שיעור לפרשת עקב

תמלול השיעור

השלום והברכה וכל טוב סלע לכל מאזיננו וצופינו, ברכת השם עליכם, השם עליכם יחיו. פרשת עקב, אחת הפרשיות היפות, שבה משה רבנו נותן תיאור מרהיב מדהים ביותר, שונה לגמרי מכל אדם רגיל שהיה חושב איך חיים נוודים במדבר, בדואים במקום הזה שצימאון, אין מים, אין גשם, אין עצים, אין שיחה, אין כלום. מדבר שומם. איך אפשר לחיות בו במשך ארבעים שנה?

והמסר הוא פשוט. אמר משה רבנו: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה". נכון שזה מפליא, הרי הדברים האלה לא נעשו לאדם אחד, אי אפשר להכחיש אותם. אומר פה בצורה הברורה ביותר: תראה, שמלתך לא ברת מעליך ורגלך לא בצקה, ארבעים שנה. אתה בא ואתה אומר: "מה, הנה, זו עובדה, הדברים ברורים כשמש". אתם יודעים מה זה אנשים שהבגדים גדלו איתם?

שלא היו צריכים ללכת לקופת חולים, שהענן כיסה והציל אותם מכל נגע ופגע. אוכל מזון שהגיע אליהם יום-יומי, בצורה הכי מסודרת שיכולה להיות. למה עשה את זה הקדוש ברוך הוא? הוא אומר: "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך השם אלוהיך". למה? לדעת את אשר בלבבך, תשמור מצוותיו או לא. לשמור את מצוות השם בטוב זה לא חוכמה. זה נקרא ממזרח שמש.

אבל מתי אנחנו צריכים לשמור את מצוות השם? וזו האמת האמיתית, עד מבואו. כשהשמש שוקעת והמצב הכלכלי לא הכי טוב ויש בעיות חיצוניות, כלכליות, רפואיות, הכול, יהי שם השם מבורך מאדבר עולם. ויעמך ויאכיל לך את המן שלא ידעת להודיע לך דבר אחת: לא על הלחם לבדו יחיה אדם. יש אנשים שחיים רק בשביל לאכול. יש אנשים, כפי שהתורה מבקשת, שאוכלים בשביל לחיות.

לומר לך לא על הלחם לבדו יחיה אדם, כי על כל מוצא פי יש שם יחיה אדם. משה רבנו, כשנתבקש לעלות להר להביא את הלוחות, 40 יום ו-40 לילה, לא אחד. הוא עלה לדרגה כזו רוחנית. גדולי ישראל אז והיום חיים על המעט שבמעט שבמעט רק בשביל לחיות את נפשתם. שמעתי פעם, בזמן שרמר מרדכי אליהו, זכר צדיק לברכה, שכב בבית החולים והנכדה שלו הכינה לו עוגה שהוא תמיד אוהב, והרב שמואל בנו הביא לו את העוגה, פרס לו חתיכה, דירך עליה, פעם ממנה מעט, והפסיק.

שאל אותו, אבא, תראה, זו עוגה בדיוק שאתה אוהב. מה קרה, הפסקת. הוא אומר לו, היא מאוד מאוד טעימה. שימו לב, המסר הוא לנו. היא מאוד מאוד טעימה. אני לא רוצה להגיע בצורה כזאת של יצר התאווה והטעם הזה מושך אותי ואני לא יכול לעזור. בגלל שהיא מאוד טעימה, אני עוצר. כי על כל מוצא פי השם יחיה אדם. אדם חושב שהנה, מה יהיה? יש קורונה, אין פרנסה, אין, איפה יביא? מאיפה יפרנס את הילדים שלו?

איך יעשינו חובות? אנחנו לא יודעים איך בורא עולם, הדרכים שלו יש לו מפה ועד הודעה חדשה. על מוצא, פי כל מוצא פי השם, יוצא היה אדם. שמלתך לא בלת מעליך, רגלך לא בצקה, שימו לנו ארבעים שנה. אנשים ידעו להתהלך, ובסופו של דבר לא ידעו. הרבה פעמים כשיש מכות כאלה קטנות, אלה לא מכות של ענישה, אלה מכות של חינוך. וידעת עם לבביך, כי כאשר יסר איש את בנו, ה' מלאך מייסר רקע.

ואנחנו רואים בדיוק תחילת הפרשה. והיה עקב תשמעו. עקב במילה עקב. העקב, נכון, הוא נמצא בתחתית, אבל העקב, כל הגוף עומד עליו. אם קוץ רק נכנס לנו לעקב, אנחנו שואגים וצועקים בכאבים, והכול פתאום מתמודד. הדברים הקטנים האלה, והיה עקב, התורה אומרת, אותן מצוות שאדם דש מעקביו, אנחנו לא מבינים את ערכם, אותן מצוות קטנות, אותן מצוות פשוטות של העזרה לזולת, של אותם אנשים שלפעמים מזדקקים אלינו וצריכים את עזרתנו, ואנחנו נותנים אותה.

ואם אנחנו ניתן אותה, בדרך החשובה ובדרך הטובה ובחיוך, זה לשון שמחה. זה "והיה עקב תשמעו". יותר מזה, אני חושב שמסר נותנת לנו התורה. אומרת, מספיק רק תשמע. לא תמיד אנחנו יכולים ליישם, לא תמיד אנחנו מסכימים עם האחר, אבל לפחות תשמע. אסור לנו לבטל דעתו של השני גם כאשר היא מנוגדת לדעה שלנו. מותר לנו לשמוע. "מקול מלמדיי השכלתי".

החוכמה היא העקב, נכון שזה העקב, אבל העקב הוא העקביות. אם אדם עושה את מצוותיו, במסירות נפש, לאורך כל הדרך. הוא הפעם לא ייתקל. לכן תשמעון רק את המשפטים האלה, ועשיתם אותם בסוף. בסוף האדם הזה יעשה אותם. אתם יודעים, בא אליי פעם יהודי ואמרתי, שמע, העניינים בבית כבר כל כך מסתדרים, וגם אצלי הבריאות מתחילה להיות רופפת.

אז שאלתי אותו שאלה פשוטה: אתה, יהודים קיימים מצוות, הוא אומר לי, אני משתדל, אבל אין לא, לא מאלה. אז בא אליי ואומר לי, רב שאול, מה הדרך שלא תקשה עליי, שהיא באמת יכולה לחבר אותי ולתת לי את ההרגשה הטובה שאני באמת יכול, שתהיה לי שמחת חיים? אמרתי לו, תגיד לי, בבקשה, מתי הנחת תפילין פעם אחרונה? היא אומרת, חטאיה, אני מזכיר, לפני ארבעים שנה, מהבר מצווה.

אמרתי לו, אתה יודע מה החשיבות של התפילין? החשיבות של התפילין זה הקשר, זה התפיליפון בינך לבורא עולם. זה כמו שאתה אומר בוקר טוב למעביד שלך, שאתה אומר בוקר טוב לעובד לזה שאתה עובד אצלו לבורא עולם. הקשר הזה שאתה קושר, הוא קושר אותך אליו. שאלו פעם את הבבא סאלי, למה הברכות שלך מתקבלות? אז הוא אמר, כי אני משעובד לבורא עולם, ויש עולם ההדדיות, גם בורא עולם מחזיר לי חזרה.

ולכן, כשאנחנו קושרים את עצמנו עם התפילין, אנחנו קשורים לבורא עולם. כשאנחנו ממשיכים בקשר הזה ושמים את המזוזה בפתח הבית, גם היא קשר. במה? ובלכתך בדרך, שוכמך ובקומך. אתה הולך, אתה צריך לדעת דבר אחד, שיש לך השגחה, יש לך שמירה, יש לך את העין האלקטרונית שצופה בך לכל מעשיך. ואדרבה, קח את המעשים הטובים, את התפילה, את הלימוד, את הכל מה שיש לך בבית, ותוביל אותו קדימה.

לכן המילה עקב, השורש שלה למעשה, מהעקביות, השורש הראשון זה יעקב אבינו. וידו אוחזת בעקב עשיו. הוא לא מוכן להרפות. מזל שהוא לא רצה להרפות. אם הוא היה מרפה, כל הגויים היו עולים עלינו ולא נותנים לנו מנוח בחיים, ויכול להיות שלא היינו שורדים לעולם. אבל הוא התמיד. הוא לא פחד. גם כשנכנס לקחת את הבכורה מאבא שלו, לקחת את הברכה, הוא פחד מדבר אחד רק.

הוא לא פחד מעשיו. "והבאת עליי קללה ולא ברכה", זה מה שהוא פחד. שאולי אבא ירגיש "ואני אראה ה' בעיניו כמתעתע והבאת עליה קללה ולא ברכה". זה מה שהדאיג אותו. אבל הוא ימשיך להחזיק בעקב עשיו. לכן, כשאתה הולך בעקביות, זה ממשיך הלאה. אנחנו רואים גם, שוב, הנושא של השורש של העקב גם אצל רבי עקיבא. גם רבי עקיבא, אנחנו רואים בדיוק כל הדרך שלו.

איך אמר רבי עקיבא בעקביות: "מי יתן לי תלמיד חכם וישכן לו כחמור". כי הוא לא הבין. אני לא מבין שום דבר. מה רוצים ממני? אני לא יכול? תארו לעצמכם שהוא עומד מול תלמידי חכמים ובגיל מבוגר כזה אדם עם הארץ ללא שום יסודות אבל עם רצון כביר. ועם הרצון הזה, הכביר שלו, הוא רצה: "מי יתן לי תלמיד חכם וישכן לו כחמור".

כוונה כחמור. הנשיכה שלו שוברת את העצם שלה. לכן חז"ל אומרים, ואם זה בדורשי רשומות, שרבי עקיבא, השורש שלו מיעקב אבינו והשורש שלו למעשה ביסוד שלו כאשר נולד למעשה יששכר אז כתוב שם: "יששכר חמור גרם". ברגע שנולד יששכר ניצוץ מיששכר למעשה מגיע בסופו של דבר לרבי עקיבא. אכן רבי עקיבא העקביות שלו היא שהגיעה או הביאה אותו לדרגות הגבוהות.

שימו לב כמה שם יש לו משמעות. עקביה בן מהללאל, גם הוא בנושא עקביות. מה אומר עקביה בן מהללאל בפרקי אבות? "הסתכל בשלושה דברים אם אתה בין לידי עביר אדם מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון". מאין באת? מסתכלים מצד אחד, הוא חוזר על זה מטיפס רוחה. אז מה אתה רוצה לומר בזה? אז תלוי בהיבט של האדם, בעקביות של האדם.

הוא יכול להסתכל ולראות שזה מטיפס רוחה. אפס אפסים, הבל וריק, דבר שאין בו ממש. ומצד שני, את גדלות הבורא. גדלות הבורא, דווקא מטיפס רוחה, מאותה טיפה קטנה, יכול להגיע תלמיד חכם אדיר, איך אומרים, ולהשפיע על העולם כולו, כולו טוב. איך אמר רבי שמעון בר יוחאי, זכות רגל עלינו, שאני ובני יכולים לזכות את העולם כולו.

שימו לב, בתנאי שאתה מסתכל על נקודות הזכות של העם. אתה מסתכל על השלילה, תמיד נמצא. אבל אם תסתכל על הזכות, זה הזכויות של העם ישראל שאתה יכול לרומם אותן כלפי מעלה. אני ובני. שימו לב כמה אחריות מוכן רבי שמעון בר יוחאי. ולכן הקווי הבאים הוא להסתכל, ומאין באת עם טיפס רוחה? לאן אתה הולך? במקום העפר רימה ותולעה.

אז כשבו בן אדם נולד, הוא אפס סף. כלום. לא. תסתכל על המקום, עפר, רימה ותולעה, בסופו של דבר גם מהעפר הזה יצוצו כל ישני עפר. אנחנו יודעים, אדם נולד מעפר, אבל בתחיית המתים יקומו גם מעפר. העפר הזה, הרבה פעמים כשרואים אותו, חסר קול. אתה זורע משהו בעפר. אז מה עושה העפר? העפר לוקח את המוצר שזרעת ואתה מצפה ממנו לגדילה, לחיות, קודם כול מפורר אותו, מקלקל את הכול, הורס אותו, ואחר מכן מתחילה הצמיחה.

אחרי הריקבון, באה הצמיחה. לאן אתה הולך? ולפנימי אתה דין תווי שבון? מלך מלכי המלכי. אדם מצד אחד יש לו פחד. מה יגיד לבורא עולם? אבל מי שבא ותלמודו בידו, אדרבא ואדרבא. הוא יכול לחייך. להגיד, ריבונו של עולם, השתנדלתי לעשות כמיטב יכולתי. עשיתי מה שביקשת. זה כעכביה בן מעלליהם. זאת ההמשכיות של הדברים האלה. אסור לאדם להתייאש.

אסור לאדם להסתכל רק על השלילה. אם הוא מסתכל על החיוב, הוא יכול להמשיך הלאה. ואת הדברים האלה אנחנו רואים, שימו לב, כמה בורא עולם אוהב את עם ישראל. קודם כל, יש לנו את השבועה של האבות. אשר נשבע לאבותיך את הברית ואת החסד. גם ברית וגם חסד. חסד, רבותיי, זה דרגה הרבה הרבה יותר גבוהה. חסד זה נתינה בלי לקבל על זה.

מבלי להמתין לקבל תמורה בעד זה. בורא עולם עושה חסד עם רועב. הוא כל הזמן נותן. הוא לא צריך לקבל. זה שאנחנו נותנים כאילו שאנחנו נותנים לעצמנו. ולכן, שנשבע לאבותיך. והדברים מתוך מה באים? מתוך אהבה. המילה אהבה, רבותיי, השורש שלה זה אב. אב או יהב זה נתינה. לכן, ואהבך אם אדם אוהב באמת וברכך. וכשהוא מברך אותך וארבך.

כי הוא רוצה בדיוק שהשתילים יצאו כמוך. הוא בירך פרי בפניך. אתם לא יודעים, אמרתי השבוע, כמה אותם חיי אישות בין בני הזוג, כמה יש להם משמעות, כמה יש להם כוונה, כמה יש להם שורשים, כמה יש להם קדושה בין הבעל לאישה. כי ברגע שהכוונה שלהם היא משם שמיים, כל חיי האישות שלהם עולים לדרגה של קדושה, ואז גם הילד, ברגע שהורתו בקדושה ולידתו בקדושה, מובטח לו שלא יחטא.

וזה נקרא, וברכת פרי בטניך ופרי אדמתיך. ואנחנו רואים, אותו דבר גם בורא עולם נותן. אתה נותן, בורא עולם נותן לך. שגר אדפיך, אשתורותיך. איפה הכול? על האדמה שנשבעה לאבותיך לתת לך. עושר בחוץ לארץ יש. ברכה אין. הברכה נמצאת בארץ ישראל. כמו שאומר רבי שמעון בר יוחאי, כי שם ציווה את הברכה חיים עד העולם. והנה, והסיר השם ממך כל חולי וכל בני מצרים הרעים אשר ידעת לא סיבם בך ונתנם בכל צונך.

ראינו את זה רק בשנה וחצי האחרונה. שכל העולם כולו, לצערנו, הרב, ולבושתנו, המחלה הארורה הזאת שפשטה, איך אומרים, בכל העולם כולו, ומי יצאו ממנה מחוזקים, ומי באמת הקדוש ברוך הוא סייע בעדם, זה ארץ ישראל. כי כוחה של ארץ ישראל מגינה על העם כולו. ואכלת את כל העמים. לא חלילה תהרוג את כולם, אלא ואכלת הכוונה. עולה דרגה, כולם יביטו בך ויראו ויתחילו לקנא בך.

עד כדי כך. ופה הדבר הזה נראה בצורה הכי מכובדת, אומר על כך הנביא ישעיה: "שאי סביב עינייך וראי כולם נקבצו באו לך, חי אני נאום השם". שימו לב, כל העולם כולו, על המדינה הקטנטונת הזאת, כולם. הרמזורים מסתכלים איך יכול להיות, מה עשו, באים ללמוד את חוכמת היהודי בחקלאות, בכלכלה, בכל תחום שיש. תודה לאל, אנחנו מסתכלים.

ולכן הוא אומר: "כולם נקבצו באו לך, חי אני נאום השם". תראו מה שקורה עם כל העולם כולו. ולכן מעניין מאוד שהנביא אומר, אם אנחנו רוצים ללמוד, לולמים ללמוד מה זה אמונה אמיתית, מה זה שגשוג, מה זה ברכה, מה זה רווחה, הנה "שמעו אליי רוצי צדק מבקשי השם, הביטו אל צורכות צוותכם מכבת ואל מכבת בוד נוכרתם". מי זה "צורכות צוותם ומכבת נוכרתכם"?

הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם. כשמביטים אל אברהם היהודי הראשון שלא שאל שאלות, שברגע שבורא עולם אמר לו לך לך מארצך ומולדתך, הוא לא אמר מה יצא לי, אני ארוויח, לא ארוויח, מה למה, לעזוב את המשפחה, לעזוב את הבית, לך. יותר מזה, גם לאן? הוא לא אומר לו. הביטו לבק. כשמביטים רבותיי, הכוונה, תתרכזו באיש הענק הזה.

ולא בכדי זוכה אברהם לתואר אברהם או אבי. למה? כי גם הוא אהב, עזבה, עזה את בורא עולם ועשה את מה שעשה לא בגלל שחלילה מתוך פחד או מתוך קבלת שכר. והאמין אברהם, אברהם בשם, ויחשיביה לו צדקה, לא צדק. ולביטו לאברהם, אביכם. ואל שרה תחול עליכם. רבותיי, לחולל מהפכה בעולם כולו ואת הנפש אשר עשו בחרן. ולבוא ולהגיב, להביא במקום, בעולם שכולו אלילים, שהסכנות נמצאות בכל המקומות, בכל התחומים.

ולבוא בשם השם עד שהוא זוכה לדרגה ברוך אברהם לאל העליון, קונה שמיים וארץ. תסתכלו מה זה קונה שמיים וארץ. זה האיש שידע לחבר שמיים וארץ. ואז הוא אומר, כאחד כרטיב ואברכהו וארבהו. לא יאומן. הבן אדם עקר, גם אשתו עד גיל 90 שנה. אבל הם המשיכו בעולם החסד. לכן, ואברכהו, כשאנחנו מסתכלים ממנו אנחנו שואבים, את העוצמה, את הכוח של האמונה היהודית, והיה עקב, תשמעו.

תראו, אברהם אבינו. הוא שמע. הדבר הגדול ביותר זה היה בעקדה. הקב"ה קרא לו, הנני! לא שאל שאלות. המשיך הלאה. למה? למה? איך? מה? בניגוד לדרכים, בניגוד לאמונה, אני עושה מה שבורא עולם עושה. ואז אנחנו רואים את המשפט היפה. כי נחם ה' ציון נחם כל חורבותיה. כל חורבה שאנשים חושבים, או הגויים חושבים, הנה, אנחנו גומרים עם עם ישראל.

אין לו תקומה, אנטישמיות, שנאה, הכנות לפצצות אטום כדי להחריב את הארץ הזאת. כי נחם ה' כל חרבותיה. לא יעזור שום דבר. ויאסר מדברה כעדן. מספרים שבגוש קטיף עמדו המומים, העולם כולו, איך אפשר במקום כזה של חול וחול לגדל ירקות, לגדל פירות, לגדל צמחיה, לגדל פרחים. חקלאות הכי משגשגת שהייתה בעולם. חממות הכי מיוחדות שיש.

וכשמסרו אותם, מתקשר אחד הגויים שעבד אצל אותו אדם, שגיר את החומה, הוא אמר לו איך עוואג'ה? מה הדבר שלא עשיתי? ולמה אצלך, כשאני הייתי אצלך הכל היה מוצלח, הכל גדל, ואני אצלי אותו דבר כמו שעשיתי עשרים שנה? פתאום שום דבר, הכל נבל. אז הוא אמר לו, ויאסר מדברה כעדן וערבתה כגן השם. למה? כי ששון ושמחה אימצה בת תודה וכל זמרה.

אנחנו, כשעושים את הדברים האלה בשמחה, כשעושים את זה בזמרה, כשעושים את הדברים האלה, ודאי שהדברים האלה מוצלחים. וזה נקרא למעשה, והיה, לעשות שמחה. עקב תשמעו. לכן, אם אנחנו שומעים ועושים את מה שבורא העולם מבקש מאיתנו, ובעיקר בארץ ישראל, כאן במקום הזה, ואסור לנו לפחד מהגויים, כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם, לכם יהיה.

אם אנחנו מאמינים בעצמנו, מאמינים שזה שלנו, אז הוא שלנו. אבל אם אנחנו לא מאמינים שזה שלנו, או מה יאמרו ומה יגידו, זה לא ילך. וכאן, לא יתייצב איש בפניכם, פחדכם ומרעכם יתן על השם אלו, על פני כל הארץ אשר תדרכו בה כאשר דיבר לכם. תראו כמה כוח, כמה ברכה, כמה שמחה, נותן את הארץ הזאת. רבותיי, אותם יהודים שבאו לבנות את הארץ, בתחילה, כשהיו כל המחלות כאן, כשהיה הכול, בסופו של דבר רואים בדיוק את הצמיחה, את הברכה ששורה רק בארץ ישראל.

לכן נסיים דווקא ברבי שמעון בר יוחאי, זכותו יגן עלינו, שהוא אמר, כי שם ציווה את הברכה חיים עד העולם. איפה? בארץ ישראל. לכן כל הדר בארץ ישראל נמחלים כל עוונותיו. כל הדר בחוץ על הארץ דומה כמי שאין לו אלוה. למה? אתה רחוק מהשכינה, אתה רחוק מהברכה, אתה רחוק מגדולי עולם, ובעיקר, בעיקר. פרשת עקב, אני אקשור אותה לרבי עקיבא.

רבי עקיבא, עילתו עקביות עם הכל, אבל בסופו של דבר אנחנו יודעים בדיוק את המשפט שאנחנו אומרים אותו פעמיים באהבה, שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד. כשיצאה נשמתו באחד, הוא הביא לעולם כולו את כל האמונה. זה העקביות, זה רבי עקיבא. יהי רצון שימלא משעות לבכם לטובה ולברכה, ששון ושמחה, אתם שלום, ביתכם שלום וכל אשר לכם שלום.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,