיים במשך ארבעים שנה. לכן אומר שלמה המלך, שלח לחמך על פני המים, כי ברוב הימים תמצאיהם. ואנחנו רואים את אברהם, ועם אחר אברהם. אמרו אליה, סרח, לושי, עשי עוגות, אלא בקר את אברהם, והרי בשמקה שאתה בסך הכל לחם לתת. מה קורה? לחמאה, לחלב, בין הבקר, והוא עומד עליהם כדי להראות באמת, אפילו אוכל איתם, מזה אנחנו למדים, רבותיי, שכשמגיעים אורחים, כדי שהאורחים האלה לא יתביישו, אתה גם תאכל איתם, אפילו אם אתה שבע.
לכן אומר שלמה המלך, צדיק אוכל לשובע נפשו, ובטן רשעים תחסר. מה זאת אומרת? צדיק. כשבאים אליו אורחים, אפילו שהוא שבע, נפשו שבעה, כדי שאותם האורחים באמת יוכלו לאכול, הוא אוכל איתם ביחד. אפילו שהוא שבע. אבל בטן רשעים תחסר ברגע שהרשע בא אליו אורח, מה הוא עושה? הוא רעב. הוא גם רוצה לאכול, אבל הוא אומר, רגע, רגע, אני לא אוכל כדי שגם הם לא יאכלו.
הוא מוכן להרעיב את עצמו, ובתנאי שגם אחר. בטן רשעים תחסר לאורך כל הדרך. אצל אברהם אבינו זה אחרת לגמרי. מתחיל לרוץ, לא רק זה, הוא מפעיל את כל המשפחה, את כולה, את אשתו, את הנער, לעשות אותו. ואז הם עומדים המומים. איך אדם כזה, בגיל כזה, בא ו... איך רץ וממהר ועושה די מכל הלב ומכל החשק. ואז הם שואלים אותו, אייס הרי אשתך.
תכי, באמת הם לא יודעים ששרה נמצאת? הם יודעים ששרה נמצאת. אז מה השאלה, פשר השאלה? הם שואלים אותו דבר אחד פשוט: תגיד לנו, מאיפה העוצמה? מאיפה האדרנלין הזה המיוחד שיש לך, שאתה פורץ פה קדימה, ואת המצווה אתה עושה בשלמות, שאי אפשר לתאר ברמה איבריך ושסה גידיך? אז הוא אומר, הנה באוהל. זה לא אני. הוא לא מייחס את זה לעצמו.
הנה באוהל, זאת אשתי. שניים שהם אחד. רבותיי, באוהל, מי שהיה בצבא יודע שאוהל, כדי לחזק אותו טוב, חייבים יתדות. היתדות, ככל שהן תקועות באדמה יותר חזק, האוהל יותר חזק. אבל את היתדות לא רואים. עזוב, הנה באוהל. היא צנועה. היא עושה את זה, היא עומדת מאחוריי. ורבותיי, אשרב לאדם שאשתו תמיד מגבה אותו בכל המצבים, בכל הזמנים.
זה שרה איננו. אבל שרה, בעוצמה הגדולה הזאת שרכשה, למרות כל הצניעות שהיה בה, אנחנו יודעים דבר אחד: בעיניי היא המחנכת הראשונה שאין אצלה פשרות. היא המחנכת שהראייה שלה כל כך חדה, שאין אצלה חוכמות. רבותיי, בחינוך לא משחקים. בחינוך לא מתפשרים. אותה שרה איננו, ברגע שהיא רואה את ישמעאל מצחק, היא יודעת שעלול להשפיע על הבן שלה.
היא חותכת בבשר החי למרות כל הקשיים. גרש טעמה ואת בנה. אברהם אבינו כועס. הוא איחר מאוד לאברהם אודות בנו. היא יכולה לבוא ולהגיד לגברת עד פה, בסדר, שיפרדו. תני לה בבקשה הדירה שלה, בכל אופן זה הבן הראשון שלי וכו'. עד שהקדוש ברוך הוא אומר לו, כל אשר תאמר אליך שרה, נשמע בקולה. מכאן למדים שאברהם היה טפל לשרה בנבואה.
תראו איזה עוצמה. זו שרה איננה. זאת האישה בצניעות שלה, בדרך, בבית שלה, בכל מה שהיא עושה. כל הדברים הקטינים עם הנשים הצדקניות שלנו. היו יודעות כמה עוצמה הקדוש ברוך הוא נותן להם, כמה בינה יתרה. מספיק במצוות הקטנות האלה של הדלקת נר בערב שבת. חז"ל אומרים שברגע שהאישה מדליקה את נר השבת, ברגע שרק הגפרור נדלק, יתפרדו כל פועלי אוון.
כל העוצמות של הסטרי החלל מתפרקים. וברגע שנדלק הנר, רשפיה רשפי אש עליה ותיאה. קראו לזה עוצמה. ברגע שאישה מפרישה חלל, ברגע שאישה הולכת למקווה והיא כבר טהורה, אנחנו לא יודעים באיזו עוצמה. היא מחדשת את כל הקדושה לפני החטא של אדם הראשון. כי בחטא של חווה פרסה נידה. בחטא הזה, בתיקון הזה של הנשים, ומה? בדבר הזה של הטהרה והחיבור.
של "והארץ הייתה טוב וחשך ורוח אלוהים מרחפת על פני המים". אותם המים האלה שמטהרים אותה. זה העוצמה, זה החיבור בין שמיים וארץ. אלה הדברים. זאת צרה אימנו. לכן אצל צרה אנחנו רואים בדיוק. חז"ל מסבירים עוד לעומק. היא פורסת כנפיים, שרה, לאורך כל הדרך. אין דור שאין בו את השרה של הדור. את העוצמות האלה שיודעות באמת להפיק ולהפיח.
לאברהם אבינו וגם לשרה. ואנחנו רואים בהמשך, לדעתי, סיטואציה מאוד מעניינת. הקדוש ברוך הוא בא ואומר לאברהם, הוא לא מחסר ממנו כלום, סדום ועמורה צריך להחריב אותם. ואנשי סדום, שימו לב מה שהם אומרים פה. ואנשי סדום, רעים וחטאים. תראו, עד כדי כך. הנה, זעקת סדום כאבה עמורה, הכי כבדה מאוד. הוא אומר פה, מה עושים?
הולכים להחריב את סדום, ובצדק. כצעקתה הגיעו מים מעד נפש. אין. זה הסוף. רבותיי, סדום הייתה לפני זה כגן השם בואכת סוהרה. תסתכל, כגן השם הייתה לפני זה, מה קרה? בפרקי אבות אנחנו מקבלים את התשובה האמיתית. כל האומר שלי שלי ושלך שלך זו מידה בינונית. ויש אומרים שזו מידת סדום. ההבדל בין מידה בינונית למידת סדום זה מרחק שמיים וארץ.
יהודי צריך לדעת להידבק בחסד של אברהם אבינו ששלי שלך וגם שלי שלך. זה נקרא חסידות. אבל ברגע שאתה אומר שלי שלי ושלך שלך שאני רק אני ורק אני אתה כל אחד לצד לא מעניין אותי ממך זה מידת סדום. אין זכות קיום לחברה שהיא נמצאת במצב הזה. לכן, הכי צעקתה באה אליי. יש מדרשים כמובן שזה מדובר על ביתו של לוט שגמלה חסד עם אחד העניים ונענשה שמרחו את הגוף שלה בדבש.
שוב זה מדרש. אבל איך אומרים? הם פשוט הקדישו את השאה. ואנחנו יודעים. הקדוש ברוך הוא הרי ערך אפיים ורב חסד. הקדוש ברוך הוא מאריך את ימיו של הרשע כי אינו חפץ במות הרשע כי אם בשובו וחייו. אז מה לך אברהם אבינו שאתה עומד ומתחיל לבקש ולהתפלל? הרי אתה יודע בדיוק את האמת, אתה יודע את המציאות. אלא אברהם אבינו אומר דבר פשוט:
ריבונו של עולם, אני יודע שאתה צודק. אני יודע שמגיע להם עונש. בקשה אליך. תמדוד אותם לכף זכות בהתאם לדרגה. תמדוד אותם בראייה שלי. כמו שאני חס על כל אחד ואחד וזה לא משנה מה הוא עשה ומה הוא ביצע ומה הוא קיים, תמדוד אותם רק בדבר הזה, הדבר הפשוט הזה. ומה הוא מבקש ממנו? אולי יימצאו שם 50 צדיקים בתוך העיר. בעיני אברהם אבינו מי זה הצדיק?
זה לא שיושב ולומד במערת שם ועבר. הצדיק אצל אברהם הם בראייה שלו. צדיקים בתוך העיר, שהם מעורבים, מעורים בציבור, רואים בדיוק מה כואב, מה עושים. אנחנו יודעים שהגמרא מספרת על אליהו הנביא שנפגש עם רבי יהושע בן לוי, והם היו בשוק. ושאל אותו, האם בשוק יש פה בני העולם הבא? הרי בשוק מה יכול להיות? סוחרים, מוכרים, קונים, מרמים, צועקים, מקללים.
זה מה שיש בשוק בדרך כלל. הוא מסתכל, מסתכל, ופתאום אליהו הנביא רואה מרחוק שני חבר'ה. הוא אומר לו, אלה בני העולם הבא, אלה בני העולם הבא, תקרא להם, קורא להם. רבי יהושע בן לוי אומר להם, באיזה ישיבה אתם לומדים? לא לומדים בישיבה בכלל. אתם מתפללים בבוקר? לא. מה התפקיד שלכם? במה באתם פה? באנו כדי לשמח אנשים.
רואים אדם עצוב, מספרים לו בדיחה, מחזקים את רוחו, אל תדאג, יהיה בסדר, בעזרת השם, היום לא בסדר, מחר יהיה יותר טוב, אל תדאג. אלה שצמחים, נכון, 50 צדיקים בתוך הים. ושימו לב איך הקדוש ברוך הוא הולך איתו וזורם איתו, ארבעים, ארבעים, שלושים, שלושים, עשרה, עשרה, לא משנה. המשפט של יענוני דעתי, הבין אותו אברהם אבינו.
כתוב אחר כך, וילך השם כאשר קהילת דבר אל אברהם, ואברהם שב למקומו. מה זאת אומרת ואברהם שב למקומו? וכי אחרי השיחה הזאת, אברהם, איפה הוא אמור לשוב? לשוב לעיסוקים שלו. אלא ואברהם שב למקומו. אברהם הבין שדרכה של ההשגחה העליונה זה לא כמו הראייה של דרכם של בני אדם. הוא אומר, אני ניסיתי, אני בדקתי, עכשיו אני יודע, אחרי כל זה שזה גדול עליי.
זה גדול עליי כי הראייה של בורא עולם היא שונה לגמרי. הקדוש ברוך הוא מסתכל למרחקים. הקדוש ברוך הוא נותן צ'אנס להרבה אנשים שאנחנו לא חשבנו. האדם יראה לה עיניים, והקדוש ברוך הוא יראה ללבב. ולכן, אברהם אבינו, כשהוא שב למקומו, הוא לא מתייאש. אומרים חז"ל שבזכות העמידה האיתנה הזאת של אברהם אבינו, כי הוא יודע דבר אחד פשוט, שמזלום שמה מסתתר אורו של משיח.
ואז אברהם אבינו יודע שבזכות התפילה ובזכות הבקשה, שמה ינצל לוט, ודרך לוט יעבור דרכו, יעבור כמובן רות המואבייה ויעבור משם דוד המלך, ובהמשך ביאתו של משיח. בהמשך אנחנו רואים דבר מאוד מאוד מעניין, שיש לו לדעתי משמעות מאוד מאוד גדולה, וזה הנושא של העקדה. אנחנו יכולים לדבר שעות על העקדה. מה המשמעות שלה? נכון שחז"ל אומרים שזה הניסיון העשירי של אברהם אבינו. הניסיון הראשון התחיל ב"לך לך מארצך ומולדתך", הוא מסתיים:
"לך לך אל ארץ המוריה". חז"ל מסבירים ששני הרים התקדשו, הר המוריה והר סיני. קיבלנו את התורה. בהר סיני הקב"ה, הקדוש ברוך הוא, וירד ה' על הר סיני. שכינה שרתה. ובכל זאת, כתוב שם, במשוך היובל המה יעלו בהר. הר לא נתקדש, רק לעיתו בזמנו, ובזה נגמר. לעומת זאת, הר המוריה נתקדש לעולמים. חז"ל אומרים, הר סיני נלקח מהר המוריה כשאור מן עיסא.
עד כדי כך, עוצמה כזו גדולה, זאת אומרת, היסוד והיסודות, זה הר המוריה. ושואלים חז"ל למה. בהר סיני עם ישראל לא עשה כלום. הגיעו מול ההר, אמרו לעשות ונשמע על זה. בהר המוריה אדם שהקריב את נפשו למען אמונת עם ישראל, למען האמונה, למען הדרך שמה שאומר הקדוש ברוך הוא צריכים לעשות, זה הרבה הרבה יותר גדול. ולכן, אם נלך במסלול הזה, ברשותכם, בואו נלווה ככתבים את אברהם אבינו, לעקדה.
זה מדהים. הקדוש ברוך הוא אומר לו, קח נא את בנך, את חיתך, אשר אהבת את יצחק. לא משנה, תמיד יש, בלשון הלצה, אומרים שאברהם אבינו עשה טעות. כי אם לא היה מתווכח עם הקדוש ברוך הוא, אומר לו, בני, יש לי שני בנים יחידים, גם זה יחידי לאמו וגם זה. אם היה אומר לו הקדוש ברוך הוא, קח נא את בנך, לא היה שואל שאלות, אלוקח את ישמעאל, שוחט אותו ונגמר, נפתרת הבעיה לעם ישראל לדורות.
אבל זה רק בלשון הלצה. אברהם אבינו, הקדוש ברוך הוא מבקש ממנו, הוא לא דורש. כך נא את בנך, את יחידך, אשר אהבת. ושימו לב, ויעלהו לעולה, לאחד הערים אשר אמר אליך. הוא יכול לבוא ולהגיד אברהם אבינו, יש לי זמן. תן לי קודם כול שיתחתן, יביא ילדים, אני אקח. הוא לא אמר לי מחר, הוא לא אמר לי היום, אבל צדיקים זריזים למצוות.
וישכם אברהם בבוקר. רבותיי, כל פעולה שאברהם אבינו עושה, זה לבניו לדורות. הוא ממשיך הלאה. זה נתיב שהוא פותח ואומר קדימה. וישכם אברהם בבוקר, אומרים חז"ל, אהבה מקלקלת את השורה ושנאה מקלקלת את השורה. מי רצה לחקות את אברהם אבינו? בלעם הרשע. וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את את עתונו בעצמו, הרי יש לו נערים, לא. אומר לו הקדוש ברוך הוא, רשע בן רשע, כדמך אביהם.
אבל הוא עשה את זה באהבה. הוא לא עשה את זה מתוך זה, הוא עשה וישכם אברהם בבוקר. ויחבוש את חמורו, לעצמו. מה זאת אומרת ויחבוש את חמורו? חז"ל מסבירים, ויחבוש. הוא עכשיו חובש את החומר. הוא עכשיו מתחיל ללכת ברוח. למה? כי טבעי ביותר. היה צריך לבוא לריבונו של עולם. אתה אמרת לי, כי ביצחק יקרא לך זרע. עכשיו אתה אומר לי להעלות אותו?
כנראה בורא עולם יודע יותר טוב ממני. יכול להיות שאני לא הבנתי אותו כשאמר לי, כי ביצחק יקרא לך זרע. אני לא יודע. יש דרכים לבורא עולם. קדימה. מה ייקח את שנערים איתו? למה צריך לקחת נערים? בשביל מה? אלא, חז"ל אומרים, אל תקרא נעריו לנעוריו. ובעוצמה הזאת, שהוא הולך לקיים את המצווה הזאת, כאילו נער הולך לעשות את זה. יותר מזה, הוא רוצה לראות מה הדרגה שאליה הוא יכול להגיע, האם הוא כמוהם או מעל לזה.
הוא רוצה לראות, גם לדעת, מי ראוי לדבר הזה. ואז הם מתחילים ללכת. כשמתחילים ללכת, אנחנו רואים דבר אחד פשוט: ביום השלישי, וישא אברהם את עיניו, וירא את המקום מרחוק. שימו לב. פתאום, ביום אברהם אל נעריו, שבו לכם פה עם החמור. מי שרואה את העולם הרוחני ושש לזה, ראה רק אברהם ויצחק. יצחק הרי ילד מבוגר, בן 37, חז"ל אומרים.
אבל הוא כל כך שמח על אבא שלו. הוא כל כך יודע שברגע שהוא אבא שלו לוקח אותו, איזה זכות הוא זוכה שהוא שותף, פעיל למצווה הזאת שאבא שלו הולך לעשות אותה. והם מתחילים ללכת. וכשמתחילים ללכת, אגב, לפני זה, אברהם אבינו, ויבקע עצי עולה, כתוב. אומר הקדוש ברוך הוא, אתה בקעת העצי עולה, הרי יכולת לקחת שם, יכולת שמה לחתוך, יכולת לזה, יכולת שאני אוותר לך.
אני אבקע את הים לבניך, ויבקעו המים לחרבה. כל מה שאברהם אבינו עושה, זה נעשה באמת. וברגע שהוא הולך, רבותיי, אנחנו רואים שלושה ימים של הליכה, שום דיאלוג, שום שיחה, בין אברהם לבין יצחקו. מה קרה פה? וכי באמת, עד כדי כך אין כלום? יכול להיות שאברהם אבינו פתאום עושה את זה פתאום מנהמת ליבו? יכול להיות שהוא חלילה, בגלל הזקנה, איך אומרים, גברה עליו, והוא אפילו לא מבין, חלילה, סינילי?
אלא חז"ל מסבירים אברהם אבינו בתוך-תוכו, עבד כל הזמן בדרך הרגש והציווי של בורא עולם. מצד אחד הרגש, אהבת הבן, שבאמת הולך בדרכו, הבן היחיד שהוא לא יודע מה יקרה, ומצד שני הציווי של הבורא. וכאן יש מדרשים על קווי מדרשים, שהם למעשה יוצאים ובוקעים התקדשות בין הרגש לבין השכל. ביום השלישי יש משפט מאוד יפה. רבותיי, ויאמר יצחק אל אברהם אביו, הרי אנחנו יודעים שאביו, ויאמר אבי, עוד פעם, שימו לב, אברהם אביו אבי, הוא יאמר, הנני בני.
זאת אומרת, אין פה חלילה התאכזרות. יש פה אהבה עזה כל כך הרבה. המשכיות של אבא ובן, שניים שהם אחד. הנני בני. כאילו שאני עכשיו מדבר, בשיחת חולין רגילה, באהבה מיוחדת. אומר לו, הנה אש והעצים, ואי אעשה לעולם. אבא, אמור להיות משהו על-טבעי? אני רואה את האש, אני רואה את העצים. אנחנו הולכים להקריב קורבן. ואי אעשה לעולם.
ויאמר אברהם, אלוהים יראה לו עשה. אל תדאג. יצחק אבינו מתמלא תעצומות נפש, כי הוא מאמין שברגע שמוצא פיו של הצדיק של אברהם אבינו, ברגע שהוא אומר, ברוך הוא אומר ועושה. אלוהים יראה לו את עשה. ואנחנו יודעים מה בשורה האחרונה. יראה לו, תעשה או לא. יראה לו. והנה עין אחר נאחז בסמך. וילכו שניהם יחדיו. אב ובנו ביחד.
שניים שהם אחד. ואנחנו רואים כאן, ברגע שהוא מעלה אותו על המזבח, אומרת ורבותיי, והוא עומד לשחוט אותו. וכאן, ויקרא אליו מלאך ה' מן השמיים, אברהם אבי אומר, הנני. למה מן השמיים? המלאך יכלה לרדת, לעצור לו את היד. ראיתי הסבר מדהים. וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת. המילה וישלח את ידו היא מיותרת. אם היו יודעים, היה כותב רק ויקח את המאכלת.
איך לוקחים מאכלת? איך לוקחים סכין? לא בשיניים, ביד. אומרים חז"ל, שבזמן שהחזיק את הסכין ורצה לשחוט את הבן שלו, היד לא זזה. למה? הרגש של האב התנגש. לעומת הרצון של הקדוש ברוך הוא. מי עדיף על מה? יש פה מלחמה מאוד קשה. הוא לוקח את היד השנייה, הוא מזיז את היד, וישלח את ידו הראשונה ויקח את המאכלת, כדי להזיז את בנו.
ובדרגה כל כך גבוהה, רבותיי, אפילו מלאך לא יכול לעמוד. למה? כי אנחנו רואים את העוצמה הגדולה של אברהם אבינו, החוקד והנעקד והמזבח. ואז המלאך דבר איתו. כי לא יודע מה אתה. המלאכים לא יכולים לרדת, כי העוצמה הרוחנית הזאת של הקדושה שהייתה באותו רגע, באותו זמן, שאפילו הקדוש ברוך הוא, הוא אומר, אברהם, אוהבי, עמוד לי, אני יודע שאתה תעשה את זה.
בשבילי אתה עושה את זה כביכול, אני יודע שאתה תעמוד בניסיון הזה למעני, למען אשר יצווה את בניו אחריו. המלאכים לא יכלו לרדת. ולכן, ויקרא אל המלאך, השם שליט מן השמיים. אומר הקדוש ברוך הוא משה, אברהם אבינו, תבין דבר אחד: מי שנתן את ההוראה זה בורא עולם. מי שיכול לבטל אותה זה רק בורא עולם. ואז מתחילים להתחנן לפניו המלאכים בבכי כדי שירפה.
והנה, ויסברם את עיניו, וירא וינא איל אחר נאחז בקרניו, ויקח את בעלו לעולה תחת בנו. חז"ל אומרים, מה זאת אומרת, וינא איל נאחז בסמך בסמך בקרניו? אמר אברהם אבינו, ברגע שיהודי מסתבך ולא יודע להמשיך הלאה, נוצר עגל. כי סבך, כותבים סמך, בית כף. אחרי סבך, אחרי אות סמך בעין, אחרי אות בית בגימל ואחרי כף בלמד. ברגע שמסתבכים, יש עגל.
אברהם אבינו הבין שבניו עתידים ברחוק מאוחר יותר לחטאו בעגל, הוא לוקח את העיל הזה, לוקח וחותך את שני קרניו, ואומר, ריבונו של עולם, עכשיו אני רוצה לבקש ממך בקשה. אתה ביקשת ממני, עכשיו אני רוצה לבקש ממך. קחה את הקרן הראשונה הזאת, צדקה בה בשופר, כאשר הבנים שלי יבואו לקבל את התורה. והנה, כל שופר חזק מאוד, משה ידבר, ואלוהים יעננו בקום.
ואנחנו רואים בדיוק את השופר חזק של בורא עולם. ריבונו של עולם, בקרן השנייה לעתיד לבוא בביאתו של משיח, תיקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבל את גלויותנו. ובורא עולם נשמע אליו. שמעתי פעם מהרב מרדכי אליהו, זכר צדיק לברכה, אמרתי לו, תגיד, יא רב, הכרת הרבה מאוד, הרבה שנים, את בבא סאלי, איך אבו בסאלי אומר מילה, אומר בקשה, מברך ברכה וזה מתקבל.
הוא אומר לי, אני אגיד לך, אבו בסאלי היה כל חייו משועבד לבורא עולם, ובורא עולם לא משועבד עליו. שימו לב כמה יש עולם ההדדיות בין אדם לבוראו. ולכן, נושא של העקידה נמשך עד היום הזה. כל דור ודור, והעקדה שלה. אני רוצה לסיים איזה מסר, אני חושב, לנו, לדורות, באותו סיפור שמביאה הגמרא בתקופתו, בתקופת ה-80, עוד לפני זה, שהיה עם היוונים, עם חנה ושבעת בניה.
הסיפור ידוע, שהיה בה ממש, איך אומרים, מסירות נפש, שכל שבעת הבנים למעשה הוקרבו על מזבח האמונה, וגם היא המשיכה את דרכה כך. אבל שובת ליבי המשפט שבסיום, כאשר הילד הקטן עומדים להוציא אותו להורג, והיא מבקשת רק לחבק אותו ולומר לו רק משפט אחד. הם נותנים לה, ואומרת לו, תקשיב, כשתגיע למעלה, תלך ישר אל אברהם אביך, ותאמר לו, אתה הקרבת ילד אחד, אתה ניסיון ולא מעשה.
אני הקרבתי שבעה מעשה. מה המשמעות? מזבחי באמת זו גאווה? אלא מה, היא אומרת לו דבר אחד פשוט, תיגש לאברהם אביך, שהוא אברהם של כולם, שהוא ייסד את היסודות, שהוא נטע את הנטיעות של מסירות הנפש, ותגיד לו שהוא יכול להיות גאה במעשיו ופועלו לאורך כל הדורות. ואני סמוך ובטוח שברגע שאברהם אבינו, מגיע אליו הילד הקטן הזה, שמסר את נפשו על תורת ישראל ועל ארץ ישראל ועל עם ישראל, אני בטוח שאברהם אבינו מחייך ואומר, ניצחוני בניי, ניצחוני בניי.
אני חושב שזה מסר שצריך להוביל את עם ישראל לאורך כל הדורות. יהי רצון שזכותו של אברהם ויצחק ושרה אימנו, שהקב"ה יבטל מעלינו את כל הגזרות הקשות והרעות, ובעזרת השם, רפואה שלמה לכל חולי עמי ישראל, שנאמר, כל המחלה ששמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני אדוני רופאיך. רפואה קרובה לבוא בעזרת השם. שבת שלום ובורך לכולם חן וחסד. אמן ואמן.