אורות הבריאה של חנוכה
תמלול השיעור
שלום והברכה וכל טוב סלע, שבת פרשת וישב, שבת חנוכה, כמה מילים קודם כל לקראת חג החנוכה ואחר כך לפרשה הזאת שאפשר לדבר עליה ימים ולילות ואי אפשר וכל מילה וכל פסיק וכל טאג וכל טעם בפרשה הזאת זה עולם בפני עצמו. חג החנוכה הוא נכון נקרא בפי כל חג האור. תמיד לימדו אותנו חז"ל שמעט מן האור דוחה המון מן החושך. מעניין מאוד שגם בתחילת הבריאה "והארץ אתה תוהו ובוהו וחושך על פני תוהו ורוח אלוהים רחבת על פני המים וכל האנדרלמוסיה הזאת" היא פתאום ההבזק.
"ויאמר אלוהים יהי אור". הנס הגדול שהיה בחג החנוכה, רבותיי זה לא נספח השמן, הנס הגדול הוא למעשה אותו ניצחון מזהיר, אותה תושייה שלא של אנשי מלחמה, אלא אצל כהנים, חשמונאים, מתתיהו, חשמונאים, כהן ובניו. אלה שהיו מוכנים להיעז על הדבר שבלתי מתקבל על הדעת. זה לא רק מעטים נגד רבים. ההיסטוריה מוכיחה שהאימפריה היוונית מאות אלפי חיילים, מסודרת, מאורגנת הכול.
ויבוא עכשיו קומץ של אנשים ויחליט ללכת מנקודה שהיא בכלל לא הגיונית, לא עולה על הדעת, לא מתקבלת אפילו. אין שום סיכוי. הרי אין לסמוך על הנס. אבל כנראה שאותם האנשים הבינו דבר אחד פשוט: במקום שאין איש ישתדל להיות איש וכל דבר ענק וגדול מתחיל מדבר קטן. גם יעקב אבינו, כשרצה להגיע לדבר הגדול, שכח פקים קטנים, היה חייב לחזור עליהם ולמסור את נפשו עליהם ולהיאבק לילה שלם עם המלאך כדי לא לוותר על אותו פח שמן קטן.
כי השמן הזה יש לו משמעות של עם ישראל. השמן חז"ל מסבירים אלה שלושת הגזרות הקשות שגזרו המעצמה היוונית על עם ישראל. וזה למעשה יצורת הישרודות ועמוד העמודים. והם מרומזים במילה שמן. שבת, מילה ונידה. אם אתה רוצה לעקור את השורש של עם ישראל תבטל לו את שלושת הדברים האלה, לא צריך יותר. תבטל לו את זה. ולכן מתתיהו וחשמוראי ובניו הבינו דבר אחד פשוט:
זה יהרג ובל יעבור, זה לא משנה. יגידו שאנחנו הולכים להתאבדות, כל מה שהם אמרו לא יעזור שום דבר. אנחנו חייבים לפחות לומר שעשינו, לומר שניסינו, לומר שהתרענו. זה לא משנה. ואחר כך באה כמובן התשועה הגדולה. חכמינו, כשמתחילים להסביר את כל הנושא הזה, שדווקא הכהנים, שבט לוי, שהם היו אמורים ללמד את עם ישראל להיות בבית המקדש, אבל כנראה שהחיבור שלהם לבית המקדש הוא היה כזה גדול, שקדושתה של בית המקדש היא שעמדה להם.
ואכן היום אני מבין הרבה יותר שכאשר חנכו את המשכן וכל השבטים, אולם הנשיאים, הביאו את הקורבנות והביאו וחנכו, ושבט לוי לא קיבל כלום. ואהרן הכהן חלשה דעתו שמא באמת החטא של חטא העגל עד כדי כך פגע, והוא לא ראוי אפילו להיכנס למשכן. והנה מגיע הציווי: שלך גדול משלהם. שלהם רק בזמן הזה, שלך זה לדורות. שלך גדול משלהם.
אתה מטיב את הנרות, אתה עושה טוב לנרות, ברגע שאתה עושה את זה. חייך שהבנים שלך והצאצאים שלך בכל הדורות, כשבית המקדש קיים וכשאינו בית המקדש הם ימשיכו להדליק. והאור הזה, האור הגנוז שבא מששת ימי בראשית, אותו ודרכו ימשיך עם ישראל להוביל את האור הזה. ובאמת, כשאנחנו מביטים גם בנס עצמו של פך השמן, למה דווקא שמונה ימים?
אז ספרה שמונה היא מעל הטבע. לכן חג החנוכה הוא גם מעל הטבע. אין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד. השימוש הזה של הראייה, הפעם אנחנו רק מביטים. הפעם אנחנו קולטים את מה אנחנו קולטים. קולטים למעשה את אורו של בורא עולם "וירא אלוקים את כל אשר ביום השלישי" דווקא. מה קורה ביום השלישי? "וירא אלוקים כי טוב".
הטוב הזה בא מתוך מאור האור. אין טוב אל התורה. שימו לב, כנר מצווה ותורה אור. יש כל כך הרבה סמלים לגבי הנושא של האור. ולכן אנחנו, בחג החנוכה הזה, כל המטרה שלנו היא אחת ויחידה. להאיר פנימה ולהאיר בחוץ. כדי לפרסם את הנס חייבים לראות ולהסתכל ולהביט. ומתי? כאשר כל המשפחה ביחד. כאשר יש אהבת חינם, לא שנאת חינם.
אם מישהו רדום צריך להאיר אותו. למה? צריך לראות בדיוק את הכוח שהאור הזה, שנר מנר דולק, זה נהנה, ולא רק מה חסר, אלא זה נהנה, וגם זה נהנה. זה חג החנוכה. לא בכדי אנחנו הולכים ומוסיפים כבית הלל. לא בכדי אנחנו המעט מן האור הזה, הוא סילק את כל החושך הזה. חז"ל מביאים את זה ברמז מאוד גדול. וירא אלוקים כי טוב זה ביום השלישי.
האימפריה היוונית היא האימפריה השלישית. שבט לוי הוא הילד השלישי. ראובן, שמעון ולוי. לא בכדי חז"ל וגם חג החנוכה. אם נסתכל, בריאת העולם הייתה בתשרי. תשרי, חשוון, כסלם. שוב פעם, השלישי. אחד מחכמי הסוד אמר, יבוא השלישי בשלישי ויכה בשלישי. זאת אומרת, תבוא האימפריה השלישית ויבוא הילד השלישי ששבט לוי ויכה בשלישי.
זאת אומרת, יכה אותם בבית בחודש השלישי. כדי להראות בדיוק, ולא בכדי, נכון שזה אחד מהחגים מדרבנן. אבל עצם העובדה שהחליטו שהחג הזה יהיה במשך השמונה ימים, ובו יהיה, זה החג היחיד למעשה, שבו הלל שלם אנחנו אומרים. למה? כיוון שהנס הזה היה במסירות הנפש של ארץ ישראל. לא בכדי, אותו יהודה המכבי, שקיבל את התואר מכבי, שבא והוא אמר:
"מכבי, מי כמוך באלים השם". כמה חשוב להגיד "מי כמוך באלים השם". מאיפה נלקח את זה? זה נלקח, מאיפה? מהנס הגדול. ולכל בני ישראל היהור במושבותיהם. מתי? כשהם חצו את הים? ואותו פרעה שטבע, ואמר: "מי כמוך באלים השם", מי כמוך. אחר כך, כמה עוצמה יש לחג החנוכה הזה. לכן, לא רק החניה, אלא מסירות הנפש של אותם הכוהנים.
ובזכות הנס הזה שהיה על טבעי, שנמשך שמונה ימים, זכו ממלכת החשמונאים בשמונה מלכים שהם הלכו בתקופה שלהם. דורשי רשומות מביאים את זה שגם בפרשת "וישב" מביאים רמז על חג החנוכה. היכן מצאו את הרמז הזה? מביאים את זה כאשר יהודה הסיט הבן שלו הראשון את ער, והער מת בעונן גם הוא מת כדי לייבם את תמר. והנה אמר לה יהודה, תמתיני עד יגדל שאלה בני.
כאשר ראתה שהיא לא ניתנה לו. רבותיי, כל המטרה שם הייתה לא כדי לשכב ולא זימה ולא גילוי העריות ולא כלום. היא רצתה להתחבר לזרעו של יהודה כי ידעה ממנו אורו של משיח. צריך לצאת. ומהאור הזה, ואז לכן כתוב שם, ויהי כמשלוש חודשים. איזה שלושה חודשים? תשימו לב, דיברנו על החודש השלישי, שחד חג החנוכה. היא מוצאת. מה זה היא מוצאת?
את החנוכיה צריכים להוציא החוצה כדי לפרסם את הנס. מה קורה? להישרף, היא מוצאת להישרף. הרי חנוכיה צריכה להידלק בשרפה. והנה, בלי הרבה חוכמות, לאלה אני הרם. למי החותמת והפתילים האלה? כשאדם יודע יהודית את חותמו של כהן גדול, אז הוא אומר, צדקה ממני. אנחנו מבינים בדיוק כפי שציין הקדוש ברוך הוא לאהרון, שלך גדול משלהם.
אנחנו עוברים לפרשת וישב, פרשה קשה מנשוא. אני אומר לכם את האמת, כאשר אני קורא את הפרשה בספר התורה, כולם יודעים שבהרבה מקומות אני נעצר לפתע, ובמחילה מכל הציבור, דמעות זולגות מעיניי, ואני לא יכול לעמוד בזה. ראשית, לא מדובר באנשים סתם, מדובר באבותינו, אבות אבותינו, שבטי יה, עדות לישראל, שיעקב אבינו בסוף ימיו אומר, לא היה בהם חטא, חטא וטט, האותיות האלה לא נמצאות בכל שמות השבטים, עד בשביל זה הוא רצה לגלות להם את הקץ.
איפה מגיעה השנאה הזאת? עד למצב של רצח. אז שהילד הזה, זה החלום. אז מה אם הוא חלם? אז שיפנטס שהחלום, שהוא ימלך, הדה רבה ודה רבה. צריכים לשמוח לו. מגיעים לדרגות כאלה? וישנאו אותו, אנחנו נדבר על שלום, ויכנעו בו אחיו. ילד יתום הזה. הם היו אנשים נשואים. אלא, כנראה שמעמקו מחשבותיו, ואני אשתרות לה' אלוקינו. כאשר הקדוש ברוך הוא רוצה להוביל מהלך מסוים, והאדם לא הופך להיות שותף למהלך הזה, אז בורא עולם בדרך לא דרך, בייסורים קשים ומרים, גורם לנו כדי להגיע לדרגות לשפל המדרגה שעל שנאת האחים ומכירת יוסף, עד היום אנחנו משלמים, ואין דור שלא משלמים.
הרי שני החלומות שלו, חלום אחד למעשה, על חומר, אנחנו מעלימים עלומים בתוך השדה. אומרים חז"ל שהחלום הזה, שהפיל אותו, זה החלום הדומה לו, שירים אותו למעלה כדי להוביל ולהתחיל את אותה ברית בין הבתרים שבשלב אברהם אבינו, ועבדום ועיינו אותם ארבע מאות שנה. זה כאילו שיעקב אבינו מוסר את המפתחות של הקטר ואומר לו, יוסף, הפעם זה אתה המוביל.
למה? כי בעתיד לבוא גם אתה תוביל. כי יש משיח בן יוסף, ואחר כך משיח בן דוד. אתה העתודה, אתה האיש הראשון, החלוץ, שצריך להתחיל להוביל את המהלכים. ולכן, לך ויש לה חכה. אתה יוצא לשליחות, אתה לא יוצא לכלום. אתה לא הולך רק לבקר את האחים שלך. אמר לו, הנני. את המילה "הנני" הייתה גם אצל אברהם אבינו, כאשר בורא עולם שולח אותו, בניסיון העשירי, ויאמר, הנני.
הוא יוצא. וברגע שהוא יוצא לשליחות, בקטר הזה שהוא יוצא, יש מהמורות בדרך. זה מתחיל במהמורות של האחים, זה מתחיל בבור, חייתני מאר דה בור. לפני הבור, הוא מגיע לשכם. מה פתאום? אדם בא לשאול אותו מה תבקש? הרי אדם שטועה בדרך, הוא צריך לשאול היכן המסלול, איפה הדרך. גם אני, כשאני נוסע, היום זה גיים וויז, אבל פעם כשאנחנו היינו צריכים לנסוע ורוצים לשאול איזה רחוב, רואים מי שעובר, אדוני, תסלח לי, מה שם הרחוב.
פתאום נפגש איתו מישהו. וישאלהו האיש וימצאהו בנסועי בסטריג'לו, מה תבקש? יוסף, למרות הכול, הוא מרגיש אותם אחיו, הוא יודע שהוא הולך לשליחות של האחים שלו, ויאמר, את אחי אנוכי מבקש. הוא אמר, אגידה לי איפה הם רועים. אחד מהמפרשים מסביר, בוא תגיד לי איפה הם טועים, מה הרע שעשיתי להם. האיש הזה אומר לו, ויאמר האיש, נסעו מזה.
אחד מחכמי הסוד אומר, מזה. יוסף, שתדע לך, הם לא רוצים להיות זה. בגמטרייה 12, הם לא רוצים להיות 12 השבטים, כי שמעתי, הולכים לאלכדות עיניו. יוסף היה אמור לחזור. לא. אבא אמר, ללכת? אני ממשיך הלאה, זה לא משנה. מה יקרה? וכשהוא הולך בדרך, אומר לבעל שם טוב, מה תפקידו של האיש הזה שכיוון אותו ללכת לאחיו? אומר לבעל שם טוב, כל תפקידו בעולם הזה של אותו אדם, כדי להוביל את המהלך, את הקטר, שיעלה על המסלול כדי להגיע למצרים, ושמה לבנות את עם ישראל.
וככה זה הלך. ואנחנו רואים מה קורה. קורה דבר אחד פשוט: אנחנו לא שומעים את יוסף כלום. כל מה שעושים לו, מתקלים להם איתו, זורקים אותו לבור, מוכרים אותו. שום מילה לא שומעים ממנו. כי הוא מבין דבר אחד, הוא יצא לשליחות, כנראה השליחות הזאת קטלנית, אבל אם אבא אמר, הוא יודע מה הוא עושה והוא יודע לאן הוא אומר. ואם הוא שם לי קטונת פסים, קטונת הפסים הזאת היא קוטונת שיש לה משמעות לתיקון.
ויעש השם אלוקים קטנות עור וילביש הם. את הכוטונת הזאת שהקדוש ברוך הוא הלביש לאדם כדי להוריד ממנו את יצר התאווה, כדי להוביל אותו למסלול הנכון, הם מקטימים בדם. אבל זה לא יעזור. בכוטונת הזאת, קטונת הפסים, בכוטונת הזאת אני אוביל את עם ישראל והוציא אותו ממצרים. אחד מחכמי הסוד אמר, פסים, אם אני מחלק אותה לשניים, אני מקבל פס ים.
זה הים. הים ראה וינוס. מה ראה הים? ארונו של יוסף. לך ואשלח אחת. תתחיל ללכת. ולכן, גם כשהוא נמכר, הוא לא מדבר. אבל בורא עולם יודע דבר אחד פשוט: אי אפשר להכאיב לאדם עד הסוף. פתאום מובילים אותו. ואצל מי הוא ירד? אצל שר הטבחים. ושם המלכודת השנייה, הקשה מנשוא, שהיא למעשה עטופה בצלופן, הוא יפה תואר, יפה מראה, והנה אנחנו רואים מה שקורה איתו שם.
רבותיי, ואת תישא עיני על יוסף ותמשיך בא עימי. יוסף מבין דבר אחד, הוא בא לתקן. הוא נבחר להיות השליח של ההשגחה. הוא צריך לעמוד בניסיונות האלה. אותה הייתה רשת פוטיפר. אומר הזוהר הקדוש, היא הייתה, בדמות של מי? בדמות של זוהמת הנחש. ולכן, כאשר היא עוברת בה ועומדת לו שכבה, היא מבטחלה וממהן, ומה הוא אומר לה?
שימו לב לדבר אחד פשוט: הוא לא פוגע בכבודה, הוא משתמש בדרך, איך הוא יכול להינצל מזה? וא אומר לה כך: איננו גאיך אעשה הרעה הזאת. וחטאתי לאלוהים, למה? כי בעל הבית לא ידע איתי מאום אבא אשר בבית. הוא נתן לי את האמונה כולה בידיים שלי. אני יכול להוריד את האמונה? רבותיי, אמונה מבמילה אמון. אם אני מפר את האמון כאן, כל האמון, הכול ילך לאיבוד.
אני באתי, אני צריך לעמוד במשימה הזאת. וכאן, דווקא בשיא, כשאין איש מאנשי הבית, אבל תתפסהו בבגדו. חז"ל מסבירים, נראה לו דיוקנו של אביו. ראיתי בספרים הקדושים, נראה לו דיוקנו של אביו, האבא הראשון הראשון, לא יעקב, אלא אדם הראשון, כיוון שדיוקנו של יעקב הוא כדיוקנו של אדם הראשון. ומעין אדם ראשון בא ואומר לו, תשמע, אני שמעתי בקול אשתי.
ואיך אומרים בשפה שלנו? ואכלתי ואכלתי אותה. אתה אל תעשה, באת גם אתה לתקן. אם אתה רוצה לקבל את התואר צדיק, אתה חייב לעמוד בזה. וינוס ויצא החוצה. פה הוא תיקן את מה שהאדם הראשון לא עמד בזה. ואיך הוא אמר? האישה שנתת עימדי, היא נתנה לי מן העץ. פה יוסף הבין שהוא חייב לתקן. והתיקון הזה ממשיך איתו הלאה. והתיקון הזה למעשה ממשיך איתו עד לבית הסוהר ועד לעלייתו בשבוע הבא.
אבל כאן נכנס גם בתמונה המשיח העתידי, שממנו יצא המלך המשיח, וזה יהודה. אנחנו רואים כאן לאחר כל מה שהוא עשה, והיה שותף בכל העסק במחירה של יוסף. והנה, אסון כביר נוחת עליו, לא עלינו ולא עליכם. שני בניו מתים בחייו. והדבר האחרון, שהוא הקשה ביותר, ברגע שתמר, שהייתה ביתו של שם, רצתה להידבק בכל מאודה, ועשתה את מה שעשתה והתחפשה שם לאישה קדישה, ואחרי שלא ידע יהודה, קרה דבר מעניין.
כשנשמה גדולה צריכה לרדת לעולם, היא מחויבת שתעבור דרך כל הביובים. ומה קורה? קורה דבר אחד פשוט: לאחר שהוא שולח את גדי העיזים כדי למצוא את אותה אישה ולקבל בחזרה את המשכון, הוא שואל כאן, היה קדישה בעיניים. רבותיי, אומר אצל רבי ישראל, בא השם טוב, היה קדישה? אל תקרא קדישה, אלא איה הקדושה. איפה הקדושה? היא בעיניים.
ולא תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. יוסף ידע כי דברה יום-יום, איך לעמוד בקדישה, עם הקדישה הזאת, להפוך את זה לקדושה, וזוכה משמה התואר צדיק. אז אומרים לו, היה קדישה, אין קדושה. כוח הטומאה בא לחפש, כדי לעצור את המהלך הזה של לידתו העתידית של מלך המשיח דרך תמר. ואז מה שקורה? כשבאים, כל הדבר הזה, מתחילים לחסום אותו.
לא הייתה בזה קדישה. אין קדושה. לכו מפה. היא מוצאת ותישרף. כאן מגלה יהודה ומבין כמה עוצמה ומה, האם הוא ראוי להיות מנהיג או לא. החוכמה היא, כשאדם נופל, איך הוא יודע להתרומם. וכשהוא מגיע למצב הזה ומביאים לו, גם היא הייתה אישה מדהימה, שכל המטרה שלה הייתה לא לשכב איתו. כל המטרה הייתה אחת ויחידה, להוציא יונק, איך אומרים?
זולל מקדושה, מהוציא את הדבר, את הנשמה הגדולה הזאת, כדי להמשיך איתה הלאה. ואז היא לא רצה לפגוע בו, היא מוצאת להישרף. רבותיי, שלוש נשמות עומדים להישרף, היא והתאומים שבביטנה. והיא לא מוכנה, כדי לא להלבין את פניו, היא אמרה, לאיש אשר היה אנכי הרע, לאלה, זה שלא. והוא יכל גם להיעדילי להיעלם מכל הדבר הזה, ולהגיד, אני עוד לא מודע.
אבל כאן, איך אומרים? מיד ההשגחה הכריעה, ואז הוא אומר דבר אחד פשוט: ויקר יהודה ויאמר צדקה ממני. כמה אנשים יודעים להודות על האמת. זה מה שאנחנו צריכים ללמוד דווקא מיהודה. עליו יעקב אבינו בסוף ימיו, כשבא לברך, קרע רבץ כארי וכלבי מיקימנו. קרע רבץ כארי במעשה תמר. וכלבי מיקימנו במעשה יוסף, שהיה מוכן לקבל אחריות בנושא של בנימין, והוא מוכן לשבת במקום בנימין כעבד עולם בארץ מצרים.
אז זה אנחנו צריכים באמת להבין שהאנשים האלה, גם בנפילה שלהם, אחרי שעשו את הטעות הגדולה והקשה והמרה, כל אחד ואחד מנסה בכל מאודו לתקן. ואחרון שבהם זה יהודה. אה, סליחה, ראובן. ראובן מבקש, השליכו אותו לבור הזה. למה? כי יש לו מטרה. יש לו אחריות. יש לו איזה חטא מסוים שעומד לצדו בנושא הזה שיש עם פילגש אביו, ואז הוא רוצה לתקן.
גם הוא רוצה לתקן, והוא רוצה להציל גם הוא, לתת יד, כדי להוציא את יוסף. ולכאורה, בזכותו יוסף ניצל. ובזכותו גם אנחנו ניצלנו, כי החז"ל אומרים, אילו היה יוסף נהרג, חלילה לא הייתה שארית פליטה לאויבי ישראל. עד כדי כך. ויותר מזה, אילו ראובן ידע באיזו זכות הוא יזכה בעתיד שאחד הנביאים יבוא בעתיד לבוא, ודווקא את ההפטרה הזאת אנחנו קוראים בשבת של עשרת ימי תשובה, שאומר הנביא, ישובה ישראל עד השם אלוקיך. זאת אומרת, אנחנו רואים כאן שראובן לא ידע איזה שכר גדול הוא עומד לקבל ושם אותו על כתפיו והולך איתו ברגל ומביא אותו עד לאביו.
להשיבו אל אביו. יש הסבר נוסף, ואיתו אנחנו צריכים לסיים, להשיבו אל אביו שבשמיים. כל אחד ואחד הוא בחזקת ראובן. כל אחד ואחד צריך להרגיש שיש עליו אחריות. כל אחד ואחד צריך להבין שצריך לעשות מעשה כדי לשוב אל אבינו שבשמיים. חג האור, דיברנו עליו, על חג החנוכה. יוסף הצדיק, סוף ימיו, במצרים הוא יושב בחושך, כי שמו אותי בבור, 12, כשנים הוא יושב בבור שמה, במצרים, בחושך, באפלה.
אבל אחרי זה גם כן, ויהי אור. חייב להיות האור. אני סמוך ובטוח שאנחנו כולנו צריכים ללמוד דבר אחד פשוט, שמשנאה, מקנאה, מתחרות, אף אחד לא יוצא מנצח. כולם יוצאים נפסדים. כולם יקרו על חטא. אין אחד שקיבל את מה שהוא חושב. כולם חושבים שהשני לא בסדר, אני תמיד בסדר. החוכמה היא, איך אמרו, ואנחנו נראה בהמשך, יגיע הזמן שאותם האנשים יידעו איך להודות ולבוא ולומר, אבל אשמים אנחנו.
יהי רצון, בעזרת השם, שחג האור הזה יאיר על בתי ישראל, ויסלק האור הזה, שמאור הגנוז את המחלה ששמתי במצרים, לא אשים עליך כי אין יד ונא רופאיך. גם יוסף הורידו אותו למצרים. בעזרת השם, אני מאמין שזכותו של יוסף הצדיק יעמוד בתפילה לנו, כל עם ישראל, שיבטל מעלינו ובעליכם כל גזרות קשות ורעות. חג אורים שמח, ברכה והצלחה בכל מעשי ידיכם.
אתם שלום, ביתכם שלום, וכל אשר לכם שלום.