לדמותו של משה
תמלול השיעור
, השלום והברכה וכל טוב סלע לכל מאזינינו ולכל צופינו. ברכת השם עליכם. שבת פרשת תצווה. הפרשה היחידה מספר שמות ועד סוף דברים ששמו של משה רבנו, גדול לביאי ישראל, לא מוזכר, עליו ודאי השיעור יוקדש. אבל בהתחלה רוב הפרשה מדברת על בגדי הכהן הגדול ובגדיו של הכהן הידיוט או הרגיל. אנחנו רואים כאן כמה משמעות יש לבגד שאדם לובש.
תחילת הבגדים היו אצל אדם הראשון. כשאדם הראשון רצה לכסות את ערוותו, ולא רק ערוותו הפיזית, אלא גם ערוותו הרוחנית, שלא שמע בקול השם וברח מהמציאות ולא התמודד איתה, גם זה, מה הוא עשה? לקח עלי תאנה. הוא חושב שמעלי התאנה האלה באמת יוכל לכסות על כל המגרעות שעשה ועל כל החטאים. זה רק הבורא אמר לו, אחרי שכביכול התריע בו ונענש, כתוב "ויעש ה' אלוקים לאדם ולשתוק קטנות עור וילבי שם".
באמת יש מחלוקת אם זה באמת קטנות עור אמיתיות. רבי מאיר למשל בא ואומר לא קטנות עור היו, אלא קטנות עור. המסר של רבי מאיר הוא כזה: האם הבגד הולם את התוכן הפנימי שלי, זאת אומרת, מבפנים החוצה, או הבגד הוא מבחוץ אליי? זאת אומרת, שאני מתלבש בגלל, כדי לעשות רושם בשביל מקום העבודה, אבל אני לא כזה בכלל. שבאמת, הבגדים האלה שאני לובש אותם הם בגדי קודש.
נכון, בגדי בד, הם פשוטים, רגילים, אבל הם בגדי קודש. הם מושפעים מהנפש שלי. הם מושפעים מהדרך שאני אמור להתנהג בצניעות. בגד צריך להיות נקי. חכמינו, כשרוצים להתריע או להזהיר על תלמידי חכמים שהתנהגו ויהיו דוגמה לכל הסביבה שלהם. אז אומרים, תלמיד חכם שיש רבב על בגדו, השם ישמור. מוטב לו ששלייתו הייתה מתהפכת עליו ולא בא לעולם.
עד כדי כך. הכוונה היא, רבב על בגדו זה לא רק לכלוך, אלא לכלוך פנימי, לכלוך רוחני. הוא צריך, פשוט אסור לו להקדיח את תבשילו בערבים. הוא צריך פשוט להיות דוגמה, להראות שבאמת אכפת לו מכל דבר. הוא צריך לכבד את התואר, את המעמד שלו, את התפקיד שלו. ולכן התורה נתנה לנו את כל הנושא הזה, שימו לי, פרשה שלמה. איך צריכים להיראות את הבגדים?
לכבוד ולתפארת. כבוד זה הנשמה. ולכן אנחנו תמיד מתפללים שהבגד שלנו יהיה בגד ולא בוגד. מעיל ולא מועל. לבוש ולא לבוש, שאני לא צריך להתבייש בו. אני כך עושה. לא יודעים, כששואלים אותי מדוע הציבור הדתי והציבור החרדי, כל כך הרבה מקפיד על הלבוש שלו. אני אומר, אישה יכולה להיות יפה וצריכה להיות יפה, בעיקר בעיקר לבעלה, ויכולה להיות גם צנועה.
עובדה קיימת, הצנע הלכת עם השם אלוקיך. יש לנו בגדים, ברוך השם, היום, שיכולים לכבד את מעמדו של האדם, את כבודו, את ערכו, בנושא הזה של הבגד. תשימו לב, גם המילה בגד זה בית ג' ד', אחד אחרי השני. אדם צריך לדעת בדיוק שאם הוא מתלבש בצורה המכובדת, שמכבדת את מעבדו, את עמדתו, את דרכו, את האמונה שלו, הבגד מכבד גם אותו לאורך כל הדרך.
ולכן, כשרבנו ששמו לא מוזכר בפרשה הזאת, כביכול היינו אומרים שנענש. למה? ברגע שהוא בא ואמר לבורא שיסלח לעם ישראל על חטא העגל, הוא אמר, ואם אין, "מחני נא מספרך אשר קטעת". אתם יודעים כמה הדיבור, כמה מילה, מה שיוצא מפינו, כמה היא בעלת ערך. אפילו שזה למען כלל ישראל, אפילו למען השם שמים, אפילו למען מסירות נפש, והכול.
אמר לו הקדוש ברוך הוא בסדר, ביקשת? "מחני נא מספרך". מי שמעיין יכול לבוא ולראות שמתחילת התפילה, החומש, ספר בראשית, עד לפרשת תצווה, פרשת תצווה היא הפרשה העשרים, פרשה כ'. "מחני נא מספרך", אבל הקדוש ברוך הוא לא רק שלא מעניש אותו, אלא מעלה אותו בדרגה. השם של האדם זה בשביל האחרים, לא בשבילו. ולכן אומר לו הקדוש ברוך הוא, "ואתה תצווה את בני ישראל".
הפעם אני נותן לך דרגה יותר גבוהה. אתה, ייקחו אליך שמן, זית, קטית למאור, ועוד יותר מזה, אקרב אליך וילבשתם את בני ישראל ועשירי בגדי קודש, ואתה תלביש אל הבגדים אשר יעשו, אתה תלביש אותם. זה מעין, אתם יודעים, כשרוצים לתת דרגה, לעלות בדרגה קצין מסוים, מי שנותן לו את הדרגה זה או רמטכ"ל או שר הביטחון. זאת אומרת, בדרגה יותר גבוהה לעשות את זה. זאת אומרת, משה רבנו, באמת, קיבל למעשה כאן פרס גדול על פועלו ומעשי ידיו לאורך כל הדרך.
ובאמת, אנחנו נדבר קצת על כמה קווים לדמותו של האיש, כיוון שהשבוע הייתה פטירתו של משה רבנו. משה רבנו למעשה נפטר בז' באדר, באותו יום שנולד, באותו יום שנפטר. החז"ל, לומדים את זה, כתוב, אמר לעם ישראל, בן 120 שנה אנוכי היום. לא אוכל עוד לצאת ולבוא. זהו, אני גמרתי והגעתי, ולכן היום יום לידתי ויום פטירתי. על פי חז"ל, והתורה אומרת לנו, משה חי 120 שנה.
חכמינו מביאים רמזים גדולים מאוד. קודם כל, נשמתו של משה. לעניות דעתי, ובספרים הקדושים גם רומזים על כך, שנשמתו של משה, הקדוש ברוך הוא הוריד אותה עם בריאת העולם, שנאמר: "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ, תוהו ובואו וחושך על פני תהום, ורוח אלוהים מרחפת על פני המים". רוח אלוהים, רוחו של משה, איש האלוהים, מרחפת על פני המים.
שימו לב, התחיל איתו במים, סופו במים, לאורך כל הדרך. ובהתחלה השליכו אותו ליאור, ואחר כך, אנחנו יודעים, בהמשך הדרך, חלק מהמכות של מצרים היו על ליאור, ואחר כך הוא בקע את הים, ואחר כך, כאשר העם ישראל היו צמאים ביציאה, יכה בצור. ובסוף הדרך, חטא מי מריבה, שהרגיזו אותו העם, ובמקום לדבר אל הסלע, הוא יכה בסלע.
וכאן למעשה כל העולם שלו. רוח אלוהים מרחפת על פני המים. וגם בקעבה של הסלע האחרונה, שעליה כביכול נענש, כתוב, והשם יתעבר בי למענכם. אני אעשיץ את זה למענכם כדי שלא תבוא קטגוריה על עם ישראל ויגידו סלע יודע לדבר ולשמוע בקול בורא ואתם לא שומעים. לכן זה התחיל. חכמינו מסבירים יותר מזה. בהמשך כתוב, כאשר הקדוש ברוך הוא כבר ניחם על כל הבריאה, שהוא ראה שכל יצר האדם רע, מנעוריו, יצר כל רע כל היום, הוא אומר: אמחה את כל האדם אשר בראתי.
ואז הוא אומר משפט מאוד מעניין: בשגם הוא אדם והיו ימיו מאה ועשרים. דורשי רשומות אומרים: בשגם בגימטריה משה. הוא אדם והיו ימיו מאה ועשרים. חכמינו ממשיכים הלאה ונכנסים קצת יותר לעומק. אומרים: משה רבנו חי מאה ועשרים שנה כנגד מאה ועשרים יום שעמד בסיני. עכשיו, יש דברים כאלה שנעשים, זוכים בהם לטובה וזוכים בהם לרעה.
למשל, המרגלים עלו לרגל ארבעים יום, ובאו והוציאו דיבת הארץ רעה. הקדוש ברוך הוא מעניש אותם. מה הוא אומר? את כל עם ישראל. יום לשנה, יום לשנה. אתם ריגלתם ויוצאתי דיבת הארץ רעה ארבעים יום, אתם תישארו ארבעים שנה במדבר. כמו כן, ההתגלות של משה רבנו הייתה בסנה. מדוע לא יבער הסנה? חכמינו אמרו: הסנה כמניין מאה ועשרים.
יותר מזה, חכמינו מסבירים, ופה המדרש מביא, שמשה רבנו חי מאה ועשרים שנה, אומר המדרש, יורד משה רבנו באחד עשר גלגולים כדי לתקן. למה? והם מרומזים במשפט מאה עשרים שנה. הוא אומר כך, ואני מצטט: מאה, משה, אליעזר, הלל, עשרים, עקיבא, שמעון בר יוחאי, רבי יהודה הנשיא, מרדכי, שנה שט נוח הבל. כמה היה צריך, זה נקרא, תנא דבי מסייע.
נשמתו של משה היא לא רק מה שעשה במדבר, אלא עד ימינו אנו היא מובילה אחד-אחד. אומר הזוהר הקדוש, שאם אדם אומר רק איזה חידוש מסוים שאף פעם לא אמר אותו אף אחד, משה רבנו לוקח את אביו בעולם האמת ורוקד איתו. עד כדי כך. יחמינו אמרו, משה בגימטריה, חרון אף. ומשה בגימטריה, אל שדי. ומשהו מעניין, העמיקו יותר חז"ל, פשוט זה מדהים.
משה רבנו בגימטריה תרי"ג וגמילות חסדים בגימטריה תורה. והעמיקו עוד יותר, באו ואמרו, משה, ראשי תיבות, מיכאל, שר האל. כמה נשמה כזו ענקית מחילה, ולא סתם שאמרו, משה למעשה שקול, ככל עם ישראל, כשישים ריבו מעם ישראל. וגם השם שלו שניתן, לא סתם ניתן. חכמינו אמרו, שלושה דברים עשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת המקום.
והם מרומזים בשם שלו, משה. מ', ש' וה' מאשתו פרש. והקדוש ברוך הוא לא אמר. הוא אמר, פה שמדבר עם הבורא, כמו שכתוב, פה אל פה אדבר בו, ותמונת השם יביט, הוא אומר לדרגה כזאת, לכן חכמינו אמרו, משה איש האלוהים, חציו ומעלה אלוהים, חציו ומטה איש. איזה דרגה גבוהה ניתן לו. ש' שבר את הלוחות. אף אחד לא ביקש ממנו. ויותר מזה, רש"י מסביר לנו שמה אומר לו הקדוש ברוך הוא, יישר כוחך ששיברת.
למה? כי אחרת הייתה קטגוריה על עם ישראל. ויותר מזה, בשבירת הלוחות אומרים דבר מדהים, שהוא בא לעם ישראל ואמר להם, בעזרת השם, בשבוע הבא, בחטא העגל, נימד את זה. ברגע שהם ראו את הלוחות, הם רצו אליו, עזבו את העגל. כתוב שם, "ואשברם לעיניכם", ויתחננו למשה שלא ישבור, ואז הוא אמר להם, למה אתם חושבים לעבוד את הלוחות במקום העגל?
גם זה עבודה זרה וגם זה עבודה זרה. הלוחות הם סך הכל מכשיר כדי לעבוד את הבורא. אנחנו לא עובדים את התורה, אנחנו עובדים את הקדוש ברוך הוא דרך התורה. ולכן אם אתם חושבים להחליף את זה בזה, גם לא צריך להיות בזמן הוא שובר אותם. הוא שובר את הלוחות וכמובן אחר כך טוחן את העגל. להראות להם כמה חשוב, ולכן הקדוש ברוך הוא אומר לו, נשאר כוחך ששיברת.
חכמינו אומרים גם, וקראנו את זה בשבוע שעבר בפרשה, שלושה דברים ראה משה במרום ונרתע מאחוריו. רבותיי, נשים שעוסקים בעולם הרוחני, כשרואים דברים כאלה, הם לא יכולים להבין אותם. אם משה לא הבין אותם, קצת אנחנו נבין אותם. וזה מרומזים בשמו של משה. בזמן שהקדוש ברוך הוא אמר לו, ועשו לי מקדש שכנתי בתוכם הכוונה לך להקים את המשכן, אמר ריבונו של עולם, אם השמיים ושמי השמיים לא יכלכלוך, ואתה רוצה להיכנס בתוך אוהל קטן.
מה אני יכול להגיד? אתה לא ככל האמונות של הגויים שעובדי עבודה זרה וחושבים שהאלוהים זה אותו בודהה, אותו פסל, אותו ים, אותו אגם. אמר לו הקדוש ברוך הוא, ועשו לי מקדש שכנתי בתוכם, לא בתוכו, בתוכם. אני נמצא בתוך כל יהודי ויהודי, השם צילך עליה מדמיניך. לעניות דעתי המילה מקדש זה מקדש. ועשו לי מקדש. כל יהודי ויהודי שלוקח דבר מסוים, הוא מודה לבוראו, הוא מברך עליו, ועשו לי מקדש.
שכנתי בתוכם, בתוך כל אדם ואדם. אני נמצא איתם. הם מתרחקים ממני. אם ירצו בבקשה, הדרך תמיד סלולה. זה הנושא של משכן. השין של משה, שקל. אמר ריבונו של עולם. אך לא פנו יבדה איש, לא ייתן לאלוהים כופרו. ואתה אומר, לקחת מחצית השקל ולכפר על נפשותיכם? אומר לו הקדוש ברוך הוא, מעין מטבע של אש יראה הקדוש ברוך הוא למשה. אמר לו, כזה יראה ועשה.
מה זאת אומרת מעין מטבע של אש? יש מטבע, אנחנו מכירים, מטבע מכסף, מנחוש, אפילו מזהב או מנייר, מעין מטבע של אש. הוא אומר לו, תקשיב טוב, משה, כשיהודי מקיים מצווה ועושה אותה מעין של אש, עושה אותה בהתלהבות, עושה אותה באמונה שלמה, כי הקדוש ברוך הוא ביקש. זה הדבר הגדול ביותר. זה מה שאני מבקש. יותר מזה, תשים לב, יעשיר לא ירבה, ודל לא ימת, מחצית השקל.
מחצית השקל, כל אדם ואדם הוא רק חצי. גם תלמיד חכם הכי גדול, מה הוא נקרא? הוא נקרא תלמיד חכם, הוא עוד לומד. איך הוא משלים? הוא משלים את זה כאשר הוא וחברו ביחד, זה הופך להיות שקל שלם. השלימות באה רק הביחד, רק בחברותא, רק בעל ואישה, שני חצי הנשמות שמתחברים יחד. כשאני חושב עליך ודואג לך, ואתה עושה אותו דבר, זה נקרא הנושא הזה של מחצית השקל שמשה רבנו לא הבין אותו.
וה של משה אומר, החודש הזה, הוא אומר, זה כזה ראבי קדש. מה זה? כן, אתם. אתם, עם ישראל, בידיים שלכם. אני בראתי את העולם. אני נתתי את הימים. גם יהודי שטעה או התעורר, ואין מי שיגיד לו מה היום הזה, הוא סופר מאותו יום שישה ימים ועושה שבת. כי זה הקדוש ברוך הוא עשה. אבל חגיכם ומועדיכם, ברוך אתה השם אל מלאכם, מקדש ישראל וזמנים.
שימו לב, ישראל, הם מקדשים את הזמנים. בידיכם נתתי את הדבר הזה. תראו כמה עוצמה, כמה כוח הבורא נתן לעם ישראל. לא סתם לבוא ולהגיד, המילה קודש, המילה קדושה, יש לה משמעות. לא סתם. קדושה לא נמדדת בכמה דפים גמרא למדתי. קדושה נמדדת במעשים שאני הולך לעשות, שאני עכשיו קראתי והתפללתי ולמדתי, איך אני מיושם את זה הלכה למעשה.
לא תוהו ברעה לשבת יצרה. ולכן לא בכדי רבי שמעון בר יוחאי, הרב השלום, אומר גדול שימושה מלימודה. לא כל אחד יכול להגיע לדרגות האלה. חכמינו אמרו שלגבי שמו של משה רבנו, למרות שהוא לא מוזכר, ואנחנו הבאתי ברשותכם כמה דעות שחכמינו מביאים אותן. רבי מאיר, זכותו יגן עלינו רבי מאיר בעל הנס אומר: "טוב שמו". השם שלו היה טוב בהתחלה, שנאמר: "ותראי אותו כטוב".
רבי נחמיה אומר: "הגון שמו", שהוא הגון לנבואה. רבי יהודה אומר: "טוביה שמו". דבר אחר, חכמינו מביאים: "ירד שמו". קראו לו ירד. למה? "שירד לישראל מן בימיו". הרי המן ירד בזכות ולכן המן ירד בימיו. דבר פלאי שבמשך ארבעים שנה בוקר-בוקר, יום-יום, ואז יותר מזה, ובשבת לא ירד, אחת הזכויות הגדולות ביותר, ואיש לפי אוכלו.
זה דבר פשוט מדהים. זה בזכות משה. "אביגדור שמו" שגדר פרצותיהן של ישראל. היו פרוצים בעריות. היו הכול, כל הטומאות של מצרים הביאו אותן, בזכות משה, וברגע שהוא ירד למצרים, וברגע שהוא נולד, וברגע שנשלח לשליחות ועשה את המכות במצרים, כתוב גם האיש משה גדול בעיני מצרים ובעיני העם. "חבר שמו" שחיבר את ישראל לאביהם שבשמיים.
תראו כמה שמות חז"ל נותנים לו. "אבי סוכו שמו" שנעשה לישראל כסוכה. "יקותיאל שמו" שקיווהו ישראל לאל בימיו. "אבי זה נוח שמו" שהזניח עוונותיהם של ישראל. ומעל כולנה, "אבי אבי שמו" חכמינו אמרו, אב בחוכמה, אב בתורה ואב בנביאות. אני ממשיך ברשותכם. "אמר רבי חנינא בן פפאו, אותו היום שהצפינו את משה בסוף, עשרים ואחד בניסן היה", ועמד על האור להטביע אותו.
אמרו מלאכי השרת: ריבונו של עולם, מי שעתיד לומר לפניך שירה על הים ילקה. תראו כמה מלאכים דאגו שהנשמה הגדולה הזאת תישאר כי כוח אטומה וכוח זיתרח רע. עמדו כל הזמן כדי שגואלם של ישראל לא יצא ולא יבצע את הברית שעשה אברהם אבינו בברית בין הבתרים. "אמר רב אחא בן רבי חנינא אותו היום, ועמד גן להטביעו, אמרו מלאכי השרת: ריבונו של עולם, מי שעתיד לקבל את התורה ילקה".
חמנו אומרים, מעניין מאוד, שמשה רבנו, הנושא של הספרה שלוש יש לה משמעות. למעשה משה הוא משבט לוי. השבט לוי הוא השבט השלישי, ראובן, שמעון ולוי. עכשיו, עוד יותר אנחנו יודעים שהוא גם השלישי במשפחה. מרים, אהרון ומשה. אנחנו יודעים עוד דבר שהוא אמור לקבל את התורה. מתי? בחודש השלישי. שימו לב, הנושא של השלושה יש לו משמעות.
קיבל לו את התורה. "ויהי ביום השלישי, בהיות הבוקר, קולות וברקים וענן". מי שתיקן את היום השלישי זה משה רבנו, שהוסיף יום אחד. זאת אומרת, הנושא של השלוש שהולך וחוזר שם במקום. עכשיו, אחת הנקודות שכדאי לשים עליהן את הדגש, נשמה כזו גדולה וענקית, ומדוע זוכה דווקא בת פרעה היא להציל את משה. חכמינו מסבירים שבת פרעה, לא כתוב אפילו השם שלה, חכמינו רק אחר כך הוסיף, ובדברי הימים כתוב שהיא בתיה, גם השם שלה בתיה.
על פי אזור הקדוש, בתיה היא הייתה למעשה התאומה של הבל שבגללה הרג קין את הבל. ומשה רבנו, שבא בגלגולו של הבל כדי לתקן, היא מצילה אותו. יתרה מכך, לעניות דעתי, הקדוש ברוך הוא לא מקפח שכר של אף בריאה. יוסף הצדיק גמל חסד עם המצרים במשך 80 שנה, הציל אותה מחרפת רעב, ניהל את כל הכלכלה, גם המצרית וגם העולמית. הקדוש ברוך הוא מחזיר חזרה שדווקא המצרים ודווקא בתו של פרעה היא שגומלת לנו כביכול חסד חזרה, והיא מצילה את משה והיא מגדלת אותו אצלה.
אחת הנקודות שאיתן אנחנו רואים את גדולתו של משה, חז"ל אומרים שמשה רבנו נפטר ביום השבת. ומהיכן לומדים זאת? כתוב בספר יהושע, ויאמר השם: "משה עבדי מת". דורשי רשומות אומרים: "משה עבדי מת", אותיות שניים: שבת. האות השנייה של משה, שין. האות השנייה של עבדי, בית. האות השנייה של מת, תף, שבת. ויותר מזה: "משה עבדי מת", ראשי תיבות, מעביר על מידותיו.
מסופר כאשר העם חטא בעגל, משה רבנו היה בדרגה מאוד גבוהה, וכתוב: "ויתן אל פניו מסווה". אומר הזוהר הקדוש, משה רבנו ביטל את הגזירה של חטא העגל ברגע שהוא נתן אל פניו מסווה. הוא אמר: "זכור לאברהם, ליצחק ולישראל עבדיך שנשבעת להם, בך". חכמינו אמרו: המילה "בך", זה 22 האותיות של התורה, בתורה. השבעת להם שהם לא מכחידים את זרעם.
ולכן, משה רבנו רוצה להגיע לדרגה של אברהם אבינו. מהי הדרגה הגבוהה של אברהם? היא רחם. אנחנו אומרים: "ברוגז רחם תזכור", "ברוגז עקידה תזכור", "ברוגז רחם תזכור". אברהם אבינו, למעשה היה שמו אברהם. לאחר ברית המילה הוא קיבל את הדרגה אברהם. זאת אומרת, עלה בחמש מעלות כדי שיגיע לדרגה של רחם. אברהם בגימטריה רחם או 248. יצחק למעשה יצחק בגימטריה 208. מתי הוא הגיע לדרגה רחם? 248. ויהי יצחק בן 40 שנה בכחתו את רבקה.
ואז הייתה לו השלמות, והוא הגיע לדרגה של רחם. יעקב אבינו, שחי למעשה 182 שנה, מתי הוא הגיע לדרגה של רחם? כתוב: "כל הנפש הבאה ליעקב 66". ואז הוא הגיע לדרגה הזאת. משה רבנו לוקח את שלושת מידות הגבורה האלה, את הה" של אברהם, את המ"ם של יצחק ואת הס"ו 66" של יעקב. אם נחבר את כולם, אנחנו מקבלים מסווה. "וייתן על פניו מסווה".
זו העוצמה של האיש שאנחנו יכולים ודאי לדבר עליו עוד ימים ושעות. יהי רצון שזכותו יגן עלינו ועליכם. ויותר מזה, אני כאיש טבריה יכול לומר הכבוד והגאווה הגדולה שלנו שקבור במחיצתנו הרמב״ם, שכתוב עליו: "ממשה ועד משה לא קם כמשה". שזכותם יגנו עלינו ועליכם ועל כל עם ישראל, ויבטל מעלינו כל גזרות קשות וכל המחלה ששמתי במצרים.
לא אשים עליך כי אני אהיה אדוני רופאיך. שבת שלום ומבורך. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,