התובנות העמוקות של יעקב
תמלול השיעור
הברכה וכל טוב סלע לכל צופינו ולכל מאזינינו, ברכת השם עליכם. שבת, פרשת ויצא, פרשה מאוד מעניינת שנוגעת לאבי האומה, ליעקב אבינו, מתחיל מסעו של האבא, אז זה מסע מאוד קשה, מסע בעייתי, מסע עם האמורות, עם מאבקים לא קלים בכלל. יעקב אבינו, שהיה עד עכשיו חטוף בצלופן בבית הוריו, האימא לרבקה אוהבת את יעקב, מפנקת אותו, הוא ככה בכל הכיוונים יושב, לומד תורה, הכל טוב ויפה.
והנה עכשיו, לאחר שהוא קיבל את הברכה מאביו, שקיבל אותה כביכול בעורמה במקום עשו, וברגע שהוא בא ואמר לאביו, אנוכי עשה בכוריך, כנראה שהאבא כיוון לומר לו, עכשיו יש לך דרך ארוכה להיות גם עשו, להיות גם איש שדה, להתחיל עכשיו לעבוד ולעמול, והדרך ארוכה חקלקלה וקשה, למרות שעם ישראל לא פוחד מדרך ארוכה ועקומה. יעקב אבינו יוצא לדרך, בורח מעשה בעצת אמו, הבין מה שנעשה, לא רוצה שיישפכו דמים, הוא עוד נזכר ודאי עם הסיפורים הקודמים שקין הרג את הבל על דברים פשוטים ופעוטים, והוא יוצא לדרך, הוא יוצא לדרך לבד, הוא לא יודע לאן הוא הולך, הוא יודע דבר אחד, שברגע שהוא הולך לחרן אצל הדוד המהולל הזה עם השם המפורסם לבן הארמי, האיש הזה שפוחדים ממנו כולם, כי שמו כן הוא, אם נקרא את המילה לבן נקרא אותה הפוך, זה נבל, הארמי, הרמאי, הכי גדול שיכול להיות, שאף אחד לא מוכן להתעסק איתו, והאיש הזה אמור להגיע לתחנה הקשה ביותר.
על כך אומר דוד המלך, אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי. יעקב אבינו מתחיל את דרכו הדרך הראשונה, על ההר הראשון, הר המוריה, דרך הר המוריה ונושא תפילה, ומסיים את דרכו בהר הגלעד. בהר המוריה, כולם יודעים, חז"ל מסבירים, הוא נפגש, לצערו, עם אליפז, בנו של עשיו, ששולח אותו להרוג אותו, והוא מצליח בדרך כלשהי, איך אומרים, לתת לו את כל הונו, ובלבד שהניח לו, העני חשוב כמת, ובחזרה גם מי רודף אחריו לבן הארמי, שנתן את ההוראה המפורשת, הוא וכל אנשי לבן:
יש לאל ידי לעשות עם החברה, אל תשאירו ממנו כלום. לא הוא, לא מהבנות, לא מילדים, לא מנכדים, מכלום. ארמי עובד אבי, פשוט, ממש. במצב כזה, אנשים רגילים היו מאבדים את העשתונות. ובאמת, שוקעת שמשו לפני הזמן, והוא ישכב במקום ההוא. כשהוא שוכב שם, יש כולנו כבר מכירים ויודעים, חלומו הראשון של יעקב, קוראים לזה סולם יעקב.
ומה יש שם? סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה. פעם הסברתי לתלמידים שיש הבדל בין המילה ניצב למוצב. ניצב עומד בפני עצמו. והנה ה' ניצב עליו. הוא לא צריך עזרה של אף אחד. מוצב נשען על משהו. אם אנחנו רוצים שהסולם שלנו יהיה נשען ראשו בשמיים, אנחנו צריכים לדעת איך לחבר אותו לארץ. והנה סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה.
מוריי ורבותיי, לכל יהודי ויהודי יש סולם. סולם החיים, סולם הערכים, תלוי איך עולים בסולם. לעיתים גם נתקעים, לעיתים גם עלולים לרדת וליפול חזרה. אפילו מלאכים, שהם כביכול רובוטים, משרתיו של הבורא, לעיתים גם הם שוגים וגם הם טועים. מלאכים אלוהים עולים וגם יורדים. צריך לדעת כשאנחנו יורדים, גם איך לעלות. אם אנחנו עולים בשלבים, כל פעם שלב, שלב, שלב, שלב, שלב, שלב, אנחנו יכולים להגיע למעלה.
אם אנחנו עולים בקפיצה אחת, אנחנו עלולים, חלילה, גם בנפילה, תהיה מאוד מאוד מאוד קשה. לכן ההתמודדות הזאת של יעקב, שהייתה לו כבר בתחילת הדרך, היא מזכירה לו את תחילת אורח חייו. גם בתחילת חייו יעקב אבינו איפה? הוא מתמודד גם ברחם אמו. ויתעוצצו הבנים בקרבה. ואנחנו רואים בידו חזד בעכב עשיו, שזה קראו לו יעקב.
יש מאבק בין כוח הטוב לכוח הרע. ככה מתחילים, מתחילים להתמודד. אחר כך אנחנו רואים בדיוק. רבותיי, גם קבלת הברכה. הרי למה יצחק אבינו נתן לו את הברכה? אני כמעט משוכנע לה, אני יודעתי שהוא ידע שזה יעקב. אבל ברגע שהוא ראה שהאדם הזה מוכן לעשות הכול, והוא יודע להעריך מהי ברכה של אבא שלו, הוא מוכן לסכן את עצמו ולקבל עליו אפילו קללה, חלילה, במקום ברכה.
כמו שאמר לאמו, "אולי עם משה אני אביא וייתי כמתעתע בעיניו והבאתי עליי קללה ולא ברכה", אני גם מפסיד את הברכה של אברהם אבינו. אני לא מוכן לעשות את זה. אם הוא מוכן להשקיע את כל הדבר הזה כולה בסך הכול בשביל ברכה, גם ברוך יהיה. אני אתן לו את זה. אבל הוא צריך לדעת מתי ואיך להשתמש בדבר הזה. ולכן הדרך היא לא קלה.
הדרך היא קשה. "וירא יעקב מאוד", שימו לב, ויאמר, הנה, מה נורא המקום הזה אין זה, כי אם בית אלוקים וזה שער השמיים. הוא לא מבין מה קורה פה. הוא מבין שכדי להגיע ולהיות ראוי, להיות גם הור רגל למרכבה, הוא צריך לעשות הכול כדי לתקן את כל הדרך שהוא עשה. גם את הברכה שהוא קיבל כביכול במרמה מאביו הוא צריך גם אותה לתקן.
והוא יודע דבר אחד, על זה משלמים. ועכשיו כל הדרך הארוכה הזאת שהוא הולך לעשות וכל המהמורות שיהיו לו בדרך, הוא צריך להבין שעל זה הוא משלם והוא מוכן לבוא לתקן. החוכמה היא יהודי כשחטא ומודה על החטא שלו, צריך לדעת איך לתקן. כאן חז"ל אומרים: אם ראית תלמיד חכם שחטא, אל תערער אחריו, שמא בערב עשה תשובה. כי זה, איך אומר דוד המלך, בחטאתי לנגדי תמיד.
ומה קורה כאן? גם כאן במקום הזה, בחלום שלו, יש לו מסר מאוד מעניין. כתוב כאן: וייקח מאבני המקום וישם מרעשותיו. ולפתע, כשמסיים ומתעורר, וייקח את האבן וייקץ יעקב, ומה אומר פה? ויישקם מעקומו, וייקח את האבן אשר שם מרעשותיו. אז רש"י מסביר לנו דבר אחד פשוט: החלו האבנים, מריבות ביניהם, וכל אחד אומרת: עליי ישים צדיק ראשו.
רבותיי, גם כאשר אנחנו צריכים לקיים מצווה, אם המצווה הזאת באה במריבה, אם היא באה על חשבון האבן השנייה, עליי ישים צדיק ראשו. אין ערך למצווה הזאת. ולכן, כשיעקב אבינו רואה את המריבות, הוא יודע דבר אחד: כשהשבטים שייצאו ממנו יתחילו מריבים, זו סכנה מאוד גדולה לעתיד העם הזה. אז הוא אומר להם: יש לי מסר בשבילכם, תתאחדו ביחד.
וייקח את האבן, העשאה מאבן אחת. כשאבן אחת ושוכב עליה כולם שווים. זה מסר שיעקב אבינו, כבר מתחילת הדרך, הבין את המשמעות של הדבר הזה. דורשי רשומות אמרו שאצל יעקב אבינו, מה היה לו הפחד? הפחד שלו כתוב, וירא ויאמר, אומר, הנה, והנה אנוכי ממך, אכן יש אדוני במקום הזה, ואנוכי לא ידעתי. אומר הזוהר הקדוש, ויאמר, אכן יש אדוני במקום הזה, אומר, ברגלי המרכבה של כיסאו של הקדוש ברוך הוא, יש שלוש דמויות, והן מרומזות במילה "אכן" אריה נשר כרוב.
ופתאום המלאכים האלה עולים למעלה ויורדים בו, במי? ביעקב. וירא יעקב אומר, מה נורא המקום הזה, אם כי זה "ואנוכי לא ידעתי". מה פירוש המילה "אנוכי"? אנוכי אריה נשר כרוב יעקב? לא ידעתי שהדמות שלי גם היא נמצאת חקוקה מתחת כיסא הכבוד. ולכן המלאכים התבלבלו. עלו למעלה, רואים את דיוקנו של יעקב אבינו נמצאת תחת כיסא הכבוד.
יורדים למטה, רואים את הבן אדם, זה הדבר הכי מבלבל, שפתאום, "ואנוכי לא ידעתי". לכן הוא קורא, אין זה, כי אם בית אלוקים וזה שער השמים. ומה הוא עושה? הוא למעשה נודר נדר, והנדר שהוא נודר, אם יהיה אלוהים יימדי ושמרני בדרך אשר אנוכי הולך, ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. מה המשמעות של הדברים? מוריי ורבותיי, המדרש מביא סיפור מאוד מעניין, וברשותכם אני אקריא אותו.
המדרש מביא על אחד הגרים המפורסמים בתולדות עם ישראל, שקראו לו עקילס. עקילס הרומאי הזה היה מיוחס, התגייר, והוא זכה להיות אחד מתלמידי להיות, מתלמידיהם של התנאים הגדולים. רבי אליעזר ורבי יהושע. והוא אפילו עלה לגדולה ותרגם את התורה. ואז אקילס הזה, אקילס הזה, פנה באחד הימים אל רבי אליעזר בשאלה, האם הוא נחשב כחול ישראל?
אדם שהתגייר, האם הוא כחול ישראל? ואז רבו אמר לו, מה, אתה לא יודע? יעקב אבינו בא וביקש, ביקש לחם לאכול ובגד ללבוש. ואת זה התורה הבטיחה לכם, הגרים, שכתוב בצורה הברורה ביותר, כתוב שהקדוש נתן את הגר לחם ושמלה, ונותן לגר לחם ושמלה. עקילס הזה נפגע ואמר, רגע, רגע, זה מה שמגיע לי? זאת אומרת, זה מה שאתם נותנים לי לחם, לאכול או בגד ללבוש? זה מה שמגיע לי?
גער בו רבי אליעזר ואמר, וכי קלע בעיניך, דבר שנתחבט עליו אותו זקן, יעקב אבינו, נתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש? הוא בא, כלומר, זקננו יעקב, להתחבט בנושא הזה של לחם לאכול. ומה? הוא צריך לבקש דברים אחרים. ואילו לגביך אתה גר, דברים כאלה, שאתה מקבל אותם בקלות, אז אתה בא גם בטענות? התשובה הזאת לא הניחה את דעתו של אכילס.
והוא פנה אל רבו השני, רבי יהושע, ורבי יהושע התחיל מפייסו בדברים, אמר לו, תקשיב טוב, מה שהכוונה של הגר נתן לו לחם ושמלה, אני אסביר לך מה המשמעות. אין לחם אלא תורה, שכתוב, לחמו בלחמי. אין שמלה, אלא זו טלית. זכה אדם לתורה, זכה לטלית, ולא עוד, הגרים משיאים בנותיהם לכהונה, ויהיו בני בניהם כהנים גדולים ומעלים עולות על גבי המזבח.
זה דבר קל בעיניך? ובתו של גר, שנולדה לו לאחר שנתגייר, היא הודייה לכל דבר, ואף יכולה להינשא לכהן ולזכות באכילת תרומה, ובלו יכול לשמש בכהונה גדולה, אתה יכול להגיע עד להיות כהן גדול. הבין את המשמעות, מה זה לחם ושמלה. לעניות דעתי, יעקב אבינו ביקש בקשה אחת פשוטה, שהיא אקטואלית לזמננו. לחם ושמלה, הוא ביקש בריאות.
כי אדם שחולה לא יכול לאכול לחם. אדם שחולה לא יכול ללבוש בגד. כי אם הוא חולה, הוא נכנס לבית החולים, מלבישים לו את הפיג'מה, את הלבוש של החולים, וכל עולמו חרב עליו. אומר, ריבונו של עולם, אני רוצה לבקש ממך בקשה, שאני אוכל להיות בריא כדי לאכול את הלחם, ושאני אוכל להתלבש לבד, ואני לא אצטרך איזה סייע שיבוא להלביש אותי, ולנקות אותי ולטפל בי.
זה מה שמבקש יעקב אבינו. זה הבריאות שהוא מבקש אותה, ונתני לחם לאכול ובגד ללבוש. ויעקב אבינו יודע דבר אחד פשוט: אני יודע לאן אני הולך. ברגע שהוא קם ושם והוא מברך שמה במעל האבן, והוא אמר, וקורא לבית אל, ואולם לו שם העיר לראשונה וכולי, ונעדר נדר, שמה במקום הזה, והוא יוצא לכיוון. הוא יודע דבר אחד, שאצל הדוד לבן, הוא לא הולך לקבל אותו בפרחים.
אני סמוך ובטוח שעשיו, למרות שאין, לא היה אז לא ווייז ולא פלאפונים, בטח שלח שליח לדוד לבן. אמרנו, דוד לבן, יגיע אליך הרמאי הזה של יעקב, שלקח ממני את הבכורה, שלא תחשוב שהוא הכי, הכי תמים, דיר בלאק, טפל בו כמו שצריך. אני בטוח שעכשיו הוא יהיה בידיים טובות, אני יודע מי זה. אחד מחכמי הסוד אמרו, שמדוע עשיו לא הלך לקחת את הבת השנייה, את לאה, בתו של לבן.
הוא אומר, עד כדי כך הוא פחד מלבן, שלמרות כל רשעותו, אני עם לבן לא מתעסק. אבל ברגע שהוא שמע עכשיו שיעקב שם, הוא יודע בדיוק מה שקורה. רבותיי, בדרך וייסע יעקב רגליו, הוא מגיע. יש התמודדות מאוד מעניינת. הוא מגיע ליד הבאר, באר בשדה. אומרים חכמי הסוד, והנה, שלושה אב רצון רובצים עליה, כי מן הבאר ההיא ישקו הדרים את האבן, העדרים ואבן גדולה על פי הבאר.
רבותיי, אין באר אלא תורה. ושלושת עדרי הצאן אלה כהנים, לויים וישראל. רובצים עליה, כי מן הבאר ההיא ישקו את העדרים. אבל התורה היא לא קלה, והאבן הגדולה צריך פשוט להתאמץ, כי התורה מתישה כוחו של האדם. ואז הוא רואה את העדרים האלה, יושבים שם במקום, והרועים יושבים חוסרי עבודה. והוא פונה אליהם בצורה מכובדת: אחיי, מה אין אתם?
והם אומרים לו, מחרן אנחנו. תראו איזה תשובות קצרות, אלה האנשים האלה, אלה האנשי חרן. זו התגובה, במקום לקבל אותה, כתגובת אברהם אבינו, ולהגיד, ברוכים הבאים, בואו, תיכנסו, תאכלו, שום דבר ישר. מחרן אנחנו. ויאמר להם, היידעתם את לבן בן נחור? הם עונים לו במילה אחת, ידענו. ויאמר להם, השלום לו? שוב עונים לו במילה קצרה, הם לא רוצים אפילו להתעסק עם האיש הזה, לא רוצים לשמוע עליו.
ויאמרו שלום. ואז הם מצביעים כנראה, והנה רחל ביתו בא עם הצאן. אתה רוצה לדעת מי זה לבן? אף רועה לא מוכן לעבוד אצלו. הרמאי הזה אף אחד לא מוכן להתעסק איתו, עד כדי כך שהוא נאלץ שהבת שלו תהיה רועה. ולא רק זה, הבת שלו תהיה רועה, שימו לב, את הצאן אשר לאביה, כי רועה היא. מה זאת אומרת צאן שלאביה? אומרים חז"ל, בדרך כלל כשנולדה בת, היה אבא מקדיש כמה כבשים, כמה עזים, הוא אומר, אלה שלך, וגידולם וצאצאיהם יהיו לך, כדי שבעזרת השם, כאשר את תגיעי לפרכך ותקימי בית, זה הנדוניה שלך.
אצל לבן גם את זה לא קיים. כי רואה את הצאן אשר לאביה, עד כדי כך. ורבותיי, מצב מביך. ויהי כאשר ראה יעקב את רחל, בת לבן אחי אמו, הוא מגולל את האבן, משקה את העדרים, וישא יעקב, וישא אישת יעקב לרחל, וישא את קולו ויבכ. דבר משונה. חז"ל אומרים, מדוע נשא קולו ובכה. נכון, שרש"י מסביר וחז"ל מסבירים, שהוא ראה שהיא לא תבוא איתו לקבורה, לא תיכנס לקבורה איתו.
לעניות דעתי, יש הסבר נוסף. כאשר הוא ראה את רחל, הוא ראה את העוצמה האדירה של הרוחניות שנמצאת בה, שהיא תהיה גדולה ממנו, שכאשר כל האבות והאימהות יבכו ויבקשו על עם ישראל, הבכי שלהם לא יעזור. גם הבכי של יעקב, "וישא קולו ויבכ", למען חזרתם של הבנים מהגלות, זה לא יעזור. איזה בכי יעזור? הבכי של רחל. הוא רואה, "וישא קולו ויבכ", זה הבכי שלה.
לחל מבכה על בניה, מענה להתנחם. ואז הקדוש ברוך הוא מבטיח לה, מנעי קוליך ומכי ועיניך ומדימה, כי יש שכה לפעולתך, ושבו בנים לגבולם. הוא מבין? זה שהיא לא תבוא איתו לקבורה? זה לא עם העמדה, איך אומרים? זה לא נחיתות. זה גדלות, זה דבר יותר גדול ממנו. רק בזכותי הבנים יחזרו. וישא קולו ויבכה. הוא אומר, גם אני אבכה.
על זה שאני לא יכולתי להגיע לדרגה הזאת. ולכן, גם בסוף ימיו, כאשר הוא בא להתוודות, ובהתוועדות שלו ליוסף, הוא אומר, ואני בבואי מפדן, מתה עליי רחל. מה זאת אומרת מתה עליי רחל? אני לא הבנתי. למה הפטירה שלה באה עכשיו? למה היא לא נכנסת איתי? כי היא מגן וצינה לבניה בבית לחם, כאשר ילכו לגלות וכאשר ישובו מן הגלות.
היא המבצר, היא החומה, יעמוד התווך שבא לבקש למעלה שמה במקום. ואנחנו רואים דבר מאוד מאוד מעניין, שהוא מגיע הוא מבקש לעבוד ברחל שבע שנים. והנה, לאחר שהוא עובד שבע שנים, כולנו מכירים, הוא מקבל את לאה במקום רחל. ורבותיי, אנחנו לא רואים שהוא פונה לא לרחל ולא ללאה. הרי היא נכנסה לשאלה ברשותו. רחל נתנה את הסימנים לאחותה.
מדוע הוא לא פונה אליהם בכלל? הוא פונה רק ללבן ואומר לו: למה היא מתנה? אלא יעקב אבינו ראה דבר מעניין. ראה את העוצמה הגדולה של רחל, שהיא עומדת בערב החופה, לבושה את שמלת הכלולות, והוא ממתין לזה, ויהיו בעיניו כימים אחדים, להתקדשות הזאת כדי ממש לחבר את שני הנשמות, שחצאי הנשמות לנשמה אחת גדולה, ובא אבא, הנוכל הזה, אומר לה: תקשיבי טוב, את נותנת את הסימנים לאחותך, היא נכנסת במקומך.
מי שהיה הכלכלה, הייתה מוכנה לעמוד בדבר הזה? שבחיר ליבה שביום הכי שמח בחיים שלה תיתן את זה לאחותה? על כף המאזניים עמדו שני דברים. אצל רחל, האם היא תאבד את בחיר ליבה? כי ודאי היא לא ידעה שהוא יעמוד עוד שבע שנים בשבילה. או שאחותה לא תתבייש. כי אם הייתה אומרת ליעקב, ויעקב היה בלי הרבה חוכמות, היה מסלק אותה מהאוהל, לוקח את רחל.
אבל היא העדיפה שאחותה לא תתבייש, ולאבד את בחיר ליבה, את עתידה, ועלולה ליפול בידיו של עשיו, ובלבד שאחותה לא תתבייש. יעקב אבינו הבין, הוא אומר, אישה עם תעצומות נפש כאלה, שהיא מוכנה להקריב למען אחותה, עד כדי כך, אני מוכן לעבוד עוד שבע שנים בשבילה. וכאן אנחנו רואים את העוצמה האדירה הזאת. נקודה נוספת שאני רוצה לעמוד בה, ובא לסיים, כי אנחנו יכולים לדבר על הפרשה הזאת, ימים ולילות.
רבותיי, אנחנו נקראים יהודים כי אנחנו למעשה צאצאיו של שבט יהודה, כי בחורבן בית המקדש הראשון, נבוכדנצר, מלך בבל, עיגלה את כל שני מעשר השבטים. וכאשר עזרא ונחמיה ביקש מהשבטים לחזור, כמובן, בהוראתו אז של מלך פרס, כורש, לא רצו לחזור, חזר שבט אחד, שבט יהודה, ולכן אנחנו נקראים על שמו יהודים. וכאן, כאשר לאה ילדה את יהודה, היא אומרת דבר מאוד מעניין.
שימו לב, ותה ראות ותלת בן, ותאמר הפעם הודית השם, על כן קראה שמו יהודה. מה קרה? רש"י מסביר, עד היום לא הודה אדם, עד שבאה לאח והודתה. הרי אנחנו יודעים, מה, רבקה לא הודתה לבורא עולם שקיבלה את התאומים, הצרה אימנו לא הודתה, האבות לא הודו? מה זאת אומרת עד שבאה לאח? האימהות הקדושות היו נביאות. הן ידעו דבר אחד, שיש כאן ארבע אימהות וצריכים להיוולד 12 שבטים.
ואז היא עשתה חשבון לאח, שלכל אחת מהאימהות מגיעה לה ללדת שלושה, כי שלוש כפול ארבע, 12. היא ילדה את ראובן, היא ילדה את שמעון, היא ילדה את לוי, זו המכסה שיש לה. פתאום מגיעה הרביעית, אומרת, לא מגיע לי. הפעם עודד השם על דבר שלא מגיע לי, ואני בכל זאת קיבלתי. עכשיו, אנחנו רואים את המילה יהודה, במילה יהודי, במילה יהודה שם השם נמצא, י"ק ו"ק.
במילה יהודה, זה לדעת כל יהודי ויהודי בבוקר, לומר מודה אני לפניך. לדעת להודות. והנה, רבותיי, ותמא רחל כי לא ירדה ליעקב, ותקנא רחל באחותה, ותאמר, היא באה ליעקב. היא רואה שכל האימהות, כולם ילדו, והיא לא. היא הרי עקרת הבית, אבל בגללה הוא בא כדי לשאת אישה. היא עמוד התווך. והיא באה ואומרת ליעקב, אבא שלך התפלל על האימה שלך, ויעתר יצחק לנוכח אשתו כעקרה היא.
אברהם מתפלל על שרה, מדוע אתה לא מתפלל עליי? ותאמר אל יעקב, הבה לי בניים, ואם אין מתה אנוכי. הנה תשובה. איך אמרו חז"ל? לא כך עונים את המועקות. אישה קשת רוח. יש לה מועקה, היא רוצה להיות שותפה בבניין עם ישראל, וזה לא הולך. האם אתה לא צריך לפנות אליה, הסביר לה, להרגיע אותה? ויה חרף יעקב ורחל ויאמר תחת אלוקים אנוכי, השם אשר מנע ממך פרי בטן.
לא ככה עונים. אחד מחכמי המוסר אמר, בטח עכשיו יש לו ילדים, מה זה משנה לו אם תלד או לא תלד, העיקר שיש לו. אומר הקדוש ברוך הוא, בגלל שלא ענית לנכונה, חייך, שכל הילדים שלך, שיש לך מכל האימהות, כולם יבואו בסוף וישתחוו לבן שלה. כולם יגיעו וישתחוו לבן שלה. והוא יהיה שונה. וכאשר יבואו אליו ויגידו לו, שמע, איננו לך לעבדים, הוא לא יעשה ככה.
הוא לא יפנה כמו שאתה פנית. יאמר להם, תחת אלוקים אנוכי? אל תדאגו, אני סך הכול שליח. הוא יענה בצורה אחרת לגמרי. זה למעשה התשובה. יש הסבר נוסף. החז"ל אומרים שיעקב אבינו ראה את תעצומות הנפש הגדולות של רחל, הוא רצה שהיא תתפלל בעצמה, שהיא תפנה ישירות. ולכן, בפנייה שלה אנחנו רואים את התגובה והתשובה ההולמת. שימו לב, דבר אחד מאוד מאוד מעניין.
רבותיי, הנה, ויזכור אלוהים את רחל, וישמע אליה אלוהים ויפתח את רחמה. פעמיים. מידת הדין אלוהים את רחל. וישמע אליה אלוהים. אבל בפעם השלישית, הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, ויפתח את רחמה. אנחנו רואים כאן מרחל אמנו ללמוד דבר אחד: אסור לנו להתייאש מן הרחבים, כל עוד אדם חי על האדמות, תמיד כבל השם, חזק ויאמץ ליבך וכבל השם. אסור להתייאש.
כל עוד שהנשמה באפו של האדם, הוא תמיד ימשיך לעשות את זה. אני רוצה לסיים בכוחה של רחל אמנו. אני יודע שהיה מקרה, אישה אחת שבמשך עשרים שנה לא ילדה, והיא באה לקבר רחל אמנו להתפלל, והיא התפללה וביקשה שבזכות תפילתה של רחל, שהיא תיפקד. ואכן, אחרי שנה היא נפקדה בבן, היא נפקדה בבן, והאישה הזאת באה והביאה הזמנה לציון קבר רחל אמנו, זה היה גם בתקשורת, וביקשה להזמין, תראו באיזה תמימות, להזמין את רחל אמנו לברית המילה.
ומסופר שבברית ראו איזו דמות מוזרה שהגיעה לברית ונעלמה, וכמה שחיפשו בווידאו לא מצאו. ובלילה אישה הזאת ישנה והיא חולמת, מגיעה אליי אישה אומרת לה, אני רחל אמנו, את הזמנת אותי, נעניתי לבקשתך, הגעתי, בירכתי את הרך הנולד ושבתי למקומי. תראו כמה עוצמה וכמה כוחן של האימהות הקדושות, שהם אפילו בפטירתם הם חיים, שזכותם יגנו עלינו ועליכם ועל כל עם ישראל.
אתם שלום, ביתכם שלום, כל אשר לכם שלום. תודה רבה, תודה רבה.